רוכבים על הגל (2) – מתחילים הכי מהר ולאט לאט מגבירים / עידו גילרי

הזרקור היום יופנה לעבר ג'ון דגנקולב, הספרינטר של קבוצת ג'ייאנט אלפצ'ין (מספר 113).

הימים הראשונים של הטור הם בדרך כלל הזמן של הספרינטרים. אלו הרוכבים שמסוגלים להאיץ במהירות ולייצר מהירות גבוהה מאד למשך זמן קצר. לכל קבוצה כמעט יש את הספרינטר שלה מכיוון שזו הדרך היחידה למעשה לזכות בקטע שמסתיים בפרופיל מישורי כאשר כל הדבוקה מגיעה יחד אל סופו. מתוקף תפקידם הספרינטרים הם לרוב שריריים יותר וכבדים יותר משאר הרוכבים, בעיקר בשרירי הירכיים אך גם בחלק הגוף העליון. כדי לנצח את המתחרים האחרים ספרינטר טוב חייב לדעת לתזמן נכון את ההאצה שלו כך שיגיע לשיא המהירות ברגע הנכון ולא ידעך עשרות מטרים לפני הסיום.

[דגנקולב יוצא בתזמון מושלם לספרינט שלו ומנצח את מרוץ מילאן – סן רמו.]

כאשר ספרינטר הוא דומיננטי כמעט ולא ניתן לעצור אותו והוא אוסף ניצחונות בסיטונות. כך למשל מארק קאבנדיש הבריטי שלרשותו כבר 26 ניצחונות בקטעים בטור לאורך הקריירה. אחרי שנות דומיננטיות של האי הבריטי נכנסנו לעידן של שליטה גרמנית. בשנה שעברה היה זה אנדרה גרייפל  – הגורילה מרוסטוק,  עם 4 ניצחונות בספרינט, ובשנתיים שקדמו זה היה מארסל קיטל עם 4 ניצחונות בכל טור.

מי שאמור להוות נדבך חשוב בהמשך הדומיננטיות הגרמנית הוא ג'ון דגנקולב שנולד לפני 27 שנים בכפר קטן של 900 תושבים במזרח גרמניה. כבר בגיל 9 אביו פרנק שצפה בו משחק עם שאר ילדי הכפר הבין ש: "שחקן כדורגל הוא לא יהיה". לכן בחר פרנק שהיה גם הוא רוכב אופניים לכוון אותו לעבר הרכיבה. הוא הפך למאמנו הראשון ודאג להעביד אותו בפרך בשעות רבות של קילומטרים על הכביש. כל האימונים הנ"ל השתלמו בסופו של דבר כאשר ג'ון הפך לרוכב מקצועני ב-2011 בקבוצת HTC  ז"ל.  דגנקולב השאיר את חותמו באופן מיידי כשהוא זוכה ב-6 ניצחונות באותה עונה. שניים מהם על הבמה המכובדת של הקריטיריום דו דופינה המהווה מירוץ הכנה לטור דה פרנס.  מאז הספיק לקצור הרבה הצלחות כולל 10 קטעים בוואלטה ועוד אחד בג'ירו.

שני חלומות גדולים היו לדגנקולב הנער בכל השעות המתישות אותן בילה על אופניו. לזכות במרוץ פאריס-רובה ולנצח בקטע בטור דה פראנס. פאריס-רובה. הוא מרוץ קלאסי קשה ומתיש הידוע גם כ"גיהנום של הצפון" בגלל קטעי האבנים המרוצפות הרבים לאורכו. את המירוץ של 2014 הוא סיים שני אך ב-2015  לא נתן לאף אחד לעמוד בינו לבין החלום וסיים ראשון בפיניש מרשים מול שישה רוכבים נוספים:

לאחר שהראה שהוא ספרינטר מהטופ כשבאותה עונה כבר הספיק לזכות גם במרוץ מילאן-סאן רמו הידוע כקלאסיקה של הספרינטרים נשאר עוד יעד אחד להגשים – זכייה בקטע בטור. הכל היה מוכן כאשר מארסל קיטל חברו לקבוצה הגיע בכושר ירוד מה שהפך את דגנקולב לספרינטר המוביל של הקבוצה. למרות שכל הדברים נראו כהולכים בכיוונו הוא לא הצליח לספק את הסחורה. דגנקולב היה שם בספרינטים אבל לא הצליח לסיים ראשון.

את העונה הנוכחית דגנקולב התחיל יחד עם קבוצתו על בפדל שמאל כאשר בזמן אימונים בספרד נכנסה בשישה מהן מכונית וגרמה לו להחמיץ את כל עונת המרוצים הקלאסים. בינתיים עוד לא נראה שהוא הצליח לחזור לכושר מספק אבל אם זה יקרה אולי עוד נקבל הפתעה ונזכה לראות אותו מגשים חלום.

כך נראה האושר של זוכה בפאריס-רובה האם גם קטע בטור בדרך? (צילום: ווטר רוזנבום)

לאתר האישי של דגנקולב: http://www.johndegenkolb.de/en/

לפוסט הזה יש 44 תגובות

  1. תודה!
    מאחל הצלחה היום לפטר סגן. דרך אגב יש שידור ישיר בערוץ הספורט ומי שלא ראה עדיין אופניים – השידורים של האופניים נהדרים

    1. הסיכוי של סאגאן לנצח היום קטן מאד, אולי רק אם תהיה תאונה משמעותית. מחר לעומת זאת זה כבר סיפור אחר. קטע שתפור ליכולות שלו שאני בטוח שהוא בונה עליו כבר שנה שלמה.

    1. מצטרף לשאלה.

      כמו כן, אני מאמין שאפלטון לא מתכוון לכוכבים של הטור, שאני מאמין שמקבלים סכומים יפים מחסויות.

      1. כל מי שרוכב בטור המקצועני עושה משכורת יפה של לפחות כמה עשרות אלפי יורו בשנה. הטובים יותר מגיעים למאות אלפים והכוכבים הגדולים למיליונים.

  2. מעולה עידו.
    מחזיק אצבעות לדגונקולב שיחזור לעצמו. בהחלט מגיע לו. היום מין הסתם נראה אינדיקציות לזה. לא ממש אופטימי, אבל הלוואי ואתבדה.

  3. עידו תודה. לגבי הסכומים שזרקו כאן – עשרות אלפי ארו נשמע לי מעט מאוד לרוכב מקצועי שמבלה את כל זמנו על הכביש. אפילו פוסט דוקטורנט מצוי מקבל סכום כזה (ורובם חיים חיי כלב . . .)

        1. יש עוד פקטור שעבור אלה בתחתית הסולם נהיה משמעותי וזה כספי הזכיות. מכייון שבקבוצה כולם בדרך כלל עובדים בשביל אחד נהוג שהפרסים על הזכיות מתחלקים בין חברי הקבוצה. לאורך השנה זו כבר תוספת לא זניחה.

  4. עידו, הדלקת אותי.
    שאלה: מה זאת "קבוצה"? מי מארגן אותה? איזה שהוא ספונסר, והאם זה דבר יקר לארגן ולהחזיק 'קבוצה' כזאת.
    ושאלה שנייה: האם הקבוצה נשארת, או מקימים אותה רק לטור דה פראנס ואז היא מתפרקת?

    1. קבוצות הן בהחלט עסק יקר ומאד תלויות בספונסר. לכל קבוצה יש מנהל ספורטיבי שאחראי על גיוס הרוכבים ושיבוצם כמו גם על הטקטיקה במהלך תחרויות. הקבוצה והחוזים עם הרוכבים היא כמו בכל ספורט אחר למשך עונה שלמה. החלפת ספונסרים היא עניין שבשגרה אבל הוא הכרחי לקיום של הקבוצה אחרת אין מי שישלם משכורות. יש מספר קבוצות ששורדות כבר עשרות שנים ויש כאלו שהן חדשות יחסית (כמו סקאיי).

        1. הכסף מגיע מהספונסרים בשבילם זה סוג של פרסום. בדרך כלל המנהל או קבוצה של מנהלים הם הכח המניע והם באופן קבוע עסוקים ברדיפה אחרי ספונסרים.

          1. הרוכבים מאד מודעים לחשיבות של הספונסר והרבה פעמים תראה בסוף קטע שהמנצח מגיע לבד הוא מזדקף ומצביע על הלוגו שעל החולצה.

    2. המשתתפים בכל קבוצה משתנים. לכל קבוצה יש המון רוכבים והם בוחרים את הרוכבים המועדפים לטור בהתאם בדרך כלל למטרות.

    1. פספסת עשור מעולה של ספרינטרים אוסטרלים בתחילת המילניום. עם רובי מקיואן, בראדלי מגי, באדן קוק וסטיוארט אוגריידי.

      1. בטור לפני שנתיים הקבוצה האוסטרלית אוריקה גרינאדג' החזיקה בחולצה הצהובה במשך שבוע אחרי כמה נצחונות בספרינטים (סיימון גראנס ועוד אחד שאני פחות זוכר). מה שיפה זה שהם החליפו מובילים כל פעם, והחולצה נדדה בתוך הקבוצה.

  5. עוד שאלה: למי שייכים האופניים השונים? אם כל ספונסר מציע אותם, מי יכול לבדוק שכולם שווים ואין יתרונות מכניים כאלה או אחרים?

    הכי טוב היה אם "הטור" (WHATEVER IT IS) היה מספק אותם אופניים לכל הרוכבים

    1. כל קבוצה בוחרת את יצרן האופניים שלה ואין הבדלים משמעותיים מבחינת יתרון טכני. יש הגבלה של משקל מינימום שאסור לרדת ממנו והאופניים נשקלות כל הזמן. לגבי ההבדלים הטכניים בין היצרנים השונים אין לי כל כך ידע אבל בטח פאקו יוכל להרחיב.

      1. האמת שאין יותר מדי הבדלים. ההבדלים היחידים המשמעותיים הם בהילוכים – מכניים מול חשמליים. כנראה שבאיזשהו שלב כולם יעברו לחשמליים, אבל יש פה מחלות ילדות ממה שאני יודע.

  6. ושאלה אחרונה להיום: הרי כל העסק כולל מאות – אם לא אלפים – המשתתפים בתור רוכבים, עוזרים, מנהלים, רופאים, טריינרים, ומה לא. הם מגיעים בסוף היום לאיזו עיירה מצ'ומקקת. היכן כולם ישנים?

    1. זו באמת נקודה חשובה שנלקחת בחשבון בתכנון של הטור. בגדול מזמינים את כל המלונות מראש ולא תמיד ישנים במקום בו מסיימים את הקטע.

    2. רוב העיירות האלה בנויות על תיירות, זה לא גרינוויל 🙂
      וחלק מהאנשים ישנים באוהלים גדולים שמוקמים בשטח עם כל הפסיליטי

      1. גרינוויל אגב היא עיר מאד תיירותית. הרבה באים הנה למלונות הגדולים – היאט, שרתון, הילטון – ומכאן תוך חצי שעה הם טופ של הרי הסמוקי'ס, ויכולים לקבוע לאיזה נתיב רוצים להגיע. והדאונטאון שלנו נחשב לטופ ממש.

        ואתה עצמך אני חושב כתבת שידוע לך שגרינוויל נבחרה ע"י נשיונל גיאוגרפיק במקום רביעי אני חושב בין ערי ארה"ב (לא החשיבו מגה-מטרופוליטנים, אבל מיניאפוליס כן היתה ברשימה, ניו אורלינס, וגרינוויל ישר ביניהן.

        1. אני זוכר היטב שגרינוויל נבחרה גבוה !
          אולי הקרבה להרים תהפוך אותה לבסיס של רוכבי אופניים? לדעתי תרבות הרכיבה בארה"ב לא מפותחת כמו בארופה. תציע זאת למי שממונה על כך בעירייה

    1. ההימור שלי הוא על סאגאן בפעם החמישית ברציפות. בעיקר בזכות קטעי ספרינט הביניים, שבהם יש לו יתרון על שאר הספרינטרים. עידו, מסכים איתי?

      1. לגמרי. אם הוא לא מתרסק לאף אחד מהספרינטרים הקלאסיים אין סיכוי מולו ובין האולאראונדרים הוא הטוב ביותר.

להגיב על ירון לבטל

סגירת תפריט