סיפור חדש מהתיבה – היום לפני 40 שנה: "THE THRILLA IN MANILA" / מנחם לס

פורסם ב - 01. אוק, 2015 ע"י ב - כללי

 

 

 


 

את הקרב הזה כינו "THE THRILLA IN MANILA” עוד לפני שנערך בראשון לאוקטובר, 1975.

את הקרב יכולת לראות רק בתשלום במעגל סגור, ולא היה מקום אחר בעולם שרציתי להיות בו בערב מדהים זה מאשר ב"ליטל ת'יאטר" של המדיסון סקוור גארדן.

היה זה קרב בין אלוף עליון לבין צ'לנג'ר שליבו היה גדול מאולם התיאטרון בו ישבתי עם 2,500 צופים שהתחלקו חצי-חצי באהדתם.

בסיום הקרב לא היו יותר אוהדים של מוחמד עלי ואוהדים של ג'ו פרייזר. אדם עם לב ורגש לא יכול היה להתרומם מכסאו אחרי 14 הסיבובים המופלאים ביותר שנראו אי פעם באגרוף מבלי להיות אוהד של שני המתאגרפים האדירים הללו, ושל הספורט הנפלא הזה.

כן, מכים וחובטים וישנם המבטלים את הענף כאכזרי מדי ולא ספורטיבי. אבל לא היה אחד שחזה בקרב שלא יצא בעלפון חושים מהריקוד הנפלא של השניים, ההתחמקויות בעשירית השנייה האחרונה, עבודת הרגליים שאין לה אח וריע, והאגרופים למיניהם בכל הזוויות, בכל המהירויות, בכל העוצמות, ומכל הכיוונים הנשלחים כדי להכריע, כן, אבל לא כדי לפצוע. לנצח, כן, אבל ללא רצון לגרום לנזק בלתי הפיך, לחסל בנוק.אאוט לא כדי TO MAIM, אלא פשוט כחלק מהמבצע והמטרה שבאירוע.

מי שחושב שבספורט הזה אין COMPASSION היה צריך לראות בסוף את המנג'ר מעשן ולועס הסיגר – סטריאוטייפ הוליוודי משנות ה-20 העליזות של דיימון רניון בשם אדי פיטש – שבסיום הסיבוב ה-14 חיבק באהבה את פרייזר תוך שהוא זורק מגבת לפארקט ומסרב להרשות למתאגרפו הנהדר ג'ו פרייזר לעלות לסיבוב ה-15.

לא עזרו מחאותיו של הצ'לנג'ר.

"IT IS OVER SON", הוא אמר למתאגרפו.

בכך המשיך אלוף הדור ההוא – ואולי אלוף כל הדורות – מוחמד עלי, להחזיק בתוארו, תואר אלוף העולם כולו במשקל כבד.

 



בסיום הקרב עלי נתן את ההצגה הרגילה של "אולי היה זה הקרב האחרון שלי", אבל רוב העתונאים שהיו שם באי הפיליפיני לא לקחו אותו ברצינות גדולה מדי. גם אני לא. הכסף גדול מדי; התהילה מרוממת מדי; והכבוד – אוי הכבוד הזה – הכבוד הוא החמצן שכדורי הדם האדומים של הצ'אמפ שהוא לא יכולים בלעדיו.

מה שאהבתי ביותר בקרב ההוא – שכתבתי עליו אבל איני זוכר לאן ובאיזה עתון, כנראה 'חדשות הספורט' - היה הכבוד שרכש עלי לג'ו פרייזר בסיומו. פרייזר, שעלי כינה 'הגורילה' בגלל אפו השטוח והמאופס, נתן לעלי את כל מה שהאלוף היה מסוגל לספוג. וכשאני כותב "את כל מה שהיה מסוגל לספוג" אני מתכוון לזה. בסיום הקרב הדבר הראשון שעלי אמר היה "לג'ו יש לב של אריה ואומץ של רובין הוד. HE IS ALL HEART. עם חבטה אחת לשם ואחת לא לשם, הוא ולא אני היה הערב האלוף. הוא נתן לי את הקרב הקשה ביותר שעברתי אי פעם בקריירה. אני מקווה רק שלעולם לא אצטרך להילחם קרב אחר כזה יותר".

 

“He’s great,” said the champ. "It could have gone either way. I know of no other fighter who could have whipped Frazier today except me.”

 

ג'ו אמר: "היה זה הקרב הקשה ביותר שלי בקריירה. אמרו שהחולשה היחידה של דה צ'מפ היא שהוא לא מסוגל לספוג מהלומה. ובכן, הערב כולם חייבים להודות בטעותם. מוחמד הוא לא רק המתאגרף המצויין ביותר, אבל הערב הוא הוכיח שהוא גם אמיץ ביותר ויכול לספוג מהלומה כבדה, ולהמשיך ולא לוותר. אני לא עומד לתלות את הכפפות. אני רוצה עוד צ'אנס נגדו!"

אבל לאשתו פלורנץ היתה דיעה אחרת:

. “He can’t take the punches any longer,” Florence said. “I wish he’d retire.” She was thinking of him and their five children.

 

ההמשך לפי אדי פיץ'?

"אני אמליץ לו לתלות את הכפפות. הראש ספג מספיק מהלומות. ישנו רק מספר מהלומות סופני שהמוח יכול לסבול. אני מרגיש שהגענו קרוב לגבול".

אלה שישבו קרוב לפיטש מדווחים את דו השיח הבא?

“That’s it, Joe, I’m stopping it.”

ג'ו: “No, no, no don’t. Just one more round.”

“Nothing doing son. That’s it.”

אדי, שבילה 64 שנים בזירות אגרוף באימון, בקרבות, בפיתוח מתאגרפים והבאתם עד לאליפויות עולם ראה מספיק והוא יודע מספיק. הוא פנה לשופט הזירה:

, motioned to referee. “That’s it,” he said, whereupon the ref waved both hands in the air, signifying the end of Superfight 3.

 

עלי – כשהסתבר לו שהקרב הסתיים, לא פרץ בריקוד והשתוללות כרגיל. הוא פשוט נישכב על הקאנבס WASTED, גמור, ספוג, סחוט. גם גופנית, גם רגשית, וגם מנטלית. הוא לא היה במצב לקבל את ה-ADULATION של הקהל שפרץ לזירה. הוא היה COMPLETELY EXHAUSTED. הוא ספג לא פחות מאשר הוא נתן. הוא ידע זאת טוב יותר מכל אחד אחר.

ג'ו פרייזר למעשה התעלה והישווה את הנקודות ביניהם בסיבוב העשירי, ובסיבוב האחד-עשרה – הפרוע והנהדר מכולם – עלה ליתרון. כרגיל, פרייזר החל לאט ועלי עשה סוויפ של ארבעת הראשונים. זוהי תווית הקרב של פרייזר וצורת לחימתו: לא איכפת לו לספוג כמה מהלומות בתחילה ולהיראות כרועה צאן.

הוא כמו מנוע דיזל שהנהג מנסע להתניע אחרי לילה מנוחה בתוך סערת שלג וקרח. המנוע חורק ומשתעל, מנסה למצוא את הקואורדינציה הנכונה, ובדרך אפילו ניכסה כמה פעמים. בפעם החמישית – בסיבוב החמישי – התיקתוק מתחיל להישמע כנגינה. הנגינה מתעצמת ומתגברת בהדרגה עד שהיא משתלטת על האולם.

בסיבוב ה-11 רשמתי בברור הוק שמאלית בינונית ואחריה הוק שמאלית בעלת מסה ואימפוזיציה שהיממה את האלוף ושלחה אותו לעולם החלומות לכמה שניות. אם פרייזר היה קולט את הנזק שעשה הוא היה ממשיך לתקוף בשצף, אך הזעזוע לעלי נעלם מעיניו והוא החמיץ את שניות הזהב שקורות רק פעם או פעמיים בקרב, ולא חוזרות יותר.

 

אחרי הסיבובים הראשונים עלי היה בטוח שהוא הכניס את הגורילה לקלוב והוא החל לרקוד ולשלוח נשיקות לקהל ה-25,000 בזירה. הוא החל TO CLOWN בזרועו השמאלית ולהיות, כן, להיות מוחמד עלי עם החרוזים והROPE-A-DOPE שלו.

ואז בא השינוי הגדול של הקרב. 'SMOKING JOE' - כינויו במדיה, ולא 'הגורילה' של עלי - ניצח את החמישי, הששי, והשביעי. הוא ניצח עם הוקים שמאליים. אחד מההוקים השמאליים האלה היה זה שחיסל את עלי בקרב הראשון ביניהם, בקרב שכתבתי עליו כאן, הקרב של ה-8 במאי, 1971, קרב שעשה מג'ו פרייזר אלוף העולם. היה זה התואר שפרייזר הפסיד לג'ורג' פורמן, ואז עלי לקחו מראשו הקירח של פורמן.

עתה ג'ו פרייזר – 'הגורילה' – מנסה להחזיר לעצמה את התואר.

הפינה של מוחמד החלה לצעוק עליו שהוא מפסיד את הקרב.

עלי חזר ולקח את הסיבובים 8, 9, ואולי את ה-10, אם כי כאן חלוקות הדעות. אבל הוא נראה WASTED. עייף ומחוסל גופנית.

 



בסיבוב ה-11 פרייזר עטף את מוחמד בפינתו, ומיד אחרי ROPE-A-DOPE של עלי שבא כלל ללא התראה ולא היה במקום כי פרייזר נראה השולט בעניינים, באו ההוקים השמאליים.

"אחרי ההוק השמאלי הגדול הפכתי מעט CARELESS. חשבתי שיש לי את 'הפה הגדול' בידי ואני יכול לעשות בו כל מה שרציתי. זאת היתה שגיאה. לא ידעתי איזה לוחם גדול הוא עלי", כתב ג'ו פרייזר בספרו.

זה היה ספור הקרב. לפרייזר היה אותו בסיבוב ה-11 אבל הוא לא לקח אותו. הוא טעם נצחון, אבל ניכשל בלקחתו.

זה היה האות למוחמד לחזור לקרב. הוא פגע בלסת הגורילה בשני COMBOS. כשהוא צועק:

"I’m GONNA BLOW HIS HEAD LIKE A BALOON”

יכולת לראות את ראשו המתנפח של פרייזר.

ב-13 עלי הכניס ישירה ללסת ופרייזר נראה נהדף אחורנית. ב-14 הקומבינציות הפכו ליותר חריפות ומזיקות. פרייזר החל מתנדנד אחורה שוב ושוב.

רק שני דברים החזיקו אותו עומד: שתי רגליים ולב.

גונג. צלצול חד וסופני כאילו.

פרייזר חצי עיוור מתנועע, מתנדנד לכיוון פינתו.

מיד כשהוא מתיישב אדי פיטש מתחיל לפרום את כפפותיו. פרייזר היה מחוסל מדי מכדי להבין שזה סוף הקרב הנפלא. רק כשאדי זרק את המגבת ולחש באוזנו "איט איז אובר" הוא הבין ש-"איט איז אובר".

"לא! לא! תן לי. רק עוד סיבוב אחד!"

"!IT IS OVER,SON"

.

.

 

Tags:

21 תגובות ל - “סיפור חדש מהתיבה – היום לפני 40 שנה: "THE THRILLA IN MANILA" / מנחם לס”

  1. למר מנחם היקר

    01. אוק, 2015
    21:04

    מאמר מהמם ביופיו, תודה רבה מנחם אשמח אם תרכז אץ כל סיפורי התיבה במקום 1.

    Reply to this comment
  2. אלעד אייל

    01. אוק, 2015
    21:33

    תיאור נהדר של הקרב מנחם. הכישרון שלך להחיות אירועי עבר הוא יחיד במינו. גם אני חושב שראוי לתת לסיפורי התיבה קטגוריה נפרדת שבה אפשר יהיה לדפדף בסיפורים

    Reply to this comment
  3. סוס מעץ

    01. אוק, 2015
    21:43

    סתם קרב גרוע
    הביצועים של יאיר לפיד היו הרבה יותר מרגשים

    Reply to this comment
  4. doriso

    01. אוק, 2015
    21:58

    שני דברים שלא ציינת:
    1. לפני הקרב עלי היה פייבוריט ברור. נטען שפרייז'ר כבר סוס מת אחרי ההפסד השני שלו לפורמן והשמועה היתה שעלי עושה טובה לפרייז'ר בשביל הכסף, כך שהקרב הצמוד היווה הפתעה גמורה.
    2. בסוף הסיבוב ה 14 עלי התחנן בפני אנג'לו דאנדי (המאמן ה גדול בהסטוריה של הספורט. לא אגרוף, בהסטוריה של כל הספורט בעולם!) שיגמור את הקרב, עלי כבר היה מוכן להיכנע והפינה של פרייזר בעצם השיגה אותו..
    וגם: פורמן לא היה קירח כשהפסיד לעלי, רק בקאמבק הוא כבר היה קירח.

    Reply to this comment
  5. רועי ויינברג

    01. אוק, 2015
    22:07

    תענוג לקרוא, יופי של מאמר.

    ארגנתי מקום שבו יופיעו כל הסיפורים מהתיבה, אתם מוזמנים להכנס ולקרוא את כולם:

    hoops.co.il/?tag=box-stories

    Reply to this comment
  6. Mbk

    01. אוק, 2015
    22:23

    תודה על הפוסט
    מה יהיה עם האגרוף במשקל כבד ? כבר שני עשורים שאין מתאגרף כריזמטיי שיקח את הענף על הגב

    Reply to this comment
  7. אלעד אייל

    01. אוק, 2015
    22:29

    כל הכבוד רועי על הביצוע הזריז

    Reply to this comment
  8. איל

    01. אוק, 2015
    22:55

    התסתכלתי על סיפרי עלי האחרים בתיבה. לפני ה׳ראמבל אין דה ג׳אנגל׳, הקרב נגד פורמן שהתרחש בזאיר, עלי נכנס למונית ושאל את הנהג מי האויב הכי גדול של הזאירים. ״הבלגים.״ מאז כינה את פרייזר ״הבלגי השחור״. פשוט גאון.
    והכתיבה שלך על איגרוף, מנחם, היא פשוט דבר מדהים.

    Reply to this comment
  9. ינתי פרזי

    01. אוק, 2015
    22:57

    למה עשו את הקרב במנילה?

    Reply to this comment
    • מנחם לס

      02. אוק, 2015
      02:27

      כמובן שהיתה סיבה שאני לא זוכר. בגוגל תמצא

      Reply to this comment
    • Ljos

      02. אוק, 2015
      03:06

      עד כמה שאני זוכר, הסיפור מאוד פשוט. נשיא הפיליפינים רצה (להסיט את תשומת לב העולם מהבעיות במדינה והמשטר הצבאי שהוא החליט עליו) ומימן את התחרות.
      חוץ מזה, הסיפור כתוב נפלא.

      Reply to this comment
  10. אמנון

    01. אוק, 2015
    23:12

    עוד כתבה שפורסמה היום על הקרב באתר של וואלה. יש שם דגשים שונים כגון העובדה שעלי פגע והעליב את פרייז'ר וכינה אותו "אנקל טום" ועוד שלל כינויים פוגעים וכו'.
    ויש גם קטעי וידאו: עלי משתחצן לפני הקרב, התכתשות בין פריז'ר ועלי בטוק שואו, הסיבוב ה-14 בקרב, והקרב כולו.
    http://sports.walla.co.il/item/2893874

    Reply to this comment
    • מנחם לס

      02. אוק, 2015
      00:05

      ה'אנקל תום' היה עוד לפני הקרב הראשון

      Reply to this comment
  11. Berch

    02. אוק, 2015
    01:04

    מאמר מעולה 🙂

    Reply to this comment
  12. ינתי פרזי

    02. אוק, 2015
    10:52

    אהבתי

    Reply to this comment
  13. רפי

    03. אוק, 2015
    00:35

    מנחם תודה רבה.
    מעולה

    Reply to this comment
  14. אוהד ס"א

    03. אוק, 2015
    07:08

    כמה חבל שהענף הזה מת לגמרי. הרבה בגלל משחקים מכורים.

    Reply to this comment
  15. אוהד ס"א

    03. אוק, 2015
    07:08

    הקלידו את התגובה כאן…

    Reply to this comment

הגיבו