הדרך לשאנז אליזה (3) – קטעים והמלצות צפייה / דוד "פאקו" סעדה

קצת לפני פתיחת המירוץ היום, ניתן כמה מלים על הקטעים הצפויים לנו בטור, בליווי המלצות על אלו שבהם הכי כדאי לצפות.

הטור כולל 21 קטעים, כאשר השנה הם מחולקים באופן הבא:

  • שישה קטעי מיאוץ (ספרינט) מישוריים (קטעים 1,3,4,11,14,21)
  • שני קטעי נג"ש – אחד מישורי ואחד בעלייה (13,18)
  • תשעה קטעי טיפוס (7,8,9,10,12,15,17,19,20)
  • ארבעה קטעי מעבר – קטעים שלא נופלים במדוייק בקטגוריות הקודמות (2,5,6,16)

בסה"כ מדובר במרחק מצטבר של כ-3500 ק"מ! משך הזמן של רוב הקטעים הוא בסביבות חמש שעות, אך השידורים בד"כ מכסים את השעתיים וחצי המסיימות שלהם (מסתיים בד"כ בסביבות שש וחצי בערב שלנו).

קטעי המיאוץ מאופיינים בד"כ ברכיבה במהירות מאד גבוהה של הפלוטון, עם מינימום נסיונות לקבוצת בריחה. יהיו כאלה, אך ברוב המכריע של המקרים הם ייטרפו ע"י הפלוטון. מכאן שהעניין העיקרי בקטעים אלו הוא בקילומטרים האחרונים שלהם. מדובר כמובן במיאוץ הסיום, אבל לא פחות מעניין הוא הנסיון של הקבוצות המתחרות לתפוס את המיקום האופטימלי לפני המיאוץ. בגלל הקצב הגבוה והצפיפות הרבה, קטעים אלו מועדים לפורענות מבחינת הסיכוי לתאונות המוניות, וזה עולה ככל שמתקרבים לסיום. המארגנים, המודעים לבעייתיות זו, הוסיפו בשנים האחרונות חוק, לפיו אם רוכב נופל עקב תאונה במסגרת שלושת הקילומטרים האחרונים של הקטע, הזמן שלו יהיה כשל החבורה בראש הקטע. מה שזה אומר מבחינת הצפייה כאן זה בעיקר לתפוס את הקטע בשלביו האחרונים (בד"כ שעה שש בערב שלנו).

מיאוץ המוני בטור הקודם.

 

בקטעי הנג"ש הרוכבים יוצאים בזה אחר זה (בהפרש של כשתי דקות) למסלול שהוא יותר קצר מהקטעים הרגילים. סדר היציאה הוא לפי המיקום הכללי במירוץ (כאשר המוביל יוצא אחרון). השנה, קטע הנג"ש המישורי הוא באורך של 37 ק"מ, וזה שבעלייה הוא באורך 17 ק"מ. למרות שלקטעים אלו יכולה להיות השפעה רבה על התוצאות הסופיות, מבחינת צפייה מדובר אולי בחווייה פחות מעניינת מאשר בשאר הקטעים, היות והתחרות כאן היא לא ויזואלית "ראש בראש". עניין מסויים אפשר למצוא גם באופניים ובמדים המותאמים לנג"ש – הם שונים מאלו אשר בקטעים הרגילים, ועל מנת לתת אוירודינמיות מירבית. המצטיינים בתחום (מכונים "שענים") נחשבים לרוכבים המהירים ביותר, זאת היות ומדובר ביכולת אישית נטו, ללא סיוע קבוצתי.

אלוף העולם לשעבר בנג"ש טוני מרטין במראה אופייני לקטע

 

קטעי המעבר הם כאלו שקשה לאפיין כקטעי מיאוץ או טיפוס טהורים. בטור הזה יש לנו כמה כאלו, כל אחד בעל מאפיינים אחרים. קטע 2 למשל הוא קטע מישורי למדי עם סיום קצר בעלייה. כמה אחרים נחשבים לקטעי Rolling Hills – קטעים של עליות וירידות תכופות. אלו קטעים המאופיינים בעיקר בנסיונות בריחה של רוכבים פחות מוכרים או כאלו שלא מתמודדים על הבכורה. רוכבי ה-GC בד"כ ייתנו להם לנצח, היות וקטעים אלו לא יאפשרו לאף אחד מהם לפתוח איזשהו פער על יריביו.

