"התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?" שאלה אליס.
"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע." אמר החתול.
"לא אכפת לי כל כך לא " אמרה אליס.
"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי." אמר החתול.
"בתנאי שאגיע לאנשהו" הוסיפה אליס כהסבר.
"בטוח שתגיעי" אמר החתול "אם רק תתמידי בהליכה".

כאמור ברוקלין בחודש האחרון עם 7 הפסדים ו-2 ניצחונות על אימת הליגה דנבר ופילי ונמצאת במקום ה-26 בתחתית, ממשיכה בצלילה החופשית שלה לחור הארנב.

קשה להאמין שלואיס קרול, שכתב את הפסקה הקודמת בספרו המיתולוגי "אליס בארץ הפלאות", תיכנן שדבריו יהוו התקווה של אוהדי הנטס. אציין רק שהמשחק הומצא 7 שנים לאחר מותו (מה שעדיין לא מנע ממנו להיות שחקן מוצלח יותר מחלק משחקני הנטס …) אך זה בדיוק היופי שבא לידי ביטוי כשפרופסור בודד למתמטיקה המאוהב בשכנתו בת ה-11 כותב סיפור – אתה לעולם לא יודע להיכן זה יגיע.

אליס שעומדת לפני פיצול בדרך מתחילה בשיחה עם החתול באיזו דרך אליה לבחור – סיטואציה זו לא רחוקה מהמצב בו נמצא כרגע שון מרקס.

שון כבר סיפר שהוא מתכנן לחפות על המחסור בבחירות דראפט ע"י הסתכלות על שחקנים מאירופה ומהדי-ליג והוכיח שהוא רציני לגבי כיוון זה בכך שהביא את מלך הסלים של הליגה, שיין קילפטריק, שבינתיים נראה לא רע בכלל עם 13.4 נקודות למשחק.

אך ההחלטה ששון צריך להחליט היא כזאת:

האם להחתים בקיץ שחקנים בינוניים עבור חוזים גדולים ולנסות לבנות קבוצה מסביב ללופז, יאנג ובוגדנוביץ (שקלע לפני שבוע 44 על הראש של פילי), או האם למכור את כל מי שמסוגל להשחיל כדור ברשת (פוסל חצי קבוצה) תמורת כמה שיותר בחירות דראפט ללא הבדלי דת גזע ומין.

כרגע בראיונות שון נראה כמי שנוטה לכיוון האפשרות השנייה אך אני בטוח שלעמוד בפני הלחץ של פרוחורוב לא יהיה קל והוא לא ירצה ששמו יהיה זכור ליד שם הקבוצה הגרועה אי פעם ולכן אני קצת פחות קונה את האפשרות הזו.

בקטע אחר בסיפור אליס שואלת את הארנב הלבן "כמה זמן זה נצח?" והוא בתשובה עונה לה "לפעמים נצח אורך רק שנייה אחת".

בשביל אוהדי הנטס, (אם יש כאלו) אני מקווה מאוד שתקופת העינויים הזאת תיגמר כמה שיותר מהר ושתרגישו כאילו היא עברה כשניה אחת.

מכיוון שזה ככל הנראה היומן האחרון לעונה, רציתי לומר תודה לכל הקוראים והמגיבים באתר שתמכו, התעניינו והביעו ביקורות על המעודדות, בשבילכם אנחנו כותבים. אז תודה מכל הלב ונתראה שנה הבאה.