על מהויותיו של הספורט – תפקידו של פרשן הספורט (20) / מולי

פרשן

על מהויותיו של הספורט –  תפקידו של פרשן הספורט (חלק עשרים) / מולי

השבוע נתקלתי, נתקלתי שוב יש לומר, באחת מן התופעות השכיחות ביותר בקרב חובבי הספורט: בתופעה ה"ירידה" על פרשני הספורט דוברי העברית יהיו מי שיהיו.

אתחיל ואומר שלטעמי לרוב אין ההמעטה הזו בערכם של הפרשנים דוברי העברית מוצדקת. יש בין הפרשנים טובים יותר וטובים פחות, אך אני חושב שאם אף אחד מהם "אינו שווה מאומה" כפי שאומרת הביקורת הנפוצה, אולי הבעיה היא במבקר ולא במבוקרים.

ועדיין, התחלתי לחשוב כיצד בעצם אני הייתי רוצה שיהיה פרשן הספורט האידיאלי בעיניי, כדי לבחון את ההבדל בין הרצוי למצוי, וגם כדי לתת לשלל פרשני הספורט "טיפים" כיצד למנוע את הביקורת.

אני מניח שהתנאי הראשון שיש לדרוש מפרשן ספורט, ופרשן בכלל, הוא שהוא ייתן לי את התחושה שהוא מבין על מה הוא מדבר.   שימו לב, אני בהחלט מודע לכך שלעתים, יהא הפרשן מי שיהיה, הוא לא לחלוטין יבין וידע על מה הוא מדבר, וזה בסדר מבחינתי, שכן בכל התחומים – לפחות לדעתי – רב הסתום על הגלוי, אך ללא קשר לידע, הדרישה האולטימטיבית שלי מן הפרשן האידיאלי שלי, היא  "למכור" לי את התחושה שהוא יודע על מה הוא מדבר.

אך כיצד עליו להוכיח שהוא יודע על מה הוא מדבר? ישנה בציבור (ואצל חלק מהפרשנים)  הנחה (מופרכת לטעמי) שאם מישהו היה ספורטאי, "חווה את חדר ההלבשה כשחקן" כפי שאוהבים לומר, זה אומר שהוא מבין ויודע מה קורה.              סלחו לי אם אומר שזה  – לפחות לטעמי – לא ממש משנה באשר לתפקידו של הפרשן.  לטעמי זה ממש כמו לומר שמי שקיבל תואר ראשון בכלכלה לפני עשרים שנה, הוא בהכרח כלכלן מדופלם הבקי במה שעל שר האוצר לעשות.    אני מאמין כי הידע הוא החשוב ולא האופן בו  הוא נרכש!  יותר מכך, במקרה של מקצוע הפרשן, כפי שכבר אמרתי, האופן בו הפרשן מעביר לקהל את הידע מהותי, לטעמי,  יותר מהידע אותו הוא מעביר, אם כי אני מסכים שבהחלט רצוי שהפרשן גם ידע על מה הוא מדבר וגם יעביר זאת הלאה לקהל בצורה מובנת  ומושכת.

כדי להעביר את הידע, צריך שיהיה ידע ולכן על הפרשן האידיאלי להבין שיעורי בית. עליו  מראש מה אמור לקרות ומה קורה על המסך, כמו כן עליו להכין שיעורי בית לגבי מה שסביר שיקרה  כדי שיהיה מוכן מראש לאירועים חריגים, אך ניתנים לניבוי, על המסך.

בגדול, עליו לספק לצופים ידע מה נעשה על המסך ומדוע, אך גם עליו לספק ידע שאינו מופיע על המסך ושסביר שהם לא היו מגיעים אליו מתוך הנעשה על המסך עצמו.

העברת הידע לבדו אינה מספיקה, אפילו לא העברת הידע בצורה מובנת. מה שעלינו להבין הוא שתפקיד הפרשן, לפחות בטלוויזיה וברדיו, הוא להפוך את מה שקורה על המסך, או באוזניים למעניין ומושך. לשם כך עליו להיות איש טלוויזיה ובידור, עליו ליצוק מתח, עניין ודרמה, לרוב באמצעות קולו בלבד, בכל מה שקורה (או הרבה פעמים לא-קורה) על המסך.

ומאחר ומשימה שכזו היא כמעט בלתי אפשרית לאדם אחד לאורך זמן, יש לרוב שדר לצדו של הפרשן. עצם היותם שניים (או יותר) מאפשר יצירת דרמה גם באמצעות הקשר ביניהם, באמצעות ה"פינג פונג" שבין מי שמשדר את מה שקורה ומי שמפרשן את הקורה, אי ההסכמות המובנות מכל שיש שני אנשים שונים, יכול להעלות את השידור לרמה גבוהה יותר, אך התנאי ההכרחי לכך הוא הרמוניה (גם אם זו בעצם דיסהרמוניה) בין השדר לפרשן. על שניהם, בנוסף,לדעת  "להרים להנחתה" זה לזה מחד, ולבצע את ה"הנחתה" בצורה טובה מאידך.

לרשותם של השדר והפרשן עומדת בימינו הטכנולוגיה. שידורים חוזרים, כלי שרטוט להדגשת מערכים טקטיים (שמתם לב, אגב, שבזמן האחרון כמעט ואין אותם?) שדרי קווים, על הפרשן האידיאלי לדעת להיעזר בכל האמצעים העומדים לרשותו,  טכנולוגים ואחרים,  כדי לתת לשידור ערך מוסף.

לסיכום, הפרשן האידיאלי שלי הוא לפני הכול סטנדאפיסט, בעל יכולות משחק עם קולו, שביכולתו ליצוק בעזרת קולו קסם בנעשה על המרקע, גם אם לא קורה בו מאומה. (בעצם בעיקר אם לא קורה בו מאומה). עליו להכין מראש את שיעורי הבית ולהבין בנעשה מספיק כדי להבהיר את המשחק לבורים, ולתרום אנקדוטות ותובנות למבינים הגדולים של המשחק,  ואת כל זה עליו לעשות מבלי שיאפיל על המשחק ותוך שיתוף פעולה מעולה עם השדרן כשיחד הם יוצרים בשידור את הקסם.

מכירים מישהו כזה? האמת שגם אני לא. היחיד שהתקרב לכך לטעמי משמש כיום חבר כנסת.

אז עם סל דרישות שכזה, פלא שאנו מוצאים עצמנו מקטרים שוב ושוב ושוב על הפרשנים?

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  1. בחברות טיווי גדולות כמו ESPN כל מה שכתבת מקובל, אבל הדבר החשוב ביותר עבורם הוא:

    ר-י-י-ט-י-נ-ג!!!!!

    הפרשן יכול להיות הכל, אבל אם בשידוריו אין עלייה מצופה ברייטינג, הם יביאו אחר שכן מעלה את הרייטינג. לך תדע: הופעה, סקס-אפיל, קול מושך, או דברים שאתה לא יכול בדיוק להסביר כמו האווארד קוסל שהביא דבר נוסף לפרשנות: כעס ורוגז! הוא אהב לעצבן – כמוני – ולכן כל כך אהבו אותו (ושונאים אותי!)

  2. לטעמי העלל הראשון של הפרשן הוא להתעניין במה שהוא מפרשן: זאת אומרת שלכל אחד מהכותבים/ המגיבים יש פוטנציאל להיות פרשן. הדבר השני שהפרשן צריך לדעת הוא לדייק בפרטים (הההמממ קווין דוראנט הוא לא סנטר) וכמו שאמרת להכין שיעורי בית. הדבר השלישי בחשיבותו הוא באמת להשתמש בעזרים הטכנולוגיים ובנוסף לדעת מתי לשתוק.

  3. בספורט אין "אמת", ומיותר לחפש כזאת בדברי פרשנים.
    פרשן טוב הוא כזה שהופך את הצפייה להנאה, מוסיף ידע וזווית ראייה שונה ויוצר דיון שכיף להשתתף בו….
    אני לגמרי עם מנחם שהשידור של ספורט הוא בידור, אחרת מצלמה ומיקרופון לקהל יספיקו…

  4. הפרשן האידאלי הוא זה שמסוגל להאיר את עיניי לדברים שלא הייתי מבחין בלעדיו.
    פיני, על כל חסרונותיו, לדעתי עונה להגדרה הזו.

  5. לדעתי פרשן כדאי שיהיה לו רקע קודם
    לדוגמא האולפן של TNT עם בארקלי , שאק , קני סמית ,כריס וובר הוא פשוט תענוג

    חוש הומור הוא מנדטורי . גיבוב של שטיויות לעומת זאת גורם מס 1 למיוט.

    דן שמיר פרשן מעולה , פיני מעניין אך גס רוח מידי
    בכדורגל זה מביש שרוב הפרשנים הינם מאמנים כושלים או שגיא כהן שמעבירים ביקורת בחצי גמר ליגת האלופות , קצת צניעות לא תזיק.
    בכלל פרשני הכדורגל בארץ ברמה ירודה . אייל לחמן היה בסדר גמור במונדיאל האחרון

  6. פרשנים צריכים לגרום לעניין בזמן שאין עניין להבין את המשחק אבל לדבר רק שצריך לא יותר ולא פחות. זה רק אני או שגם לכם הכתבה הזו מזכירה את הסרט גוד מורנינג וייאטנם?
    מולי כרגיל כתבה נהדרת.

  7. אני מעריך פרשן שנותן לי הרגשה שהוא מבין יותר ממני. אני מקבל את ההרגשה הרבה בשידורי בייסבול. קצת פחות – אבל מספיק – בפוטבול. בכדורגל אף פרשן (אפילו הבריטים) לא מחדשים לי הרבה.

    בכדורסל? אני מרחם עליהם שהם לא רואים מה שאני רואה ומבין! פיני? יותר מדי בהמה. לא ברמה של קופמן, אבל בהמה בעדר בכל מקרה. הבעייה שלי עם פיני היא שאני מכיר אותו אישית, וכמה פעמים הוא הפתיע אותו בחוסר 'הרגש' שיש לו לגבי רמת שחקנים (כשהיה מאמן והייתי עוזר לו בסקאוטים של שחקנים אמריקאים שלא היו בדראפט). אותה בעייה היתה לי עם מולי קצורין שראה דברים אחרת לחלוטין ממני, ואני ידעתי שאני צודק והוא טועה.
    אותה בעייה היתה לי עם מכבי ת"א עד ששכנעתי אותם שבוב מקמהון יהיה שוטינג גארד מעולה (והוא הפך לאחד הטובים שהיו במכבי).
    בקיצור, לי יש עין כדורסל מגן עדן, ולכן K-700 ניכנס איתי לטאקלים כל יום שני וחמישי (וראשון ושלישי ורביעי וששי ושבת)

  8. לי בעיקר חשוב שהשדר לא יפרשן. השדר צריך לתאר מה שהוא רואה (או במקרה של יורם ארבל מה שהוא חושב שהוא רואה). את הדעות שישאיר לבלבלן שלידו. ההסברים היחידים מעבר לתיאור יבש צריכים להיות על למה למשל שחקן לא פתח (פצוע/מורחק/מקצועי) או למה השופט לא אישר את השער (נניח שלא עבר במלוא היקפו או שהיתה עבירה בתחילת המהלך).

  9. אגב, הבעיה העיקרית שלי עם הביקורת על פרשני ספורט, היא שמאחר ואני חושב שלא הייתי מסוגל לעשות זאת בצורה טובה יותר, איני רואה זכות לבקר אותם. מכסימום יכול לומר אם אני אוהב או לא.
    >
    מנחם, הייתי מת לשמוע אותך מפרשן משחק, אני סקרן איך זה היה נשמע.
    >
    > ואם אחרי כן אפשר הייה  "לשדך" את שידור הרדיו הזה למשחק -אז בכלל…

    1. פעם פרשנתי הרמת משקולות במכבייה. מי ששמע אותי טען שזאת היתה חווייה לא נורמלית. אבל זה היה רק ברדיו. עשיתי את כל מי שהקשיב מומחה בהרמת משקולות ו…ביומכניקה!

    2. הבעייה שלי היא שאין לי קול טוב. כמו אריה מליניאק – אני נישמע כמו הד. פעם כתבתי על מליניאק שהוא נשמע כמו הד ומאז הוא איבד את כל הבטחון…

  10. אני מאוד אוהב את סטיב קר.
    גם נהנה לשמוע את חביבו של מנחם, ג'ף ואן-גנדי.
    ממש מתעצבן ממארק ג'קסון, למשל.

    פרשן לדעתי צריך קודם כל להיות חף מבולשיט ולדבר לעניין.
    אח"כ באים בתור הבנה, חידוש לצופה והומור.

    בכדורגל בארץ המצב קשה, יש לנו סוללה של פרשנים נוראיים שבלתי אפשרי לשמוע אותם בלי לשקול רצח והתאבדות.
    דווקא שגיא כהן בעיני לא אחד מהם.
    זאביק זלצר ועמרי אפק הם עוד שניים שאני נהנה לשמוע.

    אבל הכי הכי אני אוהב לשמוע את ג'ו ג'ונסון מיורוספורט מפרשן סנוקר!
    זאת חוויה בפני עצמה רק לשמוע אותו!

    1. גבירותיי ורבותיי.
      אשך טמיר המקורי הודה ברגע זה, קבל עם ועדה, שהוא צופה בכדורגל ישראלי.
      מנודה!
      שעייה, אני הייתי שוקל ברצינות את לקיחת התואר "סמנכ"ל בכת שונאי פלפרון" מהאשך (והעברתו למצטרף החדש – רועי).

      1. חחח האמת שלא, כבר שנים רבות אני לא צופה בחרא הזה.
        אפילו הפסקתי לצפות בכדורגל בכלל.
        אבל זה מה שזכרתי.

  11. מולי דיברת על חבר כנסת ? אבל מהטקסט בפסקה האחרונה שלך
    "לסיכום, הפרשן האידיאלי שלי הוא לפני הכול סטנדאפיסט, בעל יכולות משחק עם קולו" ברו לכל שאתה מדבר על ביבי !

    ישנה בעיה טכנית אצל מספר פרשנים ושדרים אצלנו שהם פשוט לא רואים טוב, נקודה.

  12. אגב, דני נוימן עוזב את הערוץ הראשון , כמו גם יורם ארבל.
    מוטי איווניר ועמיחי שפיגלר יחליפו אותם במשחק המרכזי.

להגיב על איתי לבטל

סגירת תפריט