אלוף האלופים – ניקס של הסבנטיז מול הבולס 96 / בלוך VS דובי

MBK

לאחר בפתיחה הסוערת והמאץ אפ בין הלייקרס לבין הספרס בשבוע שעבר

סה"כ 431 הצבעות – 246-185 לטובת הלייקרס של שאקובי מול הספרס 2014

השבוע בפינה אחת במכנס ברך כתום כחול דובי עם הניקס ובפינה השניה במכנס ברך שחור אדום דור בלוך, נוסטלגי ומרגש – הסופר קלאסיקו של המזרח

דור הבטיח לדובי שאם הניקס תגיע ל 30% הוא ילך ברגל עד ערד לקבל מד"ר חליל טיפול מונע

הצביעו והשפיעו !

ללא הקדמה מיותרת

-בלוך

מכירים את המונח השחוק team to beat?
בכל עונה יש את הקבוצה שכולם מניחים שאותה צריך לנצח כדי לזכות בתואר, פשוט כי היא החזקה ביותר, ובלי לנצח אותה כנראה שלא תצליחו להגיע אל הגביע הנכסף.
בכל שנה זאת אחת אחרת, אבל ברגע שמגיעים להשוואות היסטוריות, בכל עונה זאת אותה האחת, בכל עונה מאז 1996 זאת אומרת, האחת הזאת, המיוחדת הזאת, הגדולה מכולם הזאת, ההיסטורית הזאת, היא השיקאגו בולס של 1995-1996.
אתם מוזמנים לסמן את בחירתכם כעת בתחתית העמוד, ולאחר מכן לחזור אליי להמשך המסע המענג בנבכי הנוסטלגיה של הימים ההם, לפני כמעט 20 שנה.

חזרתם?
יופי.
ואלו שמות:
חמישיה: מייקל ג'ורדן, סקוטי פיפן, רון הרפר, דניס רודמן, לוק לונגלי
סופר דופר שחקן שישי: טוני קוקוץ'
מחליפים: סטיב קר, ביל ווניגטון, דיקי סימפקינס, ג'ון סאלי.

רקע:
אחרי שלוש אליפויות רצופות ג'ורדן הלך/הוגלה לחפש את עצמו בבייסבול, ואחרי עונה וחצי חזר כדי לנסות להחזיר את הבולס למקומם הטבעי. אבל החזרה באמצע העונה עם המספר 45 הספיקה לבולס רק עד למשחק מול אורלנדו הצעירה והרעננה עם שאק ופני הארדוואי והבולס הלכו הביתה.
בעונה שלאחר מכן, הבולס באו עם רצון לנקום, מצוידים בדניס רודמן שהגיע מהספרס, לאחר עזיבתו של הוראס גראנט.
סטטיסטיקות משוגעות:
נתחיל עם השחקן הטוב בהיסטוריה, לא היה, אין ולא יהיה, גם לא קרוב.
30.4 נקודות למשחק, 2.2 חטיפות, 4.3 אסיסטים 6.6 ריבאונדים, 80% מהעונשין 50% מ-2, 43% מ-3.
ואתם יודעים שהסטטיסטיקות פה לא מספרות אפילו חצי מהסיפור.
ונעבור לסגן של אלוהים – 19.4 נקודות למשחק, 1.7 חטיפות, 6 אסיסטים, 6.4 ריבאונדים, 46% מהשדה.
יעילות רצחנית.
דניס רודמן כשעוד נשארה לו טיפה שפיות – 15 ריבאונדים למשחק.
לוק לונגלי, עם כמה שנוטים לזלזל בו תרם 9 נקודות, 1.4 חסימות, ו-5 ריבאונדים לקבוצה הזאת.
רון הרפר נתן 7.5 משלו, אבל שימו לב לטוני קוקוץ' שעלה מהספסל כדי להצית את היריבות מחוץ לקשת עם מעל 40% למשחק ו-13 נקודות.
ולא נשכח גם את סטיב קר עם 8.5 נקודות למשחק מהספסל ולא פחות מ-52% לשלוש!
מי שעקב אחרי הקבוצה הזאת בזמנו יודע, שהרבה יותר מהשחקנים המטורפים שהתקבצו להם מסביב לג'ורדן, הקבוצה הזאת פשוט הייתה רוצחת.
איך זה מתבטא בנתונים?
הכי הרבה נקודות למשחק (105.2, יותר מנקודה יתרון על השנייה אורלנדו), מקום שלישי באחוזים לשלוש, מקום רביעי בריבאונדים (רוצחים להגיד משהו על לוק לונגלי וביל ווניגטון? מישהו? וזה בליגה עם שאק באורלנדו, רובינסון בספרס והאקים ברוקטס כן?), מקום 3 בחטיפות, מקום רביעי במיעוט איבודים, ההגנה השנייה בטיבה בליגה.
רגע, נדמה לי ששכחתי משהו, מה זה היה?
אה כן.
72 נצחונות בעונה!!!!!!!!!!!!!!!!
אני מחפש דרכים להדגים כמה המאזן הזה מטורף, בואו ננסה דרך הצגת רצפי הנצחונות וההפסדים:
5-1-5-1-13-1-18-2-7-1-6-1-6-1-6-1-5-1-1
אלוהים אדירים החברה' האלה הפסידו פעם אחת שני משחקים רצוף, וזהו, מעבר לכך הם לא חיברו שני הפסדים רצופים כל העונה שלא נדבר על שלושה.
כולם מדברים כל הזמן על העונה הסדירה שלהם אבל שימו לב לפלייאוף שבו פגשו קבוצות כמו ההיט והניקס הקשוחים, אורלנדו שהדיחה אותם שנה קודם לכן, ואת סיאטל המעולה של קמפ ופייטון בשיאם.
הפעם אני אשים לכם את ההפרשים סבבה?
17,31,21,7,11,-3,3,13,38,5,19,5,17,4,22,-21-11,12
אלוהים אדירים, הם לא סתם ניצחו ארבעה סיבובי פלייאוף הם דרסו את כל מה שעמד בדרכם, שני סוויפים, 4-1 ו-4-2 בגמר.
אלה חתיכת סטטיסטיקות משוגעות.
סיימתי לשעמם אותכם במספרים.
בואו נמשיך.
5 סיבות למה הם היו מנצחים את הניקס (כל ניקס, לא משנה מאיזה עידן):
1. ההגנה הרצחנית ביותר בתולדות המשחק, כשהבולס האלה היו נכנסים למוד של לחץ ג'ורדן ופיפן היו חוטפים כל מה שזז.

2. באופן נדיר מספר 2 מקבל בצורה כל כך מוחלטת את המרות של מספר 1, אולי בעקבות אובדן האליפות ללא ג'ורדן, ואולי בגלל הפריצה המאוחרת ואופיו, פיפן, אחד מגדולי ה-SF בהיסטוריה פשוט קיבל את המרות של ג'ורדן וזה אפשר שילוב של כישרון והיעדר בעיות אגו שהוא פשוט בלתי אפשרי היום.

3. המאמן הטוב בהיסטוריה, תחשבו על רוחב הפער בין פיל ג'קסון המאמן, לפיל ג'קסון השחקן, זה רוחב הפער בין הבולס לניקס.

4. ההתאמה המושלמת בין השיטה ליכולות של הקבוצה, ברגע שג'ורדן "נכנע" והסכים לשתף פעולה עם התקפת המשולש, עם הזרימה של ההתקפה באופן שמאפשר לכל שחקן לקבל את ההחלטה בהתאם לחולשת ההגנה, זהו, זה נגמר לאף קבוצה אחרת לא היה סיכוי.

5. הבולס לא רצו לנצח את הניקס, הם רצו להרוג אותם. זה לא סתם שהסידרה הזאת נגמר 1-4 כשגם את האחד שהניקס לקחו הם לקחו במשחק צמוד, לא היה מקום שבו ג'ורדן אהב יותר לשחק מהגארדן ולא הייתה קבוצה שהוא אהב לנצח יותר מהניקס.

לסיכום:
לניקס אין שום יכולת להתמודד עם ההגנה של הבולס, עם האתלטיות שלה, עם משחק הריצה, עם התיאום בין פיפן לג'ורדן, עם קוקוץ' וקר מרווחים את המשחק מהספסל, עם משחק המשולש.
זה פשוט לא כוחות.

דובי עופר

תרגיל לקורא המתחיל – חפש בטיעוניו של ידידי המלומד איזכור לשחקן, ולו אחד, המשחק בקבוצה עמה הוא מתמודד.
אין. הניקס של תחילת הסבנטיז עבור ידידי הם סטטיסטים בלבד. שחקני משנה בהצגה שסופה ידוע לו מראש. ולהגיע למשחק כשכל מה שאתה יודע על היריבה הוא שקוראים לה "ניקס" מבטא יהירות ושאננות, ועל אלה ההיסטוריה מענישה.
לשמחתי הרבה, קוראי האתר המוכרים לי כל כך אינם עדר בהמות שאנן, המוכן להצביע לפי הוראת המנהיג, אלא קהל אוהדי הNBA האיכותי והמשכיל ביותר בישראל, ואליהם מופנים הדברים הבאים.
ראשית, נסיר מעל הפרוטוקול את הצהרתו האחרונה של ידידי. כוחות זה בטוח כן. מי שאומר אחרת הוא מסוג האנשים שרואים פרארי בפעם הראשונה אומרים וואו, זה הכי מהר שיש כי זה הכי מהיר שראיתי.
אז להשכלת הקוראים, שרובם לא צפו בקבוצה המפוארת שבא אנו דנים, ובעיקר לטובתו של דור, אני גאה להציג בפניכם קבוצה יוצאת דופן, את המודל שמאחורי קבוצות גדולות שיבואו אחריה. את הניקס מודל תחילת הסבנטיז. הקבוצה בה"א הידיעה, שהייתה עודרת, קוברת ומכסה בעפר רך ולח גם את מה שהצטבר סביב ג'ורדן בשנות ה90.
אתם כמובן לא מאמינים. אתם כמובן ישר מריצים השוואות פאונד פור פאונד מגוחכות שכל טינאייג'ר משחרר מהמותן בלי לחשוב. מה… אם הוועידת סנטרים של שיקגו מעלימה את וויליס ריד, וגראנט מתקזז עם דה בושר, וביל ברדלי נגיד עם פיפן, אז גם אם פרייזר יותר טוב מהרכזים של שיקגו, ג'ורדן מ מ ש יותר טוב ממונרו ושיקגו מנצחים ככה!
איחוליי. זכיתם באליפות. K2NBA. וגם הוכחתם שיש לכם חצ'קונים, וששכחתם שקבוצה היא לא חמישה שחקנים שמוסרים אחד לשני ובסוף ג'ורדן קולע. קבוצה היא לא איקס שחקנים פחות אחד ששונא את כל השאר, רץ להמר בכל רגע פנוי ויורה ב"חברים" מבטים על כל החטאה.
ויותר מהכל, הוכחתם שלא הכרתם את אלופת הNBA מתחילת הסבנטיז, ומי היו כוכביה.
אז בבקשה, כדי שלא תגידו לא ידענו ולכן בחרנו בבולס, אלה שמות:
PG – וולט, קלייד, פרייז'ר. הול אוף פיימר. ללא עוררין הרכז הגדול ביותר בתולדות הניקס, ואחד המקופחים הקבועים ברשימת חמשת הפוינט גארדים הגדולים בהיסטוריה. האיש שהראה לעולם סטייל מהו. להטוטן, עושה משחק, מנהיג על המגרש. שחקן של 20+, 7+, 6+ בנקודות, מסירות וקרשים. חטיפות לא נספרו לו, אבל תאמינו לי שלא הייתם נותנים לו לשמור על שמנת שאתם עוד מתכוונים לאכול.
SG – ארל, דה פרל, מונרו. הול אוף פיימר. אחיו של קלייד לקו האחורי. הגיע ב71 והשתלב היישר למכונה עם 15 נקודות איכותיות מדי משחק.
SF – ביל, הסנאטור, בראדלי. הול אוף פיימר. הקולע, השומר, הנשמה, עם 14, 4, 5. תחשבו פיפן, אבל עם לב וביצים, וחבר היכל התהילה גם בלי שג'ורדן יחזיק לו את היד לפני השינה.
PF – דייב החבר של מנחם דה בושר. אכן, הול אוף פיימר. הקשוח האולטימטיבי. האיש שיקפיא כל רודמן, פיפן וגראנט במבט אחד מראש האימפייר סטייט. רוצים מספרים? 16, 11 קבוע במשך עשר שנים עושה לכם את זה? כמו גראנט, בתוספת מסמרים בכפפות, שעושה את זה ערב ערב בכל הניינטיז. רודמן, בלי קעקועים וכרמן אלקטרה. עכשיו נגיד שיש לאחד מהם רחם ושחלות, והשני מכניס אותו להיריון ונולד להם ילד לבן, בלי שריטה במוח ועם ראייה 6/6. לילד קוראים דייב דה בושר והוא אוכל רודמנים עם הקורנפלקס וטובל גראנטים בנס של הבוקר.
C – וויליס, הלב, הנשמה, ריד!. הול אוף פיימר כמובן. דאבל דאבל קבוע, אבל מעל הכל סנטר אולד פאשן, מנהיג אולטימטיבי, והאיש שדידה על רגל אחת למגרש כדי לקלוע ארבע נקודות במשחק שביעי בגמר נגד הלייקרס וליצור מומנטום שהסתיים באליפות. וזה בסיום עונה שבה היה MVP של העונה, האולסטאר והגמר. כן, כמו ג'ורדן…

וילס ריד רק על מה שעשה ללייקרס הייתי מצביע עבורו

ויליס ריד מצית את ה MSG על יושביו בגיים 7 של גמר 1970

איכות הוידאו לא משהו אבל אי אפשר שלא להתרגש מהניקס מודל 73 !
על הספסל – דיק בארנט, השוטינג גארד שעלה במספרים על מונרו, אחד הגדולים. איתו אחד עם מרפקים מחודדים ושפם, פיל ג'קסון.
לידם על הספסל, תמיד חושב, תמיד חכם, הול אוף פיימר כמובן ואחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה, רד הולצמן האחד והיחיד. יהודי אורגינל וערמומי כמו שועל. לא הולצמן האיש שצריך עוזר שיצייר בשבילו משולשים.
אז יש לנו חמישייה שכולה בהיכל התהילה, ארבע שנים בטופ של הטופ של הליגה מול קבוצות שבשום פנים ואופן לא היו קוטלות קנים, וקבוצתיות שכמוה לא הייתה עד הספרס של שנות האלפיים.
אתם מבינים, קבוצה היא לא רק שחקן עצום וסביבו עוזרים שמשקשקים תחת המבט המאיים של הוד רוממותו, ולא חבורת נגרים שחוטבים עצים ושואבים מים עבור הגדול מכולם. קבוצה היא אוסף שחקנים שמכירים אחד את האישה, התחתונים, ההרגלים וריח הפלוץ אחרי מנה פלאפל של השני. ובעיקר איך ואיפה הוא אוהב את הכדור, מתי לבוא לעזור בשמירה ומה פרייזר מתכוון בכל תרגיל.
קבוצה היא חבורה מגובשת של שחקנים שרצים, משחקים, טסים, ישנים, מכבדים ומעריכים אחד את השני, ועושים את זה שנים.
ולקבוצה הזאת יש מנהיג על המגרש, ולב פועם שכל השאר יילכו אחריו לגיהינום אם צריך, וחלקים שנבחרו בקפידה, הותאמה להם תכנית משחק שנוסתה, תורגלה והצליחה.
ובלי להיכנס לפינה הלאומית, עדיף שיהיה לה מאמן שהוא קצת שועל, קצת נחש, קצת צבוע מנומר ובעיקר יהודי.
אם יש מי שחושב עדיין שאפילו ג'ורדן יכול היה להוביל את הערימה שלו לניצחון על הניקס האדירה הזאת, שיבושם לו.
ניקס סבנטיז – ג'ורדן בולס – KNICKS WIN.

מנחם לס

בעל האתר ועורך ראשי

לפוסט הזה יש 79 תגובות

  1. כל מי שמצביע לניקס לא ראה את הרמה הירודה שהייתב בשנות ה70 (הייתים שם צפיתי בהכל) הכדורסל השתפר פלאים ב20 שנה, שחקנים באותה תקופה לא ידעו לעשות קרווסאובר.

    1. עם כל מסר נוסף שלך רמת העיצבון שאתה גורם לי עולה. אני לא סתם "ראיתי" אותם. אני חייתי איתם כמעט יום יןום עם 12 סטודנטים שלי שעשו סטאז' בניקס ובמדיסון סקוור גארדן.
      הניקס של שנות ה-70 לא היתה אתלטית כמו שיקגו. אבל היה לה ב-1,000 IQ יתרון על כמה מהדבילים מסביב ג'ורדן. התגובות שלך מתחילות להוריד לי את רקמת הידע בסניף 'התגובות', לכן אני מציע שלפני כל תגובה תשב קצת ותחשוב, במקרה ומוחך עדיין מסוגל לזה

      1. אני גם ראיתי אותם, הרמה האישית של שחקנים בשנות ה70 הייתה נמוכה באופן משמעותי מהמרמה של שנות ה90, אולי לא אהדתי את הניקס (אני לא אשכח שלא היה ניתן להשיג כרטיסים), יותר מזה אם הניקס של שנות ה70 היו משחקים נגד הלייקרס של היום הם היו מתרסקים, זה אבולציה של משחק אין מה לעשות, שחקנים פרט לאירל דה פירל לא ידו לעשות קרוסאטבר (וגם שלו בגלל שהיה בין הראשונים היה מאוד לא מלוטש,איטי ומסורבל), האתלטיות לא הייתה ברמה גבוהה כמו שהיום,אין מה לעשות אני מציע לך להסתכל על משחקים כיום משנות ה70 ותראה הרמה האישית והן הקבוצתית זה רמה ירודה שמתיאמה לילדים.

        1. תראה, כל אדם היום היה נחשב גאון מדהים במאה ה-12, בגלל שאנחנו מסוגלים לעשות את הבלתי יאמן – לקרוא עם שפתיים סגורות. ובשקט. זה לא מוריד מדברים מוצלחים שכן נעשו באותה תקופה, שעדיין ניתן להשוות אותם לדברים שנעשים היום. זה ברור שהספורט התקדם וימשיך כנראה להתקדם עם הזמן, אבל ההנחה במשחקון הזה היא שיש "פקטור" לקבוצות מתקופות אחרות שישווה את תנאי הפתיחה. כלומר – כנראה שעירוני קרית גת של היום הייתה מנצחת את הרוצ'סטר רויאלס, אבל מי מביניהן היא הקבוצה הגדולה יותר?

  2. מומי הולך עם הנוסטלגייה בכל מחיר
    חמשייה הול אוף פיימרים זה משהו שלא רואים כל יום
    וויליס ריד היה לועס את לונגלי ומעיף אותו כמו בומרנג לערבות אוסטרלייה
    פיל ג'קסון השחקן היה מתבייש בזה המאמן , מומי שם כסף על גקסון השחקן שמוריד כסא בראש לג'ורדן רק בשביל הניצחון

  3. האמת הכי סיקרן אותי איך מישהו יכול לשווק את הקבוצה שלו מול שיקאגו 96, ואני חייב לציין שדובי עשה עבודה יפה

    1. אתם קורבנות תקשרות…התקשורת בתקופה של ג'ורדן והעניין סביב הליגה הגיעו לשיא ולכן ג'ורדן מהולל בטירוף, בתכלס היא לו יריבות מצחיקות ביחס לשנות ה-80, גם בוסטון וגם הלייקרס של שנותה -80 מנצחות את שיקגו. מי בדיוק בשיקגו מסוגל לשמור על כארים???? או להתמודד עם הקו הקדמי של בוסטון?? עם כל הכבוד לרודמן בירד טחן אותו בשנות ה-80, ג'ורדן היה עושה נזק ופיפן היה כוח משמעותי אבל וורת'י, כארים ומאג'יק בשיאם היו מנצחים ובירד היה מחסל את שיקגו , הכניסה לסל לא הייתה כל כך פשוט לג'ורדן כפאריש , מקהייל ובירד בסביבה וגם לא מול כארים אז צאו מההשתחוות לג'ורדן. היה שחקן אדיר וגדול אבל בעידן של נמושות.

      1. חוששני וכמה מההצגות הגדולות של ג'ורדן היו מול פאריש בירד מקהייל וקארים, וגם ככל שאני מגרד בשיערותי וחוכך בדעתי – נראה לי שהאקים ויואינג ורובינסון ובארקלי ומילר ודרקסלר ושאקיל ומאלון, אינם מצבת שמות של נערי מקהלה מההוסטל הקרוב.

        1. אני מניח שאתה מדבר על משחק 63 הנקודות של ג'ורדן מול בוסטון, אבל עד כמה שג'ורדן היה בלתי עציר באותו משחק, צריך לזכור ששיקגו הפסידו בסופו וחטפו סוויפ מהסלטיקס.

          1. התייחסתי בדברים אלה לטענה של שמייקל, שג'ורדן עצמו היה מתקשה להיות ג'ורדן, כשבצבע היו מחכים לו פאריש או קארים. אז זהו, שלא.

            בנוגע לנקודה שלך אתה כמובן צודק. אבל כאן אנחנו מדברים על ג'ורדן + בולס 96, לא על הקבוצה שהייתה לו באייטיז.

      2. קשקוש… הבאד בוי פיסטונס היו יריבה מצחיקה? קאם און… אולי גם שכחת שהאליפות הראשונה של הג'ורדנים הייתה מול מול הלייקרס ללא כארים, שלהזכירך נגמרה ב-4-1? גם הלייקרס של 87, שאמורה להיות הכי טובה מכל שאר קבוצות הלייקרס, תחטוף בראש מהבולס של 96…
        ולגבי בוסטון, רודמן אוכל את מקהייל בהגנה, פאריש אף פעם לא היה כוח התקפי, ופיפן/ג'ורדן שומרים על בירד. זה הגנה.
        לגבי התקפה, מציע לך לצפות במשחק שלאחריו התחילו לקרוא לג'ורדן אלוהים, וזה היה עם הבולס של 86…

        1. זה הכל התחיל במסיבת עתונאים עם ג'ורדן, כשעתונאי יפאני שאל אותו (ביפאנית שתורגמה ; הייתי שם!) ברצינות מחלטת: "מייקל, האם אתה אלוהים?"

        2. עזוב….
          יוטה ג'ז…
          מלך הנקודות בכל הזמנים + מלך החטיפות והאסיסטים
          הקבוצה שפה באתר נבחרה על ידי הגולשים כקבוצה שתיכנס לתחרות הקבוצה הגדולה בכל הזמנים.
          קבוצה אגדית בכל קנה מידה.. הייתה לא יותר מיריבת אימונים לשיקגו של 96-8. רק כדי שיהיה מעניין המלך חלה בשפעת.
          וגם אז לא היה כזה מעניין

      3. לא הייתי אומר עידן של נמושות אבל היו מעט קבוצות בטופ של הליגה. אחרי הירידה הטבעית של בוסטון ודטרויט, כשמסתכלים על המזרח רואים שלא נשארה הרבה תחרות: ניו יורק, אינדיאנה ומיאמי בינוניות, וקצת קליבלנד ואטלנטה.

  4. אני מצטרף לרועי ופינקי.דובי בהחלט עשית עבודה מצויינת והאמת שחמישייה שכולה הול אוף פיים זה באמת נדיר אבל מה שנקרא ההגרלה התאכזרה לה.
    תכלס בכל הפרויקט יש שישה קבוצות שהם מעל כולם והתחרות הבאמת קשה תהיה להכריע בינהם,אבל עד אז הסיבוב הראשון זה רק לחימום

  5. ככל שאני רואה את מייקל יותר אני נוטה להאמין שגם קבוצה של קארים בירד מגיק ואיזאייה ביחד בתוספת למביר היתה מפסידה מולו.

    מייקל+ ג'ורדן > פרייזר והפנינה אם עודף לעוד חוקן
    רודמן > ריד

    והניקס המסכנים לא היו יודעים מה לעשות עם כל השלושות שהיו נופלות להם על הראש.

    הסדרה היתה נגמרת בסוויפ של 15 נקודות הפרש בממוצע. מצטער דובי. אני הולך להצביע גם מהטלפון של אשתי.

    1. נסחפת לא מעט עם רודמן > מריד
      לניקס היה מרקם קבוצתי פנטסטי והיא הייתה קבוצה עם המון אופי
      הבולס הייתה מנצחת לא לפני שהייתה יורקת דם
      הבולס 96 הוא מיתוס שעשוי וצריך להתנפץ

      1. בתור אחד שהיה בתקופה, כל קבוצה של שנות ה70 הייתה מתרסקת לליקרס של היום,הרמה האישית של השחקנים היא פשוט נוראה.

  6. הבולז היו לוקחים 2 משחקים בסדרה כזו…. כשהדברים היו מתחילים להתפרק הלחץ (גם מצד הוד רוממותו) היה גובר ולי נראה שהייתה קריסה….
    מה גם שעם הסדרה קבוצה כמו הניקס ההיא (5 הול אוף פיימרים מראים שהיה להם גם משהו בראש, לא רק יד נפץ) הייתה לומדת תוך כדי תנועה ולדעתי מוצאת פתרונות ולוקחת אליפות…..

    1. צודק צודק צודק!
      בעיקר מול הטענה האווילית על פיל ג'קסון הנפוח שיותר גדול מהולצמן.
      היה כל כך הרבה לב, כישרון ושכל בניקס ההיא, שהם לא היו מפסידים.

      1. ושכחת לציין שקלייד היה מצמצם את ג'ורדן ל 20 נק' מקס! (הוא היה הפוינט גארד השומר הטוב מאז ומעולם – עד היום. גארי פייטון שני

  7. דור היתה לך עבודה קלה ובגלל זה קשה לתת איעונים טובים לפייבוריט המובהק. דובי, הצלחת לעשות מזה סדרה שלא תיגמר בסוויפ.
    אומנם אנחנו מדברים על אלופה של עונה אחת אבל חייבים לתת מסביב לאותה עונה, הבולס מציעים המון לפני ואחרי אותה עונה, מה הניקס מביאים איתם לשולחן מבחינת הישגים כדי לחזק את אותה קבוצה גדולה?

    1. צפויים פה פוסטים על קבוצות שרק מנחם ראה, בודדים מאיתנו ראו את הניקס. גם מי שלר ארה יכול להצביע והפוסטים האלה נועדו בשביל לנסות לשכנע בעיקר את מי שלא ראה. גם אני לא ראיתי את שפיגלר אבל אם הייתי צריך לבחור בינו לבין אלון מזרחי שאותו ראיתי הייתי יכול לבחור לפי נתונים והסברים מסוימים.
      בקיצור, תצביע לפי מי ששיכנע אותך יותר.

  8. אני חושב שהניקס היו נותנים פייט רציני לשיקאגו (מת על וולט פייז'ר) אבל שיקאגו לוקחים.

    מה שבטוח – הייתי משלם הרבה לראות את הקבוצות הולכות ראש בראש 🙂

    1. וולט פרייזר הוא היחיד שהיה מסוגל לתת פייט אמיתי למייקל (לא כמתקיף; כמגן שהיה מפריע למייקל יותר מאשר כל שחקן שניסה לשמור עליו)

  9. אני הולך בעצת שגיא… דובי שיכנע אותי יותר… ישנם עוד כמה סיבות למה הקול שלי הלך לנויורק הזקנה, גל גורדון נכתב ונאמר קונפליקטים מחמאות לבלי סוף "הוד אוויריותו…" וכו לשם שינוי כיף לקבל סקירה אחרת של חתיכת היסוטריה בדמות ניו יורק. ושאלה לדובי שקצת סותרת את עצמי אבל היא צריכה להישאל: ג'ורדן מוכיח את עליונות על ידי מספר אליפויות שנלקחו בעזרתו, אם כך מדוע הניקס שלטענתך טובים יותר הבולס לקחו רק אליפות אחת ולא "לא 3 לא 4 אלא 5 ו6" אליפויות… (מחווה קטנה ל-ללל…)

    1. הבחירה פשוטה: אם אתה מעדיף משחק אינדיווידואלי – הצבע בולס.
      אם אתה מעדיף משחק קבוצתי/ אירופאי – תצביע ניקס.
      אם אתה מצביע בולס אתה אומר שאינדיבידול סופר סטאר יכול לגבור על קבוצה שלמה, אבל אם אתהנ מאמ ין שחבורה שחברה לה יחד עם שחקנים בינוניים עד טובים העובדים יחד למופת – יגברו על נאינדיבידואל המדובר!
      אינדיבידואל – מייקל – בולס.
      קבוצה? ניקס!

  10. דובי- אחלה דור – אחלה, אבל היה שווה להתייחס גם לניקס.
    בקיצור, עם כל הכבוד לשכנוע ולהול אוף פיימרים שעשו להם כבוד כי הביאו אליפות לניו יורק, הבולס היו גם מפוצצים בכישרון , גם חכמים וגם קילרים.
    ג'ורדן, פיפן ורודמן וועידת הסנטרים יכלו להוציא לך את הנשמה בהגנה.
    קוקוץ' ענק.
    ים ניסיון בקבוצה.
    הניקס מוכשרים ועם אופי אבל גם לבולס היה את זה, לוקחים על סעיף "מי מנצח במכות" אה, וג'ורדן.

  11. המזל של הניקס הוא שדובי מייצג אותם (בטורניר כזה זה שווה הרבה יותר מרד הולצמן על הקווים….) ועדיין לא רואה את סיירת שיקגו 96' מפסידה 4 משחקים לקבוצה מאומנת, קשוחה וחכמה אבל בעלת תקרת זכוכית כמו הניקס…

  12. ההצבעה שלי מגיעה דווקא מהסיבוב הקודם. שם, קבוצה קבוצתית במיוחד, עם שיטה מדהימה לצפייה, הפסידה בנקודות לסופרסטאר גדול + עוזר נפלא (שהסתיר אגו גדול) + חבורת שחקנים שיכולה להיות טובה מאוד, אבל מוסתרת על ידי הטל צל ענק. ואני מסרב שזה יקרה שוב (למרות שזה כן, וכנראה גם במשחק במציאות, אם היה מתרחש).
    אני הולך עם אנשי המכנסיים.

  13. מה שמדהים אותי זה האחוזים של שיקאגו. כבר אז בשנות ה 90. כמה שחקנים של מעל 40% לשלוש. זה מאוד מרשים.
    קבוצה לא סתם מנצחת 72 משחקים בליגה עם שאקיל, האקים, בארקלי, יואינג, סטוקטון ומלון, פייטון וקמפ, ועוד ועוד ועוד.
    שיקאגו של 96 התמודדה בקלות מול אולרנדו עם שאק, שום סנטר לא היה מקשה עלייה יותר מידי, גם לא קארים.
    מצטער דובי, אני מצביע לשיקאגו

  14. זה ששיקאגו טובים יותר ידעתי מראש.

    אבל היה שווה לקרוא את הכל, רק כדי להבין כמה זה קל להיות הול-אוף-פיימר כשאתה משחק ב NYC…

  15. הולצמן גדול מהמאמן הגדול בהיסטוריה'.
    והבולס של ה 90 אובררייטד. הם כמובן מצויינים אבל הם לא היו לוקחים אליפות בשבע השנים הראשונות של האייטיז כהסלטיקס והלייקרס בשיאם. ופור דה סייק אוף דה ארגיומנט (אבל לא רק) אני מצביע כאן לטובת הניקס (למרות שאני סלטיקס).

  16. זה מעניין החיבה הזאת לקבוצות היסטוריות, החיבה הזאת יותר מצביעה על המחבב מאשר על הקבוצה…מין מבחן רורשאך…ועל מנחם שמכיר קבוצות מהמאה ה-19 זה פשוט אומר שהוא זקן.

  17. יש פה הרבה רפי הבנה. אני עם דובי ועם הקבוצה לפני הכל
    (עם ההסתייגות שלא ניתן להשוות בין עדינים שונים כי האתלטיות השתנתה ללא הכר)

  18. לדעתי הבולס הייתה קבוצה קבוצתית ומשתפת עם מוסרים מעולים.
    עם השחקן הטוב בהיסטוריה
    והיא לוקחת את הניקס , עם כל הצער שבדבר.

    יכול להיות שהיא לא הקבוצה הטובה בהיסטוריה אבל את הניקס הזו היא הייתה עוברת בעיקר בגלל הטירוף של מייקל ורודמן

  19. דור ודובי, נתתם פה דו קרב למופת. יאללה, עכשיו רק צריך לארגן סדרה כזו במציאות.
    הוידיאו הראשון של וויליס ריד מדהים. הוא אשכרה הלך מכות עם כל הלייקרס, וניצח!
    אבל אני רואה את הסרטונים הבאים. הניקס שיחקו יפה, זה ברור. אבל המסירות שלהם איטיות וצפויות. הם מתרגשים מצעד וחצי מוצלח. על שימוש ביד החלשה הם לא שמעו.
    איך אפשר להשוות את זה לחדות של ג'ורדן ופיפן? הם היו מסתערים על קווי המסירה ושמים לייאפ בצד השני, מבלי להתרגש מזה שהצליחו לקלוע אותו. הם היו חותכים את ההגנה של הניקס כאילו הייתה חמאה.
    מנחם, וולט פרייזר היה שומר גדול? סבבה, קביעה הוגנת, אבל אם ג'רי ווסט קלע נגדו 31.3 למשחק בסדרת הגמר של 1970, מאיפה הקביעה שהיה מחזיק את ג'ורדן מתחת ל-20?
    הבולס ב-5. בתכלס על פי יחסי הכוחות התשובה היא הבולס ב-4, אבל כואב לי הלב על יצירת המופת שדובי כתב פה (רציני דובי, שיחקת אותה. הלוואי והיית בצד שלי בשבוע שעבר. הספרס היו מנצחים ב-15% עם עזרתך).

  20. ראשית, לפני שניגשים לכזו הצבעה חייבים להחליט איך מחליטים. אז כמובן שבמסגרת תגובה פשוטה אני לא אתחיל לעשות זאת,
    אבל
    מה שחשוב להבין, זה שאי אפשר לצפות במשחק ולטעון: אבל הקצב אחר, אתלטיות אחרת וכו'. ברור, הרי המשחק התפתח, החוקים השתנו וכו'. באותה מידה ניתן לטעון שהולנד של קרויף היום לא הייתה עוברת שמינית במונדיאל, ופלה לא היה מסוגל לגמור משחק. מי שרואה משחקים מאז רואה איטיות וכו', כך שדי בפיזיות ובאתלטיות כדי להוות גורם מכריע. ולכן מבחינתי, דובי, את כל התגובות שהשתמשו בטיעונים כאלה אפשר ואף חובה למחוק ולהתעלם מהם!!
    הדבר הבא שחובה להבין הוא שדובי נרדם בשמירה ועשה כאן עוול לניקס: מעבר להשמטת לוקאס על הספסל, ומזל שמישהו הזכיר זאת בתגובות כי בחיים לא הייתי זוכר, הוא דיבר על 5 הול אוף פיימרים.
    העוול, מעבר לזה שיש 6 כאמור, הוא שיש כאן חמישייה ששייכת ל-50 הגדולים שנבחרו ב-96'!!!
    4 מתוכם בחמישייה (להוציא את ברדלי) ועוד אחד על הספסל (לוקאס).
    כלומר עשירית (!!!!!!), פאקינג חמישייה, מתוך הנוכחים בטקס האגדי ההוא ב-96/7 היו בקבוצה המדוברת!! לא בדקתי אבל מניח שרק בוסטון של ה-60' אולי מציבה מספרים דומים, לא בטוח.
    לא ברור לי, איך אפשר לטעון שהבולס מנצחים קבוצה כזו. כמובן שגם הולצמן בקווים לא קוטל קנים, וכמו תלמידו, פיל, גם הוא נבחר לאחד מעשר המאמנים בטקס ההוא.
    זה כוח של קבוצה שגם הוד מלכותו, שזכיתי לראות בזמן אמת (מודה שנולדתי אחרי תקופת הזוהר של הניקס, לשמחתי בתקופתי הם אכלו רק חצץ), לא יכול לעמוד כנגדו. אני כמעט לא מבין איך אפשר לטעון אחרת.

    זה המקום לציין, שאכן בעיניי ההשוואה הזו לא הוגנת. החל מהחלת תקרת השכר ושינויים אחרים, מאמצע שנות ה-80', תם עידן הקבוצות הגדולות ממש, במובן של אוסף כוכבים שנראה בלתי אפשרי (כזכור הניקס ההם גברו על לייקרס חזקה במיוחד). מאז אין, ולא יכולות להיות להיות קבוצות כמו הסלטיקס של ה-60 וה-80, לייקרס של תחילת השבעים, הניקס המדוברת, ולייקרס של ה-80. נגד כח עוצמתי כזה ג'ורדן את פיפן (בסדר, לא שוכח את המשוגע הצבעוני) פשוט לא יכולים להתמודד. אפשר להמחיש זאת דרך הטיעון הבא:
    כשמגיע כוכב דומיננטי במיוחד, אנו רואים שהוא יכול לסחוב על גבו קבוצה שלימה רחוק, לפעמים עד לגמר. לברון בקדנציה הראשונה של קליבלנד, שאקיל באורלנדו (אם כי שם היה הארדווי שאהבתי מאד) וכו'. אם מנסים להיזכר בג'ורדן של שנות השמונים, שכבר אז היה ענק, רואים שהוא לא הצליח לעשות זאת, לא מפני שהוא לא היה טוב אלא כי אלו היו עוצמות שבכדורסל המודרני לא יחזרו. אמנם לברון, במובן הזה מעט שינה את החוקים ב"החלטה" ההיא, אבל לא לגמרי כיוון שגם אז, זה פוגע בספסל וכו'.
    לסיכום, עם כל הצער שבדבר, אני נאלץ לתת את זה הפעם לניקס, ורץ להקיא.

  21. קודם כל זה שטותי לדמיין סדרה בין 2 קבוצות מתקופות שונות לגמרי.
    כמעט כל קבוצה היום היתה מנצחת את הניקס של פעם זו פשוט תקופה אחרת עם כוח ואתלטיות שלא מדגדגים את של המשחק של היום.

    לדעתי צריך להשוות גדולה.
    ופה הבולס לוקחים בענק.
    קודם כל זו קבוצה שרצחה את הליגה ושלושת השחקנים המובילים שלה היו בפיק של הקריירה. ג'ורדן פיפן ורודמן כתשו כל דבר בהתקפה וגם בהגנה!

    האינטנסיביות שלהם היתה מדהימה ואולי בלתי ניתנת לשחזור.

    שיקגו 2 רמות מעל הניקס אני לא מבין איך אפשר בכלל לחשוב אחרת.

    כל דבר בשיקגו הזו היה ברמה הגבוהה ביותר- יכולת אימון, השחקן הטוב מעולם, ההגנה החזקה ביותר, הווינרית ביותר והתנהלות של כוכבי רוק.
    הם לחלוטין היו ההופעה הטובה ביותר בעולם.

    אין תחרות, שיקגו בענק.

  22. ווידוי, אולי זו לא הגינות אך בזכות אהבתי לדובי ומנחם
    הצבעתי לניקס כנגד הקבוצה שבזכותה אני כאן
    קבוצה שאהדתי מאד לקום ב4 ולראות מיכאל ירדן,(ג'ורדן)
    עידו שמצביע מהטלפון של אשתו קרעת אותי אחפש עוד טלפונים 🙂
    הנושא הוציא מדובי דור והמגיבים את המיטב
    פרויקט מופלא.

להגיב על גלעד לבטל

סגירת תפריט