סיפור מהתיבה: רקס צ'פמן – ממולטימיליונר לגנב אייפונים מ-'APPLE' / מנחם לס

רקס צ'פמן. אסירAS45287

***

הוא נשבע שדבר לא זכור לו. כשהראו לו את ההוכחה בוידיאו הוא אמר שהוא לא טוען שהוא לא גנב מחנות המחשבים של APPLE בעיר סקרסדייל היקרתית ליד פיניקס; הוא רק לא זוכר דבר.

רקס צ'פמן, פעם הכוכב הזוהר של אוניברסיטת קנטקי, ומשך 13 שנות משחק אחד הפיור שוטרס (מרחוק) המעולים ב-NBA – יכולת שעשתה ממנו מיליונר כפול שלושים ואחת – ניכנס לחנות ההיי-טק עם תיק הצד שלו והחל ממלאו בפריטים שניכנסו בקלות לתיק: אייפונים, אאיפדים, דברים כאלה. ואז יצא מהחנות מבלי לשלם.

הוא עשה זאת תשעה פעמים בנתיב "שלם בעצמך" – אלא שהוא יצא בלי לשלם – לפני שאחד העובדים הכירו בתור הגנב שעשה מביקור בחנות הרגל משתלם. הוא גם הכירו בשמו – רקס צ'פמן ששיחק גארד באולם הסאנס רק כמה שנים לפני כן, ומסר את שמו למשטרה.

ב-5 לאוקטובר לפני שנה צ'פמן נאסר בביתו בסקרסדייל באשמת גניבות ומכירת רכוש גנוב בערך $14,000, ומשכון רכוש גנוב בערך $6,000.

צ'פמן טוען שאין לו כל זכרון לא רק מהגניבות, אלא גם ממכירת הרכוש, למי מכר, היכן מכר, ובאיזה 'בית משכן' הפקיד ציוד גנוב.

כשזה קרה לפני שנה התחלתי לכתוב על כך, אבל חיכיתי לראות מה יקרה עם הגנב. כשלא קרה מאומה שכחתי מהמאמר, והוא נשאר בטיוטות, כמו עוד איזה 200 מאמרי תיבה שישנם לי. היום נזכרתי בו ובמאמר שהתחלתי לכתוב כשקראתי עליו בקנטקי.קום.

 

(אחד מקלעי ה-NBA הטובים ביותר)

רגע, מי זה רקס צ'פמן? לצעירים שבכם הנה דו"ח רשמי מסכם:

 

Rex Chapman
Personal information
Born October 5, 1967 (age 48)
Bowling Green, Kentucky
Nationality American
Listed height 6 ft 4 in (1.93 m)
Listed weight 185 lb (84 kg)
Career information
High school Apollo (Owensboro, Kentucky)
College Kentucky (1986–1988)
NBA draft 1988 / Round: 1 / Pick: 8th overall
Selected by the Charlotte Hornets
Pro career 1988–2000
Position Shooting guard
Career history
19881992 Charlotte Hornets
19921995 Washington Bullets
1995–1996 Miami Heat
19962000 Phoenix Suns
Career highlights and awards
Career NBA statistics
Points 9,731 (14.6 ppg)
Rebounds 1,645 (2.5 rpg)
Assists 1,798 (2.7 apg)
Stats at Basketball-Reference.com

בשנתיים בקנטקי היו לו כמה משחקים של 30+ נקודות, אך בגלל שחברתו היתה שחורה – לא מקובל לחלוטין בקנטקי הדרומית של לפני 30 שנה  – לחצים ואיומים דחפו אותו לעזוב אחרי שנתיים לימודים לדראפט. ב-NBA הוא שיחק בשרלוט, וושינגטון, מיאמי, ופיניקס וסיים 13 שנות משחק מרובות פציעות (ו-10 ניתוחים!) עם ממוצע טוב של 14.6 ק', עם כמה עונות עם ממוצעי 17 ו-18 נק'. ללא עונה אחרונה של 6.6 ממוצעו היה מעל 15. הוא היה פיור שוטר נפלא, דומה מאד במשחקו וביכולתו לקייל קורבר.

 

(אחד משחקני המכללות הטובים)

 

***

אחרי שפרש מהמשחק, הפיניקס שכרה אותו כעוזר מאמן, אחראי על סקאוטינג, ואז תפקיד רציני: DIRECTOR OF BASKETBALL OPERATIONS. בשנים 2004-2005 הוא התגלה כאנליסט טיווי מצויין ב-TNT. אח"כ שוב תפקיד מרכזי: המנהל המקצועי לענייני כדורסל של הדנבר נאגטס ב-2007. לא היה כל פלא בדבר: מאמנו בפיניקס, דני איינג', כינה אותו כ-"אחד ממוחות הכדורסל הטובים בין כל השחקנים שהכרתי".

 

DIRECTOR OF BASKETBALL OPERATIONS)

ב-2013 הוא היה אנליסט הכדורסל של CBS בטורניר ה-NCAA בעילית 8 ובפיינל פור. באפריל השנה הוא היה האנליסט של קנטקי נגד ויסקונסין  ב-'פיינל פור'.

המאסר באוקטובר לפני שנה היה על גניבת מכשירי האלקטרוניקה כשעבר בנתיב "שלם בעצמך" 9 פעמים שונות מבלי לשלם. ב-31 למרץ השנה התובע הכללי החליט להעביר את התיק למשטרה להמשך החקירה והחלטה בקשר לתביעה.

מיד אחרי מאסרו צ'פמן ניכנס למוסד גמילה בלואיוויל במטרה להיגמל מ-SUBOXONE – תרופה משככת כאבים. הוא טוען שבגין 10 הניתוחים שעבר משך 13 שנות משחקו ב-NBA הוא התמכר למשככי כאבים המבוססים על OPLOID.

***

צ'פמן בן ה-47 סיפר לכמה זרועות מדיה – ביניהן KENTUCKY.COM,  ESPN (משם נילקחו רוב הפרטים למאמר) ו-SI ש"אין לו כל "RECALL" של הליכה לחנוות APPLE".  לטענתו הוא היה במצב נפשי גרוגי ומעורפל כתוצאה משימוש בתרופות נרקוטיות משך יותר מ-15 שנה. מוסד הגמילה שהוא ניכנס אליו לפני שנה היה הנסיון השלישי שלו להיגמל מהתרופות הנרקוטיות מאז פרש מהכדורסל בשנת 2,000.

הוא טוען שהוא מוכן לשאת בכל תוצאה – וכל השלכה – של המעשים שעשה כשאיבד שליטה על מעשיו כי הדבר היחיד החשוב לו עתה הוא להבריא, ולקחת שוב שליטה על חייו, "אפילו אם סיפורי על חוסר כל זכרון של גניבת אביזרים מחנות 'אפל' לא נשמע יותר משקר עלוב".

 

הוא אומר מילה במילה: "אני לא מוכן לומר משהו שלא זכור לי אפילו במחיר של להישמע מוזר או שקרן. אני לא מוכן להודות במשהו שכלל לא זכור לי!".

כשהוא שוחרר בערבות יממה אחר יהמאסר הוא החל מעביר את זמנו לחילופין בביתה של אשתו לשעבר בריג'ט וארבעת ילדיהם זק  (22), קאליי (20), טאטום (16) וטייסון (14) בסקוטסדייל, אריזונה, ובדירתו בהרמוסה ביץ', קליפורניה, כשהוא מחליט על צעדו הבא אחרי ששוחרר ממוסד הגמילה אליו ניכס מרצונו, ואחריו מוסד ההחלמה הנפשית של ג'ון לוקאס, כוכב ה-NBA לשעבר.

הוא השיל 20 ק"ג ממשקלו מאז המאסר (בתמונה), החל להתאמן בריצה ומשקולות, ולאכול אוכל דל בפחמימות. פניו חזרו לצבעם הטבעי, ועיניו שוב בוהקות ומרצדות בעליזות, ללא האדימות וחוסר ההבעה כתוצאה מהסמים שהיה סימן ההיכר של עיניו משל עשרים שנה. הוא הראשון שיודה שהעתיד מעורפל ובלתי ידוע – תקוותו – וזאת הדיעה המקובלת – שבמקום מאסר השופט יטיל עליו עבודה קהילתית, אבל אפילו מאסר לא מפחיד אותו – "אבל", הוא אומר, "לפחות אני יודע שיש לי עתיד!"

***

ההודאה העצמית שקיימת בעייה – ובעקבותיה הכניסה למוסד הגמילה הראשון – היתה ב-2001. באותה תקופה הוא בלע 40 כדורי VOCODINS ו-10 כדורי OXYCONTINS ביום. בשבוע הראשון של הגמילה מאונס הוא הקיא 23 שעות מ-24 שעות היום. הכאב היה ברוטלי, והוא התנדנד בין הכרה לחוסר הכרה. בכמה רגעי הכרה הוא שמע אחות האומרת לשנייה שכמות משככי הכאבים עמוסי הקודאין והמורפיום שהוא לקח, והימים הראשונים – לפחות 10 – ללא המטבוליזם שלהם גורמים לו לעינויי DETOX (ניקוי רעלים) ברמה של מכורי הרואין  קשים ביותר.

רקס צ'פמן היה תמיד כזה 'CLEAN CUT'. השחקן הלבן הנאה והמסודר, הנקי והנודף ריח דיאודורנט. במסיבות בקנטקי כשחברי קבוצתו היו מעשנים עשבים ושותים בירה, הוא היה שותה סודה, ומנתר מעל מכוניות בהתערבויות. הוא לא טעם טעם אלכוהול עד שנתו השנייה ב-NBA. הוא גדל בבית ספורטיבי עם אבא שהיה סווינגמן טוב בליגת ה-ABA, ואז מאמן 'קנטקי ווסליין' לשתי אליפויות מכללות בדיביזיה השנייה. רקס העריץ את אביו וויין, אבל האב היה קשה, קפדן, ופריק-משמעת.

ככוכב התיכון מהגדולים בקנטקי, רקס היה צמא למילה טובה מהאב, אבל האבא אפילו לא הגיע למשחקי התיכון שלו בגלל עיסוקיו-הוא עם קבוצותיו באוניברסיטת 'קנטקי 'ווסליין'. באחד המשחקים שהאב כן בא לראות רקס קלע 40 עם 20 ריבאונדים. רקס לא יכול היה לחכות להגיע הביתה  ולשמוע מילה טובה מאבא המאמן. כשניכנס, הדבר היחיד ששמע מהאב היה "מתי כבר תיכנס לסל לקבל FREAKEN CHARGE? איזה שחקן אתה שקולע 40 וכמעט ללא פאולים?" (לא משנה שמתוך ה-40, 8 נק' היו מהקו).

האם, לורה, אומרת: "ברגעים האלה הייתי מנסה להקטין את המתח אבל זה היה בלתי אפשרי עם וויין. הוא היה מאמן קשוח שלא נתן לאבא שבו לתת מחמאות".

רקס אפילו לא התייעץ עם האב היכן לשחק. הוא קיבל הצעות מילגה מעשרות מכללות, ואף אחת ממכללת דיביזיה שנייה. האב ידע ש'ווסליין' לא טובה מספיק עבור בנו, והוא הוציא את עצמו לחלוטין מעניין בחירת המכללה של רקס. הבן אפילו לא ביקש מהאב – מאמן עם שתי אליפויות NCAA – המלצה. כשרקס היה סניור בתיכון הקצר עם האב היה כמעט מוחלט.

במשחקו הראשון באונ' קנטקי נגד לואיוויל, רקס קלע 26. הוא הוביל את הקבוצה בנקודות, היה פופולרי ביותר בין חברי קבוצתו, ובקמפוס – ובעיקר בין הנקבות הצעירות. אבל כאן התחילה בעייה: רקס היה מאוהב מכף רגל עד ראש בבובה'לה שלו מהתיכון, נערה שחורה בשם אדל – חתיכה פצצה ופקחית – שהחליטה ללכת אחריו לקנטקי. כשהדבר נודע ברבים החלו בעיות. פתקי "NIGGER LOVER" על מכוניתו, ומבטי שנאה אפילו מהפרופסורים שלו. בשנת 1986 האפלייה בדרום החלה להתרכך ואנשים התחילו לקבל אתלט שחור עם נקבה לבנה, אבל אתלט לבן עם שחורה? זה עדיין לא היה מקובל.

 בשנת הסופומור שלו צ'פמן קלע 19.0 נק' למשחק, והחליט שהמקום שבו ירגיש הכי נוח יהיה ב-NBA. הוא ניבחר שמיני בדראפט ע"י שרלוט, שיחק שם 4 שנים ואז בוושינגטון, מיאמי, ופיניקס, וסיים קריירה מרובת פציעות – ועשרה ניתוחים – עם ממוצע מכובד של 14.6 נק' למשחק כשהוא נושא עמו את הייחוד של אחד הקלעים הטובים בליגה. אבל הוא היה יותר מקלעי: תמיד נתן הכל על הפארקט, והיה חבר קבוצה נאמן ופופולרי  היכן ששיחק. דני איינג' – שהיה מאמנו בפיניקס והיום אחד מחבריו הטובים – אומר עליו ש-"רקס היה אחד האתלטים הלבנים הטובים בליגה, אחד ה-LONG SHOOTERS הטובים ביותר, והשחקן שתמיד נתן את כל מה שהיה לו על הפארקט. אילולא פציעותיו הרבות, הוא היה 'אול-סטאר' כמה וכמה פעמים, ולא רק פעם אחת. הוא היה גם אחד השחקנים הפקחים ביותר בליגה. כשהיה ניגש אלי עם הערה על דבר שראה, תמיד הקשבתי אליו כאילו היה עוזר מאמן שלי".

בעונתו הראשונה בסאנס ב-96' התפתחה אצלו בעייה עם עצב כף רגלו הימנית. רופא הקבוצה המליץ על VICODIN, משכך הכאבים הנרקוטי המכיל קודאין, וכל פעם שהכאב פרץ הוא בלע כדור. אח"כ שניים. בשנת 2000 הוא עבר ניתוח אפנדוקטומי, והרופא הציע עוד ממתק: כדור OXICONTIN. עתה היו לו שני ממתקים לבחור מהם. התרופות לא רק השכיכו את כאביו אלא הקטינו גם את ה-SOCIAL ANXIETY – בעיות החרדה החברתית שסבל מהן עוד מקנטקי. על חרדותיו ודכאונותיו – יותר מאוחר.

"ה'אוקסיקונטין גרם לי לאופוריה נפלאה ויכולתי להרגיש נורמלי בקבוצה או בכל חברת אנשים, או מה שהרגשתי שהוא 'נורמלי'", הוא אמר ל-SI.

הוא החליט לפרוש באותה שנה.

ללא אימונים, משחקים, טיסות, ואחריות קבוצתית, הצורך לתרופות גבר. הוא השיג אותן במירשם  מרופאיו בסקרסדייל, ופעם בשבועיים-שלושה היה נוסע לטוסאן (ביתה של אונ' אריזונה, מ.ל) להשיג אותן תרופות מחבר שהתעסק עם תרופות בשוק השחור. אחד היחידים שידע על ההתמכרות היה דני איינג' שאמר ש-"רקס מכור לא רק למשככי כאבים; הוא גם מכור להתמכרות עצמה". איינג' היה זה ששיכנע אותו להיכנס למוסד גמילה.

במוסד התגלו בעיות נפשיות נוספות: דכאון קליני ו-ADD. הרופאים כתבו תרופות נוספות נגד דיפרסיה ו-ADD.

כשהוא חזר הביתה מהמוסד הוא החל לחוש כאבים עזים בבטנו. תרופה שסילקה את הכאב?  VICODIN. המחזור הידוע חזר: מתרגלים לכדור ואז צורכים יותר כדורים, עד ההתמכרות המלאה. רקס ידע והכיר את השלבים אך לא יכול היה לעשות דבר לעוצרם. המחזור מוכר וידוע והיום בארה"ב ישנם פי כמה וכמה מכורים למשככי כאבים מאשר לקוקאין או הרואין (שגם הם משככי כאבים אבל מסוג אחר).

רופאו בהווה, ד"ר רון ספירס, אומר: התרופות הללו הן בעלות שימוש, אבל לא לכל האנשים. הן בד"כ יעילות גם אצל אנשים שהתמכרו וניגמלו, עד שקורה משבר גדול ראשון, ואז רבים מהניגמלים חוזרים להתמכרות תוך זמן קצר. רקס הוא אחד מהם, והיום הוא יודע זאת.

רקס טוען שלקיחת התרופה SUBOXONE שהומלצה עבורו  סחטה ממנו כל טיפת אנרגיה וערפלה את מחשבתו. הג'ובים האחראים שהיו לו כמנהל ענייני הכדורסל של הסאנס והנאגטס סבלו מכך ולכן הוא לא החזיק בהם מעמד זמן רב למרות המחמאות הרבות שקיבל על פעולותיו החיוביות והחשובות.

בשנת 2010 אחרי שנאלץ לעזוב את הג'וב בדנבר בגלל שינויים בהנהלה, תהליך הגרושין מברידג'יט הפך למר יותר ויותר. הוא ניסה לשמור על קשר עם ילדיו, אבל את הוריו – או אחותו ג'יני שתמיד היתה קשורה אליו מאד – לא ראה משנת 2000, השנה שפרש מכדורסל.

בשנת 2012 הוא שלח לג'יני אימייל "שהיה מלא פאניקה", לדבריה. זה אחרי 12 שנה שלא ראה אותה. היא טסה מיד אליו לסקוטסדייל (הקרובה לסקרסדייל) שם שכר דירה, לעזור לו לארגן את חייו ולעמוד שוב על שתי רגליו.

***

באוקטובר של השנה שעברה כשצ'פמן הובא באזיקים לבית המעצר השוטרים לא אמרו לו את סיבת מעצרו. בתא הקטן בה ישב לבדו הוא החל לראות בסמרטפון שלו את כל הטוויטרים והמסרים על 'הגניבות של רקס צ'פמן'. כשבנו זק הגיע לשחררו ליום המחרת הוא ראה את אביו "במצב שלעולם לפני כן לא ראיתיו". כשג'יני הגיעה כמה ימים אח"כ היא מצאה אותו יושב בדד בחדר חשוך. "הוא היה במצב קטטוני. הוא נראה מבולבל כשהוא ממלמל לעצמו 'אני לא יודע מה קרה לי. אין לי מושג על איזו גניבה מדברים'. הוא לא היה מסוגל להיישר מבטו ישר לעיני. הוא אמר שוב ושוב, 'אלוהים, מה קרה לי? מה קורה איתי?".

ג'יני ציוותה עליו לטוס מיד איתה ללואיוויל, למוסד גמילה מהטובים ביבשת שהמנכ"ל שלו הוא פול אנדרוס, חבר קבוצתו של צ'פמן בקנטקי.

המוסד בלואיוויל היה חבל ההצלה שרקס חיפש ולא מצא, אולי מהרגע שהגיע ל-NBA, אם לא לפני זה. התרופה נגד דכאון 'זולוף' הסכימה מאד עם המטבוליזם שלו, וחודש אינטנסיבי של פסיכותרפיה עשה אף הוא את שלו. "גיליתי את כל האיבה, העוינות – בצדק או לא בצדק אבל זה לא חשוב – שסחבתי איתי בהיחבא כנראה מגיל צעיר. הכעס על אבי, העוינות בגלל התגובות על חברתי השחורה אדל, האכזבות בגלל פציעותי הרבות שמנעו ממני להיות כוכב ב-NBA כשאני יודע בתוכי תוכי שיש לי את זה, ועוד ועוד. הכל יצא לראשונה החוצה. וגיליתי דבר נוסף: את חוסר בטחוני האישי. הכרתי רקס צ'פמן שמעולם לפני כן לא הכרתי".

רקס הזמין את הוריו לבוא לבקרו במוסד. "כשרקס סיפר לי על כל האכזבות והכעס שגרמתי לו וכל החסך וחוסר הפירגון ממני כששיחק בתיכון, הייתי DUMBFOUNDED (מוכה תדהמה). הייתי כל כך עסוק בעצמי באימון המכללה שבכלל לא חשבתי על בני. ידעתי שהוא כוכב גדול והייתי טיפש וגולם לא להבין שזה לא מספיק. שהוא זקוק למילה טובה מהאבא המאמן".

השניים התחבקו לראשונה מאז רקס היה בן 12.

מלואיוויל הוא החליט להמשיך בטיפול ורשם את עצמו למוסד היקרתי של ג'ון לוקאס – כוכב ה-NBA לשעבר – 'ATHLETES AFTER CARE'. הוא בילה שם שלושה חודשים תמימים. "אתלטים מתים פעמיים"  – אומר לוקאס. "פעם הם מתים כשהם מפסיקים לשחק, ואז הם מתים מוות טבעי". אבל הוא מוסיף: "לרקס היו בעיות נוספות, ובראשן גמילה מתרופות משככות כאבים. הוא ניפצע ונותח עבור 5 שחקנים! ישנם מקרים שמאומה לא עוזר עד שהם מגיעים ל-ROCK BOTTOM. אני מאמין שרקס הגיע לתחתית שבתחתית. אני מאמין שמכאן ישנה רק דרך אחת – כלפי מעלה!".

באפריל השנה רקס הופיע שוב בציבור. "טרנר טיווי" בחר בו להיות האנליסט של משחק קנטקי – ויסקונסין ב-'פיינל פור'. הביקורת עליו היתה מצויינת.

(האנליסט של קנטקי – ויסקונסין ב'פיינל פור' השנה)

רקס יודע שעליו לחזור לעבוד. הוא הרוויח כשחקן 31 מיליון, ועוד 6 מיליון בעבודותיו המנהליות כאחראי על ענייני כדורסל בקבוצות ה-NBA, ובטיווי. מה-37 מיליון לא נשאר הרבה, "אבל נישאר לי מספיק כדי לחיות. אני חייב לחזור לעבוד לא רק בגלל הכסף, אלא שעלי להישאר עסוק ולהרגיש כתורם לחברה".

-מה תעשה?

"אני בטוח שזה יהיה משהו בכדורסל. זה מה שאני יודע וזה מה שאני אוהב. אין הרבה דברים אחרים שאני יכול לעשות!".

***

כתובתו העכשווית היא דרום קליפורניה. הוא מאמן פרטי כמה שחקני כדורסל והולך למשחקיהם. ילדיו באים לבקרו. ג'יני באה לבקר. הוא נראה, ומתנהג, כאילו בעיות העבר הן מאחוריו. "אני אומרת לו שאני יותר גאה במה שעשה השנה מאז 'הגניבה' מאשר כל דבר אחר שעשה בחייו, כולל עונת 'אול סטאר' ב-NBA. הוא מסכים איתי ומהנהן בראשו ומגיב, 'גם אני!'. אני מאמינה שהפעם זה יישאר!".

רקס אומר: "חיי טובים עתה. ילדי נהדרים. אני לא משתמש באף תרופה ואין לי כאבים בלתי נסבלים. גופי לא מרגיש בריא לחלוטין – יותר מדי ניתוחים – אבל אני מרגיש טוב מספיק לג'וגינג, קצת טניס, ולשחק 3 על 3 עם זקנים כמוני. היתה זו שנה קשה מאד, אבל סוף סוף אני רואה בבהירות את העולם סביבי".

כיצד SI סיים את הסיפור?

"טוב שהוא רואה בבהירות את העולם מסביבו. זה החלק היותר פשוט. עכשיו מגיע החלק הקשה: ליהנות ולאהוב את מה שהוא רואה!".

 

 

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 28 תגובות

  1. מאמר מצוין.
    לגבי התמכרות לויקודין – הסדרה 'האוס' מתעסקת, בין היתר, בתופעות שההתמכרות גורמת לכוכב הראשי.
    לגבי ביצוע פשע ללא זיכרון – ממליץ מאד על הסרט 'השופט' (לא סרט הפעולה עם סילבסטר סטאלון, אלא סרט הדרמה עם רוברט דאוני ג'וניור).

  2. מצויין.
    סמי משכחי הכאבים הם מגורמי ההתמכרות הנפוצה ביותר בעולם המערבי ומהמקובלים שביניהם (אחרי קפה).
    אצל ספורטאים אני בטוח שהיקף התמכרויות גדול בהרבה ממה שאנחנו יודעים. סיפור עצוב.

  3. מאמר לפנים מנחם. מעניין ביותר.
    חתיכת סיפור לסרט.
    על פניו הגרסה שלו שהוא אינו זוכר את האירועים נשמעת הזויה ושקרית אבל אני נוטה להאמין לו. האם מהידע שלך תרופות מהסוג הזה יכולות לגרום למצב תודעתח וחוסר זכרון מוחלט כמו שהוא טוען?
    האם הוא הגיע למצב כלכלי כזה שאפשר לטעון שהגניבות נעשו בשביל הכנסה?

    הסרט השופט באמת מצוין אבל השכחה שם היא כתוצאה מאלצהיימר, אם אני זוכר נכון.

    1. מה שנשמע מוזר זה שהוא עשה זאת 9 פעמים.
      הוא לא עשה זאת עבוד כסף כי לפי ספורטס אילוסטרייטד הוא לא איבד את כל מה שהיה לו בזכות קרוב משפחה שמשמש איש הכספים שלו.

  4. הוא זכור לי כשחקן מצוין, הרבה טוב מקייל קורבר. גם קלעי וגם אתלט. אולי סוג של ריי אלן משונמך בגלל הפציעות.
    גם אני נוטה להאמין לו שהוא לא זוכר, סוג של מצב פסיכולוגי שהוא נכנס אליו בעזרת הסמים. לא שזה פוטר מעונש.

      1. באמת זה נשמע הזוי, כמו איזו מציאות דמיונית שהוא בונה לעצמו באיזה עולם פנימי וירטואלי. מזכיר מאוד את ראש הממשלה שלנו

  5. תודה.

    הגניבות, ובעיקר אובדן הזיכרון לגביהם הם תסמינים מוכרים של
    מאניה דפרסיה.

  6. בואנ'ה, קלטתם את הרוסטר של פיניקס בזריקה הזאת?!

    קווין ג'ונסון, סטיב נאש וג'ייסון קיד יחד !!!

    ובנוסף (לאחר בדיקה) – שחקנים מצוינים כדניס סקוט, סדריק סבלוס, דני מנינג, אנטוניו מקדייס, קליף רובינסון וכמובן צ'פמן!

להגיב על דובי לבטל

סגירת תפריט