סיבוב על הקרחת-סיכום הסיבוב הראשון בליגת ווינר/אלעד אייל

10 מחזורים הסתיימו להם, וזה זמן טוב להעלות את כולם על המאזניים ולראות לאיזו קבוצה באמת יש נפח, ומי סתם בלון נפוח.
ראשית התייחסות כללית לכמה תופעות חיוביות ושליליות שבלטו בסיבוב הזה.

החזרה לשפיות:

חידוש מרענן העונה הוא התנהלות מקצועית שפויה והגיונית של רוב הקבוצות. גליל גלבוע פתחה את העונה עם 6 הפסדים רצופים. ירושלים עם 3, גם אשדוד ואשקלון פתחו את העונה עם ביכולת איומה, אף אחת מהן לא פיטרה מאמן. לא בדקתי באופן רשמי, אבל מהזיכרון אני סבור שזה חסר תקדים. למעשה אילולא הפיטורין המכוערים של אפי בירנבוים, שלהערכתי אין בינם לכדורסל שום כלום, היינו מסיימים סיבוב שלם ללא החלפת מאמן ! ההיינו כחולמים ?

הזרים:

רייט
ג'וליאן רייט. שחקן הראפטורס וההורנטס לשעבר, כיום כוכב במכבי ראשון לציון. אחד מהזרים המצויינים שהגיעו לליגה העונה.

השנה הגיעו לליגת הצנועה שלנו כמה זרים נהדרים שנותנים מדי שבוע תצוגות נהדרות, והנוכחות שלהם משדרגת את הליגה, והופכת משחקים רבים
לאטרקציה של ממש !

שחקנים כג'וליאן רייט, דונטה סמית', פרנק האסל, אלי הולמן, דיימון סימפסון, ועוד רבים וטובים הופכים את ערב הכדורסל לחגיגה של ממש.

חולשת הישראלים:

על רקע הרמה הגבוהה מצד הזרים, בולטת חולשת השחקן הישראלי, כשרק בודדים מצליחים להתבלט. למעשה רק שחקן ישראלי (גל מקל שמדורג 8) מתברג בין 20 הראשונים במדד היעילות. שנים של הגדלת מספר הזרים, וחוסר יציבות מקצועית וכלכלית דחקו את השחקן הישראלי הרחק לאחור, והתוצאות בהתאם. כישרונות כנמרוד טישמן, וטמיר אריאלי לא מצליחים לצבור ניסיון הכרחי וההפסד יתבטא בשנים הבאות ברמת הנבחרת.

הטוב:

אם הסיכום הזה היה נערך לפני 4-5 משחקים, הזוכה הייתה ככל הנראה נתניה, או ראשל"צ, ששתיהן פתחו את העונה בצורה מרשימה במיוחד, אך מאז חלה נסיגה גדולה ביכולתן. אם אצל נתניה זה עוד מובן, הרי שאצל הראשונים מדובר באכזבה של ממש לאור הציפיות הגבוהות.
מי שבכל זאת לוקחת את התואר, היא מכבי בזן חיפה שממצבת את עצמה כקבוצה היחידה נכון לעכשיו, שמסוגלת לתת פייט אמיתי למכבי ת"א על התואר. חיפה משחקת באולם הכי יפה בארץ, ומציגה סגל עמוק ואטרקטיבי, ומספקת מדי שבוע תצוגות כדורסל התקפיות והיא אחת הקבוצות הבודדות שאני זוכר, שהצליחה עם מאמן זר בליגה הישראלית.

הרע:

אלימות במגרשים:

יותר מדי כותרות שליליות פתחו את מהדורות החדשות בסיבוב הזה, החל בפרשת פניני, וכלה באוהדי הפועל ת"א שביקור במגרשה הביתי הפך לחוויה מפוקפקת מאד עבור הקבוצות האורחות. תופעות אלו צריכות להיעקר מן השורש ויפה שעה אחת קודם. מבחינה ספורטיבית אפשר לסמן את העובדה כי יותר מדי קבוצות עדיין לא התייצבו, ולא ממצות את היכולת המצופה מהן.

האכזבה:

על התואר המפוקפק הזה התחרו לא מעט קבוצות, כשלכל אחת קייס רציני לזכייה. לישורת האחרונה הגיעו שלוש – אשדוד, חולון, וגלבוע גליל. בפוטו פיניש הענקתי את התואר לסגולים מחולון, בעיקר עקב העובדה שאצל גליל ואשדוד יש עליה ביכולת ובתוצאות במחזורים האחרונים, ונראה כי הן בדרך למעלה. אצל החולונים הכיוון הוא הפוך.

המכוער:

בירנבוים
בירנבוים. נראה שפוטר עקב מחלוקת עם יו"ר ראשון לציון, פרי.

כאן אני מכניס הערה בנימה אישית. אתמול פוטר ותיק מאמני ליגת העל אפי בירנבוים אחרי מספר שנים רצופות במכבי ראשל"צ. אפי שקיבל את הקבוצה במצב קשה עם ממוצע קהל נמוך, ובדרך להידרדרות, היה בין הגורמים המרכזיים להפיכת הקבוצה הזו לאחד המועדונים האטרקטיביים והיציבים בארץ. רק לפני שבוע קיבל אפי "גיבוי" מהנהלת הקבוצה, ולי היה ברור שהפיטורים הן רק עניין של זמן. מעבר לפן המקצועי ולבעיות הלא פשוטות של הקבוצה העונה, נראה שבהחלטה הזו היו מעורבים עניינים אישיים בינו לבין יו"ר הקבוצה יצחק פרי. זכותו של יו"ר לפטר מאמן אם הוא סבור שהמהלך יסייע לקבוצה, אבל הפיטורים של אפי – טיפוס קשה לעיכול שאומר כל מה שהוא חושב, מסמלים בעיני חלק גדול מהבעיות בספורט הישראלי שבו הכול הופך לאישי כך או אחרת. מבלי להיכנס לעימות המילולי שהיה או לא היה בינו לבין פרי, אפי היה ראוי בעיני לסיום מכובד בהרבה בקבוצה שבה קידם צעירים והעניק לה זהות ייחודית, ואני מאמין שהיה מוצא את הדרך להצעיד את הקבוצה להישגים גם בעתיד.

עריכה:רועי ויינברג

רועי ויינברג

עורך הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 49 תגובות

  1. אחלה מאמר, אני לא מסכים איתך בקשר לנבחרת:

    יש לנו את יוגב אוחיון המצויין כרכז, בהפועל תל אביב גדל גארד נהדר ששכחתי שמו, יש את כספי ואליהו בעמדות הפורוורד, ואלכס טיוס הפנטסטי בסנטר. יש את יתן הלפרין כשחקן שישי, ויונתן שולדרבראנד כרול פלייר מוביל.

  2. רועי ראשית תודה על הפרגון.
    שנית אתה מתכוון לבר טימור רכזה של הפועל ת"א שנותן עונה בהחלט טובה.
    הכוונה שלי הייתה לאו דווקא בטווח הזמן המיידי, אלא לשנים הקרובות כשאותם שחקנים יבשילו. למרות שגם היום אם אני משווה את המצב לזה שהיה לפני עשור, אז שים לב להבדל. סוף שנות ה-90 תחילת שנות ה2000 הגארדים הישראלים המובילים היו: עודד קטש, דורון שפר, דורון ג'מצ'י, ליאור לובין, מאיר טפירו, עדי גורדון, דורון שפע, ארז חזן, אמיר כץ, טל בורשטיין ובטח שכחתי עוד רבים בדרך. בעמדות אחרות היו יואב ספר, שלפני הפציעה היה שחקן מוביל, יניב גרין, נדב הנפלד, תומר שטיינהאור ועוד רבים וטובים שכולם היו שחקנים מובילים בליגה ולא נפלו משום זר. אני חושב שההשוואה מדברת בעד עצמה

    1. כן, דיברתי עליו. אבל, הם ישארו ברמה זאת הרבה שנים (כספי, אליהו, טימור, אוחיון וטיוס יחסית צעירים), וגם בנוער של היום, שברמה גבוהה, מתפתחים שחקנים טובים.

      1. הם שחקנים טובים, אבל הם קיבלו צ'אנס אמיתי להוכיח את עצמם. אוחיון ואליהו התפתחו בגליל עליון ושם קיבלו דקות משחק. גם כספי קיבל במכבי הרבה זמן מגרש וזה ההבדל. קבוצות רבות רוצות הישגים כאן ועכשיו או פשוט לשרוד בליגה, ולצורך זה נוח יותר להביא זר בשנותן תפוקה מיידית מאשר לבנות על צעיר שצריך זמן להתפתח וללמוד. תוסיף לזה את המגמה של הגדלת מספר הזרים בליגה והתוצאה היא צמצום הדקות לישראלים. דווקא אפי בירנבוים היה יוצא מהכלל במובן הזה, ולא מעט צעירים התפתחו אצלו בקבוצה כמו אייל שולמן. רוב הישראלים המובילים בליגה כיום כמו ניב ברקוביץ', קוזיקרו, אליהו, לימונד, מתן נאור ואחרים כבר לא כל כך צעירים, ולא נראה שיש מספיק מחליפים באופק.

  3. גם לי זה חבל מנחם. חשבתי לכתוב מאמר שמדרג את 10 הזרים הטובים בליגה הישראלית, נראה אם יהיה לי חשק לזה. זה בהחלט מתסכל להשקיע ולא לקבל תגובה. אגב גם ביקורת או אי הסכמה זו תגובה ואין בעיה עם זה, אבל התעלמות של רוב הקוראים היא בהחלט מתסכלת, למרות ההבנה שזה בעיקר בגלל בעיית הרייטינג של הליגה

  4. אלעד, למרות שהאתר הזה מדרבן וניזון מהתגובות, עדיין רובנו הקוראים פשוט נהנים להכנס לקרוא ללמוד ולהמשיך הלאה.
    זה מאמר מצויין ואני אשמח לקבל עוד כאלו על הכדורסל שלנו.

    1. אני מבין ומקבל, אבל אפילו תגובה קצרה – תודה נהניתי נותנת את הכוח והחשק להמשיך לכתוב. הרי כולנו מתנדבים שעושים זאת להנאתנו ווהנאת הקוראים, וזה שכרנו היחיד למעשה. בכל אופן תודה לכל המגיבים

  5. אני ממליץ לרועי ושאר בני המחזור שלו להכנס לארכיון ולגלות את העולם המופלא של הכדורסל הישראלי לפני 15, 20 שנה ויותר.
    הייתה תחרותיות
    היו המון ישראלים מובילים
    הייתה זהות כמעט לכל קבוצה בליגה
    בסוף מכבי תמיד ניצחה

  6. אווווווווווו
    סוף סוף קצת התעוררות.
    קורקי וספנסר שניכם צודקים, אבל לפחות הייתה תחרות אמיתית. גם כשמכבי ניצחה זה לא היה מובן מאליו. אני זוכר את הסדרות הסוערות של שנות ה 80 כשהפועל ת"א הובילה לא פעם אחת אפס והייתה רחוקה ניצחון מזכיה באליפות. גם הסדרות הסוערות בשנות ה90 בין הפועל ת"א להופעל ירושלים נכנסו לקלאסיקה. אם יחזור המתח והרמה מאותם ימים דיינו. המגמה לדעתי היא חיובית. אולמות גדולים ומודרנים נבנים, ותוך כמה שנים נוכל לראות יותר כסף ואני מקווה גם רמה גבוהה יותר ותחרותיות.

  7. יוסטון בהחלט היה אגדה, אבל היו עוד זרים גדולים. הבעיה הגדולה היום היא שזרים עושים כאן סיבוב של עונה ונעלמים. יש היום מעט שחקנים מזוהים כדייויד ת'רדקיל, נוריס קולמן או קווין מגי. אלו זרים שהיו הפנים של הקבוצה זה כמעט ולא קיים כיום

  8. אתם כולכם ילדים. אני מדבר על הימים שהיריבה הגדולה של מכבי היתה הפועל הזורע עם ראובן פכר ומחטי, כשמחטי פעם שפך שמן מזוקק לבן על הבלטה בה אברהם שניאור, הסזנטר של מכבי וגדול שחקני ישראל אז, התחלק ושבר רגל. אגב, גובהו של הסנטר של מכבי היה 1.84. זכריה עופרי, "התימני הכי גבוה בעולם" היה 1.91 מ'.

  9. חחחח מנחם לידך כולנו עדיין בגנון. על שניאור שמעתי הוא היה גם גם הסנטר של הנבחרת, גם על עופרי שמעתי. את האחרים אני לא מכיר. אלו היו ימים אחרים אז היו קבוצות כמו גן שמואל וגבת יגור שהיום לא יכולות להתקיים ברמה מקצוענית

  10. שמעתם על סימס?
    הרכב שלו ננעל עם המפתח בפנים בחניה ברמת אביב.
    הוא ניסה לפרוץ את הרכב
    השכנים ראו כושי גדול מנסה לפרוץ לרכב והזמינו משטרה.
    לא הספיקו להגיד קונסטנטין פופה ושני שוטרים קפצו עליו והכו אותו
    ואגב, מה עם הבת שלו?
    לוקחת מקום ראשון בתחרות 'הבת של כדורסלן העבר'

  11. פעם כשעוד הייתי יפה ומובטל, חבר שלי חיפש לשכור דירה בתל אביב.
    הוא טילפן אליי וסיפר לי שיש דירה שהוא רוצה לבדוק אבל הוא לא יכול לצאת מהעבודה. אולי אני אקפוץ לבדוק במקומו? הוא דיבר עם בעל הבית שקוראים לו ברקוביץ מיקי.
    בטח שקפצתי, את הדלת פתח לי באמת מ.י.ק.י.
    ניסה לשכנע אותי לשכור את הדירה המסכנה.
    אמרתי לו שאם זה היה ג'מצ'י הייתי לוקח.

    איזה ימים
    יפה ומובטל
    בעיר הגדולה

  12. גרווין (האח של ג'ורג') היה סקורר אדיר, וריבאונדר מצוין, ולא ברור למה הוא בילה בקבוצה כמו גבת במשך כמה שנים במקום בקבוצה עם שאיפות גבוהות יותר, אבל זו גם הבעיה שלו בראיה לאחור. אם הוא היה כזה גדול למה שם הוא נשאר לשחק ? זו נקודה לחובתו.
    אגב אם כבר זרים גדולים אז חובה לציין את את ג'ו דאוסן שהוא מגדולי הזרים/מתאזרחים ששיחקו כאן. היה מלך הסלים כמה פעמים וגם מלך הריבאונדים. שחקן קשוח ואנרגטי שנתן את כל כולו בכל משחק.

  13. אלעד, האמת שכן קצת נעלמתי בשבוע שבועיים האחרונים, יש לי תקופה קצת עמוסה ומעט מידי זמן פנוי בשביל לשבת ולכתוב מאמרים חדשים.. יש לי הרבה רעיונות למאמרים ודברים שרציתי לכתוב, אז אני מקווה שבשבוע הקרוב כבר יהיה לי קצת זמן לעבוד על זה.
    לגבי היורוליג, האמת שרציתי מאוד להעלות את הטור שלי בשישי בערב, אבל מנחם שלח מייל באותו היום וביקש שלא יעלו יותר מאמרים כי כבר יש יותר מידי, אז לצערי לא העלתי למרות שזה היה פתיחת ה TOP 16

  14. אלעד אני כרגיל אחרון … או בין האחרונים.
    קראתי את כל התגובות והבנתי שכולנו מתגעגעים לשנות ה80.
    אז בשביל להיזכר …ולהזכיר הנה חלק מהשמות .
    ככה נוכל באמול לדון האם …יוסטו היה הגדול מכולם.
    הערה כבודה של מכבי מונח במקומה אך הפעם אני אתן את שמות הזרים שלא שיחקו במכבי לפחות לא כתחנה ראשונה בארץ.

    אם עוד יקראו את התגובה אשמח לתגובות להוספת שמות
    ולדירוג 10 הגדולים.
    הערה נוספת כל השמות אך ורק משנות ה 80-90

    השמות ללא קשר אלא לפי מה שעולה לי בראש.

    1. דיוויד הנדרסון
    2. דניס ווילימאס
    3. תרד'קיל
    4. שורט
    5. דנטלי
    6. ווקמן
    7. ספנסר
    8. בנקס
    9. פול תומפסון
    10. ריצי רילפורד
    11. נוריס קולמן
    12. בילי תומפסון
    13. יוסטון
    14. אורלנדו פיליפס
    15. קנדי
    16. לינטון טאונס
    17 לארגי
    18. מילטון ווגנר
    19 ליף (אמנם מתאזרח אך כישראלי ישכחו אותו)
    20. דניס הופסון
    21. רדנקו דובארש
    22. טוני דאוסן
    23. ויין פרימן

    כל שחקן כאן הטביע חותמו בגדול (כמעט תמיד תרתי משמע)

    1. אם באמת רוצים לדרג את הזרים הטובים בהיסטוריה, צריך לגבש קריטריונים לבחירה. האם שחקן ששיחק שנה ונתן מספרים פנטסטיים יכול להיכנס לרשימה ? שחקן בקבוצת תחתית יתבלט יותר משחקן בקבוצה גדולה, האם זה מוסיף, גורע או שלא מתחשבים בכך. בנוסף יש כמובן מדדים שלא נמדדים במספרים אלא בהשפעה של שחקן על הקבוצה, לדוגמא דורון פרקינס, וכמובן קיים גם המימד האישי של ההעדפה.

      בשליפה מהמותן הייתי מדרג מהרשימה שהצגת באופן הבא:
      1. בילי תומפסון
      2. ברד ליף
      3.אנדרו קנדי
      4.נוריס קולמן
      5.דייויד ת'רדקיל
      6.פול תומפסון
      7.ג'ינו בנקס
      8. פרוויס שורט
      9.לינטון טאונס
      10. מילטון ווגנר

      אגב מי זה דנטלי ? אולי התכוונת לאניס ווטלי ששיחק בגבת ?

  15. מנחם פרימן היה רכז נהדר אבל הוא שיחק בארץ רק עונה אחת אם זכרוני אינו מטעה אותי. קשה לדרג מישהו גבוה מאד רק על סמך עונה אחת.

    אגב נזכרתי בעוד שמות גדולים – סטנלי ברנדי, דארן דיי, ריצ'י דומאס, קני ווילאמס, אדי אליסמה, ומייק גיבסון

  16. אלעד : אני התכוונתי לשנות ה 80-90
    כמדומני שאליסמה וברנדי שייכים כבר לעשור הנוכחי
    אשר לגיבסון זכרתי את שמו ובכל זאת לא הכנסתי אותו (לא בטוח שבצדק)
    כנ"ל דיי (בגלל שהיה חצי עונה בלבד כמדומני )
    התבלבלתי בין ריצי דומאס לטוני דאוסן (הייתי מכניס את שניהם)
    וכמובן צדקת לגבי שמו של הרכז של גבת .

    ואני נדהם מעצמי ששכחתי את קני ווילימאס.
    אגב יש עוד מספיק שמות שזכרתי ולא הכנסתי כי הם קצת (או הרבה) פחות טובים/משפיעים.

    למשל יובנקס (101 נק') אוואנס .

    ובענייין אחר לגמרי ככל שאני חושב על כך יש הרבה "מתאזרחים" שאף פעם לא יזכרו כישראלים שחייבים להכניס אותם יחד עם הזרים .בייחוד אמורים הדברים לשנות ה 80 תחילת ה90.
    למשל
    1. הגדול מכולם לבן מרסר
    2. לאסוף (אא"כ גם כאן לא נכניס את מכבי כתחנה ראשונה )
    3. שלכטר
    4. מאלוביק
    5. בארמור
    6. סימס
    7. המשוגע קרטר
    8. ג'יימס טרי

    אלעד מה אתה אומר ל פרוייקט שייבחא למשל את חמשת הרכזים הטובים ביותר בשנות ה 80-90 זרים
    וכן הלאה.
    ואז חמשיית המתאזרחים. ?
    נראה שיהיה לזה ביקוש גדול.

    1. רעיון מעניין בהחלט, הבעיה היא שבאותה תקופה היינו ילדים, ואני לא בטוח שנצליח להעריך נכונה את יחסי הכוחות ואת איכות השחקנים באופן ריאלי. בעיה נוספת היא קושי למצוא נתונים סטטיסטיים מהתקופה ההיא.

      דארן דיי לדעתי שיחק עונה שלמה בגליל והוביל אותה למקום שני עם עונה אישית פנטסטית. אגב פרוויס שורט הגיע באמצע העונה להפועל ת"א כשהייתה מדורגת תשיעית, והוביל אותה לגמר הפלייאוף ולהפסד 2:3 למכבי בגמר. הוא ראוי בהחלט להיכנס לרשימה יוקרתית בזכות הרושם העצום שהשאיר פה.

  17. למנחם בקשה אישית .
    אשמח לדעת איך הבאת את ויין פרימן .
    אך הייתי שמח שתכתוב על כך טור כסיפור אישי .
    ייתכן ומשיהו "יעזור לך " לספר את המשך הסיפור איך הוא היה בארץ ומה הוא עשה.
    נראה לי שזה יכול להיות מעניין ולדרבן עוד את הרצון לקרוא על הליגה החמודה שלנו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט