האם ההיסטוריה תחזור על עצמה? / יואב מודעי

הרשו לי לערוך השוואה בין עידן הביג 3 הראשון במיאמי לזה של הביג 3 המחודש של לברון ג'יימס בקליבלנד.

בקיץ 2010 קינג ג'יימס הימם את עולם הכדורסל כשהודיע בשידור חי על המעבר למיאמי, שם הצטרף לכריס בוש ודוויין ווייד ויצר שלישייה מפחידה ופייבוריטית מובהקת לאליפות.

בקיץ 2014 לברון ג'יימס שוב הימם את כולנו (בעיקר את דייויד בלאט) והודיע שהוא חוזר הביתה לקליבלנד במטרה להביא אליפות ראשונה לעיר שלו. הוא הצטרף לקווין לאב (שטכנית, הגיע מאוחר יותר אבל המסר ברור) וקיירי ארווינג, וגם פה נוצרת לנו שלישיית על ומועמדת בכירה לטבעת.

שתי הקבוצות פתחו את עונת הבכורה שלהן ברגל שמאל. כולנו יודעים עד כמה מעמדו של דייויד בלאט אשתקד היה מעורער, אך יש לזכור שלא מעט אנשים רצו גם את קואץ' ספולסטרה בבית כבר בתחילת  עונת 2010/11, אחרי שטענו שעם הכישרון שבידו הוא יכול להשיג יותר ושהוא לא "המאמן המתאים".

לאט לאט דברים התחילו להתחבר, חברי הביג 3 למדו לשחק אחד עם השני, ולשתי הקבוצות היה רצף מרשים של ניצחונות לאורך העונה. בשני המקרים הרצף נקטע אחרי 12 ניצחונות. בתום העונה הסדירה המאזן של מיאמי עמד על 24:58 בעוד שזה של קליבלנד עמד על 29:53, די דומה.

שתי הקבוצות סיימו במקום ראשון בבית האיזור שלהם ומקום שני במזרח. שתי הקבוצות הגיעו לגמר ה-NBA, כצפוי יש לציין. בגמר שתיהן היו ביתרון 1:2 וכבר הריחו את האליפות אך שתיהן השמיטו את היתרון היקר הזה והפסידו 4:2 בסדרת הגמר. אז דמיון בהחלט יש.

מה שנותר לדייויד בלאט זה לקוות שההיסטוריה תחזור על עצמה, ושבעונה השנייה, בדיוק כמו שמיאמי עשתה, קליבלנד תזכה באליפות מתוקה כל כך. מי יודע, אולי לברון ג'יימס שוב יפגוש בעונתו השנייה את OKC בסדרת הגמר. אל תתפלאו אם זה אכן יקרה.

קליבלנד יכולה להיות מיאמי 2.0, דייויד בלאט יכול להיות אהוב האוהדים בקליבלנד, בדיוק כמו קואוץ' ספו בסאות' ביץ', ואנחנו יכולים לשכוח משינה חלקה בלילות. השאלה היא איך החלום הזה יהפוך למציאות. הנה 5 מפתחות לעונה שמצפה לקאבס:

1. רוטציות

אחד מהדברים שלא אהבתי אצל קליבלנד השנה שעברה היו הרוטציות של בלאט. יכול להיות שזה נבע מחוסר ניסיון, או מלחץ או שהוא פשוט לא האמין בספסל שלו, אבל בשנה שעברה לא ראינו מספיק רוטציות במשחקים של קליבלנד. הכוכבים קיבלו המון דקות (לברון אף התלונן על כך במשך העונה), והספסל התייבש.
בלאט חייב להבין שעבור קבוצה בסדר גודל של קליבלנד, העונה הסדירה היא מעין הכנה ארוכה לדבר האמיתי – הפלייאוף.

בדיעבד, אפשר לומר שאי שיתוף שחקני הספסל לאורך העונה הסדירה היה אחד הגורמים המרכזיים להפסד בסדרת הגמר. למה? כי כאשר הגיעו הפציעות, הספסל לא היה שם למען בלאט. דלאוודובה הפך פתאום לאיש שיציל את המולדת, אחרי שלאורך העונה הוא בקושי שותף. גם הקלעים ג'יימס ג'ונס ומייק מילר שלא קיבלו קרדיט לאורך העונה הסדירה נראו מבוהלים בגמר.

בצד השני סטיב קר, ששיחק עם ספסל כל כך עמוק לאורך העונה הסדירה ונהנה מהפירות. ראינו שחקני ספסל כמו ה-MVP איגאודלה, לאנדרו ברבוסה, שון ליבינגסטון, ופסטוס אזילי מסתדרים לבדם על הפרקט, ומסתדרים נהדר. בצד של קליבלנד, לאורך כל העונה, לא ראינו חמישה שחקני ספסל משחקים יחדיו. לברון ג'יימס או קיירי אירווינג תמיד היו על המגרש.

השנה, עם ספסל עמוק יותר, זה צריך להשתנות. לשם השוואה, לברון ג'יימס וקיירי ארווינג קיבלו 36 דקות למשחק בעונה הסדירה, בעוד שהספלאש בראדרס סטף את קליי שיחקו 32 דקות למשחק בלבד. לא יקרה כלום אם בכמה משחקי חוץ העונה בלאט ייתן לכוכבים שלו לנוח. גם לא יקרה כלום אם נראה את כל השחקנים של הקאבס מקבלים דקות. השורה התחתונה – רק עם סגל עמוק והרבה רוטציות הקאבס יוכלו לזכות באליפות.

2. קווין לאב


העונה החולפת קצת השכיחה באיזה סופרסטאר מדובר פה. רק לפני שנתיים לאב קלע 26 נקודות למשחק, קטף 12 ריבאונדים ומסר 4 אסיסטים. בשנה שעברה, הממוצעים שלו היו 16.4 נקודות ו-9.7 ריבאונדים למשחק. ממוצעים בהחלט יפים, אבל הקאבס יכולים להשתמש בו יותר. אם ראיתם כמה משחקים של הקאבס אשתקד, יכולתם לראות שהם מאוד אהבו לשתף את לאב בדקות הראשונות. כל משחק נפתח בכדורים לפוסט שם הוא חיכה ולרוב זה עבד. אז למה לא לעשות את זה יותר? ללאב יש עוד מה להוכיח, הוא חייב להיות חלק גדול ממשחק ההתקפה של קליבלנד ולקחת יותר על עצמו. אנחנו יודעים מה נקבל מלברון ומקיירי. מלאב – פחות. הוא פחות יציב מהשניים האחרים בביג 3, אבל אם הביטחון יחזור אליו, אין סיבה שלא נראה את בלאט מחייך ואת קלי אוליניק רועד מפחד.

3. להישאר בריאים


כו-לם מאוהבים בגולדן סטייט, בכדורסל שלה ובכוכבים שלה אבל אסור לשכוח שמה שסידר לה אליפות זו העובדה שהיא היתה הקבוצה הבריאה ביותר מבין הטוענות לכתר. אין אחד שיכול לדעת או לטעון שהווריירס טובים יותר מהקאבס כאשר שתי הקבוצות נפגשות בסגל מלא. זה בעצם המפתח הכי חשוב. בלאט חייב לעמוד בלחץ ולנהל את הסגל שלו מתוך מחשבה לשמור על בריאות השחקנים, גם במחיר של תוצאות. רצף של 5 או אפילו 10 הפסדים יפגע בסיכויי האליפות שלו פחות מאשר פציעה משמעותית של אחד הכוכבים. אם הייתי בלאט, הייתי משאיר את ג'רד קנינגהאם שהרשים מאוד במשחקי הטרום-עונה, ומצרף את ריי אלן אם תיווצר אפשרות. מעבר לכך, הקאבס לא זקוקים לשחקנים נוספים. כל שינוי קטן בסגל גורם לזעזוע חדש במועדון, ועוצר את ההמשכיות של הקבוצה. אם הקבוצה הזו תרוץ ביחד מההתחלה ועד הסוף – יהיה טוב.

4. לשכוח מסאגת תומפסון

דבר אחד העסיק את הקאבס הקיץ – האם טריסטן תומפסון יחתום על חוזה חדש? בהתחלה זה היה נראה שהוא יצא מהחוזה כדי לחתום מחדש ולהרוויח קצת יותר כסף (כמו שלברון עשה) אך זה לא בדיוק קרה. דאבל T לא חידש את החוזה, הוא דרש יותר מ-90 מיליון דולר לחמש שנים ולא קיבל זאת. היו שמועות שהוא יחתום על חוזה לעונה הקרובה ובעונה הבאה כבר ימצא את עצמו בטורונטו. האוהדים בקליבלנד זעמו, ובכל הרשתות החברתיות ראינו שלאותם אוהדים נמאס ממנו.

בסופו של יום תומפסון חתם על חוזה לחמש שנים, בהם ירוויח "רק" 82 מיליון דולר (והוא שחקן ספסל, כן?). התקשורת תנסה להזכיר את הסאגה הזו בכל הזדמנות אפשרית העונה, אבל הדבר הנורא מכל שיכול לקרות לקליבלנד הוא שהאוהדים ישרקו לו בוז. אפשר להבין את הכעס של האוהדים, אבל אם יש דבר כזה "שחקן נשמה" שעושה את הדברים הקטנים בשביל הקבוצה – זה דאבל T. יש לשכוח ממה שקרה, ולפתוח דף חדש. איך תומפסון אמר השבוע? "יש לנו עסק לא גמור". הוא רוצה אליפות, כך גם האוהדים, וכדי שזה יקרה חייבים לצאת לדרך חדשה.

5.הסמכות של בלאט
דייויד בלאט כבר לא "מאמן רוקי", שכל מה שיודעים עליו זה שהוא אימן מעבר לים. בלאט הוא סגן אלוף ה-NBA ואלוף המזרח. התקשורת כבר לא מפקפקת בו, האוהדים כבר למדו את שמו, ולברון? במשך עונה שלמה התעסקו במערכת היחסים בין קינג ג'יימס לקינג דייויד, וגם העונה יתעסקו בה. ככה זה בדרך כלל עובד עם המאמנים של לברון. דייויד בלאט חייב להבין שהוא כבר לא "הכלב של לברון". בהתחלה אולי הוא היה כזה כדי למצוא חן בעיניו ובעיניי ההנהלה. זה נגמר.

בלאט לא צריך לפחד להוציא את לברון מהמגרש אם הוא עושה טעות ואפילו להעיר לו בפנים על כך. בלאט לא צריך שלברון ידבר במקומו בפסקי זמן. בלאט לא צריך שלברון ישנה לו את התרגילים. עד כמה שלברון גדול, בלאט חייב להיות הבוס. אולי לברון המנהיג, אבל בלאט המפקד. ככל שהזמן יעבור והנצחונות יגיעו, יעריכו את בלאט יותר. עם זאת, נפילה אחת בפלייאוף ועוד עונה בלי תואר – בלאט יהיה בר מזל אם הוא ימשיך את דרכו בקליבלנד גם בעונת 2016/17.

דיברנו מספיק וחיכינו מספיק, עכשיו הגיע הזמן לראות קצת כדורסל איכותי. את השעון מעורר שלי כבר כיוונתי ל-03:00 בין שלישי רביעי. הקאבס פותחים עונה ביונייטד סנטר, ויקוו כמו בעונה שעברה, להשיג ניצחון בכורה על חשבון שיקגו בחוץ. שיהיה בהצלחה.

לפוסט הזה יש 33 תגובות

  1. כשלברון הגיע למיאמי, דוויין ובוש היו ה-ר-ב-ה יותר טובים לשחק יחד עם לברון מאשר קיירי אירוינג וקווין לאב. הם גם היו אז החברים הטובים ביותר. אבל זה נכון שישנו דמיון מסויים בין שני המקרים.

    1. נכון. אם כל הכבוד למספרים של לאב, כריס בוש היה כוכב בטורונטו והוביל אותם לפלייאוף (גם אם זה היה במזרח).
      על ההבדל בין וויד לארווינג חבל בכלל להרכיב כי ארווינג יצא כמו ילדה קטנה עם קוקיות

  2. אני חושב שכמו שלקח למיאמי שנה להתגבש ולגבש תוכנית משחק שתמקסם את יכולותיה,
    כך גם קליבלנד של השנה תקפוץ מדרגה ברמת המשחק אחרי שלשחקניה יש כבר שנה רגילה לא קלה, לצד ריצת פלייאוף מרשימה, ברזומה.

    אותו הדבר גם לגבי בלאט.

  3. יואב תודה על הפוסט.
    יש כאן כמה נושאים שאני ממש לא מסכים איתם:
    1) השיתוף של שחקני הספסל- זה ממש טעות להגיד שבלאט לא שיתף את דלבדובה. אם כבר בלאט היחידי שהאמין בו במהלך העונה והתעקש לתת לו דקות משמעותיות כשכולם אמרו שאין לו מה לחפש בליגה. כנ"ל לגבי תומפסון שהתעקש לשתף ברבע רביעי באופן קבוע על חשבון קווין לאב תוך סיכון פיצוץ עם הכוכב. בדיעבד שני המהלכים האלו הצילו לו את הפלייאוף. אותו דבר לגבי ג'יימס ג'ונס כמספר 4 לפרקים. רק מייק מילר לא ראה אצלו קרדיט ודקות.
    2) לברון ראה את מספר הדקות הנמוך בקריירה שלו אשתקד. מה שכן שכאן אין לבלאט מילה. לברון מחליט מתי הוא נכנס ויוצא.
    3) מביא אותי לנקודה השלישית. בלאט הוכיח לנו פעם אחר פעם שההתעקשות שלו לא ללכת ראש בראש עם לברון היא נכונה. להגיד שהשנה הוא צריך 'לקחת פיקוד' על לברון רק מראה כמה אנחנו מבינים בדינמיקות שיש ב-nba. יש כוכבים שבהם אי אפשר לגעת, לא משנה מי המאמן. קובי בריאנט כזה, לברון כזה. האמת שרוב הסופרסטארים הוותיקים הם כאלו. מאמנים שלא מבינים את זה נופלים אחד אחד (אלא אם קוראים להם פופוביץ', שגם הוא התעקש לקחת שחקנים שיתאימו לגישה שלו באופי).

    1. קיבינימט – אפלטון צודק.

      בואו לא נשכח שהקבוצה הטובה יותר היא עדיין ג"ס והדרך לנצח את ג"ס היא בהגנה קשוחה ונשכנית. מייק מילר הוא לא והספסל של הקאבס היה קצרצר. בלאט אכן הוריד את המספרים של ג"ס בהגנה אבל לא היה לו תוכן בהתקפה.

      אין שום סיבה שלאב ישחק בפוסט כי לברון עושה את זה הרבה יותר טוב ואין סיבה שלברון יעשה ספוט אפס כי לאב עושה זאת קצת יותר טוב.

      הישגי בלאט עד עכשיו:
      קיירי משחק הגנה נשכנית. דלבדובה ברוטציה, לברון היה בשנת קריירה, וקיירי הרים דרגה במשחקו.

      ועדיין הקבוצה לנצח היא ג,ס

  4. תודה יואב. יש הרבה הבדלים בין הקבוצות. הביג 3 של היט היו באמת ביג 3 עם קבלות. קיירי ולאב אפילו לא ראו פלייאוף עד העונה האחרונה. הם אולי היו סטארים, אבל בטח לא סופר-סטארים כמו וויד ובוש בזמנו. ולדעתי, הם גם שחקנים פחות טובים.
    קאבס מגיעים רע לפתיחת העונה. לברון ולאב חוזרים מפציעות כמעט בלי דקות בהכנה. קיירי ושמפארט פצועים ו-TT רק עכשיו הצטרף וייקח לו זמן להיכנס לעניינים.
    לזה הוסף בק-2-בק בשני מגרשי חוץ קשים מאד.
    ההימור שלי שהם יפתחו בשני הפסדים ורק אחרי זה יתחילו את הריצה לצמרת המזרח.

  5. תודה רבה .הסיטואציה לא דומה מהסיבה שבניגוד למיאמי של הביג טריו (שבאמת הייתה קבוצת על) .היריבות של קליבלנד בגמר המזרח יהיו הרבה יותר קשות (לדעתי גולדן היו טובים מהם שנה שעברה והיו מאוד בוסר.)אני גם לא חושב שהם הקבוצה הטובה בליגה.כל הטופ 4/5 במערב יותר טובות ממנה.

  6. תודה יואב על אחלה פוסט שכתוב בצורה טבפובה ומקצועית.

    לגבי מה שכתבת בסעיף 3 על כך שאין אף אחד שיכול לדעת ולטעון שבהרכב מלא גולדן סטייט יותר טובה מקליבלנד. ובכן – אני טוען כך. לא הבריאות ניצחה לווריירס אלא זה שהיא הייתה הקבוצה היותר טובה. ואם אנשים טועים לחשוב שקווין לאב היה תורם לקליבלנד מול הספלאש ברדרס אז אני מציע לו לעשות צפייה סידרתית ב6 עונות רצופות של מינסוטה – זה יפריך את הטענה הזו.

    ההבדל העיקרי בין מיאמי לקליבלנד הוא ברמת הטריו – ווייד לא רואה את אירווינג ממטר ובוש טוב מלאב בטח בחלק ההגנתי ועוד יותר בהתאמה לשניים האחרים. ושלא נדבר על זה שלברון עשוי להיות לברון קצת יותר מבוגר ופחות טוב (בינתיים זה לא כך)

    גם בצות המסייע אני עדיף את ריי אלן, שיין באטייה, כריס אנדרסן, צלמרס והאסלם על גי אר סמית, טריסטן, מוזגוב וחצי שמפרט.

    בקיצור, נחכה ונראה שאוהדי הקאבס טועים והבועה של קליבלנד תתפוצץ ובגדוך

  7. תודה!
    פוסט מעניין.

    לגבי בלאט, אתה מתעלם מכך שמעבר לניצחונות של הקבוצה הוא גם צריך לחשוב על לשמור על הג'וב שלו.
    זה לא מצב אופטימלי, אבל זאת המציאות, קריזה אחת של לברון ובלאט יכול למצוא את עצמו מובטל, ככה שלא לתת לו לנהל פסקי זמן זה נכון, אבל לנזוף בו באמצע משחק מול המצלמות זה לא משהו שהוא יאהב.

    לאב לדעתי שחקן אובר-רייטד שניפח מספרים בקבוצה חלשה, להשוות אותו לבוש (ובטח שאת קיירי לווייד) זה קצת overreach.
    הוא שחקן טוב מאוד, אבל חוסר היציבות שלו מונעת ממנו להפוך ליותר מזה.

    לגבי ג"ס, אני ממש לא אוהב את הטענה הזאת שהם ניצחו בגלל מזל ופציעות של היריבים.
    הם ניצחו כי הם טובים יותר, ואני חושב שהם היו מנצחים גם את הקאבס בהרכב מלא.

  8. יופה של פוסט יואב, כתיבה שוטפת ומעניינת.
    מסכים לגמרי לגבי הרוטציות, אין מה לשחוק את הכוכבים ובלאט עשה את זה לא מעט. אני חושב שזה נבע מהסיטואציה אליה הוא נקלע שבה כל הפסד שלהקאבס מרטיט לו את הכסא וכל משחק הוא מאסט ווין.
    אם הוא היה מקבל יותר בטחון הוא היה משחק יותר בנינוחות עם הסגל ומרשה לעצמו להפסיד פה ושם בשביל להרוויח מנוחה.
    אני חושב שההשוואה בין לאב וקיירי לוויד ובוש במקומה. אין חולק שוויד היה בתחילת עידן השלישיה שחקן טוב ומנטסה בהרבה מקיירי. לגבי בוש – לאב, אני לא מסתנוור יותר מדי מ״בוש הוביל את טורונטו לפלייאוף לעומת לאב״. מעבר לעובדה שבוש הפסיד עם טורונטו פעמיים בסיבוב הראשון וניצח שלוש פעמים בסה״כ, זה היה במזרח סופר בינוני כשלאב נכשל עם מינסוטה חלשה ופצועה במערב שהיה ליגה אחרת.
    אנשים קצת שוכחים איזה שחקן לאב היה במינסוטה. הגנה בינונית אבל סקורר אדיר וריבאונדר מהטופ. 2 עונות מקום רביעי בקלעים. ריב – מקום ראשון, מקום שני ומקום שלישי בליגה. Per – מקום שלישי, רביעי וחמישי. וכנראה מעל הכל, פעמיים בחמישיה השניה של הליגה. יש מקרים ששחקן מצוין משחק מצוין אבל הקבוצה נכשלת כי היא חלשה מדי או פצועה מדי ואי אפשר לזקוף זאת לחובתו. לאב במינסוטה זה המקרה לדעתי.

    1. מסכים איתך לחלוטין.
      בגלל העונה החלשה של לאב בקליבלנד הרבה אנשים שוכחים את העבר האדיר שלו בנבא, וזה חבל מאוד. אני מאמין שהשנה הוא יחזור לנתונים הקודמים שלו (אבל רק עד לגמר – כי אז אני רוצה שאוקלהומה – כאשר תגיע, תיקח)

  9. יופי של כתבה, אבל אני לא אוהב את הגימוד של גולדן סטייט.
    בכלל, זה נראה שאתה חושב שהאליפות תלויה בקליבלנד.

    חוץ מאוקלהומה של דןראנט הלוזר, גס, ס״א , יוסטון , ממפיס והקליפרס עדיפות עלי קליבלנד. היא לא כזו טובה. זה המזרח שחלש

  10. יופי של כתבה מודעי. קרוב משפחה של מודיאיי ?
    התחלת בהשווה בין שתי הקבוצות אבל מהר מאוד עברת להתמקדות בקליבלנד. גם לדעתי הטריו של מיאמי היה טוב בהרבה בזכות הבשלות והקבלות שכבר היו לשחקנים עוד לפני הטריו. ללאב יש עוד הרבה מה להוכיח כי הוא יכול להיות הרבה יותר טוב מבוש. הוא האתגר האמיתי של בלאט השנה, איך לשלב אותו בסכמה ההתקפית.
    אה, ומוטב לבלאט לא להתעסק עם לברון אלא להתמקד בכדורסל. זה לא בריא לריב עם מגה כוכב בנבא.

  11. מסכים עם אלו שכתבו כאן שבוש וויד טובים יותר מאשר אירווינג ולאב בשלב מקביל בין הקאבס של היום להיט דאז,מעבר לכך נכון שבמזרח למעט הבולס אין להם תחרות אמיתית אבל במערב יש לפחות 4 קבוצות טובות מהם יותר -קליפרס, גולדן סטייט, ספרס ואוקלהומה
    (והאמת ממפיס ויוסטון בערך באותה רמה) הסיכויים לא לטובתם

  12. מישהו רוצה לתקף את הטענה שבוש לפני מיאמי היה שווה יותר מלאב לפני קליבלנד? אגב, אני זוכר שכשהטריו של קליבלנד התאחד דיברו על חוסר הניסיון של לאב וקיירי בפלייאוף. לאב אומנם סיים את הפלייאוף מוקדם אבל קיירי, במשחקים שכן שיחק, לא הותיר בי רושם שה״מעמד״ גדול עליו. הוא נתן פלייאוף מצוין, כולל משחק מספר 1 בגמר נגד ג״ס, כשכביכולהחוסר הניסיון שלו היה אמור לבוא חידי ביטוי, והוא היה הכי טוב על המגרש עד שנפצע בהארכה.

  13. מסכים עם הכל, חוץ מזה שאם בלאט יביא אליפות לקליבלנד האומללה הוא יהיה אליל העיר לנצח. ספולסטרה, עם כל הכבוד, לא היה הראשון לזכות עם מיאמי באליפות, ובטח שאין מה להשוות את מצבה של מיאמי לזה של קליבלנד, לא בספורט ולא בכלל…

  14. קודם כל תודה לכל המחמיאים למיניהם 🙂
    לא מעט תגובות פה עוסקות בהשוואה ספציפית בין קיירי לוויד, ובין לאב לבוש. אני באמת חושב שאם עושים השוואה אחד על אחד קיירי לא נופל מוויד ולאב לא מבוש. ההבדל הענק הוא שלביג 3 של קליבלנד אין כימיה מספיק טובה, עדיין. יכול להיות שאחד הגורמים לכך הוא ההבדל בגילאים בין לברון לקיירי, אבל אפשר לראות בבירור שהוא נהנה הרבה יותר לשחק עם וויד מאשר עם קיירי, ועם בוש יותר מאשר עם לאב. אפרופו כימיה, הרבה זמן לא ראיתי את לברון נהנה מסנטר כמו עם מוזגוב. הוא יודע למצוא אותו פעם אחר פעם והקטע הוא שהוא גם מחפש אותו.
    בהזדמנות זו אני אוסיף עוד מפתח לחמישה שנאמרו בכתבה – חובה כימיה הרבה הרבה יותר טובה בביג 3!!!

  15. עצם הרעיון לכתבה ראוי ביותר. יש בהחלט מה לדון. ברור שיש דברים שונים כי זה לא אותה סיטואציה אבל יואב נצביע על מה שדומה ומשאיר לנו לחשוב או לשאול את עצמנו האם זה יכול להיות אינדיקציה לזה שהשנה הם יעלו כיתה.
    נראה שכולם מסכימים שבטוח הם עולים לגמר. גם אני מסכים. זה מוסיף לתקפות של ההשוואה. נכון שכל קבוצה במזרח עם לברון מועמדת להגיע לגמר אבל כןלנו ממש מתייחסים לזה כנתון וזה בגלל שרואים שלברון בהחלט לא לבד.
    מעבר לזה בגמר הכל פתוח. טיש לקאבס קייס מצויין להגיד שבהרכב מלא יותר הם יכולים לנצח. זה ממש לא מבטיח להם נציון כי מי שתגיע מהמערב תהיה קבוצה ממש חזקה ובאותה רמה אבל באמת הכל פתוח. ההבדל בין להגיד שיואב דייק להפליא בהשוורה שלו לבין זה שהוא פספס יכול להיות קליעה אחת היאואית ב שחק 6 או 7.

  16. נכון מאוד צביקה. דייויד יכול לאבד גם את הג'וב שלו לעונת 2016/17 בגלל סל ניצחון בגמר במשחק 7 אחרי 7 הארכות….

  17. כל פעם שמזכירים את הסטטיסטיקה של קווין לאב במינסוטה אני נזכר במספרים של ווינפרד קינג במשחק שהסקאוטים של מכבי באו לצפות בו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט