המשחק הטוב ביותר בסידרה הטובה ביותר / מנחם לס

אולדרידג' – משחק חיים!

אני לא יכול להישאר ער כל הלילה כי ב-7 בבוקר הנכדה רומי כבר קופצת למיטה שלנו וצועקת "GRANDMA, GRANDPA, TIME TO GET UP" והיום שלנו מתחיל.

אז חזיתי בשני המשחקים שהחמצתי, ובזמן החזייה כתבתי כמה נקודות ללא סדר הגיוני; פשוט כפי שהמשחק נימשך. אז הנה כמה מסקנות, הערות, הצהרות, ואימרות.

1. הפלייאוף הזה בכללו עומד להיות הכי סוער מכולם.

2. המשחק בין פורטלנד ויוסטון היה הטוב, המרתק, והמענג עד עתה מכולם לכל אוהד כדורסל ישראלי נשלא קוראים לו אפלטון. היה זה OVERTIME CLASSIC שהורגש כמו רכבת הרים ברולר-קוסטר בלונה פארק. עולים ויורדים, יורדים ועולים. בשביל זה אנחנו כל כך אוהבים הופס במיטבו.

3. לא הרבה משחקים יכולים להיות מותחים ומקפיצים כמו משחק ההארכה הזה שהסתיים בשתי נקודות לטובת הטובים.

4. פורטלנד גנבה את יתרון הבית ולכן אני מנבא שהסידרה הזאת מסתיימת לטובתם בששה משחקים.

5. למרכוס אלדרידג' נתן את משחק הפלייאוף הגדול ביותר בחייו, ולמעשה את אחד ממשחקי הפלייאוף הטובים אי-פעם של שחקן NBA כולל מייקל. הוא לא היה סתם טוב. הוא היה יותר מדי טוב מכדי שניתן לתארו. בן ה-28 הזה היה טוב בכל: בחיצים (46 נק')  בקרשים, והכל נגד הסנטר הנחשב לטוב בעולם – דווייט האווארד. לאחרונה כתבתי על בלייק גריפין "הפאור פורוורד הטוב בעולם". אחרי משחק זה עלי להחליף בינו לבין למרכוס. בלייק פשוט לא מסוגל למשחק כזה. אולדרידג' עשה 80% מהנזק ישר ליד הטבעת, ונתן הגדרה חדשה למשחק של מס' 4 כפי שאלוהים תיכנן אותו. מזמן לא נתתי לשחקן ציון "10". הפעם אני נותן לו ציון "10" ללא היסוס קל שבקלים.

6. הוא יצר בעייה חדשה ליוסטון שהיא לא תיכננה עליה. יכול להיות שלהבא הרוקטס תצטרך את האווארד, עומר אסיק, ואולי אפילו טרנס ג'ונס  ב-י-ח-ד  על הפארקט. או לפחות האוארד ואסיק, כי לפי אמש, האוארד וג'ונס לבדם לא יהיו מספיק חרדל לסנדוויץ'. שלושתם עם פרסונס והארדן הם החמישייה שיוסטון תצטרך לדבור על אולדרידג' ודמיאן לילארד.

7. דמיאן לילארד היה ענק. במיוחד ב-STRETCH הסופי, כשהוא מסיים עם 31 נק', 9 קרשים, ו-5 אסיסטים. ידענו כל העונה שהוא מצויין, אבל לא ידענו שהוא שחקן כדורסל צעיר שהוא אחד הבוגרים בליגה. כל מי שחזה בו אמש חייב לדפוק על שמו חותמת של גארד ענק. ענק ממש עם עצבי ברזל וקרח בעורקיו. שתי השלשות בארבע הדקות האחרונות הראו ממה עשוי הצעיר הזה במשחק הפלייאוף הראשון בחייו. הוא לא החל כגדול, אך לא התרגש, לא התייאש, לא הכריח דברים, אלא בשקט ובשלווה העביר מהלכים מדקה לדקה, עד שבדקה ה-44 הוא כבר העביר ממהלך חמישי לששי, ודהר 180 קמ"ש בשליטה מוחלטת על ההגה. יכול מאד להיות שמשחק זה הגדיר את הקריירה שלו כאחד משלושת הפוינט גארדים היום בליגה, כשהוא מוכן לתפוס את המקום הראשון בקרוב מאד.

8. יוסטון הפסידה רק על 2 בערב קריירה של אולדרידג' ודמיאן. מסקנה? כוכביה עשו את שלהם והיו מצויינים אף הם. דווייט קלע 27 עם 15 קרשים. הוא אמנם החמיץ 8 מהקו, אך כשהיה חייב לתוקעם בסוף הוא קבר 6 רצופים. אבל…אבל עדיין ההאק-דה-האורד עבד. כשפורטלנד מפגרת ב-10 ברביעי, טרי סטוטס – מאמן הבלייזרס – החל לשלוח אותו לקו בכוונה כדי להחזיר את פורטלנד למשחק, וזה עבד.

 

בשלושת רבעי המשחק הראשונים הייתי מוכן למחוק את האורד עם ציון "D", אך ברבע האחרון הוא כמעט ניצח ליוסטון את המשחק ועלה עד ל-"B-" בגלל זה. שני הפאולים האחרונים שלו שהוא קבר עם 32 טיקים בסוף לימדו אותי שלבנאדם יש הרבה יותר גאטס וביצים מאשר חושבים.

אבל הביקורת של שקיל על האוארד בחצי היתה מוצדקת. הוא UNDERACHIEVER בהתקפה. הוא חייב לקלוע בין 30 ל-40 נק', ואז ליוסטון ישנו סכוי ללכת עד הסוף. עם 25 נק' למשחק, הם יעופו בסיבוב הראשון. זה הצ'אנס שלו, הצ'אנס הגדול ביותר בחייו, להפוך למפלצת התקפית. הוא חייב להפוך לשחקן "A+", ומיד. יש לו את זה. כל מה שהוא צריך לעשות זה להראות זאת!

9. לג'יימס הארדן היתה התחלת משחק איומה. הוא פשוט לא מצא את הטבת. הוא לא היה גדול כדמיאן כמובן כשהוא מחמיץ 20 מ-28 זריקות, אבל הוא סיים עם 27 נקודות, ובמשחק פלייאוף לקלוע 27 זה לקלוע 27, הווה אומר "עשה את שלו". עם איפוס טיפונת טוב יותר הוא היה מסיים עם 40 לפחות. כל מה שהיה חסר לו הפעם היתה ריטמיות מסויימת. זה קורה וקרה לגדולים מכולם בכל ההסטוריה של המשחק. האם מישהו יתפלא אם הארדן יהיה זה שיקבור 46 במשחק הבא, ואולדרידג' רק 27? למרות יום קליעה גרוע מאד הוא קבר כמה BIG SHOTS, וחילק 6 אסיסטים. לכל אחד אחר בליגה משחק כמו שלו היה נחשב כ-"B". לו אני נותן "-C" רק בגלל שאני יודע למה הוא מסוגל!

10. למקהייל ישנה דילמה רצינית לקראת המשחק השני: לתגבר את הצבע במחיר הפרימטר, או לקוות שהתצוגה של אולדרידג' היא חד פעמית. לבלייזרס ישנה סוללת קלעים מדאונטאון שאם יתנו להם חופש שם, הם יחגגו. נראה מה יחליט מקהייל. אסור לשכוח שמשך רוב המשחק יוסטון הובילה, הווה אומר היא עשתה משהו טוב. המסקנה היחידה לשתי הקבוצות היא שבסידרה הזאת – עם פוטנציאל להיות הטובה מכולן – ישנו "מרווח שגיאה" קטן ביותר. יכול מאד להיות שקווין מקהייל יצטרך לשנות את שימת הדגש בין הצבע לפרימטר כמה פעמים במשחק, ולפי הצורה שהמשחק יתנהל. הסידרה הזאת תהיה משחק שחמט יותר מכל סידרה אחרת. הצעתי לשחק עם אסיק, האוארד וג'ונס יחד. ייתכן וזה יהיה טוב לכמה דקות כאן וכמה דקות שם, אבל לא כל הזמן. יכול מאד להיות שדווקא "TINY ADJUSTMENTS" ולא התאמות והסתגלויות גדולות יקבעו את גורל הסידרה.

11. בשקט בשקט, וללא רעש מיוחד, רובין לופז עשה את שלו. גופו הגדול הוא המחסום מפני דווייט האוארד ל-40 נקודות. חשיבותו תוכפל אם מקהייל הולך במשחק הבא על האוארד ואסיק ביחד ברוב המשחק הבא. לופז אינו מפלצת התקפית כמו אחיו התאום, אך בהגנה – וכמחסום – יש לו עליונות על אחיו. אולי בגלל שהוא פחות מוכשר, הוא יותר 'בוק'. מין סלע תקוע בכניסה לנמל שאף הטעייה לא מזיזה אותו כי הוא לא מבין שמטעים – או מנסים להטעות – אותו. אז הוא תקוע שם כמו הסלע הזה בחוף בת-ים ולא זז. נגד האוארד זה יתרון גדול.

12. אולדרידג' ולילארד קלעו 77 נקודות ו-27 ריבאונדים. זה גם נפלא וגם סימן לפורענות. המבין יבין.

13. צ'נדלר פרסונס הוא השחקן המוזר והקשה ביותר להגדרה. הוא "מצויין" ו-"בינוני" באותו זמן.  בחצי הראשון הוא היה אחד הטובים מכולם עם 17 נקודות. אבל כמעט אף פעם הוא לא מסוגל לתת משחק שלם מצויין. זה תמיד כמעט "חצי ראשון" או "רבע שלישי". יש לו את מה שצריך כדי להיות אול-סטאר אמיתי אבל עליו לפתח "מנטליות של משחק שלם", ולא להסתפק בתרומות מצויינות פה ושם. יוסטון חייבת אותו משריקת הפתיחה ועד הסיום. הוא סיים עם 24 ב-10 מ-21 – טוב לכל הדעות – אבל לא טוב מספיק להיות ה-"X-FACTOR" שניבאו שהוא יהיה בתחילת העונה.

14. טרנס ג'ונס היה מפלצת תחת הסל לקרשים. הוא סיים עם 13 (בנוסף ל-12 נקודות). הבעייה הגדולה שלו במשחק הזה היה משחק המג'יק של אולדרידג', שהרבה יסמנו כאחריותו החלקית לפחות. אולדרידג' הוא מספר 4. טרנס ג'ונס הוא מספר 4. זהו.

 

15. התפלאתי לקרוא את הביקורת השלילית של הבלוגרים החיים על ג'רמי לין. הוא קלע 9 מה-14 שלו בהארכה. כשפטריק בברלי משחק, הדגש הופך להגנתי. כשג'רמי ניכנס, הדגש הופך להתקפי. הוא היה הכוח הרציני בהארכה. הוא עשה את שלו, ויותר. בברלי הוא "PEST" בהגנה. לין הוא "PEST" בהתקפה.

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 33 תגובות

  1. סיקור אדיר לסדרה עם פוטנציאל. בכלל הפלייאוף התחיל מעולה מבחינת אוהדי HOOPS.
    נקווה להיפגש במייקס. האם נצפה ב NBA או מכבי ?

  2. מנחם השנאה לסיני היא אצלי על רקע היסטורי ולא משנה מה יעשה.

    חייבים להעלות על נס את פטריק בוורלי. הבנאדם בולדוג. הכינוי וולברין שהוצמד לו לאחרונה נובע מכושר ההתאוששות המופלא שלו מפציעות, כמו הגיבור רווי מתכת האדמנטיום. אבל אי אפשר לראות אותו נצמד ללילארד בלי לדמיין טפרי ענק נשלפים לו בכפות הידיים…

    מציע לכולם לקרוא את 500 התגובות בבלוג החי. נדיר להיתקל בחוויה משותפת כל כך מגוונת וכל כך חזקה של מספר כזה של אנשים שכל המחבר ביניהם הוא חלונית תגובה קטנה ואהבה לליגה היפה בעולם ותמונה באדיבות גראוואטר.
    ואם כבר תמונות, ציון לשבח לאיל רדושקביץ שניצח את הגראוואטר והכניס צלמית מייצגת של עצמו.
    כולם מוזמנים מדי לילה למקום שמקבל את כולם.

  3. ייאמר לזכותו של הווארד שאת רוב הנקודות אולדרידג' עשה מול ג'ונס שהיה נוראי בהגנה עליו. דווקא הווארד הוא היחידי ביוסטון שמסוגל הלאט את אולדרידג'.

  4. אני מקווה שחוסר הארגון של יוסטון והלוזריות של דוואיט הווארד יהיו לשובר השוויון בסדרה הענקית הזאת שלפי דעתי יכולה להגמר גם במשחק 7

  5. מנחם הגזמת עם לילארד אתה יודע כמה גארדים טובים יש בליגה? ווסטברוק כריס פול קארי רוז ג'ון וול קיירי אירווינג רונדו פארקר לילארד ענק אבל בין השלושה בליגה אין סיכוי

  6. משחק שעלה לי בבריאות אבל רק הזכיר לי למה כדורסל NBA זה הספורט הטוב בעולם.
    כמה אתלטיות, כמה לב, כמה דרמה- רק חבל שנגמר לצד הלא נכון.
    משחק חלש מאוד להארדן- סטוטס ניצח בקרב המאמנים הזה, אמר למתיוז לתקוף את הארדן בהתקפה ולגרום לו לעבוד בצד שהוא לא אוהב, בד"כ הארדן הרבה יותר מוצלח ברביעי ממה שהיה אתמול, נראה שהוא היה עייף ולא מרוכז אתמול.
    עוד ניצחון לסטוטס (או הפסד למקהייל)- ברור היה שג'ונס פשוט לא יכול על אולדריג', הוא נמוך מדי ולא יכול להפריע לו לזריקה מאחורי הראש שאלוהים יודע איך הוא מכניס אותה, לא מספיק חזק לשים גוף ולסגור עליו בריבאונד התקפה.
    באופן כללי- יוסטון הגיעו כמו משחק עונה רגילה בלי התאמות מיוחדות, רק קיוו שבברלי יחזיק את לילארד קצר. זה עבד להם 45 דקות.
    הם עדיין קבוצה טובה יותר ועכשיו פשוט יצטרכו לבוא מלמטה כמו שהם אוהבים.
    תודה לכולם- מאיר אריאל, דובי, מומי, שעייה ואפילו K 700 שבא לעצבן- כדורסל זה משחק שהתרגלנו לראות לבד בחושך על מיוט (למי שיש משפחה)- כיף שיש את הפלטפורמה הזו לחוות אותו ביחד. זה באמת מעצים את החוויה.

    1. בחיי מומי אוהב אותך כמו בן
      מומי אפילו חיבב את יוסטון בתקופת האקים אבל ההוא שחירבן על הלייקרס ועזב מומי לא יכול לסלוח על כזה דבר

  7. איזה ניחוס על בברלי- עכשיו מתברר שהוא נפצע באותה ברך עם המיניסקוס הקרוע במהלך החסימה של אולדריג' בהארכה.
    כנראה גמר את העונה- שוב.
    נקווה שוולברין יתאושש, אנחנו צריכים אותו

    1. אם הוא גמר את העונה צר לי בשבילך כי הם לא יעברו את פורטלנד אלא אם כן יקרה משהוא חריג במיוחד. כשלין שמר על לילארד הוא עשה ממנו צחוק.

  8. מנחם לדעתי קוראים לו אשיק ולא אסיק.
    מסכים עם כל מילה על לילארד. בברלי השתמש בכל טריק בספר כדי להוציא אותו מהכלים והוא נשאר מרוכז כל המשחק !!

  9. מנחם, לא "חזיתי" במשחק, אלא "צפיתי". גם את ענייני "החזייה" תשאיר לנשים, ותשאר עם "הצפייה".
    חזון – נשאיר למתנבאים .
    "עברית שפה יפה" . ועדכנית.
    חג שמח

  10. הפציעה שלו לא רצינית והוא ישחק במשחק 2:

    Houston Rockets point guard Patrick Beverley woke up on Monday morning and already knew what the team doctors would tell him hours later: He was going to play in Game 2 on Wednesday.

    After undergoing an MRI on his right knee Monday and meeting with team doctors, Beverley is cleared to play after there was no further damage found in the torn meniscus in his right knee. Beverley suffered the injury on March 27 against the Philadelphia 76ers and missed eight games, but returned before the end of the regular season after concerns he might need season-ending surgery.

    Beverley said he woke up at his home on Monday morning and walked around with no issues and knew he'd be good to go.

    "I know my body better than anybody else," Beverley said. "(Sunday night) I felt a real stiff little pain toward the area that I hurt before. I was fortunate, though. It healed fast, I guess."

    Beverley was limited in practice and was seen participating in shooting drills without a visible limp. After his battered condition on Monday night, his teammates were prepared to lose him for some time, perhaps the rest of the playoffs.

    But after losing Game 1, the Rockets were pleased to hear the good news ahead of Monday's practice.

    "I'm happy," Dwight Howard said. "I think he went home and just shook his leg a million times and whatever happened, it popped back into place. It's pretty crazy." Rockets forward Chandler Parsons echoed Howard's surprise.

    "I'm stoked," Parsons said. "I didn't see that coming. He never ceases to amaze me. Last night, he was really shaken up, pretty much not walking. I didn't know what to think, but I thought the worst."

    Rockets coach Kevin McHale has been through this before with Beverley and understood that the next morning would be telling, rather than rushing to judgment the night of the injury.

    "He said it feels a lot better," McHale said, "but he's pretty much going to say that all the time."

    Aldridge fouled out on the play for setting an illegal screen, but Beverley stayed on the floor for the next two possessions before he fouled out himself with less than a minute remaining.

    Beverley said his status for Wednesday's game doesn't change the fact that he needs his teammates behind him to fully contain Portland star point guard Damian Lillard, who scored 31 points and led the Blazers down the stretch.

    "Lillard is a phenomenal player," Beverley said. "We have to get ready (for him). Not one person can guard him. It has to be a team effort."

    אני שמח שבברלי ישחק, אני לא רוצה שום פתח לתירוצים מצד "הכוכב" שמרוויח 100 מיליון דולר שמוכר חלומות לאוהדים(אפלטון) מטקסס.

  11. שובו של הוולברין! תראו לי שחקן אחד היום בליגה שהיה משחק עם מיניסקוס קרוע, נוקע את הברך הפצועה ועולה לשחק יומיים אחר כך

      1. המניסקוס שלו לא קרוע.
        הפציעה בברך לא כזאת חמורה ועובדה הוא עולה לשחק ומתאמן.

        עם קרע מלא במניסקוס הוא כבר מזמן היה אחרי הניתוח באגף השיקומים מתאמן על סידור שש בש.

        רוצה עוד כמה?
        קובי בראיינט, אלן אייברסון, אני בטח לא צריך להתחיל לפרט עם כמה פציעות הם היו עולים לשחק.

        1. המיניסקוס שלו כן קרוע (ברור שלא קרע מלא), אם היית עוקב אחרי מה שאמרו ביוסטון אחרי המשחק היית מבין שכולם היו בטוחים שהוא גמר את העונה.
          קובי ואייברסון הם שחקנים של פעם, תחרותיים ברמה שכמעט ולא רואים היום בליגה. לבברלי יש את הניצוץ הזה, מקבל מכה וישר קם בלי להתבכיין. תענוג לראות אותו

          1. כשהתכוונתי לקרע זה קרע מלא שמחייב ניתוח ושיקום.

            אבל בסדר ניתן לך להמשיך עם האגדה על הפועל צווארון כחול מאלינוי שקם 8 מטר מהקבר כדי להחיות את חלום הפלייאוף שלכם.

            הוא בחור קשוח אין ספק, לא טענתי אחרת.

            אבל היו קשוחים ממנו שגם סיכנו קריירות גדולות יותר, הרבה יותר כסף.
            הבאתי לך דוגמא ל-2 כאלה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט