יוסטון בזכוכית מקטנת / יונתן גזלה

**********************

קבלתי מאמר זה אתמול דרך אימייל. אני לא בטוח מי שלח לי את המאמר המצויין הזה, אבל אני מנחש לפי הסגנון ולפי השימוש בענקי האנושות לציטוטיו, שזה ג'ון, הגולש שהתגלה לפני כחודש ומאז מענג אותנו עם תגובותיו המיוחדות. אם אני טועה, אז נא להציג את עצמך.

מי אתה?

והכי חשוב – אם זוהי דוגמה של מאמרים עתידיים – אז גילינו כוכב חדש!

************************

 

אני מחסידיו של אלפרד אדלר שטען שהבסיס של החוויה האנושית הוא התודעה שלו ולא המציאות: מכאן נגזרים עיקרון הסובייקטיביות ועיקרון הבחירה (מומי! K-700 זקוק עתה להסבר!).  כך שאני סובייקט גאה ובוחר לקפוץ למים העמוקים בהם שוחים מיטב הכותבים הסופר-מוכשרים של אתר זה. אז תדמיינו שאני הילד בבריכה עם המצופים הגדולים והאטם על האף. מפתה לתת לי שפריץ לפנים או להטביע אותי, לא? אז תהיו עדינים…

אני מודה למנחם שעודד אותי לכתוב משהו. כל ספריו מהראשון עד לאחרון נמצאים מעל 20 שנה בשירותים של בית הוריי. מיטב הרופאים הגסטרואנטרולוגים לא הצליחו לאבחן שלחיידק שהצמיד אותי לשירותים כל ילדותי קוראים הופסינטריה.

טוב, מקווה שתאהבו. ואם לא, כמאמר העגל, תשתמשו בזה לעטוף דגים וריטואלים (של קנדי קראש). אז יאללה כדורסל.

***********************

הראש דוחף לכתוב על תופעת הטנקינג שדורשת טיפול פסיכיאטרי. אבל אצבעות הקבב שלי מתקתקות במפתיע את השם של מיסטר מאניבול דארל מורי. למה? כי הוא עשה הכול נכון. שנה אחרי שנה בנה אבן על אבן עד שהשיג את כל המצרכים הסטטיסטיים לאליפות.

מורי בפעולה

בחמש עשרה השנים האחרונות מאז שינויי חוקי ההגנה והחזרת קשת השלוש, קשה למצוא הרבה מרכיבים משותפים השזורים בכל האלופות. מה גם שניתן לראות את ההבדלים בין קבוצות הספרס ההיט והלייקרס השונות שזכו בקדנציות שונות. אבל אם מתעקשים ניתן להגיע לרשימת התיוג הבאה:

  1. חשוב להחזיק מכדרר על שיכול לקלוע מבחוץ ולהגיע לטבעת ולקו העונשין. אין צורך ברכז דומיננטי עם הכדור (ההפך הוא הנכון)
  2. הגנת טופ 10
  3. שומר חזק ודומיננטי בכנף (עמדות 2-3)
  4. מגן טבעת חזק שמוריד את אחוזי היריבות סביב הטבעת
  5. אופציית פוסט אפ יעילה גם אם כמות השימוש בה נמוכה.
  6. שומר פוינט גארדים קשוח

תעברו על כל האלופות כמעט לכולן היו את כל המאפיינים.

באו נעבור על טופס המבחן של מורי ב-2014:

  1. ג'יימס הארדן
  2. מקום שני כרגע
  3. טרבר אריזה וקורי ברואר
  4. דוויט הארוורד
  5. דוויט, מונטיונס ואפילו הארדן
  6. פטריק בברלי
שומר חזק וקשוח

אז למה יוסטון לא דורסת את הליגה? האם היא תצחק על כולם בסוף העונה?

תראו, מי שעוקב אחריי יודע שנביא אני לא. למזלי כדורסל בבסיסו למרות הסטטיסטיקה המחורפנת הוא משחק פשוט. תקלע יותר מהיריבה. האסטרטגיה גם פשוטה להבנה: תשאף להשיג יותר כדורים מהיריבה ולנצלם ליותר נקודות. ברמה הטקטית ניתן לפנות לכמה פילוסופיות: אחת מדברת על השגת יותר ריבאונדים וכפיית יותר איבודים.זאת מורידה את התלות בדיוק גבוה מהשדה.

דרך אחרת היא לוודא שהקבוצה שלך תנצל ביעילות את הכדור שלה לייצור נקודות (נמדד בנקודות לפוזשין) ביעילות גדולה מהיריבה.

יוסטון מחזיקה את ההגנה השנייה באיכותה בליגה. היא מאפשרת רק 98 נקודות לכל 100 החזקות כדור. השיפור בהגנה יחד עם הפוטנציאל ההתקפי של הרוקטס היו צריכים להטיס אותם אל אחד משני המקומות הראשונים. אז מה דארל מורי פספס? אלופות לוקחים עם מאמני שיטה! אף מאמן בינוני לא זכה באליפות בשלושים השנים האחרונות. דוק ריברס וספולסטרה הם חוליות חלשות ושניהם מאמנים טובים מאוד.

החוליה החלשה?

האדם שבטנק ינצח! רק שמישהו צריך לפקד עליו. להוציא ממנו את הממרב לגבש את כולם  לכדי תלכיד וכו'.

יוסטון הארוכה לא שולטת בריבאונד כפי שהפוטנציאל מראה. היא אומנם בשמינייה הראשונה באחוז ריבאונדים למשחק עם 51%. אבל הרוקטס מחזיקים תותחי ריבאונד בכל חמשת העמדות וגם על הספסל. היא אמורה להשליט טרור בריבאונד. זה ממשיך באיבודי כדור ל-100 החזקות כדור ששמות את הרוקטס במקום ה-28. בנוסף היא במרכז הטבלה בחסימות כך שיוסטון לא יוצרת יתרון מספיק עקבי בהחזקות כדור. כך שנותרנו עם היכולת לקלוע ביעילות רבה יותר מהשדה – ושם מגלים את חולשות הרוקטס בהתקפה: הדרך המודרנית "לרמות" את אחוזי השדה היא להגיע לקו העונשין ולקלוע שלשות. אז יוסטון מגיע לקו הרבה (מקום שמיני) אך קולעת ב-70% כשדוויט והליטאי עם 50% ו-60% בהתאמה.

הרוקטס גם זורקים הכי הרבה שלשות בליגה, 35 ניסיונות למשחק, הרבה מהם במשחק מעבר, אך מדייקים רק ב-34%. הבחירה מובנת סטטיסטית אך  שהרוקטס לא קולעים מספיק מהצבע וכמעט לא זורקים מחצי מרחק הם יורדים באחוזים ל-2 ונשארים על כ51% אחוזי קליעה משוכללים או ובמילים אחרות מקום 14 ביעילות קליעה. כשלוקחים בחשבון שהרוקטס קולעים נקודות רבות במתפרצות האחוז עוד יותר מלחיץ. ההתקפה של יוסטון סטטית מידי שהיא מקום 27 באסיסטים.

לשונאי הסטטיסטיקה נסכם: יוסטון לא יוצרת יתרון מספיק גדול בהחזקות כדור ולא קולעת ביעילות מספיק גדולה בכדי ליצור מרווח בטוח לניצחון.

בפלייאוף בדומה לשנה שעברה הנתונים יהיו עוד יותר לרעתה. אחוזי השלוש יורדים מפאת קבוצות טובות יותר ועייפות מצטברת. כמות המתפרצות יורדת גם כן. האם אוהדי יוסטון יכולים לישון בשקט בסיבוב הראשון הרצחני שמחכה לה במערב? האם ג'יימס הארדן אחד בשנת קריירה בכל התחומים ינצח את הסטטיסטיקות המתקדמות החביבות כל כך על מנהלו דארל מורי?

 

 

 

 

John

כותב כשזה בוער בעצמותיי או כשעונת הדראפט בעיצומה

לפוסט הזה יש 50 תגובות

  1. מצוין.

    מי שזה לא יהיה, תמשיך לכתוב!

    האמת אני ממש סובל כל פעם שאני נתקל בקבוצה הזאת בלייב, משחקים כדורסל פשוט גרוע ולא חכם. מעניין עד כמה אפשר יהיה לשפר את זה, השאלה אם המאמן אשם או שהשחקנים טיפשים בעצמם.. אופציה א' אני מניח.

  2. הצרה במניבול היא שהיא סטטיסטיקה. וכמו כל סטטיסטיקה, היא עובדת (או לא, אם היא לא נכונה), רק במספר רב מאד של פעמים. יכול להיות שאם היו לו 100 עונות לנסות אותו דבר עם יוסטון, המניבול היה מוכיח את עצמו יותר פעמים מאשר לא. אבל יש לו רק נסיון אחד.
    המאמר בכללו נהדר!

    1. לפי החשיבה הזאת אם אני הולך לקזינו ויש לי חמש דולר
      ללכנת למשחק עם 10% סיכוי או 49% סיכוי לזכות זה אותו דבר
      סטטיסטיקה נכונה תמיד.
      במספרים הגדולים היא פשוט לא טועה

  3. מאמר כיפי, כן יירבו.

    ועכשיו לתוכן עצמו: אני חושב שהארדן לא מקבל מספיק קרדיט על מה שהוא עושה ביוסטון. לדעתי הוא אחד השחקנים היחידים בליגה בשנים האחרונות שסחב קבוצה כמעט לבדו לפלייאוף במערב (בניגוד לקאזינס ולאב למשל), ובוא נסכים שדוויט הווארד רחוק מלענות על הציפיות (אם כי בפלייאוף הוא היה טוב מאוד).

    מקהייל ממש לא מאמן גדול, אבל עם החבורה המתגבשת של שחקני הגנה חזקים יוסטון במצב טוב בהרבה מתחילת העונה.
    בסופו של דבר, אם הווארד יואיל בטובו לחזור ולהיות הסנטר הדומיננטי בליגה, וזה "אם" ענק, יוסטון מועמדת לגיטימית.

  4. מאמר מצויין.
    אם מסתכלים מבחינה סטטיסטית בלבד מקהייל הוא המאמן עם אחוזי ההצלחה הגבוהים מכל מאמני הקבוצה בהיסטוריה כך שניתן להבין למה קיבל הארכת חוזה ממומחי הסטטיסטיקה.
    לגבי מורי- הדיון אם הוא גאון או אופורטוניסט כבר נשחק עד אפר. ברמת המיקרו הוא עשה החלטות שלא עומדות במבחן הזמן וההגיון (שחרור דראגיץ' ללא תמורה כדי לשלם את הכסף הגדול ללין) אבל ברמת המאקרו בהסתכלות על הקבוצה כעסק מבלי לקחת החלטות מה"לב" הוא נמנע מטעויות שהיו מגבילות את הקבוצה לבנייה לאורך השנים.
    גם אני חושב שנכון להיום הדבר הנכון לעשות הוא לחכות. כן רוצים חזרה את דראגיץ' אבל מצד שני חייבים יציבות ברוסטר שכבר שנים מתנהל כמו דלת מסתובבת. גם בעסק היי-טק תזזיתי, ברגע שרואים את האקזיט אין יוצא ואין בא. לא מתרכזים בקבלת עובדים, מוכשרים ככל שיהיו אלא מתרכזים בשיפור הקיים והתמקדות במטרה האחת והיחידה.
    הקבוצה מתחברת. לאט לאט. כל שחקן מתחיל להבין את מקומו ומקהייל כמנהל מצטיין בצינון הלהבות. הוא גם מתחיל לתת במה לצעירים מוכשרים ממנו בתחום האימון כמו ג'יי.בי ביקרסטאפ שמסתמן כמאמן העתיד בליגה, והקבוצה מתחילה להראות סימנים של אימון.
    בפלייאוף זה כבר סיפור אחר. לא בטוח ששיטת זריקות השלוש שמתנהלת כ-"נתחיל עם כמה שיותר בחורות ובסוף הערב נצא עם מישהי" תעבוד בפלייאוף שבו כל פוזשן חשוב וקבוצות ילמדו את הקבוצה ויידעו שהיא הולכת בכל הכוח על ריבאונד התקפה וינצלו זאת למתפרצות כואבות.
    אבל לגופו של פוסט מצויין מסכים עם השורה התחתונה.
    מורי לקח עסק לקראת קריסה (יאו ומקריידי פצועים) והרים אותו לטופ תוך שמירה על תחרותיות לאורך הדרך והביא את הקבוצה למצב שהאקזיט נראה באופק.
    עכשיו זמן המנהלים בשטח לעשות את העבודה ולקחת את הזהב

  5. תודה על מאמר משובח.
    גם בעל ניסיון הוא לא נביא
    סטטיסטיקה היא חוכמת חיזוי העתיד על פי חוכמת הבדיעבד.
    בגלל זה אנחנו אוהבים ספורט… כי חיזוי סטטיסטי לא עובד (גם חיזוי של 70% הוא לא מושלם).
    זו הסיבה שיש הימורי ספורט.
    וחשוב שיהיה בקבוצה גם מוג'ו… תלכיד והתלהבות קבוצתית.
    ושוב נראה את אינדיאנה שנה שעברה שלמרות שהשורה הסטטיסטית לגבי הנתונים לא השתנתה הקבוצה איבדה את זה לגמרי.
    ורק אז, אט אט, הסטטיסטיקה התחילה לצנוח.
    מישהו יודע מה המצב בחדר ההלבשה של הרוקטס ?

    1. יוסטון הוא אחד הארגונים הממודרים בליגה. קשה מאוד לדעת מה קורה שם באמת. אבל כאחד שעוקב מקרוב אחרי כל פיפס בקבוצה- אין שם דרמות מיוחדות.

      1. זה שאין דרמות אני מבין.
        הבעיה (לדעתי) היא שכולם שם "באים לעבודה". אין יותר מדי דינמיות קבוצתית שתוביל לסינרגיה.
        אם אני זוכר נכון הארדן והווארד ישנים ואוכלים בנפרד מהקבוצה או משהו כזה… זה בדיוק דופק את מה שאני מדבר עליו….

        1. מה שרשמת על הארדן והאוורד זה סתם שטות שנובעת מרדיו ליטאי שראיין את די-מו בקיץ ופירש לא נכון בדיחה שלו, או ככה לפחות הליטאי טוען..

        2. טוב בסן אנטוניו זה ידוע שכולם ישנים אחד עם השני. בייחוד טוני פרקר עם הנשים של השחקנים בקבוצה שלו וטימי עם החברים של הנשים

          1. טוב… סליחה… לא התכוונתי….
            אני מחבב את יוסטון מאד, שלא תבינוני לא נכון 🙂
            פשוט ניסיתי לחשוב מה יכול להיות הדבר שעוצר אותם, בהתחשב בסטטיסטיקה המצויינת…..

  6. אחלה סיפתח ג'ון!
    לעניין – הקבוצה מקום 3 במערב, מנצחת בחוץ טיפה יותר מבבית (14-5 לעומת 13-6), 4-4 בדיויזיה שלה (של אריות), 16-8 במערב החזק. הם במצב לא רע בכלל, למרות המצב של האוורד שאינו מזהיר וגם הרבה משחקים לא שיחק. יש להם עומק, ולדעתי הם עוד ישתפרו. בסופו של דבר במערב החזק יש לא מעט קבוצות שיוכלו לנצח אותם בפוסט סיזן, אבל אף אחד לא יתפלא עם יוסטון יגיעו גבוה.

  7. ועוד דבר קטן שמשום מה ממש הופך למגיפה בעברית-
    כש לא ש. אני מבקש מכל מי שכותב פה, בחיאת רבאק כל פעם שאתם כותבים ש, תעצרו שנייה, תנשמו עמוק ותחשבו האם הייתם יכולים להכניס 'כאשר' לפני המילה. אם התשובה חיובית- זה כש. אם תשובה שלילית- זה ש.
    זהו פרקתי. אבל אני אמשיך לעצבן בקטע הזה- בייחוד את רועי 😉

      1. אין בעיה חביבי, אני האחרון שיכול להתהדר בתחביר מדוייק, פשוט יש לי שריטה לא ברורה לגבי הש הזה. במיוחד כלפי הצעירים שהולכים להיות כתבים מכובדים בהמשך דרכם.

    1. +999999999999
      אני מת על האתר הזה, אבל ה"ש" הזה מעייף אותי.
      דוקא במאמר הזה זה פחות היה מורגש, אבל ישנם שמתעקשים על זה ואפילו לא מנסים לצמצם את (חוסר) השימוש הלקוי.
      זה לא עניין של תקני או לא, זה פשוט הופך את המשפטים לחסרי פשר.
      סורי על ההערות של מי שלא טורח, לא כותב ולא מגיב. אבל אני לא מצליח להבין את ההתעקשות חסרת ההגיון לכתוב ככה.

  8. אחלה מאמר לפתוח בוקר. הסטטיסטיקה בכדורסל היא עוחם בעייתי מאד בגלל הרבה סיבות אבל בעיני הבולטת מכולן היא העובדה שהכדורסל בפלייאוף שונה מהותית מהכדורסל במהלך העונה.
    הסתמכות על 35 זריקות מ3 לא תעבוד בפלייאוף. קבוצה שאין לה יכולת וסבלנות להכניס כדור ולהוציא ככל שיידרש עד ליצירת מיסמץ לא תגיע לגברת השמנה ששרה.

  9. מצויין ג'וני. סטטיסטיקה ואנליטיקה זה בדיוק התחום שאף אחד לא כותב עליו פה.

    נקודת התורפש של יוסטון זה ההתקפה העומדת (אחד המקומות האחרונים). בפליי אוף הכל נעצר והכל התקפה עומדת.
    מצד שני הדירוג הוא מלפני קורי ברואר.

    תחושת בטן שלי זה יכול לעבוד השנה.

  10. תודה רבה על הכתבה המעניינת!
    זה נכון שבכל מה שקשור להתקפה, הסטטיסטיקה מעט מדאיגה.
    מצד שני, לראשונה אולי מאז עידן ואן-גנדי, יש לקבוצה הזאת הגנה! בתור אוהד הקבוצה, השנתיים האחרונות קצת תיסכלו אותי מהבחינה הזאת. אבל השנה, חוץ מהעובדה שהובאו עוד שחקני הגנה טובים (אריזה, ברואר, דורסי) נראה שבכלל משהו השתנה בתפישת ההגנה של הקבוצה (לראיה – גם הארדן שומר!).
    ככה שנכון שבפלייאוף הקבוצה תצטרך לשפר את היעילות ההתקפית. אבל עצם העובדה שסוף-סוף השנה הם מסוגלים לנצח גם דרך ההגנה דווקא גורמת לי להיות אופטימי.

  11. בוקר אור יונתן,
    טור מצויין להיפתח.
    המשך כך.

    לעניין יוסטון,
    אמנם אני לא אוהד של הלייקרס,
    אבל בתחושה שלי,
    הווארד הוא לא השחקן שהייתי סומך עליו בפלייאוף.
    אמנם הוא היה שם פעם עם אורלנדו,
    אבלאבלהוא לא נראה לי כשחקן מספיק עקבי שיוכל לשלוט בצבע,
    בסדרת פלייאוף קשוחה.

    ואני מאמץ את הגישה של בארקלי ,
    שלא מאמין שאפשר לקחת אליפות עם קבוצה של ג'אמפ שוטרס .

    1. לקחת את הגישה של בארקלי לכל דבר חוץ מאיך לקחת ריבאונד משולה ללקחת עצת דיאטה מריימונד פלטון.
      הבן אדם טעה בערך בכל דבר שאמר אי פעם.
      לגבי הווארד- הוא דווקא באופן קונסטינטנטי מופיע בפלייאוף בגדול, הצ'יפ הוא על הגב של הארדן באספקט הזה.
      וכן, גם על מקהייל.

  12. לא התייחסתי לטרייד כי אין מספרים מספיק גדולים כדי לבחון. אני דווקא מחסידיו של מורי. הוא לא הסטיב ג׳ובס של הnba אבל עדיף יותר כמוהו מאשר כל הgmים הבינוניים האחרים.
    מקהייל לא מאמן רע. העבודה שלו של אקים עם דימו נפלאה. אני מודע שגם assholes זוכים באליפויות. אבל משהו בביחד בריכוז ובסנרגיה של קבוצות האלופות עובד גם שכל הנתונים נגדם. גם כשכדור השלג מתגלגל. האם הרוקטס יביאו את זה לפלייאוף? לא יודע שח מט מאמנים נהיה חשוב בפלייאוף וקואצ׳ סטוקס של פורטלנד קרקס את מקהייל שנה שעברה.

  13. תודה על המאמר ,זה היופי באתר שלנו שכל אחד שיש לו מה להגיד יכול להגיד אותה בכיף.
    יוסטון השנה באמת נראים יותר רצינים מהשנים עברו,ועדיין לא יכולים לקחת אליפות אבל בהחלט בשילוב של מזל והמשך של היכולת הזאת יכולים למצוא את עצמם בגמר המערב ואז שנה אחרי זה לאיים ברצינות על האליפות.
    לגבי מורי אז אני לא מת עליו ולדעתי יש לו המון המון מזל שכל הקלפים נופלים לכיוונו,אבל שורה תחתונה שהוא מצליח וזה מה שחשוב.הרשים אותי במיוחד העונה שאחרי שהוא שם את כל יהבו על בוש ונכשל,הוא הצליח להתאושש בצורה אפילו יותר טובה והחלפה של פרנסוס באריזה מסתמנת כמוצלחת ושלא(צדקתי אפלטון ?)נדבר על הגניבה של ברואר ושוב המזל עם סמית(למרות שאם יש סיכוי שמשהו ייהרס זה בגלל סמית)

  14. ליוסטון אין שום שיטה בהתקפה!!
    קשה לבוא בטענות למאמן בגלל ההגנה המוצלחת
    אבל קצת אינטיליגנציה בהתקפה תביא המון ברכה לטילים

  15. באו נעבור על טופס המבחן של הוורירס ב-2014:
    סטפאן קרי
    טופ 10
    תומפסון/איגואדלה
    דרימונד גרין/בוגוט והמרפקים
    ספייטס/לי/תומפסון/אגואדלה
    תומפסון

    אחלה מאמר תודה !

    1. דווין וויד
      טופ 10 (יותר מזה, טופ 5)
      לואל דנג
      אין כרגע
      בוש, וויד
      מריו צ'למרס (על הנייר)

      בגלל זה מיאמי קבוצת פלייאוף שחסרה את הגרוש ללירה-אין רים פרוטקטור והפוסט אפ חלש יחסית (רק 2 שחקנים)

      1. אתה רציני? ״קבוצת פלייאוף שכרגע צריכה את הגרוש ללירה״ אם כבר קבוצה שחסר לה את הגרוש לליאה כדי להבטיח את מקומה בפלייאוף….

  16. ג'וני ברוך הבא לכותבים ויופי של סיפתח !

    לעצם הכתבה, אני מסכים עם כל מה שאלפטון כתב למעלה.
    בנוסף, ההסתמכות על סטטיסטיקה היא טובה כבסיס לבניית סגל ואפילו לריצה בעונה הרגילה, אבל היא מסוכנת. בפלייאוף אין אינסוף משחקים, וכל משחק הוא ארוע בודד שחורץ גורלות. פשוט אין זמן לתת לסטטיטיקה להתיישר. לכן קבוצה מוכשרת צריכה שתהיה לה "אופציית הכרעה", אסטרטגיה שבמשחק נתון הולכים עליה בכל הכוח ומשתקים את היריב.
    להבקיע סדק בהגנה של היריב ומשם למוטט אותו לגמרי.
    ניצחת במשחק מפתח הכרעת את הסדרה בגלל חשיבותה של הדינמיקה. משחק המפתח תלוי אם הסדרה היא של 5 משחקים או 7, תלוי בשלב בפלייאוף, תלוי ביתרון הביתיות אם יש, במצב הפסיכולוגי ועוד בהרבה גורמים.
    ב"שלב ההכרעה" הזה החשיבות של המאמן היא הכי קריטית, כי הוא צריך לשלוף את השפן או האסטרטגיה מהשרוול ולהחליט איך ומתי לבצע.
    לצערי זה התחום החלש של מקהייל.
    אגב, בזה דיוויד בלאט וגם פיני גרשון מעולים, למצוא מהו הקש שישבור את גב הגמל שמשחק מולך ויוציא אותו משיווי משקל.
    אני קורא קריאה נרגשת בגרון ניחר – בלאט ליוסטון !

  17. תענוג של כתבה ותענוג של תגובות.
    לכבי המניבול, הסיפור של נתניאל אפשטיין ידוע לכל חובבי הבייסבול: הוא עשה פלא גדול בבוסטון רדסוקס כשבגיל 22 (או 24) הגיע מאונ' הארווארד והפך למנכ"ל הצעיר בתולדות הבייסבול. הוא עשה מהפך עם האנליטיקס ומניבול שלו והביא לרדסוקס וורלד סרייס. אמרו עליו "גאון". "שיטת העתיד".
    המנג'ר הוותיק ג'ו טורי הגיב: "אפשטיין גאון עד שיתחילו ההפסדים ואיתם הקובלנות".
    הוא ניגנב עבור מיליונים ע"י שיקגו קאבס לפני איזה 5-6 שנים, ומאז הוא נעלם יחד עם כל הקאבס, ובשיקגו הוא האובייקט מס' 1 לקללות וצואה ניזרקת.
    זה היופי והעניין שיש לנו בספורט.

  18. מנחם לדעת.. יש הרבה מקרים של קורבנות הצלחה של עצמם. ג׳ו דומארס בנה את הפיסטונס מכלום. חבורת נפלים ומקרי ראש שנפלטו מקבוצות אחרות יחד בחירה הזוייה מהדראפט (פרינס) לקחה אליפות מקבוצה שהורכבה מ4 הול אוף פיימרים. מאז ועד שפוטר לא הפסיק לחפש את הצ׳ונסי או הריפ הבאים. מרודני סטאקי עד בן גורדון וצ׳ארלי ווי הוא חיפש את שחקני ה"איך כולם פיספו אותם".

    מנחם תודה על העידוד. אם אפשר רק להוציא את ה-א׳ מהשם משפחה שלי אשמח.

  19. ג'ון, ברכות על איבוד הבתולים, נהניתי לקרוא, נכנסת לרזולוציות גבוהות.

  20. מאמר נהדר (רציתי לכתוב: מאמר בן זונה אבל נזכרתי בצעירים).

    למרות הנאמר, הסיבה העיקרית, לעניות דעתי, לחוסר היכולת של יוסטון להביא אליפות היא דוויט הווארד.
    הוא פשוט רך מידי וללא כדורסל אמיתי (קליעה, כדרור, מסירה).

    John, נשמח אם תציג את עצמך (גיל, רקע בספורט וכו')

להגיב על עגל לבטל

סגירת תפריט