כוכב נולד ושמו ג'ימי באטלר / מנחם לס

פורסם ב - 20. אוק, 2014 ע"י ב - כללי


כוכב נולד ושמו ג'ימי באטלר


משהו קרה פתאום לג'ימי באטלר.

היה זה משחק קדם עונה?

-כן!

היה זה נגד שחקני ספסל 10 עד 15?

-כן

היה לזה קשר לשיחות שישנן עתה בין סוכנו לבין הבולס על הארכת חוזהו במשכורת הראוייה לכוכב הזה?

-אני חושב שלא. איש לא מתרגש ממה שג'ימי מסוגל לעשות נגד מחליפים 'שלישיים'.

מה שקרה הוא ששחקנים ללא שם מאטלנטה עשו צחוק משיקגו בולס, ולפתע היה הפרש של 21 לטובת ההאוקס כששחקנים שיבלו את העונה בטורקיה, איטליה, או קבוצת "D" זו או אחרת החלו לזרוק 'פאקה-פאקה' א-לה מייקל ג'ורדן ולארי בירד במיטבם, ומשהו הדליק את באטלר. אולי הוא ניזכר בהעלבות שחטף במגרשי המשחקים, או בדברים שאימו אמרה לו כשזרקה אותו מהבית.

כך או כך הוא ניכנס לקריזה. עד 7 דקות לסיום היו לו רק 9 נקודות. ב-5:11 דק' אחרונות הוא קלע עוד 20, וסיים עם 29 נק' (שיאו האישי ב-NBA הוא 28), ונצחון לבולס.

המשחק היה בשיקגו, ורק במקרה מייקל ג'ורדן היה שם (מייקל עדייןנ גר בשיקגו למרות שהוא מבלה יותר ויותר בשרלוט). בסוף המשחק מייקל ניכנס לחדר ההלבשה של הבולס, חיבק את ג'ימי, ואמר: "אני בכדורסל הכי טוב שלי לא הייתי עושה מה שעשית ב-5 הדקות האחרונות. היית יותר מייקל מאשר אני אי-פעם הייתי!".

ג'ימי הביישן נאלם דום, ואח"כ אמר לעתונאים שהוא היה בהלם מחלט מדבריו של מייקל ש-"הוא האלוהים שלי בכדורסל והמודל שלי".

חובה לדעת את סיפור חייו של ג'ימי, ואז אולי נבין טוב יותר את משחקו, והדברים שלפתע גורמים לו להיכנס לקריזות של כדורסל, שהן כמעט בטוח מין טרנספר מהבעיות האיומות שהיו לו כילד.

איש לא ידע עליו ואיש לא הכיר אותו מלבד בראד לופין, אחד הסקאוטים של הבולס שהתחנן בפני ה-GM שייבחר בבאטלר לפני הדראפט של 2011, כשהבולס בחרה בו אחרון בסיבוב הראשון (בחירה מס' 30). לופין אמר אז לבעל הבולס ג'רי ריינסדורף ולטום ת'יבודו "חובה לבחור את ג'ימי בבחירה השנייה שלנו (הבחירה הראשונה, מס' 23, היה ניקולה מירוטיץ'). אם הוא יהיה כשלון, אני מחזיר לכם את משכורתי של השנה ומתפטר".

הם בחרו בו מס' 30.

לופין, 35 שנים סקאוט שראה ושמע הכל, סיפר לעתונאים: "לג'ימי באטלר עבר ילדות קשה יותר משעבר כל שחקן NBA אחר אמריקאי, אירופאי, או אפריקאי. הסיפור שלו חייב להיות מסופר יום אחד בסרט על צעיר - צעיר? ילד! - שעבר גיהנום שלם בילדותו, והצליח להינצל!".

בקיצור מחלט, ג'ימי גדל לאם חד הורית מסוממת שחיה בכל מיני דירות-אשפה בגיטו טומבול של יוסטון, ויום אחד, כשג'ימי בן 12, היא אומרת לו, "אתה ילד מכוער ואני לא סובלת את הפרצוף שלך. YOU ARE OUT OF HERE".  וככה היא זרקה אותו מהבית.

אני משוכנע שיום אחד ספורו יסופר במלואו כיצד ילד בן 12 מצליח לחיות מהיד לפה, ממשיך ללכת לבית ספר, גר במקומות שונים ומשונים עם חברים, הומלסים, ומה לא. לופין אמר לספורטס אילוסטרייטד:

, "His story is one of the most remarkable I've seen in all my years of basketball. There were so many times in his life where he was set up to fail. Every time, he overcame just enormous odds. When you talk to him — and he's hesitant to talk about his life — you just have this feeling that this kid has greatness in him. Maybe one day he'll be ready to tell his real story, a remarkable story of survival"

כיצד היתה לו המשמעת וכח הרצון לסיים את הג'וניור-היי וללמוד בתיכון 'טומבול היי' הוא ספור שיום אחד יסופר. מה שכן ידוע הוא שאחד מכוכבי הפוטבול בתיכון - ג'ורדן לסלי - איתגר אותו יום אחד ל-'אחד-על-אחד' כי ג'ימי החל לשחק בקבוצת הכדורסל והתחיל לקנות שם לעצמו. השניים הפכו חברים בלתי ניפרדים. אימו של ג'ורדן מיקל, ואביו החורג , גידלו 6 ילדים, והאם אמרה "עוד אחד לא יוסיף ולא ייגרע". זה הפך לבית האמיתי הראשון שלו, כשכבר היה בכיתה י"א.

ג'ימי מחשיבם עד היום להוריו האמיתיים, וכבר החזיר להם חוב קטן בצורת בית גדול שקנה להם.

הפריצה של ג'ימי החלה כשהוא הביה סניור בתיכון בשנת 2006, קלע 19 נק' למשחק עם 8 ריב', אבל לא טוב מספיק כדי שהאוניברסיטאות הגדולות תהיינה מעוניינות בו.

טיילר ג'וניור קולג' השכנה כן שמעה עליו ונתנה לו מילגה לשנתיים. אחרי שנה מצויינת בטיילר אונ' מרקט מצאה אותו כשהיא מאמינה שהיא מצאה דוויין וויין חדש. את שנת הסופומור הוא סיים רק עם 5.6 נק' ב-19 דקות משחק, אבל הפריצה הגיעה בשנת הג'וניור, ואח"כ שנת הסניור, בין השאר סלי נצחון על יוקון וסנט ג'ונס:

Butler was not heavily recruited coming out of high school and chose to attend Tyler Junior College in Tyler, Texas. After his freshman season, he transferred to Marquette University, where, as a sophomore in the 2008–09 season, he averaged 5.6 points and 3.9 rebounds per game, and recorded a free-throw percentage of .768. Butler moved into the starting lineup as a junior during the 2009–10 season and averaged 14.7 points and 6.4 rebounds per game, and earned All-Big East Honorable Mention honors. His season was highlighted by two game-winning shots vs. UConn and St. John's, helping Marquette finish 11-7 in the Big East and earn its 5th consecutive NCAA tournament appearance.

College statistics[edit]


















































































Year Team GP GS MPG FG% 3P% FT% RPG APG SPG BPG PPG
2008–09 Marquette 35 0 19.6 .514 .000 .768 3.9 .7 .5 .5 5.6
2009–10 Marquette 34 34 34.3 .530 .500 .766 6.4 2.0 1.3 .6 14.7
2010–11 Marquette 37 35 34.6 .490 .345 .783 6.1 2.3 1.4 .4 15.7
Career[2] 106 69 29.6 .508 .383 .773 5.5 1.7 1.1 .5 12.0

הבולס בחרה בו מס' 30. הסטטיסטיקה שלו בבולס ידועה, אך להזכירכם שוב, את עונת 2011-12 הוא החל עם רק 8 דקות למשחק וקלע 2.6. בעונת 2013-14 הוא כבר היה שחקן חמישייה עם 38.7 דקות למשחק (הבולי עם מס' הדקות הגבוה ביותר), 5.1  ריב', 2.6 אס', 47% קליעה, 13.1 דקות למשחק.








































































אני מנבא לג'ימי באטלר עתיד גדול מעתה והלאה. אני לא אומר שמשחק קדם העונה נגד אטלנטה הוא חשוב במיוחד, אבל עבור ג'ימי הוא הכי חשוב: הוא הראה לו שהוא לא שחקן של 134 נקודות. הוא שחקן של 20-25 נקודות. זה קורה הרבה ששחקן פתאום עולה כיתה תוך משחק אחד בו הוא מגלה לעצמו שהוא יכול להיות הרבה יותר טוב משהוא היה עד עתה. אותו דבר בדיוק קרה לדוויין ווייד שבעצמו לא ידע כמה טוב הוא יכול להיות כשעבר ממרקט ל-NBA.

דריק רוז אמר: "משך כל הזמן שהייתי פצוע אמרתי לו שוב ושוב ושוב לקחת יותר זריקות, והוא תמיד היה מין 'ביישן כזה שסרב לזרוק ולהיראות כאילו SELFISH. אני מקווה שהמשחק הערב נגד אטלנטה ייכנס לו עמוק לראש והוא יבין סוף-סוף שהוא שחקן של 20+ נקודות למשחק!".

אני מאמין שעתה, עם תחילת עונה חדשה ללא לואל דנג, נולד ג'ימי חדש. עד עתה בחמישה משחקי קדם עונה הוא קולע 18.6 נק' למשחק עם 60.4%. הוא הוריד 5 ק"ג במשקלו ונראה מהיר הרבה יותר. "אני מרגיש הרבה יותר טוב; אני לא יודע בדיוק מה קרה לי".

כמה דברים ששמתי לב אליהם: הוא אחד הטובים ב-NBA (אם לא הטוב ביותר!) - אני חייב לכתוב זאת באנגלית כי אני לא יודע איך בעברית - IN CHASING OPPONENTS OFF SCREENS IN PICK-AND-ROLL. הוא אולי הטוב ביותר IN CLOSING OUT TO SHOOTERS (להגיע לזורק ג'אמפ), והוא אחד השחקנים עם האינסטינקט הטוב ביותר ב-DEFENSIVE HELP SITUATIONS, כששחקן יריב מתגבר על שחקן הגנה, וג'ימי הוא הטוב ביותר בלסגור את הפורץ. הוא מצויין גם ב-CRASHING OFFENSIVE REBOUNDS. בקיצור - הוא אולי הסמול פורוורד המחגן הטוב ביותר בליגה, המסוגל בקלות גם לשחק ולשמור על מס' 2 כגון קובי. הוא גם מצויין בתנועה ללא כדור לצד החלש.

הדבר היחיד - היחיד! - שעליו לשפר היא הקליעה מ-3 מהפינה. כשהוא ייכנס לריטמיות הזאת של קבירת כדורי צד מה-3 - יש לבולס כוכב-כעל ממש!

אני חושב שזה לא ה-5 ק"ג שעשה את השינוי אלא מהפך בראשו. הילד הביישן שגדל למעשה בעצמו מאד היה ילד, פתאום קולט שהוא למעשה יכול להיות כוכב כדורסל. כל מה שהוא צריך זאת מעט חוצפה, ואולי המשחק נגד אטלנטה נתן לו את כל החוצפה שהיה זקוק לה.

אני מאמין שהעונה נראה ג'ימי באטלר חדש לחלוטין. באטלר המוכן לצעד הבא: אול סטאר, וכוכב הבולס יחד עם דריק רוז. ולבולס אני מציע: מוטב שתתנו לו חוזה שמן, לאורך שנים, או שהוא יהפוך לכוכב-על בקבוצה אחרת בעונת 2015-16!

 

23 תגובות ל - “כוכב נולד ושמו ג'ימי באטלר / מנחם לס”

  1. יונתן שגב (D-Rose)

    20. אוק, 2014
    17:49

    ראיתי את המשחק והוא היה פשוט מדהים! איזו שלשה שנייה וחצי לסיום. קדימה לאולסטאר ג׳ימי.

    Reply to this comment
  2. k_700

    20. אוק, 2014
    18:25

    ג'ימי באקט ג'ורדן(זה השם שכבר תופס תאוצה בשידור של הבולס).

    הבעיה של ג'ימי זה שהוא לא יציב בשיט בהתקפה.
    משחק אחד כמו שנתן לפני 4 ימים ומשחק אחר שהוא 1-5 ו-4 איבודים במחצית.

    בהגנה הוא השומר הטוב בליגה לעמדה שלו קיום.

    Reply to this comment
    • k_700

      20. אוק, 2014
      18:26

      כיום* damn עם המילון האוטומטי הזה של האנדרואיד.

      Reply to this comment
  3. ohad

    20. אוק, 2014
    18:33

    רק חבל שהוא נפצע ועוד לפני המשחק נגד קליבלנד

    Reply to this comment
  4. דדי

    20. אוק, 2014
    18:42

    התקופה שבה שחקנים זכאים להארכת חוזה עושה להם משהו טוב….

    Reply to this comment
  5. רבין 007

    20. אוק, 2014
    18:48

    אם הוא אולסטאר אני קוגלגר

    Reply to this comment
  6. שי אבן-צור

    20. אוק, 2014
    18:52

    ראיתי את המשחק. זו באמת היתה חתיכת הופעה.

    תודה על הסיפור המדהים מנחם! לא היה לי שמץ של מושג.
    מהיום אני אוהד שלו

    Reply to this comment
  7. זיו תל אביב

    20. אוק, 2014
    19:22

    מנחם גם לי חידשת, תודה!

    Reply to this comment
  8. אדם

    20. אוק, 2014
    20:03

    באטלר היה טוב מאוד בפליאוף מול מיאמי לפני שנתיים, אבל לא עשה את הקפיצה המצופה מאז. היתה לו שנה לא רעה לפני שנה והוא הוכיח שהוא שחקן רוטציה טוב. אני ממש לא בטוח שהוא אי פעם הרבה יותר מזה.

    Reply to this comment
  9. איל

    20. אוק, 2014
    20:04

    תודה מנחם, הסיפור המדהים עשה לי חשק לפשפש בארכיון הליג פאס ולצפות ברבע האחרון.
    שמעו, זה מדהים. עזבו את זה שהוא קלע 20 נק' בחצי רבע, הבחור לא כפה על עצמו כלום, הכל כחלק מההתקפה!
    כל הנקודות הגיעו מהתקפות מתפרצות, ריבאונד התקפה, תן ולך, בק-דור ועוד מהלכים מקוריים מסוגם, למעט כמובן שני המהלכים האחרונים – הראשון 17 שניות לסיום, כשבמינוס שלוש לקח את הכדור בכוח מהידיים של מקדרמוט "הצלף" שהיסס, עלה לשלשה על הראש של ג'ארל אדי וניצל טמטום של הרוקי בשביל ללכת לקו ולקלוע 3 זריקות שהשוו; ושנייה וחצי לסיום, כשאחרי הסל של דניס שרודר (כמה כישרון בבן אדם, יא אללה) קבר עם הבאזר שלשה מנצחת.
    גם כשקיבל בידודים, לרוב ניצל אותן למסירות נהדרות לוויק-סייד שהיו הופכות לשלשות אם היה שם מקדרמוט או דאליבי ולא טוני סנל.
    הדבר היחיד שמעיב על ההופעה הוא העובדה שהשומר שלו במשך רוב הזון היה ג'ון ג'נקינס, שניכר כי לא קרוב להיות מסוגל להתמודד עם באטלר פיזית, אבל גם ניצול מיסמאצ'ים זו אמנות והוא עשה זאת באופן האופטימלי.

    Reply to this comment
  10. אשך טמיר המקורי

    20. אוק, 2014
    20:30

    פוסט משובח

    נדב הנפלד אתלטי!
    יכול ללכת בדרכו של קוואי לנארד (אם כי הרבה פחות כשרוני ממנו).
    אבל נראה טיפוסים דומים.

    Reply to this comment
  11. עגל

    20. אוק, 2014
    21:05

    סיפור מעניין. מעכשיו גם אני אוהד שלו

    Reply to this comment
  12. אדם

    20. אוק, 2014
    21:21

    הגזמה פראית מה שקורה פה. לבחור היו 5 דקות טובות בפרה-סיזון.

    Reply to this comment
  13. CareBear

    20. אוק, 2014
    22:15

    הוא יכול להיות סקוטי פיפן מספר 2 אם רק הוא יבין שהוא צריך להיות מספר 2 בקבוצה

    Reply to this comment
  14. שרון לוינסון

    20. אוק, 2014
    22:25

    עם כל הדיבורים על היכולת ההתקפית שלו , שוכחים איזה שחקן הגנה נדיר באטלר.
    אם הם היו מחזירים את דנג , היה להם פרונט ליין של נואה, גיבסון ודנג {שהוא שחקן הגנה נהדר} וקו אחורי של רוז ובאטלר.
    זה סיוט להתקפות , ואם ההתקפה של שיקגו תשתפר השנה המצב יהיה אדיר!!

    Reply to this comment
  15. שמואל

    20. אוק, 2014
    23:17

    עכשיו ראיתי את הhighlights מהמשחק – ובהחלט רואים שיש לו פוטנציאל לפרוח.
    גם מהראיון בסוף המשחק התלהבתי – אמרו לו שהשוו אותו לג'ורדון אז הוא מיד הגיב "don't do that.. don't do that" אח"כ כששאלו אותו אם הוא מוכן – "רואים שאתה מוכן" הוא מיד הגיב ללא היסוס "זה בכלל לא שאלה אם אני מוכן – השאלה היא האם הקבוצה מוכנה, אף אחד, גם אני, לא יכול לבד לעשות הכל"…

    היופי בבולס זה שגם בלי רוז זו חתיכת קבוצה מרשימה. תוסיף לזה את הפוטנציאל של באטלר ומקדורמט – זו קבוצת מדהימה. ועכשיו רק נשאר לדעת אם רוז יחזור ל100% (גם 90% יספיקו).. ואז הם קבוצת אליפות.

    Reply to this comment
  16. Berch

    21. אוק, 2014
    08:01

    תודה על סיפור מרתק מנחם.
    9-12 שנה ויעשו עליו סרט 🙂

    Reply to this comment
  17. איתי עזרא

    21. אוק, 2014
    14:51

    ואני עוד בחרתי בו בפנטזי נקווה שימשיך ככה

    Reply to this comment

Trackbacks/Pingbacks

  1. ג'ימי באטלר – סיפור אהבה / הגולש יונתן צוברי | Hoops - 7 בספטמבר 2018

    […] באטלר נשאר שחקן חמישייה ופתח בכל המשחקים בהם שותף, הוא שיחק […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *