קיצור תולדות הרגאיי (1) / יואב צרי (עגל)

lion

קיצור תולדות הרגאיי

טוסטים בג'מייקה והולדת הראפ

יואב צרי (עגל)

 

לפני כמה זמן היה טור של מנחם בו הוא הציג את שלישיית run dmc , מראשוני הראפ וההיפ הופ, כדירק נוביצקי, מונטה אליס, וטייסון צ'אנדלר [http://www.hoops.co.il/?p=36125]. הערתי אז שהראפ התפתח מהרגאיי וכאן אני רוצה להבהיר. מכיוון שחייבים הקדמה על מה זה בכלל רגאיי התחלתי לכתוב וראיתי שהטקסט ארוך מדי, ואחרי התייעצות עם זקן השבט הוחלט לחלק את זה ל-3 חלקים. זהו החלק הראשון והשניים הבאים יכתבו אם יהיה ביקוש. התפתחות הראפ מהרגאיי אמורה להיות בחלק השני.

Disclaimer: חלק מהשירים הם משנות ה-70 וה-80 והסאונד הוא בהתאם. שפטו אותם בפרספקטיבה נכונה.

חלק א' – הזרם המרכזי של הרגאיי – Roots

הרומן שלי עם הרגאיי התחיל בשנת 1985 בגיל 15-16 כאשר אבא שלי, מאושיות הבננצ'יקים בעמק הבננה נשלח להקים חווה בג'מייקה. חיינו ב Mandeville, עיר הממוקמת באזור הררי. אני והאחים שלי הלכנו לביה"ס (מקומי, לא אמריקאי) ומדי פעם הברזנו כדי לעבוד בחווה. המעבר מקיבוץ בעמק הירדן לג'מייקה, שהיא ארץ די מטורפת, דרש ראש פתוח. באותה תקופה צפינו במשחקי נבא בטלויזיה המקומית, אחי הצעיר התאהב בבוסטון ונשאר נאמן עד היום, ואני נתקעתי עם יוסטון ואולג'וואן.  החוויות היו רבות ואין כאן מקום לספרן, אבל אל הרגאיי התמכרתי. היו לי הרבה קסטות, לצעירי הפורום אומר שזה הדבר הזה שהיו מנגנים בטייפ. המקור היה מוקלט מתקליט מפלסטיק שחור (ויניל) שהיו בו חריצים ואח"כ היינו מעתיקים אחד מהשני עד אין קץ. היתה פעם שמישהו נתן לי לשמוע קסטה של רגאיי. שמעתי את השיר הראשון ואהבתי, שמעתי גם את השני וגם הוא היה מצוין, וכך כל השירים האלבום. אז ירד לי האסימון – זה לא שכל השירים כל כך טובים אלא שפשוט אני אוהב את הסגנון הזה. הימים היו ימי מדונה וסינדי לאופר, וויטני יוסטון ומייקל ג'קסון, אבל אותנו הם עניינו כקליפת השום.

דמיינו שאתם בני 15, בערך כמו רועי, אייל ויונתן, בגיל בו אתה "מוחתם" על ההעדפות המוסיקליות שלך, ואתם שומעים כל הזמן את הבאסים של המוסיקה שמגיעה מהשכנים שלכם. אח"כ בהצגות בביה"ס ישנה מוסיקת רגאיי, וברדיו ובטלוויזיה אתם שומעים רגאיי, בסוף זה נכנס לוורידים והופך להרגל, ועד היום למעשה אני שומע כמעט רק רגאיי. אמנם מספר שעות הרגאיי שלי הוא אסטרונומי אבל ההשכלה הפורמלית שלי מאוד נמוכה (וטוב לי עם זה) ולכן מה שאומר הוא אישי וסובייקטיבי. אשמח לשמוע תיקונים והערות מהמגיבים.

השורשים של הרגאיי הם באפריקה. התופים, הבאסים והריקודים כולם התפתחו מתרבות העבדים. הג'מייקנים של היום הם צאצאים של עבדים שעבדו בשדות קנה הסוכר. העבדים הנמלטים היו מתקשרים בינהם באמצעות תופים, שהבאסים שלהם נשמעים למרחקים. בג'מייקה מדברים Patois (צריך לבטא patwa), שהיא אנגלית משובשת בצורה קשה. כשרק הגענו והיינו שואלים שאלה מסוימת, לא היינו מבינים את התשובה גם אחרי שלוש פעמים. לאחר שבועיים-שלושה התחלנו לדבר את האנגלית שלנו עם המבטא שלהם ואחרי עוד כמה שבועות הכל הסתדר וזה נהיה כיף.

j1

הרסטפראיי היא תנועה חשובה ורבים מזמרי הרגאיי משתייכים אליה. מאמיניה רואים את עצמם כנתיניו של היילה סלסי, מצאצאיו של המלך שלמה ומלכת שבא, ומשיחם הוא מרכוס גארווי (Marcus Garvey). בוב מארלי הוא הנציג הבולט, אם כי לראסטאפריי לא חייבות להיות Dreadlocks (מה שבארץ קרוי ראסטות). הם מרבים לשיר ולדבר על zion. כשהיינו אומרים להם שבאנו משם, ממש מציון, הם היו מתבלבלים. מה ? כן כן, אנחנו Israelites , אנחנו children of Israel, ונהר הירדן נמצא 10 דקות הליכה מהבית שלנו. הם לא הבינו על מה ה whities האלה מדברים. הם לא מקשרים את ישראל עם zion, שבשבילם היא ישות ערטילאית מופשטת. מבחינה סגנונית הם התרחקו מהמקור האפריקאי אבל מבחינת השפעה רוחנית חלה ב 30-40 שנה האחרונות חזרה נוסטלגית למסורת בסגנון שירים על "מאמא אפריקה". מזכיר לכם משהו דומה בארץ ?

מוסיקת הרגאיי מורכבת משלושה זרמים: הזרם הראשון הוא המוכר ביותר, Roots. זהו הרגאיי הקלאסי של בוב מארלי ושו"ת. הזרם השני נקרא Dancehall, והוא מוסיקת הריקודים שהולידה את הראפ האמריקאי. הזרם השלישי חשוב אף הוא ונקרא Dub (צריך לבטא כמו ב- dob ).

 j2

בראשית המאה ה-20 היו הקליפסו (calypso) והסוקה (soca=soul calypso) שבאו מטרינידד, מאוד פופולאריים באי, וגם היום מעמדם חזק. מוסיקות אלו יובאו כדי להנעים את זמנם של תיירים במלונות האי. אבל המוסיקה האותנטית של המקום נקראה מנטו (mento). זו היתה מוסיקה אפריקאית שהתפתחה אצל העבדים כדי להקל את סבלם האיום וכאמצעי תקשורת תרבותי. מוסיקה זו שרדה למרות שנוגשי העבדים ניסו בהתחלה לדכא אותה כי פחדו שהעבדים ינצלו את החוסן שנתנה להם כדי להתקומם. בדרך זו שימרה המנטו אלמנטים של פולקלור ותרבות אפריקאית והעבירה אותם הלאה. המנטו אופיינה בתנועות איטיות והושפעה מריקוד צרפתי שנקרא quadrille. המנטו הצטיינה בסיפור פשוט שמתרכז ביחסים שבינו לבינה ובמילים גסות למדי, ומעמדה היה החזק ביותר באזורים כפריים בהם הקהל היה נוהר מכל עבר ורוקד יחדיו.

j3

 עובדים בשדות קנה הסוכר

בשנות ה-50 החל המנטו להיחלש בגלל הופעת הרדיו וחדירה מסיבית של מוסיקה זרה. באותה תקופה לא היו אולפני הקלטות בג'מייקה והיה יבוא מאסיבי מניו אורלינס ודרום ארה"ב של רית'ם אן בלוז, ג'ז ובלוז. בסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 האמנים Cluet Johnson, Papa Son, Alphanso, Rodriguez, Ossie Scot פיתחו קצב חדש שנקרא סקה (ska), מעין רגאיי מהיר. הכוכבים של התקופה היו ה Skatalites ודזמונד דקר עם ה Israelites שלו. שני מהמפיקים הגדולים של התקופה היו Clement ‘Coxsone’ Dodd ו- Duke Reid.

בראשית שנות ה 60 ג'מייקה קיבלה עצמאות מבריטניה והבעיות הכלכליות והחברתיות התעצמו. הקצב נהיה יותר איטי הסקה התפתחה ל- Rock steady שבו ישנן השפעות של סול ושימש לביטוי השקפות חברתיות. שני אמנים מפורסמים הם Alton Ellis ו- Delroy Wilson. בסוף שנות ה-60 הגיעו הסנוניות הראשונות שנתנו לרגאיי את דמותו: ג'ימי קליף ו Toots and the Maytals.

j4

ברוכים הבאים לשנת ה-70, תור הזהב של הרגאיי !

בג'מייקה ישנה הבחנה בין "זמרים" לבין "DJ’s" למרות שישנם אמנים שמסוגלים לבצע את שני הסגנונות. אתאר בקצרה חלק מאותם הזמרים.

 j4

Lee ‘Scratch’ Perry

המפיקים  Bunny Lee, Clement Dodd, Lee ‘Scratch’ Perry ואחרים היו הכוח המניע מאחורי חבורה סופר מוכשרת של יוצרים: בוב מארלי, פיטר טוש ובוני ויילר הרכיבו את המקוננים המקוריים אבל נפרדו כי קונספט הביג ת'רי נכשל כבר אז. כשהגענו לג'מייקה וראינו ושמענו את המוסיקה בכל מקום טענתי ש"ביג דיל בוב מארלי, יש כאן עשרות כמוהו". לאחר זמן לא רב הבנתי את טעותי הגדולה ואין ספק שהמוות המוקדם של מארלי היה אובדן עצום לעולם המוסיקה. רק תחשבו מה היינו מרוויחים אם היה שורד עד גיל 70, כמו כמה מהתרחים הזקנים של עולם הרוק. בוב מארלי והמקוננים העלו את הרגאיי לדרגה לא מוכרת לפני כן והכניסו את המוסיקה לקהלים שזרים אליה, כמו לבנים, היספנים, ומזרחיים. אני מתכוון לאוריינטלים כמובן . . . בקיצור,  בוב מארלי הוא מייקל ג'ורדן של הרגאיי. גרגורי אייזקס התפרסם בקולו ה"מתוק" ושיריו הרומנטיים. מקס רומאו, Barrington Levy,  וג'ון הולט עלו לגדולה

 

ג'ון הולט עם אחד מלהיטי התקופה Police in Helicopter

Dr. Alimantado הפציץ עם Best Dressed Chicken in Town, וה Abyssinians פרצו לתודעה, הוראס אנדי התפרסם, ו- Cornell Campbell דניס בראון, Ini Kamoze, וג'וני קלארק היו לשם דבר. Frankie Paul הוא סטיבי וונדר של הרגאיי, זמר וורסטילי ששיתף פעולה עם זמרים כמו גם עם ראפרים.

 

Frankie Paul – Pass the tusheng peng  (הוא מבקש שיעבירו לו משהו, לא חשוב מה)

אחד הזמרים האהובים עלי והיצירתיים ביותר הוא  Burning Spear. ה"כידון הבוער" הוא דוגמא מייצגת לרגאיי קלאסי, וכראסטאפראיי טוב הוא מטיף לערכים של עזרה הדדית, מעשים טובים, מוסר וכ"ו.

לייבלים כ Trojan ו Studio One  זכו להכרה עולמית על איכות ההפקה. מפיק נוסף שעמד מאחורי חידושים רבים הוא Lee ‘Scratch’ Perry שהקים את הלייבל Black Ark. השיר הבא הוא דוגמא להפקה שלו:

 

Rent a tile הוא שם שניתן לסגנון ריקוד מוקדם בו הרוקד עומד על הבלטה וזז בלי לעבור לבלטה אחרת. אחרים אומרים שזה השם שניתן לריקוד של זוג בו הגבר והאישה כל כך צמודים שהם עומדים על בלטה אחת. ריקוד אחר, למעשה סוג של תנועה, נקרא Skanking (הנה קטע משעשע

<iframe width="420" height="315" src="//www.youtube.com/embed/O4260OyOjd4" frameborder="0" allowfullscreen></iframe>

 

 תנועה נוספת היא ה gal wine, מה שנקרא היום twerking.

 

אציין עוד את שלוש הלהקות הגדולות והחשובות שפעלו החל מסוף שנות ה-70: הראשונה היא Steel Pulse, עם Babylon the Bandit, State of Emergency, Earth Crisis, Handsworth Revolution, Save Black Music, ועוד. הלהקה השנייה היא Third World, עם להיטיה Reggae Ambassadors, Rock the World, Serious Business, Now That We Found Love ועוד. לחלק גדול משיריה היו עיבודי ראפ אמריקאי יותר מאוחר. למשל לשיר Now that we found love יש גרסה מצוינת של Heavy D and the Boyz

Third World – Rock the World

הלהקה השלישית שאציין היא Black Uhuru, שמשמעותו "חופש שחור" בסוואהילית. להקה זו הוציאה אינספור להיטים במשך שנים רבות. היא התחילה עם Sly Dunbar  ו- Robbie Shakespear, שני נגנים מחוננים שפרשו יותר מאוחר והפכו לצמד שנלווה להרבה אמנים אחרים. הזמר הראשי היה דון קרלוס, כשמו של מגיב קבוע באתר הופס. לאחר שנים מספר הוא פרש לקריירת סולו והחליף אותו מייקל רוז, ויותר מאוחר ג'וניור ריד. חלק ניכר משיריה של הלהקה אופיינו בצליל רוקיסטי והיא משכה הרבה מאזינים מחוץ לעולם הרגאיי.

 

נחשו מי בא לארוחת ערב ? Natty Dreadlocks

 

כאן הם שרים על sensimilla, סוג של העשב ההוא שמותר באמסטרדם רק ללא זרעים.

החלק הבא יוקדש לרגאיי Dancehall ולתרבות ה- DJ’s.

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 42 תגובות

  1. לא קראתי עדיין, אבל נראה רציני ומושקע ומעניין. אין מקום יותר ספציפי למתעניינים במוזיקה שבו את ה יכול לפרסם כזה פוסט? נראה לי שכדאי.

    1. אולי יש, אני לא מכיר. בכל מקרה אני נותן עדיפות לעשירי עירי, כלומר עכברי ההופס במזה"ת.
      אם יהיה ביקוש אכתוב את שני החלקים האחרים. אולי אפילו יהיה קשר לכדורסל

    2. תמיד יש מקום ללמוד משהו חדש!
      ספורט הוא נדבך חשוב בתרבות, ולכן החיבור לתחום כמו מוזיקה הוא מתבקש (להבדיל מחיבור לפרקי היסטוריה משעממים…).

  2. אני מת על ג'מאייקה. אפילו העוני שם יש בו מין קסם. כאילו שלא איכפת להם להיות עניים כל זמן שיש להם גראס ומוסיקה.
    DO NOT WORRY!!! BE HAPPY!!!
    איזה אי מסתורי, מהמם, ועם האתלטים שבו הוא בכלל משהו מהסרטים.
    נהניתי מהקריאה כי אני מת על מוסיקה מהאיים, והרגאיי תמיד עושה לי משהו בלי שאני מבין הרבה.
    תודה על הפוסט ומחכה להמשכים!

  3. זה עם שהוא חידה. מצד אחד הם כל כך עלובים, עניים, חסרי תרבות גבוה, מדע וכ"ו. מצד שני יש להם יצירתיות מדהימה שמתבטאת במוסיקה בעיקר. מה שלנו יש במדע וטכנולוגיה להם יש במוסיקה וריקודים. הם מייצאים טונות של אתלטים, ותמיד שומרים על שמחת חיים אותנטית.

  4. נפלא! רק אוסיף בדיחת ראסטה ידועה. יום אחד נגמר במפתיע כל הגטנג'ה בג'מייקה. אז ראסאמאן אחד אומר לשני, אחי, לא נעים לי, אבל יכול להיות שהמוזיקה נורא משעממת? (ורק אבהיר שאני מת על רגאיי, במיוחד דאב, ובהופעה של לי פרי בתל אביב הוא זרק לי ג'וינט מהבמה!)

  5. מעולה מעולה מעולה! התמזל מזלי לבלות הרבה באיים הקריבים בשנים האחרונות. בדרום הקריביים עדיין המוזיקה השלטת היא הקליפסו והסוקה (בעונת הפסטיבלים).
    סוקה זו חוויה יותר ממוסיקה, מעין מקצב טראנס בלופ שבא יחד עם הרבה מאוד רום ובחורות חצי ערומות, משהו מנער חושים.
    אנשים מדהימים ושמחים אבל עם הרבה מרמור שנפרק בעזרת אלכוהול ופשע.
    מבחינתי לשמוע את ההופעה החיה של בוב מארלי בוומבלי נכנס למקום הראשון במצעד ההופעות שהייתי חוזר בזמן כדי להיות בהם.

  6. תודה על הפוסט, אני חושב שהסיבה שמארלי הצליח כל כך היא שהוא הצליח לדבר לא רק בשם הג'מייקנים והאפריקאים, אלא התעלה במילים שלו ונגע בהרבה יותר אנשים, בכל אחד שמחפש חופש, לא סתם הוא נחשב נביא. זה לעומת מוסיקאים אחרים כמו פיטר טוש לדוגמא, מוכשרים לא פחות, אבל עם מסרים פחות מזוקקים ויותר מקומיים.

  7. יופי של פוסט
    אני גם חולה על רגאיי
    את בתולי איבדתי בערב שהתחיל במועדון הסווטו שהיה במרתף בפרישמן
    ופסטיבל הרגאיי הראשון בפארק אשכול עם זיגי מארלי היה מהחוויות המהנות ביותר שחוויתי. אני יכול גם לכתוב על זה פוסט שלם 😉

    1. הייתי מגיע לסווטו (אולי בערב שהיית בו גם ?) וגם הייתי בהופעה בפארק אשכול עם זיגי מארלי. הייתי שם גם בהופעה מעולה של אלפה בלונדי, זה לא היה באותו ערב, נכון ? אני כבר שוכח הכל.

  8. כנושא שמו של דון קרלוס האגדי (אם כי כל קשר מקרי לחלוטין, לרוע המזל) לא נותר לי אלא לשבח אותך על כתבה מענגת יא עגל. מי שלא אוהב רגאיי לוקה בחסר באזור הנשמה לעניות דעתי.

  9. רק עכשיו התפנתי לקרוא,מאלף יישר כוח,ואני מצטרף למנחם למרות שלא הייתי בג'ימייקה זה תמיד נראה לי אי קסום(סביר להניח בגלל הגראס החופשי)

  10. אכן אי קסום ואנשים מיוחדים
    רום גנג'ה ומוסיקה. והבנות הכי יפות בקאריביים.
    חוזר לשם לביקור שוב בעוד כחודש

      1. טוני פתח מחדש לפני עשור את מועדון "הרסטה" ברחוב הרכבת באזור יד חרוצים בתל אביב,
        "ימי חמישי אתיופים,שישי סודנים ,יום שבת אשכנזים" ציטוט של טוני,
        עדין מוציא דיסקים ,מקליט פה ושולח לג'מייקה.
        מופיע בתור חימום ל mr vegas בהופעה שלו בארץ בקרוב.
        מר וגאס הוא היום השם הכי חם בדאנסהאל.
        והולך להופיע בחגיגת יומהולדת של בוב מארלי בהאנגר 11 בנמל תל אביב
        בשהוע הבא לדעתי

    1. אני מבין מה אתה אומר אבל לא שכחתי, פשוט מטרת הטור היא אחרת לגמרי, לדבר על התפתחות ה DJ's של הרגאיי, ומהם הראפ. "נאלצתי" לכתוב את כל הפרק הזה כהקדמה לפרק השני שמבחינתי הוא החשוב יותר. את הפרק הנוכחי ניתן כמובן להרחיב ולעשות ממנו ספר שלם. כאן הכל זה רק על קצה המזלג. אבקש סליחה מכל גדולי הרגאיי שלא קיבלו כאן את כל הכבוד לו הם ראויים.

להגיב על יותי לבטל

סגירת תפריט