לפחות לערב אחד, העיר שייכת לנטס (משחקי ה-26/11)/מנחם לס

משחק פנטסטי ראשון לשנים רבות של מאבקים על ראשות 'התפוח הגדול'

ברוקלין נטס (4-9) 96 – ניו יורק ניקס (4-9) 89 – הארכה

לפחות ליום אחד ניו יורק שייכת לברוקלין נטס. באולם כבר הורמו שלטים "מנהטן ניקס". למה "ניו יורק ניקס" אם מנהטן היא רק חלק של העיר, כמו ברוקלין? אך ראש העיר בלומברג שישב ביציע עם בוכטה של VIP'S (שהם סופרים, קומפוזיטורים, ואנשי רוח ופוליטיקה, ולא סתם שחקני קולנוע חסרי מושג כמו בלייקרס( אמר שזה כמובן לא יקרה לעולם.

מה אגיד על המשחק? הנאה צרופה לכל החוזה בו. לפחות לי היה זה המשחק הטוב ביותר ששוחק עד כה בליגה העונה. אווירה של פלייאוף מהרגע הראשון. לא הייתי צריך להיות שם כדי להרגיש שהאווירה היתה שם כמו "דוק" נגד "צפון קרולינה". כשניגמר, היתה זו הברוקלין נטס, ולא יליד ברוקלין כרמלו אנטוני שיצאו עם ידם על העליונה. דרון ויליאמס, השחקן שהנטס הביאו כדי להוות את היסוד והבסיס לבניין, קלע 16 עם 14 אסיסטים, בערב בו הוא שלט במשחק מבלי שיהיה טוב במיוחד בקליעה (6 מ-17). כרמלו אנטוני הוביל את כל הקלעים עם 35 עם 13 ריב', אך החמיץ זריקה מכרעת בזמן החוקי, ואז החמיץ עוד שתיים בהארכה, עם איבוד כדור אחד. בגלל שהוא מחייך אתה לא רואה את העייפות על פניו, אבל הוא שיחק כמעט את כל 48 הדקות (45:45) וסיים עם 50:03 דקות, כשהברוקלינאים עושים עליו דאבל-טים כל אימת שנגע בכדור, מכניסים לו מרפקים, וניתלים עליו. השדיפוט היה מצויין. הזיברות נתנו ללוחמי העיר קצת להכות כי זה לא לוס אנג'לס כאן – כאן משחקים גברים – והיו כמה אחיזות מכוערות לפה ולשם. אבל זה מה שעשה מהמשחק סוער ומרתק כל כך מהשנייה הראשונה עד האחרונה.

תהרגו אותי אם אני מבין את ההגיון של מייק וודסון להעלות את קורט תומאס ישר מבית אבות לחמישייה של הניקס – כנראה שהוא חשש מהגובה של ברוק לופז וכריס האמפריס, והוא רצה שני בריונים תחת הסל. אחד היה לו – טייסון צ'אנדלר, שאני מוכן ומזומן להגדיר את משחקו הערב כמשחק חייו. זה לא הקרייר היי שלו (28 נק' ב-12 מ-13 מופלאים!, ו-10 ריב'). זה היה סגנון משחקו ההתקפי שכזה לא ראיתיו משחק אף פעם. פריצותיו לסל ללא כדור היו נפלאות ממש, ולמזלו היה לו את ריימונד פלטון, וואלאס, ואפילו כרמלו אנטוני לתת לו כדורים "ON THE RUN". מצד שני לופז לא נפל ממנו, עם 22 נק' ב-10 מ-20, ו-11 קרשים. אבל מי היה הגבור הנטסי? לא אחר מהענתיקה ג'רי סטאקהאוז שהופיע משום מקום בגיל המתקרב ל-38, נע כמון נעד בן 18, קבר 4 מ-5 דאונטאונים, וסיים עם 14 נקודות חשובות ביותר ברגעים מכריעים.

כרמלו היה נפלא, נפלא ממש עד 5 דקות מסוף המשחק הרגיל. הוא פשוט נישבר ועד סיום המשחק – וכל ההארכה – ראית כרמלו שזז פשוט WITH THE MOTIONS אבל ללא כל יעילות. היד נחלשה, הכדורים קיפצו על החישוק הקדמי, ובהארכה שני פאולים היו אף הם קצרים מדי. כל האנרציה שבמשחקו נעלמה. הוא חייב היה לנוח ברבע השלישי, אך וודסון לא העז לשחק בלעדיו. ג'רלד וולאס היה מצויין עבור הנטס. 16 נקודות, 5 ריב', ושמירה טובה כמה שאפשר על כרמלו. גם רג'י אוונס הוא נכס: אחד הלוחמים הנועזים ביותר בליגה.

ריימונד פלטון הרגיש שכרמלו התעייף, והחליט לנצח בעצמו את המשחק. בכמה זריקות לא אחראיות בסוף הוא הפסיד את המשחק. היה לו את סטיב נובאק שהתחנן בפינה לכדורים, והם לא הגיעו.

גם לאטנטוני כרמלו לניקס וגם לג'ו ג'ונסון מהנטס היתה הזדמנות לסיים את המשחק בזמן החוקי. עם 27 שניות, ג'ו ג'ונסון ניכנס לסל, והוא נראה די חופשי לזריקה. משום מה זריקתו לא פגעה אפילו בחישוק. אחרי שלופז החמיץ פאול שני עם 24.1 טיקים, וודסון לקח טיים-אאוט אחרון לשרטט אותו תרגיל שלא הלך בדקות האחרונות: לבודד את כרמלו בפינה. הוא שוס פרץ מצד שמאל עם ג'רלד וולאס בעקבותיו, והוא לא הצליח להיכנס ולזכות אולי בפאול. הג'אמפ שלו היה חסר תקווה מהשנייה שיצא לו מהיד. וויליאמס השתלט על הריבאונד ואני מאמין שהיה לו מספיק זמן לפרוץ מהחצי, אך אברי ג'ונסון עצרו עם פסק זמן, ומאחר והפסק זמן נילקח אחרי שדרון כבר החל בכידרור לעבר סל הניקס עם 3.6 טיקים, הנטס נאלצו להוציא כדור מהחצי שלהם, ודרון נאלץ לשחרר כדור ללא תקווה מ-14 מטרים שפגע בחלק האחורי של החישוק.

בהארכה צ'נדלר ולופז קלעו לפי תור, אבל פלטון ניסה ג'אמפר טפשי מעל לופז שהחמיץ. לניקס היו שני פוזשיונס לקלוע אבל ג'יי אר סמית' עשה פאול התקפי, ואנטוני החטיט PULL UP אחד. ההפרש גדל ל-86-92, והסוף היה סתם הריגת זמן.

וושינגטון וויזרדס (12-0) 92 – סן אנטוניו ספארס (3-12) 118

משך כמעט חצי משחק לא ידעת מי היא הקבוצה שעדיין לא ניצחה, ומי היא הקבוצה עם הרקורד השלישי בטיבו בליגה. וושינגטון שיחקה מצויין והחזירה זאג על כל זיג, עד שלפני החצי הספארס עשו ריצה של 20-10, הגדילו את ההפרש ל-60-48, ויותר לא הסתכלו אחורנית. בוריס דיאו קלע 16, טיאגו ספליטר 15 עם תריסר קרשים, וטוני פרקר קלע 15 אף הוא. הוויזרדס היא הקבוצה הרביעית בתולדות ה-NBA להתחיל עונה 0-12, אבל היא טובה מדי מכדי שזה יימשך. אני מנבא לה כדורסל טוב כשגון וול יחזור.

לספארס היו 7 שחקנים בדאבל פיגר כשהם ממשיכים במסע החוץ המוצלח שלהם עם נצחון רביעי. לוויזרדס קלעו ג'ורדן קראופורד 19 וקווין סרפין 18. ננה, שנפצע במשחק נגד שרלוט, לא שיחק.

דטרויט פיסטונס (11-4) 108 – פורטלנד טריילבלייזרס (8-6) 101

ברנדון נייט קלע 16 מה-26 שלו בחצי הראשון, כשהוא OUTPLAYS דמיאן לילרד במץ'-אפ של שני הגארדים הצעירים. לילארד התחיל את המשחק כרוקי המוביל בקליעות עם 19.6 נק' למשחק, אבל הפעם הוא החמיץ את 12 זריקותיו הראשונות. הוא סיים עם 12 נק' בערב של 4 מ-18 שהוא ירצה לשכוח מהר. נייט, הגארד איש השנה השנייה, הוביל 7 פיסטונים בדאבל פיגרס, סימן מצויין לקבוצה המשתפרת ממשחק למשחק. גרג מונרו התחיל לשחק, והוא סיים עם 20 ו-10 ריב'. קייל סינגלר – שלא נתנו לו סכוי רב להצליח בליגה, קלע 16 בערב של 6 מ-7, ועוד קטף 10 ריב'. אלדרידג' סיים ערב נפלא של 12 מ-22 ל-32 נק'.

אוקלהומה סיטי ת'אנדר (4-11) 114 – שרלוט בובקאטס (6-7) 69

המסכנים משרלוט הגיעו רצוצים לאוקלהומה סיטי אחרי בעיות במטוס, וצעיריה פשוט נפלו מהרגליים כשאוקלהומה פותחת פער שהגיע ל-40 במחצית, אחד הפערים הגדולים בהסטוריה של ליגה. הת'אנדר הובילה 25-79 בתחילת השלישי, ואז הוציאה את כל הרוטציה ונתנה לשחקני 8-12 לשחק עד הסוף.

ממפיס גריזליס (2-10) 84 – קליבלנד קאבס (11-3) 78

זאק רנדולף ומרק גאסול קלעו 19 כל אחד והגריזליס התגברו על פתיחה רעה להשיג את הנצחון. רודי גיי הוסיף 15. אנדרסון ורג'או ודיון וויטרס התחלקו ב-30, כשורזאו קוטף 22 ריבאונדים, כולל 8 התקפיים. המשחק היה די שקול כמעט עד הסוף כשממפיס פתחה ריצת 4-13 וגמרה את הסיפור.

שיקגו בולס (7-6) 92 – מילווקי באקס (5-7) 93

אתם מאמינים שלשיקגו היה כבר הפרש של 27 נקודות? הכל התמסמס. ארסן איליסובה קלע 14 מה-18 שלו בחצי השני, בו מחקה הבאקס את דפיציט ה-27 נק'. לריפ המילטון היה סיסון-היי של 30, אבל הוא החמיץ זריקה עם הבאזר שהיתה מנצחת לו ניכנסה.

יוטה ג'אז (7-8) 105 – דנבר נאגטס (7-8) 103

אל ג'פרסון קלע 28, ודריק פייבורס 19, כולל שלושה פאולים בסוף שניצחו. לנאגטס היה סכוי לנצח כשטיי לאוסון ירה שלשדה אבל הזמן ניגמר.קנת' פאריד 21 עם 9 ריב'. טיי לאוסון 16 עם 9 אס'.

לוס אנג'לס קליפרס (6-8) 98-ניו אורלינס הורנטס (9-4) 105/רועי ויינברג

ההורנטס התגברו על יום מדהים של קארון באטלר, בדרך לניצחון בסטייפלס סנטר.

קארון באטלר, לוס אנג'לס קליפרס
קארון באטלר. 33 נקודות ושיא קריירה באחוזים מהשלוש שלו לא הספיקו לקליפרס.

המשחק היה שובר שיאים 33 שלשות לקליפרס ולהורנטס ביחד-המשחק השני בהיסטורית ה-NBA בכמות השלשות, הקליפרס קלעו 18 שלשות מדאונטאון-שיא מועדון, ובאטלר היה 9 מ-15, שיא אישי. להורנטס היה 60% מהשלוש (60% מ-2 זה מצויין, ו-60% מהשלוש, בגלל הקושי, עוד יותר טוב).

"שראיין (אנדרסון-ר.ו) נראה ככה, זה הולך טוב לכולם. היה טוב לראות את אוסטין מכניס כמה (זריקות מהשלוש), גם גרוויס (ואסקז), וקארון באטלר היה מדהים"-מונטי וויליאמס, מאמן ההורנטס, על ערב הקליעה הלא שגרתי שהיה בקליפורניה. חוץ מבאטלר (9 מ-15), אנדרסון קלע 5 מ-9, ועשה עבודה נהדרת על בלייק גריפין , ריברס עלה מהספסל וקלע ב-75% (3 מ-4), וגרוויס ואסקז שהצטיין (10 אסיסטים ו-25 נקודות ב-5 מ-8 מדאונטאון).

אחד השחקנים המפתיעים ביותר במשחק, היה ג'ייסון סמית', הפאוור פורוורד המחליף של ההורנטס. הוא שיחק 28 דקות, ושיתק את גריפין (1 מ-9 ל-2 בדרך ל-4 נקודות ב-35 דקות, בנוסף ל-6 עבירות), ועשה עבודה מצויינת על מאט בארנס (2 מ-7 מ-2 ו-2 מ-6 מהשלוש).

בהורנטס, חוץ מואסקז שנתן 25 יריות ו-10 אסיסטים, ג'ייסון סמית' ואנדרסון קלעו 17 כל אחד (כיסו את העדרו של אנטוניו דיוויס באופן פנטסטי), ריברס קלע 14 נקודות ואל פארוק אמינו היה ה-5 שקלע בדאבל פיגרס, עם 10 נקודות ו-4 חטיפות.

בקליפרס, קארון באטלר הפציץ 33 נקודות, כריס פול קלע 20 נקודות עם 8 אסיסטים, ג'מאל קרופורד ו-וילי גרין קלעו 10 כל אחד.

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 11 תגובות

  1. תודה מנחם על הסיקור, עושה רושם שבאמת הנטס מול הניקס עמד בצפיות והיה משחק מצויין!
    אומנם לא צפיתי במשחק, אך מהסתכלות בסטטיסטיקה של הלילה אפשר לראות עד כמה ג".אר סמית' חשוב לניקס! בכל משחק העונה שהוא עלה והיה טוב הוא היה ממש ה X פאקטור שהוביל את הניקס לניצחונות. הלילה הוא היה חלש עם 5 נקודות ו 0 שלשות וזה כנראה מה שהיה חסר כדי לעשות את ההבדל.
    ועוד דבר, נראה כי מי שהפסיד את המשחק לניקס היה למעשה ריימונד פלטון שסיים עם 3 מ 19 מהשדה !

  2. בבולס שיחקו רק 3 שחקנים מחליפים (ג'יבסון, באטלר ונייט רובינסון) שנתנו ביחד 10 נק' ב 40 דקות בכל המשחק!

    איזה הבדל משנה שעברה שה Second Unit היו יושבים ליריבים על צינור החמצן…

  3. תודה על הסיקורים.

    מייק קונלי לא שיחק בממפיס.

    מו וויליאמס לא שיחק ביוטה.

    ג'מאל קרופורד חוזר לגודל טבעי – שהוא עדיין גודל מכובד, אבל לא קרוב למה שקרה בתחילת העונה.
    ג'ייסון סמית' לא שמר את בארנס.
    גריפין נראה פשוט תקוע מבחינת המשחק שלו. מקדייס ואמארה – ההשוואות הכי טובות שאני יכול לחשוב עליהם – הראו התקדמות הרבה יותר גדולה ממנו בשלב הזה של הקריירה.

    לא ברור לי למה הצעירים (!) של שארלוט שלא שיחקו שלשום אמורים ליפול מהרגליים – גם אחרי טיסה מתאחרת, כשהספרס הזקנים שחסרים שני שחקני רוטציה חשובים (לאונרד וג'קסון), משחקים יום אחרי משחק עם הארכה ושוחטים את וושינגטון.
    אגב, כשוול יחזור (וגם ננה שלא שיחק אתמול), זה יעזור להם לנצח כמה משחקים בודדים אבל ממש לא יותר מזה.
    הסגל שלהם פשוט נוראי – ביל נראה טוב אבל יצטרך עוד זמן, וסרפין הוא אחד הסודות הכי שמורים בליגה, אבל פה זה בעצם נגמר…

    הניקס לדעתי טובים מהנטס, פשוט עניין של פציעות.

    ואני אמשיך לנדנד עד שכולם יבינו איזה מאמן נהדר זה מונטי וויליאמס.

  4. אני מסתכל על המשחק של רוקטס אצל טורונטו בבית. תענוג. הארדן ולין עושים להם בית ספר, אחד עם 12 אסיסטים ו24 נקודות ואחד עם 10 אסיסטים ו-11 נקודות, והמשחק עוד לא נגמר (יש עוד 5 דקות) והייתרון 15-20 נקודות ואין לראפטורס סיכוי.

  5. לסיכום המשחק הזה: רוקטס שלטו עם חלוקה ממש יפה של החמישיה: כל החמישיה קלעו שתי ספרות, כולם גם ב+ 2 ספרות במדד ה+/-, שלושה שחקנים עם דבל-דבל (הארדן ולין נקודות ואסיסטים, אשיק עם 18 ריבאונדים ו13 נקודות). באמת הופעה מרשימה. מה שאני חושש זה שאין מספיק ספסל. במשחק הזה מוריס וסמית ראו מגרש ונתנו תפוקה (מוריס 11 נקודות באחוזים טובים ב16 דקות, סמית היה גרוע מהשדה 1/5, אבל קלע 3/4 מהעונשין, 2 ריבאונדים ואסיסט ב-12 דקות), אבל הם רחוקים מהרמה של של החמישיה.

להגיב על צביקה לבטל

סגירת תפריט