שנה לריו 2016 מאת הגולש גור גולן.

לוגו אוליפדיאדת ריו מאתר ויקיפדיה

 

אנחנו מתקרבים לאולימפיאדת ריו 2016 בצעדי ענק ואנחנו כבר פחות משנה לאירוע הפתיחה.לא מזמן היינו בבריכת השחייה בתחרות חזקה ביותר, השבוע היינו על מזרן הג׳ודו ובנוסף באיצטדיון האתלטיקה.

אחרי אולימפיאדת לונדון המאכזבת שהסתיימה בלי מדליה ישראלית, ישראל רוצה ויכולה להביא אולימפיאדת שיא! שנה לריו וזה המצב הישראלי:

ג׳ודו- אם יש ענף שישראל יכולה להתגאות בו זה ענף הג׳ודו, הנבחרת הוכיחה לא פעם אחת שהיא אחת הנבחרות הטובות בעולם.

נתחיל בתותחים- ירדן ג׳רבי אלופת העולם מ2013, סגנית אלופת העולם מ-2014 ובאליפות שהתרחשה השבוע נחלה אכזבה וסיימה חמישית. ירדן מגיעה לריו במטרה ברורה וזה לא מדליה אלה מדליית זהב, זוהי הספורטאית הראשונה בהיסטוריה של ישראל שתתאכזב אם לא תגיע לגמר אולימפי, ואם לא תזכה במדליה זה יהיה ביזיון משום שהיא הוכיחה שהיא אחת משתי הג׳ודאיות הטובות בעולם במשקלה.

הספורטאי המרכזי השני הוא שגיא מוקי- אלוף אירופה הטרי סיים באליפות העולם האחרונה במקום השביעי (יש להגיד שהוא הפסיד שני קרבות לשני מדליסטים בסופו של דבר ושניהם לא מאירופה). שגיא בהחלט מגיע לריו במטרה לעלות על הפודיום וללא ספק יש לו את זה.

שאר הנבחרת המצויינת כוללת את- טומי ארשנסקי (מקום 5 באליפות העולם ב2014), אורי ששון (סגן אלוף אירופה הטרי), לינדה בולדר (סגנית אלופת אירופה 2013), גילי כהן (ארד באליפות אירופה 2014), גולן פולק (מדליית ארד באליפות העולם שהתרחשה השבוע). כל אלה מסוגלים לקחת מדליה ביום נתון. בנוסף קמילה מינקווה ושירה ראשוני כנראה ייצגו את הדגל.

צריך לציין שהאולימפיאדה מכילה 32 ספורטאים בכל משקל מה שהופך את זה לתחרות קלה יותר מאליפות עולם, כך למשל במשקל של שגיא מוקי הגיעו לגמר באליפות השבוע שני יפנים ורק אחד מהם יהיה באולימפיאדה.

אתלטיקה- בדרך כלל ישראל מגיעה לאצטדיון האתלטיקה בעיקר בשביל טקס הפתיחה הפעם ישראל מגיעה בשביל מדליה. חנה קנזייבה מיננקו זכתה השבוע במדליית כסף באליפות העולם באתלטיקה עם שיא אישי וישראלי חדש ששווה מדליה בריו.

קנזייבה תרצה לתת שנה טובה בלי פציעות ועם תוצאות המתקרבות לשיא שלה במטרה להגיע לריו ולשחזר את ההישג.

בנוסף, בריו אנחנו נראה את מרגריטה דרודזון, מטילת הכידון שנחלה אכזבה כשלא עלתה לגמר אליפות העולם השבוע. מרגריטה קבעה השנה שיא ישראלי שרק לשם השוואה היה שווה מקום רביעי בלונדון ולכן מדליה זה חלום.

גם דימה קרויטר יהיה בריו לאחר שחזר מפציעה קשה שעצרה לו את הקריירה וירצה להגיע לגמר.

אחרון חביב שקבע את הקריטריון הוא סנפורד שירצה לשמור על נעליים הנכונות על הרגליים ואולי גם להגיע לחצי גמר.

שייט- הענף המרכזי של ישראל לאורך ההיסטוריה נמצא בתקופה של חילופי דורות שכן הנוער מרשים ביותר וכולל אלופי עולם לעומת הבוגרים שלא מצליחים לשחזר את ההישגים.

נתחיל במי שבטוח תהייה שם וזו מעיין דוידוביץ' שזכתה בארד באליפות העולם ב2014. מעיין נמצאת בטופ העולמי כל תחרות וכל פעם מפספסת מדליה. לפני כשבועיים סיימה רביעית בתחרות הקדם אולימפית בריו והייתה קרובה מאוד למדליה.

