פעם, לפני 20 שנה, כשהייתי צעיר עם בלורית מכוערת, משחק של מכבי באירופה היה מאורע חגיגי. דיברנו על המשחק יומיים לפני ויומיים אחרי. אין מצב שהייתי מפסיד דקה אחת כולל ראיונות, סיכומים ואפילו את כתוביות הסיום. הייתי מחכה בקוצר רוח לעיתון שיצא למחרת רק כדי לקרוא על המשחק. במכולת על הדרך הצצתי בעיתונים אחרים כדי לדלות עוד פיסת מידע. לאחר ניצחונות הייתי בהיי ולאחר הפסדים חטפתי דיכאון.
בשנים בהן מכבי הייתה מגיעה לפיינל פור והייתה משחקת את חצי הגמר כמו תמיד בערב שבת, מדי פעם הייתי מפר את קדושת השבת ומגניב אוזן לדלת של השכנים רק כדי לשמוע כמה כמה. כמובן שעקבתי גם אחרי ה-NBA וקמתי לפנות בוקר לראות משחקים, אבל מכבי הייתה משהו אחר.
לצערי היום מכבי והכדורסל האירופי כמעט ולא מעניינים אותי. ה- NBA דחק אותם הצידה.
יש לכך מספר סיבות:
1. באירופה אין היום אגדות כדורסל וסקוררים חסרי מצפון כמו אלה שכיכבו בה לפני 20-30 שנה
ולא חסרות דוגמאות:
- 26/2/1996 – השבוע לפני 20 שנה. ריאל מדריד מגיעה לבולוניה. ג'ו ארלאוקאס, אמריקאי עם שם ליטאי, דופק 63 נקודות על הראש של באקלר בולוניה, לא בדיוק מנמושות טורניר גביע אירופה לאלופות. שימו לב לסטטיסטיקה שלו: 24 מ-29 מהשדה (!!!) , 24 מ-28 מה-2, 0 מ-1 מחוץ לקשת, 15 מ-18 מהעונשין, 11 ריבאונדים, 2 אסיסטים ו-4 חטיפות.
- עונת 1990-1991. מכבי מתארחת בלימוז' בעיצומה של מלחמת המפרץ. ג'מצ'י קובר 49 נקודות על הראש של הצרפתים.
- שנת 1988. דראזן פטרוביץ' מגיע לארץ הקודש וחורך את רשת הסל של הפועל תל אביב עם 59 נקודות. הוא מסיים קריירה אירופאית מפוארת עם ממוצע של 34 נקודות לערב ועובר לשחק ב-NBA.
- ניקי גאליס מסיים קריירה עם ממוצע של 33 נקודות.
- עונת 1998-99. עודד קטש, קצת לפני שהיה אמור לעבור לניקס, מסיים מחצית ראשונה בווארזה, איטליה, עם 20 נקודות קלילות.
- עונת 1992-93. זדרבקו ראדולוביץ' מגיע ליד אליהו ותופר 35 נקודות על הראש של מכבי. ציבונה זאגרב מביסה את הצהובים.
מאז זרמו לא מעט מים בירדן והכדורסל האירופי השתנה ללא היכר. אחד השינויים הבולטים הוא היעדרם של כוכבים שיכולים לתפור 25-30 נקודות בכל ערב נתון.
קחו לדוגמא נתונים מהעונות האחרונות ביורוליג.
על פי נתוני היורוליג הקלעי המוביל לעונת 2013-14 היה קית' לנגפורד שהעמיד ממוצע "מטורף" של 17.5 נקודות למשחק. עונה לאחר מכן מיודענו רוצ'סטי הוביל את היורוליג עם 18.9 נקודות למשחק. משחקים רבים מסתיימים כשהקלעים המובילים בקושי מגיעים ל-13 או 14 נקודות ואחריהם ברשימה אף אחד לא מגיע ל-10 נקודות. שחקן שקולע 25 נקודות הופך ל"שחקן החודש" . ומתי פעם אחרונה שמעתם על שחקן יורוליג שקלע 30 או 40 נקודות??
ובכן, למה זה קורה?
הייתי מצפה שדווקא עם המעבר לשעון 24 וחלוקה ל-4 רבעים עם מנוחה ביניהם, שחקנים יגיעו חדים יותר, ישחקו מהר יותר ויקלעו יותר נקודות.
בפועל בעקבות המעבר לשעון 24 שניות במקום 30 שניות, המשחק אכן הפך למהיר ואתלטי, אולם השינוי הזה גרם לכך שקבוצות עיבו את הסגלים ל-11 או 12 שחקנים משמעותיים שבדרך כלל אף אחד מהם לא משחק מעל 25 דקות לערב. מי שלא משחק הרבה – לא קולע הרבה. כמובן שזליגת כוכבים צעירים ל-NBA מהווה גם היא גורם משמעותי לירידה בכמות הסקוררים (ר' סעיף 2 להלן).
ליגת כדורסל ללא אגדות וכוכבים היא ליגת כדורסל משעממת. תראו מה קורה ב-NBA. איזה טירוף יש סביב הכוכבים. כמעט כל שבוע יש משוגע תורן שדופק 50 נקודות.
נכון שהכדורסל האירופאי מעלה על נס את המשחק הקבוצתי והממושמע, אולם כיום גם ב-NBA טרנד הקבוצתיות הולך ומתרחב בקרב קבוצות מצליחות.
2. ה-NBA שואב את כוכבי היבשת הישנה עוד בטרם הבשילו באירופה
בעבר היה קשה מאוד לשחקנים אירופאים להגיע ל-NBA. כשרון אירופי היה מתבשל ומככב באירופה מספר עונות, ואז במקרה הטוב הוא היה נבחר בסיבוב השני או השלישי. היום שחקן צעיר ומבטיח שעוד לא הוכיח את עצמו יכול להגיע לדראפט עוד לפני גיל 20 ולהיבחר בסיבוב הראשון של דראפט ה-NBA (ד"ש לבנדר) . יתרה מכך – היום קבוצות NBA מוכנות לפתח בעצמן שחקנים בוסריים שמגיעים מאירופה.
פעם שחקני על באירופה היו מצטלמים עם כוכבי NBA במשחקים בינלאומיים אחרי שחטפו מהם 40 הפרש, היום רבים מהם מגיעים ל-NBA , מסתכלים לכוכבי ה-NBA בלבן של העיניים ומותירים חותם משמעותי בליגה הטובה בעולם.
אז ב- NBA הרוויחו שחקנים מעולים. ומה הרוויחו באירופה? שחקני D-League או פליטי NBA. עכשיו, כשקבוצות רבות באירופה גם ככה מורכבות בעיקר מאוסף שחקנים ממדינות שונות באירופה או מאמריקאים שנפלטו מה-NBA , אני מעדיף לצפות בדבר האמיתי עם השחקנים הטובים בעולם.
3. אובדן הזהות והמסורת בקבוצות היורוליג
בהמשך לאמור בסעיף 2, עם הזמן הוסרה מגבלת 2 הזרים שהייתה נהוגה באירופה שנים רבות. בהתחלה הוסיפו בוסמנים, אחר כך הסירו לגמרי את הגבלת הזרים. נוצר מצב שקבוצות אירופאיות עולות למשחק יורוליג עם שני שחקנים מקומיים משמעותיים במקרה הטוב וכל השאר אזרחי מדינות אחרות באירופה או שחקנים אמריקאים. רמת הזרים ירדה משמעותית והם מוחלפים כל שני וחמישי ובכמויות. פעם קבוצות היו בנויות משלד משמעותי של 4-6 שחקנים מקומיים ועוד 2 זרים איכותיים שגם הם נשארו תקופה ממושכת בחלק לא מבוטל מהמקרים. במכבי לדוגמא היו ג'מצ'י-הנפלד-גודס-דניאל. היום כל שנה שלושת רבעי קבוצה מתחלפת. וגרוע מכך – יש למכבי קבוצה אחת ליורוליג וקבוצה אחרת לליגה בארץ, שמחייבת לשתף יותר שחקנים ישראלים. זה יוצר מתחים ותסכולים אצל שחקנים זרים שלא משחקים כל שבוע. עם זאת, עדיין יש העדפה להעסקת זרים משיקולים כלכליים. עלות העסקת שחקן זר נמוכה משמעותית מעלות העסקת שחקן ישראלי. איך אפשר להזדהות עם קבוצה שרובה מורכבת מזרים בינוניים ונראית כמו תחנת רכבת בקיץ ולעיתים אף באמצע העונה?
העסק מחלחל כלפי מטה ופוגע אנושות בפיתוח שחקנים צעירים בליגות המקומיות שלהם, כאשר לצערנו בישראל הבעיה חריפה ביותר. שחקנים צעירים לא מקבלים דקות משחק. חריגים בעניין הזה: ריאל מדריד שבנויה על שלד מקומי מעולה שכולל את סרחיו רודריגז, סרחיו יול, רודי פרננדס ופיליפה רייס וכן קבוצות מזרח אירופאיות שמפסידות המון אבל לפחות מרוויחות פיתוח שחקנים מקומיים שעוברים לאחר מכן לקבוצות צמרת ביורוליג או ל-NBA.
4. שיטת השריונים בטורניר האירופי הבכיר – היורוליג
היורוליג ניסתה להפוך ל- "NBA אירופה". הבעיה שהיא ממש לא שם. ראשי המפעל ניסו לדבר בשפה גלובלית. הכסף דיבר לפני הכל. הם יצרו מועדון סגור של קבוצות מבוססות שהובטחה להן השתתפות עתידית בטורניר גם אם לא לקחו את האליפות בליגה המקומית או שנחלו כשלון חרוץ בטורניר. פעם המפעל נקרא גביע אירופה לאלופות. רק הקבוצות שזכו באליפות בליגות המקומיות שלהן ייצגו את מדינותיהן במפעל. היה לאן לשאוף. היום יש קבוצות שיכולות לזכות באליפות שנה אחר שנה ולא להשתתף ביורוליג. לא בכדי נוצרו כל מיני ליגות אזוריות אלטרנטיביות כמו הליגה האדריאטית, הליגה הבלקנית ועוד.
בישראל המצב עוד יותר חמור. הכרטיס המובטח של מכבי יצר לה יתרון פיננסי אדיר על שאר קבוצות ליגת העל, שגם אם יקחו אליפות הן לא יטלו חלק ביורוליג. זה הוביל לשיטת הפיינל פור המושמצת בה קבוצה יכולה לדרוס את הליגה סטייל גולדן סטייט ולאבד את האליפות במשחק אחד. האליפות הפכה לגביע המדינה 2. מטרת הקבוצות שהן לא מכבי היא לנסות לעקוץ אותה במשחק בודד, לקחת אליפות ושוב לנסות לשרוד עד הפעם הבאה, שכן אין סיכוי להגדיל החשיפה וההכנסות העתידיות באמצעות היורוליג.
למרות כל מה שנכתב פה, יש סיכוי שהמצב ישתנה. ברמה האירופית, פיב"א מנסה לשכנע קבוצות יורוליג לעבור למפעל מתחרה שהיא מקימה ושקורא תיגר על שיטת השריונים של היורוליג. מעניין לעקוב ולראות מה יהיה עם זה בפועל.
ברמה המקומית, בעיקר אם מסתכלים על הדרך, הפועל ירושלים בהחלט מהווה שינוי מרענן לעומת שאר הקבוצות שהן לא מכבי. לקבוצה יש שלד ישראלי טוב וגב כלכלי לאורך שנים. נכון שבאירופה הקבוצה מזייפת אבל לדעתי היא בכיוון הנכון מבחינת בניה ושאיפות לעתיד.
סיכמת היטב את המצב העגום הכדורסל האירופאי
ובכמה משפטים גם של הכדורסל הישראלי
השורה האחרונה בסעיף 2 מושלמת: ״עכשיו, כשקבוצות רבות באירופה גם ככה מורכבות בעיקר מאוסף שחקנים ממדינות שונות באירופה או מאמריקאים שנפלטו מה-NBA , אני מעדיף לצפות בדבר האמיתי עם השחקנים הטובים בעולם.״
יפה מאד.
צריך לסייג לגבי הפועל י-ם שהיא דווקא כן מעדיפה סדרות, אולי מתוך רצון לשיטה ספורטיבית יותר או אולי תוך אמונה שבעתיד יוכלו להתחרות כלכלית במכבי ת"א.
לגבי הקלעים – מעבר לכל מה שכתבת – בדיוק רב יש לומר – צריך לקחת בחשבון את נושא ההגנות. כיום, כשקלעי ניצח מול קו אחורי שכולל חרגולים אמריקאים בגובה 1.96-2.00 מ', זה מקשה עליו ליצור נקודות, לעומת מצב בו נשמר ע"י גיא גודס או עודד קטש.
וכמובן, כפי שציינת, שמי שמסוגל לשים 2 על הלוח בצורה מספיק אמינה, כבר על מטוס לארה"ב.
יפה אמרת. מסכים איתך
ירושלים מעדיפה סדרות כי זה יתן לה עוד כסף (משחקים ביתיים). עדיין, לדעתי, הליגה בארץ סובלת מחוסר תחרותיות ועודף זרים. אז כן, שיטת הפיינל פור (שמכבי בוכים עליה בארץ ונהנים ממנה באירופה) היא כרגע הרע במיעוטו.
לגבי הזרים, הגיע הזמן לרדת ל-4 וכך גם ישראלים יקבלו במה ודקות (בלי איזה חוק צעירים/כרטיס כפול מטופש).
מצוין תודה. זה פשוט 3 רמות מתחת..
נתן שרנסקי הוא סוכן כפול
בטח ניקו גאליס. ופטאר נאומסקי, וארתורו קרנישובאס, דימאנטידיס, בודירוגה, כשדורון ג'מצ'י קלע משלש רבעי מגרש נגד ספליט, וכשברצלונה אכלה את מכבי בארבעים הפרש בפתיחת הפיינל פור. פעם שיחקו ביורופ כדורסל.
ג'מצ'י קלע מול ציבונה לא?
אני זוכר ספליט, אבל ישמצב ציבונה. אנא אערף, שלושים שנה לך תזכור.
מול ספליט זה היה סל בשניה האחרונה אבל מ2. ה3 משלושת רבעי מגרש היה מול ציבונה
זה היה מול ציבונה. זוכר את זה כאילו זה היה אתמול…רק חבל שהיה שם את אורי לוי האפאתי. אם היה שם איזה רמי וייץ המיקרופון היה נקרע מהצרחות שלו
סבבה. תודה לכולם!
פוסט נהדר, תודה.
אני חושב שעובדה חשובה נוספת היתה המרכזיות של מכבי בהוויה הישראלית עד שנות ה90. כשהיה רק ערוץ 1 ימי חמישי היו מוקדשים למכבי וכל המדינה היתה צמודה למסך. זה הגביר את הזיקה לקבוצה וכפועל יוצא גם למפעל עצמו.
היום עם ריבוי הערוצים והשידורים והגלובליזציה, הקשר לספורט המקומי נחלש. בגלל זה ברצלונה היא הקבוצה האהודה בישראל (וגם במדינות אחרות שהן לא ספרד) ובגלל זה רבים מאיתנו מכירים 90% מהשחקנים בליגה אבל אולי 20% משחקני הליגה הישראלית.
נזכיר כמה סמלים מודרניים שחלקם גם סקוררים אדירים – ספנוליס, לה בומבה נבארו, רייס מריאל, בודירוגה.
מה איתי????
אחלה טור עמית. צודק בכל מילה.
תודה רבה .
מעניין אבל להלן כמה הערות שלי .
1. השנה מכיוון שאין נציגה ישראלית טבעי שרמת העניין תרד.
זה לא מדד …המדד מתי שמכבי תהיה בעניינים כמו כל שנה.
2. לרוב הדברים שכתבת אני מסכים אך חשוב לומר שזה לא התחיל השנה זה מתמשך זמן רב.
3. נפרט קצת יותר .
נתחיל דווקא בחשיבות המשחקים מאז חל הטופ 16 ובטח בשנים האחרונות אין כך כך חשיבות לניצחונות בשלב הראשון כי אין שום הבדל בין מקום ראשון לשלישי ושני לרביעי ממלא הקבוצות ימשיכו לאותו בית .,…..וגם לא ברור איזה בית עדיף.
ולכן ברור שהשלב הראשון יהיה משעמם יחסית על פי רוב ( דומה במקצת לשלב הבתים בליגת האלופות כדורגל ).
דווקא בשנה הבאה העניין הזה צפוי להשתנות ….היות והפורמט משתנה .
ויש ממש על מה לשחק מהתחלה.
16 קבוצות 8 עולות 4 הראשונות עם ביתיות .( אמנם אני הייתי עושה זאת טוב יותר עם יורדות ועם בונוס מיוחד ל 2 הראשונות ).
אבל לרוב הקבוצות יהיה מן הסתם יותר על מה לשחק מהתחלה.
4 .האינדיבדואלים .
מזה תקופה אולי מאז עזיבת פארקר אנתוני את אירופה אין כבר אינדיבדואלים משמעותיים כמו בעבר.
אגב גם פארקר ,בודירוגה ואפילו סאבוניס …לא יכלו להתחרות בנתוני פטרוביץ ז"ל וגאליס.
הזמנים השתנו ממזמן …השאלה בעיני היא מה רמת הכדורסל .
ברוב השנים הרמה הייתה מרשימה יחסית.
כיום ישנם סימני שאלה רבים כתוצאה מעליית קרנה של הליגה הסינית ובשל עוד נסיבות .
אגב המצב הזה נכון גם לגבי הליגה הישראלית סטטיסטית לפחות.
ובכל זאת איני בטוח בלשון המעטה שדונטה סמית ייחשב כשחקן פחות טוב לעומת כוכבי שנות ה 80 -90 למרות שהסט' שלו בטח בנקודות חלשה בהרבה ( אגב ניתן לומר זאת גם על פארקר ).
5. זהות :
זו באמת נקודה כואבת ….אך היא תלוית קבוצה …זה לא חייב להיות ככה …הנה למשל ריאל מדריד משחקת כבר מספר שנים עם שלד יציב קבוע ואפילו מקומי .( יול ,רודריגז, פרננדס ורייס …להם ניתן לצרף את קארול ולאסו המאמן ).
יותר מבניית היורוליג זו בעית הליגה המקומית שלנו וכאן אין לי ספק שהתחלופות הקיצוניות והלא נגמרות פוגעות לחלוטין באהדה שכן השחקנים כל הזמן מתחלפים .
לדעתי יש הרבה מה לעשות בכדי להגביל זאת ( שווה מאמר נפרד).
חיכיתי לתגובתך ואכן שמחתי שהגבת.
1. נכון שהשנה זה חריף יותר אבל גם בשנים בהם מכבי הגיעה רחוק יותר זה לא מרגש כמו פעם.
2. נכון. קטש, נאומונסקי, קרנישובס, בודירוגה ודומיהם הם מאחרוני הסקוררים שהצליחו והתמידו באירופה יותר משנה אחת. התהליך של דילול הסקוררים באירופה התחיל בסוף שנות ה-90 והושלם בשנים הראשונות של המילניום הנוכחי.
3. שינוי השיטה ביורוליג אכן מבורך מתבקש. נראה אם זה יעצור את ההידרדרות. בל נשכח שפיבא מתכננת להקים מפעל מתחרה ואז לא בטוח שגם שינוי השיטה יעזור. נחיה ונראה.
4. גם אם יהיו אינדיבידואלים ברמה של הסקוררים המטורפים של פעם, לצערי לא נזכה לראות אותם באירופה. יחטפו אותם ל-NBA בגיל 20.
5. הרמת את הכפפה. אשמח למאמר שלך בנושא.
תודה רבה.
עוד כמה נקודות
1. בשנות ה 80 תחילת 90 היינו בעידן חד ערוצי לא היה כאן כלום חוץ ממכבי .
אני בטוח שהדור של רועי לא מבין זאת ויש לו אלפי אופציות ליום חמישי.
אבל אנחנו …חמישי זה היה מכבי ורק השנה כשמכבי עפה מאירופה עוד לפני שהטורניר באמת התחיל אנו מתחילים להרגיש את הריקנות הזו של חמישי (כפי שחשנו לזמן קצר בעונת 93-94 אחרי אובדן האליפות )
אבל בשורה התחתונה הימים הללו של עידן הערוץ הבודד ורק מכבי פגו ולא יחזרו (להזכיר שאז אפילו שידורי נ.ב.א לא היו למעט אולי הגמר ).
פרקר אף פעם לא היה סקורר מטורף כמו אלו המוזכרים לעיל. הוא היה אתלט עליון (על כל אירופה) ושחקן אדיר, אבל סקורר הוא לא היה (מרקוס בראון הזכור מצסק"א או פורד ז"ל היו יותר סקוררים ממנו).
עמית זה לא היעדר כוכבים
אני בטוח ששחקן כמו רודי פרננדז , לה בומבה , אלכסיי שבד אם היו משחקים באייטיז עם 2 זרים בלבד היו סקוררים גדולים
שוב וצערי הסטיסטיקה קצת מרמה
היתרון הבלתי נתפס של מכבי על אירופה באותם שנים היה שימוש במתאזרחים סטייל אולסי פרי , בוטריאט , וילי סימס , לאסוף ועוד
יכול מאוד להיות שהחבר'ה האלה היו יכולים להיות סקוררים בסיטואציה המתאימה. מניתי מספר סיבות שכולן ביחד גרמו למצב הזה (לא רק היעדר כוכבים). סיבות 2 ו-3 רק מוכיחות את מה שרשמת.
נבארו לא סקורר גדול?
ההרחבה של ה D ליג רק תחמיר את המצב
גם בכדורסל הסיני יש כסף גדול ונהירה של שחקנים סטפן מארבורי לדוגמא
מתי כדורסלן ברמה של דומינק ווילקינס או לא עחינו טום צ'יימברס נחת באירופה ? הייתה הבלחה של אייברסון אבל זה לא היה זה
גם שחקן כמו ביירון סקוט היה שם גדול שנחת המחזותינו , בוב מק'אדו , מייק מיצ'ל רולנדו בלקמן , רג'י טיוס אולסטארים בעברם ששיחקו באירופה
כיום שחקן NBA מרוויח כל כל הרבה שאין לו סיבה לשחק באירופה בגיל 34 פלוס
וילקינס וצ'יימברס הגיעו לקראת סוף הקריירה, אייברסון זה היה גימיק שיווקי (כמו דרון ויליאמס וכד' שהיתה שביתה ב-NBA).
מסכים איתך שהליגה הסינית והרחבת ה-D ליג יפגעו עוד יותר באירופה.
היום 3 מיליון דולר נחשבים חוזה מטורף באירופה. ב- NBA שחקן 8 עד 10 ברוטציה מקבל את זה והוא נשאר במדינה שלו עם שפה, תרבות, משפחה, חברים והאוכל שהוא מכיר ואוהב. כספי לדוגמא היה מקבל 7-8 מיליון לעונה אם היה חותם היום על חוזה (מקבל היום 3 מיליון).
מסכים איתך במאה אחוז. שהייתי ילד משחק של מכבי היה המרכז של הערב. ראיתי עם המשפחה, היה אכפת לי מאוד מהקבוצה. אהבתי את כוכביה הישראלים והלא ישראלים של מכבי, ועקבתי ללא הפסקה.
לאט לאט איבדתי לגמרי עניין במכבי ביורוליג, וגם בליגה הישראלית. היום ה NBA מעניין אותי בהרבה, ונדיר שאני בכלל רואה משחק של מכבי (או הפועל ירושלים). זה גם ממש לא קשור לאיפה מכבי מגיעה, כי גם שזכתה ביורוליג עם בלאט, זה לא באמת עניין אותי, ולא ריגש אותי.
אני חושב שההסברים שלך מדוייקים. יש הרבה אירועים קטנים שלאט לאט גרמו לי לאבד עניין. לא יודע להגיד מה במיוחד, אבל היום אכפת לי פחות מכדורסל ישראלי מאשר מכדורגל ישראלי 🙁
חחח ג'ו ארלאוקס. תסתכלו על המספרים של המפלצת הזאת ותבינו איזה עוול ראלף קליין עשה לטום צ'יימברס כשהאחרון רק נחת בארץ ולא היה בכושר וקיבל משימה להתמודד עם ארלאוקס. זה לא היה הוגן או חכם.
אני מסכים עם כל מה שכתבת. רק אוסיף שזהו תהליך גלובלי כלכלי בו החזק מתחזק על חשבון החלש. הנדידה של הכוכבים לנבא מזכירה לי את הנדידה מהפריפריה למדינת תל אביב בארצנו הקטנה.
עם זאת, אני נהנה לראות משחקים באירופה ורמת הכדורסל גבוהה (IQ כדורסל 🙂 )
עזוב ג'ו ארלאוקס. פעם היה לנו כן ג'ו דאוסן, וגם טוני. והאחרון נראה לי מעמקי הזיכרון המעופש שלי, הריץ פעם בהפועל אילת מספרים כמו צ'מברליין. ומכבי היה להם דורון, אז גם להפועל ירושלים היה דורון. שפע. ואפילו אמיר מוטאפציץ' אחד.
אני זוכר איך רעדתי מפחד כשראיתי אותו עולה על הפרקט מול מכבי. השאלה הייתה רק אם הוא יסיים עם 30 או 40 נקודות.
אני בעיקר מזדהה עם הסעיף של אובדן הזהות. מכבי הפכה לתחנת רכבת לבעלי דרכון זר שבמקרה לובשים היום כחול צהוב. האם גם אריות היבשת (ברצלונה, ריאל, פנא', צסקא ועוד מישהי) מורכבים בעיקר מזרים?
אני יודע שהרבה קבוצות דרג ב מחזיקות ארסנל מרשים של שחקני בית, דבר שיש לו כמה יתרונות:
א. אחד מהם יכול להבשיל לסופר סטאר שיהיה שווה הרבה כסף
ב. שניים מהם יכולים להבשיל ולהוביל קבוצה עד לאליפות אירופה + הרבה כסף
ג. לקבוצה יש זהות, מסורת, עמוד שדרה וכבוד
ד. תרומה לענף ברמה הלאומית על ידי פיתוח שחקנים צעירים
בקיצור, חבל.
צודק בכל הסעיפים, ובנקודה אחת זה אפילו יהיה יותר גרוע – בגלל הגדלת ושיפור ה D-ליג השחקנים הטובים יותר ישארו שם במקום לעבור לאירופה.
ולא דיברנו על סין…..
הליגה הסינית זה בהחלט עניין שצריך להתחשב בו והוא מהווה איום על אירופה.
הסכומים שמקבלים שם הם גבוהים יחסית לאירופה ולכן אמריקאים מעדיפים את הרמה הנמוכה שם ועוד כמה אפסים לחשבון הבנק מאשר הרמה הגבוהה יותר של אירופה, דבר שמחליש את איכות השחקנים באירופה.
עוד דבר, זה שאמריקאים מעדיפים להישאר בארה"ב ולא לשחק או לשחק בD-LEAGUE בתקווה לקבל חוזה ל-10 ימים שתהיה להם ההזדמנות להראות מה הם שווים ולשחק לאחר מכן על חוזה מובטח ב-NBA.
אין ספק שמתחילה להיווצר באירופה בעיה כי איכות השחקנים יורדת.
מי צריך לראות יורוליג כשיש לי את קרי בלייב?
וואללה פוסט נהדר. אצלי הבעייה אחרת: פעם הייתי קשור לקבוצה וידעתי הכל. היום הכל מרגיש לי 'זר'.
תודה, כתוב נהדר.
מעולה
אני בטוח שאם תחפש בשנים האחרונות תמצא לא מעט משחקי 30 נקודות ביורוליג. עם זאת אני לא חושב שאם אתה רוצה לראות כדורסל של בידודים ושחקן שמשחק לבד בלי מצפון וזורק 30 סריקות למשחק אתה צריך לצפות ביורוליג. תפתח משחק של אוקלהומה. ליורוליג, בעיקר בגלל תקציב ויוקרה, אין איך להחזיק את הכוכבים, אז המשיכה אליו מתבססת על הגאוגרפיה וה"כדורסל היפה". כי לאהוד את שיקאגו זה לא כמו ללכת לנוקיה ולעודד את מכבי. ולראות משחק של מסירה פעם בשלוש התקפות זה לא כמו לראות יורוליג
[…] מאז ועד היום המשחק האירופאי השתנה מאוד, רק חבל שכל הכישרון האירופאי נוהר להצלחה ולכסף הגדול ב-NBA, אבל זה כבר סיפור אחר כמו שניתן להבין מפוסט די מדכא בנושא שפרסמתי בעבר. […]