מעורב הופס ליום שני בערב: הג'נרלס, דוראנט, ומלחמת הסניקרס / מנחם לס

1. תודה לך וושינגטון ג'נרלס, ותדעי לך ש-16,000 הפסדיך היו כולם נצחונות גדולים!

וושינגטון ג'נרלס לא תפסיד יותר. אבל לא בגלל ש-3-16,000 הוא רקורד שהספיק לה, אלא בגלל שהארלם גלוב טרוטרס שלחה להם השבוע פיתקה וורודה בה היה כתוב "לא תצטרכו יותר לסבול את ההשפלה שבהפסדים".

זה היה יום עצוב מאד. לוושינגטון ג'נרלס לא היה איכפת להפסיד עוד כמה אלפי משחקים, אבל הארלם גלוב טרוטרס החליטה לחפש "דרך שונה" למשחקיה.

אני אוהב את ההארלם גלוב טרוטרס אהבת נפש. כשפעם ראיתי אותם באיצטרדין הכדורגל של ר"ג נגד הג'נרלס ב-1951 כשאני בן 14, הייתי בשוק. חשבתי (הייתי בטוח!) שזהו הכדורסל הגדול ביותר שקיים בתבל (לא ידעתי שרק כמה חודשים לפני כן הם הפסידו במשחק רציני למינינאפוליס לייקרס עם ג'ורג' מייקן באיצטדיון שיקגו לעיני איזה 20,000 צופים, שיא כדורסל שעמד שנים רבות).

תארו לכם ילד בן 14 שהגיע איכשהו מקרית טבעון כשהכדורסל הטוב שראה בחייו היה הפועל מזרע עם ראובן פכר ומחטי נגד מכבי ת"א עם אברהם שניאור וזכריה עופרי, ופתאום הוא חוזה בטאטום, גילברט  קינג, לואי "THE KING"  פרסלי, והגדול מכולם HAYNES מתעתעים, מדנקקים, וקולעים מחצי מגרש.

ונגדם הוושינגטון ג'נרלס הלבנה כולה (רק בשנות ה-60 המאוחרות הג'נרלס שיחקה גם עם שחורים) , קבוצה מסכנה שאז, כילד, שמחתי בכל טריק שעשו עליה.

הוושינגטון ג'נרלס עוזבת את העולם עם רקורד נפלא שלעולם לא ייקחו ממנה: "הקבוצה הלוזרית ביותר בהסטוריה של העולם",

הג'נרלס העכשווית היתה בבעלות ג'ון פרארי שהיה הבעלים (גיא! מדוע אומרים 'בעלים' ברבים כשיש רק בעל אחד?) של הקבוצה, מאמנה, הג'נרל מנג'ר שלה, הטריינר שלה, ורואה החשבון שלה. הוא היה ENTITY מופרד מההארלם גלוב טרוטרס ששילמו לו עבור משחק, והוא היה האחראי היחיד על כל הטיסות, האיכסון, האוכל, ומה לא של קבוצתו.

עבור הכנסה נוספת הג'נרלס שיחקו נגד קבוצות AAA וגם נגד מכללות בפרה-סיסון…

אפילו שהג'נרלס הם חופשיים סוף סוף ממעגל -SISYPHEAN של FAILURE ולכן אולי יום גאולה, כולנו יודעים שאחרי 70 שנה של השתתפות קבועה בכל מסעות הגלובטרוטרס זה יום עצוב מאד. עם כל ההפסדים, הג'נרלס הפתיעו ביכולתם לשחק עם STRAIGHT FACE וברצינות נראית לעין נגד הקבוצה המפורסמת ביותר בעולם שמשך 70 ויותר שנים נתנה לנו את ההצגה הגדולה בתבל.

אז בואו אגלה לכם נסוד:

The Generals were actually pretty good at basketball

מי שחושב שהג'נרלס היו חבורת מוקיונים לא מוצלחת טועה טעות מרה. אסור היה להם לפרסם את הרוסטר שלהם, אבל מי שייכנס ל- Generals Plwayers listed on Wikipedia  ימצא חבורות על חבורות שחקנים מדיביזיות I, II, ו-III. בהתקפה הג'נרלס שיחקו LEGIT BASKETBALL, אבל בהגנה כנראה שההוראות היו תמיד לתת לטרוטרס לנצח בסוף. איש לא יודה בזה, אבל אנחנו הרי לא מטומטמים, וזה ברור. הייתי אומר שב-60% מהמשחק הם שיחקו הגנה בינונית, וב-40% מהמשחק הם נתנו לטרוטרס להוריד להם את המכנסיים, ולמסור כדורים בין רגליהם. הטרוטרס גם היו "חייבים" לקלוע כל משחק מעל 100 נקודות.

המשחק של הג'נרלס הידוע ביותר היה משחקם נגד אלופי המכללות סירקיוז ב-2004. – reigning champ Syracuse in 2004

הכדורסל הלגיטימי החזיר את החוב פעם אחת, ב-5 לינואר 1971 במרטין, טנסי. הטרוטרס פיגרו ב-5 נק' בתחילת המחצית השנייה ומישהו מהם צעק משהו מעליב לאחד משחקני הג'נרלס. דבר הוליד דבר ולפתע הגלובטרוטרס שכחו מי הם, והג'נרלס התחילו לשחק הגנה אמיתית, והתפתח משחק על אמת כולל קללות, דחיפות, ומכות.

השופטים – אף הם חלק מהטרוטרס – שרקו לטיים-אאוט בעצמם כי גם עליהם היה לדעת כיצד לשרוק. טאטום אמר: "CALL IT SERIOUS!", והמשחק הפך לקרב אמיתי. שניות לפני הסיום, והתוצאה 89-89, בעל הקבוצה/מאמנה/שחקנה רד קלוץ לקח טיים אאוט, וצעק לטרוטרס: "אתם מפסידים עם זריקה מרחוק שלי!". היינה הגיב "ON MY DEAD BODY!", וכשהשעון מראה 0:1 (אז לא היו מאיות בשעוני המשחק) הוא זורק הוק מחצי מגרש ו…סוויש…

מרטין היתה 'עיר יבשה' בשנים ההם, אז שחקני הג'נרלס שפכו על עצמם מיץ תפוזים..

קלוץ (יהודי מסורתי!) ניפטר בשנה שעברה בגיל 93. הוא היה בעל הקבוצה מההתחלה (ומאמנה ושחקנה ככל שיכול היה). לי יש רושם שההארלם טרוטרס חיכו למותו כדי לחתוך את היחסים, כי הוא התחיל את כל העסק עם אייב ספרסטין, האבא היהודי של הטרוטרס, והם לא יכולים היו לפגוע בקלוץ.

קלוץ היה אחד מהיהודים שהחלו את הכדורסל המקצועני עם רד אורבך, רד הולצמן, וספרסטין. הוא שיחק עם הבולטס בשנות 1947-8 ואח"כ בפילדלפיה SPHAS.

מי שמעוניין לקרוא יותר עליו ועל הטרוטרס, הנה מקור מצויין:

 Posnanski's profile of Klotz from 2011,.

הכנסתי קטע על מאבקי הטרוטרס עם הלייקרס שניתן לדלג עליו לאלה שלא מתעניינים עד כדי כך:

*********************

This was the setting when Saperstein and Lakers’ general manager Max Winter agreed to a game to be played at Chicago Stadium on February 19, 1948. “Little did we realize,” said Winter, “that it would turn out to be one of the most memorable basketball games of all time.”

The Lakers-Globetrotters game actually was scheduled as a preliminary to a Basketball Association of America game between the Chicago Stags and New York Knicks. But the arena record 17,823 fans who turned out for the doubleheader were not there to see the Stags and Knicks; the Globetrotters and Lakers were the main event this night.

The Lakers held a significant height advantage; they had several players taller than the Trotters’ six-three center Reece “Goose” Tatum. But the star of the Globetrotters was Marques Haynes, acknowledged as the world’s greatest ball handler. (Once, with the Globetrotters nursing a one-point lead and playing shorthanded after two of their players had fouled out, Haynes dribbled out the entire fourth quarter.) Ermer Robinson, Wilbert King, and Louis “Babe” Pressley rounded out the Globetrotters’ starting lineup.

It became apparent early that Tatum would be no match for Mikan. The Lakers jumped to an early 9-2 lead and held a 32-23 edge at the half. Mikan had pumped in 18 points while holding Tatum scoreless.

With their 103-game winning streak in jeopardy, Saperstein’s men tried some new tactics in the second half. Pressley came over to assist Tatum in defensing Mikan, and the double-team strategy worked. Playing a much more physical game, the Trotters not only held Mikan to only six points the rest of the way, they frustrated George to the point that he drew a technical foul. Meanwhile, the fast-breaking Globetrotters battled back to tie the score at 42 as the third quarter ended.

The contest remained close the rest of the way. Both of Mikan’s defenders—Tatum and Pressley—fouled out late in the fourth quarter, but the Trotters hung in. With a minute- and-a-half left, they tied the game, 59-59, and then got the ball back. It was time for Haynes to display his talents, as the Trotters’ main magician kept the ball and dribbled down the clock. With seconds remaining, he flipped the ball to Ermer Robinson, who unleased a long set shot as the final buzzer sounded.

The ball swished through the basket, but did he get the shot off in time? One timer said yes, the other said no, but the final ruling went against the Lakers, and the Globetrotters had pulled out an incredible 61-59 victory.

The Lakers went on to win both the National Basketball League title and the World’s Professional Basketball Tournament (which was in its final year). By the following season, the Lakers were members of the Basketball Association of America (having defected with three other NBL teams). They would also be given another chance at the Globetrotters, as Saperstein and Winter scheduled two meetings near the end of the 1948-49 season.

The Lakers were crippled for the first contest. Both Jim Pollard and Swede Carlson missed the game and the Globetrotters overcame a six-point halftime deficit to win, 49-45, as 20,046 jammed Chicago Stadium, breaking the record set when the two teams last met. The Trotters built a large enough lead in the fourth quarter to feel comfortable in performing some of their crowd-pleasing antics, including a fabulous dribbling routine by Haynes. But this would also be the last time the Globetrotters would ever beat the Lakers.

When they met two weeks later, before a Minneapolis Auditorium record crowd of 10,122, the Lakers were at full strength and cruised to a 68-53 win. This time is was the Lakers turn to clown, and Don Forman delighted the crowd with a dribbling act that rivalled the show put on by Haynes in the previous game.

The series between the Lakers and Globetrotters would continue over the next several years, despite changes that would affect the battles. During the summer of 1949, the National Basketball League and Basketball Association of America merged to form the National Basketball Association. Of greater significance, however, was the integration of the NBA, as the Boston Celtics drafted and signed Chuck Cooper, opening the league to athletes of all races and eliminating the monopoly the Globetrotters had on black talent. In fact, before the next season opened, the Trotters’ star center, Nat “Sweetwater” Clifton, had signed with the New York Knicks.

Even after the retirements of Mikan and Pollard brought an end to the Minneapolis dynasty, the Lakers had little trouble in handling the Globetrotters, who by this time were concentrating more on entertainment and less on competitive basketball.

In January of 1958, the teams met for the last time. The Lakers won-loss record was 8-24, and the team was on its way to producing the worst record in the league that year. Even so, Minneapolis defeated the Globetrotters, 111-100.

Today Saperstein is gone, and the Lakers have long departed Minneapolis for Los Angeles. They’ve taken separate paths, but, each in their own way, the Lakers and Globetrotters still command national fame and attention and have remained premier attractions in the basketball world.

LAKERS VS. GLOBETROTTERS

  • February 19, 1948 at Chicago Stadium: Globetrotters 61, Lakers 59
  • February 28, 1949 at Chicago Stadium: Globetrotters 49, Lakers 45
  • March 14, 1949 at Minneapolis Auditorium: Lakers 68, Globetrotters 53
  • February 21, 1950 at Chicago Stadium: Lakers 76, Globetrotters 60
  • March 20, 1950 at St. Paul Auditorium: Lakers 69, Globetrotters 54
  • February 23, 1951 at Chicago Stadium: Lakers 72, Globetrotters 68
  • January 2, 1952 at Chicago Stadium: Lakers 84, Globetrotters 60
  • January 3, 1958 at Chicago Stadium: Lakers 111, Globetrotters 100

**************************************

 

2. מסתבר שפציעתו של דוראנט היתה  ה-ר-ב-ה  יותר רצינית

.

 

 

מסתבר שפציעת כף הרגל של קווין דוראנט היתה הרבה, הרבה יותר רצינית, ומסתבר עוד דבר שהוא מטמטם חושים ממש: הוא סובל כאבים ברגלו כבר 4 שנים, כולל אליפות העולם ההיא בה ניצח כמעט לבדו את שאר העולם.

זאת היתה הסיבה שכמעט בשקט וכמעט בסוד הוא עבר ניתוח שלישי ב-31 למרץ שסיים לו את העונה.

הוא גילה את פרטי פציעתו במיני-קמפ של נבחרת ארה"ב, והראה לכל הכתבים שיש להם FOOT FETISH (מומי! הסבר להם מה זה. למשל ה-'טוסיק פטיש' של האשך) את עצם המטטרסל החמישית. "גילו שהיה בה סדק משך כל ה-4 שנים האחרונות ששיחקתי. תמיד היו לי כאבים אבל אמרו לי ,זה יעבור עם הזמן'. הכאבים רק גברו עם הזמן. עתה אני מרגיש לראשונה כף רגל נקייה מכאב!".

הפרוצדורה של הניתוח היתה מסובכת ביותר בגלל המבנה המיוחד של כף רגלו ועצמות כף הרגל האקסטרה רחבות שלו. אין טעם להיכנס לפרטים (שאותם קראתי בעניין רב) כי הם  די מסובכים, כולל הברגים והלולאות. ד"ר קלפר – הידוע ברבים כמנתח כף הרגל המוביל בעולם, מסביר את הפרוצדורה שהיתה "כמו להחזיק זוג מכנסיים קצרות על איש שמן עם רצועות ו-SUSPENDERS, בגלל עצמות אצבעותיו שהן כה רחבות". WHATEVER.

עכשיו יודעים שאם ד"ר קלפר היה אז כשיאו מינג היה זקוק לו, הוא היה משחק בליגה עוד כמה שנים טובות במקום להוביל את הדגל הסיני באליפות העולם בא"ק המתחילה בסוף השבוע.

העיקר שסוף טוב – הכל טוב.

כל מה שיש לי לומר שהכאב שפעם היה לו בכף רגלו עבר עתה לכל אלה שינסו להגן עליו בכל קבוצות הליגה.

3. מלחמת הסניקר'ס 

 

 

מוזר או לא, אבל המזוקן הוא האובייקט הראשי במלחמות כסף כבר 3 שנים. קודם הסירוב של הת'אנדר לשלם לו מקס, והמעבר שלו ליוסטון שעירער די חזק את שווי המשקל בליגה לעשר השנים הבאות.

נעשה FAST FORWARD ונישכח לרגע את ה-78 מיליון שהוא חתם באחת 'המציאות' הגדולות ליוסטון, ונעבור לחוזה החדש שחתם שהוא פי 3 יותר גדול, ה-200 מיליון שהוא חתם עם אדידס, המחייב את המסכן לנעול את נעליהם (באם ישחק או לא!) עד גיל 39.

הווה אומר שהחוזה עם יוסטון הוא כסף כיס.

המעניין הוא שנייקי – שהיתה יכולה להשוות את הסכום ואז לפי חוזהו המקורי איתם הוא (מסכן!)  היה חייב לנעול את הסניקרס שלהם עד גיל 39 – סירבה להשוות את ההצעה ונתנה לו ללכת ולנעול את 'אדידס' השנואות

מה שהארדן נועל או לא נועל מעניין את הסבתא שלי. מה שמעניין היא 'מלחמת הסניקרים', או כפי שהיא ידועה בעולם הרחב כ-"SNEAKER WAR". מי התחיל אותה? צדקתם! שוב המייקל המיוקלל הזה. המלחמה החלה בגדול עם נבחרת החלומות של 1992 כשמייקל עטף את עצמו עם דגל הפסים והכוכבים לא כל כך בגלל הפטריוטיות שלו כמו כדי להסתיר את הלוגו של ריבוק – שהיתה אז הספונסרית של הנבחרת האמריקאית – בשעה שהוא היה כבר אז נושא הדגל של נייקי.

*

*

'כיסוי הלוגו' היה ה-WARNING SHOT. זריקת החימום לפתיחת המלחמה האמיתית. הקרב בין חברות הסניקרס וההלבשה בספורט התחילה למעשה שנים לפני כן, אבל עד שנייקי לא הפכה לילדה חדשה בשכונה – והפכה מהר מאד לילדה המלכה – המלחמה בין האירופאיות והאנגליות אדידס, פומה, ריבוק, ופילה היתה הרבה יותר רציונלית ושקטה.

המלחמה היום היא אכזרית, והיא מתחילה כבר מגיל 0. התפוצצתי כשראיתי את אחת הנינות של גייל – גיל 6 חודשים – עם נעל סרוגה של 'נייקי'. לך למשחק צוציקים בני 4 באלפי ליגות הילדים והילדות בארה"ב ותראה כדורי רגל אדידס, נעלי כדורגל 'נייקי', ומגיני רגל באורך 6 ס"מ מ-ASIC היפאנית.

חברות ענק חובקות עולם 'קונות' טורנירים שונים, אליפויות, ומה לא – ומשקיעות מיליוני דולארים להיות הספונסוריות של מפעלי ספורט שונים, והתשלום? המדים, הנעליים, והכדורים הם של החברה הספונסורית. רק אתמול נודע שחברת UNDER ARMOUR 'קנתה' את טורניר ה-ELITE 24 ב-30 מיליון דולארים. כסף קטן. הם תורמים את המדים, נעלי הכדורגל, הכדורים. והרווח? כשהטיווי משדרת את המשחקים מי שחוזה בהם רואה את הלוגו שוב ושוב ושוב.

כיצד עומד הדירוג היום של החברות המובילות בביגוד, הנעלה, ו-APPAREL בספורט?

המובילה היא נייקי האמריקאית, והשותפה שלה 'נייקי-ג'ורדן' עם סך מכירות של 32.56 מיליארד ב-2014.

אחריה אדידס הגרמנית עם 19.24.

אחריהן החברות הבאות עם סך מכירות של 4 מיליארד עד 2 מיליארד:

*פומה הגרמנית

*ASICS היפאנית

*ניו בלאנס האמריקאית

*אנדר ארמור האמריקאית

*ריבוק הבריטית

*קונברס האמריקאית (העתיקה והטובה…)

*FILA האיטלקית שעתה היא דרום קוריאנית

*K-SWISS (לא בטוח מאיזו מדינה; אולי שוויצריה?)

*UMBRO הבריטית

המלחמה נמשכת בכל החזיתות, ולא רק בארה"ב. נבחרת קרואטיה היא הספונסריות של 'נייקי-ג'ורדן'. אחד משחקניה דראגן בנדר, 2.14 מ', שיהיה על בטוח בחירת דראפט בין 5 הראשונות ב-2016 לא הורשה לשחק עבור מדינתו בטורניר FIBA כי יש לו כבר חוזה אישי עם אדידס שלא מרשה לו ללבוש מדים עם לוגו אחר. ארה"ב ניצחה אותה בגמר 71-79. עם בנדר זה עלול היה להיגמר אחרת.

עוד דוגמא למלחמה בכל החזיתות? אנטוני בלנקני, אחד מהשוטינג גארדס הטובים העונה בתיכונים חתם על כניסה לאוניברסיטת לואיוויל, שהיא "ADIDAS SCHOOL". עשרה ימים אחרי הוא DECOMMITTED ובחר ב-LSU, "אוניברסיטה של EYBL" (נייקי), שבלנקני – עוד לא בן 18 כשחתם איתם – "'שייך" אליהם.

הווה אומר (גיא כבר הסביר לנו את המקור)? הווה אומר שחברות הלבוש וההנעלה – ואני חייב לשים זאת באותיות גדולות –

משפיעות היום גם על ה-RECRUITING של המכללות, ומשפיעות השפעה  ישירה על אליפות המכללות בכדורסל!

 

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 27 תגובות

  1. הג'נרלס הם הלוזרים החביבים ביותר בהיסטוריה. היו חבר'ה נחמדים ומקצוענים, וכאב הלב בפעם שיצא לי לראות אותם מול הגלובטרוטרס אחרי שהם הובילו 3 רבעים ונאלצו לוותר במשחק האחרון.

    אם אוקלהומה בריאים לגמרי, הם חומר לגמר מערב. לא מעבר (עם הספרס והווריורס).

    לחברות הנעליים יש השפעה עצומה. גלויה וסמויה. תראו את טים נייק (קליבלנד), אדידס (שיקגו עד שבאטלר עבר לנייק) וג'ורדן (קליפרס). זה לא מקרי

  2. במקורות יש בידול בין "בַּעַל" (זוגה של האישה)
    לבין "בעלים" של רכוש (בעלים ביחיד)
    אפשר היה להיות בעל לאישה ולא לשדה או לבית.
    אז אני בעל לאשתי, ובעלי הנכס או הבעלים של הנכס שברשותי.
    הסיבה למילה "בעלים" (יחיד) היא בדיוק בשביל ליצור את הבידול.

    כיום שוב ניתן לומר "אני בעל הנכס" או "אני בעלי הנכס" או "אני הבעלים של הנכס".

    1. ה-"הווה אומר" מאתמול (לא אומרים לא למנחם…):

      במשנה, במסכת אבות כתוב:
      "רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ אוֹמֵר, הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם.
      וֶהֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים."

      הווי = היה (תהיה, בציווי), הווה אומר = היה אומר = כלומר.

    2. בעל זה כי הוא "בועל" קצת קשה להגיד את זה על חפץ .ובעלים בתקופת התנ"ך זה סוג של עבודה זרה.בעל היום זה היטוי מושאל מבעל ואשה.

  3. בנדר משחק בישראל, בקבוצת בת של מכבי ת"א בלאומית (אני כמעט בטוח שרמת גן).
    מצחיק אם אחרי שהם החזיקו בשבילו קבוצה בלאומית בתקציב של 2.5 מיליון מכבי לא יראו ממנו כלום.

    1. זה יהיה אדיר, הוא יכול להיות בחירת לוטרי השנה ואם יעשו איתו מה שהניקס עשו עם פורצינגיס אז מכבי ידפקו לגמרי, אבל לדעתי הם יחכו שנתיים שלוש לפני שיוסיפו איתו

  4. 1. הארלם גלובטרוטרס=WWE. חסר ערך ספורטיבי.

    2. לעיתים אני ואחרים זורקים על קבוצה שהיא מקוללת. אני מתחיל לא להאמין בקללה הזאת. אני מתחיל לבדוק שיטת משחק של צוות מקצועי (כולל דקות שוחקות וסגנון שמכריח שינוי כיוון וניתור אדיר) וצוות רפואי בינוני ביחס לקבוצות אחרות. צריך לבדוק למה כמות הפציעות ב-OKC שיקגו ופורטלנד גבוהות ובקבוצות אחרות נמוכות בהרבה. אם אני הדוראנט הבא אני בוחן קבוצות לפי הצוות הרפואי והמקצועי לפני איזה כוכבים יש לה

    3.
    – Cash rules everything around me" – Wu-tang clan"
    הציבור מטומטם לכן הציבור ישלם – שלום חנוך

  5. בנדר בעירוני רמת גן, הרבה פעמים אני רואה משחקים שלהם כי אני בנוער ואני יכול להגיד שהוא לא כישרון לnba , משחקן לוטרי עתידי מצפים לקרוע את הליגה ולא 10 נקודות למשחק.

  6. לי יש פטיש לטוסיקים?! הפוסל במומי פוסל.. 🙂
    ואף מילה על הטוסיק של סרינה (לא יכולה להגדיר אותו. הוא צריך מילון שלם).

  7. ממש מקווה שדוראנט לא יסחוב את הסיפור עם הרגל כל הקריירה. מצד שני, הוא יכול להיות מהגדולים ביותר גם עם כאבים ברגל.

    ואני קצת מודאג מהחוזה של הארדן. נייק באמת עושים נעליים טובות ומותאמות בצורה אישית עם הטכנולוגיות הכי מתקדמות.
    נושא הדגל של של אדידס עד עכשיו הוא דרק רוז וזה אומר הכל. המשחק של הארדן עם היורוסטפ מצריך נעליים שישמרו לו על הקרסוליים. יש לי הרגשה רעה בקשר לחוזה הנעליים הזה…

  8. יש גם קורבנות עצובים למלחמת הסניקרים. שימו לב שניק סימונדס, אלוף ארה"ב ב- 800 מ' וסגן אלוף העולם ייעדר מאליפות העולם הקרובה בשל חוסר המוכנות שלו לביכנע לתכתיבים של נייקי, נושאת החסות של המשלחת של ארצות הברית.
    http://www.haaretz.co.il/sport/other/.premium-1.2705727

  9. צעק לשמיים שבמקרה של דוראנט קיימת רשלנות רפואית ואמרתי את זה לא פעם
    בקשר לנעליים , הוא וקובי שיחקו עם נעליים נמוכות מה שנראה לי לא הגיוני בעליל
    נעל כדורסל צריכה להיות גבוהה אם שחקן נפצע ומאשים את היצרן של הנעל ….
    קשקוש מוחלט , שחקני טניס וכדורגל מעולם לא האשימו את הנעליים ( בטניס כן אבל יצרן מסוים )
    היום הרצון להיות אופנתי פוגע בשיקול המקצועי

  10. היום הכל מסחרי אבל מלחמות הנעליים בכלל התחילו מזמן בין אדידס ופומה. מסתבר שמקימי החברות היו שני אחים (בנים לחייט או משהו כזה) שבגלל ריב בינהם התחילו שתי חברות נפרדות. הקנאה והרצון להשוויץ בפני אבא היוו קרקע פורה למלחמות מסחריות וחסויות. הידועה בהן היא שאדידס סיכלו יבוא של נעלי פומה לאולימפיאדת מקסיקו (רק חברה מקסיקאית היתה יכולה לייבא נעליים למקסיקו, לפומה לא היתה חברת בת מקסיקאית ואדידס הלשינו עליהם) ונוצר מצב שלספורטאים של פומה אין נעליים ללבוש ! לבסוף אדידס ויתרה ונעשה איזשהו טריק שאיפשר את יבוא הנעליים לרצים (אני חושב שחברת הבת של אדידס במקסיקו עשתה ג'סטה וייבאה את הנעליים של פומה).

    אז אני שואל אתכם – מה חשוב בחיים ?

כתיבת תגובה

סגירת תפריט