מאזן בעונה שעברה  

50-32 (כמעט 61%) שהספיק למקום השביעי במערב.

מאמן

דייב יירגר, שנה שנייה כמאמן ראשי.

עזבו (או הועזבו)

לממפיס הייתה אפשרות להציע QUALIFING OFFER לאד דיוויס, אך היא בחרה לוותר על כך ודיוויס חתם כשחקן חופשי עם הלוס אנג'לס לייקרס.
ג'יימס ג'ונסון הראה יכולת נהדרת בעונה שעברה, אך טוני אלן וטיישון פרינס דאגו לכך שלא יקבל מספיק דקות וכשחקן חופשי הוא חתם לשנתיים עם הטורנטו ראפטורס.
מייק מילר החליט שהסיכוי שלו לאליפות יהיה גדול יותר אצל הקליבלנד קאבלירס, וחתם שם כשחקן חופשי, ופה מסתיימת הרשימה הקצרה של שחקנים שעזבו את ממפיס.

הגיעו, בדרך כזו או אחרת

גם הרשימה הזו, מן הסתם, חסכונית במלל.
וינס קארטר חתם כשחקן חופשי מדאלאס, ג'ורדן אדאמס הגיע דרך הבחירה ה-22 בדראפט (מ-UCLA), ופה נגמרים השחקנים שהוספו לסגל ושווים אזכור.

חמישייה משוערת

מייק קונלי
קורטני לי
טיישון פרינס
זאק רנדולף
מארק גאסול

מה היה

ממפיס היא – אולי יותר מכל קבוצה אחרת בליגה – קבוצה שתלויה בשחקן אחד. מארק גאסול, בדרכו חסרת הנצנצים, הוא הלב הפועם של ההגנה, ומרכז ההתקפה (באופן מילולי לגמרי. רוב ההתקפות מתחילות בכך שהוא נעמד על קשת השלוש בנקודה שמול טבעת הסל או על קו העונשין, ומשם מוסר את הכדור לחפץ בכך).

עד סוף שנת 2013, הגריזליס לא הצליחו להסתדר עם המאמן החדש, דייב יירגר. עם מארק גאסול זה עוד היה סביר, והגריזליס עמדו על מאזן חיובי של 7-5, אך כשהוא נפצע, בעשרים ושניים בנובמבר 2013, הגריזליס נכנסו לצרות. אם בהגנה הם עוד הצליחו להסתדר עם קוסטה קופוס, אד דיוויס וג'ון לואר, בהתקפה, הסנטר שנגע הכי הרבה בכדור בליגה – עם 67.7 נגיעות למשחק (שהציבו אותו בין קווין דוראנט לג'יימס הארדן), ו-18 נגיעות במשחק ב-"היי פוסט" (5.2 פעמים יותר מהמקום השני בליגה, בלייק גריפין) – הלך, ולא נמצא מי שימלא את מקומו. ללא גאסול, הגריזליס הפסידו תריסר פעמים, וניצחו רק חצי תריסר עד סוף שנת 2013.

בינואר העסק החל לעבוד וממפיס הייתה הקבוצה הטובה ביותר בליגה עם מאזן 12-3 בחודש (ואני חושב, הם שיחקו 15 פעמים בחודש אחד?!). הצטרפות מארק גאסול באמצע פברואר עזרה לשמור על היציבות, עד סוף העונה. שמתחלקת לשנת 2014 המצוינת בה הדובים:
1) הגיעו למאזן 37-15.
2) הפסידו שלושה משחקי בית בלבד.
3) גנבו באכזריות וברגע האחרון את המקום בפלייאוף של פיניקס החביבה עליי.

ושנת 2013 החלשה, בה הגריזליס:
1) הגיעו למאזן 11-17.
2) הפסידו 11 משחקי בית וניצחו רק 7.
3) הפיחו תקוות שווא בפיניקס החביבה עליי.

לצערם של הגריזליס, שנת 2014 נאלצה והתחבר לשנת 2013, וליצור יחד מאזן 50-32 שנתן לממפיס את המקום השביעי.
בסדרת הסיבוב הראשון נגד אוקלוהומה, טוני אלן הזכיר לנו את מה שכבר ידענו – הוא אחד המגנים הטובים בליגה. כשצעדי דרואנט הוצרו, אוקלוהומה הייתה זקוקה לנס בדמות משחק 4 בו רג'י ג'קסון קלע 32 נקודות וניצח את המשחק, על מנת לעבור את ממפיס.

הקיץ של הדובים, כפי שהזכרנו, היה סולידי למדי, אם כי הצטרפותו של ווינס קארטר אמורה לשפר את הקבוצה.

הפעם נעשה את התחזית במתכונת שונה. אלו שלושה דברים שישקפו את גורל הגריזליס בעונה הקרובה, לעניות דעתי.
חלוקת דקות שווה – ממפיס היא קבוצה עמוקה. מאחורי מייק קונלי ב-1 עומדים בנו אודריך וניק קאלאת'יס; מאחורי קורטני לי ב-2 נמצאים קווינסי פונדקסטר וג'ורדן אדאמס; מאחורי טיישון פרינס ב-3 עומדים וינס קארטר וטוני אלן; מאחורי זאק ראנדולף ב-4 עומדים ג'ון לואר וארל קלארק; מאחורי מארק גאסול עומד קוסטה קופוס (שבעצמו יכול היה להיות סנטר פותח בקבוצות רבות), וכמובן שכל שחקן למעט גאסול וקונלי מסוגל לשחק ביותר בעמדה אחת. אי לכך, דייב יירגר יצטרך להיות ערני במיוחד בחילופים, גם על מנת להשאיר את כולם רעננים ככל האפשר, וגם על מנת ליצור התאמה מקסימלית לכל הרכב של היריבה.
ניצחונות – לא, לא במובן הפשטני של לנצח, הכוונה היא לנצח כמות מכובדת של משחקים, וסוף-סוף להגיע לפלייאוף עם נקודת פתיחה נורמלית.
פיתרון לעומס בעמדות הכנף – לממפיס יש שישה שחקנים טובים בעמדות הכנף: טיישון פרינס, וינס קארטר, ג'ורדן אדאמס, קורטני לי, טוני אלן, קווינסי פונדקסטר. הם צריך לחשוב איך להוציא את המירב מכל השפע הזה.

תחזית אופטימית

חלוקת דקות שווה – קונלי, גאסול ורנדולף מצליחים להישאר בריאים לאורך כל העונה, ליירגר יש בכיס ספרון קטן, ובו ההרכב האופטימלי לכל סיטואציה וכולם מסיימים את העונה רעננים, בריאים ומרוצים.
ניצחונות – 56 ניצחונות הם 6 יותר מהעונה שעברה, ויספיקו למקום השלישי או הרביעי ככל הנראה.
פיתרון לעומס בעמדות הכנף – נוצרת תחרות חיובית בין כולם לכולם כמו בין בנזמה להיגואין בריאל מדריד של מורניו. יירגר נותן הזדמנות לכולם במחצית הראשונה, ובשנייה הולך עם מי שהוכיח שלו מגיעות המושכות.

הגריזליס עוברים את הסיבוב הראשון בסערה, אבל בסיבוב שני כבר לא יכולים נגד המדורגת הראשונה או השנייה. רגע, בעצם, למה לא? בשנה שעברה הם כמעט עברו את אוקלוהומה, והשנה הם מגיעים עם כימיה טובה יותר + ווינס קארטר. בגמר המערב, הם ממשיכים על אותו הגל, ולבסוף, הדובים מקבלים טבעת אחת נוספת – לשים על האצבע של הפסל של אלביס בטנסי.

תחזית פסימית

חלוקת דקות שווה – קונלי, גאסול ורנדולף משחקים 35 דקות למשחק, פונדקסטר מיובש על הספסל ומקים מהומה, פרינס משחק יותר מידי וסובל משבר מאמץ שישבית אותו עד סוף העונה, קארטר מחליף אותו בחמישייה ואחרי חמישה עשר משחקים סובל מאותה הפציעה ויירגר נזרק עוד לפני סיום העונה.
ניצחונות – המערב גדול על ממפיס, והם מסיימים עם 41 ניצחונות והמקום העשירי.
פיתרון לעומס בעמדות הכנף – פונדקסטאר מועבר בטרייד לא משתלם, פרינס וקארטר נפצעים כפי שהוזכר למעלה והצמד טוני אלן וקורטני לי מדגים נגרות מהי. בינתיים, הרוקי ג'ורדן אדאמס נותן עונת רוקי נהדרת אבל שני דאנקים של אנדרו וויגינס מסובבים למצביעים את הראש כך שהוא נשאר ללא תואר רוקי העונה.

תחזית ריאלית

קוסטה קופוס לא יזכה למספיק דקות כגבוה מחליף אבל יספק את הסחורה, לואר יעשה את אותו הדבר כמחליף של רנדולף, אחד משחקני הכנף, כנראה קורטני לי, יועבר בטרייד תמורת בחירת דראפט ובעמדת הרכז שני האירופאיים – קאלאת'יס ואודריך לא יספקו את הסחורה.
הגריזליס יעלו לפלייאוף דרך המקום השישי או השביעי ויפסידו בסיבוב הראשון אחרי שנאמר עוד פעם "הם יכלו להגיע ליותר".

ולסיום, כמנהג קודמיי, שיר

הפזמון של "אבשלום" מתחיל בשורה "למה לא, למה עכשיו?". אז באמת, גריזליס יקרים, למה לא עכשיו? מה מונע מכם ללכת עד הסוף?