קיירי אירוינג – הכוכב הגדול הבא (חלק 1&2 ו-3 אחרון)/ בתרגום מנחם לס

האב והאם

THE MAKING OF KYRIE IRVING

 


סיפור בהמשכים מ-"חלק ראשון" עד שייגמר. כל יום יתווסף חלק  נוסף למאמר!

חלק ראשון

זאת הכותרת שהמגזין ESPN נתן לסיפור הראשי של הוצאתו האחרונה. ספור החיים של הכוכב הגדול האמיתי הבא ב-NBA. השחקן שעדיין לא ראינו קמצוץ ממה שהוא עוד יתפתח להיות. הסיפור על כיצד אב חד-הורי הפך את בנו הצנום, מנגן החצוצרה, לאחד השחקנים הדומיננטיים, המלהיבים, והיוצרים ביותר בעולם, שבינתיים ראינו רק את ההתחלה של המוצר הסופי שאולי לא היה אחר מסוגו בכל תולדות הליגה.

הסיפור הוא מאת פבלו טורה, ואני מתחייב בזאת לתרגמו לעברית עם נאמנות רבה ככל שאוכל למקור, אבל לא תוך תרגום מדוייק של מילה במילה, וכן יהיה עלי לקצר קטעים רבים בגלל אורכו של המאמר (מעל 10,000 מילים)

קודם קצת מספרים להראות היכן הוא עמד בשנת הרוקי שלו, 2011-2012 בין שאר כוכבי הכדורסל הגדולים מכולם מתחת לגיל 20.

*המספר החשוב ביותר, ה-PER:

1. קיירי אירוינג – 21.4
2. לברון ג'יימס – 18.3
3. כרמלו אנטוני – 17.8
4. דווייט האוארד – 17.2
5. סטפן מרברי – 16.1
6. קווין דוראנט – 15.8
7. קווין גארנט – 15.8
8. ג'אש סמית' – 15.4
9. כריס בוש – 15.1
10. דריוס מיילס – 14.7

*PER בין הפוינט גארדים בשנת הרוקי שלהם ללא התחשבות בגיל:

1. כריס פאול – 22.1
2. קיירי אירוינג – 21.4
3. מג'יק ג'ונסון – 20.8
4. אירל מונרו – 19.3
5. סטיב פרנסיס – 18.4

כל פעם שקיירי אירויניג מחמיץ מטלה או משימה שהציב לעצמו – או שמאמנו מטיל עליו – או נכשל בייעוד או פעולה שהם מנת חלקו של כל שחקן בן 20 ולא משנה מי הוא, קיירי אירוינג נעצר לשנייה, פותח את התא במוחו בו אגורות כל השגיאות שאי-פעם עשה – מעשה שמגיל צעיר ביותר הוא למד כיצד לשלוט בו – ובשפה המיוחדת רק לו (ולמוחו) נירשם המעמד מתחילתו ועד סופו לזכרון עולמים, עם המילים המסכמות: "אל תחזור על אותה שגיאה שוב". וכשמקרה דומה מזדמן שוב, מוחו באופן אוטומטי מזהיר את חלק המוח האחראי על הגיון והחלטות מפני חזרה על אותה שגיאה.

את זה הוא עושה עוד מהימים שהיה תלמיד צעיר בן 10 במונקלייר, ניו ג'רסי. היתה לו מחברת סודית, ובה רשם כל מקרה שקרה לו במשך היום החייב מחשבה שנייה. הוא היה קורה את הדברים שוב ושוב ושוב, עד שמוחו קלט אותם היכן שהוא, וברגע שזה ניקלט זה נשאר שם – כנראה לעולמים. בכל מקרה דברים שקרו בגיל ילדות נירשמו והן לאות ומזכרת עד היום, כשהשחקן הוא 1.92 מ', 191 פאונדס, וכוכבה הבלתי מעורער של הקליבלנד קאבס. במחברת היו רשומות מילים שלעולם לא יגיד אותן בציבור. לא בשעור SPEECH בתיכון, או בשנת הפרשמן באוניברסיטת דוק, או היום במסיבת עתונאים או ראיון טלביזיה. מה שהוא עושה זה להסתיר את המילה האסורה – ולפעמים היא לא יותר משגיאה דקדוקית בשפת הסלאנג של הבראת'רס – באצבע האינדקס שלו משך שנייה או שתיים עד שהיא נקלטת באיזו שהיא שפה בינרית-דיגיטלית לזכרון באותם תאי מוח שדברנו עליהם.

זה מה שקיירי כתב במחברתו ב-2008 כשהוא ואביו החליטו שהוא עובר לשחק בסיינט פטריק היי, התיכון המיוחד באליזבת', ניו ג'רסי, מבצר הכדורסל התיכוני ששמו נודע בכל היבשת, ואפילו מחוצה לה:

"האורות דולקים עליך, בייבי. הזמן להראות לעולם מי אתה ומה אתה יכול לעשות באמת: לשחק כדורסל טוב יותר מכל שחקן תיכונים באמריקה".

 

ביוני 2009, לפני טיסתו למחנה כדורסל של ה-AAU שיהווה ציר לעתידו הוא כתב: "אני עומד לעשות את זה אפילו אם אצטרך לרוץ דרך פקינג חומות. I AM GOING TO DESTROY THOSE DUDES!". ובנובמבר 2012, רק לפני חודש וחצי, הוא כתב: "UNLEASH (שחרר, פרק) את כל מה שיש לך. שחרר ואל תביט אחורה. אתה הפוינט גארד הטוב ביותר בכל הליגה, ותתחיל להתנהג בהתאם!"

 

"אני מודה", הוא אמר לכותב הסיפור, "שלקרוא עכשיו אתך מה שכתבתי בעבר זה קצת מביך ונשמע מצחיק אפילו לי, ולכן המחברת היא רק שלי, ורק למטרותי, ואף פעם עד היום לא הראיתי אותה לאף אחד!".

 

באחד מימי ששי האחרונים, רוקי  העונה של עונת 2011-2012 יושב ליד שולחן האוכל המהודר בדירתו המפוארת השכורה בדאונטאון קליבלנד המשקיפה על אגם אירי,  נהר הקיאהוגה, האיצטדיון, וכל ה-LAKE FRONT.  על הקיר תמונה ממוסגרת גדולה של אביו, אחותו, וקיירי ביום הדראפט,  ומולה המסך הגדול ברוחב מטר וחצי המחובר ל-PLAYSTATION 3. ליד נמצא ה-XBOX 360 ומחשב 'אפל' גדול, ולידו עוד 'אפל' נייד. מעל מדף האח הגדול  אני רואה מה שנראה לי כמו  IPAD ועוד כמה מכשירים אלקטרוניים שרק מי שצריך להיות ג'וניור בקולג' מבין, ויודע מה עושים איתם.  במגירות כל מיני קסטות ו-CD'S ועוד משחקים אלקטרוניים שלנו היותר מבוגרים הם סינית.  כשהוא חוזר מאימון הקאבס  הוא  פותח את ה-TV באחד מחדרי האימון בדירתו ל-"ספונג' בוב" ו-SQUARE PANTS", וחברו לקבוצה – וחבר אישי טוב סי. ג'יי. מיילס הנמצא היום בדירה מצהיר שקיירי יודע בע"פ את כל המילים ל-'שואו'.

 

אלה הדברים שכל תיכוניסט וכל תלמיד מכללה עושה בזמנם החופשי, אבל תן לקיירי כדורסל – לא משנה באיזו  יד, הוא AMBIDEXTROUS (אני לא יודע את המילה העברית לאחד ששולט בשתי ידיו באותה יעילות וטבעיות לחלוטין) – והוא הופך על המקום למבוגר ביותר, פרופסור לכדורסל עם גישה בוגרת והבנה רצינית ביותר למשחק.

 

 

כניסה ביד ימין
כניסה ביד שמאל (והרגליים נענות אוטומטי ליד מובילת הכדור)

 

 

קרי לא בטוח אם נולד  אמבידקסטרוס, או כתוצאה מאלפי שעות עבודה ואימונים עם האב, שכבר מגיל קטנטן הורה לבנו לעשות כל תרגיל ביד ימין, ואח"כ ביד שמאל. כולל הקפצה, זריקה, מסירה. הדבר הפך לאופי שני, והרגליים למדו להתאפס לפי היד המפעילה את הכדור כדי ליצור קואורדינציה "יד-רגל" נכונה. כל שאר השחקנים העושים תרגיל ביד שמאל (תנו מבט בנוביצקי! אצלו זה נראה ברור יותר מאשר אצל אחרים, מ.ל) כשהם ימניים טבעיים, הרגליים מתפעלות כפי שצריך כשהפעולה נעשית ביד ימין.  קיירי מתפקד כימיני טבעי ביד ימין, וכשמאלי טבעי ביד שמאל – עוד אחד מיתרונותיו הגדולים.

 

מה מייחד את קיירי – ותמיד ייחד אותו כבר בקבוצות הילדים? בטחון עצמי מחלט. בעיקר בסיום משחקים. בעונה שעברה, לפי 82GAMES.COM, קיירי היה השחקן הטוב ביותר ב-NBA בקלאץ'-טיים , כשהמשחק הוא בהפרש של 5 או פחות לאחת הקבוצות עם פחות מ-5 דקות לסיום. במצב הזה – 5 הפרש עם פחות מ-5 דקות – הוא קלע 56.4 נק' ל-48 דקות ב-54.4% קליעה.  הוא היה ראשון לפני קווין דוראנט וכרמלו אנטוני.  "ישנם שחקנים מעטים שיש להם את זה", טוען מיילס, "אבל לאף אחד אין את 'זה' כמו אירוינג. הוא מתנהג בדקות האחרונות כאילו היה שם כל ימי חייו".

 

רק שנתיים לפני, כשחקן דוק צנום, הוא שלט בכל המשחק המכללתי 17.5 נק', 4.3 אס', 3.4 ריב', 1.5 גניבות, עם 48% דיוק מהפארקט ו-90% מהקו. הוא עשה זאת ב-11 ממשחקים. בשנת הרוקי שלו ב-NBA הוא נתן את העונה הטובה ביותר בהסטוריה לשחקן שעודו TEEN (היה בן 19) עם ממוצע של 18.5 נק', 5.4 אס', 3.7 ריב', 1.1 גניבות, 87% מהקו, ו-40% קליעה.  אבל מי הוא באמת כולם ראו כשקבוצת 'אול סטאר' שניבחרה בצורה די שרירותית, ולפי ה-AVAILABILITY של השחקנים, שיחקה נגד ה-DREAM TEAM האולימפית לפני טיסתה ללונדון. ה-'אול-סטארים' שרובם היו שחקנים די בינוניים ב-NBA ניצחה את נבחרת ארה"ב שלוש פעמים רצופות (אמנם ההפרש הלך והצטמצם וסביר להניח שבעוד משחק או שניים האולימפיים היו מנצחים, אבל גם ה-SELECT TEAM היתה חבורה שמעולם לא שיחקה יחד). אנשים לא רוצים לדבר על כך רשמית, אבל מייק ששבסקי היה הראשון שגילה שקיירי אירוינג היה השחקן הטוב ביותר על הפארקט בכל שלושת משחקי האימון. ואם חושדים שששבסקי הוא לא אובייקטיבי כלפי השחקן שרק שנה וחצי קודם הביא לו אליפות, אז הבה נקשיב למה שאמרו עליו קובי ולברון: "EXTREMELY IMPRESSIVE" (קובי). "QUITE AMAZING" (לברון). והעונה, נכון ל-16 לדצמבר, הוא קולע 23.8 עם 5.6 אס', 3.7 ריב', 1.1 גניבות, 83% מהקו, ו-43% מהפארקט. הגארד השני של הקאבס דניאל גיבסון אומר על חברו: "מה שהוא עושה אין ללמד. NOTHING FAZES HIM. הוא  יחיד ומיוחד בינינו הגארדים".  מתאים למה שמישהו שקוראים לו קיירי אירוינג כתב במחברתו ב-12 לדצמבר, 2008 כשהוא עדיין תיכוניסט:

 

*DO WORK

*SHOW NO MERCY

*FEAR NOBODY

*I AM KYRIE IRVING

 

חלק שני


כשקיירי נולד במלבורן, אוסטרליה ב-1992, חברי הוריהם שאלו מדוע שני אתלטים צעירים, מלאי חיים בגילם (באמצע שנות ה-20) רוצים ילד שני כל כך מהר אחרי שהבת הראשונה נולדה. זה היה כאילו הכל היה מתוכנן. שנה לפני, אליזבט אירוינג, שחקנית כדורעף מצויינת לשעבר באוניברסיטת בוסטון , התעקשה להנחית כדורים כשחקנית כדורעף מקצוענית אפילו כשהיתה בהריון בחודש השביעי עם אסיה, אחותו של קיירי. עם קיירי היא יכולה היתה לשחק כדורעף, אז היא התחרתה בזריקות פאולים עם בעלה דרד, שסיים את בוסטון יוניברסיטי ארבע שנים לפני כן כקלעי הגדול בהסטוריה של האוניברסיטה. אליזבט אף פעם לא הפסידה תחרות פאולים נגד בעלה.

הזוג ניפגש כסטודנטים בקפטריה של הקמפוס. דרד נשבע שכשראה את אליזבט העולם נעצר. הם החלו להיפגש ונהנו מחוש ההומור היבש המשותף לשניהם. אליזבט היתה לא רק אתלטית מצויינת אלא גם מוסיקאית. "היא היתה יפה ונהדרת מבפנים ומבחוץ" אומר דרד. כעבור שנתיים הם נישאו. ב-1991 הם נחתו במלבורן, אוסטרליה. לפני כן לדרד ניתנה הזדמנות לנסיון בסלטיקס. דרד, 4'6 ומלך טורניר ראקר פארק שהוא קומבינציה של כדורסל רציני וסטריט-בול (זכה ב-MVP של הטורניר ב-1990), לא הצליח להרשים מספיק את הבוסים הירוקים, והוא נעלם מהאופק. שנים אח"כ הוא אמר שהכשלון היה אשמתו כי "במקום לשחק את הכדורסל החופשי שלי, שיחקתי כפי שחשבתי שהם רוצים שאשחק". אז במקום הסלטיקס הוא היה מלך הסלים של הליגה האוסטרלית עם 30 נק' ממוצע למשחק עבור 'בולין בומרס' במלבורן.

הכאב של אי עשיית ה-NBA היה כאין וכאפס לעומת מה שקרה ארבע שנים אחרי הולדת קיירי.

האם, האב, ושני ילדיהם חזרו לארה"ב. בזמן שדרד חיפש עבודה במנהטן, אליזבט שלא הרגישה טוב ניכנסה לבית החולים לבדיקות, והתוצאה היתה אינפקציה בדם. לא סרטן דם, אבל אינפקציה שהלכה והתפשטה. לפני שדרד הבין מה בדיוק קרה, 48 שעות אח"כ, אליזבט נפחה נשמתה בגיל 29. משהו הנקרא ספסיס סינדרום. זה היה ב-1996. קיירי היה בן ארבע, והוא זוכר רק בערפל את אימו.

עולמו של דרד חרב. אהבתו לאליזבט היתה טוטאלית. השניים תיכננו את עתידם עם הילדים לפרטי פרטים. פתאום מגדל החלומות התרסק כמעט ללא הודעה מוקדמת או אזהרה מוקדמת. עד היום הוא לא מסוגל לדבר על זה. הוא החליט שהדבר החשוב ביותר שנשאר לו מאליזבט היו שני ילדיו, והוא מקדיש את חייו עבורם. הוא אב חם וקרוב מאד לאסיה, אבל היתה לו קירבה בלתי מוסברת לקיירי שהפך מיד לבנו, חברו הטוב ביותר, והפרוייקט של חייו. כמה שנים אח"כ הוא הפך למורו, מאמנו, ויריבו ב-'אחד-על-אחד', משחקי חיובים, וקליעות פאולים. גם תחרויות כושר אין סופיות.

האב, שהיה בוגר כלכלה מאוניברסיטת בוסטון, הפך ל-BOND TRADER בוול-סטריט עם משכורת של 6 ספרות, אבל התשוקה היתה תמיד, ונשארה הופס. האב החליט להפוך ל-"MY SON'S EVERYTHING" כפי שהוא מגדיר את יחסיו עם בנו. קיירי ראה את הבעירה בעיני אביו. הוא שמע על המבחן בסלטיקס, ובלי לומר מילה לאב הוא נשדבע לעצמו – וכך כתב במחברתו הסודית – להגיע למקומות בכדורסל שאביו לא הגיע אליהם, ו-"אולי בכך אגרום לו לשכוח את הכשלון בסלטיקס שלא עוזב את 'דדי' במנוחה".

האב קנה בית בווסט אורנג', ניו ג'רסי, בגלל הרכבת לוול סטריט, וקיירי – שידע שאביו הוא 4'6 – לקח סולם ומדד, ואז סימן קו ב-4'6 והחליט שהוא מגיע לגובה הזה. לגובה הזה הוא לא הגיע – קיירי הוא היום 3'6 – אבל הוא החל לממש את התכנית שהוא הציב לעצמו, וכתב בחלק הארון הפנימי בחדרו כל שהאב דרד לא יראה, "I AM GOING TO THE NBA". בן כמה היה? בן 9. ולמטה, תחת "אני הולך להיות שחקן NBA" הוא כתב עוד מילה: "PROMISE!".

דרד ידע שהדרך ארוכה, קשה, עם סכוי קטן ביותר להצלחה. הוא הכיר עשרות שחקני מכללות מעולים, ושחקני NBA, שניסו להעביר את הכשרון לבנים, רק להתאכזב. אולי 1 מ-1,000 מצליחים, וזה רק כשמדובר ב-NBA. כמה ילדים של שחקני NBA משחקים או שיחקו בליגה? כעת אולי 4-5, ובעבר כמה עשרות בודדות בין העשרות אלפי שחקנים ששיחקו בליגה, 70-80 חדשים כל שנה, כפול 70 שנה. אטם נוסיף למספראים הללו שחקני דיביזיה I, אז באמת הסיכוי של בן של שחקן ברמת NBA או קרובה אליה להתפתח לשחקן כזה עצמו הוא קטן ביותר. ומי שעובד בבונד-מרקט בוול סטריט יודע ומכיר את תורת הסכויים טוב מכל אדם אחר.

אבל דרד החליט שהוא עושה הכל כדי להפוך את בנו לשחקן עם הצלחה שלו מעולם לא היתה.

הוא הפך למאמן הרשמי של קבוצת הילדים של בנו, ה-TRAVELING TEAM של כיתות ה' בווסט אורנג' (מין קבוצת 'אול סטאר' של כל קרבוצות כיתות ה' בעיר, הנוסעת למשחקים נגד 'טרבלינג טימס' של עיירות וערים אחרות). "כבר אז לא היה ספק שקיירי הוא בראש וכתף מעל שאר הילדים אבל לא אמרתי לו זאת", אומר דרד." הבעייה של קיירי היתה שהוא היה מין 'משקיף'. היה עושה דברים שאף ילד אחר לא ידע לעשות, אבל אז היה מאבד עניין או ריכוז, וסתם מסתכל בריפרוף על מה שקורה על המגרש. כמה שהייתי מנסה לעורר אותו, הוא היה נעלם כמה וכמה פעמים במשחק. אני עובד בוול-סטריט כבר כמה שנים במקום ש-'DOG EATS DOG'. אז אני ידעתי מה שאמרתי לעצמי ולכמה מחברי: 'קיירי הוא לא TYPE A. אין לו את האישיות הטורפת הזאת של 'להיות הטוב ביותר'. טיפוסי A הם דומיננטיים, מבקשים לשלוט בעניינים, בעלי בטחון עצמי רב, וחייבים להיות הטובים ביותר. זה לא היה קיירי".

"קיירי היה טיפוס אחר. הוא היה מה שמגדירים כ-'ACHIEVER' הרוצה להצליח בדברים שונים: חצוצרה, סקסופון, משחקים אלקטרוניים, ובית ספר. על הפארקט הוא השחקן המושלם, אבל רק כ-'PLEASER'. הוא רצה רק לספק את רצון המאמן ולא היה דבר אחד שיכולתי להתלונן עליו, אבל הוא פחד להיות הטוב ביותר!". קיירי מודה היום שהיתה לו בעייה עם להיות הכוכב והטוב ביותר. אבי היה צורח "בטחון! בטחון! בטחון!' ואמר לי שוב ושוב שאני בקלות יכול להיות הטוב ביותר, אך אני תמיד חששתי מלהיכשל. לאבי היה הרבה יותר בטחון בי מאשר לי בעצמי!".

אז לאב היתה תכנית: להפוך את ה-TIMIDITY של הבן, וחוסר ה-A באישיותו ע"י REPETITION. ע"י חזרות וחזרות ועוד חזרות. האב אמר לעצמו שגם טיפות מים בסופו של דבר יגרמו לאגם לעלות על גדול הסכר ולהישפך.

בדרייבוויי הצד בביתם האב בנה סל, והשניים החלו באימונים. לפני ארוחת ערב ואחרי ארוחת הערב. דרד לא חשב אפילו פעם אחת על פגישת אשה אחרת. אליזבט היתה בראש מעייניו, והוא 'דיבר אליה' יומם ולילה. הוא סיפר לה על תוכניתו להפוך את קיירי לשחקן כדורסל מקצועני שהעולם כולו יכיר ויעריך. הוא היה חוזר מוול סטריט, לובש סווטס וסניקרס, ויוצא לעבודה עם הבן. כדרורים בימין ובשמאל; קליעות בימין ובשמאל. אחד-על-אחד כשלבן בגובה 1.40, ואח"כ 1.50, 1.60, ואחרי זה 1.70, אין סכוי נגד ה-1.94. האימונים לא היו קלים. היו חוקים חמורים ("לעולם אל תיקח זריקה גרועה!"; "תמיד חודרים דרך הצד החלש של המגן", והיו עונשים מעונשים שונים על אי מילוי הצווים והחוקים, עד שהם הפכו לטבע שני).נצח את אביו בקליעות, באחד-על-אחד, במבחני כושר, בכל מבחן שהאב הציב עבורו.

אחרי שקיירי סיים את שעורי הבית, דרד היה מניע את ה-AUDI A6 שלו, מדליק את אורות המכונית, והשניים היו שבים למקום בו הפסיקו עם תרגילי MIKAN, זריקות ג'אמפ בימין ובשמאל במצבים שונים, וזריקות בזוויות משונות ומוזרות עם הספינים שהן דורשות. ואז דריבל עם כדור אחד בין קונוסים. אח"כ כדרור עם שני כדורים בשמיניות מסביב קונוסים, ואז אותם תרגילים בכדורי טניס, כדרורים מאחורי הגב בכדורי טניס, קרוס-אובר בימין, קרוס אובר בשמאל, קרוס אובר עם כדור טניס. ערב-ערב. שנה-שנה.

כמעט כל ילד היה מתעייף, נישבר, ומסרב. אם לא בשבוע הראשון, אז אחרי שבועיים. לא קיירי. לפעמים הוא היה מבקש מהאב "MORE! MORE!". משהו דחף אותו להתאמן ולהגיע ליתר שלמות, ואז, לאט לאט, הוא החל לנצח את האבא באחד-על-אחד.

ב-2008 קיירי כתב במחברת:

*STAY HUNGRY
*STAY HUMBLE
*BUT DON'T LET ANYONE TAKE FOOD FROM YOUR TABLE!

עכשיו הוא הגיע לגיל בית ספר תיכון, מונטקלייר אקדמי, בית ספר תיכון פרטי הידוע בגלל התכנית האקדמאית הקשוחה שלו ולא קבוצת הכדורסל שלו. האבא ידע שהוא ידאג לכדורסל; שהאקדמיה תדאג ללימודים כך שהבן יהיה מוכן לכל מכללה שיחפוץ בה. קיירי כבר 1.75, שנה שנייה בתיכון, 29 נק' למשחק עם 10 ריב' למשחק בעונה הראשונה. כסטודנט מחונן הדרך פתוחה להארוואד או פרינסטון. אבל לקנטקי או אוהיו סטייט? מבחינה אקדמאית יקפצו עליו, אבל מילגת כדורסל? הוא צריך CHALLENGE. מונטקליר אקדמי לא מספיקה. חייבים לתכנון מוצא אחר. מקום לבחון את הכדורסל שלו? במקדש הכדורסל התיכוני, סנט פטריק היי, שכבר שיחקו בו מייקל-קיד גילכריסט ודקסטר סטריקלנד.

"כשקיירי הגיע ראיתי איזה צעיר צנום ורזה, כחוש ונימי" אומר חברו לבק-קורט יותר מאוחר דין קוולסקי. "הוא נראה כאתלט כחוש, מין ממוצע כזה. עד שהוא נגע בכדור. מייד ידעתי שיש כאן משהו מאד מיוחד! הכדור כאילו נידבק אליו כמגנט. הוא הפך את הכדור לעבדו. הוא עשה עם הכדור דברים שלא ראיתי לפני כן!". הוא מיד תפש מקום כפוינט גארד והוביל את בית הספר לאליפות המדינה, אך אנשים לא ידעו כיצד לאכול אותו. קוולסקי: "הוא למעשה לא דיבר עם איש. למעשה קוץ' היה מצווה עליו לפעמים לעשות תרגילים עם עצמו אחרי שהוא קלע 28 במשחק, אבל נראה היה שהוא לא הזיע ולא עשה דבר!". המאמן דיבר עם האבא, והאבא ביקש מהמאמן שיניח לבן. ,יום אחד הוא יתעורר, אני מבטיח לך!".

זה קרה באביב בסיום העונה. סטריקלנד קיבל את הבגרות ועזב, ופתאום לא היה אף שחקן עם יותר נסיון להריץ את הקבוצה. כשהתחילה העונה הבאה, כל התרגילים עם האב, כל ההבטחות במחברת, כל האינטיליגנציה האקדמאית והכדורסלנית, כל השליטה בכדור בשתי הידיים, המנהיגות, ההבטחה להיות HUMBLE אבל גם HUNGRY, ובעיקר כושר המנהיגות – תכונה שעד אז היתה חבוייה היכן שהוא – הכל פרץ החוצה בבת אחת.

קוולסקי אמר: "כל האישיות שלו, כל ה-SWAGGER (מין הילוך מלא בטחון ואפילו מעט יהירות!) שלו, כל הבטחון העצמי שלו. הכל השתנה. לא האמנתי איזו מטהמורפוזה עבר קיירי משך הקיץ. ממש לא הכרתי אותו!

 

חלק שלישי ואחרון

 

בקיץ  רק הטופ של המכללות ניסו להשיג את חתימתו. הרוב לא ניסו בכלל. הוא בחר בדוק כמעט ללא היסוס: "בעיקר בגלל קוץ' מייק ששבסקי".  בגלל הפציעה הנוא שיחק רק 303 דקות בדוק, והיו שחשבו שהפציעה וחוסר הדקות על הפארקט יורידו אותו מהלוטרי. כנראה שקליבלנד קאבס ידעה מה שעשתה כשבחרה בו מס' 1 בדראפט למרות שכמעט לא שיחק עונה שלמה. צ'ארלס בארקלי אמר: "אני לא הייתי בוחר אותו גבוה לקבוצה שלי. מעט מאד פוינט גארדים יכולים לבוא ישר מהתיכון ולהצליח, ואצל אירוינג השנה בדוק לא נחשבת. הוא בדיוק שחקן תיכון  ישר ל-NBA, ואני רק ניזכר מה קרה לפוינט גארדים אחרים ישר מהתיכון, שואוון ךיבינגסטון, סבסטיאן טלפייר, ולו ויליאמס. אף אחד לא מעשה כוכב בליגה". אבל גם אף אחד לא קיבל אימונים אישיים מעל עשר שנים מדרד אירוינג.

 

הוא עושה היום בליגה דברים שאף אחד אחלר לא עושה.  התרגיל שעשה נגד הנבחרת האמריקארית נשאר חרוט בראשו של קובי: הוא עבר את קובי עם הטעייה וכניסה ימינה, מאחורי הגב, ואז CROSSED OVER דוראנט כשהוא פורץ משמאל, מסבובב 360 מעלות מאחורי ג'יימס הארדן שניסה לעשות CHARGE, ואז עבר שוב את קובי שבא לעזור ע"י תזוזה שמאלה, מאחורי גבו, ואז העביר כדור שהיה בידו הימנית ע"י 'פליק' קטן בידו ליד השמאלית, ולייאפ כשאיש לא שומר עליו. הוא השאיר את כולם מאחוריו. הוא קלךע את 11 מ-13 הנקודות האחרונות שפיצחו את הנבחרת 86-94.  "מחוץ למגרשי המשחקים אין אף אחד ששולט בכדור כמו קיירי", אומר קית' בוגנס מהנטס. מה שיש לו אתה לא יכול ללמד!".

 

כמובן שהוא לא יודע על אלפי השעות עם האב, עם כדוורי סל, טניס, כדורי עף, ואפילו כדורי פוטובול.  "קיירי הוא המסיים הטוב ביותר בכל הליגה". מי אומר זאת? לארי  בראון – שאימן אנשים כמו אלן אייברסון – ודאג קולינס, מאמן הסיקסרס, שאימן פעם את מייקל ג'ורדן.  הוא גם היחיד המסוגל לקלוע מכל זווית, כל זמן שישנה לו אפשרות לגעת עם הכדור בזכוכית, כי עם אביו הוא נעשה שחקן ביליארד עם סל הכדורסל, כשהוא משמתמש בכל 'ספין' אפשרי, דברים בלתי ידועים לחלוטין לשחקנים אחרים.  גם החוק האישי שכתב במחברת "אל תיקח זריקות רעות" עשה את שלו: הוא סיים את עונת הרוקי שחו עם 46.6% מהפארקט, 39.9% מה-3, ו-87.2% מהקו. אף רוקי לפניו לא קלע בדיוקים כאלה, כמו בן ה-19 הזה.

 

בפעם האחרונה שאירוינג היה בנשיונל טיווי היתה ב-"רייזינג סטארס" באול-סטאר כשהוא היה ה-MVP של המשחק עם 8 מ-8 מאחורי הקשת.  הקהל לא רואה אותו כמעט ולא יודע איזה ניסים ונפלאות עושה הפוינט גארד הכמעט אלמוני הזה – בהשוואה לכריס פאול או רונדו ראז'ון המשחקים בשווקים המשוועים ליותר ויותר כדורסל. 

 

רק השבוע הוא הסכים להראות למראיינו את מה שכתב במחברתו בקשר למטרותיו בעונת 2011-2012:

 

תחת "PLAYER" הוא כתב: 17 נק' למשחק, 7 אס', 2 גניבות.

 

מתחת, בקו מדגיש כתוב: "מוביל את הקבוצה בהגנה".

 

הוא השיג את מטרתו בקליעות אבל ניכשל בשתי המטרות האחרות. מאמנו סקוט ביירון אמר לו: "כולנו יודעים מה אתה מסוגל לעשות בהתקפה. אבל כדי להיות הטוב מכולם ולהשאיר חתימה גדולה על ה-NBA עליך להיות ראשית כל שחקן הגנה מעולה. עליך ללמוד לעשות את הדברים הקטנים!". המעלה של קיירי היא שלו לא צריכים לומר דבר פעמיים. את זה הוא למד עם האימונים של אביו שציפה שכל מילת עידוד וכל משפט לשיפור הכדורסל, ייכנסו ל-STORAGE במוחו ויישארו שם לעד.

 

בעונה שעברה אירוינג היה אחד המגכינים החלשים בליגה. היריבים עליהם שמר קלעו בדיוק של 48.3%, דבר שהעמידו באחוזון הרביעי מהתחתית כשחקן הגנה. אם בקליבלנד מקווים שקיירי יהיה האדם שישכיח את לברון, ישנה לו עבודה רבה לפניו.  לזכותו? זה כל מה שהוא עושה. בכל השטחים האחרים הוא דומה מאד ללברון: באישיותו המלבבת, חיוכו הקל, ונכונותו להיות מנהיג הקבוצה ללא כל היסוס.

 

קשה להאמין שללבסרון לקח 227 משחקי NBA לקחת את הווינינג שוט – הסל המנצח. אירוינג היה זקוק ל-19 משחקים לעשות זאת. ואז ב-38 הימים אחרי סל הנצחון הראשון, הוא קלע עוד 3.  אבל אולי יותר מה שמלמד על קיירי הוא הרגע ביולי האחרון כשקובי שמר עליו וקיירי אמר לו כיצד הוא עומד לעבור אותו, ולפני שהחיוך נימחק מהפנים של קובי, הוא עשה לקובי בדיוק מה שהבטיח.  קובי לא היה מבסוט כמו כל הצופים. "TRY TO DO IT AGAIN", הוא אמר לקיירי. וקיירי עשה בדיוק אותו דבר פעם נוספת. "YOU WIN", היה כל מה שיכול היה קובי לומר.

 

קובי לא מוותר בקלות. הוא קראא תגר על קיירי, "מה בקשר משחק 'אחד-על-אחד'?" הוא שאל את קרי.

 

-"HOW MUCH?" שאל קיירי.

 

"FIFTY GRAND", ענה קובי.

 

"YOU ARE ON", ענה קיירי.  המשחק אמור להתקיים בין השניים הקיץ.

 

כשדרד האבא שמע על ה-$50,000 התערבות הוא רק חייך: "גידלתי MONSTER!".

 

סוף

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 31 תגובות

  1. הוא וורז'או צריכים לעבור אלינו תמורת גאסול ואז נראה אתכם מסתלבטים על הלייקרס. ואני בטוח שקליבלנד יהנו מגאסול לא פחות ממה שהם נהנים מאירווינג.

  2. בדיוק לפני כמה ימים יצא לי לחשוב על זה, קיירי הוא שחקן שווה אולסטאר אני כבר מאוד אוהב את השחקן הזה. אבל מה שמעניין זה שסטפן קרי נותן העונה מספרים דומים עם עוד כמה אסיסטים ובאחוזים גבוהים יותר מה-3, ומקבל הרבה פחות תשומת לב..
    (לא בדקתי, סטטיסטית נטו!)

    כיף לקרוא!

  3. והנה הקליפרס עם הפסד שני רצוף!
    והמשחק הבא נגד הלייקרס, ואז שוב גולדן סטייט רק שהפעם זה בבית.. נראה את הקליפרס עוד שבוע.

  4. תודה על התירגום ,יהיה מענין לראות מה יצא מקיירי
    יצא לי לראות קצת ממשחקי ההכנה של הנבחרת האולימפית והוא באמת התעלה על עצמו שם , ויש כמובן את סרטוני uncle Drew שקורעים מצחוק.
    אבל יש טעות בטקסט , דיוק לקחו אליפות ב2009-2010 כאשר הרכז הפותח שם היה ג'ון שאייר (5 שלשלות במשחק הגמר), אירווינג הגיע שנה אחר כך (הגיע לטופ 16)
    נ.ב. מנחם אני פעם אשמח להסבר על מה קורה לכוכבי מכללות כמו אדם מוריסון או ג'ון שאייר (היה במכבי חצי עונה והלך לאיבוד)

    1. תודה על התיקון. להבא אבדוק במקום לסמוך על זכרון במוח בן 75 שנה. רוב כוכבי המכללות הופכים לכוכבי NBA, אבל המעטים כמו שייר או מוריסון סובלים מ-1) פציעות (שייר) 2) טווינריות (מוריסון; גוף לא מתאים: נמוך מדי לפאור פורוורד ולא מהיר מספיק לסמול פורוורד), או 3) משחק שהוא מצליח במכללות אבל לא מצליח ב-NBA (שייר): האזורית במכללות עוזרת, וגם יריבים הרבה יותר חלשים לאחד-על אחד.
      אני הייתי בטוח שגם לקייל סינגלר תהיה אותה בעייה, אבל להפתעתי הוא מצליח מאד בפיסטונס.

      1. בקשר לזכרון שלך אני מאחל לעצמי אחד כזה בגיל 75 , לפי החיפושים שלי אדם מורסיון פרש ממשחק פעיל.
        הוא עוד נתן ליגת קיץ טובה במדי הקליפרס (שיחק בעמדה 3) ואחרי זה חתם על חוזה נסיון לתחילת העונה בפורטלנד ומאז לא שומעים ממנו…
        חבל , איזה ידית הייתה לבחור

        1. הוא שיחק בעונה שעברה בכוכב האדום בלגראד והיה פיגוז באדראיטית.
          חבל שלא המשיך , כנראה שההצלחה נתנה לו את הרושם שיצליח גם ב NBA . הוא מתאים פיקס לכדורסל האקס יוגוסלבי.
          מוזר שלא מצא קבוצה , מעניין אם ניסה באירופה.

      2. קייל סינגלר יחסית מהר לגובהו, והוא יכול לשחק סמול פרוורד בהצלחה. הוא הרי התחיל כקלעי בכלל, למרות ה2.06 שלו. הוא באמת משתלב בליגה בצורה יפה

  5. מעניין אותי כיצד קיירי יתפתח, וכיצד ג'ון וול יתפתח. שניהם סופר-מוכשרים, שניהם הפרנצ'ייס פליירס של הקבוצות שלהם, ושניהם מסומנים (או סומנו לאחר בחירתם) כרכזי העתיד של הליגה.
    לשניהם הייתה עונת רוקי טובה (אין לי את המספרים מולי אבל הם די דומים, למרות שצריך לנרמל אותם עם השחקנים ששיחקו איתם. ממה שאני זוכר איכות החומר שהייתה סביבם הייתה פחות או יותר זהה, עם יתרון קל לאירווינג כי וושינטון הייתה ונשארה חושך אחד גדול).
    מבחינת skills אירווינג נכנס לליגה יותר מלוטש מוול (שצריך עוד לעבוד, והרבה, על הקליעה שלו), אבל מבחינת אתלטיות וול עליון על אירווינג. עדיין קשה לי לאמוד את ה-basketball iq שלהם, אבל נראה שאירווינג יותר אינטיליגנטי באספקט הזה מוול.

  6. נחכה ונראה. שניהם (וול ואירוינג) הם רכזי העתיד של הליגה עם שליטה בכדור ווירטאוזיות יותר מכריס פאול, אבל בקשר ל-IQ צריך לחכות ולראות, למרות שכפי שתראו בהמשך, אירוינג היה תלמיד מצויין בתיכון מצויין.

  7. וול ואירווינג רכזי העתיד של הליגה? לא בטוח.. עדיין יש את רוז להזכירכם (שמועות אומרות שהוא עדיין חי ונושם ועלול לחזור בקרוב מאוד) שלא רחוק מהם בגיל יותר מדי, לכריס פול יש לא מעט שנים לשלוט בליגה, רונדו גם צעיר אבל אני חושב שאירווינג כבר הגיע לרמה שלו.

  8. לא חושב שלוול יש שליטה בכדור טובה משל פול, אני חושב שפול ואירווינג הם שני מסטר קלאס בבול הנדלינג אבל וול הוא כל כך מהיר ואתלטי, יש לו את היתרונות הברורים שלו.

    אגב, לסרטון של קיירי יש חלק ב' הפעם עם קווין לאב מחופש לזקן לבן.

  9. אירווינג משחק כמו future all of famer, כשחקן שיעשה דברים גדולים באמת בליגה. אני בהחלט רואה אותו mvp מתישהו בעשור הקרוב.
    רק שיצליחו לבנות סביבו קבוצה נורמלית בקליבלנד. הם עושים שטויות לפעמים שם בהנהלה. למרות שעכשיו עם וויטרס ווראז'או שמשחק ברמה של אול סטאר, יש לקבוצה איזושהי סיבה לאופטימיות לגבי העתיד.

  10. צחוקים , אני זוכר שראיתי סרטון שלו לפני הדראפט , מנגן בסקסופון ואמרתי לעצמי שדיוק+ הסקסופון+ החליפה+ אוסטרליה- זה ברנש מסוג קצת אחר, אולד סקול משהו.
    כתבה מרתקת לא ידעתי עליו הרבה , תודה על ההשקעה בתרגום!

  11. רועי מנחם או כל אחד אחר ,אתגר.
    מי רוצה את טייריק? מה יש לו להציע?

    פטרי [גנרל מנגר הקינגס]אישר לאמיק ולאלדריג שיש מה לדבר לגבי טריד ושכל שחקן חוץ מקאזינס יכול בקונסטלציה מסויימת להיכלל?

    נ.ב- ניתן להשתמש באתגר זה בחבר אינטרנטי -הטריד משין

    1. זיו:

      השמועות הטריות ביותר לגבי אוואנס, שיחזור בשבוע הבא, קשורה לממפיס. אמרו שרודי גיי זמין, ואחת השמועות היא טירייק אוואנס+פרנסיסקו גארסיה וארון ברוקס, על רודי גיי וג'וש סלבי. זה די מופרך, אבל זה עובד מבחינת גג השכר.

      יש אפשרויות על מעבר של גיי ופונדקסטר על אוואנס, גארסיה ות'ורנטון (האחרון בספק), ושמועות על מעבר של גיי לבדו, תמורת אוואנס, גארסיה והאניקט.

      לדעתי זה די מופרך, אבל השמועה האחרונה הכי ריאלית. הגריזליס במצב נהדר, וזאת תהיה טעות להעביר עכשיו את גיי.

      אין שמועה רצינית, כרגע הוא בבלוק-הקינגס יכולים לקבל הצעות עליו, ופתוחים לדיונים. אם תהיה התפתחות, נעדכן.

  12. ההנהלה החדשה של ממפיס לא מוכנה לשלם מס מותרות.
    בטח לא עבור קבוצה שטחרי חודש ראשון טוב חזרה לגודל טבעי של קבוצה מסוכנת אבל לא קונטנדרית אמיתית.

    בגלל זה הם שוקלים טרייד של גיי שיש לו חוזה מקסימום, אבל לדעתי חבילה של שחקני סקרמנטו תהיה מוצא אחרון ממש – זו פשוט עסקה רעה לגריזליז.

    הבעיה הגדולה של הקינגס היא שאוונס מסיים חוזה וירצה חוזה חדש, ארוך, ויקר.
    זה מסוכן מבחינת כל קבוצה שתעשה עבורו טרייד, זה הופך את כל העניין לכמעט מיותר עבור קבוצות שיהיה להם מקום בתקרת השכר, ובקיצור – תכין את עצמך לקבל מעט מאד עבור אוונס, ואם יהיה מדובר בשחקן טוב – זה יהיה כזה שיש לו חוזה מוגזם ומנופח.

    לדעתי – בלי קשר לאוונס, הקינגס צריכים ללכת על אחד הרכזים של טורונטו, ולקחת איתו כנראה את פילדס כחלק מהמחיר – בטח אם מדובר בלאורי.

    חוץ מאיזו חצי תפילה שממפיס לא תשיג כלום עבור גיי (מה שאני לא מאמין שיקרה) – אני לא רואה את סקרמנטו מוצאים את הסמול פורוורד הפותח שהם כל כך צריכים.

    בגבוהים צפוף, ב 2 יש את ת'ורנתון עם חוזה די גדול ואפילו את אוונס בינתיים..
    מה שנשאר זה לחזק ולייצב את עמדת הרכז – מה שיכול לעזור גם לתפקוד של כל השחקנים האחרים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט