הסימפטי,האהוד, והחינני ביותר. וגם הטוב ביותר / מנחם לס

השחקן המקסים ביותר ב-NBA. והטוב ביותר

קווין דוראנט הרס כמה אקסיומות השקועות עמוק-עמוק בראש כל עכבר NBA (ואפילו יותר עמוק בראשי העברושים והחולדות): האידיאה וההנחה שכדי להיות קובי או לברון בליגה הזאת, עליך להיות אגרסיבי, תוקפני, לוחמני, ערום, כובש, דומיננטי, ושתלטן. הנה יש לנו שחקן שהתנהגותו עדינה, איסטניסית, מלטפת, אנינה, ומלטפת. על הפארקט עם הכדור הוא אגרסיבי מספיק כדי להיות השחקן התוקף מספר אחד בליגה, עם הגנה מספיק טובה שהחיבור בין השניים עושה ממנו השחקן הטוב בעולם.

אילו התחלת היום קבוצה ולא היית בוחר בו ראשון, הייתי שולח אותך לקורס כדורסל למתחילים בסמינר הקיבוצים. ולקינוח הייתי מעליב את האינטיליגנציה שלך (בנוסף לאנושיות שלך ושל בני ביתך) כאן קבל עם ועדה, אילו העזת בתגובה לפקפק בקביעתי שהוא השחקן הטוב בעולם. למה שאקשקש במילים? בואו נדבר במספרים, השפה היחידה שאתם מבינים ב-'תורת ההוכחה' (וכמה מכם, בעיקר בני הטיפש-עשרה, השפה היחידה שיש להם בראש, PERIOD!):

נקודות

קובי 29.2 ב-48%, 39% מה-3, ו-86% מהקו.
לברון: 25.5 ב-54%, 44% מה-3, ו-67% מהקו
המלך: 27.3 ב-51%, 43% מה-3, ו-89% מהקו

ריבאונדים

קובי 5.0
לברון 8.6
המלך 8.5

אסיסטים

קובי 4.8
לברון 6.8
המלך 4.3

איבודי כדור

קובי 3.8
לברון 2.6
המלך 3.2

גובה וגיל

קובי 1.97, בן 34
לברון 2.02, בן 28
המלך 2.06, בן 24

יעילות

קובי 25.41
לברון 29.85
המלך 30.22

רקורד הקבוצה

הלייקרס 13-9
ההיט 6-14
הת'נדר 4-18

היעילות קובעת שבקליעות, אחוזים, ריבאונדים, אסיסטים, ואיבודים המלך הוא ראשון, לא הרבה לפני לברון, ודי הרבה לפני קובי. רקורד הקבוצות? המלך מוביל את קבוצתו בראש לא הרבה לפני לברון, אבל לפניו בצורה ברורה, ועל הלייקרס איני מוכן להתחיל אפילו לדבר. וכמובן הגיל. קובי מבוגר ממנו בעשר שנים. לברון בארבע שנים. אם למישהו יש מושג מה יהיו מספריו של המלך בעוד 4 שנים שירים ידו.

יפה! אני רואה 5,239 ידיים מורמות מבין 5,321 הכניסות שהיו אתמול לאתר!

ארבעת המספרים הקובעים ביותר עבורי הם: 1. יעילות השחקן, 2. רקורד הקבוצה, 3. גיל השחקן, ו-4 גובהו. המלך נעלה על סגניו ב-1, 2, ו-4, וב-3 הוא הנחות ביותר במספר בו הנחות ביותר הוא הטוב ביותר.. מילה אחת בקשר לגובה: למה ה-2.06 מ' שלו הוא יתרון עצום? כי כשמגיע לכדורסל, אלוהים הוא גזען לטובת גבוהים מהירים. זה המצב ואין מה לעשות בנידון. ואם ישנו כאן מתחיל שיטען לי שהג'אמפ של קובי יפה יותר לעין ונכון יותר ביומכנית, הייתי עונה לו שנכון, אין למלך את הג'אמפ הנאה והיפה בעולם, ואולי לא הייתי נותן לו להיות מהנדס הכבישים שלי, אבל אם תקחו את האחוזים מהפארקט, מה-3, ומהקו, ותחלקו בשלוש, המלך שוב יהיה בראש.

אבל ברשותכם, אעבור לעניינים אחרים, יותר אנושיים ויותר ארביטרריים.

הדבר החשוב ביותר שקווין עשה לכדורסל ול-NBA הוא שהוא מראה שאפשר להיות השחקן האהוב בעולם אפילו את אתה משחק בשוק קטן. כתבתי לכם כבר לפני כחודש (ואת המספרים לא שמרתי) שקובי עולה על דוראנט ולברון מבחינת הכרה עולמית. ESPN מגזין ערך מחקר ברחבי העולם והשם של קובי בריאנט הוא המוכר ביותר בין שחקני ה-NBA העכשוויים (לברון שני, דוראנט שלישי), וזה כנראה בגלל הביאס הגדול של סין העצומה. אבל כשפורבס מגזין ערך משאל בשיתוף עם "NIELSEN" (ענק הרייטינג של הטלוויזיה) בין אלפי נשאלים, דוראנט נבחר כ-'השחקן האהוד ביותר' באחוזים רבים לפני קובי ולברון. זה היה 56% לדוראנט, 30% ללברון, ו-23% לבריאנט (USA TODAY ששי לדצמבר, עמוד 2C).

קווין דוראנט הפך לשחקן ה-MARKETABLE ביותר ב-NBA, והוא הגיע למעמדו בגלל העלייה התמידית במשחקו, האישיות שלו, היכולת העליונה שהראה בבמות בינלאומיות לעיני כל העולם (גם באליפות העולם באיסטמבול שם היה כה חם שהתפלאתי שהטורקים לא צילצלו למכבי האש, והוא היה לא פחות חם בלונדון, כשניבחר פה אחד בין מאמני הנבחרת האמריקאית כ-"השחקן מס' 1 של הנבחרת"), וגם בגלל אישיותו הנאווה, וחיוכו המתמיד. ודבר נוסף המייחד אותו מכל השחקנים – ובמיוחד מפני יריבו הגדול ביותר לתואר 'השחקן הטוב בעולם' קוובי בריאנט – היא העובדה שהבנאדם משחק, ונותן לזיברות לשפוט. בעוד שקובי לא מפסיק לעשות פרצופים, ליילל, ולהתחנן לשופטים, המלך פשוט לובש גופייה, נועל נעליים, יוצר לערב של 27 נקודות, מתקלח, ונוסע הביתה.

שום תכניות טלוויזיה על לאן הוא "לוקח את הכשרון שלו", ושום האשמות על אונס. כלום-שום. בא, משחק, ונעלם לעבר האחו. הוא BELOVED בעיר השדה החדשה שלו שם ישחק – כמו לארי בירד – עד ערוב יומו. אם בגיל 39 הוא יחליט לשחק שנה אחת בתפוח הגדול סתם להרגיש מה זה לחיות שם, מה טוב. הלוואי. אבל עד אז יש לנו…15 שנים של 'עיר הבוקרים' במקום 'התפוח הגדול'.

אני אוהב את קווין דוראנט בגלל שהוא HUMBLE. עניו וצנוע. זאת לא הצגה: ככה הוא. אין בו כל שחצנות או יהירות. בעוד שיותר קל לצפות משפן שיגיש לך עלה חסה מאשר מקובי או לברון שימסרו לך כדור כי אתה במצב קליעה טוב יותר, בדוראנט אין טיפונת קנאה או אגואיסטיות. הוא היום השחקן הטוב ביותר ב-NBA והיחיד שלא רוצה להשתוות למייקל ג'ורדן. מי גיבור הכדורסל שלו? "לארי בירד הוא השחקן שאני מוכן לחזות בוידיאו של משחקיו משך שעות. אני תמיד אהבתי את הגישה שלו למשחק, ותמיד שאפתי להעתיק את גישתו וצורה משחקו למשחקי. אנחנו באותו גובה, ואני מנסה להתאים למשחקי כמה שאני יכול ממשחקו", הוא אומר. "כשהייתי בעממי ובשיכבת הביניים המאמן הראשון שלי (בסיט פלסנט, מרילנד, מ.ל) היה ה-GODFATHER שלי. הוא תמיד הורה לי לחזות בלארי ולנסות לשחק כמוהו. זה נשאר בי עד היום. במיוחד הקליעה מהצד, והמשחק תחת הסל. תץמיד הסתכלתי על העמדות שהוא תופש תחת הסל והטיימינג שלו. הוא המודל למשחקי!". ואז הוא מסיים: "אתה רואה שהוא תמיד שיחק מתוך אהבה אמיתית למשחק, וזה מה שאני עושה היום. אנחנו מקצוענים ומרוויחים הרבה כסף, אבל אני אוהב את המשחק ומשחק מתוך אהבה למשחק, ולא עבור הכסף".

BEST Teammate!

דוראנט הוא אהוב הקהל, ונייקי קלטה זאת. "יש לו מה שיש לג'סטין ביבר", אומר ג'ק סיסמרוף איש השיווק של 'נייקי'. "אישיות שלא מאיימת, וכריזמה מדבקת מבלי שהוא מתאמץ או מנסה למכור את עצמו. פשוט יש לו את זה!". אין פלא שהוא היום בעל החותמת על קו הסניקרס החמישי שלו. לדעתי התמזל מזלו שהוא באוקלהומה סיטי ולא בניו יורק. היו שחקנים כריזמטיים אך תמימים כמוהו שהגיעו לניו יורק, ותוך זמן קצר העיר פגעה בהם. הדוגמא הטובה ביותר הוא מיקי מנטל, קאונטרי-בוי מאוקלהומה שכבר בגיל 19 הפך לחובט הטוב בבייסבול. היאנקיס הביאו אותו לתפוח הגדול בו שיחק את כל הקריירה הנפלאה שלו. אבל אלכוהול ונשים בילבלו אותו לחלוטין עד שהפך לאלכוהוליסט, ולמרות שעד מותו (בגיל צעיר) הוא היה – ועדיין – כוכב הספורט הגדול ביותר אי-פעם בניו-יורק, העיר קיצרה את הקריירה שלו, פגעה בה, וקיצרה את חייו (הוא ניפטר מהרעלת כבד – תוצאה של שנים על גבי שנים של שתייה מוגזמת עם 'הברנשים של ניו יורק').

העיר אוקלהומה-סיטי מתאימה למוניטין שלו ולאישיותו. הוא אוהב את תושבי העיר והם אוהבים אותו. הוא אוהב לצאת לקניון זה או אחר בעיר בעצמו, ובגדול התושבים נותנים לו להיות עצמו. אילו הסתובב ב-'מייסי' במנהטן הוא היה גורם למהומה. באוקלהומה סיטי הוא נוהג להגיע לדאונטאון עם חבר או שניים, להיכנס למסעדה, ולאכול סטייק טוב (ובכל העולם אין סטייקים טובים כמו באוקלהומה סיטי), והכל בשקט יחסי – אולי כמה חתימות וזהו – והכל בצורה אנושית ומנומסת.

אבל שלא תבינו אותי לא נכון. 'נייקי' לא עשתה ממנו את אחד משלושת ה-"SIGNATURE PLAYERS" שלה (האחרים? כמובן: קובי ולברון) בגלל האפיל שלו לפרות ולכבשים הרועים באחו. הם עשו אותו ענק שיווקי בגלל האפיל האדיר שיש לו על ילדים ומבוגרים כאחד. נייקי היא לא היחידה: גטורייד, GE, SPRINT CELLULAR, 2K, ועוד 7 חברות-ענק עשו ממנו את ספורטאי השיווק מס' 1 שלהן. הסכומים שהוא מקבל הם גדולים פי שלוש ממשכורתו. ה-SMALL MARKET של אוקלהומה-סיטי לא נראה כמעצור כלשהו לעומת לוס אנג'לס ומיאמי של קובי ולברון. היתרון של דוראנט על שני האחרים שכבר נקלט ע"י חברות הענק הללו הוא שמשום מה לדוראנט יש APPEAL לקהל הנרחב גם מחוץ לכדורסל. מוצרים הנושאים את שמו נמכרים בקניונים הגדולים ע"י אנשים ששמעו עליו, מכירים אותו, התחברו אליו, ואפילו שלא ראו ג'אמפ-שוט אחד שלו.

All the skills!

בשנתיים האחרונות ראינו נהירה של שחקני-על מערים "קטנות" לערים שהן "BIG MARKETS": לברון מקליבלנד למיאמי; סטודמאייר וכרמלו אנטוני מפיניקס ודנבר לתפוח הגדול, דרון ויליאמס מיוטה לברוקלין, כריס פאול מניו אורלינס ללוס אנג'לס, דווייט האוארד מאורלנדו ללוס אנג'לס. לא דוראנט. החוזה שחתם עם אוקלהומה סיטי ישאיר אותו בעיר הבוקרים הקטנה של המערב התיכון עד סיום הקריירה האפקטיבית שלו. הוא כנראה היחידי שבגלל משחקו ואישיותו המיוחדת, יכול להיות מלך השיווק מעיר של שוק קטן. אפילו מייקל ג'ורדן היה זקוק לשיקגו להפוך לספורטאי שהפך ל-MARKETABLE ביותר בין כל ספורטאי העולם (השני? טייגר וודס, אף הוא איש נייקי).

מי האוהד מספר אחד שלו? מאמנו סקוט ברוקס. "זה לא נשמע 'IN THIS DAY AND AGE' שסופר-סטאר כמוהו יהיה כה אדיב ו-SELFLESS כמוהו. זאת לא הצגה. הוא בכל ליבו מנסה לעזור לכל שחקן בקבוצה, וממש מרגיש לא נוח כשאורות הבמה מכוונים רק אליו. הוא רוצה לשתף כל חבר קבוצה בהערצה המתרכזת בעיקר בו". סקוט ממשיך: "אני יודע זאת כי אנחנו חיים יחד בוקר וערב. הוא מתנהג אל כל שחקן בקבוצה כאילו הוא השחקן הכי חשוב. כשלשחקן כמו סופולושה או קוליסון יש משחק טוב במיוחד, האדם המאושר ביותר הוא קווין!".

אפילו צ'ארלס בארקלי שעם כל השטויות בהצהרותיו לפעמים ישנם דברי חוכמה באימרותיו ישנם רק דברים טובים לומר על דוראנט: "הוא השחקן הכי פחות EGOCENTRIC ו-SELFISH בין כל כוכבי ה-NBA. הוא תמיד נראה שמח ומאושר עם הצלחת שחקנים אחרים. אבל אל תקבלו זאת לא נכון: הבנאדם שונא להפסיד כמו הכי גרוע מבינינו. אצלו הטלנט מדבר. הוא כל כך כשרוני שלפעמים קשה לו להבין שאחרים לא מסוגלים לעשות מה שהוא עושה, אבל הוא אף פעם לא נותן להם להרגיש זאת. יחד עם זאת הוא EXTREMELY COMPETETIVE. הוא GREAT KID. אולי המודל מספר 1 של כוכב NBA!. אבל אני חייב לציין שאם הקבוצה היתה גרועה ומפסידה, אולי היה מתגלה קווין דוראנט אחר לגמרי, ולא הייתי מאשימו בכלל!".

בינתיים הקבוצה טובה, אבל לא מספיק טובה כפי שהוא רוצה. "הפסדנו בגמר. אני לא רוצה שזה יקרה שוב! עלינו לעלות מדרגה ולשחק יותר טוב!". בינתיים הקבוצה משחקת טוב יותר. אני כבר הבעתי דעתי שקווין מרטין מתאים לקבוצה יותר מג'יימס הארדן, ובינתיים הדבר מוכיח את עצמו. הארדן עשה יותר מדי דברים שהיו דומים למה שקווין וראסל ווסטברוק עושים. קווין הוא שחקן מסוג אחר: הוא נשאר בפרימטר וקובר שלשות. הוא לא זקוק לכדור כמו הארדן. עבורו זה עדיף כשהכדור בידי ראסל או קווין, כי הוא אחד השחקנים הטובים ב-NBA ב-"ריצה וסיום" וזה מה שקורה. מרטין נע ללא כדור לאזור פתוח, מקבל כדור תוך תנועה, וקובר עוד עור. השאר בקבוצה נשאר אותו דבר מלבד השיפור הגדול במשחק של ווסטברוק שמתבטא ביתר אחריות, ובמשחקו של קווין דוראנט כשהוא שיפר את עצמו בכל, ולכן הוא היום השחקן הטוב בעולם.

"אני משחק עבור דבר אחד, ודבר אחד בלבד", הוא אמר לספורטסנטר: "לנצח. שום דבר אחר לא מעניין אותי. לא מלכות סלים ולא 'פרס יעילות'. אני לא מסתכל בכלל על הסטטיסטיקות שלי. אני רוצה רק דבר אחד: לנצח את אליפות ה-NBA!". וכשהמראיין שאל אותו מה יקרה אחרי שיזכה באליפות, הוא חייך וענה: "עוד אליפות. ואז עוד אליפות. שום דבר אחר לא יספק אותי מלבד להגיע לראש ההר, ולהישאר שם כמה שיותר זמן!"

"Walks" on air!!!

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 40 תגובות

  1. KD שחקן נהדר, ובאמת יוביל את הליגה שנים רבות. לדעתי בעשור השני של המאה ה-21 תתפתח יריבות גדולה בין הת'אנדר להיט, בעיקר בין דוראנט ולברון.

  2. מודל אמיתי לחיקוי.

    ההבדל העיקרי בין ג'ורדן לאלוהים הוא שאלוהים גוד גאי. ג'ורדן השאיר אותנו עם זכרונות נפלאים של כדורסל אבל גם טבע את העובדה שזה בסדר להיות בן זונה גדול כל עוד אתה גם שחקן גדול.
    יהיה נפלא אם בעוד 20 שנה לא נצטרך יותר לשמוע את האמירה הטפשית "מה אכפת לי אם הוא אנס מישהי או אם הוא היה חרא בנאדם – אני מעריץ אותו בגלל איך שהוא משחק" כי יהיה את קווין דוראנט שהיה גם השחקן הטוב בעולם וגם אישיות שראויה להערצה.

  3. זה קצת מצחיק איך שעכשיו שהמומנטום איתו אז מציגים את לברון וקובי כמו 2 חארות(לבגיד שלברון אגואיסט וKD מחפש תמיד את המסירה..), בנאמנות שלו למועדון הוא ימדד לא עכשיו שהקבוצה מועמדת לאליפות אלא מתי שלא יצליחו לקחת אליפות והקבוצה תהיה למטה.
    הזיכרון שלנו קצר מידי וגם באתגר של השחקנים הגדולים במאה הנוכחית הוא קיבל מקום גבוהה בעיקר בגלל היכולת העכשווית והוא עקף שם אנשים עם אליפות וMVP של הגמר ושל העונה הסדירה.
    אין ספק לגבי הכשרון שלו אבל לגבי הנחמדות,אנחנו לא באמת מכירים אותו והוא תמיד אומר את מה שרוצים לשמוע ,זה לא מדד לכלום.

  4. אני מוכן לתרום כליה, כבד, ריאה, אפילו להתאסלם אני מוכן. רק בשביל לראות אותו משחק ערב, ערב ביונייטד סנטר.

    כי בשבילי KD הוא לא רק השחקן כדורסל הטוב בעולם,

    אלה הספורטאי הטוב בפלנטה.

  5. מנחם, "ריצה וסיום" זה התרגום שלך ל- catch and shoot?
    ועדיין…אם אני מתחיל קבוצה אני לוקח לברון ג'יימס.
    זה תיאורטי לגמרי אבל שים את לברון עם נגרים וזה שווה גמר נבא, שים את דוראנט עם נגרים וזה אולי שווה פלייאוף.

    מנחם, דוראנט וכרמלו היו מחליפים קבוצות, האם היינו מרגישים זאת במאזני הקבוצות? (לגבי לברון אני לא שואל כי אני עדיין טוען שלברון ווויד זה שילוב בו השלם קטן מסך חלקיו)

  6. שחקן שחקן וגם אישיות. פשוט עונג לצפות בו.
    צריך לשפר מעט את ההגנה להפוך לאגדה , כלומר אחד מהטופ 5 אול טיים.
    נאחל לו לפחות 5 טבעות , לאוק סיכוי לא רע להפוך לשושלת אדירה יחד עם ווסטברוק , איבקה איך לעזאזל הארדן ויתר על הזכות להיות חלק מזה ?
    האם יתכן שבעוד 15 שנה פורטלנד טריילבלייזרס תהיה הקבוצה שוויתרה על 2 השחקנים הטובים בכל הזמנים עבור סם בואי וגרג אודן ?
    למרות שאני לייקר משנת 83 , הייתי שמח לשחזור הגמר של העונה שעברה ומקווה שדוראנט יתן בראש לקווין ג׳ימס 🙂

  7. עד עכשיו הבנו כבר שלברון לא מסוגל לנצח את הגמר עם נגרים, וגם לא עם שאק, אלא צריך להנהיג קבוצה שלמה ורצינית כדי לזכות. כמו לברון, KD הגיע עם קבוצתו בעונתו השלישית בליגה לפליי-אוף והודח בסיבוב ראשון. בשנה הרביעית של לברון הוא כבר הגיע לגמר והפסיד בסוויפ, ואילו KD בשנתו הרביעית הפסיד 4-2 בגמר המערב למי שאח"כ תזכה באליפות – דאלאס שניצחה בגמר את מיאמי עם ג'יימס. בשנתו החמישית, והשישית והשביעית, עדיין בקליבלנד, ג'יימס לא הצליח להגיע לגמר, גם כאשר היו איתו שאק וג'יימיסון. אי אפשר להשוות בדיוק, אבל בינתיים ראינו שKD עלה עוד מדרגה בשנתו החמישית עד לגמר של שנה שעברה, וכפי שאנחנו רואים מOKC השנה, הם הכי רעבים בעולם והם משחקים על האליפות וכל דבר אחר יהיה כשלון מבחינתם. אנחנו יודיעים שלמיאמי וג'יימס גם יש את הכל, אבל יש כבר פחות רעב, ולדעתי זה יכריע את העניין. וכשלKD תהיה טבעת בעונתו השישית, בגיל 25, אי אפשר יהיה להתווכח על קביעתו של מל.

  8. המספרים רק מראים את העדיפות של לברון על דוראנט. להגיד שדוראנט הטוב בעולם זה בדיחה. כי אני (וכל אחד שמבין בכדורסל) היה בוחר בלברון כשחקן שיוביל את הקבוצה, ההגנה שלו הרבה אבל הרבה יותר טובה מהחובבן מאוקלהומה. גם לברון היה שחקן אהוב משוק קטן כשהיה בקליבלנד זה לא משהו שדוראנט המציא. והמאזן לא משחק פה תפקיד, כי כרגע דוראנט משחק עם ווסטברוק שמשחק כמו טופ 10 ולא עם וויד שמשחק כמו טופ 50 (במקרה הטוב) ועדיין להגיע למצב הזה.. כל המחמאות לדוראנט על צורת המשחק שלו והצניעות, אבל קצת מוקדם מדי…

  9. מעניין,
    הייתי שמח אם תעשה בהזדמנות כתבה על הביוגרפיה שלו.
    אחד ההבדלים העיקריים בינו לבין חלק גדול מכוכבי הנבא שהוא לא גדל בגטו.
    לפי מה שאני זוכר הוא גדל למשפחה טובה ובריאה בשכונה מעורבת במרכז וושינגטון לאבא שהוא קצין משטרה וזה יכול להסביר חלק גדול מהנון שלנטיות שלו סביב ההצלחה.

  10. בלי להפחית ממדהימותו של KD, עדיין בכל יום נתון אני פותח עם המלך גיימס. גם המספרים שהבאת מראים את אותה שורה תחתונה כשחקן המלך עולה עליו (דווקא במספרים החולשה היחידה שלו היא הקליעה מהעונשין שהיא מרכזית לשחקן שחודר כ"כ הרבה). גם באחוזים וגם באסיסטים – בדיוק להיפך ממה שכתבת. זה התרגום המדוייק של המספרים – המלך יעדיף למסור, אם למישהו אחר יש סיכוי טוב יותר לקליעה. למען האמת אולי כאן החולשה היחידה שלו – יותר מדי פעמים הוא מעדיף למסור, דווקא כאשר כדאי לשים את הכדור בסל.
    בהמון משחקים אפשר לראות אותו גם מוסר ממצב קורץ, על מנת להכניס את חבריו למשחק, במיוחד לאחר שפיספסו.
    אני מסכים מאוד עם נריה – כיום המלך משחק עם צוות מסייע שרחוק משיאו
    אני מאמין ומקווה שההיט ישתדרגו בפלאוף וילמדו את כולם קצת נימוס…

  11. בכל עונה יש שחקן אחד שהתקשורת מחליטה עוד לפני שהתחילה שהוא יהיה ה-MVP. הרבה מאוד פעמים זה גם קורה. השנה זה דוראנט.
    מנחם, לא מתאים לך ללכת ככה עם הזרם.
    אני מאוד אוהב אותו (איך אפשר שלא?) והוא כנראה שחקן ההתקפה הטוב ביותר, אבל הלו, מה עם ההגנה?? הוא מגן סביר ולא יותר, מה שמציב אותו בנחיתות משמעותית מול לברון.

  12. המספרים מראים שהם ממש צמודים. כרגע נראה ברור שג'יימס יכול קצת יותר לשנות ולהכריע משחק לבד, ולכן יש כאלו שייתנו לו את היתרון, אבל אני מסכים עם מל שזה לא חד משמעי.

  13. מנחם מה לעזאזל קרה לך?!?!?! לפני חודשיים לא הפסקת לדבר על כמה שלברון הטוב בעולם ועל כמה שההיט הטובים ביותר והנה פתאום כמה הפסדים וישר אתה נוטש את מיאמי ולברון, אכזבה. הרבה אמרו לי שאתה אוהד הצלחות ולא האמנתי אבל עכשיו זה כנראה נכון, בכל מקרה לא משנה מה תגיד לברון אוכל את דוראנט בהליכה והוא הוכיח את זה לכולם בגמר ויוכיח שוב! ואז אתה כנראה תחזור לדבר על כמה שלברון הגדול מכולם

      1. מה שהצעירים לא מבינים הוא שדברים משתנים בעולם. לא כתבתי אף פעם שדוראנט "רך" ואף פעם לא כתבתי שלברון טוב מקובי (ואם כן, יש ארכיון, ותביאו הוכחות!). חוץ מזה, אפילו אם מישהו כתב על דוראנט שהוא היה 'רך', אז מה? הוא גם פעם ינק חלב מהאמא שלו, ואני רצתי 60 מטר ב-7.6 שניות.

  14. רוני – לא הייתי אומר בהליכה, אבל בהחלט הוא הוכיח את עדיפותו בגמר בשנה שעברה. אבל חכה ונראה את הגמר של שנה הבאה. כרגע שניהם משחקים ברמת על, אבל הקבוצה של KD נראית הרבה יותר טוב. ותחשוב שביחס לשנה שעברה מיאמי אמורה אפילו להיראות יותר טוב – היא לא איבדה אף שחקן מפתח, והתחזקה בריי אלן פור גוד סטייק! עכשיו באמת לברון עושה את הכל ברמה מושלמת, אבל KD חייב לקבל נקודות על איך שהקבוצה שלו נראית. אתה לא מסכים?

    1. סוסמעץ!
      בתמונה אתה נראה אינטיליגנט מאד (אם כי בצורה החיצונית יש מקום לשיפור!). אז אולי תסביר לאנשים פשוטים כמונו כאן באתר את המשל והנמשל שלך? זה מעל בינתנו, אנו האנשים הפשוטים.

  15. עדיין לברון טוב מדוראנט בכל פרמטר חוץ מסקורריות נטו. אבל מעניין מה דוראנט היה עושה אם היה רכז בקבוצה שלו! 35 נקודות ממוצע לפחות, ואחוזים אף יותר מפחידים

  16. אם היה ראסל ווסטברוק ליד לברון, לברון היה קולע 15-17 נק' למשחק! בלי ווסטברוק דוראנט היה קולע 40 למשחק.

  17. בלי ווסטברוק אין אוקלהומה! אתם אוהבים לרדת פה על ראסל בגלל המשחק שלו ואני מסכים יש בעיות איתו אבל אתם צריכים להבין שבלעדיו אין קבוצה הוא גורם חיוני וגם דוראנט מבין את זה טוב מאוד כי אם לא אז ראסל מזמן לא היה שם! וצביקה היקר לא יודע אם שמת לב אבל מר וויד לא בדיוק פתח את העונה נפלא אני לא יודע אם זה הגיל או שהוא עדדיין מתאושש מן הניתוח אבל בלעדיו קשה מאוד למיאמי וגם בוא לא נשכח שזאת סך הכל תחילת עונה(שנה שעברה מיאמי נאבקה עם בוסטון על המקום השני במזרח!) ככה שהעונה הסדירה לא באמת משנה, כולנו יודע שמה שקובע זה הפלייאוף ובפלייאוף לברון אפילו יהיה יותר טוב וגם וויד יעלה רמה ואז נראה את ניו יורק הלוזרים שמנחם כל כך אוהב וגם את אוקלהומה שלדעתי בפליאוף כולנו נגלה שהטרייד על הארדן היה טעות כי אני לא תרחיש בו אדון מרטין ממשיך להפגיז נגד קבוצות כמו מיאמי, סאן אנטוניו וכו…

  18. לא יודע למה אבל אני לא רואה את דוראנט לוקח אליפות… למרות שאני מקווה מאוד שהוא ייקח. כרגע הוא וקובי הכלים ההתקפיים הכי טובים בליגה

  19. עזבו שטויות תראו לי שומר אחד שכרמלו לא יקלע עליו 5 שלשות בדרך לעוד משחק של 30 נק'.
    בפלייאוף אם ניו יורק תשתלב טוב עם אמארה אז כל דבר חוץ מאליפות יהיה כישלון

  20. רוני – אני לא מתווכח. שניהם הכי טובים שיש, ואם מיאמי טיפה מגמגמת זה בטח לא בגלל ג'יימס. וברור שמיאמי תעלה הילוך בפלייאוף, אבל כרגע OKC נראית יותר טוב, והיא יכולה לנצח את מיאמי בגמר, וכמו שניו-יורק ניראית – גם היא יכולה להפתיע את ההיט בגמר המזרח.

להגיב על מנחם לס לבטל

סגירת תפריט