פאסיב אגרסיב – יומן ניו אורלינס פליקנס – מאת מולי

לוגו של הניו אורלינס פליקנס

איך תסביר קבוצה שמפסידה כל כך הרבה משחקים, אבל מנצחת דווקא קבוצות כמו קליבלנד?

(הבה ננסה לחזור ולהבין מה ארע מתחילת העונה)

אז העונה הזו התחילה ברצף של… ששה הפסדים,

(וחמישה פצועים)

ואז, הופיע סופסוף הניצחון הראשון שהיה נגד דאלאס שהיתה אז במיטבה.

חשבנו שזהו, הבלגן מתחיל להסתדר, קיוינו אך אז קבלנו בתמורה רצף של חמישה הפסדים…

(וארבעה פצועים)

כבר הורדנו ראש, לבשנו שק ופיזרנו עפר מעל לעונה, ואז באה "קריזת רצף" של שלושה ניצחונות בחמישה ימים: נגד סן אנטוניו שגם היא בקרב הקבוצות הטובות, ושני ניצחונות נגד פניקס…

וכשהתקווה קצת הרימה ראש הגיע…

רצף של ארבעה הפסדים!

(תגידו, זה עקב החזרה של טייריק?)

שוב פותחים ספר תפילות ומתחילים ללמוד בעל פה את "קדיש היתום" לומר על העונה הזו…

ואז ניצחון ענק נגד המוליכה במזרח, קליבלנד.

(קוטלת ענקים? אנחנו? האם זה סימן שנתחיל לנצח?)

מתברר שלא, כי יש הפסד בחוץ מול בוסטון (מקום שני במזרח) ומעין ענק – בפוטנציה לפחות.

אז מה? שוב מצפה לנו סדרת הפסדים?

ממש לא, ככה פתאום צץ לו ניצחון על וושינגטון,

(והנדנדה ממשיכה):

הפסד חוץ לשיקגו בהפרש של ארבע נקודות בלבד,

וכמובן אז הפסד חוץ לפורטלנד בהפרש של ארבע נקודות בלבד,

(לפחות יש יציבות בהפרש…)

יציבות גם בהפסדים? ממש לא, כי אחריו ניצחון חוץ מול יוטה בעשר הפרש…

אבל מיד אחריו הפסד חוץ בשש עשרה נקודות הפרש לפניקס. פניקס? זו לא אותה פניקס שהיא היחידה שכבר ניצחנו פעמים העונה? מה זה,  אפילו אחידות בניצחון על פניקס אין לנו?

(ואולי הבעיה היתה שזהו משחק החזרה של קנדריק פרקינס, הפצוע האחרון שחזר לשחק?)

זהו, כולם בריאים, אין שום תירוצים.

והנה מזדחל לו משחק חוץ נגד דנבר ולא להאמין, החברה מנצחים בחמש הפרש במשחק ללא הגנות וזאת אפילו שדייוויס נפצע אחרי כתשע עשרה דקות בכתפו ויצא מהמשחק.

(נראה שהדבר היחיד שיש בו אחידות הוא שמישהו אחד לפחות חייב להיות פצוע…)

לך תבין… האם זה אומר שבמשחק הבא מפסידים?

אז זהו ש… חוזרים הביתה למשחק בית נגד פורטלנד וכמובן שמאחר ואי אפשר לדעת מה יהיה, החברה… מנצחים/מפסידים (מחק את המיותר) היום לפנות בוקר?

אז מתברר שלא רק ניצחו, אפילו הביסו את פורטלנד ב-26 הפרש. אתם מבינים את הקבוצה הזו? – כי אני לא.

(מי תיאר לעצמו?)

והנה חג המולד מגיע… סופסוף קצת חופש מהסחרחרה… והנה מגיע זמן יומן הפליקנס, ומגיעה השאלה איך לאפיין את הפליקנס בעונה המוטרפת הזו…

יודעים מה, טירוף היא אכן מילת המפתח: זו בביטחה קבוצה חולת נפש!

אך באיזו תסמונת? הלכתי לבדוק את הקבוצה אצל הפסיכיאטור המהולל, פרופסור דונטאסקמי, ואחרי שקלא וטריא ולא מעט דיבריא, הוא הודיע לי שהוא שם את הכסף שלו על "התנהגות פסיבית-אגרסיבית".

בוויקיפדיה כתוב שהמונח "התנהגות פסיבית-אגרסיבית" "נטבע לראשונה על ידי צבא ארצות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה, כאשר פסיכולוגים צבאיים הבחינו אצל חיילים בהתנגדות פסיבית ובחוסר רצון לציית לפקודות".

חוסר רצון לציית לפקודות? הממממ… נשמע קצת הגיוני, בהחלט יכול להסתדר עם מאמן חדש, לא?

אז בואו ניקח קבוצה שעומדת על סף ההצלחה כי הגיעה אחרי המון המון שנים להישג (סיבוב ראשון בפלייאוף) וניתן לה מאמן חדש עם תפישת עולם שונה בתכלית השינוי מזו של המאמן הקודם. נוסיף השערה שהשחקנים לא ממש אוהבים אותו, או לפחות (עדיין?) לא מסתדרים עם הדרך החדשה שהוא מתווה…

אז איך תוכל להיות הדרך של השחקנים (המיליונרים להזכירכם) להתמודד עם הסמכות של אותו מאמן? כן, ניחשתם, התנהגות של פאסיב אגרסיב…

בהגדרת המונח נאמר כי "התנהגות פסיבית-אגרסיבית (באנגלית: Passive-aggressive behavior) היא התנגדות פסיבית לציות להנחיות של סמכות, במצבים בין-אישיים או מקצועיים. התנהגות זו יכולה לבוא לידי ביטוי ככעס ותרעומת, עקשנות, דחיינות, עגמומיות, או אי-ביצוע מתמשך של משימות שתחת אחריותו (המפורשת או הנרמזת) של אותו אדם."

אם חושבים על כך, בעצם מה שקורה הוא שגורם הסמכות – המאמן-  מוּצא דה-פקטו (הלכה למעשה) מן המשוואה. הוא בשלו והקבוצה בשלה.

אבל… אם הקבוצה רוצה (ולעתים היא רוצה מסיבותיה שלה) מתברר שהיא משתדלת ולכן היא יכולה ואם הקבוצה לא רוצה -מה שקורה בתדירות גבוהה הרבה יותר – פשוט  שיישרף העולם.

אבל האמת היא שהעסק יותר מסובך, בעיקר כי אט-אט שחקנים חוזרים מפציעות:

שחקנים פצועים לא התאמנו עם המאמן החדש ולא מבינים או לפחות לא מטמיעים את דרכו. זהו לכל הפחות עניין של זמן – זה ברור. וכך, כל פעם ששחקן חוזר לסגל – בעצם גם בלי שירצה – הוא תוקע את גלגלי הקבוצה כי עליו להתרגל (בפרקטיס ולא רק בתיאוריה) למאמן ולשיטת המשחק חדשים – מה ש"שם מקל" בגלגלי השחקנים שהשיטה החדשה כבר לא חדשה להם…

נתבל את המצב הזה עם הדיכאון שנבע משורת הפציעות, ויודעים מה, לאור מינון הפציעות המסיבי ניתן לסווג את הדיכאון הכל-כך מובן הזה אפילו כדיכאון קליני, ועליו נבזוק מנה גדושה של תסכול שנבע מרמת ציפיות להצלחה גבוהות הרבה יותר מהעונה הקודמת בתחילת, ומה לדעתכם נקבל?

נקבל מתכון שבו השחקנים פסיביים "כשבא להם", ואגרסיביים "כשבא להם" וגרוע יותר: נקבל אי-ידיעה באיזה משני המצבים הקבוצה  תופיע למשחק.

והמאמן? המאמן רואה עם הזמן ש"זה לא זה", אז הוא עושה ניסויים לשנות את שיטת המשחק. (ובכך תורם עוד יותר לאי היציבות) בתחילת העונה הוא שיתף תשעה או עשרה שחקנים במשחק ולחלקם נתן מעט דקות. ופתאום, במשחק מול הסלטיקס הוא שיתף תריסר שחקנים שרק אחד מהם קיבל פחות מעשר דקות ומאז זו כמות השחקנים שמשתתפת. לא ברור לי אם זה במסגרת הניסויים או כי "לא נעים" לו מהפצועים שחזרו מחד ומאלו ששיחקו מתחילת העונה מאידך.

היכן ההיררכיה? מה קורה כאן? מי בעצם נגד מי? (ומי לא נגד…) בקיצור: "בלבלה"…

ואז, אז נראה כאילו הקבוצה אוכלת את עצמה מבפנים. בוויקיפדיה מספרים על השקנאי (פליקן) ש"באמנות הליטורגית-נוצרית מסמל את ישו שהקריב את עצמו למען מאמיניו. סמל זה התקבל כנראה בעקבות התבוננות בשקנאית-האם, המאכילה את גוזליה, על ידי מילוי השק שבתחתית מקורה. הגוזלים מכניסים את ראשם הזעיר אל פיה הפעור ואוכלים ממנה. נראה כי בעת העתיקה נראה הדבר כאילו הגוזלים אוכלים את גוף האם עצמו…".

ואכן, כדור השלג השקנאי רק מתדרדר. חוסר הידיעה וחוסר השליטה על הקבוצה מעוררים שמועות שנותנות לכולם תחושה כאילו יש בהנהלת הקבוצה החלטה לא להשקיע יותר מדי בעונה הזו, ולא רק לאכול את המרקם הקבוצתי, אלא גם להקיא אותו.

וכך, ישנם רינונים, שמועות ורכילויות על מכירת ריאן אנדרסון, הקלע מספר שתיים בקבוצה, שני העונה במספר הנקודות רק לאנטוני דייוויס, ומי שיהיה שחקן חופשי בקיץ.

האמת, אני לא אתפלא אם בהמשך העונה שחקנים נוספים יוצעו למכירה, במיוחד אם הקבוצה תמשיך את מגמת הפאסיב-אגרסיב שלה עד דיכאון קליני ותאבד סופית את הסיכוי להגיע לפלייאוף.

אז מה הם עשו עד כה?

טבלת סטטיסטיקות של הפליקנס פר חודש בעונת 2015-16

עונה/קטגוריה

משחקים
נקודות
אחוז
קליעות
מהשדה
אחוז
קליעות
משלוש
אחוז
מקליעות
העונשין
כדור
חוזר
התקפי
כדור
חוזר
הגנתי
סה"כ
כדורים
חוזרים
אסיסטים
גניבות
איבודים
עבירות

אוקטובר

3 103 42.70% 34.20% 73.50% 9.7 30.3 40 20.7 6.7 15.3 22

נובמבר

14 101.2 44.50% 34.40% 80.20% 8.1 33.6 41.7 21.8 7.4 13.6 21.7

דצמבר

10 103.6 45.20% 37.30% 79.90% 9.1 32.3 41.4 20.4 7.4 13.9 22.6

 

בהחלט ניתן לראות שדצמבר טוב מנובמבר ברוב הקטגוריות (למעט ירידה קטנה באחוז קליעות העונשין בכדורים חוזרים, וירידה משמעותית יותר באסיסטים), מה שנותן לקבוצה -כקבוצה- קצת יותר תקווה.

ואולם, אם בוחנים את הסטטיסטיקות האישיות, עצוב ומתסכל לראות, למשל, שחמשת השחקנים בכל הרוסטר שלהם יש ממוצע קליעות למשחק של יותר מעשר נקודות (דייוויס עם 23.2, אנדרסון עם 17.5, גורדון עם 16, אוונס עם 15.6 וג'רו הולידיי עם 12.9 נקודות למשחק בממוצע), הם אותם אנשים שכיכבו בשנה שעברה. זה אומר שלמרות הפציעות שידעו עליהן לא הביאו שחקנים שישפרו מהותית את המצב. ואגב, איש סמית וטוני דאגלאס, שהם ספקי הנקודות הבאים בטיבם, כמעט ולא משחקים מאז שכל הפצועים חזרו.

עצוב, ואפילו מקומם לראות שטייריק אוונס, ששיחק רק עשרה משחקים, הוא שיאן האסיסטים וגם הוא עם 6.4 בלבד למשחק. שני לו איש סמית, אך הוא כמעט ולא משותף במשחקים האחרונים (אני אולי משוחד אך חייב להודות שאיני מבין מדוע).

עצוב ומבחיל להבין שרק אנטוני דייוויס קלט יותר מעשרה כדורים חוזרים, ושבמקום השני נמצא ריאן אנדרסון לא עם 9 או 8 כדורים חוזרים בממוצע למשחק, אלא רק עם 6.4 בלבד. שלישי טייריק אוונס עם 5.8 , רביעי עומר אסיק עם 4.2 , חמישי אלכסיס אז'ינקה עם 4, ששי דנטה רנינגהאם עם 3.7, ושביעי איש סמית עם 3.5 כדורים חוזרים בממוצע למשחק.

ובעיקר, עצוב ומעצבן להבין שהשחקן היחיד עם +/- שאינו שלילי הוא טייריק אוואנס ש… גם לו אין ציון חיובי, אלא הוא עומד על אפס.

טבלת סטטיסטיקות של שחקני הפליקנס

Players GP MIN +/- FGM FGA FG% 3PM 3PA 3P% FTM FTA FT% OREB DREB REB AST TOV STL BLK PF PTS
Anthony Davis 24 35.8 -2 8.5 17.5 48.6 0.5 1.8 31 5.6 7.4 75.8 1.9 8.8 10.7 1.5 2.2 1.3 2.7 2.5 23.2
Eric Gordon 27 33.2 -2.7 5.2 12.9 40.4 2.4 6.9 35.5 3.1 3.5 87.4 0.3 1.9 2.1 2.6 1.6 0.9 0.3 2.2 16
Ryan Anderson 25 31.9 -2.2 6.2 14 44.1 2 5.1 38.3 3.2 3.7 88 2.2 4.3 6.4 1.1 1.8 0.6 0.4 1.7 17.5
Tyreke Evans 10 31.7 0 5.6 12.9 43.4 1.2 2.9 41.4 3.2 4 80 1 4.8 5.8 6.4 2.8 1.3 0.5 2.6 15.6
Ish Smith 26 23.6 -1.2 3.8 8.7 43.2 0.4 1.3 30.3 1.3 1.7 76.7 0.5 3 3.5 5.9 1.7 0.9 0.2 1.5 9.2
Jrue Holiday 21 22.9 -1.8 4.5 10.2 43.7 1.3 3.2 39.7 2.6 3.3 78.6 0.2 1.9 2 4.5 2.2 1 0.4 2.4 12.9
Alonzo Gee 27 21.2 -5 1.7 3.3 51.7 0.2 0.8 27.3 0.3 0.4 80 0.7 2.3 2.9 1 0.9 1 0.2 2.7 3.9
Norris Cole 10 21 -4.3 2.8 8.3 33.7 0.5 2.7 18.5 0.9 1.3 69.2 0.1 2 2.1 2.1 1.2 0.3 0.1 2.2 7
Dante Cunningham 27 20.7 -4.7 1.8 3.9 47.1 0.6 1.5 37.5 0.4 0.6 62.5 0.7 3 3.7 0.6 0.4 0.4 0.3 2 4.6
Luke Babbitt 16 17.5 -2.3 1.6 4.3 37.7 1 3 33.3 0.5 0.7 72.7 0.3 2.9 3.2 0.6 0.3 0.1 0.2 2.1 4.8
Toney Douglas 16 16.3 -2 2.6 5.8 44.1 1 2.4 41 1.3 1.3 95.2 0.4 0.9 1.4 1.8 1.1 0.9 0 2.3 7.4
Omer Asik 20 14.8 -2.5 0.7 1.6 45.2 0 0 0 1 1.7 58.8 1.1 3.1 4.2 0.3 0.8 0.4 0.3 2 2.4
Alexis Ajinca 21 12.8 -2.1 2.4 4.7 51.5 0 0 0 0.4 0.4 88.9 1.2 2.8 4 0.3 0.7 0.2 0.5 2.3 5.2
Nate Robinson 2 11.6 -10 0 0.5 0 0 0.5 0 0 0 0 0 0 0 2 0 0.5 0 2.5 0
Kendrick Perkins 6 9.2 -7.8 1.5 1.8 81.8 0 0 0 0.2 0.3 50 0.5 1.5 2 0.5 0.7 0 0.3 1 3.2
Jimmer Fredette 4 3.1 -4.8 0.3 1 25 0 0.3 0 0 0 0 0 0 0 0.3 0.3 0.3 0 0.3 0.5

לסיכום, אני מאמין שעשרת המשחקים הבאים הם משחקי המפתח של העונה הזו  (בהנחה שלא יהיו פצועים), ואם הפליקנס יפסידו ברובם במכריע, אני לא רואה את אלבין ג'נטרי, המאמן, ממשיך לאמן, אבל בהחלט ייתכן שההנהלה תחליט לאפשר לג'נטרי עוד ניסיון אחד אחרון ולמכור נכסים כדי שבעונה הבאה הוא יבנה סגל לפי ראות עיניו – ויישפט ע"פ תוצאותיו דאז.

אז… למה, בעצם, ניתן לצפות מהפליקנס בהמשך העונה?

האמת, לדעתי אפשר לצפות רק לדבר אחד: לאי וודאות…

למה? כי אני אופטימיסט מטבעי וכי "הכל פתוח, הכל עוד אפשרי…"

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 17 תגובות

  1. נפלא מולי!

    זה לא להאמין אבל הם במרחק 4 משחקים בלבד מהפלייאוף במערב והם עדיין מסוגלים להגיע גבוה. חוסר היציבות בסגל ובשיטה גורם לחוזר יציבות גם בניצחונות. אני מאמין שהם עדיין מסוגלים לעשות הפלייאוף כי בסופו של דבר יש להם סגל טוב (אותו דבר מהשנה שעברה אז סיימו 8 שהיה הרבה יותר קשה לעלות במערב).

  2. מעולה מעולה מעולה.
    פרופסור דונטאסקמי תפס לי את העין.
    הכי חשוב זה יציבות. אם יצליחו להתמיד בנצחונות..
    הבעייה שיש להם עוד רצף משחקים קשה ואם יפסידו בו יותר מדי זה כבר באמת יהיה כמעט בלתי אפשרי לחזור.
    מיאמי יוסטון אורלנדו קליפרס דאלאס X2 פייסרס ושוב קליפרס. הם צריכים לנצח מינימום 3-4 מהמשחקים האלו ולא בטוח שזה אפשרי

  3. אחלה יומן
    מזל שיש את מילווקי שנותנת פייט אדיר על תואר אכזבת העונה
    אם ג׳נטרי היה נשאר בגולדן סטייט מעניין אם היה עומד על הקווים במאזן 1-27
    לדעתי לא

  4. יומן מעולה, תודה מולי.

    גם אני לא מבין למה ישר חותכים בדקות של איש סמית'. הוא נתן אחלה תפוקה, ולמרות חזרתם של לא מעט פצועים, לא יכול להיות שהוא ישחק כל-כך מעט.

    לגבי סיכויי הפלייאוף של השקנאים – כפי שגור גולן רשם, המערב סך-הכל נחלש מאוד השנה.
    אז אמנם 7 הראשונות הן פחות או יותר אותן קבוצות שאפיינו את צמרת המערב של השנים האחרונות (ג"ס, ס"א, ת'אנדר, קליפרס דאלאס ויוסטון), אבל ממקום 8 ומטה – הכל בהחלט פתוח.
    לי אישית יש רושם שמתוך אותן 8 קבוצות (מקומות 8 עד 15 במערב), יש בסך-הכל 3 קבוצות, מלבד הפליקנס, ששואפות להגיע לפלייאוף –
    יוטה, פיניקס ופורטלנד.
    על הנייר, ניו-אורלינס חזקים ועמוקים יותר מכל שלוש הקבוצות.

    לסיכום – אם סוף-סוף הם יפסיקו להיפצע, והמגמה החיובית של השבועיים האחרונים תימשך, אז אני מאמין שעד האולסטאר הם יגיעו לפחות עד למקום ה-11 במערב, כשהפער ממקום 8 לא גדול מדי.

    1. לגבי מה שרשמתי לקראת הסוף –
      לסקרמנטו יש אם כבר יותר שאיפות פלייאוף מאשר פורטלנד. אבל בכל מקרה זה לא משנה – גם מסקרמנטו, על הנייר, ניו-אורלינס עדיפים.

  5. יופי של יומן מולי, מעשיר כתמיד. ניו אורלינס אחת מהקבוצות המאכזבות העונה, ללא ספק. למזלם על המערב בתהליך של התמוטטות (חוץ מג"ס וס"א) אז יש להם הרבה זמן לתקן מה שירצו.
    למה קוראים לתסמונת פאסיב-אגרסיב, מהתאור מדובר רק על התנגדות פאסיבית אז איפה כאן האגרסיביות ?!

  6. כאשר בכיר המוסד חיים שפירא קיבל עליו את התיק הקרוי בפי המוסד
    "תיק המשיח", הוא לא דאג לוודא את תכולת התיק

  7. איש סמית' הועבר לפילדלפיה תמורת בחירות סיבוב שני עתידיות.

    עד עכשיו העונה הוא עם 8.9 נק', 3.4 ריב' ו-5.7 אס' למשחק, קובע שיאי קריירה בכל מדד אפשרי (מלבד אחוזים מהשלוש).

    סמית' שיחק בפילדלפיה בסוף עונת 2014/15, וקלע 12 נק' ו-6.1 אס' בערב ב-25 משחקים (27 דקות במשחק).

  8. מה? איזו עסקה מוזרה. הוא נותן להם עומק מצוין והוא טוב עכשיו ויהיה טוב גם בעוד שנה ושנתיים, סיכוי טוב שיותר טוב מאותם בחירות עתידיות. האמת בפילי הוא עכשיו ינהל את המשחק ויכול למנוע את ההגעה ליעד של 76 הפסדים…אני לא מבין את ההנהלה של נ"א.

    1. קולנגלו נותן סטירה מצלצלת להינקי.
      הינקי סירב להחתים את סמית בתום העונה ושחרר אותו.
      עכשיו לא רק שקולנגלו הכריח אותו להחזיר את סמית .הוא נתן שתי בחירות סיבוב שני עליו ( שחרן זקן בן 27 במונחי הינקי)- הינקי בודאי. נחנק כשהטרייד נכפה עליו……
      אני מבסוט כי לסמית היתה כימיה ברט בראון ונואל והוא בהחלט מחזק את פילי.
      סימנים ראשונים לסיום עידן הטנקינג של הסיקסרס

      1. שום סטירה .
        חלק מהשיטה !
        הרעיון הוא לרסק ולבנות מחדש כדי למקסם את הערך ההרוס ועל הדרך
        להוכיח או להסוות את התרמית .
        עכשיו יגידו שתהליך הבניה הצליח.
        האריס והינקי מרוצים מאד שיש מוח כדורסל חריף שעושה עבורם את העבודה, עכשיו יהיה קל למכור.
        וחוץ מזה להרוס קל , לבנות הם לא יודעים .

  9. גנטרי לא מתאים לניו אורלינס.
    מפני שזו קבוצה עם הנהלה הזויה וחסרת שיטה .
    אני לא מאמין שגנטרי הסכים לעיסקה הזו איש סמית לפילי היא הזויה אלו בדיוק השחקנים שגנטרי אוהב ורוצה בקבוצה לדוגמא בג"ס ליאנדרו ברבוסה שקשור לגנטרי עוד מפיניקס.

    אז ?
    זו קבוצה ללא שיטה ללא הגיון ללא סדר.
    וגם קבוצה שלא יכולה להצליח לא משנה מי ישחק ומי יאמן.
    הם צריכים מנהל.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט