למה אין נשים בעמדות המקצוע המובילות בספורט?/אוהד ס"א

למה אין נשים בעמדות המקצוע המובילות בספורט ולמה בקי האמון היא אולי האליס מילר של ה- NBA

(או למה אין בעצם שום הבדל בין עומר אדם למנחם לס)/ אוהד סאן אנטוניו

(גילוי נאות: הכותב היה בעברו ניאנדרטל מצוי, אבל כבעל ל- 3 בנות שעוקפות אותו בסיבוב ומראות לו מהיכן משתין הדג, הפך את עורו ומביט נדהם אחרי אנשים שעוד לא המציאו את הגלגל)

מצד אחד, קשה לי להתמודד מול טענה המטילה ספק בכשרונן של נשים, ממי שטוען כי איכותו של מאמן נמדדת במקום רכישת הלבוש שלו (בגדים מוולמארט = חרא מאמן).
מצד שני, עם עובדות קשה להתווכח. אין נשים בתפקידים הללו בליגות הבכירות בעולם (NBA, פוטבול, הוקי, ליגת האלופות בכדורגל).

אם נשים יכולות להיות אסטרונאוטיות, מדעניות מבריקות, פוליטיקאיות, מנהלות בכירות או כל מקצוע אחר שהן רוצות, הן בטח יכולות להיות מאמנות, GM's או בעלות של קבוצות מקצועיות בספורט.

האמת, זאת לא חוכמה כל כך גדולה, כי:

  • לנהל קבוצת NBA זה בטח לא יותר קשה ממה שמקסין פסברג מנהלת באינטל.
  • להיות מאמנת של קבוצת פוטבול זה בטח לא דורש אתגר אינטלקטואלי גדול יותר ממה שעושה פרופסור עדה יונת זוכת פרס נובל.
  • ולהיות בעל מועדון ספורט כמו ברצלונה או ליברפול זה לא יותר מורכב מאשר להיות מזכירת מדינה או מועמדת לנשיאות.
מקסין פסברג – מנכ"לית אינטל ישראל

האמת היא שאם באמת נעשה חקר ביצועים מדעי לתפקידים האלה, כדאי לנו, הגברים, לשמור על צניעות גדולה יותר (או במילים יותר פשוטות: כדאי לנו לסתום את הפה.)

רוב מי שמחזיק במקצועות האימון, ה-GM, או בעלי הקבוצה הם לא העפרונות הכי מחודדים בקלמר שאין בו מחדד מי יודע מה.

שנשווה את זה לבעלי המקצוע האלה בארץ?

הרי אתם צריכים להודות שרוב בעלי הקבוצות הן ספק נוכלים, ספק פושעים שמחזיקים קבוצות בשביל הלבנת כספים של ארגונים מפוקפקים, או מטעמים בלתי מובנים של משחק בצעצוע או אובדן שפיות.

על מי אנחנו מדברים? על טביב? על ג'קי בן זקן? פרוספר אזגי? מוטי אמסלם? יואב כץ?

על איזה אנשי מקצוע אנחנו מדברים? ברקוביץ'? שלמה שרף ? מוני פנאן?


רוב ההצלחות של הכדורגל והכדורסל נובעות מעובדה פשוטה אחת שבדרך כלל מצליחה: שופכים כמויות בלתי פרופורציוניות של כסף (גאיידמק, גולדהאר, שחר, ברקת), מקבלים הצלחות ברמה הארצית וכשלונות ברמה הבינלאומית

אבל גם בחו"ל, אני ממש לא נופל מהכסא מהרמה המדהימה של האנשים האלה:

  • סטרלינג? קובאן? ג'ים באס?
  • דרק פישר? תיבודו? מקהייל? רפא בניטז? סקולארי?

ובמדבר הרי כל דרדר פרח, לכן אנחנו מלאי התפעלות מפועלם האגדי של אושיות הסטוריות כמו פופ, פיל ג'קסון, פפ גוארדיולה או אלכס פרגוסון. אנשים שהיו ברגע הנכון ובמקום הנכון ואולי גם היתה להם תכונה או שתיים כדי להצליח.

הרי אם ננתח קצת את העמדות הללו, נגיע למסקנה העגומה שרוב המחזיקים בתפקידים האלו הזה הם במקרה הטוב חבורת אנשים עם מזל או במקרה הרע, אנשים לא יציבים נפשית שספק רב אם היו היו מצלחים מחוץ לעולם הספורט:

  • פיני גרשון אולי מח הכדורסל הכי טוב שהיה פה בארץ לא היה מחזיק בארגון עסקי שנייה וחצי (בדיוק כמו אובדוביץ', ואתם יודעים מה גם מנחם). כבר ראינו איפה הוא שם את הכסף שלו.
  • האם שנקלי ופייזלי של ליברפול הגדולה היו מצליחים לנהל חברה ליברפולית עסקית מצליחה?
  • כמה גאון היה באס האבא בלייקרס של שנות ה- 80 או כמה הליגה הבינה שכדאי לה ששוק בטלוויזיה הכי חשוב במערב יקבל את השחקנים הכי טובים, שהיה להם מבנה אישיות מדהים שהביא ללייקרס הרבה יותר ממה שהם חלמו עליו.

אז אם זה כל כך פשוט איך זה שאין נשים במקצועות האלה?

במשפט אחד: כי זה לא ב- *** שלהן.

ובכמה משפטים, קצת הסבר על התופעה:
בסרט הכל כך נפלא "הכל בראש" (שכחתי איך הוא נקרא באנגלית), בארוחת הבוקר האישה לא מפסיקה להיזכר בטייס הברזילאי החתיך שיצאה איתו לפני 10 שנים והגבר משחזר את מהלכי הכדורגל האחרונים מאתמול תוך כדי קריאה במדור הספורט בעיתון.
ראיתי הרבה מאד סרטים על גברים ונשים, קראתי אלפי ספרים ועשיין לא מצאתי ביטוי מזוקק יותר להבדלה פשוט ביותר בינינו.

העניין הוא שלגבי 99.99% מהנשים, הם לא שם. עולמות התוכן שלהם קצת אחרים, לדוגמא:

  • הן לא הולכות לישון עם הרבע האחרון של משחק 7 של הספרס דטרוייט מ- 2005
  • הן לא ממחשבות בארוחת הבוקר את האפשרויות לעשות טרייד על טוני פארקר (החולה המדומה)
  • ואחרי שהן יוצאות מהבוס הן לא נזכרות בזריקה הזאת של ריי אלן ב- 2013.

אני לא בחורה ואין לי מושג על מה הן כן חושבות. אני מקווה שעל כביסה, ילדים וכאלה, ולא על ג'ורג' קלוני, בראד פיט, ג'ון הולמס או על חופשה במאלדיבים (לא איתי).

גם נשים שהיו שאקליות בתור ספורטאיות לא בחרו בתחום האימון/ניהול/בעלות:

לא יעל ארד, לא מרטינה נברטילובה, לא אסתר רוט שחמורוב ולא נאדיה קומנצ'י.
למה?

אולי בגלל שהן חכמות מדי להתעסק עם הח** הזה שהם הכירו כל כך טוב מהשנים שהן היו בצד שמקבל את כל הצעקות, החומרים הספק אסורים וכל המתח הזה שיכול לשבור גם את הדלאי למה.
כשאני חושב על זה יותר לעומק, יכול להיות שאותו "באג" מצער שקיים בראשינו חובבי הספורט, הוא דווקא קללה ולא ברכה?

אז למה בקי האמון היא הדבר הכי קרוב לאליס מילר של ה-NBA?

כי בכל זאת יש 0.01% של הנשים שהן כן.
כן אוכלות, שותות, נושמות, חיות ומזיינות כדורסל.
יש נשים שלא ייקחו שבויים ולא ייראו בעיניים (אולי התכונה המבדילה הגכי חשובה בין חובבי כדורסל כמוני לבין מי שבאמת עושה כסף מזה).
ויש נשים שהקוביות נתנו להן 6:6 כדי שגם יגיעו לעמדות המשפיעות בעולם התוכן הקשה הזה (התכונה המבדילה השנייה שמפרידה בין עשרות אלפי אנשי מקצוע טובים לבין עבודה באחת מתוך כמה מאות בעלי תפקידים באחת מ-3 הליגות המקצועיות הטובות בעולם).

בקי האמון כבר הוכיחה בעבר עד כמה המסירות שלה לכדורסל פורצת גבולות.
היא פאקינג ערקה מארצות הברית לנבחרת רוסיה כדי לשחק באולימפיאדה, אחרי שלא נבחרה לסגל של הנבחרת האמריקאית.
האם אתם מכירים מקרה דומה?
(אליס שלזינגר היא הדבר הכי דומה, אבל עדיין יש הבדל של שמיים וארץ)

אם אני הילדים של בקי האמון, לא הייתי רוצה לישון איתה לבד בבית בלי אקדח של 9 מ"מ מתחת לכרית בזמן שאני מעלה את הנושא של work-life balance.
נשים כאלה באופן אישי קצת מפחידות אותי, למרות שאליס מילר היום מתבודדת בחווה בהודו, מתקיימת מנבטוטים ומדברת אל פרחים.

הערות/ תיקונים ותוספות:

  • גולדה מאיר, ראשת הממשלה הראשונה של מדינת ישראל, תיזכר לדיראון עולם כראש הממשלה הגרועה ביותר בתולדותיה. אישה אטומה, טיפשה ויהירה. כן, גרועה יותר מאהוד ברק, אריק שרון וביבי נתניהו גם יחד.

מי שטוען שאישה לא יכולה להיות הכי בעולם, הנה, ההוכחה.
3000 משפחות מודות לה באופן אישי על השינוי במצבן המשפחתי ועוד 2.5 מליון איש שחיו אז, על הנקודה שבה התחיל הרס המפעל הציוני.

  • הזאתי שפייר קירי טחן?

זכתה ב- 2 פרסי נובל שונים (אחד בלעדיו) ואפילו הבת שלה קיבלה פרס נובל, מה שאומר שיש מצב שמארי קירי (או כל אישה אחרת ) היתה קצת יותר חכמה מתרנגולת.
אני מתאפק שלא להוציא מהבויידם את כל בדיחות הפולניות שלי ("נו, פייר, אתה רואה, אמרתי לך"; "אני אשב לי בחושך ואזהר לי בשקט" (הבחורה מתה מקרינה רדיואקטיבית))

  • בשלהי המאה ה- 19, גדול חוקרי המח של אותה תקופה, פול ברוקה, הסביר ברהיטות מרשימה מדוע פראים (שחורים בקיצור) ונשים דומים לקופים. לפי ברוקה, הם יצורים נחותים, הסובלים ממבנה גולגולת קטן יותר שגוזר עליהם מוח מוגבל העסוק בעיקר באלימות (במקרה של כושים) ובעבודות הבית ואופנה (במקרה של נשים), משום שהם אינם מסוגלים ליותר. נדמה לי שמנחם היקר הוא שריד של אותה תקופה (הוא כנראה גם חי אז) שלא הצליח להשכיל ולהבין את השינויים המדעיים והחברתיים שחלו מאז.

מנחם, לא נעים לי לעדכן אותך, אבל יש כרגע "קוף" שיושב בחדר הלבן ואישה, רחמנא ליצלן, רוצה להחליף אותו.
אגב, זה אותו מנחם שמתלונן על מאמני ה- NBA שסובלים משמרנות יתר ואינם מסוגלים לעכל שינויים וחידושים. מעניין, לא?

  • בפרק הבא, נעסוק בשאלה: "שופטי ספורט, למה?" ונעמיק בשאלה מדוע אנשים, ספק בריאים נפשית, מוכנים לעסוק במקצוע הדואג במקרה הטוב לאספקת ירקות העונה. ובמקרה הרע, אני מאחל להם ולבני משפחותיהם עתיד מזהיר בתחומים אקזוטיים.

לפוסט הזה יש 47 תגובות

  2. גיא

    24 יול 2015 16:48:55

    מי היה מאמין שאני אסכים עם כל מה שאוהד הספרס כתב???

    אני אוסיף ואומר שגם אני ניאדרטל מצוי, וגם לי בת שמוכיחה שאין דבר שבנים יכולים, ובנות לא.
    גם לאשתי, שיש לה PHD בביולוגיה, ותחום עיסוקה הוא לגלות דרכים חדשות לאבחן מחלות (כמעט שלמה שרף. כמעט…) יש תרומה נכבדת בהתרוממותי בסולם האבולוציוני…

  3. jojo

    24 יול 2015 17:13:33

    אתה מקווה שאנחנו חושבות על כביסה?! ניוז פלאש- אנחנו לא 🙂
    למרות שכביסה מעניינת יותר מביצועיו של טוני פרקר בעונה החולפת..
    אחלה פוסט. נהניתי מאוד לקרוא, עכשיו חושזרת במהירות לחשוב על עבודות הבית ועל אופנה..
    🙂

    1. דובי

      24 יול 2015 17:24:08

      מדהים איך את מקלידה תגובות ביד אחת, מקפלת כביסה עם השניה ועם כל זה שומרת על הפריזורה!
      תגידי, בא לך לאמן קבוצת פינג פונג?

      1. jojo

        24 יול 2015 17:37:56

        שכחת לציין, שכל הנ"ל מבוצע בעודי חשוב לסירוגין על ג'ורג' קלוני ועל הכנת עוף לשבת..
        אפשר לבחור ענף פחות מונוטוני מפינג פונג?

        2. דובי

          24 יול 2015 17:50:07

          אוהוווו.. פחות מונוטונייייי….
          עצה ידידותית – קחי את הפינג פונג כי עוד שניה מנחם מגיע ולבטל לי את זכות החתימה. תאמיני לי שזה הכי טוב שיציעו לך כאן.
          חותמים?

          1. jojo

            24 יול 2015 17:57:15

            צודק. עליי לעוט על ההזדמנות, שהרי פינג פונג אינו ספורט קבוצתי ולכן יש לי סיכוי כלשהו להצליח כמאמנת!
            אלך מיד להתאמן על שולחן הפינג פונג במקלט..
            במפגש ביום ראשון, תהיה הפרדה בין גברים לבין בעלי מוח קוף? 🙂

          2. דובי

            24 יול 2015 18:08:54

            זה כבר לא בשליטתי כמובן, אני מגיע מערד ומצפה לשטיח אדום ובירה קרה. ענייני הפרדות לא התחום שלי.
            אל תדאגי, אם ייראה שמתחילות בעיות נביא גדר קטנה ונעשה לך עזרת נשים באחת הפינות. עליי.

          3. אלעד אייל

            24 יול 2015 18:22:01

            🙂 גדול
            אגב פינג פונג הוא אחד המקצועות הקשים שיש. דורש כושר גופני ומנטלי מעולה. רמת הריכוז שנדרשת במשחק הזה היא עצומה. מספיק לראות שני סינים משחקים ורק מלעקוב אחרי הכדור מתחשק לצאת לפנסיה מוקדמת, אבל בעיני זה משחק מרתק.

  8. מנחם לס

    24 יול 2015 20:10:19

    מצויין.
    אבל במאמר דיסקסת בעלות, מנכ"ליות, ויכולות מוחיות. נשים מסוגלות לכל להיות בעלות קבוצות (ישנן בבייסבול ופוטבול), ואני מניח להיות מנכ"ליות (אין אף אחת בספורט הגברי הקבוצתי המקצועני).
    רק מאמנות הן לא יכולות להיות כי לנשים חסר משהו, ועד שתתגלנה 3-4 שיש להן את זה אשאר בדעתי: לנשים אין את "החוש" למשחק שיש לגברים. אני לא בטוח אם זה נילמד או מולד, אך זוהי עובדה. בכל ימי חיי פגשתי פחות נשים ממספר אצבעותי שממש מבינות וחשות את המשחק.
    לכן אפילו בספורט הנשי, לכל מאמנת ישנו לפחות עוזר זכרי אחד, ולפי מה שאני רואה בכדורסל במכללות וב-WNBA, הוא – העוזר – עושה את העבודה בטיים-אאוטים וכו'.
    זה לא שובניזם וזה לא שנאת המין החלש: אני אוהב נשים הרבה יותר מגברים ומסתדר איתן טוב יותר מאשר עם גברים. נשותי נקבות, בנותי נקבות, וחמש נכדותי נקבות. גם לא היה לי אבא (אמי זרקה אותו מהבית כשהייתי בן 3). אני בטוח ש-K ודאדי מיד יכתבו על תסביכי אדיפוס שלי. תאמינו לי אין לי כל תסביכים: התסביך היחיד הוא שנאה תהומית ללייקרס (והשנאה לספארס מתחילה להגיע לאותה רמה), אבל זה למעשה לא תסביך: זו תוצאה של שתי קבוצות שהפכו לבלתי ניסבלות משחקניהן ועד מאמניהן, המנכ"לים שלהן, ובעליהן. אז זוהי שנאה טהורה ללא תסביכים.

    אז מה שאני אומר על נשים מאמנות זה כמובן עניין של דיעה, אבל דעתי הופכת יותר ויותר לעובדה עם השנים:

    FEMALES JUST DO NOT HAVE IT IN COACHING!

    באימון נשים אין הרבה ברירה, אבל גם שם הרבה יותר קבוצות מעדיפות מאמנים זכרים על נקבות בכל הרמות המקצועניות, ובמכללות.

      1. דובי

        24 יול 2015 20:35:46

        בדיוק היום בצהריים לקחתי מחבר שלי שרון גרביל יתום קטן גור כזה. בדרך הביתה כדי שלא ירגיש בודד התחלנו דיסקוס קטן על הניקס בשנה הבאה וכאלה.
        אני חוזר הביתה, פותח את הקישור ומה קלטתי??
        הגרביל המניוק ראה את זה לפניי!
        אשכרה מילה במילה מה שהוא אמר מה שהיא אומרת!
        אתה סומך על גרביל והוא תוקע לך סכין.
        יא אללה המכרסמים האלה.

        1. no funny shtuff

          24 יול 2015 21:16:05

          אגב דובי, לא מצחיק והכל אבל-

          סטנדאפיסט: "ומי אתה אדוני?"

          איש מהקהל: "אני דובי, בן 40 מגן יבנה".

          סטנדאפיסט: "אז לא הגיע הזמן שיקראו לך דוב ותעבור לגור ביבנה?"

          (חטטטט..טו… קול היריקה שלך נשמע עד לכאן :))

      2. john

        24 יול 2015 21:11:51

        מבינה מעולה. ואני מכיר בנות אחרות עם אחלה ידע בכדורסל. גם מה שנאמר על האנליסטיות או הפליי ביי פליי זה שטויות כי אפשר לחשוב שמארק ג'קסון וואן גנדי השקיעו בזמן השידור באנליזות מפוארות או בניתוח אסטרטגי. הימים של הזכר מייק פרטלו שמסמן עם עט צהוב מהלכים על המסך נעלמו עם nba on NBC. היום חצי שידור עובר ברכילות וצחוקים. אני אגיד יותר מזה. אם כל הטסטוסטרון והביצים שחברו לשידורים אף אחד לא ירד על חסרון ומופע הלבנים שהעיף. או על הבאזר ביטרים האומללים שזרק. כי יותר קל הסתלבט על בלאט (חוץ מוואן גנדי). אני הייתי מעדיף לשמוע את הנשים בקליפ מאשר עוד חבורת פחדנים

        2. מנחם לס

          24 יול 2015 21:55:39

          ג'ון, אני מדבר על מאמנת ראשית במנצ'סטר יונייטד, הערב נגד ברצלונה. מה אתה מכניס לי את מרק ג'קסון פתאום שמשלמים לו לעשות ולדבר בצורה מסויימת כדי שרפי הבנה כמוך יבינו?
          כשתראה אחת עם ציצים על הקו במשחק NBA כמאמנת ראשית, תחזור אלי. עד אז אתה ודובי לא מפסיקים לבלבל כאן את הביצים.

      1. מנחם לס

        24 יול 2015 21:57:00

        דובי (העתק מהמסר לג'ון): אני מדבר על מאמנת ראשית במנצ'סטר יונייטד, הערב נגד ברצלונה. מה אתה מכניס לי את מרק ג'קסון פתאום שמשלמים לו לעשות ולדבר בצורה מסויימת כדי שרפי הבנה כמוך יבינו?
        כשתראה אחת עם ציצים על הקו במשחק NBA כמאמנת ראשית, תחזור אלי. עד אז אתה ודובי לא מפסיקים לבלבל כאן את הביצים.

        אגב, ההורים שוב יצאו, הנכדות הגדולות יצאו, ואנחנו עם רומי בת ה-7 עושים שוב בייבי סיטינג.

  10. מנחם לס

    24 יול 2015 22:10:04

    אגב, לפי הכתיבה שלכם, יש לי רושם (למעשה אני בטוח!) שגם אתה ג'ון, וגם דובי, אוהבים ספורט ואוהבים לדסקס ספורט, אבל לשניכןם אין חוש למשחק עצמו, כמו לנשים.
    לכן תמיד ניבחרתם אחרונים לכדורגל במגרש המשחקים, וזה האנטי שיש לכם!

  12. מנחם לס

    24 יול 2015 23:53:53

    דובי
    אתה התחלת עם מה שניתן להגדיר כ-"העלבות" בתגובותיך על מאמר המאמנות שלי. אבל בגילי אני כבר לא "נעלב" כל כך מהר, ומלבד זאת, חשבתי שלא היה מקום לתגובותיך (וכמה כמוך) כשהבעתי את דעתי.

    גם הפעם לא 'העלבתי' אותך, פשוט כתבתי את דעתי (שאולי היא שגוייה) שלפי כתיבתך אתה מצטייר לי (מאחר ולא היית בשני המפגשים) כאחד האנשים האוהבים ספורט ואוהבים לדסקס ספורט, אבל הם היו בצעירותם קצת 'יורמ'ים' כאלה, ולכן כתבתי שלדעתי אתה – כמו 99.99% מהנשים שאני מכיר – יכול להיות כתב ספורט מצויין, אבל חוש למשחק אין לך.
    אני לא מכיר אותך וייתכן דאני טועה ךלגמרי, אבל לפי תגובותיך למאמרי חשבתי שלמעשה אינך יורד לסוף דעתי כי אתה לא איש מהשטח בספורט.
    זאת לא 'העלבה'. זאת מסקנתי מקריאת תגובותיך.

    אבל אתה בחברה טובה: הרבה אחרים שאני מכיר הם כמוך, ואולי הדוגמא הטובה ביותר היא רונן דורפן המסוגל להתפלסף על המשחק כמו הטובים ביותר, אבל אני יודע כעובדה שאין לו את החוש למשחק שאני מדבר עליו.

    1. דובי

      24 יול 2015 23:58:09

      די מנחם, כבר לפני שעות הצעתי לך לנוח.
      אולי תגיד לילה טוב ותתן לי לסיים בשקט את עימות המלכים? אמצע הלילה ועדיין רנלי לא מת ואצלי הילדים בשש על הרגליים… קצת התחשבות.
      אתה חייב לי על כמה שרבתי איתך היום, לא?

  14. מאיר אריאל

    25 יול 2015 01:56:14

    איזה כיף לקרוא (:
    מה שאני הכי זוכר ממשחק 7 בגמר מול הפיסטונס זה שבתחילת הרבע השלישי הם פתחו עלינו פער של 9 הפרש ( במושגים של דטרויט ההיא זה שקול ל30 הפרש של יוסטון ) והתחלתי לקלל את כל העולם ואחותו והזכרתי לאלוהים שאני לא אשרוד עוד שברון לב שנה אחרי דרק פישר העמלקי ימח שמו וזכרו עם ה0.4…

  15. יואל

    25 יול 2015 05:13:39

    עכשיו ברצינות לדוק:
    אני מכבד את הידע שלך ואני מת על האתר שלך, אני לא מכיר אותך אישית.
    עים כל הידע שלך אתה נכשלת בחטא היוהרה,החשיבות והאדרה העצמית.
    בחיית דוק,
    ולא לשכוח הכל באהבה
    דובי אתה בטוח מבין את מה שכתבתי ,תגיד לדוק

  17. john

    25 יול 2015 11:30:53

    לגבי ה"בלבולי ביצים"- אני רגיש להדרת אדם על פי מוצעו גזעו או מינו. אם זה גורם למוחי להיות רפה הבנה. בסדר אחיה עם זה. אתה דיברת על זה שכיום בארה"ב יש שיוויון הזדמנויות בכל התחומים. מציאותית אין אקדמאי אחד או חוקר אחד מתחום מדעי החברה שיסכים איתך. לא בשכר ולא בהזדמניות.

    לגבי המאמנת של ברצלונה או מנצ'סטר. אם ירדנו מזה שאישה גם לא יכולה לתת פרשנות כדורסל בשידור ונשארנו עם אימון, אז הדיון הגיע למבוי סתום. לי יש הרגשה שזה מלחמת אמונות ומזכיר לי ויכוחים שהיו לי עם רבנים. כשאתה מאמין במשהו בכל מאודיך העובדות כבר יתיישרו לפי האמונה.

    אם נעשה חילוף תפקידים ביני לבינך. אז כשתהיה מאמנת ראשית ראשונה אני אגיד שזה בגלל פוליטיקה או מעשה שיווקי. אם היא תצליח זה יהיה בגלל שהשחקנים או עוזרי המאמן הגברים הצילו אותה (הקורא דיוויד בלאט מזדהה). אם יהיו 20 מאמנות, אראה לכולם כיצד הרמה הכדורסלנית ירדה מאז נשים נכנסו לתחום. בקיצור. מאוד קל לי להחליף עמדה ואף טיעון נגד לא יכול לסתור אותי. לכן כל ניסיון לתת לדיון הזה ערך פסדו-אמפירי הוא מיותר. ונותרנו רק עם המושג החמקמק "חוש למשחק"

    בעניין הזה אני מתפלא. על הבנת המשחק שלי ניתן לחלוק. אין לי רקע מקצועי. ווינגט בשבילי היא צומת פקוקה. אני יודע את מה שעיני רואות והפידבק שאני מקבל מאחרים ומזה שאני רואה שצדקתי בהרבה מקרים בדיעבד נותנת לי הרגשה לא רעה לגבי החוש שלי יחסית לחובב ספורט (לא למקצוען). בנוסף אם תשים לב בהרבה מאוד מהמקרים אני מסכים איתך לגבי ניתוחים כאלה או אחרים. כך שדעותי יחסית דומות לשלך. האם גם את עצמך אתה שם בקטגוריה של חסר חוש משחק?

    לגבי היותי "יורם" שנבחר אחרון במגרשי המשחקים דבר שיצר אצלי "אנטי" – נסיון יפה. בצעירותי לא הייתי כוכב כדורסל או כדורגל אך הייתי שחקן לא רע שאהבו לשחק איתו. בטח שלא הייתי דחוי או ממורמר ונהניתי מכל רגע במשחקים.

    בסופו של יום יש לנו אמונה שונה או מחלוקת בנושא אחד. Can we leave it at that?

  18. עגל

    25 יול 2015 11:47:04

    הטור הזה די מצדיק את הדיעה של מנחם בסופו של דבר. רק הערה קטנה – ההצלחה של עדה יונת דומה מאוד לזו של מארי קירי, לא מדובר בכלל על גאונות אינטלקטואלית סטייל איינשטיין אלא בהישג לא פחות חשוב של עבודה סיזיפית של ימים וזנים, עקשנות ומסירית ללא גבולות ומאמץ כביר כנגד כל הסיכויים, שהצליח. ההישג הפמיניסטי של קירי הוא ענק בעוד של יונת הוא זניח (תודה לאל)

  19. Berch

    25 יול 2015 16:24:25

    שכחת סיבה נוספת וחשובה לא פחות…. הזמן
    זה שיש לנשים כיום שיוויון זה יופי. אבל הסבתות שלהן התעצבו בתקופה שלא היה שוויון. תראה לדוגמא את הסידרה מד מן על שנות השישים או ניזכר בעובדה שבאיסלנד לא היה שיוויון עד 1975….
    שינויים היסטורים לוקחים זמן
    יותר מדור וחצי

  20. אסף בנימיני

    21 אפר 2016 23:04:51

    אני כתבתי באתר http://www.atzuma.co.il עצומה למען העלאת קצבאות הנכות באופן שיאפשר לנו, ציבור הנכים במדינת ישראל קיום מינימלי בכבוד. העצומה מופנית אל שר האוצר, מר משה כחלון, וכתובתה של עצומה זו היא: http://www.atzuma.co.il/maavaknechim .
    האם תסכימו לחתום על העצומה או לסייע בהפצתה?
    בברכה,
    אסף בנימיני.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט