ירושלים של זהב : הניו-יורק של ישראל בספורט / אהרון שדה

ילדות ערביות בשוק בעיר העתיקה

ירושלים של זהב :  הניו-יורק של ישראל בספורט

מאת אהרון שדה

אני דור שמיני בירושלים .ירושלים היא עיר יוצאת דופן בארץ בכל תחום. האנשים ,התרבות ,הדת ואפילו במזג האוויר.

כמובן שגם בספורט בירושלים הכל שונה .

אמנם לא ניתן לומר שהעיר ירושלים לא זכתה בהישגי ספורט .ובכל זאת ההישגים רחוקים משל תל אביב ואפילו ביחס לחיפה.

מצד שני יש בעיר אווירה מטורפת לטוב ולרע.אווירה מטריפה שיכולה להרוס כל חלקה טובה אך גם כזו שיכולה להרים אותך לגבהים חדשים ומדהימים.

נדמה כי אין כמו להסתכל על שני הקבוצות הבכירות בעיר בכדי להסכים עם זה.

מצד אחד קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים. הקבוצה הזו חוזרת ומאכזבת שנה אחרי שנה בשנים האחרונות כגודל הציפיות כך גודל האכזבות .

גם השנה נבנתה קבוצה איכותית מאד על הנייר .

על הקווים שרון דרוקר אחד מטובי המאמנים בליגה.

הסגל הישראלי הוא איכותי ביותר על הנייר שני רק למכבי.

סגל ישראלי שכולל את טפירו ,ולימונד בקו האחורי את גרינפלד ומקדימה את כדיר וקוקיה .

זרים מנוסים ויציבים שכבר היו בארץ כמו פלס ודאנקן שחקן שכבר עבר בליגה הטובה בעולם (סמית) ועוד גארד שנחשב להבטחה גדולה (פולן)

איפה שהוא נראה שהעסק לא דופק. במשחק הראשון נוצחה הקבוצה בנוקיה על ידי מכבי ת"א במשחק צמוד.אך אז באה המפלה הביתית מול הפועל ת"א.

וההפסד בנתניה מעמיד את הקבוצה במצב מביך שלא היה כבר מספר שנים וזה מאזן של 3-0 .

כמובן שזה מוסיף לחבית החומר נפץ . גם החוסר ניסיון בהנהלה לא מועיל .כזכור דני קליין נפרד מהקבוצה אחרי כמעט 20 שנה .תוסיפו לכך את עזיבתו של המנהל גידי דודי אחרי כמעט עשור ותקבלו משבר לא פשוט שצריך להתנהל על ידי מנהלים חסרי ניסיון בחלקם.

בירושלים כמובן הכל יכל להיות. אך הייתי מציע לכולם לא להתרגש לא לזעזע בעמדת המאמן או בלחתוך שחקנים.העונה עוד ארוכה הפועל תגיע לפליאוף העליון .וגם אם לא לא נורא. אשדוד הוכיחה אשתקד שגם מהפליאוף התחתון ומהמקום השביעי ניתן להגיע למשחק הגמר.

בקיצור סבלנות זה שם המשחק תשאלו למשל את בוסטון שפתחה את העונה הקודמת במאזן 5-0 והגיעה עד למשחק בודד מהגמר הכללי.השאלה אם יש מהמצרך הזה בירושלים .

דבר מאפיין נוסף בירושלים זה שאין אפור ואין אמצע. הכל או שחור או לבן. או למעלה או למטה.

בירושלים אין מושג כזה שנקרא מרכז טבלה .או שרצים לאליפות בצמרת הגבוהה או שנאבקים על החיים בתחתית.

כמובן שהמציאות הזו מאפיינת ביתר שאת את קבוצת הכדורגל הייחודית של בית"ר ירושלים.

ההיסטוריה שלה מראה זאת !

בשנות ה80 הקבוצה טסה למעלה בשנת 87 לקחה את תואר האליפות ההיסטורי שנתיים אחרי כן הקבוצה דשדשה אך ידעה לקחת גביע בניצחון אגדי על מכבי חיפה האלופה אחרי 3-3 אגדי לאחר 120 דקות. שנה אחרי כן הקבוצה נאבקה על הישרדותה ונשארה בליגה בקושי רב.

שנה אח"כ בשנת 1991 ירדה הקבוצה ליגה רק בשביל לעלות שנה אח"כ בחזרה ולזכות מיד אח"כ באליפות (השנייה והאחרונה שעשתה זאת אחרי הפועל ר"ג בשנות ה60 )

גם השנים האחרונות הוכיחו שאין בקבוצה אמצע. לאחר עונות צמרת בשנים 2006-2009 עונות שהסתיימו ב אליפויות וגביעים (2 מכל דבר)

עברה הקבוצה ישר לקרב הישרדות.

אשתקד הייתה הקבוצה כבר על סף ירידת ליגה עד שבא אלי כהן שהשיג שיא חדש של ניצחונות רצופים והישרדות הרואית.

גם העונה אנו רואים את המניה דרפסיה . הקבוצה החלה את העונה עם 2 נקודות בחמשת המחזורים האחרונים .וכך על סף המקום האחרון התעלתה הקבוצה וניצחה בחוץ את בני יהודה.

והיום הגדילה לעשות בניצחון יוצא דופן 2-3 על הפועל ת"א.

כמדומני שאין קרב רווי יצרים בארץ כמו הקרב בין בי"תר ירושלים להפועל ת"א.

זהו קרב תרבותי ,פוליטי , מעמדי ,וסגנוני

.מצד אחד נמצאת הקבוצה היהודית הימנית הפנאטית הענייה והנאיבית המשחקת כדורגל פתוח ואטרקטיבי .

ומולה נמצאת הקבוצה האירופאית ביותר בארץ .השמאלנית עם אוהדים רבים המצהירים על עצמם שהם חסרי זהות ציונית.

הקבוצה היא עשירה בסדרי גודל ישראלים .וכמובן צינית ופרקטית שהסמל המסחרי שלה זה ה 0-1 הקטן.

בקיצור אנטי תזה.

כמה נחמד (לפחות בעיני ) לראות את האנדרדוגית המובהקת מנצחת את הפייבוריטית הגדולה.

זה היה משחק יוצא דופן אחד הטובים שראיתי בארץ בשנים האחרונות .

בנוסף יש לציין את ההתלהבות הגדולה .כולל של שחקנים מסוימים שכבר היה נראה שגמרו את הקריירה.

תסתכלו למשל על חיים מגרשוואילי שלא ראה דקת משחק במכבי חיפה .או חן עזריאל שכמעט גמר שם את הקריירה .ואז הם הגיעו לבית"ר וקמו לתחייה.

זה הייחוד של ירושלים באופן כללי ובספורט בפרט.

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 52 תגובות

  1. אהרון, מאמר מעולה, אבל אני לא מסכים.

    הפועל ירושלים לקחה את 2 התארים בגלל מצב חלש של הכדורסל הישראלי, וב-3-4 שנים האחרונות היא לא מוצאת את עצמה, וכרגע היא ברמה של אשדוד, ראשון לציון וחיפה.

    בית"ר ירושלים קבוצה סבירה, אבל הם לא יודעים מה לעשות שמגיע עשיר ומתחיל לתרום להם, ומשאיר תמיד אדמה חרוכה אחריו. בגלל זה עדיף להם שטביב לא יבוא-את הפועל כפר סבא הוא הרס (והביא משם את כל השחקנים הטובים להפועל תל אביב), וכמעט את הפועל ת"א, אלמלא מסע מדהים של האוהדים.

  2. לעומת ירושלים, ניו יורק היא הרבה יותר 'מנצחת': הג'איינטס הם אלופי הסופרבול, והיאנקיס אלופים לפני שנתיים בבייסבול. הג'איינטס והיאנקיס הן בטופ של הפוטבול והבייסבול, שני הספורטים החשובים והגדולים ביותר כאן. גם הניקס – למרות שלא לקחון אליפות כבר 29 שנים – הם הקבוצה העשירה ביותר בליגה.

    1. צודק מנחם, וכבר אמרתי שהמאמר מעולה, אבל תל אביב, חיפה, וגם אשדוד (מ.ס אשדוד קבוצה חזקה מאוד, מכבי אשדוד הקבוצה השנייה הטובה בארץ), ערי ספורט טובות יותר מירושלים.

  3. You missed what Aaron was trying to say (and didn't say…): Jerusalem is as "crazy" city as NY, where the fans are always sure they're the best (knicks and Hapoel), even if the reality proves them wrong for many years now

  4. איזה בסט מנחם ? ! עכשיו אני רואה שאהרון צודק. הניו יורקים חיים בסרט כמו בירושלים.
    הניקס כבר שנים בדיחה עצובה. הם לא הולכים לשום מקום מאז התקופה של יואינג.
    בירושלים מפלס הלחץ הורג את הקבוצות במיוחד בכדורגל. כאוהד הפועל ירושלים אני רק יכול להצטער על כך שהקבוצה הזו הפכה לקוטלת מאמנים. מי לא עבר כאן ? פיני גרשון, אפי בירנבוים, צביקה שרף, יורם חרוש, גדי קידר, דן שמיר, שרון דרוקר, עודד קטש ועוד רבים וטובים לאיש מהם לא עזר הרקורד וההצלחות הגדולות בקבוצה. כולם הלכו הביתה מי באמצע העונה ומי בסופה, אבל כבר שנים שאף מאמן לא מצליח לשרוד בקבוצה הזו.

    אהרון היטבת להציג את הלך הרוח הירושלמי, וזו ירושלים לטוב ולרע, ולצערי בשנים האחרונות בעיקר לרע. הרוח המיוחדת שאפיינה את הפועל בשנות ה90 הלכה לבלי שוב. גם הרעננות שבית"ר הכניסה פעם לכדורגל בארץ נעלמה בעידן המקצועני, ודווקא למרבה האירוניה אצטדיון טדי המפואר מרחיק לפחות בעיני את הקבוצה מהפשטות והאוטנטיות שאפיינה אותה פעם.

  5. תודה לכולם נהנתי מאד מהתגובות (לפחות בעברית) חבל שאין מספיק.

    אבקש להבהיר מה התכוונתי בהשוואה בין ירושלים לניו יורק.
    האמת כיוונתי בעיקר לניקס ואלעד אייל אכן הבין את כוונתי.
    כל השוואה אחרת בלתי אפשרית מכיוון שכאן בארץ יש לנו שני ליגות גדולות לעומת 4 שם. אגב אם ניקח ענפים אחרים הרי שסתם בשביל הידיעה הפועל ירושלים היא אלופת ישראל בשחייה כמדומני לפחות עשור ברצף.
    אגב מנחם רק שתדע שבית"ר ירושלים זכתה ב 5 אליפויות ב 25 השנה האחרונות ואני בספק אם יש קבוצה כלשהיא בתפוח הגדול שעשתה זאת (וכן 4 גביעים) אך זו השוואה לא כ"כ הוגנת היות ובארה"ב ישנה תחרות הרבה יותר גדולה.בנוסף גם קבוצת הכדורסל של הפועל לקחה ב 15 השנה האחרונות 4 גביעים וגביע יולב קאפ.

    לסיום משפט לאלעד בגדול אני מבין מאיפה אתה אומר זאת.
    אני די מסכים.אך פראדוקסלית ככל שבית"ר מגיעה יותר קטנה ככל שאין תקציב ויש בעיות .כך חוזרת אותה אותנטיות שאתה מדבר עליה .וחוזרת הירושלמיות שלה.
    אני לא צריך לספר לך שאני לא רואה כבר כמעט משחקי ליגה בארץ.אך כשבית"ר משחקת נגד הפועל ת"א אני נשאב לכך ומקבל את הנוסטלגיה של פעם. אלמלא נגטיב כמו הפועל ת"א לא יודע אם הייתי מגדיר עצמי כאוהד בית"ר. רק קבוצה כמו הפועל ת"א מטיבה להסביר לי היום מה המשמעות של בית"ר ירושלים.והתענוג הזה אין שני לו בארץ .

  6. אהרון, יפה מאד.
    הערה קטנה לפני שמתחילים – קטונתי מלייעץ לך, אך לעניות דעתי כדאי שסימני הפיסוק שלך יבואו מיד לאחר המילה ולאחר מכן רווח ולא רווח ולאחר מכן סימן הפיסוק. כך נכון לכתוב.

    העונה הזו של הפועל י-ם מזכירה לי את העונה של צבי שרף. גם אז היה רכז מוכשר (ג'מס בלקוול), שכמו הנוכחי מתבלבל עם עצמו; גבוה מסיבי ומוכשר (קיבו טסיוארט), שכמו הנוכחי הוא תחנה אחרונה (לעולם לא מוציא כדור לגארדים ולא שמע על המושג משחק בין גבוהים) וזר כשרוני (טוני דורסי) חסר ביטחון שיכול להתאים לקבוצה, אבל מפחד מהצל של הזרים הדומיננטיים ולא לוקח על עצמו.

    לעניות דעתי, דרוקר חייב ליצור איזון בחמישייה הראשונה ובמהלך המשחק ולחייב את עצמו למעין "חוק רוסי". רוצה לומר, בכל רגע לפחות 2 ישראלים על המגרש, כיוון שהזרים דורכים אחד על השני.

  7. בס"ד

    שאלה לאהרן שדה, היכן גדלת בירושלים והאם אתה גר בעיר גם היום?
    לי ישנם קרובי משפחה בירושלים (משני הצדדים) והורי אבי, ז"ל, התגוררו בירושלים מאז שעלו לארץ בתשכ"ד (1964) ברחוב זכרון יעקב ברוממה.

  8. m.g לפי מה שאני ראיתי מירושלים העונה, נראה לי שהבעיה היא דווקא בחיבור בין הגארדים.
    טפירו ופולן לא מסתדרים, וכמאיר על המגרש, פולן נדחק הצידה, ומתחיל להפציץ מרחוק או לחדור בלי כל קשר לשאר הקבוצה. גם לימונד לא ממש מחובר ולא מצליח לנווט את המשחק, ועד כה הוא חלש מאד.
    סמית אכן דומיננטי תחת הסלים, ואולי לא משאיר מקום לדאנקן שצובר נקודות בעיקר מריבאונד התקפה, ולא מהכנסת כדור או משחק בין גבוהים. ההגנה של הפועל מאד חדירה, ואין מי שיחפה מאחור על הגארדים , שכרגע לא ממש קיימים בהגנה.

  9. תשובה לשואל ללא השם.

    1. אני גר היום בסביבת ירושלים (כחצי שעה מהעיר)

    2. גרתי בירושלים בילדותי במושבה הגרמנית (יותר נכון המושבה היוונית הסמוכה)

    3. אני דור שמיני בירושלים מצד סבא שלי (אבי אמי)

    אם כבר הזכרנו סבי בן 94 בלי עין הרע מתפקד באופן עצמאי לחלוטין ועדיין כל יום על ההגה בנסיעות שונות.

    מדהים הלוואי על כולנו.הוא שייך לדור הירושלמים של פעם .זר לא יבין זאת.

להגיב על breast actives reviews לבטל

סגירת תפריט