החבר'ה בכתבה הבאה שחקנים לא רעים. אפילו טובים מאוד, כאלה שהיו חלק אינטרגלי מעלית הליגה במשך שנים. כולם פרשו בשנים האחרונות, או שיפרשו בקרובות (כנראה מלבד האחרון, שמתעקש להמשיך לשחק), ולא נכנסו להיכל התהילה של הכדורסל ע"ש ג'יימס נייסמית'. האם מגיע להם? נראה בהמשך.

*

מאנו ג'ינובלי. מצד אחד, שחקן אינטליגנט ביותר, אחד שזכה ב-4 טבעות אליפות, ואחד היחידים בהיסטוריה (יחד עם טוני קוקוץ'-אם יש עוד, תוסיפו בתגובות), שזכה גם ביורוליג, גם באולימפיאדה וגם באליפות האנ.בי.איי, ועוד ב-4 שנים. גניבת הדראפט הגדולה של כל הזמנים-מקום 57 בדראפט-ומומחה הגנה והתקפה. מצד שני, לא זכה בשום תואר אישי בליגה מלבד השחקן השישי של 2008, לא משהו שמספיק כדי להכנס להיכל. ב-795 משחקי ליגה, קלע 14.7 נק' עם 3.8 ריב' ו-4 אס' למשחק, לא מספיק כדי להכנס לאחד המקומות הקדושים ביותר של עולם הכדורסל.

הוא יכול להכנס, הרבה בזכות ההצלחה המסחררת שלו בכדורסל האירופאי. הסיכוי לכך לא גדול, אבל קיים. משהו בסדר הגודל של 25-30%.

*

רוברט הורי. האיש ששמו מופיע לצד ההגדרה "ווינר" במילון. 7 אליפויות, הכי הרבה בהיסטוריה ללא משחק בבוסטון, שיא כמות השלשות בסדרות גמר-53, רשם משחק של 7 שלשות ללא החטאה בגמר המערב של 1997, והשחקן הראשון שהגיע ל-100 חטיפות, 100 חסימות ומאה שלשות בעונה. הסיפורים עליו רבים מספור-המשחק של ה-20 ריבאונדים ב-2002, עניין שלא בא בקלות שאתה חולק את הצבע עם שאקיל אוניל, ואין ספור שלשות קלאץ', שקצרה היריעה מכדי לדבר עליהם, אבל בדיוק בשביל זה יש את הסרטון הבא:

מצד שני, ביג שוט רוב מחזיק בממוצעי קריירה של 7 נקודות ו-4.8 ריב' ב-25 דקות למשחק, לא משהו שאפשר ללכת איתו לבנק. אפשר להגיד שהוא היה הסטרץ' פור הראשון-2.08 מ' שתפר שלשות לצד חאכים אולג'ואן, שאקיל אוניל וטים דאנקן, אבל התארים האישיים שלו (בחירה לחמישיית הרוקיז השנייה ב-1993, לצד כשרונות על כוולט וויליאמס וקלרנס וויתרספון) קטנים מאוד.

למרות הווינריות העצומה, חברי ההיכל השמרנים כנראה לא יכניסו שחקן כמוהו, שהתעלה לרמות של היכל התהילה במשחקים ספורים בלבד, ל-hall of fame.

*

צ'אנסי בילאפס. פרש רק לאחרונה, הווה אומר שיהיה מועמד להכנס להיכל ב-2021. סטופר אגדי, שוטר בחסד (מהאלה שתופרים כדורים מ-10 מטר, לא הכחולים), ושחקן שהוביל קבוצה לאליפות, וזכה ב-MVP Finals של 2004. מלבד סדריק מקסוול וג'ו ג'ו וויט, שחקנים שעשו יותר מבילאפס בקריירותיהם, לא היה עדיין MVP גמר שלא נכנס להיכל, נתון שמחזק מועמדותו של צ'אנסי.

מצד שני, השחקן לא רשם מספרים עילאיים בכל עונה-בשיאו, קלע 18.5 נק' למשחק עם 8.6 אס' לערב, ומעולם לא עבר את 20 הנקודות, 9 האסיסטים או 2 החטיפות למשחק. עד שהגיע לדטרויט ולאחר שנפצע במדי הקליפרס-8 עונות מתוך ה-17 ששיחק בליגה, הוא נתן ממוצעים של רכז פותח סולידי.

האם יכנס? כן. מתוך דטרויט הגדולה של אמצע העשור (אליפות וגמר), לא היה אף סטאר מלבדו (ריפ המילטון, טיישון פרינס, ראשיד ובן וואלאס). אף אחד מהם לא נכנס להיכל, ואין מצב שמקבוצה שהגיעה לאליפות וגמר בשנתיים רצופות לא יהיה איש בהיכל התהילה של הכדורסל. זה מגביר את סיכוייו של הפוינט גארד הגדול הזה.

*

ריי אלן. ג'יזוס שאטלוורת' השיג לא מעט בקריירה שלו. 2 אליפויות, באחת היה אחד משלושת השחקנים הבולטים, עשר פעמים אול-סטאר, והפך לאחד מקלעי השלשות והעונשין הטובים בהיסטוריה. צלף אגדי, שמחזיק ב-2,793 שלשות ב-40% מהטווח, 24 שיאים שונים, בעונה הסדירה, הפלייאוף, האול-סטאר, ושיאי מועדון במילווקי, בוסטון וסיאטל. בנוסף מחזיק בממוצעי קריירה נאים של 19 נק' ב-45% מהשדה, 40% מהשלוש ו-89.4% מהעונשין, יחד עם 4 ריב', 3 אס', ובחירות לחמישיית הליגה השנייה והשלישית.

מאידך גיסא, ריי ריי לא הוביל קבוצה לאליפות לבדו, או לקח תואר MVP של גמר כלשהו. הוא היה אחד מעשרת השחקנים הטובים בליגה בנקודה מסויימת, אבל אף פעם לא אחד מהחמישה הגדולים ביותר באותה תקופה. האם זה יספיק כדי להכנס להיכל? אני חושב שלא.

*

דריק רוז. עצוב, עצוב מאוד לראות את השם שלו ליד חבר'ה כאלה, שחקנים שפרשו, או יפרשו, בחמשת השנים הקרובות, כאשר רוז רק בן 25. הפציעות רודפות את השחקן, שמ-2011/12 עד היום, שיחק 49 משחקי עונה סדירה מתוך 230 אפשריים, ומפציעת הברכיים הראשונה, שיחק רק 10 משחקים מתוך 164-פחות מ-6.1%.

רוז מחזיק בממוצעי קריירה של 21 נק', 7 אס' ו-4 ריב' למשחק, ויחסית ל-5 עונות, כאשר באחת שיחק 10 משחקים, מחזיק ברשימת תארים מפוארת: חמישיית הליגה הראשונה, 3 פעמים אול-סטאר, רוקי העונה, בחירה ראשונה בדראפט, ומעל הכל תואר האמ.וי.פי בעונת 2010/11, בה קלע 25 נק' עם 4.1 ריב' ו-7.7 אסיסטים למשחק.

עד היום, לא היה MVP שלא נכנס להיכל התהילה של הכדורסל, מלבד אלו שפרשו לפני פחות מ-7 שנים או משחקים כיום, וכמעט בודאות יכנסו (שאקיל, אייברסון, קובי, דאנקן, גארנט, נאש, נוביצקי, לברון, דוראנט). האם רוז יהיה הראשון? האפשרות קיימת. רוז הוא אחד מ-2 האמ.וי.פים היחידים שלא הגיעו לעולם לגמר, יחד עם סטיב נאש. בנוסף לכך, הייתה לו קריירת מכללות מרשימה, בדמות בחירה לחמישיית הפיינל פור של ה-NCAA, זכייה בתואר "פרשמן השנה" בליגת המכללות בעונה היחידה בה שיחק שם, ואול אמריקאן.

האם כל זה יספיק לו כדי להכנס להיכל? אני חושב שכן. דעתכם?