תיאור משחק גמר ליגת האלופות בקריקט / מולי

chennai

תיאור משחק גמר ליגת האלופות בקריקט / מולי

 לפני מספר דקות הסתיים בבנגאלור שבהודו משחק האליפות של לידת האלופות עשרים עשרים בקריקט. לטורניר, שהחל בעשרים וששי בספטמבר והסתיים הערב העפילו תריסר קבוצות מהודו, פקיסטן, דרום אפריקה, ברבדוס ואוסטרליה. בטורניר נערכו עשרים ותשעה משחקים שבהם חזו במגרשים עצמם כחצי מיליון איש.

במשחק הגמר התמודדו שתי קבוצות מהודו: צ'ננאי סופר קינגז מול קלקאטה נייט ריידרז והמשחק, כמו כל הטורניר,  הועבר בשידור ישיר ביורוספורט.

מאחר ותחרות קריקט מסורתית יכולה לקחת מספר ימים, הרי הוחלט לפני מספר שנים  על סוג של קריקט המכונה "קריקט עשרים עשרים" שכל משחק בו נמשך בערך שלוש שעות. המיוחד בסוג זה של קריקט הוא שכל קבוצה (בה יש אחד עשר שחקנים) זורקת עשרים סדרות זריקה (אינינגים) שבכל אחת מהן שש זריקות, דהיינו מאה ועשרים זריקות. אחרי שהקבוצה הראשונה מסיימת לזרוק, מסכמים את התוצאה שלה, הקבוצות מתחלפות, והקבוצה השנייה זורקת מאה ועשרים זריקות ומנסה להגיע לתוצאה טובה יותר מזו של הקבוצה הראשונה. ברגע שהיא מגיעה לתוצאה טובה יותר לפני תום מכסת הזריקות – היא המנצחת, אך אם התוצאה גרועה יותר בסיום זריקותיה – היא המפסידה. במקרה של תיקו בודקים כמה שחקנים מכל קבוצה נפסלו והמנצחת היא זו שפחות מאנשיה נפסלו.

התוצאה, אגב, נספרת ב"ריצות" כאשר  חבטה יכולה שלא לזכות את הקבוצה בחובטת בריצה, או שכן מזכה בריצה אחת, בשתי ריצות בארבע ריצות (אם הכדור פוגע באדמה ואז עובר את גבולות המגרש) או בשש זריקות (אם הכדור עובר את גבולות המגרש מבלי לגעת באדמה).

 שידור המשחק מתחיל כמובן לפני המשחק ומשתתפים בשידור ששה שדרים, פרשנים, ושדרי שדה הממוקמים בכל רחבי המגרש. את השדר והפרשנים כמעט ולא מראים, חוץ מאשר בהצגתם,  והם נשמעים בלבד, ורק שדרי החוץ נראים כשהם מראיינים אנשים מהקהל. איכשהו זה משהו שגורם לך לחשוב על פולחן האישיות של השדרים והפרשנים בישראל.

לפני שמוצגים השחקנים בפני הקהל, עולים למגרש על שטיח האדום ולתאורת זיקוקים זוג השופטים, חבושים במגבעות השיפוט הייחודיות לקריקט ורק אחרי שהם תופשים את מקומם עולים שחקני שתי הקבוצות. הטלוויזיה עורכת ראיון עם כל אחד מהקפטנים של הקבוצות, גותאם גאמביר מהאבירים הרוכבים של קאלקאטה ואם אס דונהי מהסופר מלכים מצ'ננאי. אחרי הראיונות ישנה הטלת מטבע אחד הקפטנים מטיל השני בוחר בראש או זנב ודונהי זכה וכך הצ'ננאי סופר קינגס החליטו לזרוק ראשונים והתפרסו בשדה.

 זוג החובטים הראשון של קלקאטה היו הקפטן גותאם גאמביר ורובין אוטאפה שהחו לחבוט לא רע, אך רק באינינג החמישי גומביר הצליח ללחבוט לשש ריצות, החבטה ה 211 לשש ריצות בכל הטורניר. הצמד גומביר ואוטאפה הצליח לא רע משך עשרה אינינגים כשצבר 89 ריצות אך באינינג האחד עשר אוטאפה נפסל.

פסילה בקריקט יכולה להיעשות בכמה דרכים והעיקריות שבהן הן אם הכדור שנזרק מפיל את ה"שערים" (וויקד) שהחובט מגן עליהם, אם הכדור שנחבט נתפש בעודו באוויר או אם המגן מפיל את השערים בזמן שהחובטים נמצאים בריצה.

את אוטאפה החליף קאליס שהועף אף הוא תוך פחות  משני אינינגים, אף גאמביר המשיך להצטיין עם שמונים ריצות עד שנפסל אף הוא באינינג השבעה עשר.

בכל הזמן הזה היחיד שהצטיין בצ'ננאי היה פאוואן נֶגי שהיה מעורב בפסילות ובאינינג התשעה עשר הוא הפך לזורק וזרק אינינג שלא מן העולם הזה. עד אז היה לקאקלאטה  ממוצע של בערך תשע ריצות לאינינג, אך נגי הצליח לפסול שלושה שחקנים באינינג הזה תוך שקאלקאטה צוברים רק שתי ריצות.

באינינג האחרון קאקאטה התאוששו מעט, חבטו שתי שישיות ורביעייה וסיימו בתוצאה של 180 ריצות עם ששה פסולים.

 אחרי ההפסקה התחלפו הקבוצות והאבירים הרוכבים החלו לזרוק. החובטים הראשונים של צ'ננאי היו סמית ומקקאלום. סמית חבט שני רביעיות בארבע הזריקות הראשונות אך נפסל בזריקה החמישית, ואת מקומו תפס סורֶש ריינה. ואז החל הקונצרט הגדול של ריינה, לאחר שמונה עשר אינינגים שבהם מקקאלום נפסל ואת מקומו תפס הקפטן דונהי, התוצאה היתה כבר 173 ריצות כשריינה, המצטיין, חובט שש רביעיות ושש ששיות.  (המטרה , להזכירכם, היתה לעבור את תוצאת ה 180 של קלקאטה).

האינינג  התשעה עשר החל בחבטה לשש ריצות של ריינה, וכך היה גם בזריקה השניה וצ'ננאי סופר קינג ניתחו עם 185 ריצות (ושני פסולים) כשנותרו להם עוד עשר זריקות שלא היה בהן צורך וזכו, שוב, בגביע האלופות.

 סורש ריינה, כמובן,  זכה גם במחבט הזהב של הטורניר, ובמספר הששיות הגבוה ביותר.

 (ואם זה לא ברור עד עתה, אני אוהד מזה כמה שנים של הצ'ננאי סופר קינגס, אז כעת אני שמח.)

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 7 תגובות

  1. תודה על הפוסט מולי
    אני חייב להודות שקריקט הוא בין ענפי הספורט היחידים שמעולם אבל פשוט מעולם לא עניינו אותי לחלוטין
    וזה מאחד שבין תחביביו צפייה בפוקר , אליפות בריטניה הפתוחה בדארטס ( חיצים ) , בייסבול ( לא מחמיץ וורלד סירייס כבר 14 שנה ) ,פורמולה 1 אפילו רכיבה על אופנים ועוד לא מעט ענפים שנחשבים נחותים במחוזותינו
    האמן לי אינני מסוגל לצפות ביותר מ 5 דקות במשחק שלא לדבר על שיטת הניקוד שלעולם לא אבין

    ברכות , תמיד כיף שהקבוצה האהודה עלייך זוכה באליפות

  2. לא רק שראיתי הרבה קריקט בקריביים, אפילו שיחקתי את המשחק עם המאמנים הבריטיים במחנות הכדורגל שלי. המשחק היחידי שראיתי ברמות די גבוהות (דרום אפריקה, ניו זילנד, ג'מאייקה', ועוד) שלא עניין אותי לחלוטין, ואפילו שיעמם אותי. אני מכיר את הטרוף בהודו, אבל בהודו גם פרות קדושות.

    1. יום ולילה רועי… בקריקט משחקים על מגרש אליפסי או עגול שהחובט במרכז. הכדור יכול לעוף מהמחבט שלו לכל מקום במגרש, אבל יש להגנה רק 9 שחקנים לכסות את המגרש העצום הזה. יש המון מקום לקפטן טוב לשנות את התוצאה ולחבל בהתקפה.

      הכדור עצמו הוא מעץ מלא ומשחקים בלי כפפות אז הפציעות זה גם פרמטר.

      ובגלל שמגישים כדור מוקפץ יש אפשרויות רבות בספין של הכדור שזה מכניס עוד מיימד.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט