limping irving ושאר תובנות מקליבלנד שיקאגו הלילה / איתי קדם

הרכז שלך פצוע ? בוא נקצר לו את המגרש , ניתן לו לשחק בין קו השלוש בהגנה לזה שבהתקפה , נוריד ממנו את הובלת הכדור מעבר לחצי , נקציב לו 2 חדירות בלבד למחצית ונבקש שינסה להתחבא בשקט עד שנמצא אותו לשלשה פנויה. במקרה שהוא מרגיש קצת יותר טוב – ניתן לו לזרוק מאיזור קו העונשין. ככה כריס פול חזר לעניינים , וככה גם קיירי או בכינויו החדש – "limping irving" נשאר על המגרש. הבחור לחלוטין לא בריא ואין לי מושג איך הוא מצליח להמשיך ככה ועוד לקלוע.

מי זוכר את ניקולה לונצ'אר ששיחק במכבי ת"א לפני כך וכך שנים ( בעונת 1998/9 ) ?הבחור שהיה קלעי לא רע עד שהגיע למכבי , חווה עונה מזעזעת ושוחרר לא לפני שנדבק בו הכינוי "נקניקולה"… כנראה שלברון מאוד רצה להחזיר את הכינוי הזה לכותרות כשעשה זובור לפנות בוקר לרוקי אחד שחלק לא מבוטל מקוראי האתר מחשיבים כרוקי העונה ושגם לגמרי במקרה עונה לשם ניקולה מירוטיץ'…

ניקולה החביב רק רצה להראות שהוא גבר גבר ואחרי שגידל זקן לתפארת גם הספיק לדחוף את המלך באחד המהלכים. בדקות שלאחר מכן הוא הספיק לחטוף גגות/מכות והתעללויות שונות עד שהצליח לקלוע אחת מהחצי בשביל הביטחון העצמי. אין ספק שניקולה בחור מוכשר אבל כמו שראינו כבר במשחקים חשובים באירופה וכמו גם לפנות בוקר – כשצריך להיות גבר , ניקולה עדיין ילדון. בוא נראה מה מזמן לו המשחק הבא כי גאסול לא עושה קולות של שיקום.

בכל שנה בערך בזמן הזה של הפלייאוף , לא חשוב אם אני מסמפט את הבחור או לא , אני תופס את הראש בכל מה שקשור לקינג ג'יימס. את מה שהוא עשה הבוקר הוא יכול לעשות בכל משחק. אני חושב אומר וכותב עליו את זה כבר קרוב לעשר שנים. אני מאותם בחורים שגדלו על כוכבים שאם יש להם יתרון כלשהו במגרש הם ינסו ללכת עליו פעם אחרי פעם אחרי פעם ותנסו לעצור אותם. מייקל , סטוקטון ומלון , בארקלי – הרגו אותך בקביעות בכל ערב , פחות או יותר באותה שיטה , בלי שיכולת לעצור את זה. אם הם לא הצליחו, זה בגללם – לא בגללך. אצל לברון נראה כאילו אין לו את הרצון לעשות את זה בכל משחק , מרחוק זה נראה כאילו זה לא ממש מעניין אותו או חשוב לו. חשוב לו יותר הלפני או האחרי של המשחק, הוא לא נראה אף פעם ממש שרוף על ניצחון , טהור , כמו כשמשחקים בשכונה ופשוט רוצים לנצח. אני מניח שבגלל זה יש לגביו כל כך הרבה אנטגוניזם. לברון ג'יימס יכול לקלוע בכל משחק 30 נקודות. באותה דרך בדיוק כמו שעשה הבוקר תוך כדי שהוא קובר את אחד השומרים הכי טובים בעולם. למה הוא לא עושה את זה ? אין לי מושג.

אימון שומפרט קלעי?  הבחור לא מסוגל לקלוע ללא כדרור. אם הוא מקבל כדור בסיבוב או סתם לא מוריד אותו על הריצפה – תן לו מרחק והוא יחטיא 8 מ 10 . אם הוא מכדרר פעם פעמיים ועולה לג'אמפ, ועכשיו גם יש לו ביטחון , הוא יקבור אותן 8 מתוך 10.

סופה של קריירה? – אולי זה עוד מוקדם לקבוע, ואני מאוד אוהב את רוח הלחימה שלו , אבל נואה גומר את הקריירה שלו עם העונה הזו , אולי הוא עוד יסתובב במגרשים כמה שנים אבל זה נראה כאילו החסרונות שלו מטילים צל כבד על מעט היתרונות שעוד נשארו. אם הוא בריא , אז המצב עוד יותר גרוע. בלי קליעה מחצי מרחק , בלי לייאפים , בלי יכולת לנתר או למסור באופן מיוחד , לא נשאר הרבה מהלוחם הגדול ולא הייתי רוצה שמה שיזכרו ממנו זה מלחמת מרפקים עם קנדריק פרקינס ( כי גם בזה הוא יפסיד ).

מי יותר חשוב גאסול או לאב ? מי יותר פצוע אירווינג או רוז ? מי יותר עייף לברון או באטלר? מה זה משנה ,עכשיו שוול סיים את העונה – קורבר עוד עשוי לראות גמר נבא . אם זאת תהיה ממפיס בצד השני אני חושש  שזאת עלולה להיות סדרת הגמר עם אחוזי הצפייה ( והעניין ) הנמוכים בהיסטוריה….

Cleveland Cavaliers v Miami Heat

ואחרון – עם כמות המלל והזמן שהשקיעו בימים האחרונים על בלאט ולברון לא יזיק אם כולם ירדו מהעניין ( אז בוא נוסיף קצת שמן ) – זה כבר משחק חמישי בסדרה וראיתי את כולם. אני צופה בליג-פס ושם בכל פסק זמן כשהשידור בארה"ב יוצא לפרסומות , המצלמות נשארות עם הקבוצות והמעודדות. ככה אפשר לראות הרבה פעמים את הדינמקיה של הקבוצה. אני חייב לומר שבכל פסקי הזמן שראיתי , וניסיתי לשים לב לכך במיוחד – לא ראיתי את לברון ובלאט מדברים כמעט בכלל ויותר מכך – לברון לא שותף באף אחד מפסקי הזמן אלא פשוט עשה מה שבא לו ( שתה/ישב/צחק/נשם ). זה פשוט נראה לא טוב לא משנה מה עשוי להיות ההסבר. לעומת זאת , כשג'יימס מוביל את ההתקפה של הקבוצה – הוא מכוון עם הידיים את שאר השחקנים, בלאט עושה את אותם סימנים בדיוק באותו הזמן. אז אולי באמת לברון לא צריך פסקי זמן כי הוא יודע כבר מה התכנית של המאמן?

לפוסט הזה יש 47 תגובות

  1. נפלא,לגבי נואה מסכים נאיתך זה כל כך חבל,שנה שעברה ממש התאהבתי בו,לוחם שחור ששיחק כמו ענק,מסר,קלע,היום זה פשוט מביך לראות אותו בהתקפה,נקווה שהסיבה שהוא לא הצליח להתאושש כמו שצריך מהפציעה ושנה הבאה הוא יחזור כמו חדש.
    טוב רציתי להגיב גם על לברון אבל ויתרתי,ניתן למעריציו להשתפך

    1. לפני שיגיעו אוהדיו של האיש וההערצה העצמית ("איני נוהג לטפוח לעצמי על השכם אבל אני אעשה זאת עכשיו" – ל' ג'יימס ברגע של אמנזיה פתאומית לפני מספר שעות..), אני מסכימה עם מה שרשם איתי והוא שלברון כנראה יכול לשחק ברמה גבוהה כל משחק אבל בוחר לעשות זאת רק לסירוגין וחצי מהזמן הוא בצ'יל מוד המעצבן.
      למה? אולי לא משלמים לו מספיק? 🙂 אולי אין לו כוח לתת מאה אחוז כל פעם ואולי זה כדי למנוע שחיקה? לא ברור.

      1. ואולי הוא עושה את זה בשביל הכסף/התהילה – ולא בשביל המשחק
        ואולי הוא עושה את זה כבר 20 שנה מגיל ילדים ונמאס לו
        ואולי הוא תמיד היה הכי טוב בשכונה ופשוט משעמם לו נורא והוא היה פורש מזמן כי הוא בעצם אוהב לאפות עוגות אם רק לא היו משלמים לו כ"כ הרבה בשביל לזרוק כדור כתום לטבעת עגולה מטופשת

      2. אולי זה ההבדל הגדול (אבל ישנם עוד הבדלים לטובת מייקל!) בין ג'ורדן וג'יימס: ג'ורדן היה WINNING CRAZY. ישנם ספורים עליו שבאימונים אם שיחקו HORSE הוא לא היה נותן לאף אחד לעזוב את האולם עד שהוא ניצח. כל משחק היה סוף העולם בשבילו. לברון הוא טיפוס אחר.

        1. יש סיפור, אני לא זוכר את הפרטים המדוייקים, שאחרי אימון בו סטיב קר שמר עליו חזק ולא נתן לו לקלוע, ג'ורדן הביא לו בוקס לפרצוף, וג'קסון העיף אותו הבייתה…

  2. לי הסדרה הזו נראית כותבות יותר על כישורים אישיים, ותרגילי אחד על אחד, של לברון מול רוז/ באטלר ,
    ופחות על תרגילים והנעת כדור מסודרת ואינטילגנטית.
    אולי מדובר בכדורסל מזרחי, אגרסיבי והדוק אבל הסדרה הזו לא יפה לצפייה.
    אני מאמין, שהנעת הכדור של אטלנטה, קליפרס גס, ואפילו ממפיס עדיפה על זו של הקאבס , והן אלה שתיקחנה את האליפות.
    וכן. אם לאב היה בריא, והצולע לא היה צולע בהחלט ייתכן שהיינו רואין
    משחק אחר ולא הירו בול.

  3. אף אחד לא ייקח מלברון את העובדה שהוא שחקן גדול.
    אבל הוא לא הטוב בהסטוריה, גם לא ה- SF הגדול בהסטוריה (וגם לא יהיה).

    אבל אף אחד לא ייקח את העובדה שמדובר באדם קטן, ילדותי, שתלטן ומושתן (זה בסדר ג'ורדן היה יותר גרוע).

  4. 51.
    51 משחקי פלייאוף עם נתון סטטיסטי של 30, 5, 5.
    מייקל ג'ורדון ולברון ג'יימס. וזהו.
    אין עוד שחקן עם יותר משחקים בפלייאוף עם הנתון הנ"ל.
    אז תגידו שהוא מנוול, נרקסיסט, אינפנטיל.
    כנראה שהכל נכון.
    אבל עד הודעה חדשה (שאני לא רואה אותה מגיעה)
    את המדרגה היחידה שנשאר ללברון לטפס –
    כרגע מאכלס מייקל ג'ורדון. וזהו.

    (מוקדש בחום ליונתן שגב –
    הדרך שלי לנסות להאריך את הסדרה…)

    1. גיא זאת בדיוק הנקודה , לברון שיחק כבר כמות משחקים דומה למייקל בפלייאוף ( 167 לעומת 179 של מייקל ) והמספרים דומים מאוד –
      הוא קולע 28 לעומת 33
      מוסר 6.5 לעומת 5.7
      בריבאונד מוביל 8.5 לעומת 6.4
      חוטף 1.7 ללעומת 2.1
      חוסם 0.9 לעומת 0.9
      מאבד 3.5 לעומת 3.1
      גם מספר הדקות דומה 42.5 לג'יימס לעומת 41.8 למייקל.

      אז למה כולנו זוכרים את המשחקים שבהם ג'יימס היה דומיננטי ושלט במשחק על כף יד אחת ולעומת זאת רוב המשחקים של מייקל היו בשליטה כמעט טוטאלית שלו ??

        1. הסיבה המלאה היא שהקופסה שלי מקולקלת.

          אני תמיד אכתוב על 2 האליפויות של לברון,
          לא שני האליפויות או שתי האליפויות.
          בגלל שעבורי – שניים ושתיים אחת הן,
          א', ע', ה' ו-י' הן האותיות שמאייתות סלט…

          ככה זה כאשר אתה לוקה בדיסגרפיה, לכתוב זו משימה לא פשוטה.
          וכשאני מנסה לבדוק את עצמי, ג'ורדן/ג'ורדון לא עולה על המכ"ם…

    2. סטטיסטיקות זה בולשיט של אמריקאים, כי גם אם יהיו לו עוד 50 משחקים כאלה, חשוב לציין נגד מי היו המשחקים…משהו אומר לי שאם לברון היה עובר את סדרות הגהינום שיש במערב או הסדרות שקובי ומייקל עשו אז הוא לא היה מגיע לחצי מהמספרים הסופר מנופחים שיש לו בכל סטטיסטיקה.

  5. לא צריך להיות במאניה-דיפרסיה לגבי לברון ג'יימס.
    יש לו משחקים טובים ומשחקים רעים. זה הכל.
    לא היה צריך להוציאו להורג אחרי המשחק הקודם ואין צורך להשוות אותו לג'ורדן אחרי המשחק הנוכחי.
    או בקיצור, בסקאלה שבין השנאה של אשך ללברון לבין האהבה שלו את עצמו יש עוד כמה דרגות ולא חייבים לבחור תמיד באחד הקצוות.

  6. טור מצוין כרגיל, תודה !
    אני מציע לכולם להסתכל על השחקנים כשחקנים בלבד ולא לפשפש באישיותם אחרי שעות העבודה. כך תמנע מכולנו אכזבה עצומה.
    לברון לא נותן את כל המשחקים ברמה של אתמול גם משום שאין לו כוח. למכות שהוא חוטף ולסגנון המשחק הכוחני שלו יש מחיר למרות שהוא לא מצהיר על כך.
    ג'ואקים נואה – כמה שאהבתי את השחקן הזה פעם, הוא סימל את כל מה שטוב בשחקנים מהשורה השנייה. מה לעשות שכמעט ולא נשאר ממנו שום דבר. אני מקווה שזו אשמת הפציעות ושהוא יחזור כמו חדש.

  7. עוד שחקן ששווה לדבר עליו הוא רוז- נראה כאילו הבן-אדם בעולם משלו, במין בועה, לא באמת במשחק, לא מפגין רגשות (עוד מהמכללות) ולא באמת מטביע את חותמו על הסדרה (טוב, חוץ מהבום-בקרש).
    במשחק 5 היתה לו מחצית שניה מזעזעת. כל הזריקות היו קצרות, הוא לא מסר, החטיא מתוך הצבע. רול פלייר שלא הולך לו.

  8. לברון הוא חצי, או 40% ממייקל. הסיבה היא פשוטה. הוא ניצח 2 מתוך 5 גמרים ששיחק בהם. מייקל ניצח 6 מתוך 6. בסופו של דבר, בזה נקבע הדירוג, בעיני.

  9. להשוות בין מייקל ללברון זה כמו להשוות בין עוגת גבינה לשומה שלי על אשך שמאל (היחיד).
    אין שום קשר בין השניים

  10. נו באמת איזה צוות מסייע היה למייקל ואיזה ללברון בשנותיו הראשונות בפלייאוף.
    ולא, אני לא בא להשוות בינהם.

  11. הודיעו שדלבדובה חטף עברה טכנית על הנעילת רגליים.
    אני מאמין שהליגה גם תקל בעונשו של גיבסון – אני מאמין שישחק מחר.

  12. זה כבר מתחיל להעיק. כל היום מייקל vs לברון. הדבר היחיד שיותר מעיק מזה זה הויכוח האם מסי או מראדונה \ פלה.

    מי שלא סובל אותו שיבושם לו. אני נהנה לראות אותו משחק. עוד הרבה הרבה לפני שנכנס לקונפליקטים עם בלאט.. ואפילו עוד לפני שעבר למיאמי.
    נהנה וזהו.

  13. ההשוואה האמיתית של לברון צריכה להיות מול בירד.
    לבירד יש 3 טבעות מ- 5 גמרים, ללברון יש 2 טבעות מ- 5 גמרים. תבדקו בבקשה אחוזי קליעה ושאר פרמטרים ותקבלו שבירד לוקח

    1. להשוות בין לברון ובירד זה כמו להשוות בין השומה עם השערה הארוכה על לחי ימין שלי (של הישבן) לבין נקודת החן של סינדי קרופורד

    2. בלי התיאורים שלך, אבל באמת לברון לא יכול אפילו לעמוד ליד בירד ההשפעה של בירד על המשחק ועל השחקנים לידו ומולו ועל כל הליגה, היא ממש מאגית. לא היה דבר כזה. ואנחנו מדברים על התקופה כאשר ממול כיכב מאג'יק.

  14. בהרבה פסקי זמן לברון עומד עם השחקנים ובהרבה לא
    גם בקבוצות אחרות אין הקשבה מלאה של שחקני החמישיה אל המאמן או הע.מאמן ,מה שמשמעותי מבחינת בלאט זה להמשיך לנהל את השמירות והתגובות לתרגילים שמשחקת היריבה בהגנה ובהתקפה ואת זה הוא עושה ביעילות לאורך הפלייאוף והעונה

  15. לברון שחקן אדיר.
    אבל משהו באוסף התכונות שלו, בעיקר המנטליות, עדיין נמצא הרחק מאחורי הגדולים: ג'ורדן, בירד, מג'יק, אפילו קובי.
    אני חושב שהעובדה הזאת נחתמה ונסגרה סופית ב2010 כשהוא הבין אחרי כמה נסיונות שלקחת עליו franchise לאליפות זה משהו שלא יקרה.

    אני חושב שהתכונה שמסמלת יותר מכל את הנחיתות שלו מול הגדולים היא התפקוד שלו ברגעים המכריעים: הרבה פעמים הוא נחנק במאני טיים, הרבה פעמים הקבוצה שלו נחנקת במאני טיים, וגם מדי פעם כשהקבוצה שלו כן מנצחת במאני טיים, זה למרות לברון (ע.ע משחק 4).

    ההשוואה בין לברון לג'ורדן היא כמו ההשוואה בין רונאלדו למסי:
    – רונאלדו מהיר יותר, חזק יותר, בועט חזק יותר, נוגח טוב יותר, קופץ גבוה יותר ובכלל מנצח בנוק אאוט את מסי בכל קטגוריה אתלטית. אבל מסי שחקן כדורגל יותר טוב.

    לברון אתלט טוב יותר מג'ורדן בכל פרמטר. ג'ורדן שחקן כדורסל הרבה יותר טוב מלברון.

    1. +100
      תסתכל מה כתבתי על מי ה"יריבות" של לברון בדרך לתואר (כולל השנה – בוסטון בסיבוב הראשון בדיחה בכלל שהגיעו לפלייאוף, שיקגו עם כל הכבוד היו מפסידים אפילו לניו אורלינס, אטלנטה או וושינגטון שוות בקושי חצי גמר מערב), הוא כבר זמן רב "נהנה" מקונפרנס מזרחי עלוב כשבמערב מקיזים דם רק בשביל להגיע לפלייאוף.

    2. המאני טיים של לברון זה מיתוס שכבר מזמן הופרך. הוא אחד הטובים בהיסטוריה בנקודות במאני טיים. אני לא זוכר את המספרים אבל הוא שנות דור יותר טוב מקובי למשל.

  16. אני חושב שגם לברון וגם מייקל הם שחקנים של פעם בדור, מי שזכה לראות את מייקל בשיאו צריך להודות על זה וגם מי שרואה את לברון.. מדובר בתופעות בקנה מידה היסטורי.. כל ההשוואה היא נחמדה אבל מגוחכת, מדובר בשנים שונות, סגנון משחק שונה, רמת אתלטיות שונה.. אבל זה בכלל זאת נחמד להתקשקש על זה

  17. אני לא אוהב את המגלומניות של לברון, אבל הוא תופעה. אני מציע שנהנה ממנו עכשיו, בעתיד עוד מתגעגע לשחקן בסדר גודל שלו, ועם האמוציות שהוא מעורר (כולל בדיון הזה…)

כתיבת תגובה

סגירת תפריט