מה שמשאיר אותנו עם קטעי הטיפוס. קטעים אלו הם העניין העיקרי בטור, ובהם הוא מוכרע. כאן היכולת האישית יחד עם הטקטיקה הקבוצתית מגיעות למיצוי מירבי. התחרות כאן היא גם על ההובלה במירוץ, אך גם על החולצה המנוקדת של מלך ההרים (ובמידה רבה גם על החולצה הלבנה של הרוכב הצעיר). אם אפשר לראות רק חלק מהמירוץ, אלו הקטעים שכדאי לראות לפני כל האחרים. אם אי אפשר לראות את כולם, הנה אלו מהם שאסור להחמיץ.

קטע 8: קטעי הטיפוס בפירנאים מאופיינים בפסגות חדות ותלולות. כזה הוא קטע 8, הכולל 4 פסגות כאלה. הראשונה שבהם היא הטורמלה (Col du Tourmalet), אחת הפסגות הקלאסיות של הטור דה פראנס המוגדרת כ-HC. מייד אחריה המסלול ממשיך לשלוש פסגות נוספות המאופיינות בעליות (קטגוריות 2 ו-1) או ירידות תלולות, כך שהקטע מסתיים בירידה דווקא.

קטע 9: קטע זה מבקר תחילה בספרד ואח"כ באנדורה. מדובר בקטע רצחני במיוחד, כפי שקורה הרבה בקטעים שלפני ימי המנוחה. זהו למעשה הקטע היחיד בטור המתחיל מייד בפסגה קשה (קט' 1) ומסתיים באחת כזו (HC) בפסגת הארקליס שבאנדורה. כאילו שזה לא מספיק, בתווך יש עוד שלוש פסגות (1,2,1). יש סיכוי לא קטן שחלק מהרוכבים הלא מטפסים ייחתכו בקטע הזה מהטור עקב אי עמידה במסגרת הזמנים הנדרשת של הקטע.

קטע 12: יום הבסטיליה הוא יום בו המארגנים תמיד בוחרים קטעים בעלי משמעות מיוחדת. הפעם נבחר הר ונטו (Mont Ventoux) לסיים את הקטע המתחיל במונפלייה. מדובר באחת מהפסגות היותר קלאסיות של המירוץ המופיעה בו בפעם העשירית. הקטע עצמו הוא יחסית שטוח (שתי פסגות של 3,4 לפני כן, לא משמעותי במיוחד), כמו כדי לומר שלא נדרש יותר מההר הזה. ניתן להמר בבטחון, שכמו בכל שנה ביום העצמאות, הרוכבים הצרפתים יתנפלו על הקטע, עם סיכוי גבוה גם למנצח מבני המקום.

הר ונטו. פיסת אדמה מאיימת.

קטע 17: עוד קטע קשה מחוץ לגבולות צרפת, הפעם בשווייץ. מייד לאחר יום המנוחה השני, מצפה לנו כאן קטע המתחיל מברן בעלייה ארוכה ומתונה לשתי פסגות בקט' 3, ומסתיים בשתי פסגות תלולת וסמוכות מקט' 1 ו-HC, האחרונה סמוך לסכר האמוסון המרהיב בשווייץ.

אגם וסכר האמוסון. לא בטוח שהרוכבים כאן ממש יתענגו על הנוף.

קטע 19: קטע הטיפוס הראשון מבין שניים באלפים הצרפתיים עובר בשלוש פסגות (1,2,HC) לפני שהוא מסתיים בפסגה שהיא קלאסיקה אמיתית לא רק לחובבי הרכיבה – המון בלאן (Mont Blanc – ההר הלבן).

קטע 20: הקטע הלפני אחרון של הטור מציב בפנינו ארבע פסגות מהאלפים (2,1,1 ולבסוף HC). היות וזהו קטע הטיפוס האחרון (זה שאחריו הוא המיאוץ לשאנז אליזה בו אין שינויי מיקום), המנצח של הטור ייקבע כאן. צפו התקפות נואשות של רוכבים עייפים בנסיון לזכות בנצחון.

 

זהו. נותרה רק המשימה הקטנה של להקליק ולרכב את כל המרחק הזה. עידו ואני נלווה את המירוץ בפוסטים ובמדור "אירועי דיומא" (עם פריוויו וסיכום לקטע הקודם, כולל פרופיל הקטע במקומות המעניינים).

 

פאקו

ממונה על איזור 51 בהופס.

לפוסט הזה יש 78 תגובות

  1. תודה דוד.
    כמה דברים:
    1. השידורים בערוץ הספורט, בד"כ, מתחילים יותר מוקדם (לפעמים הרבה יותר מוקדם) מאשר ביורוספורט. בנוסף, יש בהם פחות הפסקות והשידור/פרשנות בעברית. בניגוד לרוב השידורים של ערוץ הספורט, מדובר על רמה גבוה, הן מבחינת המקצועית והן מבחינת הגשה, שפה רהיטות וכיו"ב.
    2. לאלה שלראשונה רוצים לנסות ולעקוב באדיקות אני ממליץ *לא* לשבת ולראות את כל הקטעים הראשונים. זה ישעמם אתכם ויוצא את החשק. אי אפשר לצפות בה ואז לומר "ניסיתי – זה לא בשבילי". בקטעים האלה אפשר לראות פה 10 דק' שם 10 דק' ואת הסיום. אחרי שתתחילו להיכנס לעניינים ולהבין מי נגד מי ומתי אפשר לצפות בשעות שלמות של קטעי הטיפוס. גם בנג"ש מומלץ לצפות רק בשעה אחרונה למי שלא חזק בעניינים.
    3. האם השנה אין אלפ דואז? לא ראיתי במסלול וזה הפתיע אותי.

    1. 1. מסכים, למרות שאני נוטה חסד לקירבי וקלי מיורוספורט. כנראה שאעשה חלוקת עומס.
      2. מסכים, ואף ציינתי זאת. בקטעי הספרינט שווה להגיע בסביבות השעה שש.
      3. לא. אי אפשר לשים את זה בכל טור.

  2. פאקו תודה על הסקירה.
    בתור אחד שלא מבין כלום, למה הם לא רוכבים עם אופני ובגדי נג"ש גם בקטע רגיל? אם זה יותר אווירודינמי ויותר מהר זה מתבקש, לא?
    או אולי קשה יותר לתמרן עם אופניים כאלה וזה חיסרון כשישנה צפיפות של הרוכבים?

    1. הרבה סיבות: התנוחה פחות נוחה למשך זמן של שש שעות. הקסדה לא מאווררת. האופניים מותאמים להיות אוירודינמיים (למשל בגלגלים פרופיל מלא באחורי וחלקי בקדמי), אבל עם רוחות לאורך קטעים ארוכים זה דווקא חיסרון (מעיף אותך הצידה).

  3. רק לקרוא את המילים, וונטו וטורמלה מעביר בי צמרמורת.
    יופי של סקירה.
    אני יכול לצרף עוד המלצת קריאה: הבלוג בלייזינג סאדלס של פליקס לואו ביורוספורט. משעשע אינפורמטיבי וקליל. תמיד כיף לקרוא.

  4. נקודה שלא זוכה למספיק התייחסות ושווה להדגיש לדעתי.
    קונטדור יודע שהוא מגיע בנחיתות מבחינת כושר ביחס לפרום וקינטנה. היתרון שעדיין נשאר לו על שניהם הוא בירידות.
    יש שלושה קטעים שמסתיימים בירידות מההרים. יש מצב שהטור יוכרע שם במיוחד עם ניבאלי ייצטרף בהתקפות במורד לקונטדור.

    1. קונטדור יורד מעולה ללא ספק. השאלה אם לא יצבור חסרון גדול מדי עד אז. לגבי ניבאלי – כמו שציינתי בפוסט הקודם, אני בכלל לא בטוח שיגיע לסוף הטור. הוא לדעתי כאן על תקן סטודנט חופשי.

      1. זה בהחלט נותן לו יתרון אבל עד גבול מסוים.
        גם אם אין לו כושר ל90 דק' הוא חייב לפחות ללמוד לתת קונטרות כמו שצריך.

  5. הדלקת אותי בעניין. וואללה שאתחיל להסתכל. טור מצויין. נופים מהממים. יש לי הרבה שאלות, אבל נלך לאט לאט

    1. נראה לי שכן. 🙂 למרות שיש קטע ליד מג׳דל שמס שאם מטפסים אותו מהצד האחורי זה אחד הקירות היותר קטלניים שראיתי.

      1. אפשר לעשות בארץ יופי של טור דה ישראל (שבוע נגיד):, עם קטעי טיפוס כמו צובה, נס הרים, ירושלים (נגיד עין כרם), חמת גדר, חרמון, בית אריה, מעלה עקרבים ואזור ים המלח.

          1. בשביל שזה יקרה צריך שיהיו פה קודם כל רוכבים מקצוענים שיכולים להחזיק. בד"כ יש חבר'ה מקומיים במירוצים האלו. הקימו לפני שנה את הקבוצה המקצוענית סייקלינג אקדמי, אבל המרחק עוד רב.

        1. את חלק מהעליות עליתי עם אח וחברים אבל עם אופני הטרקטור-שטח שלי. דמיינת שאני לאנס (עוד תקוע עם אלופי העבר)

  6. תודה על הכתיבה..
    2 שאלות.
    1. עד כמה מזג האוויר ישפיע על הרוכבים?
    מניסיון לרכב ברוח קשה בטירוף..
    2. כמה קילומטרים הבדל משנה שעברה?

    1. מזג האוויר יכול להיות פקטור, אבל כנראה פחות משמעותי כי אנחנו ביולי. במירוצים כמו הג'ירו באיזור מאי יש יותר ביטולי קטעים בגלל מזג אוויר דפוק (שלג וכאלה).
      לגבי המרחק – אין לדעתי הרבה הבדל בין המירוצים. סביבות ה-3500 בכל שנה פלוס מינוס.

    2. מזג האויר מאד משפיע. יש ימים של גשם נוראי ולפעמים ימים של חום מטורף. באיזור בו עוברים היום יש לעיתים רוחות צד שמחוללות כאוס בדבוקה.
      השנה יש איזה 200 ק"מ יותר אבל זה לא פקטור משמעותי. מה שיותר משפיע הוא התוואי.

  7. תודה רבה, הכתבות של שניכם מכניסה חיים וצבע ולענף..
    אני נכנסתי לטור בתקופת לאנס אבל מאז התאהבתי..
    כל שנה אני מחכה לטיפוסים ואחד הקטעים המרגשים בספורט זה לראות את הרוכבים באפיסת כוחות מטפסים על ההרים של האלפים ואז פתאום נעמדים על הדוושות ובכוחותיהם האחרונים תוקפים את הפלוטון והפסגה..

  8. פוסט מעולה, מאוד אהבתי את השיר בסוף, אולי השיר הכי טוב של The Who מהתקופה המוקדמת (1963-1969), היחיד שמתחרה איתו לדעתי זה A Quick One While You're Away (אולי גם My Generation).

    מבחינת הטור, למרות שהמסלול משתנה כל שנה, קרה נגיד ששנה אחת בזמן האחרון לא כללו את המון בלאן למשל?

    1. בטח. המון בלאן ממש לא תמיד נכלל.
      ולגבי השיר הזה – אחד הטובים שלהם ללא ספק מהתקופה. הם פעם אמרו שזה היה אמור להיות שיר שיכבוש את העולם, והתאכזבו שזה לא קרה.

    2. גם הקטע של השנה לא ממש על המון בלאן אלא למרגלות.
      יש פסגות קלאסיות שלא לראות אותן שלוש שנים ברצף זה קשה.

    1. גראן תומאס. אצלו ממה שהבנתי הייתה בעייה יותר מכאנית.
      וקונטאדור "אוהב" להתרסק. בשנה שעברה התרסק בג'ירו ונראה במשך חצי מירוץ כמו שבר כלי. בסוף הוא התאושש וזכה במירוץ (מול פביו ארו).

  9. כגולש סקי ותיק אני מתעניין תמיד כשהטור מגיע לקטעים בהרים של אתרי סקי , מהם כאלה שכבר יצא לי לגלוש בהם . השנה הוא עובר בקטע 9 בפירנאים ליד בקירה , אתר סקי ספרדי ידוע , ומסיים באנדורה , ליד גרנד ואלירה . בקטע 17 הוא עובר באלפים הברניזיים , לא רחוק מגרינדלוולד ווונגן . בקטע 19 הוא יוצא מאלברוויל , עיר מחוז לאתרי הסקי במחוז הוט-סבואה , ומסיים בסט. ג'רבה לה-ביין , סמוך לשאמוני , למרגלות המון בלאן . קטע 20 הוא ממג'ב למורזין , 2 עיירות סקי במרחב PORTE DE SOLEIL , ועובר בדרך באבוריאז , כפר סקי ידוע .

    ואם כבר המי , אחת הלהקות האהובות עלי , אז אין ספק שהטור הוא מציאה אמיתית. אם לא לרוכבים המסכנים, לפחות לצופים .

    https://www.youtube.com/watch?v=cyv_65o1HDY

  10. וואו, פשוט מעולה. תודה רבה.

    שאלה-

    איזה אינטרס יש לאמריקאי (שכחתי את שמו Howes אולי?) והצרפתי לפלס (מחדו"א 2) להיות קבוצת הבריחה ו"לקרוע את עצמם" כאשר די ברור, וכך גם קרה, שהפלוטון ישיג אותם ויבלע אותם בסופו של דבר?

    ועוד דבר- קראתי כתבה מאוד מעניינת על החלוקה בתוך הקבוצות, איך שבדרך כלל יש את מס'1 ומס' 2 (לדוגמא, בהתאמה, פרום ותומאס מסקיי, קינטאנה ו-וולוורדה) אבל יש קבוצות שמראש שמות שני רוכבים ששניהם מוגדרים מס' 1- bmc עם ואן גרדרן וריצ'י פורט.

    1. 1. האינטרס שלהם הוא כפול. אחד זו הדרך היחידה של שניהם לזכות בקטע בטור ואחת לכמה קטעים זה קורה שהדבוקה מפספסת וקבוצת הבריחה זוכה. מעבר לכך בדרך כלל עבור הקבוצות הקטנות זו דרך לעשות שם עבור עצמן ולתת לספונסרים חשיפה.
      2. הטקטיקה של לא להגדיר מוביל היא חרב פיפיות. מצד אחד היא באמת מאפשרת לא לשים את כל הביצים באותו סל ומשאירה עוד אופציות פתוחות. מצד שני זה יכול ליצור המון אינטרסים מנוגדים במהלך המירוץ ומה שיכול להוביל לתוצאות בדיוק בכיוון הפוך למצופה.

    2. יש לזה לא מעט סיבות:
      – ההסתברות הקטנה שהפלוטון לא יתפוס אותם (נגיד בגלל תאונה)
      – למשוך תשומת לב לרוכב עצמו ו\או לספונסר שלו בטלויזיה.
      – יש פרס שנקרא "פרס הקרביות" המוענק לרוכב שהיה הכי אקטיבי במהלך הקטע. לא שמתי לב מי קיבל את זה היום, אבל די בטוח שמדובר באחד משני הרוכבים בבריחה.

להגיב על 333 לבטל

סגירת תפריט