האדמירל (חלק ב') / מנחם לס

 

דייויד רובינסון (חלק ב´)

 

 


צמד המגדלים

 

האדמירל (חלק ב')

 

כשהספארס החתימו את דיוויד ("האדמירל") רובינסון ב-1986-1987 הם ידעו שהוא לא ישחק עבורם לפחות חמש שנים. אך הם כל כך רצו אותו שהיו מוכנים לחכות. אז אחרי ששוחרר מהצי שלוש שנים אח"כ, הגיע לקבוצתם שחקן שישנה אותם לעד!

הספארס זכו בו סוף-סוף ב-1989 אחרי עונה של 61 הפסדים ו-21 ניצחונות. עונה אח"כ הוא היה הגורם הראשי ל-TURNAROUND הגדול בהיסטוריה של הנבא כשהוא מוביל את קבוצתו החדשה לרקורד מרשים של 56 ניצחונות ו-26 הפסדים, עונה אחת בלבד אחרי ה-61 הפסדים!

כבר באותה עונה הם העפילו לפלייאוף והגיעו עד הסיבוב השני בפלייאוף ב-1990. באותה עונה (1989-1990) הוא נבחר לרוקי השנה ברוב מחלט. כולם הצביעו עבורו, אם-כי היו שאמרו שהוא "לא ממש רוקי". מיד אחרי הפלייאוף חברת הסרטים SEGA החליטה ללכת איתו על כל הקופה, ויצרו סרט בכיכובו – "בית המשפט העליון של דייויד רובינסון" שזכה לביקורות חיוביות ביותר.

כמה שעליון היה משחקו, הספארס לא הצליחו אף-פעם לעבור את השלב השני של משחקי הפלייאוף. מיד החלו השמועות לפרוץ: הוא שחקן טוב, אך שחקן ללא ´גאטס´. לא משנה שהוא שיחק מצויין ב-1992 עם הדרים-טים של מג´יק-לארי-מייקל, הוא עדיין נחשב לשחקן מצויין, אלגנטי, אך שחקן ללא קילר אינסטינקט וללא "נשמה".

 

ב-1993-1994 הוא רץ "ראש בראש" עם שאקיל אוניל לתואר "קלעי העונה". במשחקו האחרון – פארסה אמיתית – הוא קלע 71 נק´ נגד הקליפרס. ב-1995 הוא זכה בתואר ה-MVP של הליגה וזכה בתואר "מלך הסלים". ושנה אח"כ, בעודו שחקן פעיל, הוא ניבחר כאחד מ-50 האגדות. אך עם כל ההישגים האישיים, הוא חייב היה לחכות עוד כמה עונות לפני שזכה בטבעת האליפות של הנבא. וזה קרה רק אחרי עונה גרועה מאד של הספארס (20 ניצחונות, 62 הפסדים).

בגלל העונה הגרועה מאד של הספארס הם זכו ביכולת לקבל את הסיכויים הרבים ביותר בהגרלת השחקן מס´ אחד בדראפט. הפעם שיחק מזלם: הם זכו בבחירה הראשונה, ומיד ניצלו אותה לבחירת שחקן בשם טים דאנקן מאוניברסיטת "ווייק-פורסט". עם דאנקן ורובינסון, הספארס חרשו בפלייאוף של המערב כשהם קוברים את כל יריביהם במערב כאילו היו שחקני חטיבת ביניים (11 ניצחונות, רק הפסד אחד).

בפלייאוף של הנבא הספארס חיסלו את הוולבס, הלייקרס, והטריילבלייזרס ללא כל בעיה. בגמר נגד הניקס – כשהוא משחק סנטר ודאנקן משחק פאוור-פורוורד, הספארס ניצחו בקלות את הניקס בגמר הנבא. ב-2003 הספארס זכו בעוד אליפות כשגברו במשחקי הגמר על ניו-ג´רסי נטס, (כשהאדמירל קולע 13 נק´ עם 17 ריב´) ואז יצאו עיתוני ניו-יורק לראשונה בכינוי "מגדלי התאומים" כשהם מדברים על האדמירל ודאנקן. באותה עונה (2003) ספורטס אילוסטרייטד בחר בו כ-"ספורטאי השנה".

6 שנים אח"כ הוא פרש, והדבר הראשון שעשה היה לקנות 22% מקבוצת הספארס, בה הוא מעורב בכל מיני תפקידים עד עצם היום הזה. מאז שפרש הוא הפך לאחד הפילנתרופים הגדולים של הליגה, כשהוא תורם לבתי ספר באזורי הגטו של סאן אנטוניו, שיקגו, ולוס-אנג´לס. ספורטאי דגול ואזרח למופת.

 

 

 

 

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 8 תגובות

  1. רובינסון הוא היחיד בהיסטוריה שזכה לאורך הקריירה בכל תארים הבאים: מלך הסלים, מלך הריבאונדים, מלך החסימות, רוקי השנה, שחקן ההגנה של העונה, ה-MVP של העונה, 50 האגדות, אלוף עולם ומדליית זהב באולימפיאדה (2).

  2. ה- DNA של האופי המיוחד שרובינסון החל ודאנקן המשיך הוא משהו שלא ימשיך עם אולדריג' ולכן, אני לא רואה את הספרס משחזרים את השושלת הזאת

  3. הפוסט הזה הוא תמצית שמזכירה רק במעט את מה שהאדמירל עשה בקריירה שלו. למי שלא ראו את האתלטיות המדהימה שלו בפעולה תנסו לדמיין את דווייט הווארד אבל מפוצץ בכשרון. כשרובינסון רץ למתפרצת זה היה כמו לראות את ווסטברוק על סטרואידים.

  4. שחקן ענק ואיש משכמו ומעלה.
    ליטראלי וגם כמשמעות הביטוי.

    בעייני הוא חלק מקבוצת כוכבים חמודים חמודים מחוץ למגרש. הוא, גרנט היל,דוראנט…. אפילו אלונזו מורנינג 🙂

    למה הייתה להם עונה כה גרועה לפני הבחירה בדאנקן ? האדמירל היה פצוע ?

להגיב על Berch לבטל

סגירת תפריט