קיצור תולדות הרגאיי (3)/עגל

קיצור תולדות הרגאיי

טוסטים בג'מייקה והולדת הראפ

חלק ג' – Dub והתפשטות הרגאיי מחוץ לג'מייקה

אחרי שדיברנו על רגאיי roots בחלק הראשון ורגאיי דאנסהאל בחלק השני נעבור לתאר בקצרה את הדאב, את התפשטות הרגאיי מחוץ לג'מייקה, ואת הזוית הישראלית.

מה הוא דאב (Dub, לבטא כמו ב Dob) ? אחת ההתפתחויות החשובות של המוסיקה המודרנית קרתה כאשר המפיקים התחילו להוציא תקליטים של סינגלים בהם צד A הוא השיר וצד B הוא הדאב, כלומר הנעימה של השיר ללא המילים. התפתחות אחת אותה סקרנו בחלק הקודם היתה האלתורים של ה DJ’s על הנעימה הבסיסית שעליה הם הלבישו את המילים משלהם. מזה התפתחה תרבות הטוסטים ואח"כ הראפ. המפיקים הראשונים בסגנון זה היו אנשי האשכולות והאוונגארד (מנחם, לא רק ברנסנס היו אנשי אשכולות) King Tubby ו- Lee ‘Scratch’ Perry שהצליחו להפיק אפקטים מיוחדים על ידי אלתורים על מערכות פטיפונים ושימוש באמצעים פרימיטיביים. בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 עוד ועוד מפיקים התחילו להתנסות בדאב והם התחילו לשנות בצורה משמעותית יותר את הנעימה הבסיסית של השיר עד שהדאב נהייה אמנות בפני עצמה. אמנות זו הלכה והתעצמה עם השכלול הטכני של האולפנים ועם הופעת אמצעים אלטרוניים חדשים. אפקטים מוסיקליים כגון רמיקסים, כניסה ויציאה של מספר מילים מתוך השיר המקורי, הדגשת גיטרה באס ותופים ושימוש נרחב בהד (echo chamber) נתנו לשירים סגנון מובחן. הקצב בדאב הוא בדרך כלל איטי יותר משל השיר המקורי והסגנון הוא רגוע יותר משל שירי רגאיי דאנסהאל. בשל כך סגנון זה הפך למוסיקת chill out פופולארית ואנשים רבים מעדיפים לשמוע אותה כמוסיקת רקע תוך כדי ביצוע מטלות אחרות. הדאב השפיע על פופ, היפ הופ, האוס, טכנו, אמביינט עוד.

דאב של פרי

שני טכנאי סאונד אצל קינג טובי, פרינס ג'אמי ו scientist, הפכו למפיקים/מוסיקאים מפורסמים בזכות עצמם ותרמו רבות לג'אנר. Mad professor, שהוא פרופסור כמו ש scientist הוא מדען, הוא אחד מאמני הדאב הבולטים והוא הוציא יותר מ-100 אלבומי דאב (!). כיום שירי דאב נוצרים על ידי אמנים שמתמחים בדאב, כמו הלהקה Dub syndicate, או על ידי זמרים רגילים שמוציאים גרסת דאב לשיר ידוע שלהם. הנה דוגמא:

השיר בהתחלה, ואז הדאב מ-3:00 ואילך.

זמר אהוב עלי שהופיע בארץ הוא "הכידון הלוהט" Burning Spear. יש לו הרבה שירי דאב שמבוססים על שירים רגילים שלו, הנה דוגמא של דאב על השיר Old Marcus Garvey:

גרסה רגילה+Dub, שמתחיל ב-4:20 בערך.

הדאב הוא פלטפורמה לעיבודים על שירים ידועים. הנה דוגמא קלאסית של פול בלייק וה-bloodfire posse:

הפנתר הורוד בדאב. שימו לב למילים שפורצות פתאום ב-2:27

דוגמא מצוינת לשימוש נכון בצלילים בדאב:

johny clark-rude boy. אפשר לקפוץ ל-3:45

בנוסף לרגאמופין ודאב ישנם עוד כמה ז'אנרים של רגאיי כגון lovers rock, רגאטון (רגאיי עם השפעות לטיניות), רגאי פיוז'ן, וג'ונגל. הנה שיר של ג'נרל לוי בקצב מטורף בסגנון ג'ונגל:

General Levy-Incredible

עם השנים הלך הרגאיי וחלחל לכל מקום בעולם, ובעיקר לארה"ב, יפן, צרפת ובריטניה. בבריטניה ישנה מסורת רגאיי מפותחת בזכות אוכלוסייה גדולה של ג'מייקנים מהתקופה שג'מייקה היתה מושבה אנגלית. ניתן למנות על קצה המזלג את אסווד ו Steel Pulse הגדולות והותיקות ואת LKJ. LKJ ידוע גם בכינוי "הפואט", המשורר. הוא זמר פשוט ענק שמרבה להצליף באנגלים על האפליה והאלימות כלפי זרים, בסגנון של דיבור על רקע של דאב. בחלק משיריו הוא שר דרך מגאפון, כהמשך של המילים שדיבר/שר אל הקהל בהפגנות נגד הקיפוח.

Linton Kwesi Johnson – Inglan is a bitch

UB40 היא להקה ידועה ששמה נלקח מטופס של לשכת האבטלה הבריטית, אם כי חבריה כבר מזמן לא פקדו את הלשכה. היו להם כמה שירים טובים וגם כמה שיתופי פעולה עם דיג'יים מקומיים. האלבום הבולט בהקשר זה נקרא Baggariddim ובו הם מציגים את פאטו בנטון, אדמירל ג'רי, גאנסלינגר, ג'נרל CP ו- Sister V. דיג'יי נוסף שאהבתי נקרא Sweetie Irie אבל תחפשו אותו ביוטיוב רק אם אתם באמת בעניין של רגאיי. דוגמא נוספת להשפעה של הרגאיי על מוסיקה פופולארית באנגליה היא להקת פרודיג'י, שלקחה את שירו המפורסם של מקס רומאו בו הוא שולח את השטן מחוץ לכדור הארץ ושינו אותו בצורה מבריקה בסגנון דאנס/טכנו.

לבסוף מגיעות כמה מילים על הנקודה הישראלית. טוני ריי היה "נשיא הרגאיי" הבלתי מוכתר של ישראל בשנות ה-80 ובתחילת שנות ה- 90. הוא תרם רבות לקידום המוסיקה בארץ גם בהופעות וגם בעזרה לאמנים אחרים. מגיב הופס "יותי" נשוי לבת שלו. זכור לטוב האלבום שלו "דודי רגאיי" עם עמג'ה (עמג'ה, מבינים את הפואנטה ?) שם הוא שר על מינוס בבנק, ילדה שלי ודודי שעומד בצד ולא מבין אנגלית אז בואו ונשיר לו רגאיי בעברית. באותן שנים מועדון הסווטו היה המקום מספר אחד לרגאיי בארץ. פעם אחת, כשעוד הייתי בצבא, עשינו איזה תרגיל טיפשי של ניווט עירוני באזור יפו והיינו צריכים להגיע לצפון העיר. בן הזוג שלי היה יוספוס הליצן. כשהבנו שנעבור לא רחוק מהסווטו ושיש לנו קצת זמן פנוי לא פיספסנו את ההזדמנות. רבותיי, זה היה מחזה הזוי לראות באמצע הלילה שני חיילים קרביים ג'ברים עם חרמונית ונשק נכנסים למועדון ומנסים להשתלב בסביבה. הזכיר קצת את הסרטים בהם שני בלשים לבנים נכנסים לבאר בהארלם. ישבנו קצת על בירה והמשכנו לדרכנו עייפים אך מרוצים.

נייג'ל "האדמור" הוא ג'מייקני יהודי שעלה לארץ בערך בשנת 1990. הוא הוציא כמה אלבומים שאותם עדיין יש לי. מבין שיריו זכורים "חומוס מטמטם", "עסק שחור" ו"שים רגאמופין". הוא שר "אני האדמור וחסידיו זה אתם" ובאמת אני הייתי מחסידיו. כשלמדתי בירושלים שמעתי שהוא מגיע מדי פעם לחנות דיסקים במדרחוב. הייתי מגיע לשם הרבה בציפייה שאפגוש אותו ונדבר קצת, אבל האדמור אכזב את החסיד.

צריך להזכיר גם את שבק ס' ופישי הגדול, שחבל ששר כל כך הרבה בסגנון מזרחי במקום להתרכז ברגאיי, את ראס אייל קונגו, אחיו של עידן מהופס, וכמובן את הישראלי הגדול מכולם הלא הוא סילברדון (גיל בנימין). שמו ניתן לו משום שהיה מסתובב עם שרשרות וגורמטים מכסף ולא מזהב כמו כולם ("דון" פרושו שליט). הוא חי מספר שנים בג'מייקה והשתלב בתרבות המקומית משל נולד שם. ההצלחה המקצועית שלו היתה גדולה והוא הופיע במספר פסטיבלים מהשורה הראשונה. כשהוא חזר לארץ הוא נאלץ לפזול לסגנון המזרחי (כמה מפתיע) ואחרי כמה שנים הפסיק ליצור עקב שינוי אישי שהוא עבר. הנה קישור לכתבה מעניינת עליו:

032996bf6e3e341006.htm-popular_culture/Article-http://www.mako.co.il/spirituality

That’s all folks !

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 28 תגובות

  1. תודה על הסידרה. אהבתי ביותר.
    במאמרים הקודמים חשבתי על סילברדון ששמעתי עליו בעבר…
    אני שמח שטיפלת בזה.
    יישר כח
    חזק ואמץ
    ושאר הדברים שנהוג לומר….

    1. היה גם היה, בפסטיבל בחבל אשכול. נסעתי אליו במיוחד את כל הדרך מהבקעה בתקופת האיתפיאדה הראשונה. כל ההופעה הוא שר עם ספר תנך ביד ועיניים עצומות. הדרך חזרה באמצע הלילה היתה מסוכנת . . .

    2. היה גם היה. נסעתי להופעה שלו בחבל אשכול את כל הדרך מהבקעה. התקופה היתה האינתיפאדה הראשונה. כל ההופעה הוא שר עם ספר תנך ביד ועיניים עצומות. החזרה הביתה היתה די מסוכנת . . .

      1. אחח… הימים ההם 🙂
        היית חייל אז אולי לא ידעת אבל בפסטיבל הזה
        לא היו סיגריות לאף אחד (לא מכרו)
        לא היו שוטרים (כולם היו בפסטיבל ערד שנערך במקביל)
        ובגלל אופי האירוע הייתה המון מריחואנה, בעיקר חשיש
        שאף אחד לא יכל לעשן
        כי לא היו סיגריות
        ללא ספק אחת הסיטואציות ההזויות שהייתי בהן…
        🙂

    1. בתור עגל הייתי אחד הפחות מוזיקליים בכיתה, ממש אנטי תיזה. אבל יש לי פונקציית דלתא לרגאיי – אינסוף בשביל רגאיי ואפס לכל שאר הסגנונות. "רק על הרגאיי לספר ידעתי, צר עולמי כעולם נמלה"

  2. פוסט מעולה ומחכים(כמו קודמיו) וגם הכתבה על סילברדון מעניינת,חבל רק שיש בה התנשאות וזלזול בראסטפאריאנים.

    1. לא בפוסט שלך,חס ושלום! התכוונתי לכתבה המצורפת על סילברדון מאיזה אתר של מחזירים בתשובה,בו יש זלזול בראסטות,הפוסט שלך נהדר.

  3. תשמע עגל רספקט בנאדם, איזה כיף לקרוא וכל כך חשוב שעוד אנשים פה יבינו שזו לא רק מוזיקה זה כל מה שהולך מסביב. שאפו ענק.

    אגב, אחד הגדולים בארץ הוא חשוב גיל (בונשטיין) ראסטה שהוא אחד הגדולים ואחד מהדמויות המובילות כיום בארץ ברגאיי.

    דרך אגב את הקשר של הרסטפרים לאתיופיה הבנתי רק אחרי שביקרתי באתיופיה לפני כמה שנים ואז ראיתי מה החשיבות של היילה סילאסי עבורם ומדוע הוא משמש כדמות כה חשובה לרסטאפרי. ביקור חובה בעיני! (למי שרוצה להגיע לאפריקה)

    1. עידן תודה. נכון גיל בונשטיין הוא אחד מהחשובים ללא ספק ואיש רב זכויות שדחף את הרגאיי המון. רגאיי זו דרך חיים שונה מאוד ממה שיש לנו בארץ.
      באתיופיה לא הייתי אבל אני בטוח שזה יהיה ביקור מרתק.

    2. סתם אנקדוטה, השיר הכי חזק של בוב מארלי- WAR
      הוא בעצם נאום של היילה סילאסי באו"ם.
      מומלץ לשמוע באורות מעומעמים, במגבר של פטיפון ובתקליט וויניל להגביר ווליום- ולהקשיב למטיף הגדול מכולם מאז ימי ישו (עכשיו תארו לכם את ישו עושה את הקטע שלו על הר המוריה בהופעת רגאיי- לא ענק?)

      Bob Marley War live‏: http://youtu.be/ZCFHYyErkA0

    1. מנחם כיף לראות שאתה חוזר ומתאושש כמו פנתר.
      היילה סילאסי היה קיסר אתיופיה האחרון, נצר לשלמה המלך ומלכת שבא והראסטפאריי מאמינים שהוא משיח למרות שהוא מעולם לא טען שהוא כזה.
      היה לו קשר הדוק עם ישראל והוא אפילו ברח להתחבא כאן כשמוסוליני כבש את אתיופיה ב-1936.
      אולי נפגשתם, הוא התארח בחיפה וברחביה, לובש גלימה וקורא לעצמו מלך חבש.

      1. תודה לכל המגיבים מהם החכמתי. לא ידעתי שהשיר של בוב מארלי War היה נאום של היילה סלאסי. בכלל לא נגעתי במארלי ובראסטאפריי כאמור בגלל שזה הצד היותר מוכר ל הרגאיי.
        אם היילה סלאסי ברח לישראל ב 1936 אולי זה היה בזכות אורד ויינגייט ? כידוע ויינגייט כבש בחזרה את חבש מהאיטלקים במסע מזהיר. בערך באותה תקופה הוא התיידד איתנו, בעיקר עם חברים בעין חרוד, אפיקים, גבע וכ"ו, והקים את פלוגות הלילה.

        1. לא יודע על הקשר שלו עם ווינגייט, אני מעריך שהיה כזה. היו לו הרבה אדמות בישראל כמו לכל שליטי אתיופיה הקיסרית.
          העורך דין שלו בישראל שעזר לו לפתור את סכסוכי הנדל"ן עם הבריטים אחר כך הפך לביג שוט באתיופיה ועזר לכתוב את החוקה.
          ישראלים עזרו להקים את המשטרה האתיופית וגם אומרים שעזרו בהתנגדות למהפיכה בידי קומוניסטים בשנות ה-60.
          מהרגע שהיילה סילאסי הודח הקשר של ישראל לאתיופיה הפך מאחת הידידות הטובות ביותר לאוייבת ושונאת

          1. לא ממש, עבדתי בעבר עם נערים אתיופים ולמדתי להעריץ את ההורים והתרבות שלהם. ניסיתי לשכנע אותם שהרול מודלס התרבותי שלהם צריכים להיות היילה סילאסי, בוב מארלי והרגאיי ולא האלימות של הראפ וההיפ-הופ.
            חוץ מזה יש במשפחה שלי עבר עשיר בניסיונות להעלות את יהדות אתיופיה לארץ.

להגיב על TheGreatWall לבטל

סגירת תפריט