על מהויותיו של הספורט – על שיקולי עבר ועתיד בהווה (18)

future-past-present

על מהויותיו של הספורט –  על שיקולי עבר ועתיד בהווה (חלק שמונה עשר) / מולי

"עכשיו זה רשמי", זעקו הכותרות, קווין לאב עבר לקליבלנד ממינסוטה תמורת וויגינס ואנטוני בנט ועוד כמה שחקנים שהיו מעורבים בעסקה.

העברה זו העלתה את השאלה האם קליבלנד עשתה עסקה טובה? בעצם, מה עדיף על מה: כוכב מוכח בהווה או כוכב-על פוטנציאלי בעתיד?

ואולם, בעצם, השאלה האמיתית העומדת כאן למבחן היא  מה עדיף: שיקולי העבר בתפישת ההווה או שיקולי העתיד בתפישת הווה?

בנ.ב.א., כאשר העונה מתחילה, הלכה למעשה מסתיים תפקידו של המנכ"ל בכל הקשור לגיוס שחקנים, ומתחילה המחשבה על עונת ההעברות הקרובה, או לחילופין על העונה הבאה ואלו שאחריה.  מאחר ויש בין הקבוצות מסחר ער בבחירות דראפט ולא רק בשחקנים עצמם, הרי למעשה ניתן, תיאורטית, להגיע למצב בו בעוד כמה שנים, תוכל קבוצה ספציפית לבחור את חמשת או עשרת בחירות הדראפט הראשונות לעצמה.

הבה ונזכור שכל בחירת דראפט היא בגדר הימור שהקבוצות מנסות לעשותו למושכל כמה שיותר, ישנן דוגמאות לכישלונות מהדהדים בהימור זה, כמו גם להצלחות מסחררות בבחירות הדראפט, אל עלינו להיות מודעים תמיד שבשורה התחתונה יש הימור.

לעומת זאת, שחקן  ששיחק בליגת הנ.ב.א. כמה שנים (ובמקרה של קווין לאב שיחק והצליח), הוא סחורה שערכה ידוע פחות-או-יותר כאן העוצמה החזקה היא בהסתמכות על ניסיון העבר הקרוב (והרחוק) ועוצמת ההימור עליו היא נמוכה יחסית.

אז אם הייתם המנכ"ל של קליבלנד, על מה הייתם מהמרים: על סבירות גבוהה לתשעים (קווין לאב) או על סבירות נמוכה יותר למאה (וויגינס)?

ברור לחלוטין שהתשובה לשאלה העקרונית הזו, מושפעת מן האמונה וההעדפה האישית של כל מי שעונה על השאלה: האם עבורו ההווה מושפע יותר מן העבר או שמא מושפע יותר מן העתיד?

שאלה זו מלווה למעשה כל ספורטאי וכל קבוצת ספורט בכל עת, למשל כמו במקרים בהם יש לשקול:

  • עד כמה למהר להחזיר שחקן מפציעה?
  • האם להשקיע בקניית "טאלנט" זה או אחר בגיל הנוער?
  • באילו טורנירים להשתתף ומתי?
  • כמה זמן אמור להימשך מחנה האימונים והיכן הוא יתקיים?
  • כמה דקות רצוי לשתף את הכוכב שלך במהלך העונה?
  • עד כמה לשים דגש על העונה הרגילה לעומת הפלייאוף?
  • עד כמה לגלות את כל ה"שפנים" הטקטיים במשחקים פחות מכריעים? (החשיפה  גורמת לאיבוד אפקט ההרתעה העתידי, אך תורמת לפיתוח התרגול בהווה)

כל השאלות הללו ורבות אחרות מתייחסות למתח התמידי שבין הצורך להישגים כאן ועכשיו מחד לבין השאיפה לשיפור ההישגים לאורך זמן, דהיינו למתח שבין ההווה לבין העתיד,

וכתמיד, בבואנו לנסות לענות על שאלה מסוג זה, עלינו לקחת בחשבון גם את הסיבוך הנובע מן הפן הכלכלי:  כאשר מכבי תל אביב החליטה עקרונית שבכל החוזים שלה תהיה לה אפשרות יציאה מהחוזה אחרי שנה. שחקני הכדורסל שהסכימו לכך, התנו זאת בכך שגם להם תהיה אפשרות יציאה. והנה, עם הצלחתה של מכבי, היא גילתה , שנה אחר שנה, שבהצלחתה טמון גם כישלון: כישלון לשמור על שחקני הסגל שלה לאורך זמן.  את המצב הזה ניתן לכנות "העלות הכלכלית של הכישלון לעומת ההבנה שייתכן שהצלחה תהרוס אותך". מכבי הצליחה בשנה שעברה להימנע מהכישלון למרות הצלחתה, אך לא לעולם חוסן

הפן הכלכלי מתבטא גם בשאלה העקרונית של גודלו של סגל השחקנים: האם צריך סגל רחב כדי שתהיה לך מעין "תעודת ביטוח" במקרה של פציעה בעתיד או שמא  עודף השחקנים בסגל יגרום להתמרמרות ואי-שביעות רצון בקרבם וחדר הלבשה "מקולקל" – וגם יקר – יהרוס לחלוטין את הקבוצה וימנע ממנה הישגים?

היחס לעבר משפיע גם הוא על ההווה.אם ניקח שוב לדוגמה את מכבי תל אביב בכדורסל, שבע מתוך עשר האליפויות האחרונות בהן היא זכתה, הן חלומה של כל קבוצה ברחבי העולם, אך עבור מכבי, שזכתה בעשור שלפני בעשר אליפויות מתוך עשר,  זהו כישלון מהדהד.

צלו של העבר משפיע גם במקרים נוספים: אנו ערים לכך שאצל רוב הספורטאים והמועדונים ישנה תופעת "עקומת הפעמון": אתה משתפר, מגיע לשיא, נמצא בו זמן מסוים ואז מתחיל לרדת.  לגבי ספורטאים לגיל יש משמעות מהותית ביכולתם, לגבי מועדונים, סיפור כמו זה של מכבי ת"א בכדורסל, שזכתה בחמישים ואחד מתוך ששים אליפויות המדינה, כולל רצף של עשרים ושלוש פעמים, הוא נדיר ומיוחד. ואכן, רוב המועדונים שזכו באליפות,  לא הצליחו לעשות זאת יותר משלוש פעמים ברציפות.

ואז אנו רואים תופעה בה המועדון מתנהג כ"אימפריה" הרבה אחרי שהוא כבר איננו כזו, ורואים מצב בו רוב הספורטאים לא יודעים לפרוש בשיא, ולכן חווים את המורד התלול של התקופה שלאחר שיא הקריירה שלהם, ורק מעטים מהם מצליחים ל"להמציא את עצמם" כל פעם מחדש ולהפוך למצטיינים בדרכים חדשות.

ולעתים העבר, ההווה והעתיד מתחברים: המסורת ההתקפית של המועדון בעבר, גורמת לבעלי התפקידים בהווה לבחור במאמן הדוגל במסורת התקפית על-מנת שסגל  השחקנים שייבחר ע"י הסגל המקצועי יהפוך ליותר התקפי.

במקרה שכזה ניתן, לסיכום,  לומר שצלו של העבר משפיע על שאיפות ההווה באשר לעתיד הרצוי.

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 21 תגובות

  1. ב-NBA (ואצל מכבי ת"א באופן פרטני) אין דבר כזה "עתיד הקבוצה".
    העתיד הוא כאן ועכשיו, אצל מכבי זה עוד יותר מוקצן של שנה אחרי שנה ותהליך הבנייה נמצא בתוך העונה עצמה.
    בNBA עם חוקי הCBA החדשים יש לכאורה יותר שוויוניות בכך שביטלו את היכולת לבנייה ארוכת טווח. לקבוצה יש חלון של נצח לבנות את המסגרת המתאימה אבל ברגע שהתחילה לשים חלקים מנצחים החלון מצטצמצם אוטומטי ל 2-3 שנים להגיע לשיא ואז מייד תגיע ירידה או בנייה מחדש.
    לכן, ברגע שלברון הגיע לקליבלנד- נפתח החלון השני. אין זמן לבנות, צריך לנצל את החלון וכאן גם שנתיים זה יותר מדי. לכן הטרייד של לאב היה הדבר הנכון בשביל קליבלנד (שאולי היו צריכים לחכות קצת יותר ואז לפחות המחיר היה מעט נמוך יותר מצד אחד, מצד שני היו מפספסים זמן יקר של שילוב לאב במסגרת ובעצם בזבוז עונה)

    1. ספר את זה לפילדלפיה
      קליבלנד היא דוגמא לא טובה . הקבוצה נבנתה עבור לברון הוא לעולם לא היה חותם ללא סיכוי ממשי לאליפות ( מי שמאמין לבלה בלה בלה של אני חוזר הבייתה ……. שיבושם לו )

      ישנם מועדנים שה DNA שלהם הוא להצליח ובגדול כאן ועכשיו( הלייקרס , ניו יורק יאנקיס , ריאל מדריד , ברצלונה , יונייטד )
      ברור שהעבר המפואר של המועדנים חשוב לא פחות – זה נקרא מסורת או לגאסי של מועדון .מה שלא יהיה לקליבלנד קאבלירס גם בעוד 50 שנה

      1. בגלל זה אמרתי לקבוצה יש נצח לבנות מסגרת מתאימה. זה מה שפילדלפיה מנסים לעשות, לבנות מסגרת שברגע שתהיה מוכנה ותגיע ההזדמנות הם יוכלו להיכנס All In.
        החלון נפתח ברגע ששמת את החוזה מקסימום הראשון, ומשם השעון רץ לאחור. תיקח בחשבון שלקבוצה לוקח שנה שנתיים להתחבר וזה אומר שהחלקים צריכים להיות כולם במקומם תוך שנתיים.
        באמת החלון הראשון- שלב בניית המסגרת הוא דבר שמפריד בין הקבוצות ויש קבוצות שפשוט לא יכולות להרשות לעצמן להיות בשלב הזה יותר מדי זמן. ובאמת מה שעושים הלייקרס עכשיו בהתמודדות עם הטעות הגדולה של החתמת קובי זה מין לימבו שעלול לפגוע בהם בטווח הארוך מבחינת ה-DNA כמו שאתה קורה לזה

          1. תודה דובי, עדיין לא אל חלונך. מרכך את המכה בקמפינג בחוף אכזיב אם לא יעופו טילים. זה שיקול שלא הייתי יכול למצוא בכל מקום אחר בעולם 😉

          2. חוף אכזיב נהדר… אני זוכר את השנים שזרם לים הנחל הצבעוני של מפעל טמבור.
            אם אתה מזדמן לאלי אביבי תמסור לו שהוא חייב לי חותמת בדרכון של מדינת אכזיב…

          3. אכזיב…קלאב מד…
            יכול לכתוב 9 ספרים "X-RATED" על התעלולים שלי וחברי בקלאב בו עשינו כל קיץ "חופשת שנתית מהנשים כדי לא לשכוח להשיט קטמרנים", אבל כשהגענו לקלאב, הקטמרנים שומשו רק להיפטר מההנגאוברס…

  2. אני חייב להודות שבתחושה שלי, שאינה נסמכת על עובדות, אני מאמין שקליבלנד עשתה טעות כשוויתרה על וויגינס ובנט.
    אני חושב שבמקרה הזה, עדיפות היו שתי הציפורים על העץ.

    אבל מה ייקבע העתיד נדע… רק בעתיד…

    1. גם אני, אבל הם הלכו על השיטה של עכשיו או לעולם לא. בגלל זה אני חושבש נראה טרייד של טריסטן תומפסון ואלונזו ג'י/ברנדן היוויד על סנטר הגנתי טוב, אולי גרג מונרו, ו-וראז'או ירד לדרגת סנטר מחליף

    2. מולי, הגיע הזמן להכניס תמונה או איור לשם. לך ל-GRAVATAR ואם מתעוררת בעייה, סגן העורך רועי יעזור לך בפתרונה.

  3. עשו בסדר גמור. מהרגע שלברון חתם היה ברור שהקבוצה תתמודד על האליפות. עם האוכל בא התיאבון, קליבלנד הבינה שיש לה הזדמנות ללכת על אליפות כאן ועכשיו, ובצירוף עם האיום באוויר שלברון יעשה דוויט הווארד ויעזוב אחרי שנה, היא החליטה להמר על אולסטאר מוכח (אך די מועד לפציעות) במקום לחכות להתפתחותו של ויגינס (שלמזלו, לפחות לדעתי, עוזב, אסביר בהמשך)

    הם קיבלו את אחד הפאוור פאוורדים הטובים בליגה ונתנו את אנטוני בנט שעד שיוכח אחרת (ועם הגעתו של יאנג למינסוטה אני לא בטוח שהוא יזכה להזדמנות) הוא הבחירה מס' 1 הגרועה בהיסטוריה, ואת אנדרו ויגינס, שהצלחתו בקליבלנד הייתה מוגבלת מראש.
    לא סתם דיברו עליו כבר שנתיים כדבר הגדול הבא. הוא יכול להיות שחקן ענק בליגה הזו, ומינסוטה תהיה עבורו מקום מצוין להתחיל, קליבלנד לא.
    הוא צריך זמן ומקום בו הוא יקבל מספיק דקות משחק (לפחות 33-34). לברון ודוראנט בתור רוקיס לשם השוואה זכו ל 39.5 ו 34.6 דק' למשחק, כאשר שחקן מבוזבז כמו מייקל ביזלי שזכה כאן לכמה כתבות לאחרונה קיבל פחות מ 25 דק'.
    לא פחות חשוב הוא רישיון חופשי לזרוק, ובעוד בקליבלנד היינו רואים את ויגינס כאופציה שלישית במקרה הטוב, במינסוטה הוא ככל הנראה יזכה לפריביליגה המיוחדת הזו השמורה לרוקיס סופר מבטיחים, ויש לו גם את ריקי רוביו שיסדר לו מצבים נוחים והאלי אופים מרהיבים.

  4. אכזיב…קלאב מד…
    יכול לכתוב 9 ספרים "X-RATED" על התעלולים שלי וחברי בקלאב בו עשינו כל קיץ "חופשת שנתית מהנשים כדי לא לשכוח להשיט קטמרנים", אבל כשהגענו לקלאב, הקטמרנים שומשו רק להיפטר מההנגאוברס…

  5. בד"כ היום ישנם מקרים בודדים ביותר של "בנייה לעתיד" א-לה פילדלפיה. כמעט כל הבעלים רוצים "אכול ושתה כי מחר נמות".

  6. אני חושב שיש פה 2 גישות שונות. וכמשל אקח את קליבלנד – ראייה לטווח קצר (לרכוש קבוצה) ופילי – ראייה לטווח ארוך (לבנות קבוצה). ולענ"ד הראייה של קליבלנד נבונה יותר.
    יש יותר מדי "לא נודע" בראייה 5 שנים קדימה. בסופו של דבר כדי לבנות קבוצת אליפות אתה צריך כמה כוכבים (והמון כימיה). לבנות על וויגינס (ואם כל הכבוד לדיאטה של בנט אני חושב שהוא מקסימום יהיה שחקן בינוני) אבל עוד 5 שנים כשוויגינס יהיה אולי סופרסטאר – רוב הסיכויים שלברון כבר יהיה אחרי השיא – והסיכוי לאליפות תתפספס.
    נכון, הרבה יותר נעים לבנות קבוצה כמו ס"א – ובמקרה לאסוף כמה כוכבים שאף אחד לא שם לב אליהם וללטש אותם (טוב, זה גם קשור למאמן שלהם). אבל בסופו של דבר אם אתה רוצה לקחת אליפות מתישהו ב3-4 שנים הקרובות – אתה צריך את לאב – ולא את וויגינס.

    פילי לעומת זאת מהמרת על בניית קבוצה מטורפת שתתחיל לתפקד עוד 5 שנים – יש להם את noel & joel + קרטר וויליאמס ועוד בחירות דראפט לעתיד אבל הסיכוי שהפאזל כולו ישתלב ויהפוך לקבוצת-על נמוכה מאוד (אך קיימת – לענ"ד ברור שלאמביד ולנואל יש פוטנציאל עצום). רוב הסיכוים שמישהו יפצע, מישהו יעזוב וכו'…

    לא לכולם יש את המזל, הזמן והסבלנות של ס"א, לכן קליבלנד לענ"ד בונה פה קבוצה שיכולה לקחת אליפות – אם לא השנה – אז ב3 שנים הקרובות. נכון זה משעמם יותר – הרבה יותר מרגש לראות את ס"א זוכה מאשר את מיאמי – כי עם הסיכון בא הThrill…

  7. מולי כתבה מעניינית וברור שכמעט כל קבוצה מעדיפה הווה טוב מאשר עתיד טוב ( לא כולל את פילדלפיה, מה יש לה עם גבוהים!?) ולמנחם ואפלטון אני נופש הרבה באכזיב ( אין שם קלאב מד כבר בערך 15 שנה).

  8. כל כך שונה בין ענפי ספורט, בין מדינות, בין ליגות, בין קבוצות.
    קליבנלד היא לא בוסטון ולא לייקרס. אין לה שם גדול או מזג אוויר טרופי. יש לה אפשרות שמי יודע אם אי פעם תחזור.
    כשיש לקבוצה 10 אליפויות היא יכולה להמר על 2 ב-10% על פני 1 ב-20%. כשאין לך שום אליפות, אתה הולך לשיג אחת ולעזאזל כל השאר.
    לברון זה הכי טוב שיש בדור הנוכחי. לקוות ששחקן אולי יגיע לרמה הזו זה בגדר חלום רחוק. כשהוא אצלך אתה ממקסם את שנות השיא שלו.

  9. משום מה כולם חושבים שהצירוף של לברון ולאב טוב יותר מהצירוף של לברון וויגינס.
    אני בכלל לא בטוח, אבל כנראה שלעולם לא נדע…

    1. הגזמת, צורת המשחק של שניהם שונה בצורה כזאת שלברון ולאב לא מתחרים על אותם משבצות על המגרש.
      הם יכולים להגיע לכימיה מעולה ולמצב שבו הם משלימים אחד השני בהתקפה.
      וויגינס הוא 2-3 בדומה ללברון (שהוריד משקל כנראה כדי לשחק יותר 2).
      אמנם מבחינת הגנה – הוא יכול להציע הרבה (למרות שלאב הוכיח שהוא יכול להיות שחקן הגנה די טוב כשהוא היה בTeam USA) אבל די ברור שהצמד הטוב יותר זה לברון ולאב.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט