סטודנטית למדעי NBA א-101, פרק 1 \ סער ברעם

******************************

סער ברעם הוא במקצועו מומחה בשיווק מדיה חברתית ופייסבוק ממומן (מי שמעוניין, הטלפון שמור אצלי!), אבל מה שהוא היה רוצה להיות באמת זה "פרופסור לענייני הופס". חברתו נתנה לו הזדמנות לממש את חלומו הרטוב, אפילו שזה לא על פודיום ב-UCLA!

******************************

הסטודנטית שלי למדעי ה-NBA, פרק 1 \ סער ברעם

לאחרונה התחלתי ללמד את החברה שלי – שתחיה-חיים ארוכים-עיניים-בובה שלי –  על ה-NBA. למזלי, זוגתי היא אישה אינטליגנטית מאוד, אבל לעיתים היא לוקחת חופשות קצרות מלהיות מושלמת ומועדת בדמות קשיי זיכרון קלים. היא באמת מנסה ללמוד, היא מקשיבה בסבלנות לכל הסיפורים והתוכן שאני מספר ומעביר לה, וההתאמצות שלה לקלוט מעוררת הערכה. לכל דמות על הפרקט בכדורסל יש סיפור, אותו אנוכי מוכר לה במיומנות רבה מאוד. זה קורה: היא מתחילה להכיר את הדמויות הבולטות בעולם הכדורסל המודרני.

יש לומר – היא שיחקה מעט מאד כדורסל בתור צעירה. כמעט מיותר לציין שלא באופן מקצועי. מי הדמות היחידה שהיא הכירה בשם לפני התהליך? רק את הגדול מכולם, מייקל 'אלוהים' ג'ורדן בכבודו ובעצמו. כלומר: לפנינו עבודה מפרכת, שתכלול המון תוכן. זה יהיה תהליך ארוך, מסובך,ו – אני מקווה – מהנה ביותר. ניסיתי להצית את הטריגר אצלה בהקרנת פינות הומוריסטיות – הראיתי לה את אחד המקומות המשעשעים בכדורסל, "Shaqtin' a Fool". שטיפת המוח (הלכאורה תמימה) המשיכה וגלשה לפינת "Mean Tweets" החביבה עד מאוד של ג'ימי קימל ולאחר מאמץ קל ומחושב הצלחתי לבנות אצלה עניין מספיק גדול בשביל להתחיל להבין באמת בליגה.

התחלנו בלמידה שלושה שבועות לפני הפלייאוף האחרון. הצלחתי לבנות אצלה את החיבור הרגשי והקרוב לקובי בראיינט שיש גם לי. בבעלותי חולצה שלו בנבחרת ארה"ב עם הספרה 10, וכל פעם שאני שואל אותה מי זה, היא עונה בהתרגשות של ילדה מתבגרת שרואה קליפ של ג'סטין ביבר: "קובי!!". הוא הפך לדמות אהובה בבית ובמפגשים עם החברים שלי, עכברי ­כדורסל גם הם. לקראת המשחק האחרון של בראיינט, ציינתי בפניה שזה יהיה המשחק האחרון שלו. יפיקו לו (את ה-) פרידה (ה-) מרגשת ושום עיניים לא ישארו יבשות. התפתח בינינו דיאלוג שאולי יצליח להעביר לכם את חינוך-הכדורסל שהחדרתי בה:

סער: "מותק, את יודעת, היום יהיה המשחק האחרון של קובי".
זוגתי: "אני לא מאמינה, רק עכשיו הכרתי אותו והוא כבר הולך?!".
סער: "כן, מה לעשות, הוא משחק כבר ספורט מקצועני 20 שנה ואת מכירה אותו בקושי חודש".
זוגתי: "חודש וכבר דרכינו נפרדות? אתה מבין?? (קול עצוב)".
סער: "אל תשכחי שהוא לא מושלם. הוא הואשם באונס וגם לא הכחיש את המגע המיני וגם בבדיקות הביולוגיות יצא אשם".
זוגתי: "נו באמת, מה זה אדם בלי היסטוריה?".
אחרי התשובות המגה מספקות האלה, ידעתי שהיא מוכנה ללמוד ולהתחבר לליגה מהמקום שלנו: אהבה רבת-שנים וללא תנאי.

מיד לאחר מכן, לימדתי אותה את השנאה של אזרחי מדינת היהודים לכיוונם של קליבלנד קבאלירס, במיוחד ללברון ג'יימס ולטיירון לו. את לו היא לא זוכרת בשם, רק זוכרת את זה שהוא חתר מתחת לדיוויד בלאט והוא דומה ללטאה שמחליפה את עורה. לפעמים היא מציינת שהוא "בוגד". עם כל הכבוד למאמן שאייברסון עבר מעליו, בגזרת לברון טמון השיא האמיתי, הרי הפרימדונה בכבודה ובעצמה הראתה למאמן האהוב את הדלת: אותו היא מכנה "הרע", "הרשע", "אותו אנחנו לא אוהבים" וכמובן "המכוער עם השם הצרפתי" (כשהיא אמרה את זה, בכיתי מצחוק).

בנוסף, המשכתי להשוויץ בפניה עם חולצת הקינגס הסגולה של עומרי כספי, שמתנוסס ממנה מספר 18, ח"י. בשביל לחזק עוד יותר את החינוך הפרו-ישראלי, קניתי ממש לאחרונה את החולצה מהקמפיין של כספי עם חיל האוויר. חיל האוויר ועומרי(קוש) לא יודעים איזה שירות הם עושים בשבילי, ואיך המחיר המוגזם על חולצת הטי הסבירה בהחלט ולא יותר, קטן בשבילי על חשיבות החינוך שאני מעביר לה. אני מלמד אותה, שהיא, כמו ישראלית טובה, צריכה להיות בעד ישראלים אחרים בגולה בצורה קיצונית ולא פרופורציונלית בכל מקום שאנחנו נמצאים בעולם. לכן, היא לא אומרת "עומרי" בהגייה עברית קלאסית, אלא מבטאת את שמו בסגנון של שימי ריגר, עם מבטא אמריקאי כבד וחביב.

הלמידה עוד ארוכה, ובכל יום בפלייאוף אני שולח לה סיכומים, פריוויו למשחקים של היום בלילה, שאלות קלילות בנושאים שלימדתי אותה כבר ותמונות של 3 כוכבים שעדיין משחקים בפלייאוף. היא כבר מכירה לא מעט, ועל זה אשמח להרחיב ביומן הבא.

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 67 תגובות

        1. הוא התכוון לומר שחוץ מג'בל מגי, שום דבר לא מעניין אותה בעולם הכדורסל..

  1. הזדהתי מאוד. אני מלמד את אשתי עכשיו – היא כבר זוכרת את כל קבוצות הפלייאוף של המערב ושל המזרח ואנחנו מתחילים לעבוד כעת על שמות, ועל הטובים והרעים כמו כן היא מכירה את קוואי את סטף (יותר בזכות הילדה שלו) אך בעיקר היא מכירה את המעודדות שאיתן היא נהנת לרקוד יחדיו (ומפרגנת לבן הזוג שלה לצפות בלב שלם) באופן כללי היא ממלאת אותי בגאווה נוכח הרצון ללמוד ולוואי שיום אחד תגדל בן שיגיע לחופה ולמצוות ולNBA

  2. אשתי 1.83… כמוני….
    הלוואי שהייתי מצליח לשכנע אותה לשחק 🙂
    ניסיתי להדליק אותה על מלחמד הכוכבים
    היא הייתה מתוקה ומנומסת
    אבל התלהבות מקבילה לשלי לא הייתה שם….

    בהצלחה לך !!!!!

  3. אחחחחחח שהיינו צעירים… את אשתי לא מעניין כדורסל, טניס או רוגבי (רוגבי קצת) ואותי לא מעניין משחקי הכס והויקנגים משפריצי הדם. ושניינו מאושרים שאף אחד לא מנסה "ללמד" את השטויות של השני.

    חיי ותן לחיות סער. אבל אני כבר נשוי 58 שנים. GOING STRONGER AND STRONGER

    1. באוסטרליה הזמן מתגלגל אחרת.

      אומה שלמה שהתחביב העיקרי שלה הוא לכייס קנגורואים.

  4. מעולה!

    אני עם ה-"חייה ותן לחיות" של עידו.
    ולא מסיבות אלטרואיסטיות – יש דברים שאני מעדיף לשמור לעצמי.

    (וזה בלי להתייחס למחיר – יש סיכוי יותר מסביר ששבוע הבא אתה מתחיל ללמוד לסרוג…)

    1. אל תדאג, כבר התחלתי ללמוד רוסית. את התוצאות של זה אתה יכול לראות למעלה, כשאני לא יכול לכתוב "שאק" כמו שצריך.

  5. זה עלול להיות בומרנג.
    גמר הnba, משחק 7, דקה לסיום והמשחק בשוויון, ואז היא תתחיל לשאול מה השופטים שרקו עכשיו? מה זה חסימה לא חוקית? אבל למי אסור לזוז? ו…. הפסדת את שלשת הניצחון.
    #רק אומר

    1. עד אז היא כבר תשחה בחומר לדעתי. אני מלמד אותה רק את הדברים שצריך לדעת, לא נכנס איתה לאנשים עם שמות מסוכנים יותר מדי (ולנצ'ונאס), את החוקים הבסיסיים היא קצת יודעת אז זה לא כזה קשה. מעריך את הדאגה!

    2. מדויק!!!!!!
      בפעם האחרונה שניסיתי לצפות במשחק יחד עם אשתי,
      החמצתי את הסל של שארפ נגד ז'אלגריס.
      היא בדיוק נזכרה לשאול "אבל מי זה גיא גודס?"

  6. אצלנו בבית זה האנימון, נכנסה לעניין ורואה איתי משחקים (בשעות סבירות, לפעמים גם את הזנב של משחקי החוף המערבי), לא יכול לבקש יותר.

    יש לה תיאוריה שקשה לי להילחם בה – "התסריט". במילים אחרות, איך זה יכול להיות שכל כך הרבה משחקים מגיעים לשוויון ודרמה ברגעים האחרונים. זה הכל מתוסרט מלמעלה, הוליווד ורייטינג. מצד שני היא רואה כמוני כמה קשה לפברק – קייל לאורי היה צריך לקלוע מהחצי, ואת זה עדיין קשה לתסרט – אבל נותרת די חשדנית. קמה בבוקר, מבט למסך. "שוב הפרש 2, ארבע דקות לסיום?". נותנת חיוך. אמרתי לך.

    ומה שמצחיק, מסתבר שהיא הכירה לפני כן, ועוד יותר טוב ממני, שחקנים מסוימים. קובי כמובן, הארדן אבו-זקן, מאט בארנס הערס (ממש הכירה טוב את פועלו בחיים), ולאחרונה ראסל ווסטברוק. נותן לך פרופורציות, איך אנחנו רואים כוכבי אנ.בי.איי – ואיזה כוכבים מתבלטים יותר במקומות אחרים, עבור הציבור הרחב, נקרא לזה.

    ראסל בכלל, נעשה הפייבוריט שלה. אחרי כל משחק של אוקלהומה, לחזור להתחלה, לראות את הריקוד שלו עם קמרון פיין. טוענת שהוא השחקן הכי מלהיב בליגה, לא בלי הרבה צדק.

    1. ראסל ווסטברוק גם נהיה אייקון אופנה לאחרונה לפי שמועות. יכול להיות שזו הסיבה.

      קובי תמיד היה בעניינים והזקן של ג'יימס הארדן זה קונצנזוס. לגבי בארנס, גם עליו פורסמה כתבה שמדברת כל פועלו.

      מעריך!

  7. מעולה.

    כגבר של מערכות יחסים פתוחות (לא תענוג כזה גדול. כמו לנגן על 3 גיטרות במקביל או לחלופין לבצע ג'אגלינג עם 3 קרוקודיליות) כל אחת מגיבה אחרת. יש באמת את אלו שנתקעות על קארי.. ריילי קארי.. ומבקשות "תעשה לי אחת כזו.." לא יעזור שיש לי עיניים שחורות ואני דומה הרבה יותר לקנדריק פרקינס.. יש את זו שבקטע של "חילופי סטודנטים" – קמה איתי ב 3 בבוקר לפלייאוף בתמורה אני מחויב ללימוד התרבות היפנית, ככה נחשפתי ל "נסיכה מונונוקי" ול MMA.. כשהיא התחילה עם האוריגמי, לקחת את הנייר, קיווצ'צ'תי אותו טוב טוב וזרקתי לה אותו על הראש – "עד כאן !".. ויש את זו שחותכת לישון בזרועותיו של אחר.. שרק בינינו… למרות החופש והשקט.. זה הכי מבאס..

    1. אם זה לא תענוג גדול אז למה לעשות את זה? ובכלל קשה להבין את הקונספט. מדובר במערכת יחסים אמיתית או בעניינים פיזים. לא בא לחטט בעניינים שלך אבל אם כבר פתחת, אולי תוכל להסביר מה זה בעצם.

      1. ב "לא תענוג כזה גדול" הכוונה היא שזה לא כמו שלפעמים מצטייר, זה לא החופש המושלם והמוחלט, יש גם רגשות כמו אהבה ו קנאה כי זה לא נסוב רק סביב "עניינים פיזיים", בגדול אני פשוט יותר אוהב נוכחות ואינטראקציה עם נשים. בינינו.. גברים הם די דבילים.. ובשביל זה יש מילואים.. סמיילי

  8. מצויין. אני פשוט מאושר שאשתי לא מגלגלת את העיניים ועושה לי פרצופים שאני רואה משחקים. אז ללמד אותה מזמן התייאשתי. בערך ב2002 שהורי שם את שלשת הניצחון מול סקרמנטו ואני נתתי כזאת צרחה שמרוב בהלה היא נפלה מהמיטה 🙁

    1. אשתי כבר רגילה…
      (ולשמחתי מתייחסת בחיוך/סלחנות לזעקות ה-"יש!" המזדמנות)
      (גם אם הן מתרחשות ב02:00 לפנות בוקר. ע"ע הסופרבול האחרון)

  9. אשתי איבדה קשר. מכירה את כל החוקים של המשחק ובעבר הייתה אוהדת שרופה של מכבי ת"א. שחקנה האהוב היה נדב הנפלד (לאן נעלם?). הבנים שלי תקועים בכדורגל והבת הקטנה מעדיפה את קופיקו

    1. אני כבר ממזמן הפסקתי לנסות לחבר את ילדי לאהבתי לכדורסל/פוטבול.
      דווקא בתחומים אחרים יש לי הצלחה יפה:
      עם בני אני מנהל שיחות ארוכות על 'דדפול' או 'האביר האפל'?
      ועל 'מלחמות הכוכבים' (כשתמיד המסקנה זהה – אין כמו 'האימפריה מכה שנית')
      ואת בתי הפכתי לאוהדת של ניל גיימן וטרי פראצ'ט.

  10. טור גדול. אצלי מה שעבד זה כמובן סטף חיים של סוניה שגרם לבחורה להתעניין אבל עדיין עדיך לראות עם החברים.

  11. נהדר סער, מחכה כבר לפרק מספר 2.
    אחרי שהייתי עם החברה במשחק של בארסה בויסנטה קלדרון לפני שבועיים היא פתאום הפכה לאוהדת אתלטיקו.
    השבוע נגד ביירן היא הצטרפה אליי לשידור והתחילה לשאול ״אז מה זה בעצם פאול׳״, ״מה ההבדל בין פאול לפנדל״ והכי טוב ״לפי מה קובעים את צבע החולצה של השופט״.
    מסכים עם גיא – יש דברים שעדיף לעשות לבד.

      1. מת על השאלות האלה… בזמנו, ראינו מונדיאל, ואחות של חבר הצטרפה לרגע עם ההברקה:"מה קורה אם הבחור היחיד שלבוש ורוד יבקיע שער?", זה היה יותר מדי בשבילי…

  12. אצלי זה אחרת. הזקנה מ-ל-מ-ד-ת אותי! (במיוחד בייסבול, משחק בו היא אשפית ויכולה בקלות להיות אנליסטית של הניו יורק מטס).

    כשהתחלתי לכתוב ב-1961 כולם הכירו אותי בתור פושטאק שאין לו הרבה בראש מלבד כדורסל וכדורגל. כשהגענו לארה"ב אשתי רינה ז"ל היתה כבר סטודנטית שנה שנייה באוניברסיטה העברית (ומורה) – אני הייתי בוגר וינגייט אז התקבלנו כג'וניורס לאונ' ווסטר.

    איש לא האמין שאני כותב מה שכתבתי לחדשות הספורט, ומשך לפחות שנתיים האשימו אותי שאני כותב בראשי פרקים, והיא מסדרת לי את הכתבה ואת העברית…

  13. "סער ברעם הוא במקצועו מומחה בשיווק מדיה חברתית ופייסבוק ממומן". בחיאת לא ידעתי שיש כזה מקצוע, אבל אם הצלחת למכור לחברה שלך לחבב את קובי אז הטענה שלך ל'מומחיות' בהחלט מחזיקה מים.

  14. כאוהד הפועל ירושלים, אני לא בונה על אישתי המכביסטית…
    למרות שלפעמים היא יושבת ורואה איתי משחקים של הפועל/מכבי,
    [בדרך כלל אני מעדיף לא לראות אותם בבית, אלא בארנה].

    היא מבינה די טוב את הכללים.
    גם ב-NBA, היא הספיק לרכוש לא מעט הבנה בדמויות הפועלות.

    למזלי הטוב הבן הגדול שלי נדבק ממני,
    ואין דרך קלה יותר להעיר אותו בבוקר,
    מאשר לומר לו: נועם אתה רוצה לראות את המחצית הראשונה של גולדן סטייט נגד ….
    הוא ישר מזנק מהמיטה.
    הוא כבר שולט בכל הפרטים.

    גם אייל הבן הקטן שלי, בן 5, כבר יודע לשאול, אבא מתי יש משחק של קבוצת סטפן קרי.

    לגבי עונת הפלייאוף, אשתי התרגלה שאני קם בשעות מוזרות,,
    למזלי בזכות הליג פאס, אין לי צורך לקום ב2:00 לפנות בוקר, (לכן אני לא משתתף פעיל…), אלא אני מתעורר ב-5:00, ושם Play.
    בלילות פלייאוף עמוסים, אני מקדים לקום, כדי להספיק לראות את שני המשחקים, לפני שאני יוצא לעבודה…

    איזה כיף הפלייאוף.

  15. הנכדה שלי שירה בת ה-10 לא מורידה את הטי- שירט האותנטי שקניתי לה בפיליפס ארינה באטלנטה של סטפן קרי והגולדן סטייט ווריורס

  16. כתבה חמודה מאוד, ותגובות מהנות.

    גם אצלי אשתי די נכנסה לעניינים, לא ברמה של לראות משחקים, אבל היא כן שואלת מי ניצח וכדומה.

  17. גם לאשתי אין הרבה קשר לכדורסל לצערי. מה שכן, באחד הדייטים הראשונים טיילנו בפארק רעננה שמשופע במגרשי כדורסל. לא יודע מה חשבתי לעמצי באותו רגע. אמרתי לה: "תראי משהו מגניב" , ביקשתי את הכדור מילד אחד וזרקתי אותו מסוף המגרש. הכדור צלל פנימה (ביום רגיל אני צריך לפחות 20 או 30 זריקות עד שאצליח לקלוע משם). האם באותו רגע היא השתכנעה שזה זה?

להגיב על סער ברעם לבטל

סגירת תפריט