ספורטאים ששינו את העולם – הירוג'י סאטו: האיש ששינה לחלוטין את האופן בו משחקים טניס שולחן (10)

SATO

ספורטאים ששינו את העולם – הירוג'י סאטו:

האיש ששינה לחלוטין את האופן בו משחקים טניס שולחן

– חלק עשירי ואחרון / מולי

את עולם הספורט אפשר לשנות באמצעות המצאה טקטית חשובה, אפשר לשנות באמצעות הבאת תחום מדעי חדש, באמצעות שליטה על הנעשה באגודת הספורט, אבל את עולם הספורט אפשר לשנות גם באמצעות שינוי הכלים באמצעותם משחקים. ואין הרבה אנשים שהשפיעו על האופן בו ספורט ספציפי משוחק כמו הירוג'י סאטו, האיש ששינה לחלוטין את האופן בו משוחק טניס השולחן.

 הירוג'י סאטו ( 佐藤博治   או さとう ひろじ)  נולד ביפן בשלישי לפברואר 1925 ונפטר ברביעי ליוני 2000. הוא זכה באליפות העולם בטניס שולחן  שנערכה בבומביי, הודו, בשנת 1952 והיה הגבר היפני הראשון שזכה באליפות עולם אחרי מלחמת העולם השנייה והאסייאתי הראשון שזכה באליפות העולם בטניס שולחן.

 כל זה נחמד ויפה אך הנקודה החשובה באמת היא שהוא זכה באליפות העולם תוך שהוא משתמש במחבט טניס שולחן מסוג חדש שהעולם לא הכיר, מחבט המכוסה בספוג שהיווה, למעשה,  את האב-טיפוס למחבטים המודרניים.

 תמונה של המחבט בו השתמש הירוג'י סאטו:

OriginalSpongeBat

 לפני התחרות הירוג'י סאטו לא נחשב לטוב במיוחד ואנשי הנבחרת האמריקנית שהיו מיועדים לזכות באליפות ככל לא הבינו למה הוא בכלל בתחרות. הם גם סיפרו שהנבחרת היפנית ערכה את אימוניה תחת דלתיים סגורות ובחשאיות מוחלטת.

 ואז, משהופיע הירוג'י סאטו  לתחרות הראשונה שלו, החנון המוחלט הזה, רזה, חיוור, ענוד משקפיים שחרות מרובעות הופיע עם תיק סגור ובו המחבט, הניחו על השולחן, קד לקהל,  פתח את התיק ו…החל לנצח, בין השאר גם את אלוף העולם, ריצ'ארד ברגמן, את המועמד האמריקאי לניצחון מארטי רייזמן, ובגמר את יוזף גוציאן מהונגריה.

 הבעיה הראשונה במעלה שיצר המחבט החדש היתה שלא ניתן היה לשמוע את החבטה בכדור. עד אז השחקנים הסתמכו הן במודע והן באופן בלתי מודע על יכולת השמיעה. היו שחקנים שיכלו לומר, רק על פי השמיעה, שהחבטה במרחק של שמונה שולחנות ימינה היתה פשוט מדהימה – וצדקו.

 הבעיה השנייה היתה שהספוג איפשר יותר מהירות ויותר יכולת סיבוב של הכדור  בהתקפה ועזר בהגנה ממכות חזקות ו/או מסובבות של היריב  מאחר והספוג ינק לתוכו הן את המהירות והן את ה"סיבוב" באמצעות מה שמכונה "תנועת חיתוך".  בנוסף, סאטו בחר בטקטיקה הגנתית יחסית ופשוט ענה על כל כדור כמעט כשהוא ממתין סבלן לשגיאות מצד היריב שאכן הגיעו, וכך ניצח את אליפות העולם.

 כבר בזמן התחרות התעוררו מחאות על שימוש לא הוגן במחבט עם הספוג, ואולם חוקי טניס השולחן דאז לא קבעו באילו חומרים מותר או אסור היה להשתמש במחבט, וכך הוחלט שאין עילה למחאות. בימינו, אגב, יש פירוט מלא של מה מותר ומה אסור במחבט טניס שולחן.

 לצערי לא מצאתי בכתובים מי היה מאמנו של סאטו, וגם לא איך הוא עלה על הרעיון ואיך הוא ייצר את המחבט ששימש אותו.

 עם חזרתו של סאטו ליפן, קבלו את פניו כמיליון איש מאחר והוא היה הגבר היפני הראשון שזכה באליפות עולם כלשהי מאז מלחמת העולם השנייה.

הלל להירוג'י סאטו

סרטון ביוטיוב על הירוג'י סאטו ומחבט הספוג הראשון:

https://www.youtube.com/watch?v=3CJURtUbHh0

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" באתר: https://bit.ly/2SdfhwD

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. אני פחות מתחבר לסיפור הזה כי בניגוד לדיק פוסברי שהמציא משהו חדש ושונה,פה הצליחו לקחת אמצעי שנתן יתרון מול כל המתמודדים,ועוד יתרון טכנולוגי,זה בדיוק כמו הסיפור עם חליפות השחיה או למשל פורמולה אחת שהכל תלוי במכונית שלך

    1. מאחר ואני עברתי את כל מסלולי המחבטים בטניס שולחן, אני יכול לומר לך שזה לחלוטין לא פשוט "ללמוד מחבט חדש". כל מחבט מחייב אותך להתרגל ולהבין את כל יכולותיו, והאמן לי שהן שונות מסוג מחבט אחד למשנהו, ולא כל אחד יכול להפיק את המרב והמיטב מכל מחבט – מניסיון אישי כאוב:
      אישית, המחבט האהוב עלי היה המחבא ה"חצי מקצועי" ולא הסתדרתי כלל עם המחבט המקצועי והיקר, מצד שני, אני מעולם לא הייתי ברמה של אלוף כלשהו (השיא שלי היה מקום רביעי באליפות המתנ"ס).

    2. בעצם מה שאני מנסה לומר, שאין הבדל בין פוסברי לסאטו, הן זה והן זה עמלו קשה כדי למצות את המרב והמיטב במסגרת החוקים המותרים – והצליחו.

      1. זה שזה במסגרת החוקים אין ספק,הוא לא רימה או משהו כזה,בקשר ללמוד מחבט חדש אז אני יוצא מנקודת הנחה שהוא התאמן לא מעט לפני האליפות על המחבט וכפי שכתבת המחבט למעשה העניק לו את האליפות.
        שוב לא טענתי שזה לא בסדר,פשוט יש לי בעיה עם תנאים לא שווים להתמודדות שנובעים בעיקר מאמצעים טכנולוגיים כמו מחבט שנותן לך יתרון או מכונית או לא יודע מישהו ימציא איזה פטנט שנותן יתרון בקפיצה לגובה עם מוט(במוט הכוונה )

  2. פה אני מסכים עם יניב. גם חליפת השחייה היתה חוקית בזמנה אך נתנה עדיפות טכנולוגית ללובשים אותה ולכן הוצאה מחוץ לחוק. כך גם עם מחבט שנותן עדיפות. העניין הוא שזו לא טכניקה שונה אלא טכנולוגיה שונה ופה ההבדל.
    אם כבר מדברים על טניס שולחן אז שם יש באמת קטע כי יש 2 טכניקות שונות לחלוטין שאף אחת לא תפסה על חשבון השנייה שזה דבר נדיר בספורט. אחת זו האחיזה ההפוכה שהאסיאתים חזקים בה ביותר והשנייה זו אחיזה "רגילה".

  3. אגב, עקרונית בקפיצה עם מוט, המוט יכול להיות מכל חומר שהוא ואין תלונה על חומרים אלו ואחרים, ואני יודע שמנחם ייתן את הנוסחה שאומרת שזה חוזק על חשבון גמישות או גמישות על חשבון כוח או משהו בסגנון.

    גם בטניס מותרים מחבטים מחומרים שונים כגון מתכת ועץ.

    אתם לא שמים לב לעיקר: הירוג'י שינה את הספורט וכמה שנים אחרי כולם השתמשו במחבטי הספוג,

    ההבדל המהותי שאני רואה בין חליפות השחיה למחבט הטניס שולחן הוא שאי אפשר לשחק טניסשולחן ללא מחבט, בהחלט אפשר לשחות ללא בגד-ים 😉

    אגב, בסנוקר לא מאפשרים גיר משחתי חדש שמשתמשים בו כבר כמה שנים בביליארד – אבל גם זה יגיע…

    1. שוב, רק לשם הוויכוח הפילוסופי, אני לא מסכים עם הקביעה שהירוג'י שינה את הספורט כי אם המחבט שלו. אנחנו רואים דבר דומה בספורט השיט התחרותי. ברגע שהיה הכל חופשי בלי חוקים מוגדרים, בא לארי אליסון (כן זה מהשמועות של הלייקרס) והכניס קטמרן לתחרות. כמובן שהוא ניצח ועכשיו כולם צריכים לעבור לקטמרנים כי זה דגם יותר מהיר. כשאין חוקים משווים,כמו פוסט מצויין אחר שכתבת- נכנסת הטכנולוגיה ומשנה את הספורט.
      אם תמצא את הבן אדם ששינה את סגנון הקליעה בכדורסל או המציא את בעיטת הבננה בכדורגל אז אלו ספורטאים שבאמת שינו בעצמם את הספורט ולא החפצים בהם השתמשו.

      1. # כמובן שזה פוסט מצויין בפני עצמו כי הרי בסופו של יום מגיע הספורטאי הראשון שמציג את הטכנולוגיה שתשנה את פני הענף.
        אגב אני מאמין שבקפיצה במוט השיאים עוד ישברו וימשיכו להישבר יחד עם ההתקדמות הטכנולוגית, מה שקשה להגיד על הריצה למאה מטר לדוגמא שלא מאמין ששינוי בנעל תביא להבדל משמעותי כל כך (אולי רק טכנולוגיה "רפואית").

        1. אינני יודע לגבי נעליים, אך אני בטוח ששינוי החומר ממנו מורכבים המסלולים איפשר את הירידה מתחת לעשר שניות במאה מטר.
          אמנם ג'ים היינס הגיע ל 9.9 במקסיקו סיטי (באוויר דליל), אך הרי רק אחרי שהוכנס במינכן 1972 מסלול הרקורטן (ובאותו זמן בערך הוכנסו גם מסלולי השברון והמרטין המהירים), החלו לרדת על בסיס קבוע מתחת ל 10.00 שניות.

        2. http://www.ted.com/talks/david_epstein_are_athletes_really_getting_faster_better_stronger?language=en#t-5096

          הרצאה בטד על התקדמות הספורט ע"י טכנולוגיה.
          מסכמת את הדיון שלכם בצורה האופטימלית.
          אני לא זוכר מי הראשון ששם את הקישור הזה באתר אבל מגיעה לו תודה ענקית.
          זו הרצאה חובה לכל מי שאוהב ספורט…

  4. תודה רבה על פוסט מלמד ומחכים זה.
    הקטע של שחקני פינג פונג שעסוקים רוב הזמן בהגנה, מחכים לטעויות ועוקצים כשיש הזדמנות נפוץ עד היום.
    ראיתי שחקן מלוכסן אחד (בשנים האחרונות, לא יודע אם סיני או יפני) שלא מתקיף כמעט אף פעם. עונה בצורה וירטואוזית על כל כדור.
    קשה מאד לנצח אותו. מתסכל נורא להתקיף בלי סוף ובסוף לא לקחת את הנקודה.

  5. הייתי בטוח שהפוסט יהיה על מי שהמציא את אחיזת המחבט היפנית או הקוריאנית…

    וחוצמזה מי היה הכדורסלן הראשון שהפסיק להשתמש בנעלי אולסטאר ועבר לנעליים מודרניות ?
    ספאד ווב אולי ?

  6. אני נאלץ להסכים עם יניב ואפלטון בעניין המחבט. ברגע שיש לך יתרון טכנולוגי משמעותי אז קשה להפסיד, אפילו אם היכולת שלך פחות טובה מהיריב. אפשר להלל אותו (או מישהו אחר) על שהמציא את המחבט, אך לא על יכולתו ב״מגרש״.

  7. ב-1954 הייתי אלוף הפועל צפון ליגה ג' בטניס שולחן.
    אני מנצח את רוב הגולשים עם מטאטא במקום מחבט פינג פונג.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט