מר נקודה (וקצת) למשחק – סיכום קצר של הגמר (3) / ינון יבור

מר נקודה (וקצת) למשחק – סיכום קצר של הגמר (3)

במילה אחת: וואו! בשתי מילים: בלתי יאומן! בשלוש מילים: חבל על הזמן.

ברבע וחצי הראשונים, ראיתי את הכדורסל היפה ביותר שראיתי אי פעם בליגה הזו. לא בטוח שהכי יעיל (למרות שהמספרים אומרים שכן), אבל לבטח הכי יפה לעין. מה שמדהים עם קבוצה כמו מיאמי, אגב, זה שתצוגות כאלה לא הורגות אותה. זו קבוצה עם מנטליות עקשנית וחסרת פשרות, ואתה לא יכול להוריד את הרגל מהגז נגדם, וכך הם גם חזרו למשחק.

אז מה ניצח את המשחק? המחצית הראשונה כמובן, יגידו כולם. אז אני לא ממש אוהב קביעות כאלו, כי מיאמי הגיעו למינוס 7 בהמשך המשחק ויכלו גם לחזור, כי היה עוד זמן והם שיחקו נהדר ואגרסיבי. אבל בכל זאת, כזאת מחצית הסטורית – מה באמת קרה שם?

מה שקרה זה שהספרס פשוט תיקנו את הטעויות שלהם מהמשחק הראשון. הראשון? אבל הם ניצחו בו! כן, כן, הראשון: דיברנו שם על חוסר היכולת/רצון שלהם ללכת עד הסוף עם החדירה או הזריקה. דיברנו על זה שהם התאהבו לגמרי באגדה שהם קבוצת מסירה אולטמטיבית. דיברנו על זה שההגנה של ההיט כבר למדה להבין שהם קודם כל מחפשים מסירה וכמעט כל הטעיות הזריקה שלהם הן, פשוטו כמשמעו, הטעיות. אז במחצית הראשונה ראינו סן אנטוניו אחרת. ראינו את גרין ולאונרד חודרים לא על מנת להוציא כדור לשחקן אחר, אלא אשכרה בשביל לקלוע. ראינו שחקנים אגרסיביים שעולים לזריקה גם כשיש שומר מולם, כי כמו שמיאמי חשפו את הבלוף הספרסי של ההטעייה, ככה הספרס חשפו את הבלוף בהגנה – בלוף שיוצא מתוך הנחה שהשחקן מולך לא יזרוק, או לא יסיים את החדירה עד הטבעת. זה נתן לסן אנטוניו לא מעט נקודות קלות, לכאורה מול הגנה מסודרת, אך למעשה מול הגנה שחיפשה את המסירה ולא האמינה לחודר/זורק. מרגע שגרין ולאונרד קלעו כמה סלים בחדירה או בג'אמפ עם שומר (לא "עם שמירה", אלא "עם שומר"), ההגנה של מיאמי כבר לא ידעה מה זו החיה שעומדת מולה, וראינו גם את משחק המסירות המפורסם של סן אנטוניו. אבל כל זה, תזכרו, לא יכול היה להתקיים ללא מימוש האיום מצד הספרס, איום קליעה שעד עתה היה איום סרק.
a1

שלא במפתיע, אגב, החזרה של מיאמי קרתה בדיוק כשההססנות חזרה להתקפה של הספרס. ברבעים השלישי והרביעי ראינו שוב את חוסר הביטחון ואת אינסוף החדירות וההטעיות רק לשם ההטעייה והוצאת כדור. זה איפשר למיאמי לנגוס לא מעט ביתרון, עם רבע הגנתי של 15 נקודות בלבד אחרי ספיגה של 71 במחצית. למזלם של הספרס, מיאמי לא שיחקה מושלם את הקאמבק ולכן גם לא השלימה אותו. אבל בראייה להמשך – פופ יכול לדעת בדיוק מה יוצר לו יתרון ומה מוחק לו אותו.

עוד כמה נקודות קטנות:

  • מאוד אהבתי את האגרסיביות והחוצפה של פטי מילס, שלא כל כך אופיינית לספרס מלבד מאנו. אני עוקב אחריו כבר לא מעט ומאוד התאכזבתי כששנה שעברה קורי ג'וזף קיבל את הדקות של הרכז המחליף ולא הוא. מעניין מה היה קורה אם…
  • ריי אלן מדהים, אבל גם ממזר לא קטן. כדי להשתחרר לזריקה הוא תופס, דוחף ומעיף לא פעם את המגן. לא רואים את זה ולכן הוא גדול, עד הפאול תוקף שהוא קיבל ברבע השלישי נדמה לי.
  • אני עדיין לא קושר כתרים ללאונרד כמו רבים מהפרשנים. לטעמי הוא עדיין "רק" רול פלייר משובח, ולא יוכל לקחת את הקבוצה על גבו כשהטריו יפרוש. מי כן יוכל? לא יודע, אבל לבחור האוסטרלי שהוזכר לפני שתי נקודות יש את האופי המתאים וגם לא מעט כדורסל.
  • טוני פארקר עוד לא ממש הגיע לסידרה. אולי זו הפציעה, אולי ההגנה של לברון. בכל מקרה מילס מוכיח שהוא יותר מראוי לעוד דקות בתפקיד הרכז.
  • בתור "מעדיף ספרס", מאוד שמחתי על החסימה של בירדמן את ג'ינובילי לקראת סוף המחצית כשמיאמי צמצמו קצת (חסימה שאפילו נבחרה למרבה האירוניה לחסימת המשחק). מאנו הלך שם אחד מול ארבעה והוציא זריקה בלתי אפשרית בסיבוב כשאין אף אחד בריבאונד. אוטומטית ניתן לרשום על זה החטאה ויציאה לחצי התקפת מעבר בצד השני. החסימה של בירדמן העיפה את הכדור החוצה ונתנה לספרס עוד התקפה, אותה פארקר ניצל להגדלת היתרון. לפעמים חסימה, כמה שהיא נראית הרואית ואדירה, דווקא פועלת לרעת הקבוצה שלך, בטח ובטח אם אתה מעיף את הכדור החוצה.

נסיים שוב, בתקוות המסורתיות להמשך סידרה טובה, דיונים מעניינים ונצחונות של הספרס.

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 44 תגובות

  1. מסכים עם כל מילה
    מוסיף שכשמיאמי עושים שרירים בהגנה הספרס במקום להתקפל לשלשות צריכים לנסות להטביע כל מהלך. גם אם זה יעלה באופנסיב או כמה חסימות – לאורך זמן למיאמי פשוט אין כלום ברחבה ולברון יתמלא בעברות בכל משחק אם הוא ירצה לשלוט בצבע.

    תוספת אחרונה – לברון שוב היה פסיבי בזמנים שבהם היה צריך להיות אקטיבי. בגלל חוסר היציבות הזה הוא לעולם לא יהיה הגדול מכולם. אם הוא היה מוציא את נשמתו בניסיון לנצח הייתי מעריך אותו הרבה יותר

  2. ינון,מסכים איתך ואני רוצה להגיד שמה שהרשים אותי הייתה דווקא המחצית השניה,כי הראשונה הייתה משהו חד פעמית,דווקא במחצית השניה שהכל כבר לא הולך בכל כך קלות ומיאמי מבצעים שוב קאמבק,פעם ראשונה שראיתי שהספרס לא מפחדים ממיאמי,נתנו לסופה לעבור וסיימו את המלאכה

      1. מה שמאוד מרשים זה החזרה שלהם.
        מיאמי קבוצה חזקה, יציבה ושורדת שכבא יצאה מפיגור ומצבים קשים.
        וכמו שהזכיר רודי טי במשפט המפורסם – הם האלופים.

        1. האמת תשים רגע את הניחוס בצד,הקטע הזה של מיאמי באמת מפחיד,כל המחצית הראשונה למרות ההצגה של סן אנטוניו אני כל הזמן רועד מפחד מתי מיאמי יחזרו למשחק

  3. עכשיו הספרס נכנסו טוב טוב לראש של מיאמי…הסטירה שהם חטפו בבית עוד תהדהד במשך כל הסדרה (וזה לא בגלל ההפרש) בדיוק כמו שנדאל נכנס לראש של פדרר אחרי שניצח אותו בגמר ווימבלדון.
    -G-A-M-E C-H-A-N-G-E

  4. טוב בואו נראה את העובדות בשטח,
    משחק ראשון הספראס מנצחים את מיאמי ב15 הפרש!!!!!!!!!!!!
    פרשנויות של אנשים מיאמי יותר טוביםיותר חזקים זה יגמר ב6,
    משחק 2 מיאמי מנצחים ב2!!! במשחק ענק של לברון שמנגד
    בספארס אף אחד לא פוגע,פרשנויות מיאמי חזקים אי אפשר
    עליהם ינצחו ב-6,
    משחק 3 במיאמי הספארס מנצחים ב19!!!!!!!!!!!!! ועדיין אנשים פה
    מדברים כאילו הספארס אוויר,תתחילו להתעורר מיאמי אוכלים פה
    פצצות על ימין ושמאל,הספארס נראים כמו מפלצת עם 9 ראשים,
    למיאמי יש את הביג טרי,לספארס יש את המדיום 10,
    חוץ מקאווי שבאמת נתן משחק מצויין,אין שחקן בספארס שעבר את ה20 נקודות,אבל אצל הספארס כולם קולעים,אז לטעמי משחק הבא הספארס ינצחו בחד ספרתי במשחק על האליפות,

      1. ההיפך תשאל את הפיזקאי אני אומר את אותו הדבר מתחילת הסדרה,אתה צודק רק שהייתי צריך להפוך את הסמיילי.
        קבל תיקון
        עדיין ייגמר 4-2 למיאמי 🙁

  5. הכל נכון חוץ מהאינטפרציה לבלוק של בירדמן
    חסימה בעיני היא אחד האלמנטים השקטים והחשובים במשחק הכדורסל. שחקן שמקבל חסימה נזהר יותר בפעם הבאה או שנכנס לאמוק בניסיון להוכיח שזה מקרה

    אין דרך טובה יותר מלהכנס לראש של שחקן מלדפוק לו גג. האלמנט יושב בקצה הראש.

  6. אחלה כתיבה ינון
    גמר משובח יש לנו .
    ספארס משובחים ומשתבחים.
    מיאמי זה ביג1 וסאן זה מדיום 8 – לא נראה לי שוויד ובוש שווים ביג בסדרה הזאת ובפליאוף הזה.

    1. אם בוש לא עובר למיאמי הוא שחקן קבוע של 25 נקודות+10 ריבאונים
      4-5 אסיסטים למשחק,ועל וייד אני לא ירחיב כי קצרה היריעה\

  7. הסכמתי מאוד עם הכל, ונהנתי לקרוא, למעט האמירה על קוואי, צריך להבין שבספרס לא מדובר על פרנצ'ייז גאי, אלא לפחות על שלישייה מובילה ושלישייה בהמתנה, האם יכול להיות שהטריו הבא הוא גרין, קוואי ומילס? לא מופרך בעיני.

    תודה

  8. דוקטור בעזרת השם הכל יהיה טוב,
    אולי פעם שיהיה לך זמן בין חליבת עיזה אחת לרעותה,תתן
    לנו פוסט על ההבדלים בין מייקל ללברון,

  9. תודה לכולכם. עדיין 2 דברים:
    1. אני מסכים שחסימה יכולה להיות סוג של game changer, וספליטר משחק כמו ילד מפוחד מאז הבלוק של ההוא משנה שעברה. אבל – זה לא היה המקרה כאן. מאנו הוא הרבה יותר מנוסה ולא מפחד לעשות דברים מטורפים, בידיעה שלפעמים הוא מהמר. הפוזשן הזה היה מהסוג שכמאמן אתה חושב "או, לא", כך שלקבל את הכדור בחזרה היה הטוב ביותר שיכלו לבקש. ובאופן כללי – חוסמים נהדרים לומדים לשמור את הכדור בתוך המגרש. אפשר לראות את זה בראיונות רבים עם ראסל, מוטומבו ואחרים.

    2. קאווי כמעט אף פעם לא יוצר בפיק אנד רול וישירות מכדרור. זו הסיבה לכך שיהיה לו קשה לתרום באופן עקבי ולסחוב את הקבוצה . הוא יכול להיות מספר 2 או 3 טוב מאוד בקבוצה

    1. חסימות זה לא רק עניין של בטחון עצמי. גם מאנו כאשר איבאקה משחק אסטרטגיית הכניסה לסל שלו אחרת מאשר בלעדיו.

  10. כמה נקודות:
    חסימה שמעיפה את הכדור החוצה היא לא משמעותית במשחק.

    איבוד ביטחון זה לא קיים אצל מאנו.

    כשקבוצה בונה יתרון עי משחק מושלם בהתקפנ, ברור שזה יתקזז בהמשך. כשאתה בונה יתרון ע"י דיכוי הגנתי, מספיק יתרון 15 כדי לגמור את המשחק.

    1. באשר לפוזשנים ספציפיים אני מסכים אבל, בעיני יש משהו רדוף במאנו מאז החמצות העונשין בשנה הקודמת..
      אני מפחד מסיטואציה בה הוא יצטרך לעמוד ב2 זריקות קריטיות כאלו בסדרה הזו.

  11. אנחנו בעיצומם של השבועיים הכיפיים ביותר בשנה ( עם כל הכבוד למונדיאל ) והכיף הזה מתעצם בעל פעם שיש טור ענייני, מקצועי ומרתק.
    ינון תודה רבה!

  12. יפה ינון, כמה תגובות.
    1. לא התייחסת לזה באופן ישיר, אבל אני חושב ששווה לציין שדיאו חדר בצורה מזעזעת, הטבעת בכלל לא עניינה אותו.
    2. אני לא יכול להסכים יותר. אם עד 3 שנים מעכשיו מילס לא הופך לרכז פותח בליגה, אפשר להכריז על פופ כגנב כשרונות חסר מצפון.
    3.ישנה סיבה אחת שלאנרד עווד לא כוכב – יציבות.
    4. אין לי בכלל ספק שזו הפציעה. האם אי פעם ראית את פארקר מפחד לזרוק בצבע? ויותר מזה, אני עציץ אם פארקר קלע יותר מחמישה פלואטרים במשך כל הסדרה. לפני שנה כבר היו לא 800.
    אם אני קורא מחשבות טוב כמו שאני חושב, הוא לא ישחק יותר מ-20 דקות מבמשחק 4, שאם אני הייתי פופ הייתי מוותר עליו מראש, לברון יבוא להתפוצץ שם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט