דיון (16): פציעות ספורט, ובמיוחד כדורסל / מנחם לס

 

 

John Stockton (here in 2002) played in every game in 17 of his 19 years with the Jazz. (Sam Forencich/NBAE)

 

גם להימנע מפציעות צריכים לדעת איך

לא משנה איזה ידיים יש לנפח שלך. ידי קוסם מהאגדות. לא משנה איזה כלים יש לו – מפתחות שבדיים מסין מצוחצחים ומבריקים. רואה נזילה ובום, מתקן אותה כאילו לא היתה.

אם הוא לא מופיע  בביתך אחרי שצילצלת והוא הבטיח לבוא  בגלל שהוא שבר את ידו- הנזילה לא תתוקן.

אותו דבר ב-NBA, כמו בכל קבוצת ספורט בעולם: אם שחקן טוב וחשוב פצוע – לא משנה כמה טוב וחשוב הוא.

אין שאלה שמניעה מפציעות הוא עניין של גנים, ומזל.

גנים? כן.  גמישות מלידה (מבנה מפרקים), חוזק ואלסטיסיות של רצועות וגידים, חוזק ואלסטיסיות של סיבי שרירים, ועוד – הם עניין של גנים – משתנים מולדים מתורשה. מזל? אין צורך להוסיף.

אבל מה בקשר ליכולת, ידע, חוש, הבנה,  תחושה, יכולת צפייה, וכמובן – העזה? אולי אפילו 'חוכמה', הימור, וכדאיות שייכים הנה.

כל הנ"ל הם דברים שאפשר ללמוד, לשפר, וכמובן לשנות (כגון 'העזה' ו-'אגרסיביות'). אני אכנה זאת "ידע להימנע מפציעות"

מכת הפציעות חזרה, כפי שהיא חוזרת כל עונה. הכל התחיל בגדול עם פול ג'ורג', ואז בראדלי ביל, ראז'ון רונדו, וקווין דוראנט.

בחודשים הראשונים של עונת 2013-14 הליגה איבדה כמה ממיטב שחקניה: קובי בריאנט, דרק רוז, סטיב נאש, מרק גאסול, ברוק לופז, אל הורפורד, וראסל ווסטברוק. בעבר היותר רחוק אחת הפציעות הכואבות ביותר קרתה ליאו מינג.

אמנם במדיה היה לאחרונה עניין מיוחד בגלל מחקרים מדעיים וידע מתווסף על זעזועי מוח בפוטבול וכדורגל, הניו-אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין דיווח לא מזמן שמספר הפציעות נשאר בערך שווה לאורך השנים. בזמן שהאתלטים הופכים למהירים, חזקים, וגדולים יותר, כך ישנה התקדמות באימונים, תזונה, אביזרי מגן (בעיקר קסדות), סוגי נעליים, סוגי משטחים, סוגי כדור (במיוחד בכדורגל) וטיפולים רפואיים כך שמספר הפציעות ואורכן נשאר בערך קבוע ב-30 השנים האחרונות.

כל שחקן NBA ללא יוצא מין הכלל סבל פציעות ברמה מסויימת. ישנם שחקנים שמתעקשים לשחק עם פציעות 'מינוריות', וישנם שלא יעלו לפארקט אלא בבריאות מחלטת. "כאב" הוא תחושה משתנה הדרגתית ולא 'דיכוטומי'. לא "כואב לך" או "לא כואב לך". זה הכל עניין של 0% עד 100%, כשל-'0%' אין הגדרה מדוייקת, וגם ל-100% אין למעשה 'סוף'. זה הכל עניין של תגובה ותחושה אישית.

ב'בסקטבול רפרנס'  התחילו  לחשב "AVAILABILITY AVERAGE", שהוא הסכוי ששחקן מסויים יופיע למשחק קבוצתו בערב מסויים. כמובן שאחוז ה'זמינות' הוא מספר המשחקים שהשחקן שיחק חלקי מספר המשחקים הכולל של הקבוצה באותה תקופה.

הנה 'אחוז הזמינות' של 25 שחקני NBA מהגדולים:

  • 98.6%: John Stockton (1,504 of 1,526)
  • 98.0%: Gary Payton (1,335 of 1,362)
  • 97.5%: John Havlicek (1,270 of 1,303)
  • 97.2%: Bill Russell (963 of 991)
  • 96.7%: Karl Malone (1,476 of 1,526)
  • 96.2%: Reggie Miller (1,389 of 1,444)
  • 95.1%: Kareem Abdul-Jabbar (1,560 of 1,640)
  • 93.4%: Michael Jordan (1,072 of 1,148)
  • 92.7%: Wilt Chamberlain (1,045 of 1,17)
  • 92.1%: Jason Kidd (1,391 of 1,510)
  • 92.1%: Magic Johnson (906 of 984)
  • 91.8%: Isiah Thomas (979 of 1,066)
  • 91.7%: Oscar Robertson (1,040 of 1,134)
  • 89.6%: Dominique Wilkins (1,074 of 1,198)
  • 86.5%: Scottie Pippen (1,178 of 1,362)
  • 85.7%: Hakeem Olajuwon (1,238 of 1,444)
  • 85.3%: Moses Malone (1,329 of 1,558)
  • 84.1%: Larry Bird (897 of 1,066)
  • 82.2%: Jerry West (932 of 1,134)
  • 81.9%: Allen Iverson (914 of 1,116)
  • 79.4%: Tracy McGrady (938 of 1,182)
  • 79.1%: Shaquille O’Neal (1,207 of 1,526)
  • 78.8%: Charles Barkley (1,073 of 1,362)
  • 75.7%: Elgin Baylor (846 of 1,117)
  • 67.9%: Grant Hill (1,026 of 1,510)

הנה 'אחוז הזמינות' של 25 מגדולי שחקני ההווה:

  • 97.1%: Kevin Durant (542 of 558)
  • 95.5%: Dwight Howard (768 of 804)
  • 95.0%: LeBron James (842 of 886)
  • 94.0%: Dirk Nowitzki (1,188 of 1,264)
  • 93.2%: Tim Duncan (1,254 of 1,346)
  • 93.1%: Paul Pierce (1,177 of 1,264)
  • 92.4%: Russell Westbrook (440 of 476)
  • 91.2%: Kevin Garnett (1,377 of 1,510)
  • 91.0%: Ray Allen (1,300 of 1,428)
  • 90.8%: Vince Carter (1,148 of 1,264)
  • 90.2%: LaMarcus Aldridge (577 of 640)
  • 89.5%: Tony Parker (940 of 1,050)
  • 89.2%: Carmelo Anthony (790 of 886)
  • 87.2%: Kobe Bryant (1,245 of 1,426)
  • 86.2%: Pau Gasol (905 of 1,050)
  • 85.5%: Chris Paul (617 of 722)
  • 85.3%: Steph Curry (336 of 394)
  • 85.2%: Steve Nash (1,217 of 1,428)
  • 82.1%: Manu Ginobili (795 of 968)
  • 81.2%: Dwyane Wade (719 of 886)
  • 78.9%: Rajon Rondo (505 of 640)
  • 78.2%: Blake Griffin (308 of 394)
  • 76.5%: Kevin Love (364 of 476)
  • 75.9%: Amar’e Stoudemire (735 of 968)
  • 60.7% Derrick Rose (289 of 476)

כמובן ש-'אחוז הזמינות' של דוראנט ייפול עתה בכמה אחוזים.

ישנם שחקנים הנראים כאילו הם "נוטים לפציעות" כגון גראנט היל ופני הרדאוויי בעבר, או דוויין ווייד, בלייק גריפין, ואמארה סטודמאייר. כמה מזה הוא עניין תורשתי ומבנה גוף, כמה עניין של 'מזל רע', וכמה "ידע" להימנע מפציעות – הוא עניין למחקר ניפרד. כמובן שיש גם להבדיל בין פציעות של "טראח אחד וגמרנו" – קריעת רצועת ACL למשל שמסיימת עונה" לבין שחקנים הסובלים מ-"פציעות קטנות החוזרות ונישנות" כגון פציעותיו של מאנו ג'ינובלי, סטיב נאש, או כריס פול.

ישנם שני סוגי מחשבות בקשר ל"אימונים למניעת פציעות":

1. OVERLOAD באימונים. להעביר לשחקנים מערך אימונים קשה ביותר שאז העונה הרגילה ומשחקים הם כאילו "כאין וכאפס" לעומת העונה הרגילה. אני האמנתי בזאת בצורה מסויימת: תחילת עונת הכדורגל במכללות היא בחודש ספטמבר שיכול להיות חם ביותר ורטוב ביותר בלונג איילנד וניו יורק. את אימוני הכושר של 'הטרום עונה' קיימתי בג'ונס ביץ' בשלושת שבועות אוגוסט בשעות הצהריים. ישנם הטוענים שטים ת'יבודו הוא כזה (לדרק רוז זה לא עזר, אבל פציעתו של רוז היא מסוג ה-"טראח אחד וגמרנו" שלא קשור לכושר גופני.

מצד שני, קריעת גיד האכילס של קובי בריאנט היתה – לדעתי לפחות – הושפעה מאד מ-'עייפות חומר' בגלל הדקות הרבות ששחקן בגילו שיחק.

אגב, ל-OVERLOAD ישנו גם נידבך פסיכולוגי שמשתמשים בו הרבה בספורט: חובט בייסבול המתאמן עם אלה כבדה מהאלה הרגילה; הודף כדור ברזל שמתאמן עם כדור ברזל כבד מהחוקי. כשהייתי ילד בן 7 או 8 ורציתי לקפוץ "ראש" מהקומה השנייה במגדל הקפיצות בבריכת בת גלים (5 מטר גובה), פאול המציל 'לימד אותי לעלות לקומה השלישית (10 מטרים), לעמוד עליה עשר דקות, ואז לרדת מהר לקומה השנייה שלפתע נראתה כה נמוכה!

2. UNDERLOAD. מאמנים המאמינים באימונים קלים, שחקנים המגיעים טריים למשחקים, ומשפרים את כושרם הגופני ככל שהעונה נימשכת עד הפלייאוף. 'הפלח' הוא המטיף הראשי לשיטה זו.

אני מאמין שאחד הגורמים החשובים ביותר בפציעות הוא פחד. בכדורגל שחקן מגיע לטאקל, ומהסס ברגע האחרון מרוב פחד. הטאקלר הנגדי בא במלוא המהירות, הכוח, והאגרסיביות. השחקן המהסס הוא השחקן שייפצע. מדוע? בגלל חוק "סכום המומנטום" בפיזיקה: כששני גופים ניפגשים בתנועה, סכום המומנטום שלהם לפני ההתנגשות ואחריה הוא שווה. ז"א שזאת שאלה של  "לתרום מומנטום לתאונה" או "לספוג מומנטום בתאונה". הדוגמה הטובה ביותר היא התנגדות חזיתית בין שתי מכוניות, אחת נוסעת 140 קמ"ש והשנייה 20 קמ"ש. המכונית האיטית תעוף אחורנית תימאך; המכונית שטסה? בקושי ייראה עליה סימן.

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 9 תגובות

  1. בעבר קראתי ראיון עם קרים שבו טען שהעובדה שהוא עושה אימוני גמישות – דומני שעשה יוגה – שומרת עליו מפציעות קשות.

  2. A.C. Green's availability – 99.8%

    played in 1278 out of 1281 games in his career (99.8%), with the three he missed coming in his second season,
    Played in 1,192 straight games between 1986-2001.

    The King , Iron Man.

  3. איי סי גרין אכן היה איש הברזל, מדהים. אבל כל שחקני הטופ הם אנשי ברזל או אלומיניום בעצמם.
    גרג אודן ואנדרו בוגוט – אנשי פח.
    אגב קובי, הוא אף פעם לא משתטח על כדור על הרצפה, והסביר שזה בגלל שהוא רוצה למנמז את הסיכוי להיפצע.

  4. קארים שיחק בקריירה 10000 דקות יותר מסטוקטון. קארל מלון 8000 יותר.
    איי סי גרין שיחק 11000 דקות פחות מסטוקטון.

    קארים סטוקטון ומלון הם גם מספרי 2 3 ו4 בסך הכל משחקים בקריירה, אחרי הצ'יף פריש.

    נכון שמרשים להיות זמין באחוז כל כך גבוה מהמשחקים, אבל בשקלול מספר משחקים, מספר דקות ואיכות שחקן, קארים לוקח בהליכה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט