הספארס – הדיינסטי האלמוני מכולם
ישנם כמה גולשים דבילים באתר שלא מבינים את ההבדל בין "פוסטים" ו-"תגובות". בתגובות אני לא טוב יותר או רע יותר מ-K-700 או האשך. לפעמים אני מגיב רק כדי להכעיס ולהרגיז, ואני לא אחראי למה שאני כותב. אני אחראי רק על הפוסטים שלי, ורק בפוסטים אני מביע את דעתי האמיתית.
ובכן, אני אומר לכם שאמש הספארס היו קבוצה הכי קרובה לשלמות שראיתי במאה הזאת לפחות. גם אמש הם היו קרובים לשלמות מלבד כמה דקות גרועות בחצי השני של הרבע השלישי.
אבל לספארס לעולם לא יהיה הכבוד, הרעש, וההופלה שהיה ללייקרס, לסלטיקס, לבולס, או אפילו למיאמי. הם תקועים באיזה שהוא חור קרוב למכסיקו; חצי מקהלם הוא היספני, ורוב שחקניהם זרים. את מי תעריץ שם? את בלינלי? את ג'ינובלי? את דיאו או ספליטר? אפילו טים דנקן נראה כמו איזה יורם חולמני ומאופל. לכן היא מין דיינסטי אלמוני שיש לו הרבה יותר כבוד והילה בשאר העולם מאשר בארה"ב. אצלנו הם מין נטע זר. כאילו לא שייכים.
אבל זוהי קבוצה שאם לא יקרה איזה פנצ'ר גדול בדרך, היא הולכת ישר עד האליפות. אני לא רואה כמעט כל סכוי למיאמי לגבור עליה – וזה אם היא תגבור על אינדיאנה. מי ישמור על טים דנקן שאני מכריז עליו היום סופית כפאור-פורוורד הגדול בכל הזמנים? אדוניס האסלם?
תמיד היתה לי בעייה עם מס' 4 של "כל הזמנים". למג'יק, מייקל, לארי בירד, וקרים עבדול ג'אבר היה חסר פאור-פורוורד. לפני שנים אלג'ין ביילור היה האיש. אח"כ קרל מלון. אבל לא הייתי שלם עם אף בחירה. היום אני בטוח ושלם עם הכנסתו של טים דנקן למספר 4. לברון יצטרך לפחות עוד שתי אליפויות בסדרות שהוא יהיה 'האיש' כדי שאחשיב אותו כ-3 במקום לארי בירד.
למיאמי לא תהיה כל תשובה לטימי וספליטר בצבע. או טימי ודיאו. ואם קאווי לנרד ינתרל במקצת את לברון – הסיפור גמור. למריו צ'אלמרס, דוויין ווייד, נוריס קול, וריי אלן, אין תפילה נגד דני גרין, טוני פרקר, פאטי מילס, מאנו ג'ינובלי, ומרקו בלינלי.
אם הערב כריס בוש לא משנה את עורו לחלוטין והופך להיות שחקן של 20 נקודות לפחות, מיאמי לא תעבור את אינדיאנה. במשחק האחרון מיאמי הזכירה לי עם "השלישייה הגדולה" אופנוע בן שלושה גלגלים, הנוסע על כביש גיהה עם צמיג אחד מפונצ'ר. הצמיג המפונצ'ר היה כריס בוש שכל המשחק היה אפס. אפס אחד גדול גם בהגנה וגם בהתקפה. וריי אלן הופך לקלעי כל משחק רביעי או חמישי. האצבעות פסקו מלהיות אצבעות של אלוהי הקליעה. כל כדור שלו הוא 'קלינגר' גרוע מהקודם.
אמש ראיתם את השלשות של דני גרין ומאנו ג'ינובלי. מחר זה יכול להיות מילס, לנרד, או בלינלי. תמיד תהיה לספארס את היד החמה. למיאמי אם זה לא ריי אלן, זה אף אחד כי אריק ספואלסטרה לא נותן לג'יימס ג'ונס לשחק, ומייק מילר כבר איננו.
אם תשאלו אותי היום, אני לא נותן למיאמי יותר מ-15-20% סכויים לנצח את הספארס שיש לה את יתרון הבית.
אולי אני קופץ רחוק מדי, אבל אינדיאנה היא הקבוצה שיכולה לתת לספארס קרב הרבה יותר רציני ממיאמי. עם רוי היברט המשופר, ודייויד ווסט הצעיר בהרבה מדנקן, הפייסרס לא פחות טובים מהספארס בצבע. ג'ורג' היל הוא שחקן שווה בערך לדני גרין, ואז יש לנו טוני פרקר וקאווי לנרד נגד לאנס סטפנסון ופול ג'ורג'. לכל צמד ישנם היתרונות שלו והחסרונות שלו. הייתי יוצר מין שוויון ביניהם.
היתרון היחיד של הספארס הוא בספסל עמוק יותר, אחרת אינדיאנה תיתן לספארס צרות גדולות הרבה יותר ממיאמי.
אני חייב לחזור לספארס. אמש הם היו – הרשו לי לומר זאת באנגלית – Accurate, confident, steady, consistent, balanced, fundamentally sound
בדקות מסויימות הם היו EXPLOSIVE עם HIGH POWER OFFENSE, ודומיננטיות כמעט מחלטת ללא חולייה חלשה אחת. השליטה של מאמנם גרג פופוביץ' על שחקניו היא מחלטת. אין כאן כל שאלה מי הבוס, וכל מה שהוא אומר מבוצע מיד ללא טענות או מענות. הוא הבוס המחלט, אבל לא בוס אכזרי מלא איבה ורשע, אלא בוס קשה שהוא מוערץ ומקובל על שחקניו. כשהיה לו משהו לומר לטוני פרקר, טוני עמד מולו כמו תלמיד בכיתה ח' מול המורה שלו. לא כנוע ולא מושפל, אבל קשוב לחלוטין ומקבל כל ביקורת.
מכל המאמנים שנותרו באליפות, הפלח הוא המאמן היחיד ששחקניו מתים לנצח עבורו. שלושת המאמנים האחרים הם פשוט שם. השחקנים מקבלים אותם כעובדה קיימת, אבל לא מסתכלים לעברם כאנשים היודעים מה קורה טוב מהם. כמובן שהם מקשיבים להם, אבל אין ביחסים ביניהם למאמנם כל הערצה, הוקרה מיוחדת, חרדת כבוד, או האדרה. כל הדברים הללו קיימים אצל שחקני הספארס כלפי פופוביץ'.
כשטימואי תיאודור דנקן השפריץ 27 נקודות על ראשם של קנדריק פרקינס או קוליסון, הם נראו כילדים קטנים נגדו. טוני פרקר עייף את ראסל ווסטברוק והוציא ממנו את כל העוקץ. מאנו ג'ינובלי הפתיע אותי מאד – – הוא היה מצויין בחדירותיו, ונראה כמו המאנו של לפני 5-6 שנים. השלושה – דנקן, פרקר, וג'ינובלי, ניצחו את משחק הפלייאוף ה-110 שלהם, ובזה הישוו את מספר הנצחונות הגדול ביותר של השלישייה המנצחת ביותר של הלייקרס – מג'יק, קרים, ומייקל קופר. מחר יהיה להם כבר נצחון 111.
הישנה שלישייה אחרת כזו?
אין. למיאמי ישנו לברון. דוויין ווייד משחק' על ברך פצועה. וכריס בוש הוא צמיג ללא אוויר בינתיים. לאינדיאנה אין "שלישייה" שאתה יכול להצביע עליה כשלישייה. אולי היברט, ג'ורג', ו…??? היברט אינו אמין; ג'ורג' מצויין. נניח שהשלישי הוא ג'ורג' היל (או דייויד ווסט?). אם אני כלל לא בטוח ז"א שאין "שלישייה".
אני לא יכול לחשוב על קבוצה יותר דומיננטית מהספארס ב-20 השנים האחרונות.
בעונה שעברה הם פישלו – פאשלה ענקית – ומאמנם הגדול היה המפשל הגדול מכולם, והם זרקו אליפות.
לא נראה לי שהעונה יהיה מי שיצליח לגבור עליהם. הם קבוצה חזקה מדי, מקצה לקצה, ללא כל חולשה.
מהפה שלך לאלוהים מנחם
חוץ מזה, מה הבעיה להעריץ את ג'ינובילי? בעיני הוא אחד השחקנים המיוחדים אי פעם בליגה. פשוט קוסם. שלא לדבר על דאנקן העצום או על פרקר הנדיר
מכיוון שג'ינובילי לא אמריקאי.
בכלל לדעתי שנה שעברה הם הפסידו את האליפות (חוץ ממשחק 6 ספיצפי)בעיקר בגלל חולשתו של ג'ינובלי שלא היה מפוקס,השנה נראה באמת שהוא חזר להיות ג'ינובלי הישן והטוב
מנחם, יש לי דבר אחד להגיד לך על הפוסט הזה –
1+ אחד גדול!
אני שמעתי בחצי אוזן בESPN שהספרס זה המועדון הכי נערץ בליגה אחרי הלייקרס, ככה שיכול להיות שגם בארה"ב מבינים עם מי שיש להם עסק למרות הנידחות (היחסית) של סאן-אנטוניו?
אף פעם לא הייתי אוהד של סן אנטוניו.
אבל כאוהד ספורט, אי אפשר להתעלם מאינטליגנציית המשחק הגבוהה של הקבוצה.
פופוביץ' באופן עקבי מחליף את שחקני המשנה של הקבוצה,
מבלי שהקבוצה תאט, או ששטף המשחק שלה יפגע.
וכל שחקן משנה, יודע שיש לו מקום להתבטא, להפתיע, ולהפוך לכוכב בזכות עצמו.
פשוט תענוג לצפייה.
גילוי נאות: אם איבקה לא היה פצוע, אני הייתי ממשיך לתמוך באוק' לאליפות.
ואם פייטון לא היה פורש והם היו נשארים בסיאטך היה להם אחלה שומר לפרקר
Go spurs go
הספרס כבר שיחקו הרבה פעים יותר טוב מששיחקו אתמול – כולל מול אוקלהומה לפני שנתיים בשני המשחקים הראשונים – ואז הם באמת היו בשיאם.
ויש להם דאגה רצינית להמשך ובמיוחד לגמר, וזה מצב הירך של פארקר.
אבל אני עדיין רואה אותם מנצחים את הפייסרס…
לגבי השלישיה של אינדי, אז צריך להיזכר מה הם נתנו בסדרה בשנה שעברה כדי להבין למה הם מסוגלים:
אז שנה שעברה, היברט (22.4 נ' ו10.4 ר'), ג'ורג' (19.4 נ' ו6 ר' ו-5 א') וווסט (16.6 נ' ו8.9 ר') נתנו סדרה אדירה. גם סטפנסון נתן משחקים טובים אבל גם חלשים. השנה הוא הרבה יותר יציב ונותן תפוקה שהיא לפחות ב50% יותר מאשר בשנה שעברה, וזה לאורך כל השנה. היל היה סולידי. בקיצור, יש רביעיה מאוד חזקה לאינדי, ויש כידוע גם כוח מהספסל, מה שלא היה בשנה שעברה. ווטסון סקולה טרנר וקופלנד, זה תשובה לא רעה בכלל למה שיש לספרס. לא פריירים.
טוב מנחם עבר צד ומישהו צריך להיות ההייטר אחרת זה ממש יהיה משעמם.
איפה האוהדים של אוקלהומה שפתאום משתתקים ונותנים לכולם להתמרח על הספרס כאילו היו עטופים בחמאה?
סן אנטוניו סתם קבוצה. וואחד קבוצה- אבל סתם.
Not sure you believe what you just said…
פוסט מדהים ומדויק להפליא
הבעייה של הרבה אנשים היא בחוסר עידכון על הספרס
הם תקועים עוד אי שם בספרס המשעממים של ברוס בואן והגנת הברזל
אז הספרס ניצחו דרך ההגנה
היום הספרס מזכירים לי יותר את פיניקס הנפלאה של סטיב נאש ואמרה
עם שילוב של R&G + הגנה סבירה אך לא משובחת כמו פעם
ולכן היום הם נעימים לעין כל התקפה זה מלאכת מחשבת עם תיכנון,
אף אחד לא מצפה ומרים את הראש לאיזה כוכב שיציל את המצב
ולכן קשה לנצח אותם כי אין איפה לשים את האצבע,יש פיזור סיכונים
ממש כמו בבורסה
הספרס אחת מהקבוצות הטובות בהיסטוריה, שושלת שהתחילה לפני שנולדתי וממשיכה עד היום. אני עדיין בטוח שמיאמי יעברו אותם, הם הוכיחו שהם יכולים
!+
יצליחו לקחת אליפות בשנה זוגית ?
שנה שעברה ריי אלן שבר להם סופית את המוג'ו של האיזוגית.
השנה מיאמי ישלמו על זה
Dubi, what about 2009? And 2011?
אמרתי סופית.
מנחם כל מה שכתבת נכון כל זמן שהמכונה עובדת.
לאוקלהומה יש כלים להכאיב לספרס בנקודות רגישות אבל לא להרוג.
למיאמי יש כלים לשבש להם את המכונה ואולי אפילו לנצח סדרה. אבל בשביל זה הם יצטרכו גם לעבור את אינדיאנה אלוהים יודע איך וגם להתחבר לסדרה נוספת.
באמת נשמע גדול להשגה.
מסכים עם כל מילה.
אם להגיע לגמר בניגוד לכל התחזיות ולהפסיד אותו במשחק שביעי אחרי ביש מזל קטן במשחק השישי שהלך להארכה זה "פאשלה ענקית" – ואללה, תן לי פאשלות כאלו כל יום.
רק את המשחק ה-6 הגדרתי כפאשלה, וגם במשחק ה-6 רק בדקות האחרונות
יפה לך פוסטים מפרגנים מנחם, אבל בבקשה תחזור לhater mode אחרת יהיה פה משעמם.
DON'T YOU WORRY!!!
ואם כבר תפרגן אז תפרגן להיט כדי שנוכל לטנף אותם בתגובות.
מנחם…שאפו!
הפתעת אותי. טור רציני בלי קינטורים בכלל.
לענייננו, בשבילי ג'ינובלי הוא השחקן שאני הכי אוהב בליגה. להסתכל עליו זה כאילו להסתכל על עצמי משחק רק עם יכולת קליעה, אתלטיות וגובה. הוא בין השחקנים הכי חכמים בליגה והוא אולי השחקן היחידי שאני חושב עליו שאני יכול לקרוא לו גאון בראש שקט.
להסתכל על ג'ורג' קלוני מזכיר לי את עצמי רק עם בלורית, יופי, כושר משחק ונוכחות בימתית
🙂
בכל זאת למה נגד דאלאס זה הגיע למשחק 7?
ולמה אמרו / אומרים שהיא קבוצת העונה הרגילה הכי טובה אבל בפלייאוף זאת אופרה אחרת..?
אז אומרים.
אני הימרתי על הספרס מתחילת השנה.
אני לא יודע אם יש "מגיע" בכדורסל, אבל אם יש, אז זה לספרס. הם קבוצה מצוינת [בדגש על קבוצה] עם מאמן מצוין. יש להם כל מה שצריך כדי לקחת את התואר. בואו רק נראה אם הם יתפקדו.
הטבעות שייכות לשחקנים, ההמשכיות למאמן, שימור היכולת לאורך שנים – ניהול הזמן הנכון וההתעלמות מהישגים סטטיסטיים והתמקדות בתארים. אין סופרסטאר שיהיה מסוגל למשוך שנים כל כך ארוכות כמו דאנקן+פארקר ומנו. וזה שוב קרדיט בעיקר למאמן
לא יודע מה איתכם, מס' 4 שלי תמיד היה ויהיה סיר צ'רלס 🙂 ולו רק בגלל שהוא הריבאונדר והמוסר הכי טוב ששיחק בעמדה הזאת.
תקשיבו לו, הוא יודע. יש לו תעודת מאמן