ועכשיו לקרב הקבוע בין שני מדליסטים מאליפויות עולם ואירופה: שחר צוברי ונמרוד משיח נמצאים בקרב צמוד לריו שכרגע נמרוד משיח מוביל בו. בעוד כחודש תהייה אליפות העולם ושם נרצה לראות מישהו מתבלט. בעוד כחודש וחצי תהייה אליפות עולם לדגם הrsx שם נרצה לראות את השייטים הישראלים זוכים במדליה שנה לפני האירוע המרכזי בריו.

שחייה- מדליה עוד רחוקה שנות אור אבל אנחנו נרצה לראות את הנבחרת מתקדמת עוד ועוד עד ריו. בחודש דצמבר תיהיה אליפות אירופה במכון וינגייט שם הנבחרת תרצה לחזור לעצמה לאחר אליפות עולם מאכזבת מאוד. בריו נראה את יעקב טומרקין שירצה גמר נוסף ואולי קצת יותר מזה לאחר הגמר בלונדון והשיא הישראלי המדהים שקבע באליפות ישראל האחרונה.

בנוסף גל נבו, עמית עברי, אנדראה מורז וזיו קולנטרוב הצעיר יהיו בריו וירצו לקבוע הישגים עם חצאי גמר ושיאי ישראל.

התעמלות – אחד הענפים המרכזיים ביותר בספורט הישראלי הוא ההתעמלות שמתחלק לאומנותית ולמכשירים. בהתעמלות האומנותית נבחרת ישראל היא אחת המועמדות המרכזיות ביותר לזכייה במדליה בריו לאחר זכתה במדליה ארד באליפות אירופה 2014 שכן זה כמו אליפות עולם מבחינת הקושי. הנבחרת תרצה להגיע בשיאה ולזכות במדליה היסטורית בקרב רב (אין באולימפיאדה מכשירים בודדים). בעוד כחודשיים תתרחש אליפות העולם בה תרצה לקבוע את הקריטריון ומעבר לכך לזכות במדליה בקרב רב.

יש להגיד שלא מזמן הנבחרת זכתה לתואר ״נבחרת על״ מהאיגוד הבינלאומי.

בנוסף, נראה בריו את נטע ריבקין שזכתה כבר במדליות במכשירים בודדים אבל בריו אין מכשירים בודדים ורק קרב רב.

בהתעמלות מכשירים נראה את אלכס שטילוב שלאחר האכזבה באולימפיאדה הקודמת ירצה לזכות במדליה בקטגוריית הקרקע – החזקה שלו.

 

אלה הענפים המרכזיים של ישראל אבל אפשר להזכיר גם את המתאבקת אילנה קרטיש שבעוד שבועיים תרצה לזכות במדליה באליפות העולם לפני האתגר המרכזי: זכייה במדליה בריו.

ישראל מקווה לשלוח 35-40 ספורטאים ובנוסף לשלוח אנשים מענפים חדשים כמו גולף.

 

שלב ההימורים:

הוועד האולימפי והספורט הישראלי בכלל תמיד נותן מטרות חלשות וגם בהן אנחנו יודעים לאכזב. אני תמיד נותן מטרות שנראות קשות לעין אבל שמבוססות על עובדות.

אני אשמע לכם מאוד אופטימי אבל אני מצפה מהנבחרת לבין 2-5 מדליות.

אני צופה באופן תמידי בכל אליפויות העולם ולמדתי להכיר את אופי הספורטאים ולכן אלה הזוכים שאני בחרתי ושאני מאמין בהם:

ירדן ג'רבי- זהב.

שגיא מוקי- ארד.

מעיין דוידוביץ'- ארד.

אילנה קרטיש- ארד.

שמות מרכזיים נוספים: טומי ארשנסקי, לינדה בולדר, נבחרת התעמלות וחנה קנזייבה.

בחרתי בעיקר על פי האופי כי בסופו של דבר ווינריות אין לכל אחד.

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 24 תגובות

    1. באיזה תחרות מומי יצפה?
      אין תחרות מעודדות אז למה להסתכל בכלל? אולי שווה לראות את קובי ״כמעט חיים של מומי״ בריאנט בבאסקט בול. מה אתה אומר יא מומי?

  1. הלוואוי שהתחזית שלך תתממש.
    כמובן תודה רבה על הסקירה.
    אבל חייב להעיר ולומר שלמרות שירדן יציבה מאד המאבק והתחרת על מדליה הוא קשה ולכן להגיד בזיון זה קצת צורם.
    יש לי הרבה מה להגיד ומקווה למצוא את הזמן במשך השנה למאמרים נוספים בעניין .
    בכל אופן תודה רבה .

  2. אין ענף אולימפי שבו ישראל משתתפת שהפערים הם כה גדולים בין הצמרת לזו שאחריה כך שמדליה כמעט מובטחת ורק ביזיון של הספורטאי יגרום לאיבודה.

    אליפויות עולם ואירופה שנה או שנתיים קודם בטח שלא מבטיחים או נותנים סבירות גבוהה למדליה. עד האוליפיאדה התחרות הופכת קשה, המעמד מוסיף לחץ וישנם גורמים שונים כמו מזג אויר, גובה גלים או שיפוט סוביקטיבי שמשפיעים.
    זז
    בעיני זה תרבות ישראלית קלוקלת שבה באופן מוכוון מעלים את הספורטאי \ קבוצה לדרגה נשגבת (לעיתים סוחטים מהם הצהרות כוזבות רק כדי שיהיה תיעוד און דה רקורד) רק כדי להשפילם עד אפר כשלא יספקו סחורה. זה דרכם של עסקנים ועיתונאים לשמור על אינטרס משותף. העסקנים רוחצים את ידם וזורקים אשמה על הספורטאים שלא סיפקו סחורה והעיתונאים מכינים את הצליבה כדי לכתוב מאמרים סנסציונים שמושכים את הקורא המקומי.

    ומה קורא אם זוכים זוכים בטעות? כמובן שלהצלחה יש המון אבות. העסקנים לוקחים כרדיט על ההכנה המוצלחת בניהולם. העיתונאים חוגגים ונהנים מהילה של חוזי עתידות וכמובן שההישג הופך לשל כולנו. Win win לכולם חוץ מהספוטאים שיש להם רק מה להפסיד.

    בקיצור כל מדליה היא בונוס וחלק גדול של המדליות הישראליות הגיעו משום מקום.

  3. בהחלט אופטימיות נשפרצת ממך לכל עבר ממש מזכיר לי את הטורים של רפי על פילדלפיה.רוב הסיכויים שלא נצא עם מדליה שהישג שיא יהיה 2 מדליות שאף אחת מהן לא זהב.
    רק תיקון קל ירדן ג'רבי לא תהיה הספורטאית הראשונה שתתאכזב כי לפניה הייתה יעל ארד שדי התאכזבה שזכתה "רק " בכסף

  4. אגב רק לשם השוואה. ב-2004 נבחרת ארה"ב שהיתה עמוסה כוכבים ושחקנים שהיו בדרגה מעל כולם הפסידו ונתנו טורניר עלוב שנגמר במדליית ארד. המאמן היה לארי בראון והסגל כלל גם את טים דאנקן ואלן אייברסון בשיאם יחד עם לברון כרמלו ווייד הצעירים.

    נכון שהתקשורת הייתה מבקרת ולא קיבלה הפסד כמובן מעליו. אבל הנהלת הנבחרת ישבה וניתחה את הסיבות להפסדים וגילתה שאסופת כוכבים שמשחקים באופן דומה אינה מתאימה לטורנירי פיבא. היא הגיעה למסקנות עיקריות:

    אחד: צריך מנהל נבחרת ומאמן שיכירו את פיבא וידעו לבנות קבוצה בהתאם (ג'רי קולנג'לו ומייק ששבסקי). לא תמיד רק אולסטארים אלא שחקנים מובילים שמתאימים לשחק יחדיו ורול פליירס עליוניים כדי לתמוך בנקודות חולשה

    שתיים: תקופת התחייבות דאז של 3 שנים לנבחרת בלי תירוצים. מי שלא מתאמן בהכנות לא ישחק.

    שלוש: הזמנת סגל רחב שיפגש לפגישות אישיות עם הצוות וגם יעבור אימונים שיבדקו התאמה ויאפשו גמישות בהרכבת סגלים והרכבים וגם הרצון לא להיות מנופה דוחפת שחקנים לתת יותר

    ארבע: שילוש זמן ימי הכנה אל מול מקודם (20 יום ב-2004 עד ל-89 לפני 2008).

    מ-2008 הנבחרת האמריקאית בהרכבים שונים די דורסת את היריבות בחזרתה לפיסגה

    מה ניתן לקחת מפה לסגל האולימפי שלנו? אולי כלום 🙂 אבל זזה סתם מצביע על ההבדל בין תהליך של חשיבה והוצאתו לפועל.

  5. הסיכוי למדליה הגדול ביותר הוא במקצועות השיט (גלישה) שם הרוח היא פקטור חשוב, והרוח לא מתחשבת בגודל או שם המדינה.

  6. אופטימיות היא שם המשחק בספורט הישראלי….
    המשפט :"כגודל הציפיות הוא כגודל האכזבות" הוא משפט מאוד לא מדויק משום שאתה לא יכול להוריד מהספורטאים שלך ציפיות.
    אחד הדברים הלוזרים ביותר לעשות הוא להוריד מספורטאים ציפיות משום שכל ספורטאי שמגיע לתחרות צריך לבוא לקחת זהב גם אם זה אפשרי וגם אם לא, ספורטאי צריך לבוא לנצח.
    מעבר לכך שלישראל יש מועמדים רבים למדליה ולכן זה לא דבר שבשמיים- אם אתה לא מצפה להרבה אתה לא תעשה הרבה.

    בנושא ג'רבי- מי שמכיר את משקלה של ג'רבי בג'ודו יודע שהיא מסוגלת לנצח את כולם והיחידה שיורת טובה ממנה היא קלריס הצרפתייה.
    גם ג'רבי יודעת שזהב זו המטרה ואם לא אז מינימום מדליה.
    אחרי שסיימה חמישית באליפות העולם האחרונה ג'רבי פרצה בבכי והרגישה כישלון וככה צריך להיות ספורטאי.

    1. גור על זה אני מדבר. תפקידו של הספורטאי הוא לכוון הכי גבוה שיכול. בכל רגע נתון. המילה "לוזרי" מדגישה את הבעיה. זה אקסיומה שקבעה העיתונות בארץ. נקרא לזה אסייגיזם (על שמה של אופירה)

      ספורטאי לא צריך לכוון למדליה או לאליפות לפני תחילת המשחקים. מכיוון שזה מעמסה נפשית כבדה ומיותרת על כמעט כל אדם שצריך להתמודד עם מדינה שתשחט אותו בהפסד. זה מקור לאיבוד ריכוז, לחץ ובכל מקרה של הפסד – אשמה (מה שקוראים במקומותינו עלק "לקיחת אחריות". באנגלית המילה היא responsibility – או בפירוק המילה: response + ability היכולת לתת מענה\תגובה למה שקורה או במילים אחרות להבין, ללמוד ולהשתפר.

      כל פסיכולוג ספורט יאמר לך שהחשיבות היא דווקא לנקות רעשי רקע ולפרק את האירוע לחלקים קטנים הניתנים לאימון ומשחק של תרחישים ותגובות.

      במקום לצחוק על העובדה שאנחנו "אלופי העולם במשחקי ידידות" או "אלופי הגארבג' טיים" תרבות ספורט נורמאלית הייתה בודקת הפוך. איזה תכונות טובות במשחקי ידידות או באליפויות קטנות יותר מאפשרות לספורטאי הישראלי להתעלות.

      אלופים אמיתיים חיים את המשחק הבא או הפוזשין הבא. הם פועלים בו בשקט נפשי וריכוז וכל הזמן עסוקים בשילוב של פעולה ותגובה למתרחש. זו רמת ריכוז מטורפת ודורשת ניתוק אמיתי מכל מה שהוא לא הפעולה הבאה שעליך לעשות.

      אני אגב טוען שזה לא שהרבה עולים מצליחים פה בספורט בגלל שהגיעו ממדינות ספורט. אני טוען שעצם זה שהם "זרים" במידה ולא מבינים את התקשורת או את הלחץ מסביב עוזרת להם להפיק יותר.

      1. בעברית, זה נקרא אחריות. אם תשים לב טוב, תראה כשהופכים את האותיות קצת מקבלים חראיות – כשאתה מבקש ממישהו לקחת אחריות, אתה מבקש ממנו לספוג את החרא מכולם בשביל כולם.

      2. היה את המקרה של לי קורזיץ בלונדון- היא עברה ממעמד של ״מוכרת בענף״ ל״תקווה לאומית לזהב״ ל ״מאכזבת הלאומית״ תוך שלושה ימים. בחיי, ראיתי פוסטים בפייסבוק שהתעצבנו עליה כי היא גרמה להם לקוות סתם. ככה נראה קהל שניזון מעיתונות ספורט צהובה וככה לא מתנהגים לספורטאי/ת.

  7. גור – מאמר מצויין, מכניו לאוירה, ואני לגמרי איתך ברמת הצבת המטרות. מי שכבר הוכיחו שיכולים לקחת מדליות בתחריות הכי חזקות, באים לריו בשביל לנצח ולעלות על הפודיום.

  8. ג'ודו זה בכלל לא ספורט. גלישת גלים זה כן ספורט אבל לא ספורט תחרותי. בהצלחה לנבחרת ישראל בתחביביאדה הקרובה. שמעתי שאנחנו גם לא רעים בהטסת עפיפונים.

  9. לגבי ג'רבי אז דעתי היא כזו .
    היא באמת טופ 3 במשקל שלה.
    יכולה גם לזכות בזהב
    אבל צריך לזכור שבג'ודו טעות קטנטנה ואתה אף בשנייה וכל 4 שנות ההכנה הולכות לפח תשאלו את זהבי

    לכן אין בטוח בג'ודו .

כתיבת תגובה

סגירת תפריט