עובדות וסיפורי נ.ב.א (21) / רון טחן

השבוע בפינתנו ניזכר, בין היתר, ביום קליעות רע במיוחד, בשחקן עם זריקה מכוערת (אך יעילה) במיוחד, ובעוד יום "רגיל" בחייו של אדם די, ניחשתם נכון, מיוחד.

 

1.במשך 16 שנותיו בליגה, שון מריון נחשב לאחד השחקנים עם הזריקה הפחות יפה לצפייה בליגה. עם זאת, חרף הזריקה המוזרה שלו, הוא עדיין היה שחקן התקפה לא רע בכלל, שבשיאו קלע 21.8 נק' למשחק (לצד 11.8 ריב') בפיניקס הנהדרת של סטיב נאש.

https://www.youtube.com/watch?v=GSQSW_r9y9U
כמו כן, מריון היה שחקן מגוון ביותר, וגם שומר לא רע. הדבר בא לביטוי גם במספרים: מריון הוא למעשה השחקן היחיד בתולדות הליגה, שקלע לפחות 15,000 נק', קלט לפחות 10,000 ריב', חסם לפחות 1,000 פעמים, וצלף (אוקיי, במקרה שלו, קלע איכשהו), לפחות 500 שלשות.

*

2. בשנתו השנייה בליגה, קובי בראיינט עדיין היה שחקן ספסל בלייקרס, אך כבר זכה לפופולאריות גבוהה בקרב אוהדי הליגה.
וכך, כשהוא בן 19 ו-169 ימים בלבד, קובי בראיינט הפך לשחקן הצעיר בהיסטוריה שנבחר למשחק האולסטאר 

במשחקו הראשון עם הכוכבים הגדולים של הליגה, בראיינט סיפק את הסחורה, כאשר הוביל את נבחרת המערב עם 18 נק', והלהיב את הקהל בכל הזדמנות (אני ממליץ לכם בחום לצפות בסרטון המצורף).


לצערו, זה לא הספיק לניצחון במשחק, שכן אצל נבחרת המזרח כיכב אחד, מייקל ג'ורדן שמו, שקלע 23 נק' (היחיד שקלע יותר מקובי), והוביל את נבחרתו לניצחון קל 114-135.

*

3. מכירים את זה שאתם משחקים כדורסל עם חברים, ופשוט מחטיאים פעם אחר פעם, גם כשאתם פנויים לחלוטין? ובכן, אתם לא לבד.

גם לשחקנים הטובים בעולם יש ימי קליעה רעים, בהם הכדור פשוט מסרב להיכנס. בדרך כלל, מתישהו הסטטיסטיקה מתיישרת, ואותם חבר'ה מצליחים להשחיל כמה סלים, אבל… לא תמיד.

מי שיכול לספר לכם על כך הוא לא אחר מטים הארדוואיי.
בשנת 1991, הרכז הצעיר והמלהיב של גולדן סטייט (קלע 19.8 נק' למשחק בתוספת 9.3 אס' במשך 6 עונות בקבוצה) פגש את מינסוטה, למשחק שכנראה היה רוצה לשכוח.

הארדוואיי אמנם חילק 13 אס' לחבר'ה דוגמת כריס מאלין (צלף 36 נק'), שרונאס מרצ'ולניס (הליטאי האגדי קלע 16) ולמי שבישראל מכירים כ"שודד עם טרנינג", ויקטור אלכסנדר (קלע 14 נק'), ואפילו דייק פעמיים מהעונשין בניצחון קבוצתו 102-106.


ואולם, הארדוואיי לא הצליח לקלוע ולו סל שדה אחד, וזה לא שהוא לא ניסה…
לא פחות מ-17 ניסיונות לא מוצלחים היו להארדוואי מכל הטווחים, בערב שהעניק לו את התואר המפוקפק של השחקן שהחטיא הכי הרבה פעמים במשחק, מבלי לקלוע סל.

 4. בערב הדראפט שיערך ב-.23.6.16, יהיו כמה צעירים מאד לחוצים. מועמדים כמו בן סימונס , ברנדון אינגרם' באדי היילד ודראגן בנדר, יכססו ציפורניים מחשש שמה יבחרו על ידי הסלטיקס במקום ה-3.

הסלטיקס הם המועדון בעל ההיסטוריה המפוארת בליגה ובהחלט מסתמנים כקבוצה בדרך למעלה אז מה החשש?
ובכן, להצלחה לאורך השנים יש מחירים מוזרים, ואחד מהם הוא הכבוד לשחקני העבר.החולצה מספר 25 של בן סימונס יצאה לגמלאות לכבודו של קיי סי ג'ונס כמו גם ה-14 של אינגרם (בוב קוזי), ה-24 של היילד (סאם ג'ונס), וה-3 של בנדר (דניס ג'ונסון). למעשה זו בעיה ידועה עבור כל מי שיגיע לסלטיקס, שכן עם כל כך הרבה אגדות עבר, לא נותרו הרבה מספרים פנויים.לאורך השנים בוסטון הוציאה מהמחזור 21 מספרי גופיות בין 00 ל-35, כאשר בשנים בשנים הקרובות ייתכן ויתלו עוד מספר גופיות על התקרה (34 של פול פירס בוודאות, אולי את ה-5 של גארנט, ה-20 של ריי אלן, וה-9 של רונדו, ואולי גם את ה-8 של אנטואן ווקר).

אם כל זה יתממש, הרי שהמספרים היחידים הפנויים שיישארו בסלטיקס בין 0 ל-35 הם: 4, 7, 11, 12, 13, 26, 27, 28, 29 ו-30.
אם נזכור שכל שנה משחקים לפחות 14 שחקנים בקבוצה, זה יוצר חתיכת פקק תנועה (זה בלי לדבר על המקרה האסוני של טרייד באמצע העונה).
כך ראינו בעונות האחרונות הרבה יותר מספרי גופיות לא שגרתיים על המגרש בגארדן.
רק העונה (16\2015) ראינו ביחד על המגרש את ג'יי קראודר עם 99 על הגב, לצד אמיר ג'ונסון עם 90, כשמרקוס סמארט לידם עם 36 סמי-סולידי. בנוסף אליהם שיחקו בסלטיקס בעשור האחרון גם עם הגופיות הבאות: 56 (שון וויליאמס), 63 (קוטי קלארק), 66 (סקוט פולארד), 70 (לואיג'י דאטומה), 77 (סאשה פאבלוביץ'), 86 (סאמיח ארדן וכריס ג'ונסון), 88 (אנטואן ווקר, כשחזר לקבוצה בטרייד), 93 (פי ג'יי בראון), 98 (ג'ייסון קולינס), ו-99 (דארקו מיליצ'יץ').

 
להלן הרשימה המלאה של מספרים שהופרשו בסלטיקס (הסיפור באדיבות עידו גילרי)

00 – רוברט פאריש
1 – וולטר בראון
2 – רד אורבך
3 – דניס ג'ונסון
6 – ביל ראסל
10 – ג'ו ג'ו ווייט
14 – בוב קוזי
15 – טום היינסון
16 – סאץ' סאנדרס
17 – ג'ון האבליצ'ק
18 – דייב קאוונס
19 – דון נלסון
21 – ביל שרמן
22 – אד מקולי
23 – פרנק ראמסי
24 – סאם ג'ונס
25 – קיי סי ג'ונס
31 – סדריק מקסוול
32 – קווין מקהייל
33 – לארי בירד
35 – רג'י לואיס

 

*

5. אם אתם מכירים את גילברט ארינאס, אתם כבר בטח יודעים שמדובר באחד הטיפוסים הפחות שפויים שעברו בליגה הטובה בעולם.

מנהגיו המוזרים לפני משחקים (הסתגר באוהל חמצן), רכישותיו ההזויות (הרי מי מאיתנו לא צריך בריכת כרישים?), וכמובן, חיבתו למשחקי קלפים, הימורים ואקדחים, לימדו אותנו לא מעט על אישיותיו של השחקן המוכשר.

לכן, בטח לא תופתעו לגלות כיצד ולמה ארינאס בחר לחתום בוושינגטון וויזארדס.

בקיץ 2003, ארינאס בדיוק סיים את עונתו השנייה בגולדן סטייט, עונה אישית מצוינת בה קלע 18.3 נק' למשחק בתוספת 6.3 אס' (וזכה בתואר השחקן המשתפר של העונה). יכולתו הגבוהה סידרה לו לא מעט מחזרות, כאשר הרציניות ביותר היו הוויזארדס והקליפרס, שהציעו לו הצעה כספית דומה.

גילברט, שבאמת התלבט לאן להצטרף, החליט שהדרך הטובה ביותר לבחור קבוצה תהיה… להמר. הוא בחר בדרך של הטלת מטבע, כשהקליפרס יהיו ה"עץ", ואילו הוויזארדס יהיו ה"פלי".

ארינאס זרק עשר פעמים את המטבע, ובשמונה מקרים קיבל את התוצאה "עץ", תוצאה שכאמור ייצגה את הקליפרס.
אז למה "אייג'נט זירו" חתם לבסוף בוושינגטון? ובכן, לימים ארינאס סיפר כי בתור אדם שתמיד "שוחה נגד הזרם", כשהקליפרס יצאו שמונה פעמים, הוא פשוט ידע שהוא לא יילך לשם.
בסופו של דבר, ההימור התברר כמוצלח עבור ארינאס, שהפך לכוכב ענק בוויזארדס.

לפוסט הזה יש 27 תגובות

  1. מעולה.
    היה לי מקרה הארדאווי בתיכון, במשחק השבועי של הקיבוץ באולם ספורט עם כל ה"מבוגרים".
    ההבדל היה שאני כן הצלחתי לקנות סל אחד ויחיד, רק שהוא היה במאבק על ריבאונד הגנה עם מישהו קצת יותר גדול ממני, והניסיון להוכיח גרם לכדור לעוף לקרש ופנימה בסל עצמי יפיפיה 😭😭😭

  2. גדול! הסיפור על ארינאס ענק ובעיקר מוכיח שהכינוי האמיתי שלו צריך היה להיות 'איג'ינט זירו איי.קיו'.
    גם הגופיות של הסלטיקס זה קטע חזק. רק לא נראה לי שהם יפרישו את אנטואן ווקר או ריי אלן

    1. לגבי הסלטיקס ההיסטוריה מראה שהם כנראה יתלו את המספר שלו. ווקר זה באמת לונגשוט אבל עדיין אפשרי עם היד הקלה שלהם על האטב.

      1. את של פירס יפרישו בוודאות. גארנט? אני גם חושב. הוא בכל זאת היה שם לתקופה יפה מאוד, והיה האחראי העיקרי למהפך.

        ריי אלן? בהחלט בעייתי קצת. אני לא חושב שאהבו שם את העובדה שהוא עזב דווקא למיאמי, בטח אחרי שהם הפסידו לה בפלייאוף.

        1. אני לא רואה איך גארנט כן ואלן לא. הם מאד נוטים לתת כבוד לאילו שהביאו להם אליפויות במיוחד אם מדובר בשחקני HOF.
          תשווה נניח שלקחנים אחרים שנתנו במועדון שנתיים או שלוש יותר אבל על המגרש היו פחות משמעותיים כמו דניס ג'ונסון או סדריק מקסוול. אני די בטוח שכל הרביעיה הזו תיתלה על הגג.
          אנטואן ווקר הוא מקרה מעניין כי מאד קשה למצוא שחקנים שהיו כל כך יעילים עבור המועדון ולא זכו באליפות. לדעתי הוא ישאר בחוץ (אם כי אצל הסלטיקס קשה לדעת).

          1. אנטואן ווקר זה גבולי, במיוחד שהוא באמת לא הגיע לכלום עם בוסטון מלבד גמר מזרח אחד בשנה נוראית של הקונפרנס.

            הגופייה של ריי אלן לדעתי תתלה, הוא היה שחקן חשוב מאוד בהגעה לשני גמרים והיה פשוט פנטסטי בגמר 2008, זה שווה תלייה. מבחינת מקסוול, חשוב לזכור שהוא לקח MVP פיינלס עם בוסטון, זה שווה את הכבוד שבתליית החולצה על גג האולם (וגם כניסה ישירה להיכל התהילה, כבוד שהוא לא זכה לו עדיין).

          2. דניס וסדריק היו מאוד משמעותיים על המגרש!
            סדריק היה הפאוור הפותח וה-mvp בגמר81'. דניס היה הרכז הפותח ושותף בכיר לאליפויות ב-84' ו-86'.

  3. הכיף של השבוע. על ארינאס ידעתי, אבל לא בפרטי פרטים.
    פירס וגארנט בטוח. ריי אלן עזב בטריקת דלת. לא בטוח לגביו. מגיע לו, אבל ייתכן שלא יתלו אותו ("לא יתלו אותו"? זה לא נשמע לי כל כך שלילי…)

  4. את החולצה של ריי אלן הייתי מפריש, את אנטואן וולקר לא.
    הסיפורים פשוט מופלאים, ארינאס תמיד היה אידיוט.
    על טימי הרדוואי לא הייתי מאמין שיפספס כל כך הרבה, הוא היה קלע בחסד עם תנועה חלקה וחתולית, לא מהנגרים שמפספסים מתחת לסל.
    הסרטון עם ההחטאות מעולה, לא הפסקתי לצחוק

  5. יהיה מגוחך אם בוסטון יפרישו את וולקר, עם כל הכבוד לאן בדיוק הם הגיעו בשנים שלו? גם על גארנט ורונדו הייתי מתווכח.

    1. די מסכים. מצד שני הוא קלע יותר נקודות עבור המועדון מ-8 מהשחקנים שמספריהם הופרשו. על גארנט כנראה לא יהיה ויכוח מכיוון שזה הולאופיימר שהביא אליפות +גמר למועדון. רונדו הוא בעייתי כמעט כמו ווקר בעיני אבל הוא היה שותף לקבוצה הגדולה וגם היה הרבה שנים במועדון. בסלטיקס זה בדרך כלל מספיק.

  6. אחלה טור, תענוג צרוף.
    הערה/שאלה, שודד בטרנינג לא נאמר על יניב גרין?
    ויקטור אלכסנדר דווקא היה בסדר ממה שזכור לי…

להגיב על עידו גילרי לבטל

סגירת תפריט