אחרי המשחק הראשון איבדתי כל בטחון במיאמי. הם נראו לי קבוצה מחוסלת, עייפה, גמורה. אינדיאנה שיחקה איתה כאילו שתי הקבוצות היו בשתי ליגות שונות, ליגה א' וליגה ב'.
אינדיאנה עשתה כמעט כל מה שרצתה תחת הסל, ולא יכולתי לחשוב על כל אפשרות אחרת מלבד לעלות עם כריס אנדרסן. אני לא עומד להתחיל להתפאר כאן, אבל אריק ספואלסטרה הבין מה שהיה מובן: אתה לא יכול לעצור את רוי היברט ודוויד ווסט עם כריס בוש ואדוניס האסלם.
הוא העלה את כריס אנדרסן ל-28 דקות – יותר מאשר כמעט כל משחק אחר העונה – קיבל ממנו +25, יותר מכל שחקן היט אחר, קטף 12 ריבאונד, צימצם את רוי היברט ששיחק 40 דקות ל-12 נקודות בלבד, ושוויון בריבאונדים (13 להיברט).
היה עוד גבור למיאמי ושמו נוריס קול. זה לא היה ה-3 מ-4 שלו ל-11 נק' או ה-14+ שלו. זאת היתה השמירה הנפלאה על לאנס סטפנסון – שהערב היה השחקן הטוב על הפארקט – כשבכל הרבע הרביעי הוא שיתק אותו ממש _קלע רק 4 נק'; 25 למשחק). סטפנסון גבוה ממנו ב-12 ס"מ וכבד ממנו בטון, אך נוריס נידבק אליו כקרציה, וניתרל אותו לחלוטין.
טוב. מה שג'יימס לברון – ובעיקר דוויין ווייד – עושים אנחנו יודעים.
אני לא עומד אפילו לדסקס את הנקודות, החסימות, והחטיפות שלהם. מה שראה כל אחד עם רגש לכדורסל היו שני אלופים גדולים שהשליטו את רצונם על המשחק, כשמהרגע הראשון ראית שהם לא יורדים מפסידים ללא נתינת כל מה שיש להם.
אני ראיתי את המבע של מייקל ג'ורדן בפנים של שניהם. ווינרים שלא מוכנים לקבל הפסד. הם ידעו טוב מאד כמו כל אחד מאיתנו שהפסד נוסף יהיה כמעט קריטי. הם באו לעשות הכל עבור הנצחון, וזה בדיוק מה שעשו. קצת מצחיק לדבר על כוח רצון ברמה הזאת של כדורסל, אבל הערב הם היו מכבי תל אביב הלוחמת כשהקבוצה הנגדית גדולה יותר, צעירה יותר, ואחד לאחד טובה יותר.
מיאמי עשתה זאת גם עם הגנה קבוצתית שהיא הטובה ביותר בליגה. רק נגד גובה הם אובדי עצות, אבל החילופים בהגנה הם מלאכת מחשבת. כל זריקה של אינדיאנה היתה עם יד לפרצוף. אינדיאנה שוב היתה מצויינת מה-3 עם 47%, ומיאמי עדיין ניצחה. היא ניצחה עם חטיפת כדורים, וצימצום אינדיאנה ל-40% בלבד מהפארקט עם ההגנה הבלתי וותרנית שלה.
אני לא סתם כתבתי אתמול שההבדל הגדול בין המזרח והמערב היא הגנה. הגנה ו-INTENSITY. מיאמי היא מין קבוצה של דאונטאון. אני לא מדבר על זריקה; אני מדבר על קבוצה מהעיר. שחקנים קשים ומלאי GUTS. זה היתרון היחידי שיש לה על הספארס, שכנראה תגיע מהמערב. מיאמי פשוט בנוייה מגברים יותר אמיצים, יותר נועזים,ויותר לוחמים. זה גם היתרון שלה על אינדיאנה. לברון פשוט השליט את רצונו (ויכולתו) על פול ג'ורג', שכל מה שניסה היה "להיות טוב ודומיננטי כמו לברון" במקום לשחק משחק טבעי כחלק מהקבוצה. לכן הוא הכריח זריקות – בדיוק כפי שעשה ווסט שרצה להוכיח את עליונותו על כריס בוש או אנדרסן, וכך שניהם סיימו עם 9 מ-32 מהפארקט.
מיאמי סילקה את אינדיאנה מגמר המזרח שנתיים רצופות. עד לפני משחק הערב במוחי הגיע לזה סוף. המשחק הערב שינה את דעתי כי מיאמי נולדה מחדש: ממש לראשונה העונה ראיתי את מיאמי משחקת ונותנת את כל מה שיש לה. היא הזכירה בכל דבר מלבד קליעות מה-3 את מיאמי מהעונה שעברה. האם מיאמי היתה מצויינת? לא ולא! כשריי אלן לא מצליח לקבור יותר משלשה אחת כשהשאר הם קלינגים מיאמי אף פעם לא תהיה בגדולתה. גם כריס בוש, מלבד השלשה הקריטית לקראת סוף הרבע הרביעי, לא מצא את הסל. אבל עם ההתלהבות הזאת והרצון הזה; עם הדיטרמינציה שמיאמי הראתה, כל מה שהיא צריכה עכשיו זה שריי אלן וכריס בוש יתחילו לקלוע.
אם זה יקרה מיאמי תחזור להיות יריב שהספארס תחשוש ממנו. עד הערב לא חשבתי שלמיאמי יש יותר מ-15-20% סכויים לנצח. הערב שינה את דעתי. היתרון הביתי חזר אליה, והיום היא הפכה לפייבוריטית לסיים עם אינדיאנה.
ואז הסידרה עם הספארס תהיה סידרה לפנתאון.
ממש מאניה דיפרסיה.
אגב, מה קורה מה עם אודן?
מסכים לגבי ספולסטרה
מדובר במאמן חכם מאד שני רק לפופ. ההתאמות שלו בכל משחק דליקטס:)
מסר ממג'יק ג'ונסון
http://youtu.be/-6NbJMq-QfU
+20
ככה קבוצת כדורסל צריכה להיראות.פשוט מרגש. כל כך מגיעה להם אליפות אחרונה.
יוםי של סרט. קבוצה אדירה.
בגלל זה אשמח אם סאן אנטוניו תזכה לא פחות משאשמח אם מיאמי תזכה. זו קבוצה חשובה מאד לליגה, שמראה איך אפשר לנצח כשמשחקים כדורסל נטו.
לצערי הקבוצה הזו גם חושפת בעיות קשות בחברה האמריקאית (עם כל היתרונות שלה) כי עם כוכבים אמריקאים אי אפשר היה לשחק כך.
אפילו הוידיאו הזה גלש בסופו לפולחן אישיות של השלישיה הגדולה וסטה מהנושא המרכזי שהוא משחק קבוצתי וביצוע מושלם.
לא ראיתי ב 15 השנים האחרונות קבוצה ששיחקה או משחקת כמו הספרס של היום
וואו. פשוט מרגש. זה פשוט מדהים.
כ"כ כיף לראות את הקבוצה הזאת, זה לימוד אינסופי, כשחקן וכמאמן. סרטון נהדר. תענוג.
באמת שאם יש מגיע אז מגיע להם, אבל מי מתחשב בזה בספורט..
סרט מרגש.
6:55 הדקות שעברו לי הכי מהר אי-פעם (ועם חיוך שלא יורד) 🙂
אידיוטי, אפשר למצוא מהלכים כאלה מכל קבוצה בליגה.
כנראה שאתה לא רואה משחקים של הספארס. יש עוד קבוצות עם מהלכים כאלה. אצל סאן אנטוניו זה השיטה.
איזה סרטון. מדהים לראות
אני כבר תקופה ארוכה קורא באתר ולא מגיב, אבל הפעם הייתי חייב להגיד – וואו
בניגוד לחלק מהמגיבים באתר אני אוהב שאתה חושב כל פעם משהו אחר ובמקביל תמיד בטוח בצדקתך.
זה מעניין ותמיד פותח פתח לדיון.
המשך בדרך זו 🙂
השאלה מה אינדיאנה יעשו במשחק הרביעי,המשחק השלישי חבל לשחק אותו בכלל זה 2-1 למיאמי והשאלה האם אינדי יכנסו לבור של 3-1 שלא יוכלו לצאת ממנו או ישוו את הסדרה ל2-2
איני בטוח בכלל. אחד המאפיינים של הסדרות מול אינדיאנה הוא שהקבוצות מתקשות ליצור רצף של שני נצחונות
הרגע ראיתי את הסרטון על הספרס. צמרמורת….
הלוואי שיזכו השנה
לא נתתי בפוסט מספיק קרדיט למאמן.
אני חייב לציין שאחד המנצחים הגדולים אמש היה אריק ספואלסטרה. ניהול המשחק שלו מושלם ממש. חילופים חכמים ובדיוק בזמן. ומה שחשוב ביותר ישנה לו עין מצויינת לקלוט שחקן תורם. אמש זה היה עם נוריס קול שהוא נתן לו לשחק יותר מאשר לצ'אלמרס.
גם ההחלטה לעלות את כריס אנדרסן בחמישייה היתה תרומה חשובה ביותר לנצחון.
אין לו את הכריזמה של פופ ואין לו את האוטוריטה של פופ, אבל בדרכו הוא (דרך שקטה וללא הרמת קול אפילו פעם אחת) הוא היה אחד מגבורי הנצחון.
הסיבה היחידה שמיאני ניצחו זה כל הכדורים האלה של אינדיאינה שנכנסו והתגלגלו להם החוצה. אין מיאמי המזל פשוט יוצא להם מהתחת!
זה באמת מעצבן. כל מה שצריך לקרות לטובתם קורה! גם אני שמתי לב לזה.
עוד סיבה לשנוא אותם!
סרטו פנטסטי על קבוצה עצומה. תודה לצונסי.
https://www.youtube.com/watch?v=St5PLcxZy44
קצת בעייתי לקרוא לזה סוויצ׳ים. ההתמודדות האלטרנטיבית הזו עם חסימה, בה שני המגנים קופצים על הבול הנדלר ואז עושים רוטציה ענקית בשביל לגרום להילחצות ואיבוד של הרכז נקראת לרוב ׳טראפ׳.
וברוח הדראפט – תראו מה אפשר לעשות עם בחירות מהמקום ה50+.