לכבוד חג השבועות – הנחלת התורה מתוך אהבה / שלח הגולש אסף דבש

חג השבועות – הנחלת התורה מתוך אהבה

מאמרו של מרן הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א, עבור הלכה יומית
לפני שנתן ה' יתברך את התורה לעמו ישראל, נאמר בתורה (שמות יט, ב), "ויסעו מרפידים, ויבאו מדבר סיני, ויחנו במדבר, ויחן שם ישראל נגד ההר". ופירשו רבותינו במכילתא, (והובא בפירוש רש"י), ויחן שם ישראל, לשון יחיד, ללמד, שחנו "כאיש אחד בלב אחד". כלומר, מתוך אהבת רעים, מתוך אהבת ישראל.
ומלשון הפסוק, שנאמר "ויחן שם ישראל", למדים אנו, כי היו ישראל כאיש אחד ממש, באהבה מוחלטת בלי שום פירוד, וכמו שביאר זאת הגאון רבי צדוק הכהן מלובלין (לקוטי מאמרים עמוד עד), שכשם שאצל איש אחד, אין הוא מרגיש בעצמו התנשאות קצתו על קצתו, כי הוא מרגיש באופן שווה את כל אבריו, בלי הבדל אם יכאב לו אבר זה או אבר אחר, כי כל אחד מאבריו יקר לו מאד, כך ישראל, לא הרגישו התנשאות זה כנגד זה, רק היו שוים ביניהם כאיש אחד ממש), וכן נאמר "וכשלו איש באחיו", איש בעוון אחיו, כלומר, אם איש אחד מישראל חוטא, יש לכל ישראל חלק בחטאו, כי כל ישראל ערבים זה לזה, ולכולנו אחריות זה על זה. (סנהדרין כז:).
נאמר בספר ירמיה (פרק ה, א), שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה, אם תמצאו איש, אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה". כלומר, אמר ה' יתברך, חפשו בירושלים, ואם תמצאו אדם אחד ההולך בדרכי ה', יסלח ה' לכל העיר בעבורו. והקשה הרד"ק, והרי אמר דוד המלך, "נתנו את נבלת עבדך מאכל לעוף השמים, בשר חסידך לחייתו ארץ", ומשמע אם כן שהיו בזמן החורבן אנשים שהיו עבדי ה' וחסידיו. והשיב הרד"ק בשם אביו רבי משה קמחי, שהחסידים בזמן החורבן, היו מתחבאים בבתיהם ולא היו נראים בחוצות. וכמו שאמרו רבותינו בגמרא (שבת נה.), שבזמן החורבן, לא היו החסידים מעוררים את עוברי העברה שיתקנו דרכיהם.
ואפשר לבאר את הדברים, כי באמת שכל ישראל ערבים זה לזה, ועל כן אם אחד מישראל חוטא, יש לכל ישראל חלק בחטאו, אולם כמו כן להיפך, אם אדם אחד מישראל משתדל בתורה ובמצוותיה, הרי שהוא מזכה בכך את כל ישראל, וכמו שכתב רבינו משה אלשיך (בתחילת ספר ויקרא), כי אם אדם אחד מישראל יקריב קרבן, הרי הוא מכפר לכל ישראל, ולכן אמר ה' יתברך, שוטטו בחוצות ירושלים, אם תמצאו איש אחד שהוא חסיד וצדיק, אכפר לכל ירושלים. אולם זהו דוקא באופן, שהחסידים אף הם נוהגים באותו רגש אחריות, ומשתדלים לזכות את הרבים במעשיהם, אבל אם הם טומנים ראשם בבתיהם, ואינם נושאים ברגש האחריות כלפי כלל הציבור, הרי שאז, גם ה' יתברך נוהג באותה מדה, ואינו מכפר לכל עדת ישראל רק בזכות אותם חסידים יחידים.
כיוצא בזה נאמר בתורה (בראשית פרק יח, כד) לגבי אנשי סדום, שאמר ה' יתברך לאברהם אבינו, אם אמצא בסדום חמשים צדיקים "בתוך העיר" ונשאתי לכל המקום בעבורם, ופירש רבינו אברהם אבן עזרא, מה שנאמר "בתוך העיר", שבא ללמד שלא היה ה' נושא לכל אנשי סדום בעבור הצדיקים, אלא אם היו "בתוך העיר", מעורבים עם הבריות, ומשתדלים להשפיע עליהם לטובה, אבל עבור צדיקים הנחבאים אל הכלים, לא היה ה' נושא לכל אנשי סדום.
בדורינו זה יש צמאון גדול לדבר ה', יש אזניים קשובות לדברי התורה, ונתקיים החזון (עמוס פרק ח, יא), "הנה ימים באים נאום ה', והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'", ומרן אבי מורינו ורבינו זצוק"ל, היה מעורר על כך, שעלינו לנצל דבר זה בכל מה שאפשר, לזכות את הרבים, ללמוד וללמד לשמור ולעשות.
נאמר במשלי (טו, לא), "אזן שומעת תוכחת חיים", ופירשו המפרשים, "תוכחת חיים", היא התורה הקדושה, שהיא חיינו ואורך ימינו, וכמאמר רבינו סעדיה גאון (בספר האמונות והדעות מאמר ג), "אין אומתינו אומה אלא בתורתה", על כן נקראת התורה תוכחת "חיים", שהיא משפיעה חיים אמתיים לישראל, והבינה לעתים (דרוש מו) פירש בזה, כי יתרון רב יש לשומע תוכחת מוסר מפי אדם חי, ממה שילמד את הדברים מתוך ספרים, משום שדבר הנכתב בספר, עם כל קדושתו, סוף סוף אין שם חיות כלל, ולכן אינו עושה רושם חזק בלב הלומד, ובמשך זמן מה הולך הדבר ונשכח מלבו של הלומד מתוך ספר, לא כן השומע מוסר מפי חכם, הרי דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל ללב, ובפרט אם החכם שאומר דברי מוסר ודברי תורה, הוא ירא שמים באמת, הרי אמרו, כל אדם שהוא ירא שמים דבריו נשמעים, שנאמר "סוף דבר הכל נשמע, את האלקים ירא". ובודאי כששומע מפי אדם חי עם תנועותיו ודיבורו בקול נרגש מלב אוהב, הרי הדברים יעשו רושם גדול בלב שומעיהם בלי ספק, וישיגו תועלת רבה מן הדברים.
השפעת דברי התורה על ידי חכמי ישראל, והנחלתה בקרב העם, צריך שתהיה מתוך הרגשה של יראת שמים, ברגש של אחריות רבה על כל האומה, וכאשר יהיו הדברים יוצאים באהבה, בודאי שיתקבלו אהבה, כמו שנאמר "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה", וכבר אמרו במדרש (לקח טוב בראשית פ' נ), "ואתם חשבתם עלי רעה", מכאן שהתוכחה נאה, שמתוך התוכחה באה האהבה, וכמו שנאמר במשלי (כז, ה), "תוכחת מגולה מאהבה מסותרת".
אזכרה ימים מקדם, איך שהיה מרן אבי מורי זכר צדיק לברכה, מכתת רגליו בכל קצוות תבל כדי להנחיל את התורה לכל ישראל, והיה נושא בעול האומה, מתוך יראת שמים שהיתה בלבו, ברגש אחריות בלתי מוגבל על כל אחד ואחד מישראל, ואמנם רבים השיב מעון, וזכה להעמיד דורות של לומדי תורה ושל מחבבי תורה.
יזכנו ה' יתברך, להמשיך בדרכו הקדושה, ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ונהיה אנחנו וצאצאנו וצאצאי כל בית ישראל, כולנו יודעי שמו, ולומדי תורתו לשמה, ומי יתן כל עם ה' נביאים, בגאולה השלימה, בבנין ציון וירושלים, כעם אחד בלב אחד, וכמו שמובא בתלמוד ירושלמי (חגיגה פרק ג), אמר רבי יהושע בן לוי, ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו, עיר שהיא עושה כל ישראל חברים.

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 6 תגובות

  1. כשאתה בעד קבוצתך בפליאוף. מותר לך להתפלל לכל האלים שאתה מכיר בשביל שאולי פעם אחת הם לא יחרבו את זה ויקחו אליפות. זה כתוב באחת מההרחבות ביהדות לא?

  2. אשריך מנחם!
    איזה זכות גדולה של זיכוי הרבים יש לך
    מקנא בך (כמובן במובן החיובי של קנאת סופרים תרבה חכמה. )

כתיבת תגובה

סגירת תפריט