השולטים ללא עוררין חלק ראשון – הבלאק ממבה

עד עכשיו דיברנו על שחקנים טובים מאד שלא בהכרח ניצחו (לברון ודיrרק) ושחקנים שולטים שניצחו אבל רק כשהנסיבות התאימו לזה. אז כעת בואו ונדבר על שחקן שמתי שהוא החליט שהוא יינצח אותך – הוא גם ניצח אותך.

תנו לו דיון על אשמת דמיקולו אונס בבית משפט באמצע המדבר שעתיים מסיום המשחק, בום שישים נקודות למשחק.
תשברו לו אצבע, בום עונה של 27 נקודות. תוסיפו גם ברך מרוסקת, אין בעייה בום אליפות שנייה נגד קבוצה של ארבעה סופרסטארס. לא משנה מה תעשה. הוא יינצח אותך.

מכירים את הסרט פסגת הפחד? אחרי שתקעו לדה נירו מעדר בראש, הטביעו אותו למשך שבע דקות ירו בו ארבע כדורים באמצע המצח. היה צריך לחתוך את הסרט ולעבור לכתוביות כי דה נירו עדיין היה בחיים, וניק נולטה לא.

אני מדבר על קובי בריאנט.

קובי כשליט נולד כשהלייקרס של שאק מתה. שנת 2004 הביאה ללייקרס קבוצה שכללה שלושה שחקני טופ 10 בכל הזמנים + המאמן הגדול בהיסטוריה, אבל לא את האליפות. ב-2005 קובי נשאר לבד בלייקרס ונולד הבלאק ממבה.

וביום שבלאק ממבה הכיש, שום שיטה לא היתה יכולה לעצור אותו. הנה כמה מהחללים:

81 נקודות על הראש של בושי מודל טורנטו.

4 משחקים ברצף מעל 45 נקודות.

מלך הסלים של 2005-2007.

ב 2007/8 הכל התחבר, קובי סופסוף נבחר ל MVP של הליגה, והגיע למשחק הגמר אותו הלייקרס הפסידו לבוסטון הגדולה. קובי לאחר המשחק בראיון: "אני מבין שמישהו צריך לנצח ומישהו צריך להפסיד, אבל אנחנו הפסדנו בגמר מה שהופך אותנו למפסידנים הראשונים…"
ב 2008/9 הכל התחבר. והשליטה של קובי יצאה מגבולות הלייקרס לכל הליגה. פישר וגאסול הצטרפו למשולש, וקובי קיבל את השיטה שבה הוא משליט את רצונו על כל קבוצה וכל הגנה. שיטת המשולשים בשתי שורות נותנת לקבוצה המתקיפה אפשרויות ומחייבת את המשתמשים להפעיל את הראש בתוך השיטה.
השיטה היא מאד פשוטה. בצד החזק יווצר משולש בין מחזיק הכדור לבין שני שחקנים חופשיים. במידה והכדור נמסר. המוסר צריך למקם את עצמו שוב במשולש מול הכדור והשחקן החופשי. אבל למה אני מספר את כל זה?

קובי היה שחקן גדול, אחד כזה שכשהוא מחליט להכיש אותך  – הוא יעשה את זה. אבל, זה לא עובד לאורך סדרה מחוץ לשיטה. בעונה הזאת קובי נטמע לתוך השיטה. לרוב דרעק או ג'ורדן הרכזים הם אלו שהובילו כדור כשקובי משמש אופציה מסירה שנייה או שלישית בצד החלש. אבל כמו כל שיטה גדולה, ביום שזה נתקע קובי הפך לאופציה הראשונה או שלרוב הוא הוליך כדור ביקש חסימה וייצר נקודות.

שקובי מקבל את המבט הזה ביחד עם עיקום קל בפה וחשיפת שיניים, הבלאק ממבה יואת להכיש

לקוראים הצעירים שרגילים שהמשהו הזה של קובי זה זריקה גרועה באחוזים גרועים, אני שמח להזכיר שבעונה הזאת, בזריקה עם יד על הפנים בסיבוב לאחור מול שניים ושלושה שומרים קובי היה מוציא נקודות. נחזור לקסם של קובי בהמשך.

קובי והלייקרס פגשו את הנמסיס מבוסטון פעמיים בעונה הסדירה ונצחו פעמיים. הבריון החדש בשכונה, לברון ג'יימס, פגש את קובי פעמיים ובשני המפגשים קובי עשה ללברון בית ספר בקרבות אחד על אחד לשני נצחונות של הלייקרס. באותה עונה קובי בא לגארדן בניו יורק וקבע שיא NBA  של 61 נקודות. מאזן הלייקרס בסוף העונה היה65/17, שני רק למאזן של שחקן השנה לברון ג'יימס.

בפלייאוף, קובי קיבל שמירה כפולה מול יוטה של בוזר וD וויל וניצח 4:1. אני חושב שכדאי לציין שקובי, ככל שהיה שולט ויכל לתת משחקים שאי אפשר לגעת בו, מדי פעם היה מוציא משחק נרפה להפסד סתמי. אולי נקודת התורפה שלו.

הסדרה השנייה היתה מול יוסטון של יאו מינג ושיין בטייה. המשולשים פשוט לא עבדו מולם. יאו מינג העלים את גאסול ובטייה הרג את קובי או את פישר. לייקרס נצחו את הראשון כשקובי מצליח לסגור בקושי את הראשון. בשני זה כבר היה מינג. בשלישי וברביעי הבלאק ממבה השתלטה על המשחק והכישה.

יאו מינג נפצע ושיין בטייה הראה ממה הוא עשוי וגרר את הסדרה למשחק שביעי, שם הלייקרס כבר היו טובים מדי.

בגמר המערב חיכתה הנאגטס של ג'ורג' קארל ותואם קובי – אחד כרמלו. הסדרה הגיעה ל 2:2 כשקובי נותן שני משחקים גדולים ומלו נותן שני משחקים גדולים. בשניים האחרונים קובי נתן גז, האיזון בתוך שיטת ההתקפה היה מושלם יותר, וזה הלך ללייקרס.

בינתיים במזרח, דוויט הווארד נתן את עונתו הגדולה בחיו ואורלנדו באו מאחור לנצח את בוסטון הגדולים (ללא גארנט אבל עם וואלאס) ואת לברון+ צוות משלים.
הגמר, לעומת זאת, היה חד צדדי כאשר קובי והלייקרס ממוטטים את המג'יק. דווקא המג'יק באה מוכנה למשולשים כשדוויט משתק את הצבע של הלייקרס, אבל כאן נכנס גורם קובי למשוואה.
במשחק הראשון קובי עשה 7/10 כשהוא התחיל את ההתקפה ויצא מהשיטה. במשחק השני 8/12. במשחק השלישי 5/12 (וגם הפסד). המגמה ברורה: שיטת המשולש עובדת ב 55% מהמקרים קובי ב 60%+. זה הבלאק ממבה. וככה נראה שחקן שליט, אחד הווינרים הגדולים שידע המשחק.

"אז מה אם אתה 20 ס"מ גבוה ממני ונותן לי מרפק לאף. עדיין אני אנצח אותך ב-11 משחקים מתוך 10, תינוק בכיין"

בחלק השני נדבר על משחק השביעי של הלייקרס מול בוסטון.

לפוסט הזה יש 135 תגובות

  1. תודה רבה על כתבה פשוט מעולה!
    השחקן האהוב עלי בתולדות הליגה ( אוהד לייקרס מן הסתם) לדעתי בשלישייה הגדולה אי פעם… אבל מיותר לריב על זה בכל זאת שחקן גדול!
    מבחינת ווינריות שני רק לגורדן.

  2. קובי שחקן טוב מאוד. אפילו מצויין.
    אבל כאשר ב-4 מתוך 5 אליפויות אתה לא ה-MVP פיינלס
    (לוכל מי שאומר שב-2010 קובי היה ה-MVP, אין לי מה לומר
    חוץ מ-פחחחחחחחחחחחחחחחח!)
    אז אין לך מקום ברשימת השולטים.

    1. למה הנגטיביות? את 2009/10 אני אשמור לחלק השני. בעייני עונתו הגדולה ביותר של הממבה.

      הוא היה השחקן המצטיין רק בעצם נוכחותו במגרש. אבל אני מקדים את המאוחר

    1. פאו גאסול. בלי שאלה בכלל.
      מה שניצח ללייקרס את הסדרה הייתה הדומיננטיות של הגבוהים.

      ל-2 המשחקים המכריעים של הסדרה (משחק 3, כאשר הלייקרס החזירו את הבייתיות, ומשחק 7) קובי לא הגיע.
      את משחק 3 סיים עם 10 מ- 29 מהשדה. (4 אסיסטים)
      את משחק 7 סיים עם 6 מ- 24 מהשדה. (2 אסיסטים)

      1. עצם העובדה שקובי על המגרש מוסיפה לחץ ויתרון כבר על הקבוצה השניה מה שגורם לשחקנים אחרים להתפנות…
        אני חושב שקובי בסך הכול הוא הmvp של הסדרה אם כל הכבוד ליכולת המעולה של פאו.

      2. נו מה אתה רציני? על אותו משקל לברון לא היה צריך לקבל MVP…חוץ מזה שקצת קשה לתת MVP פיינלס למישהו שקולע 18 למשחק לעומת 28.
        דווקא אתה בתור אוהד פניקס צריך לזכור את הדומיננטיות של הממבה יותר מכולם – גמר מערב 2010 הממבה – 33 נקודות למשחק 52%(!!) מהשדה, 43% (!!) מהשלוש.

        1. כשאני לא מנסה להקניט את אוהדי הלייקרס, אז בשקט, בשקט, אני מודה שקובי בראיינט הוא שחקן אדיר, אחד הגדולים שעלו לשחק.

          זה לא משנה את דעתי שב-2010 גנבו לפאו את ה-MVP,
          ושברשימת ה-"עונה הגדולה ביותר" יש מספר מעומדים בעלי עונות חזקות משל קובי.
          זו לא פחיתות כבוד להיות מאחורי מוזס 83', קארים 71', שאקיל 2000, או אקים 94')

          (ונקודה נוספת – לברון לא ברשימה שלי של השולטים. ובפעמיים שזכה, היו לו סטטיסטיקות טובות בהרבה משל קובי)

      3. מסכים עם גיא. כן, הוא היה שחקן טוב מאד והגיע לרמה גבוהה ביותר במשחק האישי, אבל מעולם לא קלע באחוזים מרשימים, וחשוב מכך, מעולם לא ניצח בלי שעמד לרשותו הפרונט קורט הטוב בליגה. הנקודה האחרונה באה לידי ביטוי בצורה קיצונית כאשר ביינום היה פצוע נגד בוסטון וקובי לא מילא את החסר, ולהיפך בשנה שלאחר מכן, כאשר ביינום וגאסול היו צמד גבוהים באותה קבוצה בליגה ללא ביגמנים, וקנדריק פרקינס שהיה אז כח משמעותי נפצע בגמר.
        שולט? רק עם הקבוצה הטובה ביותר. לצערי אין מה להשוות את תרומתו לקבוצה ללברון שלא מפספס פלייאוף גם עם חבורת נגרים.

      4. פאו גאסול היה טוב מאוד במשחק האחרון, אבל מה להשוות את ההשפעה שלו במשחקים בסדרה מול קובי. נכון שקובי לא שיחק טוב במשחק השביעי ופאו כן, אבל בכל המשחקים האחרים היה בולט מי המנהיג והשחקן הטוב ביותר בלייקרס.
        לי אישית ברור שקובי היה ראוי לMVP הזה, אבל בכל מקרה אני לא מבין למה אתה כל כך חד משמעי בזה שלפאו הגיע.

  3. אני גדלתי על הלייקרס של מג'יק וכארים. מג'יק ג'ונסון היה אליל נעורי. בתור אוהד לייקרס אין שחקן ששנאתי יותר מלארי בירד. שנאתי אותו אפילו יותר ממייקל(כשאתה רואה גדולה אתה מזהה אותה ונותן לה כבוד) עד שהגיע בחור חדש לליגה קראו לו קובי בריאנט,ולאן הוא הגיע? דוקא ללייקרס. מאותו רגע היו לי רגשות מעורבים כלפי הקבוצה מעיר המלאכים שמחתי שניצחה אבל התבאסתי שהשחקן הזה, האגואיסט עד רמת סוציופת ניצח ובדר"כ קלע הכי הרבה נקודות. האיש הזה הוא האנטיתזה המוחלטת למג'יק ג'ונסון שהתכונה הכי בולטת שהיתה לו היא שעשה את שאר השחקנים טובים יותר והוביל אותם לאליפויות והישגים. אצל קובי זה הפוך- אם מנצחים זה בזכותו ואם מפסידים חלילה זה בגלל כל האחרים שלא מוכשרים כמוהו ולא מספיק מתאמצים.
    אז נפרדתי לשלום מהלייקרס אהובתי ומאז אני שמח על כל הפסד ועל כל עונת לוטרי שלהם. יש לי מזל שהגיע לליגה אחד משלנו ועוד לקבוצה מועמדת לאליפות כך שבינתיים אני מתנחם בזרועות קליבלנד(למרות סלידתי מלברון). כשהנחש יפרוש בעזרת ה' אני אוכל לחדש את הקשר עם אהבת נעורי

    1. אתה חולה במחלת הנוסטלגיה.

      קובי עשה את האליפויות שלו בעידן של שחקנים כמו" לברון, שלישיית הגדולים מבוסטון, דירק, ס"א הגדולה, שאק וייד, פיניקס ועדיין בפיק שלו הוא היה נעלה על כולם.
      אם אתה לא רואה פה גדולה אז תשאל את עצמך כמה אתה באמת מבין…

  4. והסדרה ב-2004, היא כתם גדול יותר מהדרה של לברון ב-2011.
    לא העובדה שקובי סיים את הסדרה עם 38% מהשדה היא הבעיה.
    הבעיה היא שלשאקיל שסיים את הסדרה עם 63% מהשדה, היו בסדרה 84 נסיונות קליעה.
    לקובי?
    קובי סיים את הסדרה עם 113 נסיונות קליעה.

    אי אפשר שלא להזכר בפנים של שאקיל, שהיה ממש מתוסכל, אחרי כל ההחטאות של קובי במשחק 4 הגורלי
    (אם הלייקרס היו מנצחים, היה שיוויון 2)
    את המשחק הזה קובי סיים עם 8 מ- 25 מהשדה לצד 2 אסיסטים.
    שאקיל סיים עם 16 מ- 21 מהשדה לצד 20 רב' ו-2 אסיסטים.

    1. אתה שוכח לציין את קרל מלון שהיווה חלק מאוד חשוב בפאזל של הקבוצה הזאת, נפצע ולא שיחק, כתם כן וכנראה סתם את הגולל על ויכוח הGOAT והסו קולד מורשת (וכמובן דלק לשונאי הממבה שיש לא מעט מהם), מעבר לזה לא מוריד שום דבר מהעובדה שקובי שחקן של פעם בדור ואני כבר מתגעגע, אצלי הוא הלייקר הכי גדול בכל הזמנים ושני רק לג'ורדן (לברון אפילו לא קרוב) אבל נו כמה אני אובייקטיבי והויכוחים האלה באמת חסרי טעם.

  5. מבחינתי קובי שווה למייקל ג'ורדן. אני לא רואה שום הבדל *אמיתי* בינהם. ישנם הבדלים באחוזים מהשדה ובסטטיסטיקות שונות, וכן ישנם כמה משחקים שבהם לקובי לא הלך כלום כמו שגיא ציין. אבל קובי זה באמת העתק-הדבק של מייקל גם בנתונים הגופניים וגם באופי. שים את קובי בשיקגו הגדולה ויש לך שני תריפיטים. את שניהם לא סבלתי גם בגלל האופי וגם בגלל סגנון המשחק אבל שניהם גדולים מהחיים ואני מוריד בפניהם את הכובע.

    1. לקח לי כמה דקות להבין אם אתה רציני או שניתן להשמיט את ה-ר'
      ואתה ציני.

      האמת שלא הגעתי למסקנה, אז אתייחס לתגובה שלך כרצינית.
      כשאני רציני, ללא אוהד לייקרס בקרבתי, גם אני מודה שקובי הוא אחד ה-SG הגדולים אי פעם.
      אבל, וזה באמת אבל גדול (ואני ממש לא אחד השפוטים של ג'ורדן)
      אין שום מקום להשוואה בין ה-2. ג'ורדן לעולם לא היה כינור שני לאף אחד.
      גורדן מסר יותר, קטף יותר, שמר יותר ובעיקר היה הרבה, אבל ממש הרבה יותר יעיל.
      וזה ממש לא מוריד מקובי. פשוט ג'ורדן במדרגה אחרת.

      1. דווקא הייתי רציני. ג'ורדן עשה את רוב הדברים יותר טוב, אבל בקצת. בסה"כ הם אותה דמות (בשבילי זו דמות הנבל 🙂 ) רק בסיטואציה קצת שונה. מה לעשות, הזמנים השתנו.אני באמת מאמין שקובי בשיקגו הגדולה היה לוקח 6 אליפויות. זאת כאשר אני מקזז את השנים האחרונות של קובי שאותן אני דווקא מסווג כהירואיות, עקב המאבק שלו מול כול העולם ואישתו – פציעות,וקבוצה מחורבנת.

    2. אבל במחשבה שנייה, אתה צודק.
      בפוסט המוקדש לבראיינט, אין סיבה להזכיר אף אחד אחר.
      בפני שחקן כזה מיוחד,
      באמת צריך להוריד את הכובע.

    1. 5 מ- 6 העונות הראשונות של ווילט הם עם PER גבוה מ-28
      (לצורך השוואה, בעונה האחרונה רק קרי, ווסטברוק ודייויס עברו את ה-28),
      מהעונה ה-7 של ווילט, התחילה ירידה הדרגתית בנתונים שלו עד לפרישתו.

      הבעיה עם ווילט היא שבשנים שהוא היה במיטבו, הוא לא הצליח לעבור את משוכת הסלטיקס. לכן קשה לבחור עונה של "שולט ללא עוררין".

      בנוסף, לדעתי, רק מנחם יכול לכתוב באובייקטיביות על ווילט. כל שאר הכותבים באתר, לא זאת בלבד שלא ראו אותו משחק, גם כמעט ואין תיעוד מצולם של משחקיו כאשר היה בשיאו.
      אז כל מה שנשאר לנו זה להסתמך על סטטיסטיקות,
      ומסטטיסטיקות בלבד, קשה מאוד להצדיק טור "שולטים ללא עוררין".

      1. אני מסכים שראוי שמנחם יכתוב על ווילט כאדם היחיד שראה אותו משחק.

        אני יודע שסטטיסטיקה לא מעבירה הכל, אבל לי אין שום ספק (גם אם לא ראיתי אותו משחק) שוילט בעונת 61-62 היה השחקן הדומיננטי ביותר שהיה אי פעם לעונה שלמה.

        הוא שיחק בממוצע 48.5 דקות (כשמשחק הוא 48!!), קלע בממוצע מעל 50 נקודות (שיא) באחוזים טובים (מעל 50%) מעל 25 ריבאונדים למשחק וכמובן משחק 100 הנקודות המפורסם.

        בפלייאוף הוא הגיע לגמר המזרח, והודח מול בוסטון (כמובן) כשביל ראסל עצמו אמר שבוסטון של אותה שנה הייתה הטובה ביותר. הם הגיעו למשחק 7 כשבוסטון ניצחו עם הבאזר.

        אם זה לא שולט ללא עוררין, אני לא יודע מה כן. אין מה לעשות, כדורסל זה משחק קבוצתי והוא הפסיד לקבוצה. מה שהוא עשה בתור אינדיבידואל היה אפי

        1. בגדול, אתה צודק. רק 3 נק':

          1. פילדלפיה של ווילט הפסידה לסלטיקס בגמר המזרח.
          2. ווילט קלע בסדרה מול הסלטיקס 33 נק' למשחק. 17 נק' פחות מהממוצע בעונה הרגילה.
          3. השחקן הדומיננטי ביותר בפלייאוף 62' היה אלג'ין ביילור שקלע 40 נק' למשחק בסדרת הגמר. ועדיין הפסיד ב-7 משחקים לסלטיקס.

      2. רק שכחת לשים נירמול מאוד חשוב מPER שמחושב בשנת 61-62 לPER שיחושב בשנות ה2000, בעצם לא שכחת, כנראה לא הבנת שזה תנאי הכרחי.

        1. לא כולם חכמים כמוך.
          אני אשמח שתסביר איך מנרמלים PER, אם הנוסחה מלכתחילה מחושבת כך שהממוצע לכלל השחקנים בליגה בכל עונה נתונה הוא 15.
          (זה כמובן אומר שהנוסחה אוטומטית "מנורמלת")

          1. נתחיל בזה שאתה צריך להסתכל על האילוצים קריטיים לכל תקופה.

            בין היתר חוקים שונים נגד גבוהים, בלי קשת 3 כמו שתעיף למעלה כל PER של גבוה דומיננטי מהסוג של ווילט.
            תוסיף לזה גם ליגה יותר קצרה, פחות יריבות, פחות משחקים, בלי אילוצי טלוויזיה בשיבוצים(כמו שיש היום).
            את כל אלה צריך להכניס ולנרמל(מה שכמובן הם לא עשו) או שפשוט לא מתייחסים להשוואות של PER מתקופות שהפער ביניהם כל כך גדול(שזה הדבר החכם היה לעשות, שוב לא משהו שציפינו שתקלוט).

          2. ברור שיש נתונים שלא נכנסים ל-PER. זה רחוקה מלהיות נוסחת קסם.
            אבל התנאים של כל תקופה תקפים לכלל שחקני אותה תקופה. ואם PER של שחקן ממוצע הוא 15 זה מדד אמין ליחס בין התפוקה של שחקן X לבין התפוקה של השחקן הממוצע.

            משעשע איך כאוהד לייקרס, אתה כל כך מגונן על קובי שתבחר לתקוף כל דעה שונה, גם אם יוצא שאתה כותב שטויות.
            לא נורא התרגלנו…
            (אולי כדאי שתקפיד לכתוב רק על קבוצות אחרות. ככה לפעמים אתה כותב דברי טעם)

          3. ההתייחסות בהודעות פה לא היו לקובי בראיינט אלא לצורה הדי מגוחכת שאתה משווה תפוקה בPER של שחקן בשנת 62-63 לשחקנים היום(קרי, ווסטברוק, דייוויס).

            אין בעיה אם הPER של אז היו מושווה מול שחקנים של אז וכשהאוכל' הנדגמת שיחקה באותם תנאים(אומנם תנאים שעשו הרבה יותר חסד עם גבוהים אבל עדיין), החטא שאתה עושה ושאתה אפילו לא מצליח להבין מה מקולקל פה זה ההשוואה לתקופה של היום.

            אני לא בא לגרוע מווילט בעיקר כשאני ואתה לא ראינו אותו בלייב באמת ומכל הסיפורים עליו די ברור שמדובר בשחקן יוצא דופן, אבל להשוות PER של שחקן אז לPER של היום? זה לחלוטין לא להבין בכלל מה המדד הזה אמור לציין.

            ואת התסכולים שלך מהלייקרס תשאיר לעצמך(שים לב לדברים המגוחכים האחרים שכתבת פה- כמו שפאו גאסול אמור להיות הפיינל MVP של 2010, לזה אפילו לא התייחסתי, חבל על המאמץ).

          4. הרעיון שלי הוא כזה- כשיש מדד של סטט' מתקדמת שנבנה בכלל בתקופה האחרונה(ואיכשהו באתרים שונים חשבו לנכון ליישם אותו גם על הכדורסל הפרה היסטורי מפעם), הדבר הכי חכם לעשות זה לא ליצור השוואות דרך המדד הזה בין שחקנים של היום לשחקנים של פעם.

            אתה רוצה ליצור בכל זאת השוואות? תנתח את מרחבי הדגימה, תנתח לפי התנאים שהיו פעם לעומת אלה של היום(וזה כולל הכל- כמות משחקים, כמות יריבות, חוזק יריבות, כמות טיסות, אילוצי משחקים לפי TV משהו שאל היה קיים פעם, אילוצים לROAD GAME בכלל טיוי, קשת 3, חוקי עבירות, בעיקר עבירות כנגד גבוהים, תקרות שכר, חוקי בירד השונים- כשתצליח להסביר כל אחד מאלה אז תייצר השוואה שהיא יחסית הוגנת, אם לא תצליח(ואתה לא תצליח) אז אין שום מדד מתמטי שתשים אותו היום מול התקופה של אז שיוכל ליצור השוואה שהיא פחות ממגוחכת.

            אם בא לך להטלות באילנות גבוהים כדוגמת מנחם שיאמר לך שראה בלייב לפחות 250 משחקים של ווילט באותה תקופה וכשגם היה ברובם העיתונאי היחידי באולם- אז תפאדל.

          5. די, לרגע תוריד את המשקפיים הזהובים סגולים שלך,
            תקרא את מה שאייל כתב, ותבין.
            נכון, התפוקה נטו של השחקנים בעונת 62' הייתה מדהימה. אבל כשמכניסים למשוואה קצב משחק, ותפוקה יחסית לתפוקה הממוצעת בליגה, אז בהחלט ניתן להשתמש ב-PER כמדד השוואתי.

            בגלל שאני מעריך את מה שאתה כותב (כל עוד זה לא קשור ללייקרס)
            אני בוחר להתעלם מהבליינד ספוט שיש לך בנוגע להופעה של קובי ב-2010.
            אני, התסכול שלי זה בכלל הספרס. הלייקרס לא ממש משנים לי.
            אתה – בדרך כלל אתה K 700, אבל כשזה מגיע ללייקרס ולאובייקטיביות – K 70, גם זה בקושי…

          6. כרגיל, כשאין לך דרך להתמודד עם הטענות אתה תנסה לדבר על זה שאני אוהד לייקרס מתוסכל שמגיב לך בכלל רק כי אמרת משהו על קובי בראיינט או הלייקרס(למרות שאני מדגיש לך פעמיים שהטענות שלי בכלל לא כנגד משהו שכתבת פה על הלייקרס או על קובי בראיינט אלא על ההשוואה הכללית כמכלול.

            נו שווין…

          7. אני דווקא הסברתי איך PER הוא כן מתאים להיות מדד השוואתי.
            איך "הנירמול" שביקשת כבר בתוך המשוואה.

            למעשה חוץ מלכתוב שאני לא צודק, לא כתבת שום תגובה עניינית –
            לא איך "מנרמלים" PER, לא נתת רעיון אחר להשוואה בין תקופות.
            כמו שכתבת, נו שויין…
            (שווין בגרמנית זה חזיר)

          8. הנירמול הקיים במדד הוא בעיקרו מול השחקנים מאותה התקופה.
            הנירמול האמיתי בהשוואה בין תקופות רחוקות לא קיים כי הוא לא משקלל בתוכו את כל אותם אילוצים קריטיים שחפרתי לך עליהם(וכל אחד בערך פרט לך מבין כמה הם קריטיים ולא מאפשרים לשקלל אותם בתוכו).

            לא הצעתי לך מדד אחר או דרך לנרמל כי פשוט ניסיתי לגרום לך להגיע לבד למסקנה שאי אפשר לעשות את זה(בהודעה השלישית כבר ויתרתי על הרעיון שתגיע לך לבד ופשוט כתבתי לך שלא תצליח לעשות את זה, יותר מרומז מזה אני לא מכיר).

  6. [תגובה ל-e]

    חבל לי להתחיל דיון משמעותי כמו הדיון על עונת 61-62 בפוסט שמוקדש לקובי אבל בקצרה (אם אין לכם כוח לקרוא, דלגו למסקנות בכוכבית הבאה):

    ***
    נעבור על טבלת הליגה, שכללה אז 9 קבוצות (הדגשתי שיאי קריירה):

    1 – פילדפיה ווריורס: ווילט צ'מברליין עם ממוצע 50.4 נק' (שיא קריירה) ו-25.7 ריב' ב-48.5 נק' למשחק. MVP בטוח היום. אז מקום 2 בהצבעות.

    2 – סינסינטי רויאלס: אוסקר רוברטסון הוא הראשון (והאחרון עד כה למיטב ידיעתי) בהיסטוריה לסיים עונה עם ממוצע טריפל דאבל: 30.8 נק', 12.5 ריב' (שיא קריירה) ו-11.4 אס' (שיא קריירה). MVP בטוח היום. אז מקום 3 בהצבעות.

    3 – בוסטון סלטיקס: ביל ראסל עם 18.9 נק' ו-23.6 ריב' זוכה ב-MVP.
    הוא אפילו לא הוביל את הקבוצה שלו בקליעה – זה היה טום היינסון עם 22.1 נק' (שיא קריירה) ו-9.5 ריב'. מועמד MVP לגטימי היום. אז לא קיבל שום קול.

    4 – סיריקיוז נשיונלס: אף שחקן לא נתן מספרים מדהימים (רד קר, בעונת פרישה, שבר שיא קריירה בריבאונדים עם 14.7. היום זה היה נותן לו את המקום השני בליגה. אז? שיסתפק במקום החמישי בפער של 4 ריב' מבוב פטיט – הבא אחריו).

    5 – סנט לואיס הוקס: בוב פטיט עם שיא קריירה של 31.1 נקודות בנוסף ל-18.7 קרשים. MVP בטוח היום. אז מקום 6 בהצבעות.

    6 – לוס אנג'לס לייקרס: ג'רי ווסט נתן עונה של 30.8 נק' ו-7.9 אס' (שיא קריירה). MVP בטוח היום. אז מקום 5 בהצבעות.
    חבר קבוצתו, אלג'ין ביילור, התעלה עליו עם 38.3 נק' (שיא קריירה) ו-18.6 ריב'. MVP בטוח היום. אז מקום 4 בהצבעות.

    7 – דטריוט פיסטונס: אף שחקן לא נתן מספרים מדהימים (ג'ין שו הוביל את הקבוצה עם 19.9 נק' ו-12.6 ריב').

    8 – ניו יורק ניקס: ריצ'י גוארין שבר את שיא הקריירה שלו בקליעה באופן ברוטלי עם 29.5 נק', מרחק של כמעט שמונה נקודות מהעונה השנייה בטיבה בקריירה שלו. הוא הוסיף לזה 6.9 אס' (שיא קריירה) ו-6.4 ריב'. MVP בטוח היום. אז מקום 7 בהצבעות.

    – שיקאגו פאקרס: וולט בלאמי קלע 31.6 נק' (שיא קריירה) עם 19 ריב' (שיא קריירה). MVP בטוח היום. אז לא קיבל שום קולות. הסתפק בתואר רוקי העונה.

    ***
    כפי שניתן לראות, היום, בליגה של 30 קבוצות, לא תמצאו שחקן אחד עם נתונים כמו שהציג השחקן המצטיין של כל קבוצה למעט סירקיוז נשיונלס דטריוט פיסטונס. נכון, במשך כל שנות ה-60 המספרים היו שונים מהיום אבל בעונה הזו ספיצפית, כל השיאים נשברו. תרתי משמע. כמעט בכל הקבוצות השחקן המוביל שבר שיא קריירה בנקודות או ריבאונדים, ובכלל לא הסתכלתי על שחקני המשנה.

    אני לא אומר שצריך לזלזל בהישג של ווילט או של אוסקר, אבל לגמרי לשים בפרופורציה. הליגה באותה שנה הייתה חסרת הגנות באופן שאנחנו לא מסוגלים לדמיין.

    1. בדיוק.

      מדהים שילד בן 16 עלה על זה כל כך מהר וכשחכם חנוכה עוד מנסה לייצר לנו פה השוואות עם מדדים מתמטיים כדוגמת PER.

      1. לא קלטת שהתגובה הזו בדיוק הפוכה לכל הטיעונים שלך???

        (ועדיין לא נתת רעיון למדד השוואתי. יש סיכוי לתגובה עניינית?)

          1. ברגע שהוא חושב שאפשר להשוות בין ווילט(או כל שחקן אחר מהתקופה ההיא שפירטת עליה יפה בהודעה שלך) לשחקנים מהיום(כלומר, קרי, דייוויס, ווסטברוק) אז הוא לחלוטין לא הבין את מה שאני ואתה כתבנו עליו.
            אי אפשר לייצר מדד סטטיסטי-מתמטי שיוכל להתמודד עם הפערים הקריטיים בין התקופות ולייצר מדד השוואתי אמין.
            אי אפשר, מה שאפשר לעשות זה לקרוא ספרים, לקרוא ראיונות, לנסות בעיקר לדמיין איך שחקן כמו ווילט דרך החומר הכתוב היה מצליח ונראה בתקופה של היום, בחוקים של היום או ההיפך.

            לקחת מדד איכותי ולהתייחס אליו ככזה בהשוואה בין שתי קבוצות שונות זה פשוט מגוחך וזה מה שהוא לא קלט עדיין.

        1. ממש לא, התגובה הזאת ממחישה בדיוק איזה מרחב מדגם עם תנאים היה בכדורסל של פעם לעומת זה של היום.

          בצורה מובהקת אפשר לראות כמה החוקים של היום והאילוצים(שחפרתי עליהם ופירטתי אותם בהודעות הקודמות) הם אלה שמונעים ממך לקבל היום סתם ככה שני שחקנים של 33 נקודות למשחק עם 15-18 ריב' פר משחק.

          ולא רק שלא נתתי לך מדד מתמטי שיוכל לאפשר לך לקיים השוואה אמיתית בין שחקנים מהתקופה ההיא(שהליגה הייתתה של 9 קבוצות) לשחקנים מהיום, הסברתי לך בערך 4 פעמים שאי אפשר לייצר מדד כזה.
          אבל אתה בשלך, או שמסרב לקרוא, או שמתקשה לקרוא או שסתם מתקשה להבין(תראה איזה נחמד אני היום נותן לך לבחור באחד מהשלושה).

          1. אולי זה קצת יפתיע אותך
            (אולי בגלל שאתה לא רגיל שלא מסכימים איתך?)
            אבל לא מעט אנשי אנליטיקס חושבים ש-PER הוא מדד מצויין להשוואה בין תקופות. הביקורת היא שההגנה לא מקבלת משקל מספיק, ושבתקופות בהן השחקנים המובילים משחקים פחות דקות, התוצאות באותה תקופה מוטה לטובת שחקנים שמשחקים פחות דקות.

            אבל אתה החלטת שזה בלתי אפשרי.
            נו שויין…

          2. נתת לי קודם משימה? בוא אני אפעיל אותך קצת.

            תביא לי אדם רציני אחד שחושב שאפשר להשוות את הPER של ווילט צ'מברליין מעונת 62-63 מול ראסל ווסטברוק מודל 2015 ולהסיק ממנו משהו.
            אני מחכה.

          3. לא מסובך למצוא מאמרים על PER.
            אני מעדיף להמנע מלבזבז את הזמן. לא אמרתי שווסטברוק ברמה של ווילט, גם לא רמזתי.
            רק לידיעה – העונה עם ציון PER הגבוה בתולדות הליגה היא של ווילט.
            קצת הבנת הנקרא תעזור.

            ולמי שלא אוהב PER, קישור לטבלה המנרמלת את הסטטיסטיקות של השחקנים המובילים בשנות ה-60'. התוצאות מפתיעות
            (ווילט יעדיף את נתוני ה-PER שלו…)

            https://docs.google.com/spreadsheets/d/1kOWQAe5Nx-6toTPUGi1O4Z3UlOQ_liIbJRTnilVEE8E/edit?pli=1#gid=0

          4. אין פה שום הסבר על הפאקטורים שלהם ולא זאת בלבד אין פה אפילו חתימה של מי שיצר את החישוב הזה.

            יותר מזה אני חוזר ואומר הPER יכול להיות רלוונטי ויפה ככלי ניתוח למצבים שבהם אני רוצה להחליט מי היה גדול ממי פטיט, ראסל או צ'מברליין.

            הוא ממש לא יכול להגיד לי כמה צ'מברליין היה יכול להיות טוב בליגה של 2015(וזה בדיוק מה שאתה טענת בהודעה הראשונה שלך כשציינת שהוא השיג במשך כמה עונות PER של מעל ל28 וכשבליגה העונה רק שלושה שחקנים השיגו PER כזה).

            למעשה זה לא אומר לי כלום כי בכל החישובים האלה אין שום פקטורים שממחישים לי כמה הליגה אז הייתה פחות תחרותית, כמה המעמסה הפיזית הייתה הרבה פחות רצינית, כמה היו חוקים שהקלו מאוד על גבוהים ובעיקר התקפות שהיו בנויות הרבה יותר על שימוש בצבע(בניגוד מוחלט למה שיש היום כשגם גבוהים מובילים בPER כמו דייוויס ובלייק משחקים רחוק מאוד מהצבע והטבעת בהמון התקפות) וכמובן נתון אחד מאוד בעייתי שלא הייתה קשת 3.

            זה בערך כמו לשפוט חלוצים של היום מול חלוצים של התקופה לפני שנכנס חוק הנבדל.
            זה חוק כל כך משמעותי שפשוט לא מקבל ביטוי בשום צורה בנוסחה של הPER מפעם.

            אני לא קראתי על פרשן אחד רציני שבניתוח פרמידות שבנה התייחס לPER של ווילט צ'מברליין ב63 כמדד למשהו.
            כל מי שבכלל מבין מה המדד הזה אמור לתת לא היה פונה בכלל להתייחסות של מה עשו שחקנים בתקופה ההיא מול מה שעושים שחקנים היום ובהקשר של PER.

    2. אני מסכים שזה לא המקום לדיון, אני זרקתי את הנושא פה ב"שולטים ללא עוררין" בתקווה לעורר עניין בכתבה כזאת על ווילט 🙂

        1. K-700 לחלוטין צודק בנקודה פה.
          כתבתי לפני שנה על ווילט בפרות קדושות ולצורך המחקר ראיתי לפחות 30 שעות של משחק שלו. הכדורסל והחוקים שונים לגמרי ממה שהיה היום

          ראשית המשחק היה ללא חוק שלוש שניות, מה שהפך את המשחק לחפש את האיש הגדול ותן לו לעשות נקודות.

          שנית לא היה קשת 3. הגארדים היו אלופים במיד ראנג' לכל אחד היה את הבלטה שלו ומשם הוא ייצר נקודות

          בשלב מסויים ויילט הפך לכל כך דומיננטי שאסרו על הטבעות, אז הוא חווה ירידה במספרים שלו.

          בנימה אישית לגיא – אתה מבטל את K בגלל טיעונים אישיים ולא רלוונטים (אוהד לייקרס או כל דבר אחר), וזה לא פעם ראשונה שאתה מתמודד עם טיעונים בירידה אישית. אני מוצא שזה סוג של בריונות מכוערת ביותר.

  7. כשמחשבים את כל האליפויות שקובי נתן בעצמו ללייקרס, צריך גם להזין בנתונים את כל האליפויות או הקונטנדריות שהוא מנע מהם.

  8. אתרום את שני הסנט שלי על המאתיים דולר שזרקתם כאן.
    אי אפשר להשוות את היכולת הכדורסלנית של קובי ברייאנט לזאת של ווילט צ׳מברליין. הדוגמא היותר קלאסית היא ביל ראסל, שאם היה משחק היום לדעתי היה שחקן ספסל במקרה הטוב ומחוץ ל-NBA במקרה הרע.
    אפשר להשוות את צ׳מברליין ואת ראסל אחד לשני ולכל השחקנים שלהם מבחינת יכולת כדורסלנית, אבל מבחינת שליטה בעונה/תקופה, בטח שאפשר להשוות את צ׳מברליין לבריאנט. האם PER הוא מדד שיכול לעזור בזה? לדעתי, כן. כי זה מדד שמתייחס לשחקן ביחס ליריבים שלו, וזה מה שאנחנו משווים בעצם: מי יותר טוב, צ׳מברליין מהיריבים שלו או ברייאנט מהיריבים שלו.

    1. ביל ראסל היה מצליח בכל ליגה, בכל תקופה.
      אין שום סיבה ששחקן שעשה את המוות לווילט צ'מברליין (2.18 מ') לא יהיה שחקן ההגנה הטוב בליגה היום.

    2. הסנטר ההגנתי הטוב בהיסטוריה לא היה שחקן ספסל במקרה הטוב, בטח לא היום כשמספיק שאתה רק סנטר הגנתי טוב ואתה מקבל 13 מיליון דולר לעונה מהניקס.

      הPER לא יתן לי רבע של מידע כמה צ'מברליין היה יכול להיות טוב יותר מבלייק גריפין או דיוויס היום.
      לא כשהכל כל כך שונה מהכדורסל של אז(חוקים,יריבות, כמות משחקים, תלות של שיבוצי משחקים בטלוויזיה וזה כולל גם מסעות בחוץ, משחק הרבה יותר מהיר ואתלטי מפעם, חוקים נגד גבוהים בצבע- איפה כל זה נכנס לך בPER?).

      1. טוב, את ראסל אשאיר בצד, כי אין לי באמת טיעונים לזה. תקרא שוב את מה שכתבתי בבקשה. לא אמרתי שאפשר להשוות את קובי לצ׳מברליין מבחינת כדורסל. לא אמרתי שהוא יתן מידע וחזרתי והדגשתי את זה וגם זה נתתי את הדוגמא של ראסל. אני באמת מאוכזב מחוסר יכולת הבנת הקריאה שלך, K.
        ה-PER, כמו כל מיני מדדים יכול להשוות ד-ו-מ-י-נ-נ-ט-י-ו-ת. יכול להשוות כמה צ׳מברליין שלט בליגה לעומת כמה בריאנט או כמה דיוויס. הוא לא יכול להשוות את היכולת שלהם אם היו משחקים אחד נגד השני למשל, או מי טוב יותר בכללי. רק מי יותר דומיננטי ביחס ליריבים שלו.

        1. זה מה שאתה רשמת ידידי המלומד כל כך:
          "אפשר להשוות את צ׳מברליין ואת ראסל אחד לשני ולכל השחקנים שלהם מבחינת יכולת כדורסלנית, אבל מבחינת שליטה בעונה/תקופה, בטח שאפשר להשוות את צ׳מברליין לבריאנט. האם PER הוא מדד שיכול לעזור בזה? לדעתי, כן. כי זה מדד שמתייחס לשחקן ביחס ליריבים שלו, וזה מה שאנחנו משווים בעצם: מי יותר טוב, צ׳מברליין מהיריבים שלו או ברייאנט מהיריבים שלו."

          באמת היית צריך את הPER המפגר הזה כדי להבין שווילט היה דומיננטי ברמה שלא נראתה וכנראה גם לא תראה יותר? ומה זה בדיוק יכול להגיד לך חוץ מזה שהוא היה ממש דומיננטי בסיקסטיז(ואחד הטובים ביותר בתחילת הסבנטיז)? אני אעזור לך כי לא הגעת לזה לבד- לא הרבה מעבר לזה שהוא היה השחקן הכי דומיננטי בהתקפה בימים שבליגה היו כמעט 9 קבוצות, בלי חוזי טלוויזיה, עם ליגה מקבילה, בלי פוורדים באמת(וכמובן שבלי סטרץ' פוורדים) בלי קשת 3.
          איפה אתה יכול לראות את זה בPER? בשום מקום. רק להיות מודע לעובדות.
          ולכן זה שהסטט' היבשות שלו והמתקדמות שלו מראות על דומיננטיות לא אומר לי כלום ובטח שזה לא תנאי מספיק טוב כדי להאכיל אותי בדרך להשוואה לשחקנים מהתקופה הזאת שמשחקים בתנאי כדורסל שונים לחלוטין ממה ששוחק בסיקסטיז.

          אז אחרי שהסברתי לך את זה אם תשאל אותי מה אני מעדיף- להיות חשוד בבעיות של הבנת קריאה או להיות חשוד בהבנה כללית של המדד- אני לוקח את הבעיה הראשונה ולו משום שהיא הרבה יותר פשוטה לריפוי.

  9. רק לי הייתה תחושה ב2011 שקוהי הולך להיות הראשון שחוזר מ0-3 ? בסדרה מול דאלאס אשכרה התערבתי עם חברים שאם יש שחקן בימינו שיחזור מהקבר הזה אז רק קובי.

      1. תראה זו עדיין הייתה לייקרס חזקה מאוד כזו שעשתה 3 גמרים רצופים לפני אותה סדרה.
        מה שכן היא הייתה שביעה, עייפה וכבידה מדי.

        אתה ממש לא היחיד שזימר על חזרה מ3-0. אין כמעט אתר אמריקאי שלא טעה אם קבוצה שעשתה 3 גמרים רצופים ומחזיקה באחד מ-5 השחקנים הגדולים בהיסטוריה בשנות השיא יכולה לחזור.

        אבל דאלאס הייתה פשוט שילוב מנצח באותה עונה, גם של רעב, גם של נסיון, גם של מאמן מצוין ומאתגר על הקווים וגם הגנה גדולה(שהייתה מאוד אנדרייטדית עד הפליאוף).

        כאוהד לא הרגשתי שנוכל לחזור מה3-0 הזה, הסימני גסיסה נראו בשלב מוקדם מדי בסדרה הזאת.

        אבל אתה בהחלט לא היחיד שהרגיש ככה אז.

  10. קובי היה שחקן שהצליח רק כשהיה אלפה דוג יחידי עם שחקנים בינוניים/טובים לידו כפאו גאסול. אבל בנבחרת ארה"ב הוא אף פעם לא הצליח כי הוא לא יודע ולא מסוגל לשחק משחק קבוצתי.
    מייקל לעומתו ידע להצליח ולהתבלט גם בדרים-טים עם השחקנים הטובים ביותר ביקום כי הוא היה מסוגל להיות בורג ראשי במכונה. קובי יכול היה להיות רק הבורג היחידי במכונה. זה אחד ההבדלים הגדולים ביניהם.
    (יש עוד)
    אבל קובי היה שחקן גדול, וחבל לי שהוא יתבזה העונה.

    1. בנבחרת ארהב הוא מעולם לא הצליח? זכרון קצר.
      ב2008 היה שחקן מרכזי מאוד בהגנה ובהתקפה(סטופר במשחקים מסוימים).

      מיותר לציין שאיתו נבחרת ארהב מעולם לא הפסידה משהו, אגב, בניגוד לאיזה לברון אחד שכולם אוהבים לפמפם עליו.

  11. קובי קורבן למערכת משומנת של הנהלת הליגה, espn, אתר הבית של nba. השחקן לא זכה ע"י המימסד לקרדיט שמגיע לו. ברור ששאקיל ללא קובי לא היה זוכה באליפות, בטח לא עם 50 אחוז מהעונשין. קובי זכה ב 5 אליפויות ובכולם היה הדומיננטי.
    פשוט כשמגיע לקובי ובמטרה לגמד אותו מביאים טיעונים של מדדים, אחוזים ועוד ולא כפיל רצה לנצח קובי לא ירד מהפרקט,שמר על השחקן הטוב של היריבה….
    לברון עם נגרים בדמות בוש ווייד. היה 2/4. אבל הוא ענק.

    1. שכחת להוסיף את כל ה"אימפריות" שלברון עבר בדרך כדי להגיע לגמר (מוקדש להוא עם התמונה של לברון), איכשהו תמיד כשהיתה קבוצה ששווה משהו במזרח (בוסטון עם השלישיה או אורלנדו כשהווארד עוד היה סנטר) לגמר הוא לא הגיע, וגם השנה משום מה שוב כל הכוחות נשארים במערב (אפרופו תיאוריות קונספירציה ושיווק).

  12. תודה על הכתבה הנהדרת!
    כאחד שלרוע מזלו התחיל להתעניין בNBA בדיוק כשג'ורדן פרש, בראיינט היה האופציה הברורה להיות השחקן האהוב עלי בNBA.
    תמיד אהבתי שחקנים מסוגו, שיכולים לקלוע מכל מקום, עם חדירה קטלנית, אתלטיות וקילינד אינסטינקט.
    מאז כבר הכרתי ואהבתי כמה שחקנים אחרים, אבל אין כמו בראיינט, בין אם אתה שונא אותו ובין אם אתה אוהב אותו.

  13. לא אוהב את קובי. אף פעם לא אהבתי וכנראה שאף פעם לא אוהב. לאורך רוב הקריירה שלו אפילו לא הערכתי אותו יותר מדיי. מבין כל החיקויים של ג'ורדן הוא היה ללא ספק הדומה ביותר, אבל הפער מהמקור ברור כשמש.
    ב-2008-2010 קובי ביסס מבחינתי את הגדולה שלו בפני עצמו. זה לא שהמשחק שלו השתנה יותר מדיי, זה לא שהוא הפך להיות קבוצתי והאמת היא שהמשחק של הלייקרס היה בשיא הזרימה דווקא בלעדיו באותה התקופה. אבל השאפתנות שלו סחבה את כל השחקנים, הקבוצה והמועדון להיות הטובים ביותר.
    זה היה השיא של קובי לדעתי ובאותה תקופה הוא אכן שלט בליגה. אבל אם רשימת השולטים מדברת על עונה אחת של דומיננטיות מוחלטת של שחקן, הוא לא תופס מקום גבוה ברשימה שלי

    1. אין פה שום התנצחות.
      היה פהאחד שטען שאין לו מושג בעצם מה מדד הper מייצג בעצם אפ הוא מחליט להשוות לי בין per של שחקן משנת 62 לper ב2015.

      בתגובה ראשונה קיבלתי את זה שאני בדרך כלל נחמד עד שאני צריך לדבר על קובי בראיינט והלייקרס.
      הסברתי לו כמו שמסבירים לילד מפגר שמנסה להסיט דיון ענייני שלא הגבתי בכלל בנושא הטופיק ולא ציינתי פה חצי תגובה שקשורה ללייקרס וקובי.

      כשכבר לא היה לו איך להתמודד עם העובדות הוא פנה לזה:
      "לא הצעת לי אז פתרון אחר, כלומר מדד איכותי אחר שיתרום להשוואה".

      בפעם הראשונה ניסיתי לעכל את זה שבן אדם שחצה את גיל 40, שרואה לפחות 25 שנים את הליגה, לא מצליח לקלוט בעצמו, או בין השורות, שלמעשה אין אפשרות ועם כל האהבה שבעולם, לייצר מדד אובייקטיבי איכותי שיצליח לתת ביטוי כמשתנים לעובדות כמו שלא היה חוק 3 שניות נגד גבוהים ב62, ושהמגע בצבע היה שונה ביותר ממה שמתאפשר היום ושסתם לא הייה קשת 3.

      אני מבין שאני חצי אלוהים בשבילו אם הוא באמת מאמין שאני יכול איכשהו להתעלם מ3 ההדלים כל עך קריטיים בין 2 תקופות ולייצר מדד השוואתי.
      אני אומנם בדרך לךהיות מהנדס שמץעסק בשיפור שיטות וחקר ביצועים ובמסגרת הץפקיד מנהלי חברות ירצו שאני אעשה בדיוק את זה, כלומר אקח עובדות שמבוססות על נתונים כמותיים איכותיים משתי תקופות שונוץ ואייתר מרחב השוואתי הוגן.
      עכשיו אם זה מנהל מפעל שמשלם ממש יפה כדי ךקבל ץשובה גם במקומוץ שאלוהים לא היה עוזר לו אז יכול להיוץשהייץי מחרטט ומעצב יפה אץ התנאים, כי בכלצזאת אני אוהב כסף טוב.
      אבל כדורסל בא מאהבה ושם אני לא אשנה את הץנאים או יוץר נכון אתעלם מעובדות ואילוצים רק כדי למצוא איזה נוסחה מתמטית שץץמוך בטענות שלי.

      בקיצור זה כבר הפך למביך שגם אחרי 2-3 הודעות בשרשור הוא לא הצליח להגיע לבדו למסקנה שברורה גם לילדים סבירים בגיל החצ'קונים ועבודות היד- שאי אפשר לייצר מדד איכותי שיגשר על הבדלים כל כך קריטיים בין 2 תקופות שונות לחלוטין ובתנאי עבודה שונים לחלוטין.
      אין פה תנאים אמיתיים להשוואה.
      אם תרצה הרמת מןבהקות פה היא בלחץ 30 אחוז וגם זה מנדיבות כי יש שמש נאה בחוץ שתורמת לשיזוץ ומבלי לצרוב את האור.

      כל שנותר לי בהמשך היה לצרוח את זה ולהיעזר בעוד בן אדם רציני כעידו שקלט תגובה רצינית ובלי גרם של התגרות מצידי כי אני " אוהד קובי בראיינט או לייקרס"( אני עד עכשיו מנסה לפענח את הקשר).

      בקיצור ולעניין אין פה חצי גרם של התנצחות מצידי, רק התמודדות עם העובדות.

    2. אני אבקש ממנחם ליצור דרגה חדשה בסולם ההבנה.
      דרגה ממתחת לרפה ההבנה, תגיע דרגת K 700.

      זה נהדר ש-K בדרך לתואר מהנדס (הייתי שוקל במקומו לקחת מחדש כמה קורסים בסטטיסטיקה), אבל מסתבר שצריך להסביר מחדש במילים יותר פשוטות.

      זה נכון שכל התנאים בשנות ה-60' היו לחלוטין שונים משנות ה-90' או מהיום.
      אבל מדד שמודד את היחס בין תפוקת שחקן לבין תפוקת שאר שחקני תקופתו (להשים לב. מדידה של תפוקה של כל השחקנים מאותה עונה. ששיחקו תחת אותם כללים) נותן לי את האפשרות להשוות בין תקופות.

      ועכשיו לאט עם הדגמה שגם ילד מכיתה א' יבין:

      שחקן א' קולע 100 נק' למשחק.
      ממוצע הנק' למשחק שלכל שחקני אותה עונה הוא 50 נק'. אם נחליט שבמודל התאורטי הנתון היחיד שנממד הוא נק', ונחליט לקבוע שלשחקן הממוצע ניתן ציון 15, אז הציון של שחקן א' הוא 30.

      50 שנה אחרי, שחקן ב', קולע 40 נק' וקוטף 20 רב' כאשר באותה שנה, השחקן הממוצע קולע 20 נק' וקוטף 10 רב'.
      לכן הציון במודל לשחקן ב' הוא 30, בגלל שתפוקתו כפולה מתפוקת השחקו הממוצע (שוב – שלא יהיה ספק, השוואה בין שחקן לבין שאר שחקני תקופתו)

      אז נכון שהכללים שונים בין תקופה לתקופה, ובתקופתו של שחקן ב' אפילו התחלנו למדוד פרמטרים נוספים. אבל כן ניתן להסיק שהדומיננטיות של שחקן א' יחסית לתקופתו דומה לדומיננטיות של שחקן ב' יחסית לתקופתן.

      יותר פשוט מזה אני לא יכול להסביר.

      (בגלל שאני כן חושב שמאחורי התמונה של K מסתתר אדם חושב, אז בכדי להצדיק את השטויות שכתב, שיערתי שזה בגלל שהוא ממש לוקח ללב ביקורת על בראיינט. לא יודע, אולי טעיתי…)

      1. זה כל כך פשוט שזה כנראה נכון.
        עם זאת, כדאי אולי לבדוק אל מול עמדה ולא מול כלל השחקנים. ידוע שווילט שיחק בתקופה של סנטרים, לכן מעניין איך היתה תפוקתו ביחס לסנטרים אחרים באותה תקופה. במקביל, בימינו כשהליגה היא "גארד-אוריינטד" כדאי להשוות גארדים עכשוויים למקביליהם ולא לכלל הליגה. בשני המקרים כנראה שיהיה "weight factor" לכל עמדה (שעבור הגארדים למשל ייגזר מהביצועים של כלל הגארדים מול כלל הליגה), כשאפילו ייתכן שהפקטור של הסנטרים של שנות השישים יהיה זהה לזה של הגארדים בימינו.

        אגב – הוא הסכים איתך כשאמר שזה ברור שווילט היה דומיננטי מאוד לתקופתו, הוא רק לא רצה להשתמש ב-PER כדי לקבוע זאת.

        1. אני מסכים שמודל שמשלב בתוכו את "חוזק העמדה" (כאשר סנטר משחק בתקופה של סנטרים עם תפוקה ממוצעת גבוהה מהתפוקה הכללית הממוצעת, צריך להיות מקדם חוזק עמדה) יהיה עדיף. כמו כן, PER לא משכלל לתוך הציון כמו שצריך הגנה.
          וברור שאי אפשר להתייחס רק עליו בצורה עיוורת.

          זו הסיבה שזה רק אחד הנתונים שהבאתי בתגובה בנוגע לדומיננטיות של ווילט.
          כמו כן, במפורש הבהרתי שסטטיסטיקה כבודה במקומה מונח, וראוי שעל שחקן גדול כמו ווילט, יכתוב מנחם.

          אבל מכל שהיא סיבה קפץ ל-K הפיוז.
          אין לי מושג למה. אני עדיין לושב שזה בגלל שקשה לו לקבל ביקורת על קובי.
          נו שויין…

          1. בינינו גיא אחי זה ממש מדאיג, מבחור חביב עם תואר כללי בכלכלה וסטטיסטיקה אתה הופך את עצמך לפסיכולוג על כורסת המטפלים.

            אחי אתה חייב עזרה אני לא צוחק זה ממש מדאיג, מן תסמינים של סכיזופרניה מלווה בחרדה.
            אתה ממשיך לדמיין שקשה לי עם הביקורת שלך על קובי ואני שוב שואל מה הקשר? איפה בפוסט הזה לעזאזל התייחסתי לאיזושהי טענה על קובי בראיינט או לוס אנג'לס לייקרס? יכולת לצאת גדול אם היית אומר סליחנ, טעיתי בוא נתייחס רק לנושא הדיון אבל באובססביביןת שכבר מתחילה להראות כמו התחלה של מחלת נפש אתה ממשיך עם המנטרה הזאת שאני מגיב לך רק בגלל שקשה לי עם ביקורת על קובי בראיינט.
            כאילו wtf?! אם הייתי מגיב לך את אותם תגובות בפוסט של מנחם שמציג תמונות של סרינה בחוטיני ושל הכפל פוט קדמי של מישה טייט מאיזה גליון של sl , אז זה היה עובר חלק בגרון בלי העקיצה הילדותית הזאת?

            אתה יודע אחי אף פעם לא מאוחר ללכת לטיפול. אם תבקש ממש יפה אני אפילו בטוח שידידנו מערד שישלו נסיון כפול- גם לפחות עשור כמטפל מקצועי וגם מעל לעשור שהוא חווה השפלות באופן קבוע מקובי בראיינט, ככה שהוא כבר מכיר את התסמינים שאתה מפתח לנו מול העיניים.

            הוא בחור ממש נחמד ככה שאני גם מאמין שנוכל לעשות לך מחיר נאה, העיקר שתחזור כבר ןקו השפיות כי אתה פשוט מאבד ת זה.

            אני כבר לא יודע אם זה בריא להגיב לך שוב תשובה עניינית בנושא, אני פשוט חרד מה יקרה להבא?

            למרות הכל ניקח את הצ'אנס ובערב נסביר לך שוב, הפעם גם עם בדידים למה ההצמדות המפגרת שלך לper לא ממחישה שום דבר שדומה לקרקע פוריה להשוואה הין שחקנים מתקופות שונות( ואגב אם היית צריך אשכרה ללכת לper כדי לקבל מושג שהוא היה דומיננטי בתקופה שלו אז שרק אלוהים יעזור לנו, אולי זה כבר מקרה סיעודי.)

    3. אני דרך אגב, כבר סיימתי את תקופתי באקדמיה, ולמדתי כלכלה וסטטיסטיקה.
      רק אלוהים יודע מאיפה נשלף הנתון הפלאי של "רמת מובהקות פה היא בלחץ 30 אחוז".

  14. ובאופו כללי לגבי קובי:
    אני חושב שהוא מקבל מעט מדי קרדיט על שלושת האליפויות הראשונות. הוא לחלוטין היה סופרסטאר אדיר אז ולא הייתי נופל מהכיסא אם היה מקבל את אחד משלושת ה-MVP שהלכו לשאק. דווקא באליפויות המאוחרות הרגשתי שהוא אוברייטד, למרות שזכה בתארים האישיים בצדק גמור.

    1. יונתן למנחם יש את הכתובת המדוייקת של בית הוריך? אנחנו פשוט צריכים לברר כמה עניינים עם שירותי הרווחה.

      לצערינו בחורים צעירים יכולים לפתח במהירות גבוהה יותר את מה שמסתמן שמתפתח אצל ידידנו גיא שכבר עם רגל וחצי בעולם אחר, שכולו הזיות וחרדה.

  15. K-700 לחלוטין צודק בנקודה פה.
    כתבתי לפני שנה על ווילט בפרות קדושות ולצורך המחקר ראיתי לפחות 30 שעות של משחק שלו. הכדורסל והחוקים שונים לגמרי ממה שהיה היום

    ראשית המשחק היה ללא חוק שלוש שניות, מה שהפך את המשחק לחפש את האיש הגדול ותן לו לעשות נקודות.

    שנית לא היה קשת 3. הגארדים היו אלופים במיד ראנג' לכל אחד היה את הבלטה שלו ומשם הוא ייצר נקודות

    בשלב מסויים ויילט הפך לכל כך דומיננטי שאסרו על הטבעות, אז הוא חווה ירידה במספרים שלו.

    בנימה אישית לגיא – אתה מבטל את K בגלל טיעונים אישיים ולא רלוונטים (אוהד לייקרס או כל דבר אחר), וזה לא פעם ראשונה שאתה מתמודד עם טיעונים בירידה אישית. אני מוצא שזה סוג של בריונות …

    1. ככלל אני סולד מבריונות, ואם יצא שנפגעת ממשהו שכתבתי, אני מתנצל.

      ממש אין לי בעיה כאשר חולקים על דעתי. יותר מפעם אחת הייתי שותף לשרשורי תגובות סביב נקודה במחלוקת.
      אבל יש דרך להתדיין –
      כאשר בתגובה לדו שיח שלי עם e, מופיעה תגובה של k 700 שכותבת:
      "בעצם לא שכחת, כנראה לא הבנת שזה תנאי הכרחי."
      ובתגובה אחר כך:
      "שזה הדבר החכם היה לעשות, שוב לא משהו שציפינו שתקלוט"
      אני לא הטיפוס (ולדעתי גם אתה לא) "לשתוק".
      אני כן משתדל לא לרדת נמוך מדי.

      אם הטיעון של K היה ללא התוספות המיותרות אז אני מניח שגם טיעוני שלי היו ללא התוספות הציוריות…

  16. אחרי שלקחתי את הביקורת של עידו לתשומת ליבי, מספר דברים:

    1. K, אם נפגעת מכך שייחסתי את דרך ההתבטאות שלך כתגובה לביקורת על בראיינט, אני מתנצל.

    2. אולי לא הבהרתי את עמדתי כראוי. אין לי ספק שווילט הוא אחד הגדולים. גם כתבתי שלדעתי, ראוי יהיה אם מנחם יכתוב עליו את פוסט "השולטים", כי אף אחד אחר לא זכה לראות אותו משחק.

    3. מ-PER לבדו אני לא מסיק שום מסקנה. סטטיסטיקה נותנת כלים ללמוד ולהבין. PER הוא אחד מהכלים.

    4. עוד לא נרשם טיעון אחד הגיוני שמפריך את התקפות של PER כמדד השוואתי. סליחה, למעט הטיעון של ינון בנוגע לחוזק עמדה.

    5. ממש, אבל ממש אין לקובי מקום ברשימת השולטים.

    (סמיילי עם חיוך רדוף של חולה בסכיזופרנייה)

    1. דובי, זה המקום להוסיף את מספר הטלפון והכתובת המדויקת של הקליניקה שלך.

      אל תאחר את המועד דובי, מאוד יכול להיות שבעוד כמה שעות הוא כב רלא יהיה אדון לגורלו יותר ואז אבדנו אותו.

  17. ואגב למען ההבהרה הכללית, קיי 700 לא נפגע פה לעולם מאיש( או המן השני פה אחרי שהבנתי שמסתתרות פה כמה סוגי פנינים לא מלוטשות עד הסוף אבל עם פוטנציאל שזה העיקר).

    להיפך, קיי 700 ומשפחתו המוזהבת אוהבים מאוד התגרויות, ציניות , ברקסם וכיוצא בזה.

    מנ שצפריע לקיי 700(ומשפחתו) זה איבוד האותנטיות.
    כשאני מגיב לך על per ומציין את התואר הכללי ביותר שכנראה עשית בשנת טרפפו בכלכלה וסטטיסטיקה ואתה מגטב לי קובי בראיינט קובי ראיינט למרוץ שבמושא הדיון בכלל עמדו על הפרק ווילו ,פטיט וראבל ווסטברוק כדוגמאות לשחקנים מתקופות שונות, אז אפילו אלמנט הטראש טוק כבר לא קיים.
    כי זה כמו לקיים דיון באיזה הוספיס שדומה יותר למחלקה הסכוריה מקן הקוקיה.

    בקיצור, ניסית לזרום עם כמה עקיצות חביבות במקום להתייחס רק לנושא הדיון עצמו, כמובן שאני בעד זה כי אין יותר טוב מדיון טוב וחשוב וקצת הרבה טראש טוב ובריא.

    להבא השתדל לשמור על אותנטיות כדיי שהזיוף לא יתגךה מהר מדי ואל תשכח לרשום את המספר שיצרף דובי לכאן( בהנחה וזה לא יהיה מאוחר מדי, תשאר אתנו כן?)

  18. K
    אני מבקש ממך.
    אתה רוצה להתווכח? אין בעיה, תעשה את זה כמו שצריך, בכבוד, בלי לאמר שמי שנגדך הוזה וצריך טיפול פסיכיאטרי (פסיכולוגי). אם אני כתבתי משהו שפגע בך, אני מתנצל, אבל באמת שזה מוציא את כל הטעם מהוויכוח הענייני שיש פה.

  19. ולעניין ה PER.

    כל נתון שייתחשב בנקודות או ריבאונדס יהיה מוטה חזק כלפי הסנטר של שנות ה 60 .

    משחק הכדורסל היה אז להעביר את הכדור לצבע שם נמצא הסנטר והוא ייתן נקודות.

    מי יודע באיזה הוכל חוק 3 שניות ומתי בוטל חוק האנטי הטבעות?

      1. לא זכרתי שזה של הולינג'ר. במקרה הזה – אני מושך את ידיי מהניתוח הזה. אני לא סומך על האיש כמעט בכלום.

          1. האמת שאני לא זוכר ויכול לשים בדיוק את האצבע על הנקודה.
            זכור לי שכשהוא עבד עוד ב-ESPN הוא היה יוצא עם כל מיני מדדים מוזרים (שייתכן ובסופו של דבר הרכיבו את ה-PER), שלפיהם התקבלו תוצאות ויחסי כוחות לחלוטין לא הגיוניים בין שחקנים שונים וקבוצות שונות בליגה. הוא גם מעולם לא טרח להסביר את ההיגיון מאחורי השיטות שלו, שאז לפחות הוא גם שמר אותן בסוד (לא יודע לגבי עכשיו).
            מעבר לכך, קיבלתי את הרושם שהוא התאהב אז בתדמית ה"מדען המטורף שאיש לא מסוגל להבין אותו", וכדי להצדיק את המוניטין הנ"ל הגיע עם דירוגים לא הגיוניים שאז, לפחות, האמנתי שנעשו שלא-בתום-לב על מנת לייצר הקלקות וכניסות לאתר (בקיצור, אופי של צהובונים נלוזים).

            אז לשאלתך – אין לי "אקדח מעשן", אבל יש לי תחושה לא טובה וסלידה מהאיש ופועלו בעבר, ולכן אני לוקח את דבריו בערבון מוגבל (למרות שייתכן והוא מדייק, איני יכול לדעת בוודאות).

          2. האמת היא שגם אני לא מחסידיו. ה-"הולינגר פאוור ראנקינגס" זה אחד הדברים הממש מגוחכים.
            את ה-PER לקחו חברה שמתעסקים באנליטיקס, וערכו בו מספר התאמות כך שישמש מודל ישים להשוואה בין דורות.
            כמובן (כמו כל דבר) שיש להתייחס לתוצאות בעירבון מוגבל.
            לדוגמא, בקישור למעלה, רואים את השינויים ש-באסקטבול- רפרנס עשו לפני שהכניסו את ה-PER כנתון נגיש באתר.

  20. "אני מכריז על הנושא כחפור" (דודו ארז).
    אני מסכים שאם היה יתרון גדול לסנטרים באותה תקופה אז השוואה לכל השחקנים בליגה לא עושה את העבודה. הבעיה היא שהיו רק 9 קבוצות, כלומר מדגם קטן מדי. לכן המדד באמת לא כל כך רלוונטי.

  21. ואם שמים את ג'ורדן עם שאקיל ב 2000-2002, אז גם לג'ורדן היו פחות 3 MVP של סדרות הגמר.

    שאקיל בשיאו היה כל כך דומיננטי, שכל שחקן שהיה משחק איתו – גם הגדולים בהסטוריה כמו קובי או ג'ורדן – היה הופך לאופציה 2 בהתקפה.

  22. ג׳יזס. עוברים אירוע לב קטן לכמה דקות ו all hell breaks loose.

    אני בטיפול נמרץ לב ומפוצץ תרופות אז קניתי כרגע זכות לחזור בי בכל רגע נתון כשגופי יתנקה

    לא חובב את סיגנון האיש אבל k700 צודק בכל הנושא ההשוואתי בין תקופות. עוד לא מצאתי דרך אחת אמיתית להשוות בין שחקנים לא רק בין תקופות אלא גם תוך כדי תקופה. אין מדד סטטיסטי אחד ביקום שמשקף "טיב" של שחקן מול אחר. תנו לי מדד סטטיסטי אחד שהוא נקי ואדאג ללכלך אותו.

    בנוסף מכיוון שכדורסל הוא ספורט קבוצתי חייבים להצריח את כל המידע הזה בין עשרות שחקנים ומאמנים בכל משחק.

    לכן נשארנו עם נראטיבים שכל אחד או קבוצת אנשים יכולה לספר. אפשר להשתמש בניתוחים סטטיסטים כדי לחזק או להחליש טענה ניתן להשתמש בעינים שלעיתים מטעות אך לעיתים עושות חסד. ואפשר להצטרף למדעני הסטטיסטיקה שכמו חוקרי מוח ככל שהם מתקרבים לאמת הם מבינים כמה הדרך עוד ארוכה. לכן משחקים היום במשחקי הסתברויות.

    האם שווה עדיין להשוות נארטיבים אישיים או קבוצתיים ולהתווכח בכיף? ברור. לכן כולנו פה. ללמוד ללמד ולהעשיר. אבל אם מטרת כותב היא להשפיל להעליב, לפגוע אישית או להוריד מישהו אחר כדי לחזק את עצמו מתוך מחשבה שמדובר בsum zero game גלדיאטורי שמסתיים עם אבחת חרב והכרזת ניצחון (לא מדבר על סתלבט חברי ששני הצדדים נהנים ממנו) אז הטעם בדיון הופך בעיני למר וטפל כמו הארוחות ערב שמגישים פה (חביתה אפויה עם פסטה מעליה ברוטב מי פסטה נטול מלח)

    אולי 24 שעות אחרי טנגו קריר עם המלאך בhoody השחור גורמות לי לראות דברים בטשטוש, אבל כרגע הופס בעיני זה פלא ספורטיבי מרפא לא משנה מי משחק אותו (צפצופי מוניטור משתלבים נהדר עם קריאות ה-defense של הקהל באוריקל ארנה). או בקיצור איך פעם שנאתי את קובי והיום הייתי מתחלף עם הנער ששם מגבת לראשו.

    1. הגשמת את החלום, ראית את מנחם בלייב אז אתה מוכן להיפרד? 🙂
      אין לי מאום לתרום לדיון על ההשוואות וממילא אני מאמינה שכדורסל זה הרבה מעבר לסטטיסטיקות, ולכן רק אאחל לך בריאות ומפגשים רבים עם מנחם בעתיד.
      והכי חשוב, מה זה חביתה אפויה?! זה אמיתי?

    2. וואי אחינו הסמים במחלקה הפנימית מחקו אותך.

      זה בטח האינפוזיה שמחוברת בקביעות לגווף.

      תתנחם בזה שהאוכל בפנימית בליל הסדר לא הרבה יותר טוב.

      לא נורא תנסה לישון על צמיד ימין ותחייך לאחיות הצעירות שום דבר רע לא יכול לצאת מזה.

  23. כן. בהחלט אמיתי. ובכדי לחסוך נדל"ן בצלחת מזגו את הפסטה על החביתה עם כל הנוזל. וכמובן שאין מלח כי בכל זאת מדובר על טיפול נמרץ לב.

    נראה לי שהם גם התבלבלו בצהרים אז הגישו קוסקוס פריך ללא רוטב ושניצל רטוב וספוגי.

    1. רק שתהיה בריא.
      מאחל לך לחזור בהקדם לציביליזציה.

      ובהקשר לויכוח הלא משמעותי שהתרחש בהיעדרך –
      הרי מספיק שתגובתך הייתה מופיעה יום קודם, והויכוח היה נמנע.
      כמו שכתבתי לדורון, עם ג'ון ועם עידו גילרי קטונתי מלהתווכח.

      ותכלס, בלי סטטיסטיקה הויכוח היה כזה:
      "ג'ורדן הכי גדול אי פעם!"
      "למה?"

    2. על השניצל הספוג בשמן קנולה אתה מתבכיין?
      לדעתי יש כמה פרגיות בלבן בחדר של המזרקים, שווה לך לבדוק את העסק.

    1. לי דווקא יש משהו פרקטי לתרום. אם בארוחת צהריים האחות אומרת לך שהירוק בהיר זה מרק אפונה, תבדוק שהיא לא מנוזלת לפני שאתה טועם.

  24. תרגיש טוב נראה לי זה קשור לשיחה אחרי ההרצאה שדדי אמר לדורון שאם הוא או ה הוא מכיר קרדיולוגים בכירים. אז אולי רצית להראות לדורון שגם אתה מכיר קרדיולוגים 🙂

  25. רפואה מהירה ושלמה, ג'ון עתיר הידע והטוב לב.
    עוד משהו על ג'ון עם כל הידענות באינסופית שלו הוא
    מדבר איתך בגובה העיניים בלי שום התנשאות אפילו לא טיפה.
    הוא גם חייכן ומתבל זאת בחוש הומור ודואג שהצד השומעים יבינו
    מה שהוא אמר, מדבר בכבוד רב, תוך כדי זה עושה 2 מעשים טובים.
    נראה טוב וצעיר מ36 אך זה ממש לא חשוב, האנרגיה שהוא משדר
    עושה נעים וטוב בסביבה.

להגיב על עגל לבטל

סגירת תפריט