"MELO TIME" במאסטר פיס בין הניקס והנטס. כל משחקי אמש/ מנחם לס

ברוקלין נטס (9-11) 97 – ניו יורק ניקס (5-16) 100

היה במשחק הזה הכל: אווירה; לחימה – אבל הוגנת לחלוטין; לא להאמין אבל ישנה חיבה בין שחקני שתי הקבוצות – קהל חצוי 50-50 באהדתו. מתח מהשריקה הראשונה עד האחרונה. סלים מדהימים – ג'ייסון קיד כבר אמרנו? ברגעי אמת, והנחטאות משוועות שדל כדורים שניכנסים ויוצאים.

למה היה זה מאסטר פיס? כי היה זה מין דרבי שאני מנבא שיביא לחיים חדשים בליגה, אבל למרות החום והמלחמה, מאבק שהוגן ממנו לא תראה. אחרי הכל ג'ייסון קיד היה הנטס משך שנים, וכרמלו אנטוני נולד וגדל שם.

בערב הקומבינציה של בן ברוקלין, והנטי לשעבר, היתה גדולה מדי על הנטס: כרמלו השפיך עליהם 45 נקודות ב-15 מ-24 ב-63% קליעה. הוא קטף גם 5 כדורים, חילק 3 מתנות, ואיבד רק שני כדורים. הוא היה בזון, וזה היה ברור. כן, חיוכו הקבוע לא מש מפניו, אבל בעיניו ראית תאוות נצחון. זה התחיל אחרי שהנטס בנו יתרון מוזר של 17 נק' כשהמשחק רק החל, ולפתע ראית שכרמלו כאילו אומר לעצמו, "זהו. צריכים לצאת לעבודה!" הוא נראה קל יותר משראיתיחו זה שנים, ובחירת הקליעות שזרק היו כמעט כל הקליעות הידועות במשחק, הן מקרוב והן מרחוק. וג'ייסון? הזקן בן ה-39 יודע שמשחק הפוסט המצויין שלו כבר לא יכול לעבוד אז בגיל מאוחר כזה הוא שיפר את זריקת השלוש לאין מונים, ואמש שוב קבר את הדאונטאון לנצחון 100-97. הוא סיים עם 6 מ-9 ל-18 נק', כי כל ה-6 באו מאחורי הקשת. מדהים ממש. אנטוני קלע 14 מה-45 שלו ברבע הרביעי, וג'יי אר סמית' שוב נתן משחק מצויין של 7 מ-17 מהפארקט ל-16 נק' עם 6 ריב' ו-6 אס'. הוא חיפה על יום שחור של ריימונד פלטון שלא מצא את החישוק ב-3 מ-12, עד שויתר והחל להתרכז יותר במסירות (7 ריב'). סטיב נובאק? יכול מאד להיות שלגביו "THE PARTY IS OVER". היה ברור שהנטים קיבלו הוראה לא לעזוב אותו במנוחה אפילו לשנייה אחת. נובאק צריך מרחב לקליעתו הממארת כי הוא לא מסוגל ליצור אותה. אם שמים עליו עין מיוחדת, הוא מחוסל.

בנטס הצטיינו הרגילים ג'רלד וולאס עם 17, רג'י אבאנס עם 18 קרשים אנדרה בלאצ'ה מצויין ב-9 מ-13 ל-23, ג'ו ג'ונסון כרגיל עם 7 מ-14 ל-16, ודרון ויליאמס שקלע 18 עם 10 אסיסטים. ללא ברוק לופז הפצוע זה המשחק הששי, אני לא מבין מדוע האמפריס שיחק רק 8 דקות.

הנטס יכלו לנצח את המשחק אחרי הכל, או לפחות להשוותו בסוף. הנטס הישוו שוב ל-95-95 כשוולאס עשה טיפ של החטאה. שני פאולים של אנטוני , ועוד סל של ג'ו ג'ונסון הכינו את הבמה ב-97-97 לסל הנצחון של קיד. לנטס היו 18 שניות להשוות. דרון ויליאמס, ג'ו ג'ונסון, ושוב דרון ויליאמס, ואז אפילו זריקה רביעית – כולן החמיצו שוויון.

מה שדאהבתי בניקס היה לראות את האהבה הברורה שאתה רואה בין השחקנים. דבר כזה לא זכור לי מאז הימים של פרייזר ובראדלי. ממש תענוג לראותם ביחד!

משחק מושלם לחזות בטיווי של 70 אינטש!

קליבלנד קאבס (17-5) 100 – לוס אנג'לס לייקרס (13-9) 94

הגיבור חזר לשחק, ונתן משחק גדול!

איזה HOMECOMING נפלא לקיירי אירוינג. הוא הפך לדרלינג של הקאבס, האדם החדש שלאט לאט משכיח את לברון. לחזור אחרי השבתה די ארוכה ולתת משחק של 28 נק' ב-11 מ-21, ועוד 11 אסיסטים? כל הכבוד לצעיר הנפלא הזה. אבל הוא לא היה לבד: בנוסף לורג'או ותומפסון, מילס קלע 28, וגיי הוסיף 17. עמרי שיחק 11 דקות והיה 0 מ-3. הדבר היחיד שקילקל היה המשחק העגום ממש של הלייקרס. ממש נמאס לדבר עליהם והדבר הטוב ביותר הוא להניח להם, להשאיר אותם במנוחה, ולראות מה הם יוכלו לעשות עם פאו גאסול וסטיב נאש.

אבל על קובי חייבים לדבר כי יש משהו פנומנלי באדם הזה. כיצד הוא משחק בתאווה ובעוז כנגד כל הסיכויים זה ממש דבר מאיר עיניים. אני לא בטוח שזה דבר חכם, אבל זה דבר הראוי להערצה. קובי עמד ממש לבדו כנגד כוח אש של חמישה שחקני קאבס היורים, ופוגעים. כנגדם עומד למעשה רק קובי, ולקובי אין ברירה. הוא השחקן היחיד בקבוצתו המסוגל לסדר לעצמו זריקה, ולהכניסה. הוא היה 16 מ-28 ל-42 נקודות, שזה דיוק של 57%. אם האחרים היו קולעים אפילו בעשרה אחוז דיוק פחות, אני משוכנע שהוא היה שמח לקלוע פחות. לבנאדם אין פשוט ברירה: זה לא שהוא לוקח זריקות מאחרים; זה שהאחרים לא מסוגלים לקלוע. אז מה שיעשה? כל הקבוצה יחדיו קלעה 41%, אבל התרומה של קובי היא כמעט חצי מאחוז  הדיוק כי הוא קלע כמעט חצי מהנקודות. האוארד קלע 19 עם 20 קרשים. אבל הוא שוב היה  רק 13 מ-22 מהקו כשה-'האק דה דווייט' הפך לשיטת משחק של כל קבוצה המשחקת נגד הלייקרס.

הריבאונדים של האוארד לא מרשימים כי ורג'או (20 נק' ו-9 ריב') ותומפסון (11 נק' ו-10- ריב') ניתרלו את הריבאונדים שלו.

דטרויט פיסטונס (17-7) 94 – דנבר נאגטס (11-11) 101

קיויתי וציפיתי לנצחון דטרויט. אני בטוח שהאכזבה גדולה מאד בעיר המוטורים כי הקבוצה החלה לעבוד על כמה בוכנות, ופתאום בא משחק כזה ששוב תקע אותה.

טיי לאוסון היה טוב מאד עם 26 ב-9 מ-17, 7 אסיסטים, ו-5 הורדות. ברנדון נייט עשה כמיטב יכולתו לנתרלו, ודי הצליח עם 20 משלו (מקסווייל 18; סטאקי שהורד לספסל לשמש כ-'איש ששי', קלע .17

ניו אורלינס הורנטס (15-5) 70 – וושינגטון וויזרדס (15-3) 77

רוצים את סיפור המשחק? בבקשה:

הורנטס: קליעות מהפארקט – 32% ומה-3 25%

וויזרדס: מהפארקט 32%, מה-3 27%

רוצים עוד פרטים או ששמעתם מספיק? אוקיי, למקומיים רק ריאן אנדרסון (26) ולאורחים קראופורד 26.

שיקגו בולס (9-11) 89 – לוס אנג'לס קליפרס (6-15) 94

משחק גברי, חזק, מצויין. שקול לכל אורכו עד חצי הרבע הרביעי כשהקליפרס ברחו ב-6-7 נקודות קדימה, אבל הבולס חזרו ל-2 מאחור פעמיים. כריס פאול קלע לאורחים 18, ושתי החשובות ביותר היו שני הפאולים שקבר בסוף שהעלו את התוצאה מ-91-89 ל-94-89, וזה היה המשחק. בלייק גריפין היה שוב מצויין כשהוא בכושר גופני נפלא. 22 חיצים ב-10 מ-19 ו-10 קרשים. למקומיים קרלוס בוזר 24 ו-13 ריב', ומרקו בלינלי 18, אך רק ב-6 מ-22. מאין יש לאיטלקי הזה ביצים לקחת 22 זריקות, במיוחד כשהוא לא פוגע?

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 75 תגובות

  1. גם קיד היה גדול!!!

    בלייקרס רק קובי גדול.

    שאק אמר שבוע שעבר משהו נכון לגבי האוורד.
    בשביל שביטוי האק דה דוויט יהיה נכון הבן אדם הזה צריך לקחת 6 זריקות לרבע בדרך ל-26 נקוודות.

    אף אחד לא יתרגש יותר מדי מהאק דה דוויט כשהוא בקושי מסיים עם 18 ב-5 זריקות במחצית(וזה לא שהוא לא מקבל כדורים, הוא מקבל והרבה, רק תראו כמה הוא מאבד באיזור הסל, זו כמות שצריכה להיות מתורגמת לזריקות).

    עם נאש דוויט צריך להראות יותר טוב, אבל מדאנטוני אין לי ציפיות.
    זה לא מאמן שיקח קבוצה כזאת לאליפות.
    אני בספק אם הוא מסוגל לעבור סיבוב ראשון בכדורסל שהוא לחלוטין ללא הגנה.

  2. בניו יורק מלו היה גדול אבל מה שמאד בולט שם (לפחות כשזיפזפתי בהפסקות של הלייקרס) זה המחויבות ההגנתית של כולם בדיוק מה שחסר בלייקרס שלא לדבר על כמות האיבודים.
    הייתי אומר שבלי גאסול נאש ובלייק קשה לנצח כל קבוצה אבל מה לעשות שגם איתם זה לא היה משהו, מצד שני עדיין דאנטוני לא שיחק עם נאש ובכל זאת יש להם היסטוריה יפה כך שאני עדיין מחכה בסבלנות (נגיד… 🙁 )
    וקובי, לפחות בשבילו (ובשביל קיירי) היה שווה להשאר ער.

  3. מעטים השחקנים שיעשו את הפעולה הנוספת בהגנה או בהתקפה כאשר הם חוטפים מקובי כל הזמן. עם כל הכסף שהם מקבלים, בסוף אין תחושת קבוצה אלא להיפך. לדעתי הדבר הכי בולט ביחסים עם הרווארד שנראה כאילו אינו מתאמץ כלל (אחרי הכל הוא לבדו ניצח את קליבלנד ומספר פעמים).
    זה לא יאומן עד כמה מדובר בקבוצה שחלשה בהרבה מסך חלקיה.

  4. למי שראה את המשחק בשבת מול אוקלהומה:

    ואן גאנדי דיבר שם לא מעט על האוורד ועל זה שהוא מרגיש מושפל ע"י קובי שכל הזמן יורד על השחקנים לידו וציין שהוא לא מאשים את האוורד על חוסר החושק שלו להשקיע.

    אין לי מושג מה קורה בלייקרס בחדרי חדרים ואני ממש לא יודע עם ואן גאנדי צודק בדברים שלו או סתם מקשקש. יחד עם זאת, ברור שמשהו ממש רקוב שם וזה לא רק על המגרש ופה נכנסת האחריות של קובי לפני הכל כי הוא המנהיג של הקבוצה הזאת לטוב ולרע. אם הוא לא מסוגל לאחד את השחקנים סביבות זה קודם כל עליו ורק אח"כ על המאמן או הצוות הניהולי.

    שוב, אנחנו לא נמצאים שם בחדר ההלבשה ויכול להיות שהכל סתם גיבוב של שטויות אבל אם אכן לשחקנים (בעיקר האוורד ופאו) יש בעיות עם קובי, הם יכולים להחליף עוד 18 מאמנים וזה לא יעזור להם.

    אני לא אוהד לייקרס אבל אני רוצה מאוד לראות אותם נלחמים בפלייאוף כי כאוהד אני יודע שהם יתנו תצוגות יפות שנהנה מהם גם אם אנחנו מעדיפים קבוצה אחרת. מקווה בשבילם שהם ימצאו את הנוסחה ויתגברו על הבעיות, אולי כשנאש יחזור זה יראה אחרת.

    דבר אחד בטוח אגב…
    מייק בראון יושב לו עכשיו באיזה מקום בעולם וצוחק.

    1. לדעתי חלק ממנהיגות זה גם בנקודה מסויימת לרדת על חבירך לקבוצה ולא להיות נחמד. מה שקובי עושה זאת לא נראית לי הסיבה אלא התוצאה.

  5. יש עדיין מישהו שחושב שהבעיה של הלייקרס הייתה מייק בראון והפרינסטון אופנס?

    החבורה הזאת לא מסוגלת לשמור על קבוצת יורוליג.

  6. קצת חבל לי על הלייקרס-קבוצה שמשלמת מאה מיליון דולר לשחקניה, והדבר היחיד שהיא יכולה לנצח בו, נכון לעכשיו, זה הלוטרי.

  7. ראיתי אתמול במקביל את שני המשחקים. היה כיף. ניקס פשוט נראים כ"כ חזקים מנטלית, שמשום מה, גם למעשה שרוב המשחק הנטס הובילו, היה לי ברור שניקס מנצחים. וזה ממש בא לידי ביטוי בדקות האחרונות – היה ברור שהניקס מאמינים שהם הולכים לנצח ויודעים מה לעשות בשביל זה, והנטס – לא מספיק. מצד שני בכל זאת, בלי לופז הם היו מאוד קרובים, ואי אפשר להמעיט (לאור 6 המשחקים נאחרונים) בחשיבותו במערך שלהם.
    המשחק של לייקרס וקאבס היה מבאס: היה מקום לצפות שברגעי ההכרעה, הנסיון של וורלד-פיס והאווארד יבוא לידי ביטוי ויעזור להכריע את חבורת הצעירים שלא הראו שום יכולת מנטלית חזקה עד עכשיו ומפסידים לכולם בליגה. אבל מה שראו בסוף, זה שאף אחד לא מפחד יותר מהלייקרס, כולם מאמינים שבטוח אפשר לנצח אותם, ואז זה קורה. כמובן שלא יזיק משחק כה גדול של אירוינג – כמו שזה נראה איתו הקאבס יכולים להיראות לגמרי אחרת. וקובי היה מצויין בהרגלו ואי אפשר לבוא אליו בשביב טענה: כול השאר היו פשוט על הפנים. האווארד הגדול לא קולע כמעט אף פעם שהוא מקבל או תופס כדורים מתחת לסל. במקום שיהיו לו מכל מהלך כזה 2.5 נקודות יש לו 1 (~50% מהקו) זה נקרא לדפוק את המשחק.

      1. קלוש, ברור שראיתי את זה , אבל אסור לצלם בחדר הלבשה לצערי.
        מתי אתה מגיע? עוד כמה חודשים כבר לא תוכל לבוא, תפסיק להתלונן על מר חייך ותבוא

  8. עכשיו בדקתי את הסטטיסטיקה: זה היה המשחק הכי גרוע של האווארד באחוזים מהשדה העונה: 33% לעומת ממוצע של יותר מ57%!
    גם לא היו לו אף חטיפה ואף חסימה אמש, לעומת ממוצע של 2.6 חסימות וגניבה אחת כל העונה. ניתן להגיד חד משמעית שהוא זה שהפסיד את המשחק: רק 9 נסיונות מהשדה, עם אחוז עלוב של 3/9. את שאר הנקודות שלו הוא אסף מהקו עם 59% (יפה בשבילו…) ועל זה הוסיף 4 איבודים. אי אפשר לנצח ככה.

  9. המשחק בברוקלין היה באמת באווירת פלייאוף. מלו היה ענק וגם קיד כמובן. לדעתי הנטס הולכים גם לתת עונה אדירה, לופז חשוב שם מאד והם קבוצה מאד מאוזנת.
    וסטיב נובאק ימשיך ויתן משחקים גדולים אל דאגה.

    לייקרס? דאנטוני זה מאמן מחורבן, מי שלאמבין את זה שיעבור לבייסבול. הוא צריך להיות מאמן התקפה של בלאט במקסימום

  10. לא מיצינו קצת את נושא הלייקרס.
    אז כן, לייקרס הפסידו היום (שוב) והגיעו לסוג של שפל חדש.
    קובי אדיר\ קובי מחריב, בראון, דאנטוני האוורד וגאסול. אולי די?
    היה אחלה דרבי של ניו יורק שעוד קיבל התייחסות.
    וושינגטון ניצחה סה"כ פעם שלישית העונה. בחוץ. במשחק חזרה של אנתוני -כולם ציפו שיהיה רוקי העונה-דייויס.
    קליפרס ניצחו בחוץ את שיקגו והשיגו את רצף הנצחונות הגדול ביותר של הפרנצ'ייז ב21 השנה האחרונות.
    4 מתוך 5 משחקים הסתיימ בנצחון האורחת (מלבד כמובן לייקרס – קליבלנד)
    וכולם מתעסקים בלייקרס.

  11. מישהו יודע מה הולך עם ג'רמי פארגו בקאבלירס?

    שמעתי ששבוע שעבר הוא דווקא נתן דקות טובות. מה עם השבוע?

    ובנוגע לעוד שחקן חביב- מה שלום דמיאן ליליארד?

  12. שאלה לא קשורה:
    איפה אפשר למצוא כתבות רציניות ראיונות וכו על NBA באופן קבוע(זאת אומרת, מלבד הופס….)? רוב האתרים מסתפקים בדיווחים קצרים, hoopsworld ו- espn insider נותנים קצת יותר בד"כ אבל מלבדם לא מצאתי אתר שנותן עומק באופן קבוע. אשמח להמלצות.

  13. לייקרס מחוץ לפלייאוף זה פנטזיה שמתגשמת. ניו אורלינס נהייתה לא רלבנטית בכלל, אם מישו עוד חשב שהיא תהיה משו השנה. בלינלי לא מתאים לבולס

  14. בסרטון ההוא, התחרות היא בין קני, רג'י וכריס. צ'אק , מקהייל וקר בקושי גירדו משהו. ההימור שלי הוא על רג'י.

    1. הוא חולה נפש והמערכת של ה NBA לא תומכת בו ולא באה לקראתו למשל הוא מפחד מטיסות ויוסטון לא מוכנה לקנות לו אוטובוס או העומס מכביד עליו ולא מוותרים לו ולכן הוא לא משתתף במשחקים ולא בטוח שבכלל הוא ימשיך בקריירת הכדורסל

      חבל כישרון ענק

כתיבת תגובה

סגירת תפריט