קבל התנצלותי, קוץ' דל-נגרו, בשם 95% גולשי הופס/מנחם לס

מתנצלים בפניך, מאמן!

הי קוץ'. מה קורה? איך המרגש להיות מאמן של קבוצה שאחרי 30 משחקים היא מסתכלת מלמעלה למטה על נמושות כאוקלהומה סיטי, סן-אנטוניו, מיאמי, ושיקגו? איך המרגש להיות המאמן של הקבוצה הטובה בעולם? ואם ישנו מישהו שמתווכח על 'הטובה בעולם', כל מה שעליך לעשות זה לפתוח את העתון ולהראות לו את הטבלה. אתה 6-24, קומראד. ניצחת 16 – ספור אותם! אחד, שניים, שלוש…16! – רצופים, ואתה לא חושב לעצור.

אני חייב להתנצל בפניך, כי 95% מהגולשים כאן שדיברו עליך, שפכו עליך רק ערימות של זבל, רפש, וקקה, כשהם טוענים שהקבוצה שלך עשתה זאת למרות שאתה מאמן אותה!. אני שוב מוצא את עצמי יחיד נגד גדודים-גדודים של גולשים שאין ביכולתם להבין שאתה עושה מלאכת קודש בקבוצה שלך, ושאתה המאמן המושלם עבורם, כשהם טוענים שקבוצתך, הקליפרס, מפליאה ביכולתה "למרות שיש לה את וויני דל-נגרו" כמאמן. מכל התגובות – נכון, לא כולם כתבו על הקליפרס, אבל מאלה שכתבו – כולם ללא יוצא מין הכלל מאמינים שכריס פאול ובלייק גריפין מנצחים עם או בלי דל-נגרו. אני בטוח שאותם הגולשים הם אלה המאלילים את פיל ג'קסון על כל האליפויות בלייקרס כ-"המאמן הטוב ביותר בתולדות ה-NBA" בלי לטעון שמייקל ופיפין וכל שאר הכוכבים, ואח"כ בלייקרס קובי ושאקיל הביאו לו אליפויות, אלא היה זה מאמן החולה 'זן' הזה שעשה זאת עם 'המשולשים' (שביני לבינך הוא, אגב, בעצמו לא מבין כי הכל נעשה ע"י וינטרס) שלו, ועם שיחות המוטיבציה בחדרים חשוכים עם נרות ואדי קטורת. אני צוחק כי אותם אנשים גם מהללים ומאלילים את הפלח מדרום-מערב טכסס על האליפויות שלו כ-"מוח כדורסל גדול, ממש כמו לאוברדוביץ' ושמענוביץ' וסחרובוביץ' האירופאים" שעשה זאת, ולא ברנש מאיי הבתולה בשם טים דנקן, שהיו לו צרפתי בשם טוני פרקר, וארגנטינאי בשם מנו ג'ינובלי.

אז שיחליטו: או שהשחקנים או שהמאמן. כשנוח להם זה 'המאמן', ובמקרה שלך – כשנוח להם – זה 'השחקנים'.

אתה ואני הרי יודעים שזה השחקנים שמנצחיעם, אבל הם זקוקים ליד מנהלת ומוח עובד כדי שהכל יילך חלק עד הסוף.

ובינתיים אתה נותן לכולם שעור בחלקלקות קבוצתית.

בוא נזכיר להם כמה עובדות:

1. זאת לא רק השנה הזאת שאתה מחולל פלאים. היתה לך עונה מצויינת גם בעונה שעברה, כשהקבוצה היתה רק בשלבי ובתהליכי בנייה. נזכיר להם שהתחלת את העונה שעברה 9-19, אבל אז בא משבר והפסדת 12 מ-19 המשחקים הבאים. הרקורד שלך היה 21-26, וכולם החלו לקלל ולבייש אותך כמאמן שאין לו מושג. אפילו החכמולוגים ב-ESPM כמו הולינגר וביל סימונס כתבו ש-"דל-נגרו איבד את קבוצתו". אתה לא ענית, לא הצטדקת, לא הסברת, רק המשכת לאמן. כי היתה לך תכנית בראש שחשבת שאפילו אם לא תעבוד ב-2011-2012, היא תשמש בסיס לקבוצה אדירה ב-2012-2013. אתה ענית לכל המקטרגים ב-14 נצחונות מ-19 המשחקים האחרונים, ועברת שלב ראשון בפלייאוף.

2.את העונה הזאת התחלת עם 2 נצחונות. אחרי זה באו שני הפסדים. ואז המשכל וניצחת עוד 6 והגעת לרקורד 2-8. ואז בא מה שכל כך הרבה הגדירו כ-COLLAPSE של קבוצתך. התחילו לקבור אותך כשפתאום הפסדת 4 רצופים. משך הנצחונות וההפסדים עבדת על דבר אחד: הגנה. הגנה שכוללת ריבאונדים. אבל הרקורד היה 6-8 וסימני השאלה התעופפו יום ולילה מעל סטייפל סנטר. האם נהשברת מ-4 ההפסדים הרצופים? כן, נשברת כליל בצורה 16 נצחונות רצופים, ואתה עתה השולט בכולם. המאמן בראש הפירמידה.

 

מה הוכחת לי בשני רצפי ההפסדים לפני שנה והעונה, כשהם לא שברו אותך, ויצאת מהם כגדול? הםפ הוכיחו שיש לך RESILIENCY – כושר התאוששות, ויכולת לסבול דברים קשים, ולצאת מהם כגדול. הראית יכולת RESPONSE TO ADVERSITY. הוכחת שאתה לא נבהל, שיש לך עור עבה, וכל ההעלבות וההשמצות מתחלקות ממך כמו מטפלון. אפילו כוכבך הגדול, כריס פאול, כאילו חבט בך אחת טובה מתחת לחגורה כשאחרי ההפסד הרביעי הרצוף (להורנטס, הקבוצה בה שיחק) הוא הגיב לעתונאים שד-"הפסדנו לקבוצה פחות כשרונית מאיתנו עם שחקנים פחות טובים מאיתנו, אבל קבוצה שאומנה והוכנה כראוי". אני מודה שכמאמן, הייתי יוצא מכלי ומדביק את הפוינט גארד השמנמן הזה לקיר כשאני אומר לו שאילו הוריד איזה 3 ק"ג היינו מנצחים, אבל אתה – כגדול אמיתי – לא הגבת. פשוט המשכת לאמן. מעניין מה שהכריס פאול הזה אומר עכשיו על מאמנו שיושב על חודש רצוף של נצחונות, ואיך שהואר מכין את קבוצתו.

מה עוד הוכחת לי שכנראה כמה מהמקטרגים עליך לא מבינים? שאתה ממש BRILLIANT במניעת COMPLACENCY בקבוצתך. כל כוכביך, ועתה גם שחקנהי הספסל, לא יושבים על השמרים אלא משתפרים ממשחק למשחק. במקום ששאננות ושביעות רצון תשפיע על שחקניך, לא נתת לזה שיקרה ע"י שעודדת אותם אפילו בתוך הרצף הלא יאומן הזה של נצחונות, להשיג יותר, להיות יותר טובים. איך עשית זאת? אני יודע כי סטודנט לשעבר שלי העובד במחלקת השיווק של סטייפלס סנטר סיפר לי: נתת לכל שחקן אתגר שונה: לבלייק גריפין וללמאר אודום נתת אתגר בריבאונדים. לבלדסו נתת אתגר בחטיפות כדור. לכריס פאול נתת אתגר הקשור לאיבוד כדורים. בהרבה מקרים נתת לשחקנים אתגרים דווקא בנקודות החולשה שלהם, כמו האתגר שננת לג'ורדן כשחקן התקפה. לא נתת לשחקניך לשקוט על שמריהם וגרמת למתח פנימי בקבוצה שמסלק כל סכוי לשאננות.

שמע, רק עוור לא רואה את השיפור האדיר במשחקו של מאט בארנס – ששמעתי שהפך לפרוייקט האישי שלך כי אצלו הבעייה היחידה היא כמה ברגים שלא מוברגים ישר בראש, ואני יודע בפרוש שאתה כבר יישרת כמה מהם; במשחק ההגנה והריבאונדים של למאר אודום – הפרוייקט מספר 2 שלך; השיפור העצום במשחקו של וויל גרין, והכנסתו לחמישייה שהוא צעד שרק מאמן עם ביצי שור היה עושה. דאדרה ג'ורדן הפך את עורו לחלוטין תחת השגחתך, והיום יש לך סנטר אותנטי ממש.

שמעתי שנתת SPEECH לקבוצה ובו נתת להם אתגר חדש: להתקרב עד כמה שאפשר ל-PERFECTION. לשלמות. את הדברים הללו כל הלועגים לך לא יודעים. הם מסתכלים עליך על הקווים וחושבים 'מה המטומטם הזה עושה שם? הרי אין לו מושג!'. זה מה הם חושבים כי הם לא רואים אותך יוצא מדעתך ומשתגע על הקווים כמו כמה מאמנים אחרים, נחותים ממך. הם רואים מאמן רגוע ולא מזיע והם חושבים שאתה לא יודע בדיוק מה הולך. הם לא יודעים שאתה יודע בדיוק מה הולך, ושאתה ה]פכת למאמן-על בליגה הזאת.

ועל כל עוונות המשמיצים והלועגים אני מתנצל, ומבקש את סליחתך.

LET'S GO CLIPPERS!

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 17 תגובות

  1. לא יודע כמה יכולות אימון יש לו, אבל מהתרשמות שלי מהאיש (גם כשחקן) הוא מכניס להם קשיחות שיכולה להביא אותם רחוק ביחד עם הפוטנציאל השחקני הגבוה שלהם.
    קשיחות מנטלית זה דבר קריטי בקבוצה שרוצה להגיע רחוק.

  2. מנחם, אחד הדברים שאני שמתי לב אליו בשנה שעברה הוא שהקליפרס שיחקו עם מעט מאוד תרגילים מוצלחים בהתקפה. אולי פיק אנד רול בין פול לבלייק מצד שמאל, וכשצ'ונסי היה על המגרש הוא היה מרבה לעשות חסימות בשביל בק דור לגבוהים שיתגלגלו לסל. כמה דברים השתנו העונה:
    ראשית, השחקנים (המאוד צעירים) השתפרו לאין שיעור. בלייק פיתח משחק מחצי מרחק, ג'ורדן זורק יותר לסל, בלדסו פשוט פורח במגרש הפתוח. אגב, גם בבולס הוא ידע לשפר שחקנים צעירים, רק שבמקרה ההוא הגיע מאמן מיומן יותר וקטף את פרות העבודה שלו עם רוז, דנג ונואה.
    שנית, הספסל הרבה יותר מוצלח העונה, והרול פליירס מוצלחים יותר. זו תמיד נקודה חשובה אצל קבוצות גדולות ואצל קבוצות מאומנות. מאמנים טובים מסוגלים להוציא יותר משחקנים בינוניים (פופוביץ' אהובך הוא אלוף בזה, אבל גם דוק ריברס, גם ת'יבאדו, קרלייל ואדלמן מומחים בכך).
    שלישית, מונה לקבוצה מאמן הגנה חדש. ההגנה שלהם נראית נהדר.

    1. הוא מזכיר מאד את ג'רי סלואן בקשיחות שלו, באובייקטיביות שלו, ובידו החזקה כלפי כל השחקנים ולא משנה מי הם. הם גם היו שחקנים דומים מאד שהשיגו מה שהשיגו בקשיחות, מלחמה עיקשת על כל כדור, ואי ויתור. הוא גם מאמן ככה.

      1. דל נגרו מאמן 5 עונות, שיגיע ל10 נדבר על השוואות לסלואן הגדול.
        אני עדין לא רואה בו שום דבר מיוחד.
        בשביל לזכות לקצת הערכה שיעבור את חצי גמר המערב.

  3. עכשיו לקליפרס נשארו שני מוקשים:
    1. הפלייאוף- שם מתגלים מאמנים ושחקנים גדולים. אני צופה להם פלייאוף גדול, לפחות גמר מערב. אבל אני אוהד שלהם וזה לא אובייקטיבי.

    2. חוזים נגמרים- ללא מעט שחקנים נגמרים החוזים, ובהרבה מקרים כאלה בקבוצות עם רוטציה רחבה, שחקנים יילכו באותו כסף (או בקצת יותר) לקבוצה שתבטיח להם יותר דקות. תראו את רשימת השחקנים שמסיימים חוזה העונה: כריס פול (חובה להשאיר), בלייק גריפין (מסיים חוזה רוקי של 7.2 ויחסום הרבה מרחב תחת הקאפ-ספייס), בילאפס, אודום, טוריאף, מאט בארנס (הוא על מינימום. חובה להשאירו אם אפשר).

  4. גריפין חתום על חוזה מקסימום לעוד 4 או 5 שנים – למיטב זכרוני – 5.

    כריס פול זה הפרי אייג'נט המשמעותי באמת היחיד שלהם, וכל עוד ימשיכו לנצח ויגיעו לפחות עד לסיבוב שני בפלייאוף – אני לא רואה שום סיכוי אמיתי שהוא יעזוב.

    אפילו אם יכשלו בפלייאוף לדעתי סיכוי גבוה שהוא יישאר.

  5. מנחם עוד לזכותו של דל נגרו זאת הסדרה האדירה נגד בוסטון ב2009, אחת הגדולות אי פעם, איך לעזאזל לא השאירו את בן גורדון בקבוצה הנפלאה של אז, עוד בזבוז של כשרון.

  6. לא יודע למה, אבל הקליפרס (עדיין!) לא שיכנעו אותי שיש להם את זה.
    אני בטוח שאם מיאמי או אוקלהומה או סאן אנטוניו ושלא נדבר על הלייקרס היו עושים רצף כזה, זה היה סיפור הרבה יותר גדול!
    הכל שם מתפקד כרגע (!!) וזה גם הבעיה שלהם לדעתי, ״הם הגיעו לשיא שלהם מוקדם מדי!!!!!״ אני לא חושב שיש להם מקום לשיפור, וחוץ מכריס פול אני לא מאמין באף אחד מבחינת לשמור על יציבות. חד משמעי!!!

    אז אולי הם יפלו במשחקים הקרובים (דנבר וגולדן סטייט בחוץ זה יהיה קשה) ואולי לא. אבל אני יחכה עד יוני כדי לראות אם יש להם את זה. ששם ההגנות מדברות וזה הבעיה של בלייק גריפין.

    נ.ב. אני רואה אותך מנחם כותב את אותה כתבה עוד חודש (או חודשיים) על אריק ספולסטרה ומיאמי. (אולי חוץ מהקטע של ההתנצלות…..;)

להגיב על נריה לבטל

סגירת תפריט