עשרים מי יודע? על בחירות הדראפט במקום העשרים לאורך השנים / מולי

 עשרים מי יודע? על בחירות הדראפט במקום העשרים לאורך השנים / מולי

פריז, עיר האורות, הקסם שהיה ועודו, עיר הרומנטיקה והחיבוקים. לא עיר שמצטיינת במיוחד בכדורסל. ההולך ברחובותיה בימינו מוצא עצמו מוקף תיירים מחד ומהגרים מאידך בעודו תר אחרי אטרקציות שהן ברורות לעין כגון מגדל אייפל או שער הניצחון. אך פריז היא הרבה יותר מאלו ומתברר שיש בה גם פינות מחמד שלא רבים מכירים.

דראפט הנ.ב.א. החל בשנת 1947. מטרת הדראפט היתה ועודנה לאפשר לקבוצות הנ.ב.א. לבחור, כל קבוצה בתורה, שחקנים צעירים וחופשיים-מחוזה שרוצים להצטרף לליגה. שימו לב שהכוח לבחור הוא בצד החזקים, כלומר הקבוצות, ולא החלשים (השחקנים).

בין השנים 1852 ל-1870 פעלה בפריז תכנית לשינוי פני העיר. החזקים, נפוליאון השלישי בחר בבחירה הראשונה בברון אוסמן, ויחדיו הם החליטו על תכנית ששינתה בפריז הכול – ממש כשם שהכנסת הדראפט שינתה את פני הנ.ב.א.. רחובות שלמים נהרסו, שדרות רחבות נבנו, והשינויים הללו עיצבו את פני פריז והפכה אותה לעיר בצורתה המוכרת עד היום. השינוי המהותי ביותר ארע בראשון לינואר 1860 עת חולקה העיר לעשרים רבעים (מלשון רובע) וכל אחד מהם חולק לארבעה רבעים (מלשון רבע).

בפרויקט הזה שלנו החלטנו לבחון את הדראפטים לאורך השנים בהתאם למקומות בהם השחקנים נבחרו, ולהשוות בין כל אלו שנבחרו במקום כלשהו, השני נאמר, ולראות מי הטוב מכולם.

יש מקרים שהתשובה היא ברורה מאליה, כשם שבפריז, למשל, מוכר ברבים הרובע הלטיני, הרי אין מי שיחלוק על כך שהטוב ביותר אי פעם שנבחר במקום השלישי הוא מייקל (אלוהים) ג'ורדן.

אבל גם כשם שבפריז ישנם חלק מעשרים הרבעים שעליהם מעולם לא שמעתם, כך ישנם גם בדראפט, כן, כולל בסבוב הראשון, מקומות "נידחים" שלא בהכרח שמעתם על אלו שנבחרו בהם.

אז כשם שמי שאינו פריזאי אינו מכיר את הרובע העשרים וסביר שלא שמע עליו מעולם, כך גם אני בטוח כמעט לחלוטין, שאין  ולו קורא אחד, שיוכל לומר לי – מבלי לבדוק בכתובים – את שמו של שחקן אחד אפילו, שנבחר לאורך השנים במקום העשרים בדראפט הנ.ב.א..

בכל דראפט לנ.ב.א. אנו מוצאים "מגדלים" שאמורים לבהוק בחשיכה. בכל דראפט אנו מוצאים גם שחקנים שרגע הבחירה בהם מהווה את "חמש עשרה דקות התהילה" שלהם, ושלמרבה הצער לא נשמע מהם ועליהם יותר בהקשר של הנ.ב.א..

שחקנים רבים שכאלו ישנם לכל אורך השנים בבחירה במקום העשרים בדראפט. שמות כגון רוי הינסון, פול גראנט, ג'ון טומר או אולי ג'ראלד גלאס, שם שזקני העכברושים הבקיאים בנבכי ליגת הכדורסל הישראלית יזכרו ששיחק במדי הפועל חולון בשנים 1988-89(יאיר, תודה על התיקון).

אבל שלא תהיה אי הבנה. זה שלא שמעת על הרובע העשרים של פריז אינו אומר שהוא אינו קיים, וגם לא בהכרח אומר שמעולם לא בקרת בו, (ואגב, אם היית בצ'יינה טאון של פריס, הרי שכן היית ברובע העשרים אולי מבלי שאפילו ידעת זאת).

באופן שכזה בדיוק, ישנם שחקנים שנבחרו במקום העשרים ושיחקו בליגה מעל עשור במדי קבוצה אחת (או שלל קבוצות) והם אולי לא זהרו כבוהקים שבין הכוכבים בליל חשוך במיוחד, אך בהחלט נתנו את תרומתם. דוגמה לכך הוא דאנטיי ג'ונס, בוגר דיוק שנבחר במקום בעשרים בשנת 2003 ושיחק מאז בנ.ב.א. במדי ממפיס, סקרמנטו, דנבר, אינדיאנה, דאלאס, אטלנטה ושייך השנה לסגל של הקליפרס.

הרובע העשרים בפריז מאוכלס במהגרים מרחבי העולם, וקצת כמוהו, גם המקום העשרים בבחירות דראפט הנ.ב.א. לאורך השנים,  מאוכלס  בשחקנים מרחבי העולם: צרפתים כגון אלכסיס אז'ינקה (2008) ואיבן פורנייה (2012); ליטאים כגון דונטאס מוטייג'ונאס (2011) וזידרונאס אילגאוסקאס (1996), או ברזילאי כברונו קאבלוקו (2014).

וכשם שברובע העשרים ישנן פינות חמד חבויות כגון בית הקברות פר לשז (Père-Lachaise) שבתחומו קבורים אישים מפורסמים כגון המלחינים פרדריק שופן וג'ואקינו רוסיני, הסופרים אוסקר ויילד ומרסל פרוסט, הציירים קאמי פיסארו וז'אק-לואי דויד, זמר הרוק ג'ים מוריסון ועוד רבים אחרים, כך גם במקום העשרים בדראפט ה-נ.ב.א., ישנן פינות חמד חבויות, אתם יודעים, כאלו שאיש לא נתן להן מראש סיכוי ושהתברר שהן אולי לא האירו את העולם, אך למרבית ההפתעה היוו נדבך מהותי בהגעה להישגים בו (נִדְבָּךְ, למנחם ולכל מי שלא יודע, הוא שוּרת אבָנים או לבֵנים או קורות בּבִניָין, הנמשכת לכל אורך או רוחב הקיר או לאורך עקוּמת קֶשֶת).

אחת מפינות החמדה הללו יכול להיות זידרונאס אילגאוסקאס שנבחר ב 1996. אחרי הכול קריירה שנמשכה מאז חמש שנים בקליבלנד ומיאמי, קריירה בה הופיע פעמיים באול סטאר וזכה אפילו שגופייתו (מס. 11) תוצא מהמחזור ע"י קליבלנד, היא לא עניין של מה בכך.

ואולי נבחר במישהו ששמו מצלצל קצת מוכר כמו ג'אמיר נלסון, שנבחר במקום העשרים בדראפט 2004 ומשחק מאז בליגה כולל הגעה לאול סטאר ב 2009?

ויש כמובן את כוכבו המנצנץ של לארי נאנס, מקום עשרים בדראפט 1981, ששיחק בליגה מאז ועד ל 1994 במדי פניקס וקליבלנד והיה אול סטאר שלוש פעמים (1985, 1989, 1993), שהמספרים שלו כללו 15,687 נקודות (17.1 נקודות בממוצע למשחק), 7352 כדורים חוזרים (8.0 בממוצע למשחק) ו 2027 חסימות (2.2 חסימות בממוצע למשחק). הוא היה מבחינתי המועמד המוביל לשחקן הטוב ביותר אלמלא הבעיה  שהוא לא זכה בשום תואר אליפות בליגה.

אבל היו כאלו, והם לא ממש כוכבים נוצצים, שכן זכו בתואר האליפות.  סם וינסנט למשל, מקום עשרים בדראפט 1985, שזכה באליפות במדי הסלטיקס ב 1986 ושיחק בליגה עד 1992 כשעבר לשחק שנתיים באריס סלוניקי. הוא גם המשיך כמאמן ואפילו הגיע למשרת מאמן ראשי בשארלוט בין השנים 2007-8.

טוני קמפבל, שנבחר בדראפט שנה לפניו, ב 1984, לא עבר לאימון, אבל גם הוא זכה באליפות אחת במדי הלייקרס (1988) ושיחק בליגה עד 1995 עת עבר לא.א.ק. אתונה.

גם ספידי קלאקסטון, (קרייג שמו הפרטי) מדראפט 2000 זכה באליפות ב 2003 במדי הספרס כרכז מחליף של טוני פארקר. הוא שיחק בליגה עד 2009, ומאז 2013 הוא מאמן אוניברסיטת הופסטרה, הקולג' בו הוא שיחק.

ואם כבר אליפות, ישנם שניים שזכו באליפות במדי הבולס עם מייקל ג'ורדן. הראשון הוא סקוט בארל (מקום עשרים בדראפט 1993) שזכה באליפות בשנת 1998, אבל שיחק בליגה רק עד 2001 ומאז עבר לשחק ברחבי מזרח אסיה כולל עונה אחת בספרד. והשני, ג'ייסון קאפי מדראפט 1995, שיחק בליגה עד 2003 אך זכה פעמיים באליפות הנ.ב.א. בשנים 1996-7 במדי הבולס.

המועמד האחרון שלי הוא היא מי שנבחר במקום העשרים בדראפט 2001 ומשחק בה עד ימינו וסביר שעוד ידו נטויה, בראנדון הייווד שזכה באליפות ב 2011 במדי דאלאס תוך שהוא משחק בעונת האליפות כעשרים דקות למשחק.

כל אלו מועמדים מעולים, אך איך בעצם אפשר לבחור כשאין מועמד ברור מאליו? לדראפט, כמו לפריז, דבקה תווית של "עושר והחוג הנוצץ" אך כמו בחלק מן הרבעים של פריז, דוגמת הרובע העשרים, גם בדראפט (במקום העשרים שבו לדוגמה), ישנם מקומות בהם גם כאשר ישנה הצלחה מסוימת, הרי החיים עדיין אינם נוצצים באופן מובהק.

אז איך לבחור מיהו המצטיין בבחירה העשרים בדראפט לאורך השנים? האם יהיה זה מי ששמו הוא המוכר ביותר? האם יהיה זה מי שזכה בהכי הרבה תארים קבוצתיים? או אולי דווקא זה שזכה במספר הרב ביותר של התארים האישיים? או שמא ראוי לבחור בזה ששיחק הכי הרבה שנים? או זה שהמשיך להשפיע על הליגה גם כמאמן?

בחירת כל אחת משאלות אלו, מהווה פוטנציאל לאמירה לזכותו של מי שעונה על הקריטריון. מאחר ולטעמי אין כאן מנצח ברור מאליו, הרי שהבחירה היא אישית ובמקרה הזה, חושבני שאבחר בכוכב שמנצנץ בזיכרוני האופן המרהיב ובמיוחד הזכיר ביותר, בלארי נאנס מדראפט 1981 שהופיע שלוש פעמים באול סטאר ושאני זוכר לטובה את משחקו.

במיוחד זוכר אני אותו זוכה בשנת 1984 באליפות ההטבעות השנתית כשהוא מנצח את ד"ר ג'יי האגדי. כן, שמעתם טוב: הוא מנצח את ניצח בתחרות הדאנקים את הדוקטור!  אז לארי הוא עבורי הזכיר ביותר, בדיוק כשם שהדבר הזכיר ביותר בבית הקברות פר-לשז הם החיצים המפוזרים בכל רחבי בית הקברות המכוונים אותך אל קברו של ג'ים מוריסון האגדי.

וכך, מאחר ו"הזכיר ביותר" היא עבורי מילת המפתח, ברור שלארי נאנס, הוא – ממש כמו בית הקברות פר לשז (Père-Lachaise) – הסיבה העיקרית בעטייה יזכור מישהו מכם הקוראים, לפחות מהיום, את הרובע העשרים של פריז ואת המקום העשרים בבחירות הדראפט לאורך השנים.

בתמונה קולאז' שעשיתי של לארי נאנס והכניסה לבית הקברות פר לשז.

LAR

 

 

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" באתר: https://bit.ly/2SdfhwD

לפוסט הזה יש 35 תגובות

  1. כתוב נהדר.
    אין ספק שלארי נאנס הוא השחקן האיכותי ביותר שנבחר בבחירה ה-20 בדראפט.
    שחקן נפלא. מרבית הקוראים לא זוכרים אבל לפני ש-KJ הגיע לסאנס לארי נאנס היה העוגן ההתקפי של הסאנס (יחד עם וולטר דייויס) כאשר קלע 22.5 נק' למשחק באחוזים מצויינים (55%)
    גם אחרי שעבר לקליבלנד (בטרייד תמורת KJ) הוא המשיך לשחק כדורסל נהדר, רק בקבוצה ששיחקו בשורותיה מרק פרייס ובראד דוהארטי, הוא יכל להתמקד בהגנה (למרות שעדיין קלע 17-19 נק' למשחק) והיה לאחד מהמגנים הטובים בתקופתו (נבחר 3 פעמים לחמישיית ההגנה הראשונה או השנייה)

    הנקודה שהוא לא זכה באליפות נכונה, אבל ברשימה שלי יש מקום מיוחד ל-"הקבוצות הגדולות שלא זכו באליפות"
    יוטה של סטוקטון ומלון ברשימה, גם הסאנס של נאש וסקרמנטו של וובר/דיבאץ'/סטויאקוביץ' ברשימה.
    אז חלקו החשוב בקבוצה האדירה של הקאבס שושב ושוב התרסקה לנוכח הבולס, לצד הסטטיסטיקות האישיות הנהדרות, ממקמים אותו ראשון, ללא תחרות, כ-"מס' 20" הראשון.

  2. מיוחד מאוד.
    מישהו כאן יודע את השפה שאילגאוסקאס מדבר בה ומוכן להתקשר אליו? הבנאדם חייב לדעת שהוצמד לו הביטוי פינת חמדה…

  3. אני קורא לעצמי עכבר כדורסל (בטח ישראלי) וככזה חשוב לי לציין שגראלד גלאס לא שיחק בבני הרצליה אלא בהפועל חולון (1998-9). ויקפדיה טועה בעניין הזה.

  4. מולי תודה, באמת נפלת על בחירה די מחורבנת עם שחקנים לא מאוד משמעותיים לרוב.

    ברשימה הישראלית, ראוי להזכיר את באק ג'ונסון, שמלבד קריירה מכובדת למדי ביוסטון עם ממוצע דו-ספרתי בחלק מהעונות, היה גם בארץ בהפועל ת"א ב94-5 ווהביא שם כמה תצוגות ראויות כולל 41 נקודות מול פאוק סלוניקי בגביע המחזיקות (הפועל ניצחה 70-82), אח"כ חזר למכבי ת"א וייזכר בעיקר בגלל שהלך מכות עם בילי תומפסון.

    כמועמד להיות הבחירה מספר 20 הכי טובה הייתי לוקח בחשבון את גאס וויליאמס, קלעי ועושה משחק נהדר שנבחר פעמיים לאולסטאר ופעם אחת לחמישית העונה ועל הדרך הוביל את סיאטל לאליפות היסטורית ב1978-9, תוך שהוא קולע בפליאוף 26.7 נק' למשחק ומעמיד ממוצע קריירה של 17.1 נק'

    1. + המון על גאס וויליאמס. שחקן אדיר!
      הוא ודניס ג'ונסון היו צמד קו אחורי שמיררו בהגנה את החיים של כל קבוצה ששיחקו נגדה. ביחד היו להם 4 חטיפות למשחק למרות ש-2 השחקנים נצמדו לשחקנים שלהם כמו דבק
      (הרבה יותר קל לצבור חטיפות ב-help defense)

      אולי צמד הקו האחורי הכי אפקטיבי (הגנה +התקפה) יחד עם תומס ודומארס של הבד בויס.

      גאס + ג'ונסון בפלייאוף 79':
      47 נק', 10 רב', 8 אס', 3.5 חט', 1.5 חס'.

      תומס + דומארס בפלייאוף 90':
      39 נק', 8 רב', 13 אס', 3.3 חט', 0.3 חס'.

  5. פוסט נהדר.
    לארי נאנס היה אחד המנתרים הגדולים מכולם. אז בתחרויות הדאנק חסרו את החידושים של ההווה, אבל מבחינת ניתור נטו, הוא היה בוודאי בין חמשת הגדולים ביותר.
    תודה מולי על פוסט משובח ביותר על כיתת דראפט עלובה למדי.

  6. לארי נאנס ללא ספק לוקח.
    הוא שיחק באולסטאר בהפרש של 8 שנים…. לא הישג של מה בכך.
    מישהו יודע מי שיחק באולסטאר בהפרש השנים הגדול ביותר ?

    אין על הסידרה הזו…. 🙂

  7. נפלא ומצטרף לדיעה שללא ספק לארי נאנס הכי גדול .
    לגביהתרגיל המחשבתי שנתת אז אנ י זוכר שכספי נבחר 23 ואם אני לא עושה פדיחות אז ג'ינובלי נבחר 57 או שאולי זה אליהו 57 וג'ינובלי 58,מעבר לזה בחירות נמוכות לא זוכר שחקנים .אה שפר 31

    1. שפר נבחר 36 ע"י הקליפרס
      אליהו 44
      מאנו 57

      יגיע פוסט בסיום הפרוייקט שיזכיר לך שחקנים ( ספויילר – הבחור למטה נבחר 65 !!!)

      1. לפחות פגעתי במאנו 🙂 אבל יש גם ישראלי נוסף באזור של 57-58 נדמה לי הלפרין.שפר משום מה זכרתי שהוא נבחר ראשון בסיבוב השני.

        1. הלפריו נבחר 53 באותו דראפט של אליהו (2006)
          אולי הסוכן של שפר פרסם שהוא ראשון בסיבוב השני ( אז 30)
          הוא נבחר 7 ו 36 סך הכל ע":י הקליפרס , אני מאמין שאם היה יוצא ב 95 היה נבחר בסיבוב הראשון – הוא אכל אותה כי דראפט 96 היה רצחני

  8. מולי אומנותי, יפה.
    חכם להוסיף מימד של תרבות עם הסבר
    על פריז (לא ידעתי), ממש יפייפה,
    האחרונים מוציאים מים מן הסלע בסידרה המופלאה.
    תודה רבה מולי
    תבורך.

  9. כמובן התגובות פה מעשירות טובות ומצחיקות (דובי 🙂 )
    דובי דע לך שתינוקות רבים הולכים לישון עם התמונה של איגוסקאס
    החוקרים לא מצאו אם זה מתוך ביטחון שהוא נוסך שיקח אשכולית
    ללברון, או שהם נרדמים מהפחד (הגזמתי הוא לא מפחיד)

  10. ממש בקלות חילקתי את המקום הראשון ללארי נאנס.
    אחרי מחשבה ארוכה (שכללה הסרת המשקפיים של אוהד סאנס)
    והתעמקות נוספת בנבכי המרשתת, מספר עובדות צפו להן:

    א. להבדיל מלארי נאנס, גאס וויליאמס נבחר לחמישיית העונה. זה קרה בעונת 81/82. ומה שמיוחד בבחירתו לחמישייה הראשונה של העונה, אלו השמות שמאיישים את החמישייה השנייה בעמדת הגארד –
    מג'יק ג'ונסון וסידני "הדיונון" מונקריף. כבוד.

    ב. כמו כל שחקן גדול – גאס ג'ונסון זכה לכינוי מכובד – The Wizard

    ג. https://www.youtube.com/watch?v=pbmQuaNkpao

  11. תודה מולי. קריאה כיפית וקולחת.
    הדוק צדק כשקרא לקלילנד של דוארטי פרייס ונאנס יורמים (בספריו העתיקים). בלי רוע לא היה סיכוי בניינטיז לאליפות. אבל היה מענג לראות את נאנס והחבורה משחקים בכזאת קלאס וכישרון. אפילו הוט רוד ווילאמס היה טוב

  12. מולי תודה על הפוסט המעניין והתרבותי. גם אני בעניין לארי נאנס הזכור לטוב.
    ההזכרה של בית הקברות פר לאשייז מתאימה – הבחירה ה-20 היא בית קברות ומדי פעם אתה מוצא שם איזה ג'ים מוריסון (לארי נאנס) או פיסארו (גאס וויליאמס)

כתיבת תגובה

סגירת תפריט