"תשעים אחוז על הפנים" –יומן ניו אורלינס אחרי עשרה משחקים / מולי

נו, אז חשבתי שהמוטו הלא רשמי של העיר ניו אורלינס, "Laissez les bons temps rouler" שמשמעו "שהזמנים הטובים יימשכו" יצליח השנה ובמקום זה קבלנו בית חולים נייד, חארבו דארבו, אש ומדמנה, כשלים מערכתיים מכל הכיוונים רק מה למזלנו הרב קיבלנו את זה השנה בניו אורלינס בצורת פורגטוריום.

אז למי שלא יודע, ב"קומדיה האלוהית" של דאנטה, לא, הכוונה איננה לדאנטה קאנינגהאם אלא לדאנטה אליגיירי,המשורר מהמאה ה-14, שכתב בפואמה הזו (שנחשבת ליצירת המופת הגדולה ביותר שנכתבה באיטלקית) שלאחר המפגש עם השטן בעצמו במעמקי הגיהינום, יצאו הוא וורגיליוס אל עבר השני שבמשכני המתים: אל הפורגטוריום. הפורגטוריום , אתם מבינים, הוא מקום הגעתן של הנשמות שאכן, אמורות לסבול אך לא סבל נצחי כמו זה שבגיהנום (מי אמר פילדלפיה?), אלא עליהן לעבור סבל מוגבל בזמן.

והנה, אחרי עשרה משחקים, אנחנו תשעים אחוז על הפנים עם תשעה הפסדים, וניצחון אחד בודד לרפואה מול המבריקים שבדאלאסים.

אז נכון, ידענו מראש בשנייה הראשונה של העונה שרשימת הפצועים תכלול יותר שחקנים מאשר רשימת הבריאים. טייריק אוונס עוד לא ראה דקת משחק וכמוהו נוריס קול וקווינסי פונדקסטר. הולידי, אסיק, פרקינס, ואפילו דייוויס נעדרו עקב פציעות, מי יותר מי פחות.

ואכן, סיבות יש למכביר. כשמסתכלים על סגל השחקנים, ניתן לראות שששה שחקנים שותפו בכל עשרת המשחקים (איש סמית, אריק גורדון, רייאן אנדרסון, דאנטה קאנינגהאם, אלונזו ג'יי ואלכסיס אז'ינקה). בסקירה שלפני תחילת העונה כתבתי את המשפט הבא: "החמישייה הראשונה כוללת את: עומר אסיק, אנתוני דייוויס, בו מקקאלב (בעקבות פציעתו של נוריס קול וניתוח הארתרוסקופיה של טייריק אוונס), אריק גורדון כשהשחקן החמישי יכול להיות קווינסי פונדקסטר או ג'רו הולידיי (שמוגבל בדקות שלו ויחזור באופן הדרגתי לאחר שבקדם העונה שיחק עשר דקות למשחק לכל היותר). אריק גורדון הוא היחיד מכל אלו שהזכרתי ששיחק את כל עשרת המשחקים הראשונים של העונה.

בנוסף, שלושה שחקנים שותפו בשמונה משחקים (אנטוני דייוויס, לוק באביט וטוני דאגלאס) ואחד בשבעה משחקים (ג'רו הולידיי). ארבעת הנותרים בסגל היו הסנטר הראשון – עומר אסיק (5 משחקים), הסנטר השני קנדריק פרקינס (3 משחקים) ונייט אנדרסון וג'ימר פרדט ששותפו בשני משחקים כל אחד.

(אבל מה זה אומר? בואו וניקח קנה מידה להשוואה, את קליבלנד. בקליבלנד, לעומת זאת, שמונה שחקנים שותפו בכל עשרת המשחקים, אחד בתשעה משחקים, אחד בשמונה ואחד בשבעה. רק שני שחקני ספסל שיחקו פחות מכך).

יודעים מה, אז החלטתי לבדוק את סוגיית המשתתפים קצת יותר לעומק. בעשרה משחקים בלבד היו לפליקנס חמישים צירופי חמישיות שונות. מתוך חמישים אלו רק שני צירופי חמישיות שיחקו חמישה משחקים, ועוד שני צירופים היו על המגרש בארבעה משחקים. כל השאר בפחות. רק צירוף אחד!!! מחמישים אלו (זה של אסיק, דייוויס, אלונזו ג'י, אריק גורדון וג'רו הולידיי) שיחק בממוצע יותר מעשר דקות למשחק (12.8), ואכן נקלעו בו עשרים נקודות, נלקחו בו 11 כדורים חוזרים (כולם הגנתיים). אך הבעיה היא שצירוף אחד זה התאפשר אך ורק משך משחק אחד בודד בלבד…

בקליבלנד היו גם כן חמישים צירופי חמישיות שונות, אך שבעה מצירופים אלו שיחקו ביותר מחמישה משחקים. בנוסף, שני צירופי חמישיות שיחקו חמישה משחקים, ועוד שלושה צירופים היו על המגרש בארבעה משחקים. מבחינת דקות המשחק, שני צירופים שיחקו יותר מעשר דקות למשחק, שלושה מהם הצירופים קלעו בממוצע מעל לעשרים נקודות, כשהצירוף של לברון, לאס, סמית', מוסגוב וויליאמס קלע לדוגמה 27.1 נקודות למשחק בשבעת המשחקים בהם הוא שותף.

מהן השורות התחתונות תשאלו? שני סנטרים מתוך השלושה על הספסל רוב הזמן, שני רכזים מתוך הארבעה (אחד מהם אחד מכוכבי הקבוצה) עדיין לא שיחקו דקה. הרכז המחליף (ג'רו הולידיי) מוגבל בדקות משחק לאחר שחזר מפציעה…

ובכלל, ישנה שאלה עקרונית לגבי תפקיד הרכז: האם יש לך סיכוי כלשהו להצליח כשהרכז הראשון (ואחד הכוכבים – טייריק אוונס) והרכז השני שלך (נוריס קול שנפצע במשחקי ההכנה) מושבתים ועדיין לא שיחקו אפילו משחק אחד?

והביאו לנו לכן ברגע האחרון את איש סמית, הרכז החדש שהובא לשמש כרכז ראשון מאחר וג'רו הולידיי שחזר מפציעה הוגבל גם הוא בדקות (שיחק שבעה משחקים, ממוצע של 22.2 דקות). האיש הסמית הזה הוא אחד השחקנים ששותפו בכל עשרת המשחקים הראשונים ויודעים מה? הסטטיסטיקה שלו אינה נוראית: הוא שיחק בממוצע 27.2 דקות, קלע 8.9 נקודות, מסר 7.6 אסיסטים, ליקט 3.7 כדורים חוזרים, חטף 1.2 כדורים למשחק אך גם איבד 2.2 כדורים למשחק. ואכן, מאזן ה פלוס מינוס שלו הוא מינוס 0.2 שזה למרבית הקטסטרופה המאזן הטוב ביותר בקבוצה שאין בה ולו שחקן אחד עם מאמן פלוס מינוס חיובי. בקליבלנד, אגב, יש שמונה שחקנים עם מאזן פלוס מינוס חיובי, אחד עם מאזן אפס וארבעה עם מאזן שלילי.

אז אולי נמצא לרכז תחליף סביר, אך מה לגבי סנטרים? נכון שדייוויס יכול לשחק כסנטר, אך אז היתרונות האמיתיים שלו לא באים לידי ביטוי. אלכסיס אז'ינקה אכן שיחק עשרה משחקים כסנטר, אך עומר אסיק שיחק רק חמישה ופרקינס רק שלושה. אפילו את קליעות העונשין הקבוצה קולעת ב-76.7 אחוזי הצלחה…

אבל, אבל פורגטוריום הוא איזור מוגבל בזמן, כשהפצועים יחזרו, טייריק ונוריס, וכשהמחלימים ייכנסו לכושר, או אז… אז היינו יכולים להצליח עם המאמן החדש שלנו, לא?

בפורגטוריום יש תשע טרסות. הראשונה קשורה לחטא הגאווה, ובה מטהרים את החוטאים בנשיאת סלע כבד על עורפם, סלע שאינו מאפשר לנושאו להרים את ראשו ולהזדקף. אני חושש שכולנו חשנו גאווה על אלבין ג'נטרי, ואני חושש שכעת הוא הפך לסלע על צווארנו. נקווה רק שמשך זמן העונש שהוא יהיה לטורח על צווארנו, יהיה קצר כמה שרק אפשר.

בטרסה השנייה מתעסקים בחטא הקנאה: עיני בסובלים מקנאה נסגרות למשך כל שהותם בפורגטוריום והם נעטפים בבדים שגורמים להם להתמזג עם האדמה סביבם. אני מקווה שעד המארדי גרא, חג שייערך השנה בתשיעי לפברואר 2016, ובו נקבל את המדים החדשים נצליח איכשהו לשרוד את השלב הזה, מקווה אך חייב להודות שלא כ"כ אופטימי.

לטרסה השלישית מגיעים החוטאים בזעם ובשנאת חינם. היא כולה אפופת עשן סמיך, והחוטאים מהלכים בו בלי לראות את דרכם עד שחטאם מטוהר. נראה לי שהקבוצה בהחלט נמצאת גם שם שכן אחרת איני מבין כיצד הקבוצה כמכלול משיגה בערך 27 נקודות למשחק מטווח השלוש באחוז נורא של 27.3% אחוזי הצלחה מהקליעות לשלוש.

את הטרסה הרביעית מאכלסים אותם הסובלים מחטא העצלות. טיהור חטא העצלות נעשה בהרצתם של העצלים לאורכה ולרוחבה של הטרסה. יודעים מה, אמנם לא מצאתי את הנתון של הקבוצה במתפרצות, אבל קבוצה שלוקחת רק 40.2 כדורים חוזרים למשחק, וגרוע יותר מהם רק 8.3 בהתקפה, בהחלט אומרת לי שצריך להריץ אותה לאורכו ולרוחבו של המגרש. (לתשומת לב מאמן הכושר הראשי של הקבוצה, דוּאן ברוקס).

הטרסה החמישית מוקדשת לאוהדים. אוהדי הפליקנס שחוטאים בחטא החמדנות ורוצים השנה יותר מוצאים עצמם מטוהרים מחמדנותם בכך שהם שוכבים חסרי אונים על בטנם כשפניהם חפויות באדמה אחרי שהם צופים בקבוצתם נכשלת שוב ושוב.

האמת, כנראה שהמסעדות בניו אורלינס משפיעות על השחקנים, כי כדי לטהר את הגרגרנים מחטאם הם מובאים לטרסה השישית. בטרסה הזאת צומחים עצי פרי רבים, אך פירותיהם העסיסיים אינם נגישים וכך חייבים הגרגרנים לשוטט בהתנזרות מוחלטת מכל מאכל ומשקה, תוך כמיהה לאוכל כל עוד הם בפורגטוריום. כמו שהשחקנים וצוות האימון נראים, אני חייב להודות שייתכן והסיבה שאין להם אנרגיה נעוצה בכך שהם לא אוכלים מאומה.

וישנה גם הטרסה השביעית, זו שעוד לא הגענו אליה, זו שיש בה את החוטאים בחטא התשוקה… כדי שיצאו ממנה החוטאים, עליהם להישרף בקיר להבות ורק אחרי שיישרפו בתשוקתם יצליחו להגיע לגן העדן הנכסף. אני מחכה – כל כך מחכה –  לראות מהשחקנים תשוקה במשחק, מהסוג שהוא ורק הוא יוכל לכפר על החוסרים ועל המוגבלויות. קודם שתהיה תשוקה כדי שאז תגיע כפרתה…

האם זה יתחיל לקרות כבר הלילה במשחק מול הדנבר נאגטס? הלוואי ואמן כן יהי רצון….