סן אנטוניו ספרס 117 – אוקלהומה סיטי ת'אנדר 89

אז משחק צמוד לא היה לנו, במקום זה קיבלנו משחק התקפה קליני של הספרס, שליטה בריבאונד שהובילה לעצירה של המתפרצות של אוקלהומה שעזרו לה ליצור מומנטום במשחקים 3 ו-4 ועוד בלואווט אחד בסידרה הזאת כשהספרס מנצחים ב—28 נקודות, ושומרת על הפרש הנצחונות הממוצע שלה בסידרה הזאת – 27, כשהסידרה חוזרת לאוקלהומה למשחק מספר 6, ואולי האחרון של גמר המערב.

זה היה סיפור של שתי מחציות. במחצית הראשונה, ובעיקר ברבע הראשון, דוראנט קלע, ווסטסברוק חדר, איבקה חסם, ואוקלהומה נראתה בדרך לשחזר את גמר המערב של לפני שנתיים, או לכל הפחות לכפות משחק צמוד. בשיא היתרון שלה כבר הגיע ל-7 נקודות. אבל ברבע השני סן אנטוניו התעוררה, הנעת הכדור הסתדרה והשלשות התחילו להיכנס באחוזים אליהם התרגלנו בפלייאוף הזה (50% לאורך המשחק), והמחצית הסתיימה ב-10 הפרש לספרס.

המחצית השנייה כבר הייתה סיפור שונה, כשהספרס מגבילים את הת'אנדר ל-19 נקודות ב-7 מ-19 מהשדה ומכפילים את יתרונם בדרך לגארבאג' טיים הבלתי נמנע ברבע הרביעי.

אוקלהומה הייתה מכפירה בהתקפה עם 25% מהשלוש, איבקה קלע 3 מ-10 בלבד, ג'קסון היה מאופק עם 11, וחוץ מג'קסון, ווסטברוק ודוראנט אף אחד לא קלע בדו ספרתי באוקלהומה, שסבלה מיום גרוע מאוד של הספסל שלה, עומק, עושה רושם, הופך להיות פקטור משמעותי מאוד ככל שהעונה מתקדמת, לסן אנטוניו מסיבות שדנו בהן בהרחבה בעבר, אבל אפשר לתמצת אותן למילה אחת – פופוביץ' – יש את זה, לת'אנדר לא.

בספרס לעומת זאת, לא פחות משישה שחקנים קלעו בספרות כפולות. קוואי לנארד נתן משחק אול ארוואנד כמו שהוא יודע עם 14 נקודות מכל הטווחים ו-7 ריבאונדים ב-32 דקות. דנקאן הוסיף 22 נקודות ו-12 ריבאונדים, ג'ינובילי הוסיף 19 מהספסל ב-7 מ-9 מדהים מהשדה, ובוריס דיאו שהיה משמעותי מאוד במאבק עם איבקה הוסיף 13 ו-6 ריבאונדים כולל 2 מ-2 מהשלוש.

אז מה קרה כאן בעצם? למה אחרי שני משחקים שבהם היה נראה שהמומנטום עובר לאוקלהומה הייתה זאת שוב סן אנטוניו שהביסה?

אני יכול לחשוב על כמה הסברים אפשריים:

1. אם אני צריך להקביל את פופוביץ' למאמן כדורגל אני חושב על אלכס פרגוסון. פרגוסון תמיד הוציא את המקסימום מיונייטד, גם בשנים שהיה להם סגל פחות טוב מהיריבות (שזה כמעט כל עונה ב-15 השנים האחרונות), ע"י שימוש מושכל בסגל שלו, גם בתקופה שזה היה הרבה פחות נהוג, ושימוש בכלים פסיכולוגיים, פרגוסון כמעט לא הביס, ולרוב לא לקח אליפויות בהפרשים עצומים, אבל הוא ידע להביא את הקבוצה שלו לנצח את המשחקים שהיא הייתה צריכה לנצח. זה מה שפופוביץ' ידע לעשות וברוקס לא. פופוביץ', כמו בסידרה נגד מיאמי, יודע שהוא לא יכול לנצח 4-0, אין לו יתרון איכותי מספיק, אז הוא מתמקד בלנצח את המשחקים שהוא יכול לנצח ולמקסם את הסיכוי של הקבוצה שלו לנצח בהם. את זה הוא עושה ע"י ניהול סגל, מתן דקות מנוחה וכד'. סקוטי ברוקס, מגיע גם עם נחיתות איכותית וגם בלי יתרון הביתיות וזה מקשה עליו.
2. הנושא הראשון מתקשר ישירות לשני, מי שראה את איבקה וג'קסון הלילה ראה שני שחקנים שמוגבלים ע"י פציעות, אבל לא פחות מכך מעומס הדקות המטורף שהם משחקים גם בעונה הסדירה וגם בפלייאוף, מי שלא נתן דקות מנוחה לשחקנים שלו מחד ולא פחות חשוב דקות משמעותיות לספסל שלו לאורך העונה הסדירה והסיבובים המוקדמים בפלייאוף, משלם את המחיר ברגעי ההכרעה.
3. פופוביץ' לקח את קונספצית ג'ינובילי צעד אחד קדימה. הרעיון הוא כמובן להשאיר שחקן מצויין על הספסל, ולהעלות אותו כשהקבוצה השנייה כבר קצת עייפה, ואתה רוצה לשבור את דפוס המשחק. פופ עושה את זה גם ג'ינובילי כבר שנים, הפעם הוא עשה את זה כבר גם עם דיאו. הוא העלה את בונר שלא תרם דבר אבל זה איפשר לו להעלות את דיאו בשלב מאוחר יותר, וכשהצרפתי טרי יותר הוא הצליח לקלוע מבחוץ, לתרום בריבאונד ולצמצם את המשמעות של החזרה של איבקה.

עכשיו הולכים למשחק מספר 6 באוקלהומה, ולמרות שקשה להמר על הסידרה הזאת יש תחושה שהמשחק הלילה היה רגע השבירה של הת'אנדר, בכל מקרה גם את משחק מספר 6 לא כדאי להחמיץ.

וזה מה שנכתב לפני המשחק:

04:00, שידור בספורט 5

אז אחרי שאינדיאנה חזרה לחיים על הגב של תצוגה אפית של פול ג'ורג', ותצוגת נפל היסטורית של לברון ג'יימס מהעבר השני (עזבו אותכם מהעבירות, אני ספרתי 3 איירבולים ברבע הרביעי), והאריכה את גמר המזרח במשחק נוסף, הגיע הזמן לחזור לסידרה שאתם באמת רוצים לראות.

כן המעבר ממעקב אחרי גמר המזרח למעקב אחרי גמר המערב הוא כמו מעבר מלסקר את ליגת העל ללסקר את הבונדסליגה, אתה עובר ערוץ, או יום במקרה הזה, והכל נראה מהיר יותר, מדוייק יותר, אינטנסיבי יותר, איכותי יותר, מגוון יותר. בחיי שהמשחק אתמול היה נראה כאילו אף אחד לא משתגע לנצח אותו, וגם השריקות של השופטים נתנו קצת תחושה שהליגה ואינדיאנה מעוניינים להאריך את הסידרה במשחק נוסף, ומיאמי לא ממש מתנגדת.

ולעניינינו.

4 משחקים היו לנו עד עכשיו, קצביים, איכותיים אבל מה לעשות ממש לא צמודים, וזה מה שהולך להשתנות הלילה. זה הולך להשתנות כי אף אחד לא הולך לזרוק את המגבת במשחק מס' 5, המשחק שקשה לדמיין סנריו שהמנצחת בו לא תהיה המנצחת של הסידרה כולה, לא רק בגלל ההיסטוריה, אלא בגלל המומנטום. ניצחון של סן אנטוניו יאפשר לה לשמור את על הביתיות וישבור את מומנטום החזרה של איבקה של אוקלהומה. הוא יוכיח שסן אנטנויו יכולה לנצח את אוקלהומה גם בהרכבה המלא. מנגד ניצחון של אוקלהומה יזכיר נשכחות מלפני שנתיים, והדרך לניצחון רביעי בבית תהיה פתוחה עבור הת'אנדר.

מיותר לציין מה עומד כאן על הכף עבור שני המועדונים אבל נציין בכל זאת. הפסד של אוקלהומה, והת'אנדר כבר שנתיים לא בגמר וסימן שאלה גדול עומד מעל כל הפרוייקט. הקרדיט של ווסטברוק, פרסטי וברוקס עומד כאן על הקו בצורה מטורפת, אפילו של דוראנט לאור הכותרות של תחילת הפלייאוף, הפסד בסידרה הזאת וכל העסק יכול להתפרק לכל עבר.

לספרס, כמו כל שנה ב-5 השנים האחרונות, זאת אולי ההזדמנות האחרונה לניסיון נוסף על הטייטל, ההזדמנות לגאולה אחרי השנה שעברה, עבור פופוביץ', ג'ינובילי, פרקר ודנקאן יהיה חשוב מאוד לא לסיים את השושלת עם האקורד הצורם של גיים 6 בשנה שעברה, אלא לכתוב פרק מוזהב חדש בספר דברי הימים של הספרס בעת החדשה.

אז אחרי שהבהרנו את הסטייקס, בואו ניגש לאקשן.

אחרי 2 נצחונות קלילים של הספרס כשטוני פרקר מלהטט, דני גרין קולע מבחוץ, קוואי לנארד עושה הכל וטים דנקאן מתנהג כמו, ובכן, טימיייייייייייי! איבקה חזר, סגר את הצבע, ושלח את אוקלהומה לשני נצחונות קלילים. אין צורך בניתוח מקצועי מעמיק כדי להבין בדיוק מה קרה. איבקה סגר את הצבע, יצר הרתעה וכך הוריד דרמטית את האחוזים של סן אנטוניו בפנים. זה הכריח את סן אנטוניו להישען יותר על שלשות, שיחרר את שחקני החוץ של אוקלהומה לסגור טוב יותר את הקלעים וגרם לירידה באחוזי הקליעות מ-3 של סן אנטוניו. במשחק מספר 4 קלעו הספרס ב-33% בלבד מה-3.

התוספת של איבקה גם הכריחה את הספרס להשקיע יותר בריבאונד ההגנה וכך היא לא יכלה לצאת למתפרצות וקלעה 0 עגול, בעוד אוקלהומה הצעירה והאתלטית קולעת 21 נקודות.

אז האם נראה התאמות של פופוביץ'? למשל הרכב נמוך שיוציא את איבקה החוצה וישאיר את פרקינס האומלל לבד מול סוללת החודרים של סן אנטוניו וטימי? כמו כן יהיה מעניין לראות איזה התאמות יהיו בהגנה על דוראנט ווסטברוק, סן אנטוניו לא יכולה להרשות לעצמה עוד משחק של 71 נקודות ב-50% לשניים האלה יחד.

ווסטברוק הוא אגב אחד הסטוריליינים המרתקים של הסידרה הזאת. האם הוא כותב בימים אלו את ההיסטוריה שלו מחדש? מהאיש שרבים חשבו שאוקלהומה הייתה צריכה לוותר עליו ולתת את המושכות לג'קסון, האיש שבנקודה מסויימת כולם הרגישו שלוקח על עצמו יותר מדי, ולראייה ההצלחה של אוקלהומה בלעדיו, לפיפן של דוראנט?

ועוד אגב, בימים אלו מתחזקת הגישה לפיה בעצם פרסטי ידע מה הוא עושה. שאין סיכוי ששלושת הקלעים ווסטברוק, דוראנט והארדן יכלו להחזיק קבוצה יחד ולנצח לאורך זמן, ולכן היו חייבים לשלוח את אחד מהם, ופרסטי בחר נכון. אליפות השנה בלי ספק תחזק את הטיעון הזה לא?

יהיה מעניין לראות.

עוד נקודה שקשורה למאמנים ואמורה לעודד את רוחה של סן אנטוניו היא העובדה שבמידה מסויימת פופוביץ' וויתר על משחקים 3 או 4 או לפחות על המחצית השניה שלהם. לראייה אף שחקן חמישייה בספרס לא שיחק יותר מ-25 דקות. בעוד איבקה האומלל דידה על המגרש במשך 35(!!!!) דקות גם כשהמשחק היה גמור. אפשר לצפות שתהיה לכך השפעה על המשחק הלילה.

הימור: הספרס ב-3.