ראי ראי שעל הקיר – מי הדראפט הטוב בעיר (ובהיסטוריה)?/ינון יבור

STA23

 

אז בעקבות הסידרה הנפלאה שסקרה את בחירות הדראפט השונות לאורך ההיסטוריה, נשארנו עם תיאבון לקינוח הולם. הפוסט הנוכחי מהווה למעשה סיכום והשוואה של הדראפטים השונים לאורך ההיסטוריה. שלושה וחצי פרמטרים נמדדו ויוצגו להלן, וכל אחד יכול להחליט איזה מהפרמטרים הוא החשוב ביותר לקביעת חוזקו של הדראפט ואיזה זניח. מובן שחלקכם יכול אף לבוא ולהצביע על כלל הפרמטרים כמדדים שגויים ולהציע אמות מידה חדשות ומעניינות. הכל מותר, הכל הולך, והניתוח שתקראו להלן משלב רק מספר אופציות מוגבל להסתכל על הנתונים.

מוכנים? אז בואו נצלול:

  1. פיינלס MVP

לכאורה, המדד החלש ביותר, מכיוון שהוא מציג נתונים רק על שחקנים שהגיעו לגמר הליגה, ולרוב זכו בו. זאת ועוד, הפרס חולק לראשונה ב-1969, שזה 13 שנים אחרי שאר המדדים שיוצגו כאן (לכן, אגב, אני מחשיב אותו כ"חצי"). למרות האמור, מעניין לראות את פילוג הזוכים לאורך השנים, הדראפטים מהם הגיעו וכן הקבוצות ומספר הבחירה בדראפט.

 2גרף 1: מספר זכיות ומספר זוכים בפיינלס MVP כתלות בשנת הבחירה בדראפט

גרף 1 מציג את הזוכים והזוכות כתלות בשנת הבחירה בדראפט. קל להבחין ב"אובליסק" המזדקר בשנת 1984 עם 8 זכיות, להם אחראים רק שני שחקנים (מייקל והאקים). מעניין שאף דראפט לא ניפק יותר משני זוכים, וזה של 1997 מדורג שני עם 4 זכיות (דאנקן ובילאפס). אפשר להבחין בתקופות יובש ארוכות מדי פעם (למשל 6 שנים בין 1986 ל-1991), שבדרך כלל באות אחרי דראפטים דומיננטיים בכוכבים (69' של קארים, 84' של מייקל-האקים ו-92' של שאק).

 1

גרף 2: מספר זכיות ומספר זוכים בפיינלס MVP כתלות במיקום הבחירה בדראפט

גרף 2 מראה מגמה שניתן היה לנחש אותה מראש, אבל טוב מראה עיניים: כדאי מאוד להיבחר ראשון בדראפט אם אתה רוצה לקבל את הגביע שביל ראסל מחלק. 17 זכיות מתוך 47 אפשריות זו שליטה ממש משמעותית, וגם מספר הזוכים (8) כפול מזה של הבחירה הבאה (בחירה 2, שלא במפתיע). מה שמעניין לראות הוא שלבחירה השלישית יש יותר תארים מאשר לשניה, ומי שצריך הסבר לזה מוזמן לבחון את דראפט 1984 ולהבין לבד… בחירה 9, במפתיע, היא הבאה בתור עם שלוש זכיות של שלושה שחקנים שונים, נוביצקי הבולט מביניהם.

כמו כן, לבחירה הרביעית אין כלל תואר – ווסטברוק, כריס פול, כריס בוש – לטיפולכם (או אולי הלטבי של דובי?), ושני שחקנים ממעמקי העשור השלישי מפתיעים ומקשטים את הרשימה – טוני פארקר ודניס ג'ונסון. למי שמופתע אגב מהופעת הבחירה "0" – אתם יכולים לפנות למוזס מלון שלא נבחר בדראפט ולווילט שנבחר בבחירה אזורית, ולבקש מהם הסברים.

לבסוף, חלוקת הזוכים והזכיות לפי קבוצות מוצגת בגרף 3. אין הרבה מה להגיד כאן מלבד זה שכרגיל, הלייקרס שולטטטטטטים. האמת, יפה לראות את ההבדל בין שלטון היחיד בשיקגו (שש זכיות, זוכה יחיד) לשיתופיות ולסוציאליזם המאפיין את בוסטון הדמוקרטית – שש זכיות של חמישה שחקנים שונים (ואיזה מזל שהפרס חולק טרם זמנו של ראסל, אחרת היתה נדפקת לי כל התאוריה…)

 

3גרף 3: מספר זכיות ומספר זוכים בפיינלס MVP כתלות בקבוצה בה שיחקו

2.MVP של העונה הרגילה

אוקיי, הגענו למדד קצת יותר משמעותי, משתי סיבות עיקריות: א) אנחנו לא מוגבלים לשחקנים המופיעים בגמר הליגה, או אפילו לכאלו המופיעים בפלייאוף (למרות שזה למעשה תנאי לא כתוב לקבלת התואר), ו-ב) יש לנו 13 שנים יותר לדגום, ובסה"כ 60 שנות MVP. אז מה אפשר לראות מהנתונים? נציג שוב את שלושת הגרפים הקודמים, רק ל-MVP של הליגה ולא של הגמר.

4גרף 4: מספר זכיות ומספר זוכים ב- MVP כתלות בשנת הבחירה בדראפט

אז האובליסק של 1984 עדיין איתנו, הפעם לא רק בזכות מייקל אלא גם בארקלי והאקים. 1969 של קארים (בלבד!! רוצו לקרוא את הכתבה של גיא עליו) נותנת פייט ומסיימת שנייה. גם ראסל ו-ווילט העתיקים (1956 ו-1959) ולברון (2003) בולטים עם זכיות מרובות לשחקן בודד. דראפט 1996 המהולל זוכה כאן לאיזכור ראשון ולא אחרון, תודות לגיוון הזוכים – שלושה שונים (שווה ערך ל-1984) ב-4 תארים סה"כ

5גרף 5: מספר זכיות ומספר זוכים ב- MVP כתלות במיקום הבחירה בדראפט

גרף 5 מרמז שוב, כמו גרף 2, שכדאי מאוד להיבחר ראשון בדראפט כדי לקבל MVP. 22 בחירות מתוך 60 אפשריות מהוות אחוז משמעותי, כמו גם מספר הזוכים (11 מתוך 31). גם כאן ווילט ומוזס מלון מככבים עם 7 בחירות בבחירה "0", שמהווים למעלה מ-10% מהזכיות עד כה. מעניין לראות שבניגוד ל-MVP של הגמר, הבחירה הנמוכה ביותר כאן היא 15 (סטיב נאש, פעמיים), כלומר אין ממש שחקנים שבאו מ"שום מקום" וקטפו את התואר. זה גם מלמד ש"קל" יותר להגיע מאחור, להפתיע ולהצטיין בסידרת פלייאוף אחת (הגמר) מאשר להיות עקבי ולהוביל את הליגה לכל אורך העונה. האם מישהו מכם רואה את קוואי לאונרד, איגואדלה או טוני פארקר זוכים ב-MVP של הליגה? הטענה הזו מקבלת משנה תוקף כשבודקים את מספר הזוכים בשני התארים, ורואים שיוויון כמעט מוחלט (30 לגמר לעומת 31 לליגה), למרות שגביע ה-MVP של הליגה חולק 13 פעמים יותר, כלומר למעלה מ-25% יותר. החפיפה בין שתי הרשימות כמובן לא מלאה ובאופן מעניין מתייצבת על 50% – רק 15 שחקנים שזכו במצטיין הליגה גם זכו ב-MVP של הגמר (מהם 10 גם באותה שנה, ג'ורדן 4 פעמים).

ובמסגרת הפינה "מחכים לכם", בחירות 10, 11 ו-14 מתבקשות לנפק זוכה בהקדם. מבט על שדה האפשרויות אינו מלבב כלל, כשרק פול ג'ורג' (10) ואולי קליי ת'ומפסון (11) יכולים לאיים על התואר בשנים הקרובות.

6גרף 6: מספר זכיות ומספר זוכים ב- MVP כתלות בקבוצה בה שיחקו

גרף 6 מראה לנו שכשלוקחים בחשבון את שנותיו הגדולות של ראסל (נבחר ב-56', השנה בה החלו לחלק את הפרס), בוסטון מרימה ראש ועוברת להוביל את טבלת הזכיות (בניגוד ל-MVP גמר שם הספירה מתחילה ב-1969). מבחינת מספר זוכים, יש שיוויון משולש בצמרת עם 4 זוכים, כאשר לעוד 5 קבוצות רשומות זכיות של שני שחקנים שונים. ככלל, בהשוואה לרשימה בגרף 3, כאן כבר 21 קבוצות מתחלקות ב"שלל" הזכיות, בניגוד ל-15 בלבד של מצטיין גמר הליגה. עם זאת, ראוי לציין את תשע הקבוצות שלא שלחו עדיין MVP לרשימה, חלקן ותיקות מאוד ואחת אפילו עם שלוש (!!) זכיות במצטיין הגמר (השאר ללא זכיה גם בקטגוריה זו): דטרויט, אינדיאנה, טורונטו, ברוקלין, שארלוט, אורלנדו, דנבר, ממפיס וניו אורלינס. בהצלחה לשש המזרחיות ולשלוש המערביות, שכנראה יהפכו ל-2 בשנים הקרובות בזכות בחור אחד עם גבה אחת.

3 בחירה לחמישיות העונה השונות

המדד הנוכחי כבר יותר רחב היקף מהקודמים לו, שניתן בהגינות לומר שבוחנים יותר את הקצפת והדובדבן של כל דראפט ולא מספקים תמונה רחבה מספיק. שחקנים מעולים שלא זכו ב-MVP כלשהו למעשה נפקדים מהמדדים הקודמים, ולכן מבחינת נתונים לא משפיעים על איכות הדראפט. רק לסבר את האוזן: יכול להיות שנדבר על דראפט 1984 בלי לקחת בחשבון את סטוקטון? דראפט 1985 בלי להזכיר את יואינג? שנשמיט את השפעתם של דרקסלר, פייטון, רג'י מילר ואחרים? כן, גם אני חשבתי שזה לא לעניין.

בדיוק לטובת זה מגיעות הבחירות לחמישיית העונה, שמספקות לנו בכל עונה לא רק שני שמות (שלעיתים חד-הם), אלא 10 או 15 שחקנים שונים (מ-1989 ישנה בחירה לחמישייה השלישית), שמאפשרים מדד רחב יותר לבחינה והשוואה בין דראפטים משנים שונות. בחרתי להתייחס לחמישיות העונה החל מ-1956, השנה בה התחילו לחלק את פרס ה-MVP. מלבד שמירה על אחידות עם המדד הקודם, חשוב להבין שאם מתקרבים יותר מדי ל"נקודה הסינגולרית" של שנת פתיחת הליגה, המידע קצת מתעוות (כמו בנקודה סינגולרית אמיתית) כי אין למעשה דראפטים מוקדמים יותר ולכן נתוני הדראפטים הראשונים "מתנפחים". 1956 נדמית כמספיק רחוקה מנקודה זו (1947), וכן בעלת יתרון נוסף – כמעט חופפת לתחילת הקריירה של הראשון שנכנס אצל רבים מהפרשנים לחמישייה או לעשירייה הראשונה של כל הזמנים – ביל ראסל.

אז איך זה נעשה? הרי ברור שדין בחירה לחמישייה ראשונה אינו כדין הבחירה לחמישייה השלישית. כאן אני משתמש בנוסחה המוכרת מרחבי הליגה בנוגע לבחירות מסוג זה: בחירה לחמישייה הראשונה שווה 5 נקודות, לשנייה – 3, ולשלישית נקודה בודדת. נשארת עדיין הסוגיה (הפעוטה יש לומר) של איך להתייחס לשנים שלפני 1989, כאשר נבחרו רק שתי חמישיות. כיצד "לפצות" דראפטים מוקדמים יותר על כך שאין בהם כלל בחירה לחמישייה השלישית? במקרה זה, עבור כל שנה בין 1956-1988, הנחתי כי כמות הנבחרים לחמישייה השלישית מדראפט מסוים תהיה יחסית לכמות שנבחרה בשתי החמישיות הראשונות מאותו דראפט. למשל, אם ב-1988 נבחרו 4 שחקנים מדראפט 1984 לשתי החמישיות הראשונות (3 לראשונה ו-1 לשנייה), אזי הכמות ה"מתוקנת" של דראפט 84' תהיה עוד שני שחקנים בבחירת החמישייה השלישית של 1988. זהו לא מדד מדויק וניתן להתווכח עליו, אבל שני דברים עומדים לזכותו: א) הוא יחסי ולכן לא מפלה – הוא משאיר למעשה את היחס הקיים ומרחיב אותו גם לחמישייה השלישית; ו-ב) הוא לא כל כך משמעותי, מכיוון שבחירה לחמישייה השלישית שווה נקודה אחת, ולכן לפי הדוגמה הקודמת, במקום 18 נקודות (3*5+1*3) יהיה לדראפט הנ"ל 20 נקודות. לצורך בדיקה של ה"תיקון" הנ"ל בדקתי את התוצאות שהתקבלו איתו לעומת אלו שמתקבלות ללא התחשבות בבחירה לחמישייה השלישית לכל אורך השנים. הממצאים מגלים שעבור כמעט כל הדראפטים, היחס נע בין 1.1 ל-1.2, ולא משנה את יחסי הכוחות בין הדראפטים השונים. תוצאה מצחיקה של תיקון זה, אגב, היא שנים בהם "נבחרו" מדראפטים מסוימים "חצאי" שחקנים לחמישייה השלישית – כאשר הסכום של הנבחרים לשתי החמישיות הראשונות היה אי זוגי. זו אנקדוטה נחמדה אבל באופן כללי לא משנה את ניתוח ההבדלים בין הדראפטים השונים.

טוב, אז בואו נראה מה זה נותן:

 

7גרף 7: נקודות לפי חמישיות העונה (ראשונה=5, שניה=3, שלישית=1) כתלות בשנת הבחירה בדראפט

פה כבר יש נתונים על דראפטים רבים ולא בודדים. עם זאת, די ברור ש-1984 עדיין חזק למעלה, כשגם 1996 בולט לטובה. בשביל לראות טוב יותר נעשה זום-אין:

8גרף 8: נקודות לפי חמישיות העונה כתלות בשנת הבחירה בדראפט – הדראפטים הבולטים

שימו לב לרשימת המצטיינים (ממנה הוצאו מפאת שיקולי מקום דראפט 69' של קארים, דראפט 74' של מוזס ואייסמן, ו-50' המוקדם של קוזי): חוץ מ-1984 ו-1996, יש את 1960 הפורה למדי (ביג O, ג'רי ווסט ועוד), את 85' העמוק ואיכותי וכן את 97' (דאנקן) ו-2003 (לברון) הפעילים עדיין. מה שמעניין לראות אלו שני מקרים הפועלים בניגוד להיגיון. מה קורה ליד שורשיו של עץ אורן גדול? נכון, כמעט שום דבר לא גדל. על אותו עיקרון, אם יש לנו "דראפט על" כדוגמת 84' או 96', ההיגיון אומר שאלה שלידו יסבלו וישלחו פחות נציגים לחמישיות העונה, מפני ששיאי הקריירה של שני המחזורים חופף פחות או יותר. וראו זה פלא – בעוד הדראפטים של 83' ו-95' די מתיישרים לפי הטענה, החבר'ה של 85' ו-97' ממש לא בעניין, ובעצמם פורצים גבולות ומצטיינים. יש כאן להעיד לא רק על חוזקם של הדראפטים העוקבים (כאמור, 85' ו-97') אלא גם על הענקים מ-84' ו-96', שהצליחו למרות שדה התחרות האיכותי במיוחד להעמיד תוצאות יוצאות דופן ומרשימות. בהקשר הזה, הדראפטים של 60', 74' (ואפילו 2003) קצת פחות מרשימים, הגם שלמחזור 2003 יש עוד זמן לשפר את הביצועים (ואולי גם לדאנקן, מי יודע?).

מבחינת דראפטים גרועים, זה של 61' ככל הנראה חוסה בצילם של 60' ו-62' האיכותיים, וזה של 80' אולי "סובל" קצת מהדראפט של מג'יק שנה קודם לכן. לעומת זאת, לדראפט 2000 אין כל תירוץ הגיוני, ועושה רושם שלא במקרה הוא נחשב למחזור הנחות מכולם (אולי מלבד 1961) כשגם זה שלפניו לא ממש מזהיר. למעשה, הצדיק היחיד בסדום של דראפט 2000 הגיע בדמותו של מייקל רד, שנבחר ב-2004 לחמישייה השלישית של הליגה. זהו. נאדה. כלום. אה, כן – הוא נבחר במקום ה-43 (ארבעים ושלוש!!) בדראפט הנורא הזה. כשזוכרים שבתקופת דראפט 61' לא נבחרה חמישייה שלישית, ביחד עם העובדה שהוא הוציא הול אוף פיימר בדמות וולט בלאמי, ניתן בהחלט להבין למה דראפט 2000 לוקח את ה"בכורה". בהערת אגב, דראפט 1980 הוציא אף הוא רק בחירה אחת לחמישיות הליגה, אבל היתה זו בחירה לחמישייה הראשונה של אחד, קווין מקהייל, ולכן אין מצב שהוא ייחשב פחות טוב משני הדראפטים שזה עתה הוזכרו.

לבסוף, כדי שנוכל להעריך פחות או יותר איך "מתפתח" הניקוד של כל דראפט, ניתן לבחון את הגרף הבא:

9גרף 9: התפתחות הניקוד של דראפטים שונים לאורך השנים

ניתן לראות שבדראפטים האיכותיים (וייתכן שגם באחרים), שיא ה"פריון" מגיע לאחר 6-9 שנים בליגה, ולאחר מכן מגיעה ירידה. ניסיון לחזות עד לאן יגיע דראפט 2003 שקול לשאלה "עד מתי לברון ימשיך להיות כה דומיננטי?", שכן ניתן לראות שבשנתיים האחרונות הניקוד היחיד המגיע לדראפט זה נובע מבחירתו של לברון לחמישיית הליגה הראשונה. כרגע הניקוד של הדראפט הנ"ל עומד על 86, והוא צפוי לעקוף בקרוב את 1969 (עם 86.5 נקודות), 1997 (עם 87), 1950 (עם 89) ו-1974 (עם 92). לדעתי, בסופו של יום הוא גם יעקוף את 1985 (104 נקודות), ויתייצב במקום הרביעי בדירוג הכלליי.

4. בחירה למשחק האולסטאר

אוקיי, כאן כבר יש לנו שדה נתונים רחב יותר, משום שכל שנה נבחרים למשחק האולסטאר לפחות 20 שחקנים (בעבר הרחוק), ולעיתים בעקבות פציעות המספר עולה ל-29 (ב-2007) או 30 (ב-1973). גם כאן הבדיקה מתחילה משנת 1956, מאותם נימוקים שצוינו בסעיף הקודם. עלינו לסייג, עם זאת, שהבחירה של חמישיית האולסטאר של כל אזור היא למעשה תחרות פופולריות בקרב הקהל הרחב. למרות האמור, לא זכורה לי בחירה הזויה או כלל לא ריאלית, וגם אם כן לרוב אין הדברים פועלים כך. חיסרון נוסף של השיטה הנ"ל הוא שהיא אינה מתגמלת בחירות לחמישייה, ולמעשה לא מביאה לידי ביטוי איזשהו דירוג איכות בתוך קבוצת הנבחרים, כך שהופעת אולסטאר של לברון היא למעשה שוות ערך לזו של פול מילסאפ, או של כל אחד אחר לצורך העניין. לברון כמובן יופיע הרבה יותר פעמים באולסטאר, אבל אם כל שנה תירשם הופעת אולסטאר לשחקן שולי בן מחזורו של מילסאפ, לא ניתן יהיה להבדיל בין הדראפט של לברון לזה של מילסאפ. כמובן שתרחיש כזה לא קורה, ואולסטארים גבוליים מגיעים מכל המחזורים ללא העדפה, לכן מדד זה מהווה אינדיקציה טובה מאוד לגבי חוזקו או חולשתו של מחזור. יש לציין שבמדד זה נעשה גם כן תיקון קטן, בכדי לפצות על ביטול משחק האולסטאר בעונה המקוצרת של 1999, ביטול שפוגע בנתונים של הדראפטים שקדמו לאותה שנה. התיקון נעשה, עבור כל מחזור דראפט, ע"י הוספת הממוצע של מספר האולסטארים במשחק הכוכבים של השנים הצמודות ל-1999, שהן 98' ו-00'. כך נקבל שאם דראפט 1988 שלח שני נציגים לאולסטאר 1998 אך אף לא אחד לזה של שנת 2000, ייחשב לו כאילו במשחק האולסטאר הפיקטיבי של 1999 הופיע נציג אחד מטעמו [ לפי (2+0)/2=1 ]. תיקון זה עלול ליצור מצב של "חצאי שחקנים", אבל באופן כללי אמור לשמור על המגמה הכללית ולתת תוצאות יותר מדויקות מאשר אלו שיתקבלו תוך התעלמות מוחלטת מאי קיומו של אולסטאר 1999.

גרף 10 מתאר את התפלגות הבחירות לאולסטאר לפי שנת הבחירה בדראפט. שלא במפתיע, שני ה"כוכבים" – מחזור 84' ומחזור 96' – מובילים גם כאן. אבל לראשונה, דראפט 1996 עוקף את אחיו ה"בכור" ומתייצב בראש.

10גרף 10: הופעות אולסטאר כתלות בשנת הבחירה בדראפט

11גרף 11: הופעות אולסטאר כתלות בשנת הבחירה בדראפט – דראפטים בולטים

גרף 11 מציג את המחזורים הבולטים, וכאן ניתן לראות שמחזור 2003 נמצא כבר עתה במקום השלישי בהיסטוריה (46 הופעות), וזה עוד לפני אי אלו בחירות אולסטאר צפויות ללברון, וייד, בוש וכרמלו. להערכתי, בסופו של יום, דראפט 2003 יעבור את זה של 1984 במספר הופעות אולסטאר, משום שכרגע מפרידות ביניהם רק 8 הופעות.

אם בניתוח של חמישיות העונה החמאנו ל"דראפטי-העל" בדמות 84' ו-96', ולאלו שבאו בעקבותיהם בדמות 85' ו-97', כאן נדמה שה"מלחמה" בין מחזורי 84'-85' החלישה אותם וגרמה לכל אחד מהם לרשום מספר הופעות מאוד גבוה אמנם (54 ו-46, שהם מקום שני ושלישי בהיסטוריה, בהתאמה), אך לא אסטרונומי. המחזור שלכאורה "נכנע" במאבק האולסטאר הוא, שלא במפתיע אם מתחשבים באופיים של הכוכבים של אותו מחזור, זה של דאנקן ובילאפס – 1997 (28 הופעות). החולשה היחסית של מחזור זה בתחום הבחירות למשחק הכוכבים "איפשרה" לדראפט 96' לגדול למימדים מפלצתיים בתחום הנ"ל, ולרשום 69.5 הופעות (ועוד ידו של קובי נטויה).

מבחינת דראפטים חלשים, החשודים המידיים קופצים מהר לעיניים, ובעוד ששלושה מהם (57', 61' ו-73') מוקפים משני הצדדים בדראפטים איכותיים, דראפט 2000 ממשיך להיראות אומלל ולבסס את מעמדו כדראפט הגרוע בהיסטוריה. שלוש הופעות אולסטאר בלבד נרשמו ליוצאי דראפט זה, ונזכיר את ה"צדיקים": ג'מאל מגלור, קניון מרטין (הנבחר ראשון), ומייקל רד – שלושתם באולסטאר של שנת 2004, שכנראה היתה שנת השיא של נבחרי דראפט 2000. שלושת התכשיטים, למי שתהה, לבשו את מדי המזרח באותו משחק אולסטאר.

 

אחרית דבר

קשה, קשה להחליט. אם יש משהו שברור לי כשמש בעקבות המאמר הזה הוא חולשתו הבלתי מתקבלת על הדעת של דראפט 2000, כשגם 1961 נותן לו קרב על הכסף (וזוכה בכסף…).

בנוגע לטוב מכולם, התחלתי עם ידיעה ברורה ש-1984 הוא המלך, ועכשיו (בעיקר לפי מדד האולסטאר, שבו 84' יירד בקרוב למקום השלישי) אני מאמין ש-1996 די קרוב אליו. הם לחלוטין ברמה בפני עצמם, כאשר המוקדם יותר זוכה בבכורה בגלל שלושת הקטגוריות האחרות שנבדקו, וכן בגלל חוזקו של הדראפט העוקב (1985). לגבי מדליית הארד, הייתי מחלק אותה נכון להיום לדראפט 1985, ש"סבל" במיוחד מזה שקדם לו. ביחד, שני אלה הרכיבו 50% מהדרים טים המקורית, שזה הישג פנומנלי (ובלי להחשיב את האקים שאינו אמריקאי). מדגדג לי לומר ש-2003 מתקרב ויכול לעבור אותו, אבל לדעתי יש עוד זמן עד שזה יקרה, אם בכלל. הדראפטים המוקדמים יותר לא הותירו רושם דומיננטי מדי, למרות שלתוך ה- “A squad” שלי נכנסים גם מחזורי 1960 ו-1974. ימים יגידו אם נראה עוד דראפטים דומיננטיים כמו אלו שהוזכרו, ואם נראה עוד מחזורים שישלטו כך בליגה.

נסיים עם כמה שאלות לדיון:

מה הדירוג שלכם? מהו קריטריון המדידה האמין ביותר להערכתכם? מה מקומו של 2003 ועד לאן יגיע? והאם יש דראפט אחר באופק שיעלה לגדולה דומה? כל זאת ועוד בפרק הבא – בעוד שני עשורים…

מנחם לס

בעל האתר ועורך ראשי

לפוסט הזה יש 43 תגובות

  1. אני אישית חושב, שמה שמדרג דראפט טוב, זה דקות משחק.
    כמה דקות שיחקו השחקנים שנבחרו בדראפט לאורך הקריירה.

    1. אני מסכים. יש לא מעט מחקרים סטטיסטיים שמראים קורלציה גבוהה בין דקות משחק ל"איכות השחקן" או הצלחתו.

  2. מצוין ינון.
    נגעת בנקודה שמעסיקה אותי לא מעט – איך בודקים עד כמה הדראפט היה איכותי. לדעתי מה שבדקת נוגע בעיקר לכוכבים שיצאו מכל דראפט ולכן לא ממש בודק את העומק של הדראפט. דראפט יכול להיות איכותי גם אם מגיעים ממנו הרבה הרול-פליירס שמשחקים שנים בליגה.
    לכן אני חושב שכדאי לבדוק משהו שיכיל את התרומות של כל השחקנים שנבחרו בדראפט כדי שנקבל תחושה יותר נכונה לגבי שחקנים שתרמו רבות אבל לא היו סטארים.
    אפשר לבדוק לדוגמא את סך כל הנקודות שייצר דראפט מסויים או את דקות המשחק של השחקנים שהגעו ממנו. הבעיה היא שצריך למצוא דרך לנרמל לפי מספר הקבוצות שהיו בליגה באותה תקופה.

  3. מאמר נהדר.
    בעיניי המדד הכי יעיל היה הבחירה לחמישיות של הליגה. המדד של הזכיות במצטיינים הוא קטן מדיי ואילו המדד של הבחירות לאולסטאר הוא גם מושפע משיקולים פרסומיים וגם מושפע משיקולים של מזרח-מערב.

  4. לגביי 2003 הוא ייזכר כשני אחרי 1984 מוביל בקצת על 96.
    כרגע קשה לראות דראפט שייתן פייט. לא מבין לגבי הדראפטים שיהיו אבל הדראפטים של שנים קודמות לא היו מבריקים במיוחד.

      1. אני גם הייתי מוסיף את 2009 לדיון. אולי עוד כמה שנים ידברו עליו. 12 בהחלט מועמד חזק(גבה, דראמונד, לילארד בין היתר). הדירוג שלי יראה ככה:
        1. 84
        2. 96
        3. 03
        4. 87
        5. 85

  5. כל הכבוד על ההשקעה באמת מדהים,ובסופו של דהר סך הכל חיזקת את מה שכולם חושבים שדראפט 84/96/03 הכי חזקים והיחידי שבאמת הפתיע הוא 85

  6. בואו נרשום את הכוכבים הבולטים של כל דראפט (7 שחקנים):
    1984: האקים, מייקל, בארקלי, סטוקטון, רוברסטון, ת'ורפ, קווין וויליס.
    1996: קובי, נאש, אייברסון, ריי אלן, פז'ה, ג'רמיין אוניל, מארבורי,
    2003: לברון, וייד, אנטוני, בוש, ווסט, מו וויליאמס, קורבר.

    עכשיו נשאל שתי שאלות:
    1. על איזה אוסף של שחקנים מאותו דראפט הייתם שמים את הכסף? תשובה נכונה: 1984
    2. אם הייתם מרכיבים 3 חמישיות מתוך 21 השחקנים האלה, כשאת החמישיה הטובה ביותר בונים ראשונה, ואז מנקדים לפי:
    מקום בחמישיה ראשונה = 3 נק', חמישיה שניה 3 נק', וחמישיה שלישית 1 נק'. לי יצא:
    1996 12 נק'
    2003 15 נק'
    1984 18 נק'

    1. וואלה עשית לי חשק לבדוק דראפטים אחרונים.
      לדעתי ל2008 היה/יש סיכוי להיות אגדי.
      רוז,ווסטברוק ,לאב , דיאנדרה , התאומים לופז , דראגיץ׳, איבקה ועוד .
      מה שכן יש שם לא מעט. מקרי ראש קשים ( ביזלי מאיו מגי, רוז סוג של).

  7. תודה רבה . כתבה מדהימה.למרות שמאוד מאוד קשה לנרמל את זה.(כי כל עשור עומד בפני עצמו , אם אתה יוצא מנקודת הנחה שזה מתאזן אז סבבה) . לדעתי הפיתרון היחיד זה לקחת חבורת זקנים שראו את כולם " מזקנים התבונן" . עוד אופציה זה לקחת את ה10 העליון של ה per של כל מחזור . הבנתי שזה משוכלל ואז תדע כמה שחקנים מאותו דראפט היו מעל הממוצע .(נניח לקחת השחקנים הפעילים של הדראפט למשך 6 שנים אם זה מעל 15 משמעותי זה אומר שהדראפט מעל הליגה.).
    שוב תודה רבה , אבל לדעתי אפשר בכיף לעשות על זה לפחות עבודה אקדמאית עם עשרות גרפים ונוסחאות.

    1. זה רעיון לא רע. אם כי PER הוא לא תמיד מדד אפקטיבי כשמתרחקים מהטופ של השחקנים. אבל בתור התחלה זה יכול לתת הערכה לא רעה לעומק הדראפט.

  8. נראה לי שזה המאמר ניתוח הכי מעמיק על דראפטים שקראתי אי פעם,
    חומר איכותי בהחלט, כל הכבוד על ההשקעה.
    אני אישית עדיין הולך על 84 ואחריו 96 לטעמי 85 טוב יותר מ-2003 אבל הנתונים היבשים מראים אחרת.

  9. זה טור ממש מעניין ומאירק עיניים שגם כתוב יפה. ינון תודה !
    השיקלול שאני הייתי עושה הוא לעשות PER מצטבר של כל השחקנים מאותו דראפט.
    זאת אומרת לא לקחת את כמות הדקות ששיחקו או הנקודות שקלעו אלא את ה PER, שכבר מכניס נוסחה די מאוזנת של תרומתו של שחקן.

  10. מצויין ומושקע. אפשר להוסיף סגמנט של דקות משחק, אפשר גם מספר שנים בליגה ואפשר סך המשכורות מקס או ממוצע per לקריירה. בקיצור אין סוף לחתכים.

  11. מצויין. מסוג המאמרים שמייחדים את האתר שלנו.
    ישנם כל כך הרבה משתנים, ומדובר על כל כך הרבה תקופות, שאולי אין דבר כזה "הדראפט הטוב ביותר" כי אסור לשכוח שגם כל דראפט לא שיחק בווקיום אלא נגד השחקנים שהיו אז בתקופה ההיא.
    לכן הבחירה שלי היא סובייקטיבית, וסובייקטיבית אני הולך על 1984. יכול מאד להיות – כפי שהפוסט המצויין הזה מוכיח – שאני טועה בגדול

  12. מאמר מצויין. אני חושב שמספר ההופעות באולסטאר קצת מוטה, ולכן 84 יוצא קצת פחות בו. הסיבה היא שאז שחקנים שיחקו בקולג' עוד שנתיים. ולכן היו להפ פחות עונות "בשיא"? לכן זה משהו שקשה מאוד. צריך לנרמל אולי בסה"כ מספר העונות ששיחקו השחקנים אולי?
    בכל מקרה 84 ו 96 באמת דרפטים מדהימים, ומראים שצריך גם הרבה מזל, של בחירות גבוהות בדיוק שמגיע גם מחזור מדהים 🙂

  13. כתבה נהדרת. הייתי פשוט מבטל מהחישוב את החמישיה השלישית של העונה. אתה לא מפסיד כלום עקרונית כפי שכבר חישבת, ואתה רק עושה את ההשוואה בין השנים למשהו יותר פשוט והוגן.
    אני חושב שלא בדיוק נכון להשוות נקודות ודברים כמו PER, כי בסופו של דבר בספורט הקבוצתי הזה כנראה רק הדירוגים היחסיים והתארים הקבוצתיים והאישיים הם מה שחשוב.
    אגב, אם לא בוחרים לפי שנת דראפט אלא לפי שנת כניסה לליגה אז שנת 79 בה נכנסו לליגה מגיק ובירד עולה דרמטית בדירוג.

  14. מאמר לפנתיאון!
    דראפט 84 ללא ספק. יששם שלישיה שמתחרה חזק מאד על השלישה הטובה בכל הזמנים עם רכז טופ 3 בהסטוריה, מייקל וסנטר טופ 5 בהיסטוריה.

  15. מעניין לראות שעל-פניו דראפט 97 נראה יחסית חזק, אך מבט מעמיק מגלה שמלבד דאנקן, בילאפס, טימאק וסטפן ג׳קסון, אין שם עוד שחקן ראוי לציון.
    אם הספרס לא היו נבנים כמו שצריך ושולטים בליגה, כך שדאנקן לא היה מצליח לרשום תארים אישיים רבים והופעות אולסטאר, מאוד יכול להיות שהדראפט הזה היה נותן פייט ל-2000, במקום ל-96׳.

    סך הכל הבאת פה ניתוח מעניין מאוד, תודה רבה!

    מדד מעניין נוסף יכול להיות – ממוצע עונות בקריירה של שחקנים מכל דראפט. לצורך הפשטות, אפשר לחשב את זה רק לשחקני הסיבוב הראשון.
    כך אפשר אולי לתת קרדיט למחזורים שמצד אחד לא הוציאו ״יהלומים״, אבל כן תר

    1. אבל כן תרמו פועלים שחורים חשובים לליגה.
      הרציונל הוא, שאם דראפט הוציא הרבה שחקנים עם כמות עונות יפה בליגה, אפילו אם רובם לא אולסטארים, יכול להיות שבמידה מסוימת הוא מתעלה על מחזורים מתעתעים כמו 97.

  16. תודה על התגובות. ותודה למידן על הכנסת הפוסט.
    בסופו של דבר באמת אין סוף למדדים האפשריים, וזה גם תלוי באיך אתה מגדיר את "הכי טוב". לטעמי דראפט עם הרבה רול פליירס לא בהכרח עולה באיכותו על דראפט עם פחות שחקנים, אבל יותר כוכבים שנוצצים בהיר יותר.
    בסופו של דבר שחקני משנה יש כמעט בכל דראפט, ולדעתי הכוכבים הרבה פעמים עושים את ההבדל בתפיסה שלנו.

  17. ינון עשית עבודה מדהימה.
    אך אם יורשה לי צריך לקבוע עוד קריטריונים .
    כגון כמה כל דראפט סיפק תארים אישיים נוספים כגון הגנה.
    כן צריך להגדיר ניקוד על כל טבעת של כל מחזור….גם כאן זה מסובך כי לא ראי זכייה של לברון בטבעת לזכייה של בוריס דיאו למשל ….אבל אפשר לקבוע קריטריון לפי דקות פלייאוף ממוצעות וכו'.
    אבל ברור שזה מסובך מאד ולכן הנתונים הסטטיסטיים בלבד לא מספרים את כל הסיפור .

    דבר נוסף כשבאים לבחור את הדראפט הטוב ביותר צריך לחלק בין השחקן הטוב ביותר לאותו הדראפט ( הקריטריונים הראשונים שלך כאן )…..לבין העומק הרב ביותר.

  18. פנטסטי. כמובן שבאמת קשה להגדיר קריטריונים לאיכות של דראפט וגם, כפי שנכתב לעיל, האולסטאר זה הרבה מעבר לאיכות השחקן.
    יפה לראות שהקריטריונים שהצבת נותנים תוקף ל-84/96/03.

  19. מאמר מצוין, ממש תענוג לקרוא
    הייתי שם פחות דגש על האולסטאר, הוא משקף יותר פופולריות של שחקנים ופחות רמה או איכות שלהם.
    תודה רבה על הפוסט!

  20. דווקא האולסטאר לדעתי חשוב ביותר – הוא נותן מדד רחב של בערך 25 בחירות בשנה, ולא זכורים לי שחקנים גרועים שהגיעו למעמד. היו שנים עם שחקנים גבוליים אבל קשה היה לחשוב על מועמדים שקופחו באופן קבוע. הסייג היחיד הוא עניין מזרח-מערב, אבל לדעתי זו תופעה משנית.

    אגב, לדעתי מהדד שקולע הכי טוב ל"תחושה הכללית" הוא באמת החמישיות, ושם רואים באמת ש-1984, שרבים מעלים אותה על נס, אכן מובילה לפני 1996.

    צביקה – אם הייתי מתעלם מהחמישייה השלישית הייתי לוקח רק 10 שחקנים פר עונה, וזה אכזרי מדי לטעמי. רק לדוגמה, מי שהיו "נמחקים מהספרים" השנה הם: בלייק גריפין, דאנקן, דיאנדרה, קליי תומפסון וקיירי אירווינג. לדעתי מדובר בכוכבים שנתנו עונה נהדרת, ולכן צריכים להילקח בחשבון. אולי אפילו צריך לתת להם יותר משקל מאשר "חמישית לברון" או "שליש ווסטברוק".

  21. מאמר מושקע וברור מאוד! תודה ינון!

    הבדיקות קצת לא עושות פייר עם דראפט 03, יש לו עדיין עוד 4-5 שנים להוסיף נתונים.
    והדירוג שלי בעוד כמה שנים יהיה כך:
    1. 84
    2. 03
    3. 96
    וכו….

כתיבת תגובה

סגירת תפריט