מעורב ספורט לשבת / מנחם לס

 

1. WALTER TAVARES, הכוכב הגדול הבא?

וולטר טבארס (טווארס? תלוי איך נחליט לאיית את שמו בעברית) עלול להיות ה-2.20 מ' הבא הגדול ב-NBA. הוא שייך לגראנד קנריה מה-ACB הספרדית וכה קבוצות NBA מעוניינות להביאו לארה"ב ולקנות את חוזהו ב-BUYOUT. מה שלא ברור הוא אם לגראנד קנריה ישנו ממש חוזה הקושר אותו אליה.

המעניין בדבר הוא שוולטר הוא מועמד חדש לדראפט החודש הזה ומתחילים לשאול אם הוא יהיה לוטרי פיק. וולטר הוא בן 22 והשאלה היא היכן הוא יכול היה להתחבא משך השנים האחרונות. התשובה? באי הקטנטן קייפ וורדה, אחד מהאיים הקנריים, שם גילו אותו תיירים.

יש לו כפות ידיים מהגדולות שהיו אי פעם בליגה, ונכון להיום הוא נחשב למועמד לבחירה בסביבות ה-20, אבל השיפור במשחקו כה מהיר שאולי קבוצת לוטרי תחליט לקחת עליו צ'אנס.

2. כיווץ השרירים שעלה לשוגר ריי רובינסון אליפות עולם

כיווצי שרירים קרו ויקרו בספורט. אני כותב פוסט שלם על מה זאת התכווצות שרירים ומה גורם לה, ופתאום אני מקבל מסר –

"התכווצות שרירים אינה בעייה פיזיולוגית אלא פסיכולוגית"

ואנשים עוד מתפלאים כאן מדוע אני מאבד את זה, אחרי שאני כותב מאמר שלם על הגורמים להתכווצויות שרירים, שהיא מערכת ההגנה הלא רצונית של השרירים.

טוב. בעיית כווץ השרירים ("CRAMPS") היא פיזיולוגית לחלוטין, וקרו כמה מקרים בספורט בה קרו התכווצויות שרירים מפורסמות מאד.

אחד המפורסמים שבהם – במאמר שכתבתי לידיעות אחרונות והתפרסם ב-"7-ימים" – היה על אחד הקרבות המפורסמים בין אלוף העולם במשקל בינוני שוגר ריי רובינסון ( לדעתי, ולא רק לדעתי, המתאגרף הגדול בהסטוריה 'פאונד-פור-פאונד') לבין המועמד אלוף העולם במשקל חצי כבד  ג'וי מקסים, בערב חם ב-25 יוני, 1952 ביאנקי סטדיום.

לרובינסון לא נותרו יריבים במשקלו (הוא למעשה עלה מ-'קל' ל-'בינוני') והוא החליט ללכת על הכתר הנוסף, והוא כבר הודיע שאם ינצח הוא הולך גם על תואר 'הכבד'. הקרב הזה היה על תואר שלישי בנוסף לשניים שכבר החזיק, בריצתו אחרי 4 תוארים ב-4 סוגי משקולות.

הערב היה חם במיוחד – 105 מעלות פרנהייט – וג'וי מקסים היה בטופ של כושרו (הוא ניבחר להיכל התהילה בחצי-כבד). לרובינסון היה אז רקורד לא יאומן של 131 נצחונות, 2 הפסדים, ו-2 תיקו.

הוא חפץ להפוך לשלישי בהסטוריה (האחרים היו בוב פיצ'ימונס והנרי ארמסטרונג) להחזיק בשלושה תוארים ב-'קל', WELTERWEIGHT, ובינוני (MIDDLEWEIGHT).

רובינסון היה פייבוריט 7-5 לנצחון. לג'וי, כבד ב-7 ק"ג משוגר,  לא היתה אף פעם מהלומה מחסלת ולא היה ידוע כ-BIG PUNCHER, אבל היתה לו LEFT JAB שמאלית שעד היום נחשבת לאחת הטובות בביזנס.

הוא ניסה להינצל איתה, אבל הטכניקה העליונה של שוגר שהיה המתאגרף הטכני הגדול מכולם עם תנועת הרגליים הנפלאה (הוא היה רקדן מקצועני לפני, ואחרי האגרוף) לא איפשרה לג'ואי למצוא את גופו של שוגר עם השמאלית, שלא לדבר את פניו.

שוגר אסף נקודות בקומבינציות של כל מה שיש באגרוף: הוקים שמאליים. אפרקטים (UPPER-CUT) בימיו שבאו מיד אחרי ג'אבים שמאליים;  קומבינציות 'LEFT-RIGHT' עם שמאלית קצרה וימנית ארוכה לגופו של ג'ואי,  ואפילו כמה 'תחנות רוח' (WINDMILLS).

הקרב היה של 15 סיבובים, ובסיבוב ה-13 רובינסון הוביל ב-9 במה שנחשב ל-BLOWOUT.

הניו יורק טיימס קרא למה שהיה שם "SOGGY SWEATBOX". הטלגרף כינה את הקרב "דה באוט אין דה סאונה". החום באיצטדיון הוא עדיין שיא לטמפרטורה בקרב באוויר הפתוח, יותר מכל הקרבות בלאס ווגאס. החום היה ללא נשוא ברמה כזאת ששופט הזירה רובי גולדשטיין (שהיה אלוף עולם בעצמו במשקל קל וקל-בינוני בשנות ה-30) התעלף מחום והוחלף בסיבוב השביעי.

 

שופט הזירה גולדשטיין מוחלף באמצע הקרב

כבר בסיבוב העשירי רובינסון הודיע לפינתו שהוא מרגיש "SLEEPY". אחרי הסיבוב ה-11 אותו ניצח ג'ואי, רובינסון אמר לפינתו שרגליו מרגישות "RUBBERY".
ג'ואי מקסים היה אחד מהמתאגרפים העמידים ביותר בספורט. היו קרבות נגד אזרד צ'ארלס וארצ'י מור, האלופים בכבד, שהוא ניצח רק בגלל שהצליח לעמוד על רגליו משך 15 סיבובים בעת שהיריב שובק מעייפות.
כך קרה גם הפעם. הוא שןם לב שרובינסון הפסיק לקפץ, וכמה פעמים באמצע הקרב ניסה לעסות את שריר הגסטרוקנימאוס. הוא הריח דם. בסיום ה-12 רובינסון נראה יושב בזמן שטריינרים מעסים את רגליו ופניו מתעוותים מכאב.
בסיבוב ה-13 קרה משהו שאף פעם לא קרה לשוגר: הוא מצא את פרצופו של ג'ואי מקסים בלתי מוגן לחלוטין. הוא שלח את זרועו הימנית אחורה לאיסוף מומנטום זוויתי שיהפוך לפיצוץ אנרגי בלסתושל ג'ואי.
אבל משהו קרה. שוגר לא עמד על כפות רגליים שטוחות כרגיל לספק לו התנגדות נגד הקנבס לפי העקרון שלכל כוח ישנו כוח שווה נגדי בכיוון מתנגד, אבל מאחר וכוח הוא מסה כפול אנרגיה, הכוח המתנגד המופעל נגד "העולם" לא מזיז דבר, וכל הכוח שבאגרוף עף ללסת. במקום לעמוד על כפות רגליים שטוחות, הוא נעמד על עקביו כשכף רגלו ואצבעותיו מורמות כלפי מעלה. כמו הליכה על עקבים.
היה ברור ששריר הגסטרוקנימיאוס (השריר האחורי מתחת לברך) מכווץ בהתכווצות שריר קשה, והוא מנסה להקל על הכאב עם עמידת עקבים. המהלומה החטיאה, והמומנטום של זרועו משך אחריו את כל גופו, והוא נשכב על הקנבאס כשק חיטה שניזרק מעגלה, פרצופו על הקרשים.

 

החום של ניו יורק גרם להתכווצות שריר, והמתאגרף הגדול בכל הזמנים נכנע לדבר 'הפשוט' ביותר – החום המעיק של הברונקס בתפוח הגדול.

בדיעבד הסתבר שבנוסף להתכווצות השריר הוא סבל משבץ חום שלא איפשר לו לחזור לזירה לסיבוב ה-14.

כשג'ואי נשאל לדעתו במסיבת העתונאים הוא ענה את המשפט שהפך לקלאסי:

"Did I have air-conditioning in my corner?"

3. גם מייקל סבל כיווץ שריר במשחק, ויצא

 

כיווצי השריר שקרו ללברון במשחק הראשון נגד הספארס הזכירו את המקרה שקרה למייקל ג'ורדן במשחק נגד הפייסרס  ב-1995. מייקל – במשחק הראשון שלו אחרי החזרה להופס – היה רק 7 מ-28 וקלע 19 נק' בלבד בהפסד בהארכה 103-96.

רק במאמר בספורטס אילוסטרייטד שדבועיים אחרי, התברר שמייקל – שרק חזר אחרי שנה וחצי בבייסבול –  התעייף כבר ברבע הראשון כי שרירי רגליו לא היו רגילים לניתורי הכדורסל, אך מייק, בגאוותו הרבה, לא אמר זאת לטריינר. בהארכה שריריו התכווצו, אך שוב, מייקל הוא לא שחקן שייצא בשום מצב והוא לא אמר זאת לאיש. רק כשהוא נפל מרגליו והוא התפטל מכאבים, פיל ג'קסון לקח טיים-אאוט ושלח את מייקל לחדר ההלבשה.

 

4. "לזרוק את יורגן קלינסמן מארה"ב!"

 

 

הציטוט שהניו יורק טיימס מגזין ציטט את יורגן קלינסמן בקשר לקובי בריאנט והחוזה שקיבל מהלייקרס גרם למייקל וילבורן מ- "PARDON THE INTERRUPTION "  (תכנית ה-PTI הפופולרית) לאבד את זה. הוא אמר בתכניתו:

“I’ve known Kobe Bryant,” Wilbon said. “And you, Mr. Klinsmann, are no damn Kobe Bryant. I mean seriously, Mr. Klinsmann now wants to tell all of American sports how to work. Get the hell out. Get out of America. If everything here — you want to coach this team fine. You haven’t won anything. You’re so gutless you went out and said ‘oh, our team can’t win, we can’t win.’ You’re supposed to be such a great coach, why are they paying you? They’re apparently paying you for something you did not only yesterday, but somewhere else about 4,000 miles away. I repeat: Get the hell out. When did Klinsmann become an expert on American sports?”

 

 

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 15 תגובות

    1. זה יכול להיות הדבר הכי טוב שקרה להם אחרי בחירת הדראפט שהם זכו השנה. אבל עזוב אני עדיין בהלם מהבחור שאמר על קלינסמן:

      You've never won anything

      כמה מפגר חסר השכלה בסיסית בספורט אתה צריך להיות בשביל לשחרר משפט כזה בשידור חי בטלויזיה.

    2. קליבלנד לא מתאימה לבלאט לדעתי. אני לא בטוח כמה בלאט יסתדר עם האגו של הסופרסטארס באמריקה ובקליבלד יש לא מעט כאלה. בלאט תמיד צריך לשלוט ב100 אחוז במה שוקרה במגרש ואם לא הוא מתחרפן. זה לא יצליח לו אם אירווינג ווויטרס.

    3. אם זה נכון, זה יכול להיות הדבר הכי טוב שקרה לבלאט.
      נניח שהוא אכן יקבל את הג'וב והספקולציה של מנחם לגבי לברון נכונה ולא סתם פרובוקציה. תחשבו על זה שהוא מקבל קבוצה עם בחירה ראשונה בדראפט ועוד בחירה מצויינת באותו הדראפט, עוד בחירה או שתיים מוצלחות מהסקנד והוא יכול להתחיל בנייה לתפארת. נניח שלברון אכן ישוכנע לחזור הביתה וימשוך אחריו עוד כוכב בלי טייטל לקבס והשמיים הם הגבול!
      אם בלאט לא יקפוץ על המציאה הוא יפספס את הרכבת לאן בי איי. פה לא מדובר בעוזר מאמן אלא במה שבלאט באמת רוצה. קידום אמיתי לקריירה שלו. שיעזוב את הפדרמנים והרקנטים ששתו לו את הדם כי הם לא מגיעים לקרסוליים שלו. הוא חייב לקפוץ על זה ולקחת את המשפחה לקליבלנד לכמה שנים. אחרי שהוכיח את עצמו בארץ ובאירופה הגיע הזמן שישחק בארגז החול של הגדולים!!!!

  1. קלינסמן צודק – מבחינת כדורסל נטו החוזה לקובי מופרך ומבוסס על העבר ולא על העתיד. ההקשר היה מדוע לנדון (לונדון?) דונובן כבר לא בנבחרת ארה״ב למונדיאל הקרוב.
    וילבורן עתיד להתנצל על דבריו.

  2. אני רוצה להוסיף משהו שקשור להתכווצויות מנסיון אישי:

    עבדתי לתקופה מסויימת בתור מדריך צלילה, לאורך תקופה של 4.5 שנים בחופשות הקיץ לאורך התואר הראשון, וגיליתי שהרבה מאד אנשים סובלים מהתכווצויות שרירים ברגלים (לא רק, גם בבטן לעיתים קרובות) אף על פי שהיה מדובר בצלילה ראשונה בחופשה, ביום הראשון-כלומר הם לא היו מיובשים מהמזג אוויר באילת ולא עייפים מצלילות קודמות (אימוץ שרירים שלא רגילים לאמץ) ואף על פי שהייתי דואג לקצב צלילה מאד איטי.

    המסקנה הייתה שמדובר שהאנשים היו בסטרס (stress) מהחוויה הלא רגילה, דבר שמתבטא בנוסף בצריכת אוויר מוגזמת שלא קשורה לתנועות מיותרות עם הגוף.

    ברור לי שלברון הוא מקצוען מהמעלה הראשונה, וזה לא המשחק הראשון שלו בסדרת גמר, אבל אין לי ספק שבאופן לא מודע כל השרירים מתוחים כל הזמן והוא ב"מצב עבודה תמידי". אם נוסיף על כל זה את החום המחנק והנטייה של לברון להיתפס מדובר על מעגל אכזרי שמוסיף עומס נפשי על בנאדם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט