לזכרו של "הענק הלוחש": תנחום (תני) כהן-מינץ

TANI

לזכרו של  "הענק הלוחש":

תנחום (תני) כהן-מינץ

בתור ילד מעולם לא ראיתי מישהו שגובהו יותר ממטר תשעים. בתור ילד נמוך תמיד הגדולים נראו לי גבוהים, אבל בתור ילד נמוך, מישהו שגובהו יותר ממטר תשעים היה ענק בן ענק  ומישהו שעבר את גובה שני המטרים היה במפורש מהנפילים האגדתיים שעשרה מתוך תריסר השליחים שמשה שלח לתור את ארץ כנען סיפרו עליהם ככתוב בספר במדבר, פרק י"ג פסוקים לב-לג: וַיֹּצִ֜יאוּ דִּבַּ֤ת הָאָ֨רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּר֣וּ אֹתָ֔הּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יֽוֹשְׁבֶ֨יהָ֙ הִ֔וא וְכָל־הָעָ֛ם אֲשֶׁר־רָאִ֥ינוּ בְתוֹכָ֖הּ אַנְשֵׁ֥י מִדּֽוֹת׃ לג וְשָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת־הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן־הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֨ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵֽינֵיהֶֽם׃

כנראה שהענקים האלו אכן נעלמו עם השנים כי אני ממש ממש לא זוכר, בתור ילד, שראיתי מישהו שגובהו מעל למטר תשעים.

כשהייתי בכתה ב' אהבתי להירדם לצלילי "היום בכנסת" ששודר ב"גל הקל" כל יום בעשרה לשמונה לנות ערב, אבל בכתה גימל התמכרתי לאכילת צלי העוף של הצהריים (אבל אסור שיהיה בצל כי אם יש בצל הצלחת פסולה וצריך להחליף אותה) כשאני קורא את מוסף הספורט, מנהג שמלווה אותי עד היום.

ושם, באמצע שנות הששים של המאה הקודמת, בהיותי בכתה גימל, גיליתי בעזרת מוספי הספורט שיש בישראל נפיל, נפיל שגובהו מעל לשתי מטר  ולמרות שמו שנשמע לי קצת משונה, הוא ממש ממש  ישראלי שמשחק במכבי תל אביב וגובהו, שומו שמים, מעל לשני  מטר, ולא רק סנטימטר יותר אלא ארבעה סנטימטרים ובעיתונים הוא כונה "הענק הלוחש".

 אני ממש ממש זוכר שקראתי הסבר ש"תני שלנו" (איזו גאווה חשתי שגם לנו במדינה יש מישהו כזה גבוה) הוא היחיד שמסוגל להתמודד מבחינת הגובה עם הענקים של אירופה. על הענקים מארה"ב, אגב, לא שמעתי בכלל בימים ההם ובכלל לא העליתי על דעתי את קיומם.

 תנחום (תני) כהן מינץ נולד בריגה (בלטביה) בשנת 1939, ועלה ארצה עם הוריו בגיל שנה. אמו היתה אלופת ישראל בטניס, אך המאמן האגדי של מכבי תל אביב, יהושע רוזין, שהתרשם (גם הוא) מגובהו  החליט להפוך אותו משחקן טניס לשחקן כדורסל, ואכן כהן מינץ הפך לקפטן מכבי תל אביב בה שיחק ארבע עשרה עונות, חסנטר נבחרת ישראל ולאחד הסנטרים הטובים ביותר באירופה, והיה הישראלי הראשון שהוזמן לשחק בנבחרת אירופה ועם פרישתו היה הישראלי הראשון שנבחרת אירופה הגיעה ארצה למשחק הוקרה לו.

רוב האנשים מכירים את תני ממגרש הכדורסל, אך כמנהג הימים ההם, העיסוק בספורט היה תוספת לעבודה ה"רגילה" שלך. תנחום כהן מינץ, מעבר להיותו שחקן מכבי צל אביב ונבחרת ישראל היה קצין בקבע, ולא סתם קצין אלא מהנדס בהכשרתו שהיה מעורב בין השאר בפרויקט המרכבה. כהן-מינץ השתחרר מצה"ל בשנת 1985 בדרגת אלוף משנה.

כשקראתי עליו בעיתון, הוא אכן נראה בדמיוני כענק בן נפילים, אך כשראיתי את תמונתו, ואחר כך את דמותו בטלוויזיה, נגלה לעיני טלה בגובה של ג'ירפה. תני, כפי שהעדפתי לקרוא לו, פשוט נראה כמו "חנון" מצוי, סוג של פרופסור ממושקף, ומאחר והוא היה השחקן היחיד שהכרתי שחבש משקפיים בזמן המשחק, מוחי הצעיר קיבע מאז ולמשך שנים הקשר של גובה מעל לשני מטר עם משקפיים, סך הכול, הרי כל מי שראיתי בארץ בגובה כזה חבש משקפיים. המראה ה"חנוני" הזה, אגב, לא מנע ממנו מלהיות אחד מהסנטרים המובילים באירופה ולהוביל את נבחרת ישראל בכדורסל לזכייה באליפות אסיה שנערכה בבנגקוק בשנת 1966.

מבחינה מקצועית, אני מאמין שתני כהן-מינץ היה החוליה ההכרחית בהפיכתה של מכבי תל אביב לאימפריה. הוא היווה את הערך המוסף שהיה למכבי על שאר הקבוצות בארץ, ועם הגעתו של טל ברודי, מכבי, בניצוחם של השניים, הגיעה לראשונה בשנת 1967 לגמר מחזיקות הגביע האירופי והחלה לשחק תפקיד בזירה הארופאית.

בנו, אורי כהן-מינץ, היה אף הוא כדורסלן בליגת העל, במכללת קונטיקט שם זכה באליפות עם דורון שפר וריי אלן ובנבחרת ישראל.

יהי זכרו ברוך.

מציע לכולם לראות את היוטיוב על תנחום כהן-מינץ:

ואגב, אנקדוטה: כינויו של כהן מינץ, "הענק הלוחש" היה גם כינויו של ג'ורג' מיקאן הסנטר האגדי מהנ.ב.א.. ולא רק ששניהם דומים זה לזה חיצונית, הרי שניהם היו למעשה בתפקיד של "ענקים בארץ הגמדים".

על ג'ורג' מיקאן ניתן לקרוא ב:

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 10 תגובות

  1. הראשון שהפך את הכדורסל הישראלי הישן למודרני. לפניו הגבוה ביותר בארץ היה זכריה עופרי התימני, 1.91 שנחשב לענק. הסנטר היה אברהם שניאור – על כל ה-1.82 או 1.84 שלו.
    תנחום היה 'הענק הלוחש' – קופי ממש לג'ורג' מייקן, הענק הלבן הראשון ב-NBA. שניהם היו דומים מאד במשחקם, ואפעלו דומים אחד לשני כמו שתי טיפות מים. ממש WEIRD כמה שהם דומים.
    תודה על מאמר מש/ובח!

  2. תודה למולי על הטו.
    כהן מינץ באמת היה נראה יותר כמו פרופסור מפוזר מאשר אחד מגדולי הסנטרים בתקופתו. הוא באמת מסמל את תקופת המעבר מהעידן הטרום מקצועני והרומנטי של מכבי.לעידן המודרני שבו הכסף משחק תפקיד משמעותי. יהי זכרו ברוך

  3. יצא לי לארח במקרה את הנכד שלו בסוכה בים. הבוקר באו ההורים לבשר לו ולקחת אותו 🙁
    איזו משפחה חמודה. עצוב.
    תנחום כהן מינץ תמיד נראה לי גם כמו ג'ורג' מיקן הישראלי. הדמיון מדהים גם בעייני (במיוחד בשחור לבן)

  4. תודה גדולה על מאמר נהדר וחשוב מאין כמוהו! לצערי לא זכיתי לראות אותו אבל שמעתי עליו לא מעט. מגדולי השחקנים שידעה מדינתנו הקטנטונת.
    יהי זכרו ברוך

  5. בלי תנחום כהן מינץ, הכדורסל הישראלי לא היה מה שהוא היום. נקווה שגם במנהלת יאריכו את זה, וינציחו על שמו אולם/גביע (גביע ווינר ע"ש תנחום כהן מינץ, נניח) או משהו בסגנון.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט