חמשת הפתעות הקריירה הכי גדולות ב NBA / ניר אורון

בשבוע שעבר, כאשר ג'ואקים נואה נתן עוד הצגה אדירה, לא יכולתי לשכוח איך קטלו אותו ערב הדראפט ודיברו עליו כאחד שלא יהיה לו סיכוי להיות שחקן טוב ב NBA. אמרו שהוא מתאים למכללות אבל מוגבל פיזית ואתלטית והנה היום לא מעט פרשנים אוכלים את הכובע. אז נואה לא נכנס לרשימה, כי אחרי הכל הוא הגיע כשם גדול לדראפט עם הצלחות מוכחות במכללות ובחירה יוקרתית של המקום ה 9, אבל החלטתי לבדוק מי הם חמשת השחקנים שעשו את הפער הכי גדול בין מה שחזו להם למה שהצליחו להגיע כיום. 

לרובם לא נתנו סיכוי להכנס ל NBA, בטח שלא להפוך לשחקנים לגיטימים בליגה, ולחלקם אפילו לא נתנו סיכוי להפוך את הכדורסל למקצוע. קבלו את חמשת הפתעות הקריירה הכי גדולות בליגה, וכתבו עם נימוק קצר את מי אתם הייתם מכניסים לרשימה שלכם!

* חשוב להדגיש: לא מדובר אך ורק בגניבות הדראפט הגדולות, ולכן מאנו ג'ינובילי לדוגמא, שנבחר במקום ה 57 לא נכנס, מכיוון שלאחר הדראפט המשיך לשחק באירופה ולמעשה הגיע לליגה כסופרסטאר אירופאי ענק עם המון צפיות.

כמו כן ההחלטה על המיקום בו בחרתי את השחקנים היא ביחס שבין הצפייה שהייתה מהם לאן שהגיעו, ולא על פי מי שנחשב לשחקן הטוב ביותר.

מקום ראשון: מארק גאסול

סיפור רקע:

הענק הספרדי מעולם לא נחשב לפוטנציאל NBA, למעשה לא רק שלא היה סנטר מוביל בליגה הספרדית בראשית דרכו, אלא כידוע לכולם אפילו לא היה השחקן הכי טוב במשפחה.

מארק, שכמו אחיו הגדול עשה את צעדיו הראשונים כשחקן מקצועני בברצלונה הספרדית מעולם לא נחשב לשחקן בולט במיוחד בגילאים הצעירים. שנתיים בבוגרים של ברצלונה עם ממוצעי יורוליג של בקושי 4 נקודות למשחק היו מספיק בשביל קברניטי האימפריה הספרדית להבין שלרמות הגבוהות הוא לא מתאים. גאסול בברצלונה נראה כבד ובעיקר לא כישרוני מספיק. רבים חשבו כי הוא מקבל צ'אנס בברצלונה רק בגלל שהוא למעשה האח של. 

היכולת של גאסול ג'וניור למעשה הייתה כה ירודה ולא מרשימה, שאף אחד לא הרים גבה כאשר עבר לשחק בג'ירונה הקטנה והצנועה, אך עונת הבכורה בג'ירונה (7\2006) הייתה למעשה קרש הקפיצה שהרים את הקריירה שלו מחדש. 10.8 נקודות בליגה עם תוספת של 5.5 ריבאונדים למשחק הוכיחו כי בגיל 22 אולי ל"אח של" יש פוטנציאל להפוך ולהיות שחקן מוביל בזכות עצמו.

אמרו שהוא שמן מידי, לא מכושר, עוד אחד שמכירים אותו בגלל הייחוס המשפחתי והעבירו אותו מברצלונה עד לג'ירונה. היום הוא אחד הסנטרים הטובים בעולם, מארק גאסול.

הראשונה שלקחה את המושכות הייתה לוס אנג'לס לייקרס שבחרה בו במקום ה 48 והנמוך של דראפט 2007. גאסול המשיך להשתפשף בג'ירונה שנה נוספת, ורק לאחר שהרים את רמתו בצורה משמעותית, שגם זיכתה אותו בתואר ה MVP של הליגה הספרדית, הגיע הצ'אנס לעבור סוף סוף לליגה הטובה בעולם.

את המשך קריירת ה NBA של גאסול כבר אין צורך לפרט לפרטי פרטים. זכויותיו עברו לממפיס באותו טרייד ידוע, וכבר בעונת הרוקי הפתיע את כולם עם מספרי 11.9 נקודות עם 7.4 ריבאונדים כאשר מידי עונה הוא ממשיך להרים את יכולתו ולגוון את משחקו.

כיום, בעידן בו רבים נחשבו לכשרונות גדולים יותר, והרבה מאוד כשלונות שהגיעו מאירופה נבחרו במקומות גבוהים בדראפט, מארק גאסול, אותו בחור שלא התאים לצמרת הכדורסל הספרדי ונבחר רק 48 בדראפט, נחשב לאחד מהסנטרים הטובים ביותר בליגה וכן, גם לשחקן הכי טוב במשפחה.

השורה התחתונה:

זרקו אותו מברצלונה לג'ירונה, אמרו שלא יהיה שחקן ברמה אירופאית, אבל גאסול היום הוא שחקן אולסטאר (נבחר בשנה שעברה בפעם הראשונה) שמחזיק בממוצעי קריירה של 13.2 נקודות, 8 ריבאונדים, 2.5 אסיסטים ו 1.5 חסימות למשחק, כאשר בכל שנה הוא מעלה את משחקו, והעונה בעונתו החמישית בליגה הוא כבר סופר סטאר לכל דבר עם 15.7 נקודות, 7.4 ריבאונדים, 4.4 ריבאונדים שמוליכים את אחת הקבוצות החזקות בליגה. 

מקום שני: ג'רמי לין

סיפור רקע:

מה כבר יש להגיד על הרכז של יוסטון רוקטס שכבר לא נאמר ? הבחור הצנום לא התקבל לאף קולג' מתוך מאות אופציות, שיחק בהארוורד ללא מלגת ספורט, למרות שקבוצת הכדורסל שלה אינה נספרת בעיני אף אחד, ובסופו של דבר, למרות הצלחתו בטורניר ה NCAA, כלל לא נבחר בדראפט. 

חשוב גם להזכיר, גם הגעתו לליגה נבעה בעיקר משיקולי מכירות כרטיסים ומזכרות, שכן בתור מקומי שגדל בבאיזור סן פרנסיסקו וכבן להורים סינים/טיוואנים לין הוחתם בגולדן סטייט אך ורק בכדי להוות גימיק מקומי ולעורר את הקהילה האסיאתית הענקית שיש באיזור.

את העונה הראשונה בליגה לין בילה בעיקר בתקן תפקיד של נער פוסטר, כאשר שיחק בסך הכל 29 משחקים בעונה, בהם עלה בעיקר בגארבג' טיים כדי לקלוע 2 נקודות למשחק.

ההמשך כבר הפך לסיפור אגדה שידוע לכולם. הוא נחתך ברגע האחרון של קדם העונה מיוסטון, הגיע לניקס, התייבש על הספסל (ועל ספת אחיו במנהטן), היה בטוח כי הוא עומד להחתך מן הקבוצה ובסופו של דבר כאשר קיבל את הצ'אנס בזכות פציעות מרובות, הפך להיות הלהיט הכי גדול של הליגה בעונה שעברה.

השורה התחתונה:

לין, שאותו אף מכללה לא רצתה לקבל ולא נבחר בכלל בדראפט מחזיק היום בממוצע של 11 נקודות, 4.2 ריבאונדים ו 6 אסיסטים ובעיקר בחוזה ענק של 25 מליון דולר מכדורסל בלבד.

לא התקבל לאף מכללה בארצות הברית. ג'רמי לין.

מקום שלישי: ג'י.ג'י בראה

סיפור רקע:

הגארד הנהדר, יליד פורטו ריקו שגדל במיאמי, מעולם לא היה בדרך להפוך לשחקן כדורסל מקצועני ברמות הגבוהות. כישרון גדול היה, אך הנתונים הפיזים הבעייתים והשילוב של היותו בחור לבן בגובה 1.83 מעולם לא נתנו לו צ'אנס אמיתי להכנס לראדר של הקבוצות בליגה.

בראה, שסיים קריירת קולג'ים יפה בנורת'איסטרן האלמונית, לא היה בעל סיכוי ממשי להכנס לליגה הטובה בעולם ולאחר סיום הקולג' ובגיל 22, חזר לשחק בליגה של פורטו ריקו עד שיגיע דראפט 2006. החזרה הבייתה לא הייתה מרשימה במיוחד, ו 9 משחקים עם ממוצעים של 10 נקודות ו 2 אסיסטים היו עוד הוכחה כי לבחור אין סיכוי להבחר בדראפט ולהכנס לליגה הטובה בעולם. אף אחד לא התייחס אליו, אמרו שהוא קטן מידי, נמוך מידי ושבליגה הטובה בעולם הרכזים הזריזים והגדולים יעשו ממנו צחוק, ולכן אף אחד לא הופתע כאשר שני סיבובים ו 60 בחירות לא היו מספיק עבורו בכדי להבחר בדראפט ולהכנס לליגה הטובה בעולם.

בראה, גארד נמוך אך אופי ענק לא וויתר, ובניגוד לשחקנים אחרים שהיו מחפשים את החוזה הצנוע באיזו ליגה קטנה בעולם, החליט להמשיך ולנסות ולשחק בליגת הקיץ במדי גולדן סטייט. ההופעות בליגת הקיץ לא היו מרשימות מידי, אך זימון למחנה של דאלאס ומספר הופעות מרשימות מאוד בקדם העונה זיכו את הגארד הקטן בחוזה מובטח, כזה שגם רוב השחקנים שנבחרו במקומו בסיבוב השני לא זכו לו. בריאה קיבל חוזה מינימום של 400 אלף דולר לעונה אחת.

ההתחלה של בריאה כשחקן NBA לא הייתה מבטיחה, למעשה לאחר חודש בלבד מתחילת העונה הוא נחתך מהסגל ועבר לשחק בליגת הפיתוח. המהלך הזה, לא הפתיע רבים אך בזמן שבריאה כבר היה בדרך למסלול של עוד שחקן שעובר ל D LEAGUE ולא חוזר ל NBA, בריאה פשוט התפוצץ על המגרש. 31 נקודות, 6 ריבאונדים ו 7 אסיסטים למשחק היו מספיק עבור המאבריקס בכדי להבין שאולי כדאי לתת לבחור עוד צ'אנס, וחודש לאחר מכן בארה אכן חזר לסגל של דאלאס.

ההצלחה לא הייתה מהירה. שתי עונות כגיבוי מן הספסל זיכוי אותו במעט מאוד דקות ותרומתו הייתה צנועה, ולמעשה רק בעונתו השלישית כבר הפך לחלק משמעותי ברוטציה עם 20 דקות לערב.

בראה שסיים את עונתו הרביעית בדאלאס חתם על חוזה חדש בקבוצה, שניצלה את הזכות והחתימה אותו על חוזה צנוע של 1.8 מליון דולר וההמשך כבר הפך להיסטוריה. הגארד שלא נתנו לו סיכוי להיות בליגה הטובה בעולם נתן עונת שיא עם 9.5 נקודות ו 5.7 אסיסטים למשחק בדרך לסיום עונה חלומי ותצוגת פליאוף אדירה שהסתיימה עם טבעת ראשונה ותפקיד משמעותי ביותר בסדרת הגמר.

 בשורה התחתונה:

לא בחרו בו בדראפט, אמרו שהוא קטן מידי לליגה, שלחו אותו לליגת הפיתוח אך היום הוא יכול לצחוק על כולם:

אליפות עם דאלאס.

ממוצע כרגע במינסוטה של 9 נקודות, 3 ריבאונדים ו 4.5 אסיסטים.

חתם בשנה שעברה על חוזה לארבע שנים במדי מינסוטה על סך של 18 מליון דולר.

לא נבחר בדראפט, אמרו שהוא קטן מידי לליגה, נשלח ל D LEAGUE ובסוף צחק על כולם.

מקום רביעי: קייל קורבר

סיפור רקע:

קייל קורבר נולד בלייקווד קליפורניה, למשפחה שבה כדורסל הוא דרך חיים (אמו הייתה שחקנים כדורסל ואילו אחותו שחקנית WNBA) אך למרות תשוקתו למשחק, וצמיחתו לגובה מרשים של 2.01, מעטים נתנו לו סיכוי ממשי להפוך למקצוען, ובטח שלא שחקן NBA. למעשה, כולם צחקו ואמרו כי לקורבר כנראה יהיה סיכוי טוב יותר להפוך לדוגמן מאשר שחקן בליגה הטובה בעולם.

לאחר שנים מוצלחות בתיכון המקומי באיווה, קורבר עבר לאוניברסיטת קרייגטון הקטנה יחסית, שממנה עדיין לא יצא אף כוכב NBA בעבר. קורבר הפך לכוכב מקומי, ולמרות שסיים כקלעי החמישי בכל הזמנים באוניברסיטה, הוא לא נספר בפנקסי הסקאוטים ולא נחשב לשחקן שצפו לו עתיד בליגה הטובה בעולם.

לדראפט 2003 הכה איכותי קורבר אומנם נרשם, אך הבין כי רבים הסיכויים שימצא את עצמו בחוץ מאשר בפנים. רגע לפני סיום הקראת השמות, נבחר קורבר במקום ה 51 ע"י הנטס שהעבירו את זכויותיו לפילדלפיה. ומעבר להפתעה וההתרגשות שבבחירה, קורבר, שמרבית הפרשנים טענו כי אין לו שום יכולות פרט לקליעה ולא יוכל להשתלב בליגה, היה צריך גם להתמודד עם העובדה שמהמקום הזה בדרך כלל לא מקבלים חוזה.

פילי שכנראה ידעה מה יש לה ביד, לקחה את הבחירה בשני ידיים, ומעבר לחוזה מובטח העניקה לו דקות משחק משמעותיות מן הרגע הראשון, והפכה אותו מהר מאוד לשם שגור בכל פרשן וחובב NBA, ולשחקן שנשחב בעיני רבים לאחד מקלעי השלשות הכי טובים בליגה.

 השורה התחתונה:

ממוצעי קריירה של 9.5 נקודות, 2.8 ריבאונדים, 1.6 אסיסטים ב 41% מעבר לקשת.

נחשב בעיני רבים לאחד משחקני הרול פלייר היותר מוערכים בליגה וכקלעי 3 אדיר.

הישגים נוספים: מחזיק בשיא כל הזמנים בליגה באחוזים מהשלוש לעונה עם 53.6% (בעונת 2009-10).

סך משכורות עד היום מכדורסל: 33 מליון דולר.

הגיע ממכללה קטנה ובקושי נבחר בדראפט, קייל קורבר.

מקום חמישי: אנדרסון ורז'או

סיפור רקע:

הענק המברזיל אומנם נולד במדינה הדרום אמריקאית, אך את צעדיו הראשונים כשחקן כדורסל עשה בספרד. בגיל 19 ורז'או הוחתם בברצלונה, אחת שהוציאה כבר גבוהה או שניים ל NBA, אך למרות שהיה שותף לזכיה היסטורית ביורוליג, וורז'או לא הצליח להצית את הדמיון של חובבי הכדור הכתום באירופה, והיה ללא יותר מבורג שולי בסגל של ברצלונה.

עונתו השלישית והאחרונה, כבר המחישה יותר מדוע נחטף בגיל כה צעיר לשחק בספרד ומספרים קצת יותר מרשימים גם הקנו לו בחירה בדראפט על אף היותו שחקן כמעט אלמוני מחוץ לספרד.

מעטים ציפו שהענק שהגיע מאירופה יהפוך להיות שחקן משמעותי ב NBA. הוא לא נראה כישרוני מידי או בעל יכולות יוצאות דופן, ובחירה במקום ה 30 שהיתה אז בסיבוב השני, לא ניבאה כי יהפוך לשחקן ברמת אולסטאר לגיטימי מתישו במהלך הקריירה שלו.

העונות הראשונות היו מאוד אפורות עבור ורז'או, הוא לא עבר באף אחת מארבעת העונות הראשונות את ה 6.7 נקודות למשחק ורק בעונה הרביעית עבר את ה 6 ריבאונדים. למעשה לקח לו ארבע עונות שלמות עד שהצליח להכנס לרוטצייה באופן משמעותי, להיות גם שחקן חמישייה מידי פעם, וחשוב מזה להראות ניצוצות של שחקן שהוא קצת יותר מרק לגיטימי בליגה. וורז'או נראה בדרך להיות עוד שחקן בינלאומי אפור שבמקסימום יצליח להיות עוד שחקן חמישייה בליגה.

השורה התחתונה:

השיפור של וורז'או לקח זמן אך הוא התקדם מעונה לעונה באופן משמעותי, לא רק ביכולת על הפרקט אלא גם במנהיגות ובדומיננטיות שלו. העונה הוא כבר הפך להיות אולסטאר לגיטימי ואחד משחקני הפנים המוערכים בליגה כאשר עד כה העונה הוא מחזיק בשיאי קריירה הן בנקודות והן בריבאונדים עם דאבל דאבל מרשים של 14 נקודות, 14.1 ריבאונדים, 3.3 אסיסטים ו 1.5 חטיפות.

ביקרו אותו, קטלו אותו, אמרו שאין לו כישרון. וורז'או.

לפוסט הזה יש 23 תגובות

  1. אחלה מאמר, הסיפורים של חמשתם מפתיעים ויפה שהגיעו עד לאן שהגיעו. בקשר לקורבר-הוא היה שחקן ספסל, והעונה הוא מצטיין כשוטינג גארד בהוקס. ידבר חזק במירוץ ל-MIP

  2. כתבה מעולה. מבחינתי וארז'או מקום 2-3, הוא באמת בא משום מקום ולא סתם ביירון סקוט אמר שהוא כרגע הסנטר הטוב בליגה

  3. אני רק עכשיו, אחרי כמה שעות טובות של מחקר וכתיבת המאמר, קולט פתאום שכל חמשת השחקנים שבחרתי הם לבנים (ושלושה מהם גם בינלאומיים).. מעניין אם זה מחזק את ההערכה שחקנים לבנים צריכים למעשה להתמודד עם יותר סטיגמות וספקות של אנשים בקשר ליכולת שלהם להשתלב בליגה ? כנראה שכן..

    1. ניר, אתה צודק לחלוטין. מעניין כמה שחקנים ענקיים הליגה פספסה בגלל סטיגמות. מצד שני, בדרך כלל הדראפט הוא מדד די טוב לסיכויי ההצלחה של שחקנים בליגה. זה לא כלי מושלם, אבל בטח יש התאמה בין מיקום לבין הצלחה. תזכור גם כמה שחקנים לבנים (בעיקר סנטרים גבוהים ) נבחרו גבוה הרבה יותר מדי, רק בשל גובהם והפוטנציאל שהוא מבטיח. אני חושב שמה שמשותף לכל השחקנים האלה הם היכולות האתלטיות המוגבלות יחסית. אמנם בריאה מהיר כמו כל שחקן אחר בליגה, אבל הוא נמוך מאוד והקליעה שלו לא ממש הייתה שם בהתחלה. איך גאסול התפספס- זו תעלומה בעיני: יש לו ראיית מגרש מדהימה לסנטר, הוא מוסר מסירות חדות כתער ומדוייקות כמכונית גרמנית.
      אגב, באופן כללי יש נטייה לתפוס שחקנים לבנים כשחקני הגנה טובים פחות. לפעמים זו ממש סטיגמה שאין לה שום קשר למציאות. כמו גם הנטייה לתפוס אותם כשחקנים פיקחים יותר. כנראה שסטיגמות גזעניות עדיין רחוקות מלחלוף לצערי.

  4. לדעתי פספת את המקרים הבאים :

    גם טוני פרקר שנבחר במקום ה -28 בלבד ע"י סן אנטוניו בדראפט 2001
    קרלוס בוזר ( ביג טיים לוזר ) בחירה 34 בלבד בדראפט 2002
    ג'וש הווארד וליאנדרו ברבוסה 28 ו 29 ב 2003
    מונטה אליס בחירה 40 !!!! בדראפט 2005
    דויוד לי ( שותפו לקו הקדמי של נואה בפלורידה ) מקום 30 באותו דראפאט – איש לא ניבא לו קרירה של אול סטאר !!!!
    פול מילסאפ ,בחירה 47 !!!! 2006

    ווסלי מתיוס לא נבחר כלל בדראפט כמו גם אודינוס האסלם , בן וולאס וחוסה קאלדרון שאפילו לא היה כוכב גדול בספרד לא נבחרו כלל בדראפט.

    1. הבאת דוגמאות מצויינות ! אך הרשימה שלי כללה רק חמישה שחקנים ולכן מי שרשמת נשאר בחוץ כי לא ניתן היה לבחור את כולם..

      לגבי בוזר, הוא היה כוכב גדול כששיחק ב דיוק ולמרות הבחירה הנמוכה הוא יותר גניבת דראפט בעיני מאשר שחקן שהגיע משום מקום ואמרו לו שהוא לא מתאים לליגה. גם עם טוני פארקר לדעתי מדובר בגניבה גדולה אך פוטנציאל צעיר שכן ניבאו לו סיכויים להכנס לליגה ובכל זאת נבחר סיבוב ראשון.
      לגבי דיוויד לי ופול מילסאפ מאוד שקלתי להכניס אותם אך הם נשארו בחוץ מכיוון שמילסאפ עד כמה שאני זוכר נבחר נמוך רק בגלל שהגיע מהתיכונים ודיוויד לי פשוט לדעתי הפתעה פחות גדולה מוורז'או או אחרים שבאמת הגיעו משום מקום ולא מקריירת מכללות מכובדת כמוהו.

      בכל אופן הדוגמאות שלך טובות מאוד ואם הרשימה הייתה גדולה יותר אין ספק כי הם היו בפנים.

      1. אחלה בחירות, באמת שחקנים שהגיעו משום מקום ולא כאלו שרק נבחרו במקום נמוך בדראפט. מתלבט אם היה כדאי להכניס את נאש (קולג' חלש, מקום 15 בדראפט, עונות ראשונות בינוניות, זה לא שום מקום אבל יחסית למקום שהגיע אליו – פעמיים MVP של הליגה).
        לגבי נושא הלבנים, יש סטיגמה. זה שנבחרו כמה לבנים גבוהים מאכזבים זה בגלל שהם גבוהים ולא לבנים. באופן כללי לא חסרים קוואמי בראון ות'אביטים שנבחרו גבוה מדי. לדעתי גם יש הטייה וזוכרים את הלבנים שנבחרו גבוה ואכזבו, רוב האנשים ידעו להגיד לך איפה נבחר אדם מוריסון אבל לא יזכרו איפה נבחר ווסלי מתיוס, יזכרו את רף לפרנץ שלישי אבל לא שלפניו בדראפט עוד הספיקו לבחור את אולווקאנדי ראשון. יש את הדוגמה של ברניאני שנותנים כבאסט כי נבחר ראשון, אבל זה היה בדראפט חלש יחסית (בחמישיה הראשונה רק אולדרידג' טוב ממנו, חוץ מזה היו אדם מוריסון, שלדן וויליאמס וטיירוס תומאס) ואכן יש גם דוגמאות מוזרות של גבוהים לבנים כמו מיליצ'יץ' , וטסקיטישוילי (שאפשר לשייך אותן גם לאירופאיות ולחוסר יכולת של סקאוטים אמריקאים להעריך שחקן שלא שיחק במכללה, פחות ללובן).

        מה שכן – אם תרצה להרים את הכפפה ולבחון את הנושא של כוכבים מקולג'ים קטנים, התחושה שלי היא שהרבה הפתעות דראפט הם כאלו שלא ספרו אותם כי שיחקו בליגת מכללות חלשה (אפילו לילארד הוא סוג של דוגמה).

    1. ארינאס כרגע לא משחק ב NBA ולכן הוא לא ברשימה. הוא אומנם דוגמא מצויינת ואולי הכי בולטת לשחקן שניבאו לו כישלון והצליח בגדול, אך שוב בגלל שהוא כרגע משחק בסין הוא לא נכנס לרשימה שהתייחסה אך ורק למי שכרגע משחק בליגה.

      1. האישיות של אייג'נט זירו מאוד מעניינת. אדם שהגיע משום מקום לשיא ההצלחה, אבל משם נפל חזק למטה והדרדר עד לליגה הסינית. מבחינת מבנה אישיותי, ניתן לראות תמורות באישיותו-כמו אדם ממוצע שזוכה בלוטו, משנה כל חייו ברגע ובשנה מפסיד הכל. יהיה מעניין לחקור האישיות שלו, מבחינה פסיכולוגית (גם האישיות של מייק טייסון)

        1. אני חושב שהגדרת אותו בצורה הכי טובה שאפשר רועי! לגמרי שחקן שהאישיות שלו הייתה כמו של אדם שזכה בלוטו.
          הוא עבד באמת קשה להגיע למעלה ולהצליח ולא פחות חשוב להשתיק את כולם. אך ברגע שקיבל את החוזה הענק גם הגיעה הנפילה הגדולה והדרסטית, בהתנהגות ביכולת ובהכל. הכסף והמעמד כנראה ששיגע אותו…

  5. בן וואלס הוא ההפתעה הכי גדולה. השחקן עם הכי הרבה משחקים שלא נבחר בדראפט. 4 פעמים שחקן ההגנה של השנה (שיא יחד עם מוטומבו- אבל ביל ראסל היה זוכה ודאי כל שנה אם הפרס היה מוענק בזמנו). שחקן שמעולם לא קלע יותר מ10 נק' בממוצע לעונה, שיאן הליגה באחוזים שליליים מהעונשין (42%) ועדיין מדובר בשחקן שזכה להיות אול סטאר 4 פעמים, וקיבל חוזה מדהים של 60 מיליון ל4 שנים בשיקאגו. עוגן מרכזי בקבוצה הקשוחה והנהדרת של דטרויט בשנות האלפיים, עם אליפות והופעה נוספת בגמר, יחד עם כמה וכמה הופעות בגמר המזרח. כל מי שזוכר את האליפויות של הלייקרס בתחילת העשור הקודם, זוכר ודאי איך חשבנו שאיש לא יוכל לעצור את שאק או בכלל יוכל להתמודד איתו בלי להביא עזרה. ב2004 בן ואלאס שמר אותו אחד על אחד, ובלי הדאבל טים הרגיל ששאק מושך אליו, הלייקרס לא הצליחו לקלוע מעל 90 בכל ארבעת ההפסדים שלהם.
    והכי מפתיע וחשוב. מדובר בשחקן שרשום 2.06, אבל מודה שהוא יותר קרוב להיות 2.01. סיפור הסינדרלה הגדול ביותר שאני זוכר בליגה.

    1. מישקה אתה צודה לגמרי, הסיפור שלו גם מבחינת הנתונים הפיזים וגם העובדה שלא נבחר בדראפט מדהים ומעורר השראה לכל שחקן שלא נתנו לו צ'אנס אמיתי!
      אך שוב, בחרתי רק שחקנים שהם כרגע משחקים בליגה. וולאס כבר פרש וכמובן לכן לא מופיע ברשימה.

  6. תודה רבה ניר אחלה של כתבה , באמת מדהים כמה אפשר להיות מופתעים גם אחרי כל הסקאוטינג ודפי הסטטיסטיקה
    נ.ב. מנטה אליס נבחר רק בסיבוב השני גם אולי הוא ראוי לאיזכור

    1. תודה רבה, ולגבי מונטה אליס, היה לי שיקול להכניס אותו אבל בסוף הוא נשאר בחוץ בגלל העובדה שהוא נבחר באמת במקום ה 40 בעיקר בגלל שהגיע בגיל צעיר מאוד לליגה ישר מהתיכונים ולא עבר בקולג'ים, ולא כי לא האמינו בו כאשר כבר היה בגיל מבוגר יותר כמו השאר שנכנסו לרשימה..

    1. kush, כנראה שלא קראת את ההקדמה למאמר וישר הסתכלת על הרשימה 🙂
      מאנו ג'ינובילי לא ברשימה, וגם השתמשתי בו כדוגמא מדוע הוא לא נכנס.
      הרשימה לא עוסקת בגניבות דראפט, אלא בשחקנים שהגיעו מלמטה, ולמרות שאף אחד לא נתן להם סיכוי להפוך לשחקני NBA הם הגיעו להצלחה גדולה מאוד בקריירה שלהם.
      ג'ינובילי להזכירך, באמת נבחר רק במקום ה 57 בדראפט, אבל הוא המשיך לשחק באירופה אחרי בחירת הדראפט, וכאשר הוא הגיע ל NBA הוא כבר היה סופרסטאר ענק במונחי הכדורסל האירופאי!
      הוא לא ברשימה מכיוון שהוא לא שחקן שהגיע משום מקום כמו האחרים..

      1. באמת פספסתי את הכוכבית 🙂

        עם כל הכבוד לקריירה האירופית של ג'ינובילי, כאשר הוא נכנס לליגה אף אחד לא ציפה שהוא ישיג אפילו חצי ממה שהוא השיג בקריירה.

        לא חסרות דוגמאות ל"סופרסטארים" באירופה שלא הצליחו להשאיר חותם בNBA (שרונס יסקביצ'יוס למשל).

  7. מקפיץ הודעה קודמת (שצורפה בטעות להערה)
    אחלה בחירות, באמת שחקנים שהגיעו משום מקום ולא כאלו שרק נבחרו במקום נמוך בדראפט. מתלבט אם היה כדאי להכניס את נאש (קולג' חלש, מקום 15 בדראפט, עונות ראשונות בינוניות, זה לא שום מקום אבל יחסית למקום שהגיע אליו – פעמיים MVP של הליגה).
    לגבי נושא הלבנים, יש סטיגמה. זה שנבחרו כמה לבנים גבוהים מאכזבים זה בגלל שהם גבוהים ולא לבנים. באופן כללי לא חסרים קוואמי בראון ות'אביטים שנבחרו גבוה מדי. לדעתי גם יש הטייה וזוכרים את הלבנים שנבחרו גבוה ואכזבו, רוב האנשים ידעו להגיד לך איפה נבחר אדם מוריסון אבל לא יזכרו איפה נבחר ווסלי מתיוס, יזכרו את רף לפרנץ שלישי אבל לא שלפניו בדראפט עוד הספיקו לבחור את אולווקאנדי ראשון. יש את הדוגמה של ברניאני שנותנים כבאסט כי נבחר ראשון, אבל זה היה בדראפט חלש יחסית (בחמישיה הראשונה רק אולדרידג' טוב ממנו, חוץ מזה היו אדם מוריסון, שלדן וויליאמס וטיירוס תומאס) ואכן יש גם דוגמאות מוזרות של גבוהים לבנים כמו מיליצ'יץ' , וטסקיטישוילי (שאפשר לשייך אותן גם לאירופאיות ולחוסר יכולת של סקאוטים אמריקאים להעריך שחקן שלא שיחק במכללה, פחות ללובן).
    מה שכן – אם תרצה להרים את הכפפה ולבחון את הנושא של כוכבים מקולג'ים קטנים, התחושה שלי היא שהרבה הפתעות דראפט הם כאלו שלא ספרו אותם כי שיחקו בליגת מכללות חלשה (אפילו לילארד הוא סוג של דוגמה).

כתיבת תגובה

סגירת תפריט