(הדברים נכתבו רגע לפני ששמעתי על הירי הנורא בתל אביב – שכולנו מתפללים לרפואת אלו שנפגעו בו)
רבים מילדי ישראל גדלו על ספרונים צבעוניים להחריד שהתהדרו בשמות כמו "נקמת גמדי הדשא" או "תעלומת הראש המכווץ", מבית היוצר של הסופר היהודי – אמריקני ר.ל סטיין, מחברה של סדרת זבלוני האימה המצליחה "צמרמורת". ובכן, לכאן הגיע סטיין, יליד קולומבוס אוהיו, לא בזכות ספריו, אלא בזכות ציטוט אחד ויחיד: "אחרי שביליתי 22 שנים באוהיו, אני אוהב כל דבר שקשור בניו יורק".
כידוע, אוהיו וקליבלנד הן הגרסה האמריקנית המוקצנת לבדיחות פתח תקווה, ובכל הקשור לספורט – נדמה שקליבלנד סובלת ממזל גרוע בהרבה אפילו מזה של אם המושבות, שלמרות בצורת אליפויות של 53 שנים בכל זאת גירדה כמה גביעים בשנות התשעים העליזות – ואילו בקליבלנד ממתינים וממתינים כרחל אמנו – כבר 52 שנים. איך אמר דייויד בלאט אחרי העלייה לגמר בשנה שעברה? "זו קליבלנד, שום דבר לא קל כאן." וגילה מהר מאוד שבעיר הזו גם העבודה הקשה לא תמיד מגיעה לחוף ההפי אנד.
עקב כך, ועל מנת לשמח את ליבם המר של אוהדי קליבלנד, שצופים בסדרת גמר שדוהרת אל פי פחת פחות או יותר כמו הקמפיין לנשיאות של מושל אוהיו ג'ון קייסיק, אספר על אחת מחוויות צפיית הכדורסל המפתיעות והמעניינות שהיו לי בימי חלדי המועטים.
לפני כמה שנים, עבדכם הנאמן שוטט לו בנחת ברשת, במסגרת לימודי ההופס, וחיפש משחקים מלאים של הבולס הגדולים של ג'ורדן – והנה בכוח המקרה או הגורל נגלה לעיניו הרבע הראשון של משחק מספר 2 בסדרת גמר המזרח ב-92 – מול קליבלנד של מארק פרייס – שאולי גונבה לאוזני השמועה אודותיה, אך בביצועיה ובשחקניה מעולם לא צפיתי.
כבר בתחילה דאגו הפרשנים להזכיר שאת המשחק הראשון ניצחו האלופים משיקגו בקלות יתרה, והביעו תקווה שהפרשים יראו קצת יותר קשוחים הפעם. התמתחתי בכיסא והתכוננתי לתצוגה ג'ורדנית עילאית ונונשלנטית,.והנה, בג'אמפ בול זוכה הסנטר הארוך והמשופם בראד דוהרטי ומוסר אותו בבטחה לפרייס, הרכז הלבן שנראה כמו ליהוק מוצלח לתפקיד פיטר פארקר בסרטי ספיידרמן . לאחר עוד ארבע מסירות, תנועה בלתי פוסקת, וחסימה מחושבת היטב, ההתקפה מסתיימת בקליעה פנויה של גרג אילו – סמול פורוורד לבן גם הוא, שמתהדר בתסרוקת מולט מפוארת א לה מקגייוור בשלהי האייטיז.
מה אומר ומה אגיד? צפיתי בדיעבד בהרבה משחקים של הבולס הגדולים בפלייאוף, ולא ראיתי רבע שבו ההתקפה שלהם שותקה בצורה מוחלטת כל כך. הגנה אישית מוחצת, עם חילופים מדויקים ונגיעות אזוריות כשצריך – פרייס הרזה והנמוך לא עוזב את פקסון לרגע. אילו מחבק את ג'ורדן כמו מקגייוור את האולר שלו. מייק סנדרס, ששמעו לא הגיע אלי עד אז, לא יורד לפיפן מהגב. לארי נאנס (אבא של), קופץ מעלה מעלה ושולח יד ארוכה לחסום את הוראס גרנט. דוהרטי כל כך גבוה ונוכח שלרגע חשבתי שבלחש קסם העלים את ביל קרטרייט מהפרקט.
ובהתקפה? פרייס מנצח על קונצרט של משחק קבוצתי. יצירה קלאסית של מסירות מהירות וחדירות ברגע הנכון, מתפרצות, התקפות מעבר שסופן שלשה, זיהוי מיס-מאצ'ים על דוהרטי שבאלגנטיות של פסנתרן ג'אז זקוף וגאה שולח זריקות וו שיצאו מספר התווים של קארים.
ופתאום הרבע בא לקיצו. 30-14 לקליבלנד. מאמא מיה. שיקגו עם 3 מ-21 מהשדה, ועוד כמה קליעות מהקו של ג'ורדן ופיפן. קליבלנד עם 15 מ-22. מה קורה כאן? הסרטון מסתיים.
הלכתי מיד ובדקתי כיצד זה נגמר: שיקגו הפסידה בבלואו-אאוט, 26 נק' הפרש, ג'ורדן ופיפן קלעו ביחד 31 נק' (בפלייאוף שבו קלע ג'ורדן 34.1 נק' למשחק) – דוהרטי ופרייס 51. לא יאמן.
ההמשך ברור מאליו, קליבלנד הפסידה את המשחק השלישי בבית ואת הסדרה כולה בשישה משחקים, ג'ורדן והחברים המשיכו לגמר שבו ניצחו את הבלייזרס של דרקסלר. אבל לי הרבע ההוא הוכיח שכדורסל שמשוחק נכון ובנחישות יכול למחוק פערים לא קטנים, ולהפוך את קליבלנד, שההול אוף פיימר היחיד בשורותיה היה המאמן, לני ווילקינס, ליחידת כדורסל נושכת ככלב מורעב.
שמעת טיירון לו? נושכת ככלב מורעב! משחק נכון ונחוש! שמעת? לאן אתה הולך?
צומפי
8 יונ 2016 23:16:42מאוד אוהב את הכתיבה שלך.
נדב הלפרין
8 יונ 2016 23:31:23תודה!
יואל
8 יונ 2016 23:23:27לו הלך קודם כל לבקש עזרה מהקקה לברון שיסביר מה רואים בסרטון ואיך הופכים את קליבלנד ליחידת כדורסל נושכת ,הקקה לברון עונה שאי אפשר כי קליבלנד בנויה מהמשיח והמשרתות, ואז לו הולך להתחבא באורווה עם הסוסים.הוא גם הרים טלפון למומי לשאול איך מגדילים את החציל
נדב הלפרין
8 יונ 2016 23:31:09אכן התרחיש המתבקש.
גוליאת
9 יונ 2016 04:02:37יואל יש לך פה מטונף
יואל
9 יונ 2016 04:12:13כמובן חחחחחח
מומי שאוהב חציל בטחינה
9 יונ 2016 00:17:16הקבוצה של פרייס דורטי ונאנס הייתה עושה מהקאבס הנוכחית שקשוקה
זה רק בא ללמד מה נהיה מהמזרח
אחלה פוסט
נדב הלפרין
9 יונ 2016 00:23:53חמשוקה עם חצילים
דינגו
9 יונ 2016 00:26:05כתבה ראשונה שאני קורא שלך, מייד הולך לקרוא את השניה).
תודה.
אגב – מה זה לימודי הופס? פרט נמק והדגם.
נדב הלפרין
9 יונ 2016 00:29:04פעם, וגם היום, אני נוהג מפעם לפעם לבחון לעומק סדרוצ גדולות ולנסות להבין מה היה הגיים פלן של כל קבוצה.
john
9 יונ 2016 00:37:01זוכר אותם היטב. מרק פרייס היה שחקן אדיר וחכם ובעיני תמיד עלה על ג׳ון סטוקטון וקווין ג׳ונסון. התנועה של קליבלנד גנבה לו אסיסטים רבים כי הכדור הרבה פעמים המשיך אחרי מסירתו הלאה. אם רצה יכל להיות אגואיסט ולקלוע 25 נק בקבוצת אמצע.
הוא שחקן העבר שהכי מזכיר לי את קארי (לא פאקינג מחמוד עבדול ראוף). קילר קרוסאובר, הראשון שראיתי מבצע את הדריבל ת'רו, יעני כדרור בפיתחה של שני מגינים צמודים, מוסר בחסד וקליעה רצחנית.
מה שהיה חסר לקאבס האלה זה ספסל חזק ואת רון הארפר בריא. אם רון הארפר לא היה נפצע בקליבלנד אני מאמין שהיו מסכנים את הבולס (כנראה שזה לא היה משנה את התוצאה).
האווי לאסוף
9 יונ 2016 00:37:59אחלה טור, כתיבה מהנה על תקופה שאני עוד זוכר.
דרך אגב, משפט דומה לזה על קליבלנד נאמר על באר שבע, לפי המיתוס במדריך טיולים, ש'המראה היפה ביותר שלה הוא דרך השימשה האחורית של הרכב'.
מנחם לס
9 יונ 2016 02:53:50נדב, העלית נשכחות. אני זוכר את הסידרה טוב-טוב. למה? כי ידיעות אחרונות' שילמו לי את הטיסה לשיקגו למשחק החמישי כשהיה 2-2. איזו קבוצה נהדרת היתה לקליבלנד זו! החמישייה קריי איהלו, בראד דוהרטי, לארי נאנס, מרק פרייס, והחמישי…כבר שכחתי. טרל ברנדון? הוט-רוד ויליאמס. ג'רלד וילקינס? מייק סנדרס? מה שאני זוכר היה בלונדיני בקצה הספסל בשם…סטיב קר.
הבולס ניצחו באיזה 30 הפרש, ואני זוכר שמייקל קלע באותו משחק 37, ואני זוכר שלבולס היו איזה 6-7 בדאבל פיגרס. מרק פרייס היה מצויין במשחק עם איזה 25 נקודות.
היו ימים!
מנחם לס
9 יונ 2016 03:01:37ושכחתי להחמיא על מאמר כתוב מצויין!
נדב הלפרין
9 יונ 2016 03:50:53תודה!
MBK
9 יונ 2016 03:15:57מנחם הלוואי על כולם זכרון כמו שלך בגיל 40
חוץ מווילקנס כל מי שמנית היה שם
לצעירים חובה להזכיר שוב – ד"ר מנחם לס האיש והאגדהשהפיץ את בשורת ה NBA בארץ הקודש בשנות ה 80 ואני לא מגזים
מנחם – מצאתי בר לראות בו את המשחק , אני מקווה שיש בו יותר מ TV 24 אינץ' ושלא יסגרו אותו ב 8 .
התותח הקטמוני
9 יונ 2016 03:24:24"הקסם שחזר" נראה לי ספר שקראתי בתלת ספרתי וידעתי חלקים רבים ממנו בעל פה עד לפני איזה שלוש שנים. אגדה.
מנחם לס
9 יונ 2016 03:59:46תודה
מנחם לס
9 יונ 2016 03:59:20תודה.
טרייס ת'ומפסון, האוטפילדר של הדודג'רס ונאח של קליי, חבט הום ראן נד טכסס היום
רובי
9 יונ 2016 03:10:32הבעיה של קליבלנד הייתה שדוהרטי פשוט נפצע וגמר את הקריירה מייד אחריי זה ובלעדיו הם התמוטטו .
וזה מראה כמה חשוב שחקן הגנה הגנתי גדול בעמדות הגארד כי להם היה רק את אילו וזה לא מספיק .
אילו היו להם שלושה אילואים מול ג'ורדן היה סיפור אחר כי מתחת לסל היה להם יתרון מוחלט והרכז שלהם היה ממש טוב
רובי
9 יונ 2016 14:12:23כן לא כתבתי ברור .
התכוונתי שאילו היו להם עוד שניי[אילו!] שישמרו על ג'ורדן כמו שהיום יש את קוואי ואיגואדלה בנוסף ליתרון שלהם בפנים עם דוהרטי ונאנס ולרכז מעולה כמו פרייס אז הם היו עוברים את הבולס וגם אחרות לו רק ברד דוהרטי לא היה נפצע .
חוץ מזה קר שיחק די הרבה בקליבלנד וגם קלע אני רק לאזוכר באיזה עונה .
מנחם לס
9 יונ 2016 04:00:32דוהרטי היה סנטר, לא גארד
אלי לס
9 יונ 2016 07:03:36הוא לא אמר שהוא היה סנטר.
אלי לס
9 יונ 2016 07:03:59התכוונתי שהוא לא אמר שהיה גארד כמובן
נדב הלפרין
9 יונ 2016 07:03:03היתכן שבקליבלנד קראו את הטקסט?
Berch
9 יונ 2016 08:59:05מאמר מעולה
גיא
9 יונ 2016 09:02:15יופי של פוסט!
אני זוכר את הסדרה מצוין.
הקאבס היו קבוצה נהדרת, עם אחת מהחמישיות היותר חכמות שיצא לי לראות.
פרייס עם ניהול מופתי של התקפת המעבר,
ודוהרטי, שהיה בזמנו הסנטר המוסר מס' 1 בליגה.
לרוע מזלם, פעם אחר פעם יצא להם לפגוש את ג'ורדן.
(פטריק יואינג מהנהן בראשו כאשר חיוך מריר על פניו)
עידו גילרי
9 יונ 2016 12:17:30מהקבוצות הפציעות ביותר בהיסטוריה. אפשר לומר נמרים של נייר.
דובי
9 יונ 2016 12:29:49כשפטריק יואינג מהנהן בראשו בניו יורק הרי געש מתפרצים בפיליפינים
אשך טמיר המקורי
9 יונ 2016 11:57:47שוב נפלא
מאוד אהבתי את קליבלנד ההיא, אחת הקבוצות החכמות והמהנות. אנשים לא יודעים עד כמה פרייס היה טוב.
תודה
נדב הלפרין
9 יונ 2016 12:13:02אני זקוק לעזרתך בסיקול המתקפה על ה-ללל – ישיבת קבינט דחופה!
יניב
9 יונ 2016 12:38:19תודה על המאמר,באמת הזכרת נשכחות,אני גם אהבתי מאוד את פרייס.
לגבי ההתקפה שלא תיפול רוחך זה תמיד קורה,שהוא נותן משחק טוב אז כולם יוצאים מהחורים.האשך ואני עברנו פה תקופות שקטלו לנו את הצורה ועברנו גם את זה.בסופו של דבר לברון כבר ידאג לבעוט בדלי(תרתי משמע) ולהפסיד את האליפות.
אשך טמיר המקורי
9 יונ 2016 13:44:50יניב כרגיל הוציא לי את המילים מהפה
אשך טמיר המקורי
9 יונ 2016 13:45:53אגב אני חושב שהוא היה מזעזע
גיא
9 יונ 2016 14:03:11באמת על הפנים.
דרך אגב, אתה יודע כמה שחקנים בתולדות הפיסטונס סיימו משחק בפיינלס עם 30+ נק', 10+ רב' ו-5+ אס'?
(רמז: התשובה מתחרזת עם 0)
נדב הלפרין
9 יונ 2016 14:03:26תודה על העידוד יניב!
כמו כן – *סיכול
יניב
9 יונ 2016 12:39:24ובאותה נשימה אף פעם אל תהמר נגד המלך,הוא יחזיר בתשובה את כל החוטאים שלא מאמינים במלוכה שלו .(עידו זה במיוחד בשבילך)
דובי
9 יונ 2016 12:39:55הזכרת את ביל קארטרייט והקסם המעלים שביצע עליו דוארטי…
ביל דאג לזה בעצמו.
נדב הלפרין
9 יונ 2016 12:41:43לייק
ישי אוהד קאבס
9 יונ 2016 14:20:00זוכר את התקופה הזאת היטב
התחלתי לאהוד את הקאבס מ 1987
captain beefheart
9 יונ 2016 19:59:22טור נהדר. מנחם מאיפה אתה מביא את הכותבים האלה תחמזלאק?
לידיעת הציבור
9 יונ 2016 21:50:15"שירות"-הביטחון-הכללי טובח באזרחים שעל ביטחונם הוא אמון מתוך רצון לתת לאביגדור ליברמן "טבילת-אש"
שגיא
9 יונ 2016 21:52:03תמיד חשבתי שאתה משוגע אבל כשחושבים על זה גם הטבח ברחוב דיזינגוף היה בדיוק כשרוני אלשיך נכנס לתפקיד המפכ"ל
נדב הלפרין
9 יונ 2016 22:05:08המשתמש לידיעת הציבור הוא למעשה משיח מהאורחן שעובד בשירות סוכנות ביון אוזבקית.
גיא
10 יונ 2016 00:08:49אחלה כתיבה הלפרין.
לו היית מעריך גדולה, לו היית מעריך עבודה קשה, לו היית פורש ממועדון חדי האשכים.
היית מושלם 🙂
נדב הלפרין
10 יונ 2016 00:18:40🙂