ניסיון הנקמה שלי בקליבלנד/יובל שחם

IMG_2352

 

אחרי שני משחקים מהנים בזכות אקרדיטציית התקשורת שיש לי העונה בהם ראיתי את שיקגו, גולדן סטייט, קליפרס ואינדיאנה, הגיע המשחק השלישי ואיתו הקבוצה שבאופן אישי עד לפני שבוע הייתי הכי שמח לראות – קליבלנד קאבלירס.

אני מודה, הייתי מהאנשים שהפכו להיות אוהדי קליבלנד בעונה וחצי האחרונות.

עקבתי אחריהם יותר מכל קבוצה, נסעתי לראות אותם רק לפני כחודשיים, התחברתי אליהם, עקבתי באינסטגרם ובטוויטר, ראיתי כל משחק וצעקתי כמו משוגע בסל הניצחון של לברון נגד הבולס בפלייאוף האחרון.

לפני כשבוע – הכל השתנה.

לאחר פיטורי דייויד בלאט(המכוערים יש לומר) קליבלנד נהפכה אצלי לקבוצה שאני שונא יותר מכולן, מייחל להפסדיה ועוקב אחריהם רק כדי לעודד את היריבות ולקוות שיביסו את קליבלנד.

כמו כולם, גם אני שמחתי לחזור ולשנוא את לברון בלי רגשות אשם.

לפני המשחק ידעתי שמול קליבלנד הולכת לעמוד קבוצה קשוחה וחזקה מעיר שלא מוותרת לעולם – דטרויט פיסטונס.

הקבוצה של ואן גנדי השנה היא קבוצה מסקרנת עם אולסטאר טרי ושמחתי שאני בדרכי לראות את קליבלנד משחקת מול קבוצה שתיתן לה פייט רציני.

הגעתי למוטור סיטי בקור של -2 מעלות, אבל ביום די שמשי ונחמד. אביבי בשביל המידווסט.

נכנסתי לפאלס של אוברן הילס וכרגיל התחנה הראשונה הייתה חדר התקשורת.

מכיוון שקליבלנד משחקת, באופן טבעי הסיקור התקשורתי מעט גדול יותר ממשחק רגיל ויכולתי להרגיש שהחדר די עמוס.

ניגשתי לבופה ונתקלתי בסלט טרי, מבחר ירקות, אורז חום וחזה עוף ברוטב.

לא רע, אבל ללא ספק המאכזב עד כה.

בחדר המדיה, חיפשתי כרגיל את שמי בכדי לראות איפה אני ממוקם באיצטדיון ומיד שני דברים בלטו לי לעין:

  1. אני יושב ליד כל כתבי הבית של קליבלנד
  2. כנראה שדטרויט פיסטונס חושבים שאני מאיטליה, או שסתם לא בא להם לרשום שאני ישראלי, כיוון שתחת השם שלי ושם האתר היה רשום שאני איטלקי.

בכל מקרה, מהארוחה בחדר התקשורת המשכתי לכיוון הפרקט והחימום.

אפשר לראות שבמהלך כל החימום לברון מאוד מרוכז בעצמו(מה חדש?) והוא מתרוצץ על המגרש, זורק ומרקד תוך כדי.

בו בזמן, אימן שאמפרט, ג'רארד קנינגהאם וג'יי אר סמית משתעשעים עם דאנקים והאלי אופים אחד לשני. נחמד.

הצד של דטרויט היה הצד הרציני יותר. בלי יותר מדי חיוכים, זורקים וקולעים לא רע ואנדרה דראמונד אחד שרוב החימום עסוק בתרגילי פוסט אפ משני צידי הסל.

לאחר שצילמתי תמונות והרגשתי לידי את אבק הכוכבים הלכתי לכיוון המושב שלי לצפות בהצגת השחקנים ותוך כמה דקות התחיל המשחק.

IMG_1090
הוד מעלותו – להכיו לך קפה ??אולי איזה מקופלת ??

 

IMG_1091
דלדובה קצת בודד – משלם את מחיר התמיכה בבלאט ???
IMG_2356
טיירון לו – מתמונה לאחר המשחק דווקא

לפני שריקת הפתיחה, אוהדי הפיסטונס דאגו להזכיר ללברון כמה הם אוהבים אותו בשריקות בוז צורמות…

המשחק התחיל מאוד אגרסיבי מצד קליבלנד וחמש נקודות של קווין לאב המושמץ עזרו לקאבס לעלות ל10-4 מהיר, אבל דטרויט חזרה מהר מאוד לשיוויון.

בהמשך הרבע, סלים של קווין לאב(סיים את הרבע עם 10 נקודות) הובילו מיני ריצה של קליבלנד ל33-27 בסיום הרבע.

משחק די התקפי, אבל בלי מספיק אנדרה דראמונד עד עכשיו.

לפני שנגיע לרבע השני, אספר לכם שמצד אחד שלי יושב כתב של אתר מקומי בקליבלנד ומהצד השני יושבת לה סינית צעירה שהפייסבוק והאינסטגרם שלה מעניינים אותה קצת יותר מהמשחק. איזה ביזבוז הקצאה…

הרבע השני, הידוע בכינויו "רבע המחליפים", נפתח בשלשה של המחליף האולטימטיבי – מתיו דלאוודובה.

מעניין לראות שטיירון לו מתחיל עם קווין לאב את הרבע השני, מה שהוא לא עשה במשחקי הבכורה שלו עם קליבלנד.

לאב הגיב ברבע שני מצויין בו קליבלנד שלטו כמעט לחלוטין.

שתי דקות לסיום הרבע, טיירון לו החליט לעשות חילופי הגנה התקפה של דלי וקנינגהאם, כאשר בהגנה התפקיד של קנינגהאם זה לעשות האק א דראמונד. סטן ואן גנדי הגיב מיד ודראמונד שהיה מצויין ברבע השני בילה את שתי הדקות האחרונות של הרבע על הספסל.

ההיילייט המרכזי של הרבע היה בלוק של קאלדוול פופ על לברון, שחשב שיש לו שלשה חופשית, אבל לא בבית של הפיסטונס חביבי…

מה עם לברון במחצית הראשונה אתם שואלים? נראה ששומר כוחות לספרס.

בסיומה של המחצית הראשונה 66-58 לקאבלירס.

הרבע השלישי נפתח בריצה מהירה של 7-0 לקליבלנד בהובלתו של לברון שנראה שהתעורר מעט מה שהקפיץ את סטן ואן גנדי לקחת פסק זמן.

כמו שהרבע נפתח ככה הוא גם נמשך וקליבלנד שלטה במשחק באופן אבסולוטי. קווין לאב המשיך להיוצ מצוין והוביל ילד עם לברון את קליבלנד שיתרון שהגיע כבר קרוב ל20 נקודות.

כפי שכבר ציינתי, הקהל בדטרויט לא ממש אוהב את לברון ג'יימס ובאמצע הרבע השלישי הגיע הרגע הגדול הבא:

קליבלנד חוטפת כדור בהגנה, לברון רץ במהירות לבדו בדרכו לטבעת, כולם נעמדים ומחכים לדאנק מפלצתי ולברון עולה גבוה עם יד אחת – ומחטיא את הדאנק.

התוצאה פה כבר לא משנה – מבחינת הקהל זה יותר טוב מהכל.

בסיום הרבע נראה שקליבלנד יכולה להתחיל לחשוב על סאן אנטוניו כשהיא מובילה בבטחה 96-78.

את הרבע האחרון דטרויט פתחה באנרגיות טובות והצליחה לצמק את הפער ל-10 הרבה בזכות רג'י ג'קסון שהחליט להתעורר ולגרום לטיירון לו להזעיק פסק זמן ראשון.

מכאן והלאה דטרויט לא ממש הצליחו להתקרב לקליבלנד, הרבה בזכות השלישיה הגדולה של הקאבס שנתנה משחק מצוין. קליבלנד מנצחת בסיום משחק שהיא שלטה בו לחלוטין 114-106.

לברון סיים משחק סולידי ולמרות ששמר כוחות הצליח לקלוע 20 נקודות, למסור 8 אסיסטים ולקחת 9 ריבאונדים.

קיירי אירווינג היה נפלא עם 28 וקווין לאב היה הטוב ביותר(לשם שינוי) עם 29 נקודות.

כשהלישיה הזאת קולעת ביחד 77 נקודות – קלבילנד לא יכולה להפסיד.

מהצד השני, דראמונד לא הצליח לעשות דאבל דאבל לכבודי וסיים עם 20 נקודות ורק 8 ריבאונדים.

הכתבים של קליבלנד מאחורי ומצדדיי מבסוטים ואנחנו בדרכינו לחדרי ההלבשה.

אז החוויה במסדרונות בדטרויט הייתה ללא ספק המעצבנת שהייתה לי עד כה.

בדרך כלל צריך לבחור האם לבלות יותר בחדר ההלבשה של קבוצת החוץ או הבית, מכיוון שקשה מאוד לשלב בין השניים.

כמובן שהעדפתי להישאר ולהכנס לחדר ההלבשה של קליבלנד, אך למרבה ההפתעה אנשי הקאבס אסרו עלינו להכנס לחדר ההלבשה ואמרו שיוציאו אלינו את המאמן, לברון, לאב וקיירי אירווינג.

ראשון הגיע לו שנראה מבסוט מאי פעם. לאחר מכן, הגיע קיירי וגיליתי שהילד הזה חמוד כמו שהוא נראה.

קיירי התראיין בסבלנות, ענה על כל השאלות וגילה יחס מכבד כלפי כל התקשורת.

הבא בתור היה קווין לאב שבא חסר חשק לחלוטין והסכים לעמוד שם בקושי דקה ולעף לאוטובוס.

הכל בסך הכל תיקתק ואפילו חשבתי שאספיק להגיע לחדר ההלבשה של הפיסטונס ועכשיו רק נשאר לחכות ללברון.

אז חיכינו וחיכינו. וחיכינו. וחיכינו עוד. ועוד קצת. ועוד טיפה. וחיכינו.

סינדרלה ג'יימס עוד לא הגיע. 40 דקות עמדנו וחיכינו להוד רוממתו שיצא לכמה דקות לענות על שאלות וברח חזרה לחדר ההלבשה.

כמובן שלא הספקתי להגיע לחדר ההלבשה של דטרויט שכבר התקפלו ממזמן הביתה.

כבר יצא לי לראות את סטף קרי, דריימונד גרין, פאו גאסול, מיילס טרנר, כריס פול ואחרים. הכי גרוע היה לברון ג'יימס שחושב שכל העולם יכול לחכות לו שעות כאילו שאין לאנשים האלה שעומדים מחוץ לחדר ההלבשה בשבילו חיים ללכת אליהם.

כנראה מה שאומרים עליו נכון – הוא פשוט טיפוס מעצבן.

כל הזמן שהמתנתי ללברון עמד לידי דייויד גריפין והתלחשש עם דן גילברט. מניח שדייויד היה קשור לשיחה הזאת איך שהוא ואם איך שקליבלנד נראו – כנראה שהוא לא הוזכר לטובה.

לאחר הראיון עם לברון המשכתי להתקדם לכיוון היציאה ונתקלתי בקיירי שהסכים לעצור לכל ילד וילד שביקש להצטלם איתו כולל הילד הגדול שעמד שם(עבדיכם הנאמן).

לעומתו, כשהגיע לברון הוא לא היה ממש מוכן לעצור. גם לא בשביל הילדים הקטנים…

יצאתי מהפאלאס בדטרויט בתחושה שראיתי הצגה נפלאה של שלושת הגדולים של קליבלנד, אבל מצד שני לא הצלחתי להשלים את המשימה ולנקום מעט בשביל דייויד.

אולי בפעם הבאה.

IMG_2355
עוכר ישראל מס 1

מנחם לס

בעל האתר ועורך ראשי

לפוסט הזה יש 67 תגובות

  1. אחרי הפיסקה הראשונה אי אפשר להמשיך לקרוא.
    לא נמאס לכם מהפרובינציאליות הזו?
    להתחיל לאהוב את קליבלנד בגלל בלאט ואחרי זה לשנוא אותם
    כי הוא קיבל את המגף?
    איזה מן אהדת קבוצה זו בכלל.

    1. אולי במקום לחלק ציונים לאחרים פשוט תחזור לכוכב האם שלך אתר וואלה? אתה אוהד קבוצה כי גרת בשיקגו? כי פול ג'ורג' היה איתך בקבוצת הנערים? כי אתה בנדוד של הארדן?
      יובל כותב טורים מצחיקים ומעניינים. תפרגן או שתשתוק. הקנאה מעבירה אותך על דעתך.
      נמאס למדיניות סתימת הפיות כאן לגבי קליבלנד ולברון. שכל אחד יאהב או ישנא לפי מה שבא לו. חלאס עם הביקורת על אלו שלא תומכים בלברון. שנצהיר נאמנות כולנו לאיש?

      1. 1. גרתי שנים בניו יורק ולכן אני עם הניקס.
        2. איזו קנאה?
        3. אף אחד לא אמר לסתום פיות.
        4. הכל בסדר איתך?

      2. מעולם לא היה אדם שקבל כל כך הרבה פעמים בלי שאף אחד יפריע לו על זה שסותמים לו את הפה. זה מה שנקרא פרדוקס.
        האם מישהו מחק לך תגובה? האם מישהו חסם אותך? על איזו סתימת פיות בדיוק אתה מדבר? ממש זעקת הקוזק הנגזל.

    2. זה לא אהדת קליבלנד, אלא אהדת דיוויד, וזה בסדר גמור. אני אוהד לייקרס באש ובמים, ועדיין בתור ישראלי חוויתי אותו תהליך שיובל חווה מבחינת אהבה ושנאה לקליבלנד, לא מבין מה הבעיה בזה.

  2. יובל , טור מהנה
    אגב , את קליבלנד והפלופר לא סבלתי עם או בלי בלאט
    לברון ניסה לוק של אינדיאנה ג'ונס ? עדיף כובע גרב שיסתיר לו חלקים נכבדים מהפרצוץ 🙂

  3. כמו mbk לא נתתי לעניין דיוויד בלאט להשפיע על שנאתי – איתו ובלעדיו תמיד שנאתי אותם.

    טור מעולה, כיפי שגורם כמובן לקנאה קטנה.
    אם קליבלנד מנצחים בהפרש כזה נמוך ביום כזה מושלם שלהם הם לא צריכים להיות עד כדי כך מבסוטים.

    1. נראה שנדפק לך ולחבריו הטרחניים ל-גלל השכל. מותר לכל אחד לכתוב מה שבא לו. לכו צחצחו את פסל הזהב של אלילכם שאין לומר עליו דבר ביקורת.
      היית פשוט יכול לכתוב שהפוסט נחמד בלי ההערות המיותרות שלך ושל חבריך.

      1. הפוסט היה יכול להיות נחמד אם הכותב לא היה מתיימר לדבר בשם כולם ולהוציא דברים מהקשרם רק בשביל לתקוע עוד איזו ירידה על לברון.
        העיקר ש-ללל נהנו.

        1. אולי תכתוב ביוזר האמיתי שלך ולא תתחבא מאחורי כינויים? אתה הייטר לא פחות מ-ללל רק הם שונאים שחקן כדורסל שבלוני ואתה שונא אנשים מהישוב שכותבים באתר.

          1. מילים כדורבנות.
            אני תוהה איפה מצאת שנאה (שכמובן לא קיימת, אני מעריך כל אחד ואחד בתנאי שלא משתלח באחרים) בתגובות שלי?

  4. כל ביקורת היא לגיטימית אם היא כתובה ברוח טובה. ואם היא לא אפשר להתאלם, זה בדרך כלל עובד הכי טוב.
    ולגופו של עניין – מעניין יהיה לחכות אחרי 10-15 משחקים בלי לבלאט ולהשוות את הקבוצה מבחינת לפני-אחרי. אולי מישהו מהדור הצעיר באתר ירים את הכפפה הזו.

  5. יובל, אחלה טור כחלק מאחלה סדרת טורים. אתה ממש נותן הרגשה של להיות שם וזה כיף גדול. תודה רבה.
    תראה, בוא רגע נצא מנקודת הנחה שכל הביקורת על לברון מוצדקת לחלוטין. עכשיו, ביקרת אותו על החימום והמשחק ומלבר ומלגו. שוב, הכל מוצדק. עכשיו, כמוך יש עוד כתבים שכותבים את אותה הביקורת המוצדקת, בעוד 1001 מקומות. ברור שללברוו לא כיף להיחשף לאותה ביקורת (מוצדקת כמובן). אז נכון, מצופה משחקן בליגה הזו ובוודאי מכוכב בסדר הגודל הזה שמרוויח כזה שכר להתנהל בצורה מקצוענית, אבל מאחורי השחקן יש אדם. ואני לגמרי יכול להבין למה אותו אדם איני שש עלי קרב לצאת מחדר ההלבשה לאותם מבקרים (ביקורת מוצדקת כבר כתבתי?). אז ברור שמותר ורצוי לבקר וברור שאפשר לטעון ביצה ותרנגולת וברור שלברון צריך לנשוך שפתיים, אבל אפשר גם לקחת בחשבון שלא הכי בא לו דבר ראשון אחרי המשחק לקפוץ לזרועות המקטרגים, והוא לא בהכרח עושה לך דווקא, כדי שתמתין שעה ארוכה להוד מעלתו.
    אברם גרנט, אחרי שהתקשורת האנגלית צלבה אותו, סיפק בכוונה ראיונות שהתשובות לכל השאלות היו: כן/לא/אני לא מבין את השאלה. גם כאן לדעתי לברון נעלב ומגיב בהתאם.
    סתם נקודה למחשבה.

  6. שכל המבקרים את התאורים של יובל (אוכל וכו') – עדיף שיסתמו את פיהם. לכל משחק נותנים 40 אקרדיטציות לעתונאים (תלוי בקבוצה; יש קבוצות שמחלקת המדיה מאשרת 35 ויש שמאשרים עד 50.

    לפחות 30-40 עתונאים אמריקאים (עתונים כלל-ארציים, AP, ESPN, USA TODAY ומה לא), עתונים מקומיים, אתרים חשובים כמו SLAM, SB, CNN-SI ומה לא, ואז יש 220 ארצות בעולם, והופס קו איל. ויובל מצליח להידחף. ובקרוב אני חושב שאתחיל ללכת למשחק פה, משחק שם.

    אז אני מרשה ליובל לכתוב על כל מה שבא לו, אפילו צבע התחתונים של לברון.

  7. אותו דבר, אגב, נכון לגבי יוסי בגולדן סטייט ואייל בניקס ובנטס. אנחנו לא מוותרים עד שמצליחים להידחק יחד עם כל הגדולים.

  8. אחלה טור.
    אני נהניתי מאוד לקרוא, וגם אצלי רמת העניין בקליבלנד עלתה בגלל בלאט, ובשלב הזה אני רק מקווה שהם יגמרו את העונה
    העונה פחות טוב מהעונה שעברה ולו רק שלא יחשוב לעצמו מישהו שטיירון לו עדיף

    1. למה ההערה שלך מועילה בדיוק? אם התחלת ב-תסלח לי אז מותר לך לכתוב הכל? זה טור שמסקר חוויה באולם, אז אם בא לך סטטיסטיקה תסתכל בדף המשחק באתר הנבא. התגובות לפוסט הזה הן מהדוחות שנתקלתי בהן אי פעם באתר.

        1. אני מאוד אוהב לקרוא פה באתר , ומפרגן שצריך אך לצערי כתבה קצת ירודה מהרמה שבדרך כל יש פה.. זו דעתי .
          ומה מועיל ההערה שלך? לא מועילה בדיוק כמו שלי

  9. טור מעולה, כולל הפיקנטריות.
    מי שלא רוצה יכול ללכת לקרוא סטטיסטיקות באתרים היעודיים.
    למרות שזה נחמד שיש ליצן כזה שמתלונן כל הזמן…. נדמה לי שזה היה כרובי ששיחק את התפקיד ברחוב סומסום….
    זכור לטובה גם רגזני מהדרדסים
    ואיך אפשר בלי הזקנים מהחבובות
    🙂

  10. נחמד כאמור אני מכיר את בלאט לא רע מאז צעירותו .
    הוא לא כריזמטי לא מלהיב אבל איש עבודה יוצא מהכלל.

    לא חושב ששחקני נבא שחושבים שיודעים הכל מסוגלים להתחבר למאמן כל כך יסודי שעובד איתם על היסודות מההתחלה .
    את לברון ברור שזה מעצבן , אחרים רק יוצאים מכך נשכרים.
    לא להבין לא נכון ללברון יש המון ללמוד רק שהוא מטומטם מכדי להבין זאת…

    בגדול אני מתחיל ממש לסלוד ממנו , לא רק שהוא מגעיל , הבעיה היא שהוא שפן שולח אחרים לעשות את העבודה המלוכלכת ומתחבא מאחוריהם בסיסמאות זה לא אני …
    שקרן צבוע מגעיל ואדיוט .
    וחוץ מזה שיהיה לו בהצלחה …

  11. אחלה פוסט תמשיך ככה, אני נהנה לקרוא את האספקט האישי שלך מהחוויה זה תענוג

    מודה ומתוודה גם אני התחלתי להתעניין יותר בקאבס עקב ההגעה של בלאט ורציתי יותר בהצלחה שלהם וגם אני מאוכזב מההחלטה שלהם עם בלאט. אגב, זה לא אומר שזנחתי את הבייבי שלי הניקס.

    אני לא רואה בזה בעייה וקצת נמאס לי שכל אחד שמחשיב את עצמו "אוהד אמיתי" מנסה לקחת לעצמו את תפקיד הסדרן למי מותר לאהוד ולמי אסור לאהוד ומהו אוהד אמיתי ומהו אוהד הצלחות

    מי קבע שבספורט צריך מונוגומיה?

    אז לכל אלו שמנסים לקבוע מה מותר ומה אסור אנא שחררו אותנו מההערות הטיפשיות שלכם

  12. תודה רבה לכולם. הופס כמו שכולכם יודעים הוא אתר ששואף להיות כמה שיותר קרוב לאוהדים והגולשים ולתת תוכן שנוגע בהכל. אני כאחד שחווה את האן בי אי מבפנים (כמו שמנחם רשם, אנחנו בהופס היחידים מהארץ שחווים את זה ברמה היום יומית)מנסה לספק בטורים שלי את החוויה הכוללת – אם זה המשחק עצמו ואם זה כל מה שמסביב. שמח שאתם נהנים ומרגישים כאילו אתם שם. ברגע שאתם מרגישים ככה כאילו שאתם נמצאים באיצטדיון – אני עשיתי את שלי ככתב שהולך לכתוב לכם על החוויה הנפלאה הזאת .

    1. אתה כותב נהדר! וממש מכניס אותנו לחוויה. כל החוויה מועברת ברגע שמספרים גם על הדברים שמסביב כמו שאתה עושה.
      הדבר היחיד שחסר זה תמונות של אוכל😁

  13. יובל טור מצויין, אני מאוד נהנתי ממנו, ומהטורים הקודמים. היה חשוב לי לכתוב את זה בגלל כל התגובות הלא קשורות פה בטור… אנשים מקנאים שאתה נמצא שם, אז אל תקח ללב.

    אני אוהד שיקאגו, אבל מאז שבלאט התחיל לאמן את קליבלנד, הם הפכו לקבוצה השנייה שלי, למרות שאף פעם לא אהבתי את לברון.
    מה לעשות כאחד שעוקב הדוק אחרי האנביאי, שפתאום מגיע ישראלי, ומאמן קבוצה כל הדרך לגמר, זה גורם לך לרצות לראות את זה, ולעקוב.

    האם קליבלנד הקבוצה היחידה שנתקלת בה עד עכשיו, שלא נותנת למדיה להכנס לחדר ההלבשה?
    מעניין אם הם עושים את זה רק בחוץ, או גם במשחקי הבית

להגיב על ma לבטל

סגירת תפריט