מעורב הופס ל-ה' בערב: הספארס 'האיטיים'/ קרי 'אאוט' / מנחם לס

1.הסטוריה בפיניקס: שני האנליסטים הן (גיא! כאן עלי לכתוב 'הן' או 'הם'?) נקבות!

http://twitter.com/FOXSportsSE/status/684908347175399426/photo/1

המשחק בין הסאנס להורנטס עשה הסטוריה כששתי האנליסטיות של המשחק היו נשים צעירות, ללא אף גבר שהתערב באנליסיס שלהן, שעבר טוב מאד!

 

2. ווסטברוק וה-EUROSTEP

ווסטברוק מבצע "EUROSTEPPING" אחרי הכניסה והסל (לא יודע מה זה EUROSTEPPING אבל ככה קוראים לצעדי הריקוד שווסטברוק ביצע אחרי הכניסה שלו לסל. אגיד לכם משהו: הכניסה לסל היתה הרבה יותר מרשימה)

 

*
  

*

 

3.על זה סטן ואן גנדי הולך NUTS

 

*

  

*

4.התקף לב בשלבי התפתחות

*

*

5.אוטו פורטר שומר צמוד מדי:

*

 

6.המשחק 'האיטי' של הספארס הוא אחד המהירים ('קינטיים') בליגה

אחד החששות שהיו לאלה שחשוב להם להשקיע זמן על הספארס היתה המחשבה שבואו של למרכוס אולדרידג' יכריח יותר "נגיעות" בכדור, ועם קאווי לינרד, טוני פרקר, וטים דנקן שכולם 'רוצים נגיעות' כמו נער בן 14 שחולם על נגיעות בציצים, המשחק של הספארס יהפוך להליכה ברגל על הטיילת בבת גלים.

GUESS WHAT?
מתברר שלספארס יש אותו מספר של "POSSESSIONS" העונה כמו שהיה להם בעונה שעברה. אם הולכים על 'פוזשיונס' הספארס נראית כמו קבוצה איטית. הם היום מס' 26 במספר הפוזשיונס שלהם. למעשה מספר הפוזשיונס שלהם ירד מהעונה עברה בעוד ששאר קבוצות הליגה הגדילו את מספר הפוזשיונס.

אז אם הולכים לפי השעון, הספארס הם אכן קבוצה 'מאד איטית'. הם בשליש התחתון של הליגה בזריקות לסל (חילקו את הליגה לקבוצות הזורקות תוך 15-17 שניות, 18 עד 20, ו-21 עד 23 שניות והספארס שייכת לשליש האחרון.

ז"א שהספארס לא לוחצים על ההדק יותר מדי מהר.

אבל אולי POSSESSIONS וכמה זמן לוקח לקבוצה לזרוק הם לא אינדיקציות טובות לבדוק 'מהירות' קבוצה? אולי ישנן טובות מהן?

אולי מספר המסירות שהם מוסרים משחק הוא אינדיקציה טובה יותר?

מי קבע שמהירות היא כמה מהר אתה נע ו זורק לסל?

"מהירות" נקבעת על פי כמה מסירות אתה מוסר במשחק. הספארס מוסרים 345 מסירות למשחק. שניים אחריהם טורונטו עם 311 מסירות למשחק.

ישנו עוד מדד למהירות: כמה זמן שחקן מחזיק בכדור עד שהוא מוסר. הספארס מובילים את הליגה עם 2.58 שניות לשחקן פני שהוא משתחרר מהכדור. טורונטו שנייה עם 2.85 שניות.

במילים אחרות, אולי נכון יותר לדבר על כמה "קינטית" היא הקבוצה, ולא מה ה-PACE שלה. מבחינה קינטית, הספארס היא NUMBER ONE.

ולקינוח, הנה

וידיאו על ה-BEAUTIFUL GAME של הספארס:

7.סטפן קרי סובל מ-SHIN SPLINTS

'שין ספלינט' הו כינוי ל-medial tibial stress syndrome

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 47 תגובות

  1. ספרס פשוט מדהימים! אולי ההתקפות שלהן ״איטיות״ אבל התנועה שם והעברת הכדור מהירה יותר משל כולן וזה הופך את זה להכי יעיל בליגה!
    לדעתי אחת הקבוצות המרשימות שהיו בעשור האחרון.
    מקווה שקרי יהיה בסדר… הוא יכול לעשות מנוחה של שבועיים ולא יקרה כלום – לא רואה אותם מפסידים יותר מדי גם בלעדיו.

  2. מצטער, המשחק של סן אנטוניו הרבה יותר מעניין אותי מזה של גולדן סטייט. הוא גדולה אמתית של כדורסל.
    מג׳יק מדבר בתחילת הסרטון על כך שזה מזכיר לו את הסלטיקס ואל.איי. של תקופתו, אז הנה קישור למשחק של הסלטיקס של אז, להנאתכם:
    https://www.youtube.com/watch?v=O4Td5QRfzj4

    1. כן.
      יפסידו במקסימום 1 לקאבס/ בולס, 1 למיאמי/אטלנטה, 2 לספרז, 1 לאוקלהומה, 1 לקליפרז, ועוד 1 איפשהו. ביחד עם שני ההפסדים עד היום, נותן לך 73. הנה! 🙂

  3. לא מתבייש להודות שהסרטון על הספרס גרם לי להוזיל כמה דמעות
    בפרט שאני רואה את האגדה שנקראת טימי דאנקן ויודע שהיא
    לקראת הסוף.

  4. מעורב מעולה.
    1. ציון דרך יפה לליגה. אני 99% שאומרים 'הן'
    2 מהלך פסיכי הריקוד חביב.
    6. הספרס כרגע מחזיקה בהגנה הטובה בליגה והתקפה טופ 3
    הווריורס הפוך
    קליבלנד שביעית בהגנה וחמישית בהתקפה יש לה לאן להשתפר
    הסרטון מדהים אולי מישהו מותיקי האתר צריך לכתוב פוסט על העונות הגדולות של השחקנים המבוגרים (דירק, גארנט, ג'ינובלי, דאנקן, פירס, קובי..)

    1. המהלך והריקוד הם בעצם אותו הדבר, המהלך הוא יורוסטפ מאוד מהיר ואתלטי והריקוד הוא אותו יורוסטפ רק לאט

  5. הסרטון על הספרס מדהים
    קבוצה אפית… האמריקאים הכי טובים בעולם בלעשות סרטים… לזכותם יאמר 🙂

    וקרי ללא ספק עושה טעות.
    המטרה היא אליפות… וגרין כל כך חם שזה זמן טוב לזוז הצידה

  6. מנחם, יבוא יום, אי שם בעתיד, שתודה בפה מלא שמעולם לא ראית קבוצת כדורסל כמו סאן אנטוניו. ועד אז, תמשיך לתת עצות לפופ איך לאמן, הוא בטח מקשיב לך כמו רענן כץ חחח

        1. אתה חברה שלי / יונה וולך

          אַתָּה חֲבֵרָה שֶׁלִּי
          יֵשׁ לְךָ רֹאשׁ שֶׁל בַּחוּרָה
          וְאַתָּה בַּחוּרָה בַּחוּרָה
          כְּמוֹ שֶׁהַיֶּלֶד הַמָּתוֹק הַהוּא
          אָמַר לִי בְּהַעֲרָכָה
          אַתְּ בַּחוּר בַּחוּרָה
          אוֹ לְהֶפֶךְ בַּחוּרָה בַּחוּר
          כִּי מֵהַתְחָלָה
          מַפְחִיתִים בְּעֵרֶךְ נָשִׁים
          מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת
          אֲבָל הָרֹאשׁ הַמְּסוֹבָב שֶׁלְּךָ
          עוֹשֶׂה אוֹתְךָ לָגוּר עִם בַּחוּרָה
          הִיא אוּלַי בַּחוּרָה בַּחוּר בָּאֱמֶת
          אֲבָל אַתֶּם לֹא מְדַבְּרִים עַל זֶה
          מְנַהֲלִים חַיִּים מְמֻסָּדִים
          "כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ"
          דּוֹמִים לְכָל הַחַיִּים הָאֲחֵרִים
          אֲבָל רֵיקִים לְגַמְרֵי
          רַק כְּלַפֵּי חוּץ
          בְּלִי תְּכָנִים שֶׁאֵין
          שֶׁאֵין
          כִּי הַמַּהֻיּוֹת שֶׁלָּכֶם אֲחֵרוֹת
          וְהֵן שׁוֹתְקוֹת וּמֻשְׁתָּקוֹת
          וּמְצֻנְזָרוֹת
          הִיא אוּלַי לֹא יוֹדַעַת
          וְאוּלַי גַּם לֹא תֵּדַע
          שֶׁהִיא לֶסְבִּית שֶׁמַּעֲדִיפָה בַּחוּרִים
          וְאַתָּה הוֹמוֹ שֶׁמַּעֲדִיף בַּחוּרוֹת
          וְאַתָּה בַּחוּרָה
          הִיא בָּחוּר
          זֶה דֵּי מִסְתַּדֵּר בְּיַחַד
          הָרֵי הַמֹּחַ מַה שֶּׁמְּשַׁנֶּה
          וְלֹא הַצּוּרָה הַגּוּפָנִית
          בֵּיצִים מְדֻמּוֹת
          הַמַּסְתִּירוֹת כּוּס תַּאַוְתָנִי
          אוֹ כּוּס
          הַמַּסְתִּיר בֵּיצִים
          קְצָת יֹפִי הֶבֶל חֵן
          גּוֹרֵם לְדַיֵּק וְיִצּוּב הַסְּטִיָּה
          הַמִּתְעוֹרֶרֶת בִּלְעָדָיו
          עִם הַיֹּשֶׁר הַמֻּפְרָז
          הַמּוֹתֵחַ קַו יוֹרֵד מֵהַפֶּה לְמַטָּה
          חֲסַר הוּמוֹר וְשֶׁקֶר הַחֵן
          בְּשָׂפָה כִּבְיָכוֹל תּוֹרַת הַפַּשְׁטוּת
          שֶׁלֹּא לוֹקַחַת אֶת קִיּוּם הַשֶּׁקֶר וְהַנְּכָלִים
          עַל חִנָּנִיּוּתוֹ קְלִילוּתוֹ עַרְמוּמִיּוּתוֹ הַמֻּרְכֶּבֶת
          שֶׁצָּרִיךְ לְהֵאָבֵק בָּהּ שֶׁהִיא הֶכְרֵחִית
          שֵׁד קָטָן וְרֵיק וּמַצְחִיק
          אֲבָל אֲנִי יֵשׁ לִי רְגָשׁוֹת מְדֻיָּקִים
          אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת הַקּוֹל הַדָּפוּק שֶׁלְּךָ
          הַמְּעֻשָּׁן הַשָּׂרוּף הַצִּינִי
          וַאֲנִי מַכִּירָה מִזָּוִית הַפְּגִיעָה שֶׁאַתָּה פּוֹגֵעַ בִּי
          אֶת הַקּוֹל שֶׁל הַהוֹמוֹ
          שֶׁתָּפַס אוֹתִי בְּטָעוּת וְהוּא מְנַצֵּל אוֹתָהּ עַד הַסּוֹף
          כְּדֵי לַעֲבֹד עָלַי אוֹרֵב לִי וּמְחַכֶּה שֶׁאֶתֵּן הַכֹּל
          בֶּאֱמֶת בֶּאֱמֶת אֵיזוֹ טָעוּת הִתְיַחַסְתִּי אֵלֶיךָ כְּמוֹ אֶל בָּחוּר
          קָרָאתִי לוֹ אַתָּה
          אַתְּ מְנַצֶּלֶת אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת עוֹלָה עַל בּוּרוּתִי הָרִגְעִית
          וְצוֹלֶבֶת אוֹתִי מִיַּד
          שׁוֹכַחַת אֶת עַצְמֵךְ וְאֶת הַבְּעָיָה הַמֶּרְכָּזִית שֶׁל חַיַּיִךְ
          אוּלַי נִזְכֶּרֶת בָּהֶן דֶּרֶךְ שִׁכְחָתִי מֵעָלַי שׁוֹכֵב פַּרְצוּף
          שֶׁמְּחַכֶּה לִרְגִישׁוּת לֹא הַכָּרָתִית מִצִּדִּי כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל
          בְּלִי לַחְשֹׁב שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה בְּהִלּוּךְ חוֹזֵר לִלְמֹד מִזֶּה מַשֶּׁהוּ
          כְּדֵי לְהַצִּיב לָךְ מַלְכֹּדֶת יוֹתֵר מְתֻחְכֶּמֶת בַּפַּעַם הַבָּאָה
          וְשׁוֹכַחַת שֶׁאַתְּ כְּמוֹ כָּל אֶחָד אַחֵר
          רוֹצָה לְהִתְקַיֵּם לְהִשָּׁאֵר בַּחַיִּים
          לְהַמְשִׁיךְ קַו רֶצֶף שֶׁל הֲוָיָה
          שֶׁלֹּא נֶחְתַּךְ
          זוֹ רִשְׁעוּת נָשִׁית אֲנִי מְגַיֶּסֶת פִּתְגָּם לְעֶזְרַת הֲבָנָתִי
          וְקוֹפֶצֶת עַל הַמְּצִיאָה בְּחַיַּי אֶפְשָׁר לְהָבִין מַשֶּׁהוּ
          מַמָּשׁ מִבְנֶה נָשִׁי טִפּוּסִי רִשְׁעוּת נָשִׁית
          וְלִהְיוֹת תָּמִיד עַצְמֵךְ
          חֲבֵרָה שֶׁלִּי מְתוּקָה עִם בֵּיצִים
          וְגוּף שֶׁל בַּחוּר
          הַחֲבֵרָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלִּי שֶׁמִּמֶּנָּה אֲנִי מְבִינָה אֵיךְ רֹאשׁ שֶׁל בַּחוּרָה
          עוֹבֵד
          לְהִתְוַדֵּעַ לְמֶרְכָּזִיּוּת שֶׁל חַיִּים
          לְאִישִׁיּוּת הַמִּתְהַוָּה מֵהֶרֶף לְהֶרֶף לְאִי הַמּוּדָעוּת שֶׁל עַצְמֵךְ
          לְאִי יְדִיעַת מַהוּת עַצְמֵךְ בְּעַצְמְךָ
          כְּשֶׁהַמַּהוּת הַמִּינִית הִיא הַמֶּרְכָּז שֶׁלָּהּ אֲבָל כְּאֹפִי לֹא כְּמִין
          מַשֶּׁהוּ שֶׁאֶפְשָׁר לְהַפְרִיד אוֹתוֹ וְלִשְׁמֹעַ כְּקוֹל נָקִי
          שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׂחֲקוֹ אִם לֹא יוֹדְעִים אוֹתוֹ
          כְּאִלּוּ שֶׁאֵינֶנּוּ
          אֵין כּוּס בֵּין הָרַגְלַיִם אֵין זַיִן שָׁם
          נְשָׁמָה חַסְרַת גּוּף מִסְתּוֹבֶבֶת בַּבַּיִת
          מַה שֶּׁמַּסְבִּיר אֶת הָאֱמוּנוֹת בְּהִשָּׁאֲרוּת הַנֶּפֶשׁ מִנִּתּוּקָהּ מֵהַגּוּף מֵהַתּוֹדָעָה
          הַנֶּפֶשׁ אֵין לָהּ גּוּף אֲבָל לַגּוּף יֵשׁ נֶפֶשׁ
          הַבָּעוֹת הַפָּנִים מַכְחִישׁוֹת אֶת קִיּוּמוֹ שֶׁל הַגּוּף
          כָּל הַזְּמַן מְדַבְּרִים עָלֵינוּ הַנֶּפֶשׁ וֶאֱלֹהִים וְזֶה טוֹב מְאוֹד
          אַחֶרֶת הָיִינוּ שׁוֹכְחִים שֶׁאָנוּ קַיָּמִים חַיִּים
          אַחֶרֶת הַכֹּל הָיָה הוֹלֵךְ לְאִבּוּד בְּלִי הַהַפְרָדָה שֶׁל צַד שְׁלִישִׁי
          בַּמִּקְרֶה הַזֶּה אִמּוּץ זֶהוּת בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִית אֲבָל חַשְׁדָנִית מַסְפִּיק

      1. קצת חולק עליך..

        כמו שלא אומרים "הילד היא נקבה״ אלא ״הילד הוא נקבה״

        הילד הוא הנושא ולכן המילה הוא (אוגד..) תהיה באותו גוף.

        לא בדוק

  7. באמת הספרס מדהימים. שונא אותם!
    כבר אמרתי שפופ הוא גדול המאמנים בכל הזמנים?
    אהבתי את המונח הקבוצה הכי 'קינטית' בליגה. זה המונח שמתאר אותם הכי טוב.

    ולגבי שבר המאמץ של קרי- הכל תלוי באיזו רמה השבר. מניסיון אני יודע שאם לא נחים בזמן ומגיעים לשבר מאמץ ברמה של רסיסי עצם מפוזרים (תודה לך צבא ההגנה לישראל) זה כבר כאב שלא עובר לעולם ומשפיע משמעותית בטח ברמה של שחקן כדורסל מקצועני.
    קרי אדיוט אם לא ינוח עכשיו חודש, אלא אם כן זה שבר ברמה נמוכה

  8. שני האנליסטים הם אנליסטיות.

    הם – נשוא. אנליסטים – נושא.
    יש צורך בהתאמה בגוף בין נושא לנשוא.

    כמו שלא תגידו – ילדי היא בחור חתיך.
    זה לא משנה שההמשך מגלה "שקריות" של הנושא.

    1. אני תלמיד כרגע וזה הבגרות שלי…
      הם זה אוגד ואחרי אוגד תמיד יגיע נשוא ולכן אנליסטיות זה הנשוא כי זה החידוש במשפט.
      ולכן זה בסדר שזה יהיה שני אנליסטים

    2. זאת גם הבגרות שלי ( 🙁 ) אם הנושא בנקבה, והוא בנקבה (אנליסטיות) אז מה שמגיע לפניו (הידוע גם כלוואי) צריך להתאים במין, ולכן צ"ל שתי האנליסטיות.

      ה-"הן" הוא אכן אוגד, והוא גם צריך להתאים במין ובכמות לנושא-אנליסטיות. נקבות זה הנשוא, והוא צריך להשאר ככה.

      המשפט הנכון-שתי האנליסטיות הן נקבות.

      1. לא מדויק לדעתי כי הנושא במשפט של מנחם הוא שני האנליסטים, ולא שתי האנליסטיות.

        המשפט שהצעת הוא נכון אבל הוא לא עונה על השאלה.. הוא מפספס את אלמנט ההפתעה במשפט המקורי בו, לכאורה, אנו מצפים ששני האנליסטים יהיו גברים, אבל הפלא ופלא – הם נקבות.

        הם הוא האוגד, והנושא הוא האנליסטים ולא האנליסטיות שכלל לא מופיעות במשפט. (בזכר) ולכן גם האוגד הוא בזכר.

        (אתה בטוח יותר טרי בחומר ממני אבל אני מגיש לבגרות כבר כמה שנים…😉)

        1. ממה שידוע לי
          אחרי אוגד יבוא נשוא והוא החידוש במשפט ולכן לא חייב להיות באותו מין ובמספר של הנושא… לעומת האוגד כן ! ולכן המשפט של מנחם נכון

  9. קצת איבדתי אותך. בהתייחס למשפט "שני האנליסטים הן נקבות"…
    שגוי ועקבי עם מה שאתה כותב. ההתאמה היא לנושא שבא לפני האוגד.
    שני האנליסטים [הם]
    אם תבחר בהן כאוגד הרי שאתה מבצע התאמה לנשוא וזה שגוי…

    ביסוס חפרני
    http://www.iedit.co.il/the-oged/

    ציטוט עיקר הביסוס למתעניין המתעצל : "אוגד הוא חלק תחבירי שתפקידו לקשר ולחבר בין הנושא ובין הנשוא במשפט.

    כינויי הגוף (הוא, היא, הם, הן) הבאים כאוגד, הם בעצם חזרה על הנושא. לפיכך הם יותאמו למין (נקבה או זכר) ולמספר (יחיד או רבים) של הנושא.

    למשל: "הדם הוא הנפש" (דברים יב, כג) – הכינוי "הוא" מתאים לנושא "הדם" במין (זכר) ובמספר (יחיד).

    אחת הטעויות הנפוצות ביותר שבהן נתקלתי במהלך עבודת העריכה של עבודות אקדמיות, היא חוסר התאמה בין הנושא לאוגד במין ובמספר. פעמים רבות סטודנטים מתאימים בטעות בין האוגד לנשוא במקום בין האוגד לנושא."

    להלן דוגמאות לשיבושים שכיחים כאלה ותיקונם:

    משובש: הנמלה הוא מקרה נוסף שבו הטבע מוכיח שהוא יכול להיות מודל לחיקוי. (נמלה=נושא, הוא=אוגד, מקרה=נשוא. במקרה זה האוגד מתאים במין ובמספר לנשוא [הוא=זכר יחיד, מקרה=זכר יחיד] במקום לנושא [נמלה=נקבה יחידה])

    נכון: הנמלה היא מקרה נוסף שבו הטבע מוכיח שהוא יכול להיות מודל לחיקוי. (כאן האוגד מתאים במין ובמספר לנושא [נקבה] כפי שצריך להיות).

  10. קצת יצאתם מהעיקר שזה הספרס….שושלת שנמתחת על פני 2 עשורים לדעתי אין לזה אח ורע…אם הם היו נמצאים באיזור יותר אטרקטיבי ולא של קאבויים הם היו זוכים להכרה גדולה יותר

כתיבת תגובה

סגירת תפריט